גליוני הש"ס/כתובות/ט/א
ס"ס הוא כו'. נ"ב מ"ש האחרונים בטעמא דס"ס דהוא משום דספק אחד מה"ת לקולא לרמב"ם ז"ל וה"ל ספק הב' ספיקא דרבנן דלקולא נזכר מזה בשו"ת הרד"ך בית כ"ח חדר ב' ד"ה ולענ"ד שיש להביא ראי' כו' ועיין חידוש בס' באר יעקב חיו"ד סי' ק"ג דנ"ח ע"ב דשריותא דס"ס אינו ברור דיש תנאים דלית להו שריותא דס"ס כלל באיסורין ע"ש ועיין מרדכי יבמות רמז כ"א והוא משו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תק"ס עש"ה וע"ע שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ל"ב עש"ה מ"ש ור"ג דפסיל בס"ס כו' וגם לר' יהודה לא מהני ס"ס כלל בע"ז עש"ה ועיין שו"מ משפטים ישרים סי' פ"ג דכ' דנראה להקל בס"ס לאסור באיסור דרבנן ע"ש ובמחכת"ה אין דבריו נראים כלל וכלל:
אבל הכא מקים הוא דלא קים ליה קמ"ל. נ"ב עיין שו"ת חות יאיר סי' קס"ו בשם הר"י לבית הלוי כלל ה' סי' ל"ג דכ' הפי' דנשאר סברת הלא קים ליה גם לפי האמת רק קמ"ל דלא מהני מאי דלא קים ליה להתירה ע"ש ועיין שו"ת שבות יעקב [ח"א] סי' צ"ג ושם ח"ב סי' נ"ט:
מ"מ לא אסרוהו. נ"ב עיין שו"ת חיים שאל [ח"א] סי' פ"ה הקשה דהא בת שבע לא הית' אז יותר מבת ז' כמבואר בסנהדרין ס"ט וא"כ הרי פיתוי קטנה אונס הוא ורצה להביא מזה ראי' לרמב"ם דס"ל דקטנה יש לה רצון להאסר על בעלה. ועוד תי' דכיון דבת שבע נתעברה אז והולידה מביאה זאת נעשית גדולה למפרע משעת ביאה דבנים הרי הן כסימנים כמבואר פ"ק דיבמות עש"ה וחידוש שלא הביא תוס' סנהדרין ס"ט א' שם דאותם דורות הראשונים שהולידו לח' גם זמן גדלות שלהם הי' קודם עש"ה וא"כ מעיקרא לק"מ ועיין אריכות בשו"ת חיים שאל שם בגוף עניין פיתוי קטנה אונס הוא ועיין פני יהושע בסוגין כמדומה דיבר ג"כ מהערת החיים שאל הנ"ל ואינו כעת לפני וע"ע שו"ת חיים שאל ח"ב סי' מ"ב אות ב' ומצאתי שקדמו בהערה זאת בס' אמונת חכמים פרק כ"ד (דפוס ווארשוא תרמ"ח דנ"ח ע"ב):
רש"י ד"ה האומר פתח פתוח כ' או שנאבדה ממנו מפה כו'. נ"ב בשו"ת מהר"י ברונא סי' קצ"ו כ' בנידון עכו"ם שהוציא ברזא מחבית ורץ לחוץ כו' ואפשר שהברזא לא עבר עובי שולי החבית ולא נגע ביין וכ' דמשום הא דאפשר דלא עבר הברזא כו' אין להתיר כלל חדא דרוב ברזות ארוכים ועוברים כו' ועוד דלא חשיב ספיקא הואיל ואפשר להתברר דאילו משתכח ההיא ברזא יתברר דעבר דופני חבית ונמצא שתה יי"נ למפרע אע"ג דבפ"ב דנדה מקלינן גבי דם נדות התם משום דאשה מהימנא דאמרה כזה התיר לי רבי ואבדתיו אבל בעלמא לא בפ"ק דחולין ובכמה דוכתין ובפ' אלו טריפות גבי ריאה אמר דילמא אי הוי ריאה קמן הית' טריפה כו' ואע"ג דבפ"ק דכתובות פירש"י שנאבד המפה ומ"מ דיינינן לקולא התם מיירי דנאבדה באור דומי' דכתובה דמוקמי' בפרק ב' מאי איבדה איבדה באור כו' עש"ה:
תוד"ה ואי בעית אימא כ' דשם אונס חד הוא. נ"ב עיין שו"ת הרא"ש כלל ב' אות א' ועיין שו"ת תשב"ץ ח"א סי' א' ד"ה ויש שדקדקו שזאת האשה היא מותרת מפני ס"ס כו':
שם כתבו וא"ת א"כ כו'. נ"ב עיין שו"ת הריב"ש סי' שע"ב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |