מגיני שלמה/כתובות/ט/א
ד"ה קינוי וסתירה נ"ל דקושיא זו ופירוקה תלוי בסוגית יבמות ס"פ כיצד דקאמר ר' רוכל יוצא ואשה חוגרת בסינר הואיל ומכוער הדבר תצא דפי' רש"י ז"ל דבדבר כיעור תצא מבעלה ור"ת ז"ל פי' דתצא מרוכל והסכי' הר"ם ז"ל מרוט"נבורק וכן הרא"ש ז"ל כל חד לשטתו לפי' רש"י ז"ל ולדברי כולם אם יש עידי כיעור וגם קלא דלא פסיק זה הוי כמו עדי' וא"כ במעשה שהיה אין לך כיעור גדול מזה ששלח אחריה כדי לשכב עמה ומאז נתעברה וילדה וברור שהיה ג"כ קלא דלא פסיק וכמ"ש התו' דידוע לרבים היה ופשיטא דתצא מבעל והתו' ז"ל אזלי לשטתם אשר שם דלא תצא מבעל כ"א בעדים:
דבור שאחר זה. מה שהקשו לפי' הקונטרס ז"ל יישבו כל הקושיות אך הקשו לבסוף דאיך בא דוד עליה נ"ל דדוד היה כוונתו אם יחזור אורי' יצוה לעולל עליו להרגו אלא שעלה בידו בשר טלה שמרד אורי' במלכות ונהיג בהיתר וזהו שאמרו חז"ל במס' שבת שבקש לעשות ולא עשה ופי' רש"י ז"ל שבקש לשכב עם בת שבע קודם. וזהו קשה בעיני מאד לתלות בו עון באותו צדיק אשר אין רמז מזה בכתוב כלל ודי לנו במה שכתוב אלא שבאנו להוסיף שרצה לחטוא קודם המלחמה ולפי פירושינו א"ש ואפשר עוד לומר דאורי' מורד במלכות היה קודם לכן אלא דהתלמוד מביא ראייה שהיה מורד מדאמר ואדני יואב בזה נראה שבלא האי מעשה היה דוד מצוה להרגו כנ"ל:
ד"ה אבל בגליל אבל קשה נ"ל לישב דממתני' ליכא לאותביה דדלמא לעולם מיירי לאוסרה עליו דהא אוקמינ' לקמן הא מתניתין דאלמנה מן הנשואין שקדש ובעל לאלתר שלא היתה ארוסה בינתים כלל וא"כ ע"כ מיירי שגם הראשון קדש ובעל לאלתר דאל"כ ליחוש שמא תחת הראשון זינתה ונבעלה לפסול לה ופסולה לכהונה כמ"ש התוספות ז"ל לקמן ד"ה כגון שקדש וא"כ מתני' הכי פירושה אלמנה מן הארוסין דהיינו שהיתה ארוסה קודם הנשואין יש לה טענת בתולין שמא זינתה תחתיו אבל מן הנשואין שלא היתה ארוסה כלל אין לה כו' ומ"מ קשה דגם מן הנשואין ליחוש שמא אחר הנישואין זינתה אלא ע"כ מיירי שמת תכף אחר הנישואין א"כ גם מן הארוסין מיירי שמת מיד אחר הארוסין דמאי פסקא לכך נראה לתרץ דממתניתין ליכא לאוכתי מידי דלמא לעולם אין לו נאמנות כלל וכולי פרקין דטענת בתולין מיירי שיש עדים שזינתה וא"כ מתני' מיירי הכל כשקדש השני ובעל לאלתר ומן הארוסין דכתובתה מאתיי' יש לו טענת בתולין אם יש לו עדים שזינתה דע"כ קודם אירוסין דשני זינתה ונמצא כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה ואין לה אלא מנה לרבה ולרב אשי ולא כלום אבל מן הנשואין דכתובתה מנה אף אם יש עדים שזינתה אין לו טענת בתולין להפסידה מנה דלרבה כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה נמי יש לה מנה ולר"א הרי כנסה בחזקת בעולה כיון שנכנסה לחופה כדאיתא לקמן אבל מתניתי' דהאוכל כו' ע"כ ליכא לפרש שבאו עדים דא"כ אפי' ביהודה אם יש עדים שזינתה יכול להפסידה כתובתה ואפי' את"ל דט"ב פירושו שהוא בא וטוען שלא מצא בתולים בבעילה וא"כ משמע שטוען בלא עדים דאי בעדים למה הזכיר התנא טענתו כלל שלא מצאה בתולה תיפוק ליה משום עדים מ"מ לא קשה כלום דה"פ דמן האירוסין יכול לבוא לב"ד ולטעון ואולי מתוך טענתו יתברר ע"י עדים אבל מן הנשואין אינו בא לב"ד כלל דוודאי מן הראשון נבעלה וכן פי' רש"י ז"ל במשנה ראשונה דטענת בחולין הוא שהוא טוען ומתוך כך יוצא קול ויבאו עדים. גם התוס' הקשו דא"כ מאי מוכיח לעיל מאי דתקנו לישא ביום ד' דלמא משום עדים. ותירצו דמשום הכי לא הוי מתקני שלא יצא הקול אם אינו בקי. וזה התירוץ לא שייך הכא דדוק' לעיל דקאי אתקנת נשואין יום ד' דלא הוו מתקני משום הכי. אבל במתניתין דבתולה אלמנה לא בא כ"א לאורויי דיכול לטעון ואולי יבאו עדים. ועוד דלעיל בא לאוכוחי דבקי הוא בפתח פתוח כמ"ש התו' ז"ל בריש פרקין ושם לא הוו מתקני כמ"ש. אבל הכא לא בעי לאתויי ראי' אבקיאות דס"ל לפשוט שהוא בקי כ"א אנאמנות וא"כ כיון שפשוט הוא שבקי ליכא לאתויי ראיי' ממתניתין דוודאי יצא הקול ויכול לטעון וכן מבואר בפי' רש"י ז"ל לקמן ד' י"ב ד"ה וניחוש דכתב דהעקר שיבא לב"ד ואם יבואו עדים שזינת' תפסיד כתובתה ובקונדרסי בסוגי' פתח פתוח הוכחתי דכולי שמעתתא תסוב על זה לפי' רש"י ז"ל והרמב"ם ז"ל דס"ל דמוכת עץ פתחה פתוח והמשכיל יבין מעצמו. ועיקר חדושיה דתנא לאשמועינן דאע"ג דהיתה אלמנה לא תוכל לומר בחזקת בעולה נשאתני דכיון שהיתה מן האירוסין יש לו טענה אם לא מצאה בתולה ע"י בירור עדים. אבל מתניתין דהאוכל ע"כ קאי דהוא עצמו נאמן דאי אבירור עדים אפי' ביהודה נמי כמ"ש אלא ש"מ דאינו יכול פירושו שאינו נאמן ואין הכי נמי אם יבורר בעדים שזינתה מעיקר' אין לה כתובה ואין להקשות (בכאן חסר שורה א') לטעון לא יבא לב"ד דאין יכול לטעון פירושו ג"כ שאינו נאמן אבל ע"י בירור עדים יכול לטעון. דזה אינו כיון דהטעם הוא שהרי כנסה ראשון א"כ באו עדים שזינתה מעיקר' יש לה מנה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ועוד דלקמן פריך לפי האמת דק"ל דנאמן א"כ אין לפרש כן:
או אפשר דאיירי דהיא עצמה מודה שזינתה ואין ביניהם חילוק כלל אך כוונת התנא לאשמועינן דיש לו טענה ויוכל לתבעה אם אינה בתולה אע"פ שהיתה אלמנה ואם יבורר שהאמת אתו ע"י הודאתה או באופן אחר הפסידה כתובתה כמ"ש משא"כ מתני' דיהודה ע"כ מיירי דיש הכחשה ביניהם דאם היא מודה גם ביהודה הפסידה כתובתה וכן משמע פשטא דמתניתין דאין כוונת התנא כ"א לאשמעינן דאם לא מצאה בתולה אין לה כתובה ולא מיירי בנאמנותו כלל:
ואין להקשות א"כ מאי מייתי אביי ממשנה דריש פרקין דלמא התם נמי נפרש בהודאה. דזה אינו דהתם א"א לפרש כן דאיך יתקנו לישא ברביעי משום דשמא תודה דלא שכיח שתודה דאטו בשופטני עסקינן להודות באיסור סקילה. ועוד דאפשר אפי' מודה אינו כלום דהא ק"ל סוף פ' בתרא דנדרים דהאומרת טמאה אני לך תביא ראיי' לדבריה וא"כ אם הוא אינו בקי בפ"פ ואסרינן לה ע"פ הודאתה א"כ היא נאסרת על פיה. וז"א ע"כ פי' רש"י דהוא טוען מעצמו אלא שע"י זה יצא הקול ויתברר:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |