מראי מקומות/פסחים/ה/א
רבא אמר מהכא לא תשחט על חמץ דם זבחי[עריכה]
דעת כמה ראשונים שרבא מחדש שבפסוק זה נאמר איסור על קיום החמץ בביתו בזמן שחיטת הפסח. כך משמע מדברי רש"י וכ"ה להדיא בדברי הרמב"ן בפירושו לתורה (שמות כג יח) ובהשגות (ל"ת קצט), ובהשגות הראב"ד (פ"א ה"ח).
התוספות (ד"ה זמן) מקשים כיצד נלמד מפסוק זה איסור על קיום חמץ בזמן שחיטה, הלא בגמרא לקמן (סג.) למדו מכך איסור פרטי לכל אדם שלא ישחט הפסח בזמן שיש בידו חמץ.
מכח קושיא זו ביארו התוס' שכוונת רבא לגילוי מילתא, מאחר שמצינו שהקפידה התורה שלא ישחט אדם את פסחו כשחמץ ברשותו, מסתבר שאף החיוב הכללי להשבית חמץ הינו ביום י"ד בזמן שחיטת הפסח.
כעין זה ביאר רש"י בפירושו לחומש (שמות יב טו) שרבא בא ליישב את דעת רב נחמן בר יצחק שפירוש "הראשון" הוא "קודם", ועל כך ביאר רבא שאין לומר שהראשון היינו ראשון של שבעה כמו שמתפרש "הראשון" הכתוב גבי מצות לולב ומקרא קודש של סוכות ופסח, כיון שמצינו שאמר הכתוב לא תשחט על חמץ, ומאחר שהקפידה התורה על שחיטת החמץ בערב פסח מסתבר שאף הראשון פירושו קודם ויתפרש על יום י"ד בניסן[1].