חידושי הרי"מ/כתובות/צא/א

חידושי הרי"מ כתובות צא א

דף צ"א ע"א

בדינר מקרקעי קמפלגי כו'. הלשון תמוה הא ל"פ בדינר קרקע רק במטלטלין גם אנה רמוז פלוגתא זו וכיון דמסופק אי ת"ק סבר מטלטלי לא או להיפך. גם ק' תוס' כיון שיש מ"ד מבעי' לי' ע"ש. ונראה די"ל דגם לשון ת"ק תמוה באין כו' ונוטלין כו' ולא הזכיר גוף הדין דאין כ' ב"ד לראשונים כו' ולכך י"ל דסבר דכ' א"נ מותר רק דיש מותר דינר חוץ ב' הכתובות קרקע ודינר זה מטלטלין. ולהפ' דיורשין מצי מסלקו לב"ח בזוזי או מטלטלין א"כ יכולין לסלק לבני השני' כ' אמם הדינר מטלטלי וישאר מ"ד קרקע. וקמ"ל ת"ק באין בני' כו' ונוטלין כו' בע"כ קרקע דא"י לסלקם כיון דאית להו פסידא כדאמר לקמן ע"ב הוי כמתני דהרי אנו מעלין כו' וממילא משום דנוטלין בע"כ שוב אין לא' כב"ד דמ"ד מטלטלין. ור"ש סבר אם יש מ"ד אלו נוטלין ואלו כו' היינו כיון דשניהם נוטלין יכולין הראשונים ליקח מטלטלין בכ' ב"ד כיון דתפיסה מחיים מהני גם בכתובה במטלטלין. א"כ על מחצה מטלטלין שהן יורשים כו' הוי תפיסה מיד בשעת מיתה דברשותייהו קיימי. ושוב יכולין ליקח על כ' ב"ד דמהני תפיסה כשאר כתובה שירתון ג"כ הפי' חוב כ' אמם. וכיון דמהני נשאר מ"ד קרקע ושפיר אמר ר"ש אם יש כו' היינו כיון שאלו ואלו נוטלין יכולין ליקח דינר מטלטלי לב"ד וישאר דינר קרקע. ותני שפיר אם דדוקא שיש ב' דינרין מטלטלי מותר דמהני על מחצה שלהן שהוא דינר ויש מ"ד קרקע משא"כ יש רק דינר א' דלא מהני תפיסתם רק על מחצה ואין כאן דינר כנ"ל. ומיושב דתרוייהו ס"ל דמטלטלי לא חשיב מ"ד רק בדינר קרקע פליגי כו' שישאר דינר קרקע עלי המטלטלין מ"ס מקרקעי כו' ופריך מי מצית כו' והא תנן רש"א שיהי' מותר דינר קרקע על ב' הכ' קרקע כו' ומוכח דלא כהנ"ל דאל"ה סגי שאין נשאר רק מטלטלין מותר כנ"ל:

גם י"ל מה דאמר ר"ש אם לאפוקי דיש דינר מטלטלין ואינו מותר דלכאורה לעולם חשוב מותר דלא משעבד לכתובה ונשאר נחלה דאורייתא וקמ"ל דוקא אם מותר המטלטלין דינר דלא עדיף מאלו הי' קרקע כנ"ל:

בשטמ"ק הביא כן הפי' בשם רש"י ז"ל משעבדי לא. הפי' דינר ק' משועבד לב"ח א"כ היינו אין ב"ח נ"מ. ולמה שינה הלשון. ולמ"ש י"ל דקאי אתי' ראשון דאף שדינר קרקע משועבד לב"ח שוב לבע"ח יכולין לסלקו במטלטלי דל"ל פסידא ונשאר מ"ד קרקע ות"ק סבר דכיון דאז בש"מ משועבד לבע"ח לא חשיב מותר ופקע ב"ד ואף שיסלקו אח"כ הוי כמועטין ונתרבו ור"ש סבר דמהני כיון דרק שעבוד ונסתלק כו' ופריך כיון כו' ומשני אפי' פחות מדינר דתמוה. ולהנ"ל י"ל הפי' דר"ש סבר אף פחות מדינר היינו דהדינר מקרקע משועבד כתי' הנ"ל דאף דשניהם אין רוצים לסלק הב"ח במטלטלין מ"מ כיון דראשונים רוצים ומסלקים חצי דינר שלהם. ממילא אף דנשאר רק חצי דינר קרקע היינו חלק של שני' ג"כ חשוב מותר. ופריך דלשון דינר משמע דוקא:

מתני' משה"נ ב"נ כו' ואין שם אלא ב' כתובות חולקין בשוה. לכאורה כאן שייך יותר דיוק הש"ס דלעיל דהול"ל אין להם כ' בנין דכרין ולמה תני חולקין בשוה. ובשלמא אי מועטין ונתרבו יש להם כפי' ב' דתוס' א"ש דלא שייך אין להם דלא פקע רק חולקין ואי נתרבו נוטלין משא"כ לפי' רש"י ותוס' פקע לגמרי כ' ב"ד כיון שלא הי' רק ב"כ הו"ל אין להם. ונראה דנקיט עיקר הטעם דלכאורה במה מעקרא נחלה דאורייתא מדרבנן ירתון תנן ומה"ת שאין להם כ' ב"ד ממילא שלהם בתורת ירושה ונוטל כל א' וע"כ הפי' כמ"ש רש"י (נ"ב ע"ב) ד"ה לא תקינו כו' נחלה דידהו לעקור נחלת חלוקת שוה לגמרי שהוא מה"ת ע"ש דדייק כנ"ל שהפי' דמעקר נחלת שוה. והטעם נראה דהא רבנן דריב"ב סברי (ב"ב קכ"ו) ריבה לא' ומיעט לא' בתורת ירושה ל"א כלום והוי מתנה עמש"ב תנאו בטל. רק קי"ל כריב"ב (ד' ק"ל) דביום הנחילו שהתורה נתנה רשות לאב כו' ודבריו קיימים אבל חכמים לא רצו לבטל לגמרי שיהי' לגמרי ריבה לא' ומיעט לא' בתורת ירושה. ואף דפ' השולח (ד' ל"ו ע"ב) יליף הפקר ב"ד מה אבות מנחילין כו' מ"מ הוי לכתחילה מתנה עמש"ב ולא רצו כנ"ל רק ביש מותר סלק הכתובות בחוב ונשאר חלוקת שוה. וא"ש דנקיט חולקין בשוה שזה עיקר הטעם דאין כ' ב"ד כדי שיחלקו בשוה כנ"ל. וי"ל נ"מ לדינא דדוקא נקיט חולקין בשוה אבל אם האב ריבה לא' ומיעט לא' בתורת ירושה דקי"ל ד' קיימים וכשריבה לבני כ' הקטנה שפיר יכולין בני כ' הגדולה ליקח כ' בנין דכרין כיון שבחלוקת שוה שאמרה תורה יש מותר דינר רק כשירשו כציוי אביו לא ישאר מותר דינר שוב תקנת חכמים לא גרע מרובה דאב כנ"ל. רק נגד חלוקת שוה אין כח ב"ד לבטל כו' חוץ ריבה בתורת מתנה דאין שייך לירושה משא"כ בתורת ירושה כנ"ל:

עוד י"ל דהא משמע דירושת כ' ב"ד הוא שיורשין חוב אמם שהי' על אביהם כמ"ש לעיל ואף שבעל יורשה מ"מ היה התקנה שבמותו ירשו בניו החוב אבל מ"מ בתורת חוב. וא"כ ע"כ אף דבע"ח וכ' נעשה מותר משום מצוה מ"מ כ' ב"ד אף שחוב מ"מ לא שייך מצוה לפרוע דעל אביהן לא הי' מוטל כלל לפרוע. אמנם לטעם שכ' הרא"ש לעיל כיון דבע"ח מכאן ולהבא גובה והנכסים דיורשין עד הגבי' חשיב זה מותר וזה שייך גם בכ' ב"ד דאף שירשו ויהי' להם כ' ב"ד מ"מ רק חוב על הירושה ויהי' שלהם בתורת ירושה עד הגוביינא לחוב כ' ב"ד ויחשב מותר נחלה דאורייתא דעד אז יש להם בשוה כנ"ל. אך הטעם כיון דהפי' דלא למעקר נ"ד היא חלוקת שוה כנ"ל. א"כ מה שיש להם קודם חלוקה לא נחשב רק שיהי' להם נ"ד שיחלקו בשוה ויהי' שלהם עד הגוביינא בכ' ב"ד. והא קי"ל בח"מ (סי' רכ"ז סל"ז) אחין שחלקו לקוחות הן וב"ד לא טרפא ממשעבדי כדאמר בבכורות (ד' מ"ח) דלא גבו מאחין שחלקו אי לקוחות. וא"כ שוב אין מתחיל כלל כ' ב"ד דאין כאן מותר ושיחשב מותר שינוחו לחלוק בשוה ולגבות אח"כ הא א"א כלל לגבות אח"כ א"כ החיוב כ' ב"ד מתחלה רק לגבות קודם חלוקה ובזה יתבטל חלוקת שוה כנ"ל. ומיושב שפיר דנקיט במתני' חולקין בשוה דע"כ צריכין לחלוק בשוה ושוב א"א לגבות כנ"ל:

עוד י"ל דקשה הלשון ויתומים מבקשים כ' אמם דמיותר ואי מועטין ונתרבו יש להן שפיר דאזלינן בתר שעת שומא שמבקשין לגבות. משא"כ לפי אמת דאזלינן בתר שעת מיתה למה תני מבקשין כו' ועוד דתני סתם ויתומין מבקשין ולא פי' יתומים בני כ' גדולה. ולכך אפשר דאפי' שניהם רוצים לגבות בתורת כתובת ב"ד. ויש נ"מ שמכרו חלקם מירושה דאורייתא ג"כ אין להם דלא מצי אמרו א"א בתק"ח כיון דלא תקנו כלל כשאין מותר דינר. וי"ל דלכך נקיט חולקין בשוה לאפוקי אם ב' הכתובות בשוה דגם שיקחו כ' ב"ד יהי' חלוקת שוה לא חשיב מעקרא נ"ד ורשות בידם ליקח ולחלוק בתורת כ' ב"ד כנ"ל ומיושב הברייתא לזו אלף כו' דמיותר ולהנ"ל א"ש:

הי' שם מותר דינר לכאורה למה נקיט שם כמה פעמים אין שם הי' שם כו'. ואפשר לומר למ"ש הר"ן ריש ק' גבי שמא ש"פ במדי דכששוה במקום אחר מהני הריצוי לדידי שוה לי שיהי' עליו תורת שוי' אף במקום שאינו שוה ע"ש. וא"כ הוי ס"ד הא דלא מהני הרי אנו מעלים על נכסי אבינו דינר כו' דהיינו לדידי שוה לי רק כשאין שוים בשום מקום אבל כששוים במקום אחר מותר דינר שוב מהני הרי אנו מעלים כו' גם במקום שאין שוים כנ"ל ולת"ק מהני מטלטלין מותר דינר. ולכך קמ"ל דוקא היה שם שאין לך אלא מקומו ושעתו מן הדין כנ"ל:

עוד י"ל למאי דפליגי במתני' לקמן (ק"י ע"ב) נשא אשה בקפוטקיא וגרשה בא"י דמדינא אזלינן בתר נשואין לרשב"ג דכ' דאורייתא ולרבנן דכ' דרבנן אזלינן בתר שניהם לקולא ונותן הפחות שבמטבעות. א"כ י"ל דהוי ס"ד דכאן אזלינן להיפך לקולא ואם נשא בקפוטקיא ומת בא"י אף שכישומו נכסי למעות א"י יהי' מותר דינר אזלינן לקולא ליתן ממעות קפוטקיא ולא יהי' מותר ולא יטלו כ' ב"ד כלל. קמ"ל דלא אזלינן לקולא דכיון דהדין דאזלינן לקולא בכתובה ולא הי' מגיע לה רק מעות א"י. שוב ממילא יש מותר דינר ושפיר תני הי' שם מ"ד כמקום שמת כנ"ל. ולהיפך בא"י ומת בקפוטקיא א"צ לאשמעינן דבזה מדינא בתר נשואין גם לרשב"ג רק כנ"ל:

ע"ב אם אמרו אנחנו מעלין כו' כדי שיטלו כ' אמן. למה תני כדי שיטלו וכי צריכין לומר כן. וי"ל דהא קשה למסקנא דמועטין ונתרבו ג"כ אין להם למה תני דין הנ"ל דאנחנו מעלים הא אפי' נתיקרו ממש אין להם הא עכ"פ נתיקר אח"כ כשאומרים. וצ"ל כיון דבידם לומר מיד חשוב כהיה מיד ואין לזה טעם למה:

ואפשר לומר דהא אינו מובן למה מרובין ונתמעטו פשיטא לי' דבתר ש"מ אזלינן ומועטין ונתרבו מבעיא לי' דמ"ש תוס' לפי' ב' דמ"מ מקיים נחלה דאורייתא אינו מובן כיון דבתר ש"מ במרובין לזכות כ' ב"ד כ"ש זכות יורשי דאורייתא. וי"ל למאי דבעי בגטין (ס"ב ע"ב) מוכר עבדו לקנס אי הוי כדקל לפירותיו וחשיב זכות בגוף הדבר או כיון דלא עבידא דאתי לא ע"ש. ולענין יוקרא אמר פ' המפקיד (ד' מ"ג) דהוי כפרה לכפילא קנוי לך כו' ע"ש דלהנ"ל יכול להקנות חפץ שיהי' שלו רק לענין היוקרא. וא"כ כיון דלמאי דלא מעקרא נ"ד יש כ' ב"ד. א"כ אף שלא הי' מותר דינר בשעת מיתה וא"א להם לזכות בנכסים בתורת כ' ב"ד מ"מ לענין זכות בנכסים ליוקרא שפיר יכולין לזכות מיד בש"מ דלענין זכות זה שיהי' להם לא מבטל נ"ד כלל ממ"נ אם לא יתיקר לא יש להם ואם יתיקרו שיהי' מותר יהי' נ"ד. ושפיר אף דאזלינן בתר ש"מ מ"מ יש להם מיד זכות זה לכ' ב"ד בנכסים ליוקרא ושוב שלהם נתיקר כנ"ל. והיינו אי מהני בלא עבידא דאתי או לתוס' ב"ב (ד' ע"ט ע"ב) דחד מי יימר חשיב ע"ד ע"ש ודוקא ב' מי יימר כקנס ע"ש. וא"כ יוקרא דרק חד מ"י חשיב זכות כנ"ל אבל אי חד מ"י ג"כ חשיב לא ע"ד ואין נקרא זכות בגוף הדבר שפיר למסקנא לא מהני כיון דא"א להקנות ולא לזכות בשעת מיתה פקע כ' ב"ד אף שנתרבו כנ"ל. ולכך הא דהרי אנו מעלים כו' יפה דינר זו היוקרא ודאי חשיב עבידא דאתי דמסתמא יאמרו לדידי שוה כדי שיטלו ואם הי' מהני הי' חשיב זכות מיד ועדיף מיוקרא באמת. וקמ"ל מתני' דאין שומעין להם. ולכך תני שפיר הרי שיטלו כו' דמש"ה הוי ס"ד שיועיל כנ"ל:

או י"ל דס"ד דהטעם דמועטין ונתרבו אין כ' ב"ד דהא קי"ל אין כ' גובה בראוי בשבח או ביוקרא דחשיב שבח דממילא ע"ש אה"ע (סי' ק' ס"ב) דזה חשיב של היתומים עצמם ואין בע"ח דאב גובה משלהם ע"ש. וא"כ איך יקחו כ' ב"ד בשביל שנתיקרו אח"מ הא זה השבח דיתומים מצד עצמם ואין זה נחלה דאורייתא כלל כנ"ל וא"כ כשאמרו מפורש שמעלים דינר כדי שיטלו א"כ ס"ד שפיר דלא מעקרא נ"ד דישאר מותר דינר אם יקחו כ' ב"ד ולא שייך שאין זה נחלה דיתומים הוא דז"א דאם לא יקחו כ' ב"ד אין כאן יוקרא כלל ושבח זה רק כדי שיקחו ואם יטלו כ' ב"ד יהי' היוקרא וישאר מ"ד. אבל לא שייך שזכו מצ"ע דלא זכו כלל רק מצד הנ"ד. וקמ"ל דלא שומעין להם כנ"ל ושפיר תני כדי שיטלו היינו דמתנים כן. דאי סתם בין יטלו ובין לא מעלים הנכסים דינר. הוי פשיטא דלא מהני כמועטין ונתרבו כנ"ל. דגם זה היוקר שנזדמן קונה ביוקר של היתומים מצ"ע כנ"ל:

גם י"ל דתני כדי שיטלו כו' ולא שהם אמרו (דא"כ) כדי שיטול. אלא קמ"ל דאף שאמרו סתם הרי אנו מעלי' כו' והדין דלא מהני לא אמרינן דמ"מ הא נתרצו ליקחה בדינר יותר וכשחולקים בשוה יטלו הם פחות דינר כיון שהעלום כנ"ל. וקמ"ל דלא דסתמא אמרו רק כדי שיטלו כ"א וכיון דטעו וחולקין בשוה לא רצו להעלות כלל והוי אומדנא דמוכח ואינם דבר שבלב אף שלא פירשו כנ"ל. ולכך תני אין שומעין להם כאלו לא אמרו כנ"ל והיינו כשרוצים אח"כ למכרם אי"ל שכבר קבלו בכך וכך אך בל"ז ודאי מצי הדרי שלא הי' קנין אך בקנין שייך כנ"ל:

ולפי' ב' בתוס' דמועטין ונתרבו יש להן. י"ל דנקיט הטעם דלא מהני באמת הרי אנו מעלים כו' והא יש יוקרא רק משום דלא חשיב כלל שנזדמן קונה ביותר דאין אומרים רק כדי שיטלו ולא הוי כלל יוקר רק מתנה אדרבא כו'. וי"ל דלכך תני מבקשין כ"א דכשבאין כבר לגבות שייך כנ"ל. אבל אם אמרו מיד א"מ שרוצים להעלות דהי' חשיב עלי' אם יתיקרו ואעפ"כ מקבלין בדינר יותר אף שבל"ז יהי' להם כ' ב"ד הי' חשוב באמת כנתרבו כנ"ל מה שמעלין כיון שהי' אפשר שיפסידו כשיתרבו קודם שומא. משא"כ בשעת גבוי כנ"ל:

לכאורה הול"ל במוחלים דינר מהכ' ב"ד. דאף שהלוה אינו רוצה לקנות מ"מ מחילה מהני בע"כ דלוה גם לא שייך שזה יהי' מתנה לא נחלה דז"א כיון דכ' ב"ד יורשין רק החוב ממילא כשהחוב פקע נשאר נחלה. ואף דהוי כנתרבו מ"מ הוי כהא דמעלין דג"כ בידם מיד למחול כנ"ל. וקצת רבותא יותר מהא דמעלין בשוי' וי"ל להפ' בח"מ (סי' ר"ט ס"ג ברמ"א) דדבר שלב"ל לא מהני מחילה על חיוב שיבא. א"כ כיון דקודם מחילה אין כאן כ' ב"ד ואין חיוב רק אחר המחילה שוב לא מהני המחילה כלל דהוי דשלב"ל. מ"מ יש לדחות כיון דבאין כא' המחילה והחיוב דאי תועיל המחילה יהי' החיוב. אך דמי להא דנדרים (ד' ס"ט) לא תחול הקמה אא"כ תחול הפרה ע"ש. וצ"ל דזה בכלל כמו שלא תקנו שיחלקו דינר והמותר יטלו כ' ב"ד. דכל שאינו מספק על כל הכ' לא תקנו כן במחילה דלא מהני כנ"ל. וגם שייך כמ"ש דכשאין חיוב לא שייך מחילה. ומ"ש ליתא שגם ע"י המחילה אינו בא החיוב רק על השאר לא על אותו דינר שמחלו והוי שפיר דשלב"ל:

הי' שם בראוי. לעיל במתני' פירש"י ירושה מאבי אביהם כו' וקשה הא י"ל מכח אבוה דאבא קאתינא ואינו כלל ירושת אבי וי"ל ר"ש אומר כו'. אינו מובן הטעם הא ממ גם במטלטלין מקיים נחלה דאורייתא. וי"ל דהא כ' אינה גובה ממטלטלין משום דלא סמכא דעתה שיוכל להבריח ולכך לא תקנו כלל שתגבה אף מיני' ע"ש. וא"כ הא כ' ב"ד ג"כ לא גבי ממטלטלין כדאמר בגמ' לעיל (ד' נ"ב ע"ב) דככתובה שוי' רבנן ע"ש. והיינו דבשעת נשואין יהי' סמכא דעתה שבני' יהי' להם כ' ב"ד משא"כ מטלטלין שיוכלו היורשין להבריח ג"כ לא ס"ד ולא תיקנו כלל כנ"ל. וא"כ כיון דהדין כשאין מותר דינר אין כ' ב"ד א"כ ע"כ בעי מ"ד קרקע דמטלטלין אם יבריחו שוב לא יהי' מ"ד ולא יהי' כ' ב"ד שוב ג"כ ע"ז לא ס"ד כמו מטלטלין. רק כשיש מ"ד קרקע דע"כ יהי' להם כ' ב"ד וא"ש כנ"ל:

ת"ר לזו אלף ולזו ה' מאות. קשה מה מוסיף בברייתא ולמה הביא הש"ס. וי"ל דלכאורה ריש אע"פ דאמר תוספת ככ' לכמה דברים פוגמת כו' ע"ש דלהיפך פוגמת תוס' אינו נפגם העיקר ע"ש בפוסקים. וא"כ גם לענין כ' ב"ד כשהראשונה נשאת בתולה והב' אלמנה שפיר כשיהי' מותר דינר כשיגבו כל א' עיקר כ' אמם אף דכשיגבו גם התוס' לא יהי' מ"ד מ"מ אין מפסידים העיקר דלא יגרר אחר התוס' להיות כחוב א' כנ"ל. וקמ"ל ברייתא אלף וה' מאות דנכלל התוס' דבעי מ"ד אחר שיטלו גם התוס' כנ"ל. ומ"מ נראה די"ל דא"כ הול"ל לזו אלף ולזו מאה. דדוקא שגם הב' יש להם תוס' וכשירצו הראשונים לטול ר' עיקר דבתולה כו' יכולין השני' לומר שרוצים התוס' ה' מאות וע"כ צריכין הראשונים שירצו גם התוס' ושוב אין כאן מ"ד אבל אם לא הי' לשלי' תוס' רק ק' דאלמנה ולהאחרים ר' דבתולה ותוס' ג"כ יכולין שלא לגבות התוס' רק ר' דעיקר ויהי' מ"ד מב' כ' דעיקר כנ"ל. שאין התוס' מחשב לחוב א' לבטל העיקר. ושפיר תני דוקא לזו אלף ולזו ת"ק וטובא קמ"ל כנ"ל. ומ"מ אינו מוכרח לדינא. מ"מ נראה דדוקא בשטר א' כמ"ש תוס' ריש אע"פ ד"ה ולפוגמת:

פשיטא כו' מועטין ונתרבו מאי. וקשה למה פשוט יותר מרו"נ ממו"נ ממ"נ אי בתר שעת מיתה שניהם שוים כו'. והא אדרבא כח יורשי דאורייתא עדיף כמ"ש תוס' מבנות כו' וע"כ כתי' ב' דתוס' ע"ש. וי"ל דהספק כמ"ש לעיל דזוכין מיד כ' ב"ד לענין יוקרא כדקל לפירותיו כו' דבזכות זה לא מעקר נ"ד כנ"ל. אך קשה הא קי"ל דכ' וכ' ב"ד לא גבי משבח דיתומים וכן מיוקרא כמ"ש בש"ע (ס' ק') דחשיב של היתומים אף שבח דממילא. וא"כ לא שייך שיזכו לענין יוקרא מה שהוא של היורשים. וי"ל הטעם כיון דב"ח גובה שבח כדאמר בכורות פ' יש בכור רק כ' מקולי כ' שנו. אבל לענין דאורייתא הוי שפיר שבח דממילא כגוף הנכסים שנפל מאביהם והיינו מטעם הנ"ל כדקל לפירותיו דאגלאי מלתא שהי' עומד להתיקר ורק כ' לא גבי. וא"כ לענין גוף הגוביינא שפיר לא גבי אבל כ' ב"ד דיש לגבות מגוף הנכסים רק שיהי' מעקר נ"ד וממילא לגבי היורשי דאורייתא חשוב היוקרא שירשו מאביהם כמו בע"ח. וממילא לא מעקר ויש לכ' ב"ד שוב מגוף הנכסים שאינם ראוי' כנ"ל. או דכיון דעכ"פ א"א שיזכו בני כ ב"ד בש"מ בנכסים ליוקרא דנגדם מקולי כ' דחשוב דיתומים מצ"ע ושוב ממילא פקע כ' ב"ד כנ"ל והיינו דמספקא לי'. ויש לישב בזה היטב הלשון דאמר כשם שמרובין ונתמעטו כבר זכו כו' דא"ל. ולהנ"ל י"ל דהא אף דפליגי ר' ורבנן ב"ב (קכ"ד) בשבח דממילא אבל כשהשבח ע"י היתומים לכ"ע דידהו ע"ש. וא"כ בשלמא בע"ח דגם שבח דממילא וגם יוקרא דכיון דמסיק שיעור ארעא ושבחא א"כ חשיב יוקרא שבח ממילא דאין בזה הפסד היתומים אם יזלו דיהי' הפסד ג"כ דבע"ח. משא"כ כאן מועטין ונתרבו דאם הוזלו הי' ההפסד דיורשים דלא הי' כב"ד רק שלהם הוזל ממילא חשיב השבח דיוקרא כשבח הבא ע"י הוצאת היורשים שאותו ספק ההמתנה מלמוכרם הי' ספק זול ויפסידו כמו הריוח דיוקרא ולכ"ע השבח דיוקרא שלהם. ואמר שפיר כשם שמרובין ונתמעטו זכו כ' ב"ד משום דמה שהוזל של היורשים הוזל כשאר נחלה כן מה"ט מועטין ונתרבו זכו היורשי דאורייתא גם לענין יוקרא לכ"ע כנ"ל. ואמר ר"נ לשון זה לפי דאמר רק לכתחלה אסור לעשות כדברי רבי ע"ש אבל אי פסק כר' לא מהדרינן עובדא ע"ש ב"ב (קכ"ד) וכאן כבר פ' ר' עמרם לפייסינהו כו' ולכך הוצרך ר"נ לומר לשון הנ"ל כשם כו' דגם ר' מודה דהוי כע"י הוצאת היתומים כנ"ל. ומיושב ק' תוס' ממזון הבנות דלא הועילו בתרוצם כמ"ש מהרש"א דלמה הכא מרובין ונתמעטו זכו כ' ב"ד מתקנה ושם מועטין ונתרבו לא זכו בנות ע"ש. ולמ"ש א"ש דכאן הי' נ"ד דשלהם הוזל משא"כ שם זכו מיד היורשים לענין יוקרא וג"כ מקולי תנאי כתובה אמרינן להיפך דחשיב שבח דיוקרא כבירושה מאביהם יחשב מרובים כנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף