מגיני שלמה/כתובות/צא/א
מגיני שלמה 
כתובות צא א
{{מרכז|מי שהיה נשוי – פרק עשירי
ד"ה אלא הכא בפחות כו' ותימא כו' לעד"נ לישב דאי פליגי בפחות מדינר לא קשיא מידי דת"ק מיירי דליכא מותר כלל וקמ"ל דאפי' אחת בחייו ואחת במותו דס"ד דלא בעינן מותר דהכתובה תהוי המותר אפ"ה לא אמרינ' לית להו כתובת בנין דכרין וא"כ ממילא שמעת מינה דבעינן מות' דינר דווקא כשאר כתובות ב"ד דהא ת"ק דר"ש דבריית' היינו ת"ק דמתני' ובמתני' קתני דבעינן דינר דווקא והשתא א"ש אם יש כו' כיון דת"ק לא מיירי דאיכא מותר פחות מדינר אלא דליכא לא שייך למימר כיון שיש דהא ליכא וזהו לישנא דרש"י ז"ל שכתב ד"ה א"ה ואברייתא קאי כיון דמוקמת דאיכא מותר אלא שמשועבד כו' א"כ משמע שהקושיא דווקא אי מיירי ת"ק דאיכא מותר אבל הכא לא אתא התנא לאשמעינן כ"א דהכתובה לא הוי מותר והוי כשאר כתובת ב"ד וממילא בעינן דינר ופליג ר"ש ואמר אם יש שם אפי' פחות מדינר סגי ומאי דשייר ר"ש במתני' פי' בברייתא לאוקמת' וכדאית' כה"ג בהזהב אבל אי פליגי בדינר משעבדי ע"כ מיירי דאיכא דינר משעבדי דהא במתני' לא קתני התנא בני חורי דווקא וליכא לפרושי דהוי כשאר כתובות ב"ד דהת' נמי לא שמעינן האי דינא וא"כ כיון מבעי ליה:
בדבור שאחר זה פ"ה וקשה כו' נ"ל לישב קושיא הג' תחלה שהיא הקושי' החזקה שבכולן דליכא למימר דבכתובה נעשה מותר פליגי דהרי התנא לא נקט שמתה השניה לאחר מותו כדקתני תנא דבריי' קמייתא אלא שהוא מת א"כ משמע דמיירי שהשניה חיה עדיין וא"כ הוי ממש כשאר חוב דע"כ לא פליגי בכולה שמעתין אי כתובה הוי מותר אלא אם מתה השניה ויורשיה גובין שהם מקבלין ולא פורעי' אבל אם הוא חיה עדיין א"כ כל היורשין הם הפורעין ועבדי מצוה ופשיטא דהוי מותר כשאר חוב וא"כ היינו דינר משעבדי שהיא א' מהנך לישני קמאי וכן מבואר בדברי רש"י ז"ל לעיל ד"ה כי פליגי בכתובה כו' ור"ע סבר לאו כשאר חוב דמי כיון דאינהו גופייהו קשקלי והלכך הני בני שני' מקבלים ולא פורעי' כו' הרי מבואר דדוקא ביורשיה איירי דבדידה לא שייכי הני טעמי ומה שהקשו דלמה הזכיר לאחר מיתה אתי נמי שפיר בהא דלהך לישנא דבדינר משעבדי פליגי וא"כ ס"ל לת"ק דדינר משעבדי מהני נקט לאחר מיתה להודיעך דבאין מיד לאחר מיתת אביהן דהשניה חיה עדיין ומכח זה זוכין בכתובת ב"ד דכתובת השניה שהיא בעלת חוב הוי מותר וא"כ אפי' אם מתה השניה אח"כ כבר זכו בהן יורשין כי היכי דאמרינן לקמן גבי מרובין ונתמעטו דזכו בהן יורשין ולכן קאמר שבאין מיד לאחר מיתת אביהן ר"ל שזוכין בזה לאחר מיתת אביהן וכמ"ש ומצינו דוכתי טובא דפירושן הכי וכה"ג פי' התוספות ז"ל לקמן ד' צ"ד ד"ה שנמצאת בשם ר"ת ז"ל ודכותה כתב רש"י ז"ל ד"ה כבר קפצה משעה שמת הבעל בחייה של שניה ואין להקשות א"כ מאי נ"מ בהא דאין כתובה נעשה מותר והלא לעולם מיד אחר מיתת האב זכו בני הראשונ' בכתובת אמן וכמ"ש דנ"מ אם היא נתנה הכתוב' בחיי האב לבניה דנמצא דהן מקבלין לעצמן ולא פורעין דאז אין נעשה מותר א"נ כגון שמתה בבת אחת עם בעלה וכן משמע קצת לישנא דאחת במותו ולא קאמר לאחר מותו ואין זה דוחק דע"כ צ"ל כן לפי מאי דהוכחתי מדברי רש"י דע"כ מיירי שהיא מתה דהיורשין לוקחין הכתובה דאל"כ הם פורעין ג"כ לאמם וכמ"ש רש"י בהדיא לקמן ד"ה לשון אחר וא"כ לעיל בשמעתין דקאמר בב"ח כ"ע לא פליגי א"כ ס"ל לכ"ע דינר משעבדי ולמה לא זכו יורשי הראשונה מיד אחר מיתה ואפי' אם מתה אח"כ מ"מ צ"ע מ"ש ממרובים ונתמעטו כמ"ש ע"כ כדפרישי' אם לא שנאמר דאף אם היא נוטלת הכתובה מקרו הם המקבלים שיירשו אח"כ ממנה וזה דוחק דלמא תנשא לבעל וירש אותה ואפי' אם נאמר כן מ"מ א"ש דנקט לרבותא אע"ג דהיא חיה עדיין וס"ד דנהוי מותר כדכתבתי אפ"ה בעינן מותר דינר משעבדי או מטלטלי לפחו' וגם קושיא הראשונה מתורצת כמ"ש דמ"מ ה"ל למינקט רבות' טפי אי הוי ס"ל כתובה נעשה מותר וק"ל וללישני אחריני נקט לאחר מיתה דאין צריכין להמתין אחר מיתת השניה כמו שעלה על דעת הרבה מהפוסקים דאחת בחייו ואחת במותו דווקא אז יש להן כתובת ב"ד אבל אם השניה חיה לא שקלי דחיישינן לאנצויי כיון דלא שקלי בני השניה כתובת אמן ורש"י ס"ל כרוב הפוסקים דס"ל דאין חלוק וא"כ קתני לאח' מיתה דמיד לאחר מיתת האב נוטלין ואע"ג דלא מתה השניה ולא שקלי יורשי הב' ומ"מ זה סיוע לסברתי הראשונה שכתבתי דאם השניה חיה לא מקרו בניה מקבלים דלא שקלי כלום ונ"ל סברא הראשונה עיקר אע"ג דצריכי למדחק נפשין קצת כמ"ש:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |