מגיני שלמה/כתובות/ו/ב

מגיני שלמה כתובות ו ב

דף ו' ע"ב

ד"ה אלא מעתה שושבינין למה פי' הקונטרס שמא יטה והיא לא תסיק אדעת' עד ועיקר תירוץ חסר מן הספר ולי הצעיר קשה עוד לדעת רש"י ז"ל האי אלא מעתה דמשמע דבלאו הכי לא ק' מידי והא אפי' לא חיישינן להטיה ע"כ צ"ל דלא היו מעמידים שושבינין אלא שלא יראה ויאבד דשאר רמאות ליכא כלל וא"כ מאי פריך דלמא גם עתה היו מעמידין שושבינין משום הכי וי"ל דה"פ בשלמא אי לא חיישינן להטיה היו מעמידין שושבינין לתקן הרמאות שלא יראה ויאבד דליכא שום רמאות אחר אבל אם בקיאין בהטי' לא תקנו כל הרמאות דהא ע"כ רמאות דשמא יטה ונהי דרמאות דאבידה תקנו רמאות דהטיה לא תקנו ותירץ דבהטיה ליכא רמאות דתוכל לכפור ולכן הקשו התוס' שהתרצן לא תירץ כלום ועיקר התירוץ דגבי הטיה ליכא רמאות זהו חסר ואני אומר דברש"י שלנו אין כתוב שמא לא תסיק אדעתא שהטה. לכך נ"ל דרש"י ז"ל הכי כוונתו דגם המקשן ידע שהיא תוכל לכפור בו ולומר עדיין בתולה אני אך היה סובר שהיו מעמידין שושבינין לברר כל טענותיהם דלא מבעיא דחיישינן שיעשה ערמה ויאבד המפה בידים והיא לא תדע שאבדה שתכפור בו כמ"ש לקמן אלא אפי' אם יהיו מחולקין והוא יאמר לא מצאתי והיא אומרת מצאת ונאבדה המפה וכמ"ש רש"י ז"ל לקמן דף ט' ד"ה האומר פ"פ לא נדע מי אומר אמת ושמא נוציא ממון שלא כדין ולכן פרסו מפה והעמידו שושבינין דבזה נתברר עם מי האמת ולא יוכל א' מהם לכפור כלל ולכן פריך דאי חיישינן להטיה א"כ לא תקנו כל טענותיהם דעדיין יהיו מחולקין זה יאמר לא הטיתי וזו תאמר הטית א"כ מה מועילין שושבינין כיון דחשו חז"ל לברר טענותיהם לא הועילו כלום דגם עתה בשושבינין תטעון שהטה ולא נדע האמת ותירץ לא שתקנו שושבינין לברר טענותיהם דוודאי יש כמה טענות שתוכל היא והוא לטעון ולכפור זה את זה אלא שושבינין באו לתקן שלא יראה ויאבד ויהיה פשיטא האמת אתו כיון דליכא דם דיוכל לאבד והיא לא תדע אם אבדו ועל כרחה תודה גם היא אבל בדבר שתוכל לכפור אותה לא בקשו חז"ל תקנה כי לא שכיח שיטעון דבר שהיא יכולה להכחישו ומ"ש רש"י ז"ל דאילו בהטיה הוא לשונו ז"ל שתירץ דמה תקנו שמא גם בהטיה יעשה רמאות שלא תוכל לכפור לכן כתב דשם א"א שלא תוכל לכפור ולא תקנו אלא דבר דאיכא למיחש דלא תוכל לכפור כנ"ל:

שם ד"ה ואם להוציא ממנה ותימה דהא שמואל כו' לענד"ן לפי מה שלמדתי מדברי רש"י ז"ל לא צריכינן כלל לסברת מלאכה שאינה צריכה לגופה רק הטעם דאסר שמואל אע"ג דלדם הוא צריך ודם מיפקד פקיד מ"מ אסרי חז"ל דהוי כחובל דכיון שהפתח סגור בפניו וע"י פתיחת הפתח יוצא הדם הוי כחובל וכמ"ש רש"י ז"ל לקמן לפי האמת וכן מוכח פר' ר"א דמילה דף קל"ג דקאמר רב פפא אומנא דלא מייץ סכנתא היא ומעברינן ליה ופריך פשיטא מדקא מחללינן עליה שבתא סכנתא היא ומשני מ"ד דם מיפקד פקיד כו' ויש לדקדק היכי ס"ד דלא נילף ממתניתין דסכנה היא א"כ מאי קמ"ל מתני' דעושין כל צרכי מילה ומוצצין פשיטא דבלאו מילה שרי ואפילו נאמר דהתנא קמ"ל דמיפקד פקיד מ"מ למה אשמעינן גבי מילה דמשמע דווקא במילה שרי הא בעלמא נמי שרי אלא ע"כ אסורא דרבנן מיהא איכא וכן פירש רש"י ז"ל שם בהדיא ד"ה מהו דתימא כו' עד ואין כאן איסור תורה משמע בהדיא דאיסורא דרבנן מיהא איכא וגם כאן לא קמבעיא ליה דשרי אלא משום מצוה וכדפירשו התוספות ז"ל לשיטתם ובזה מיושב ג"כ מה שהקשו התוספות לעיל ד"ה לעולם איך מתורץ שמואל אדשמואל. ובזה א"ש דאמאן דאסר לא קשה מידי דחכמים אסרו אף אם לדם הוא צריך כמ"ש ובזה מיושב גם המקשן למה הקשה אדרב ולא אדשמואל דלדברי התוספות ז"ל לא תירצו כ"א על התרצן אבל המקשן דלא ידע אלו הסברות לא תרצו למה לא הקשה גם אשמואל ואע"ג דהבעיין הוה פשיטא ליה דאם לדם הוא צריך הוא מותר מ"מ שמואל לא ס"ל הכי דע"כ צ"ל הכי גם לשיטת התוספות ז"ל דהוי ס"ל לרבי אמי דשמואל אסר אף אם לדם הוא צריך יהיה הטעם מה שיהיה ולי הצעיר קשיא על פירוש התוס' דר"א מקשה אשמואל א"כ איך לא הוה קשה לר' אמי דשמואל אדשמואל דס"ל לשמואל דבר שאין מתכוין מותר ואפילו אם צריך למלאכה אלא שאין מכוון כדאשכחן גבי בהרת דאי לאו דהוי פסיק רישא הוי שרי אע"ג דצריך ליה וניחא ליה והכי מוכח בכמה מקומות וכמ"ש התוספות פרק כירה דף מ"א ד"ה מיחם ואצ"ל אם אינו צריך ולמה אסר כאן:

שמואל כיון שאין מתכוין ולא הוי פסיק רישיה ואע"ג דגם התוספות הקשו כעין זו מ"מ עדיפא ה"ל לאקשויי דשמואל אדשמואל ויש לדחוק דאפשר דר' אמי לא ידע דשמואל התיר. דבר שאין מתכוין רק האי מימרא דאסור לבעול ידע. ולפי שיטתינו א"ש הכל וא"כ הקשה ר"א דמ"ש דהתירו להוציא. לחה וכמ"ש התוספות לשיטתם דאע"ג דלא התירו כ"א משום צערא היינו משום דהוי פסיק רישיה לענין הפתח והוי מלאכה שאינה צריכה לגופה דאסור ואפילו לר"ש אי לאו משום צערא אבל הכא דאינו מכוין כלל ליכא איסורא משום פתח כלל כ"א משום הדם וכמ"ש והתם אפילו לר' יודא ליכא איסורא משום ליחה כלל כ"א משום הפתח דבהא לא פליגי ר"י ורבי שמעון דהא לא מוקמינן להאי ברייתא כר"ש ב"א משום מלאכה שאינה צ"ל דהיינו הפתח כדאיתא פרק שמונה שרצים ומשני דהכא גרע דדם לא עקיר לגמרי והוי כמו חבורה ואסרו חז"ל והכי משמע בפירוש רש"י ז"ל שכתב שהוא מחובר קצת ולא כשאר דם איברים ולא שהתרצן תירץ דדם חיבורי מחבר ולמאי דמשני השתא מיושב ג"כ דהבעין הוי פשיט' ליה אי מפקד פקיד דשרי דהיה סובר דפקיד לגמרי ושמואל דאסר ס"ל דלא פקיד לגמרי ומחזי כחובל והיינו טעמ' דמציצ' נמי שהבאתי לעיל מפרק ר"א דמילה וזה אמת ויציב בעיני בלי ספק עוד נ"ל שיטה אחרת דר' אמי מקשה אהאי סוגי' דרב' ואביי שפלפלו אי הוי פסיק רישיה ולא התיר רבה כ"א לבקי אבל אי ידעינן שאינו בקי כמו בבליי' אסר משום פסיק רישיה ולכן הקשה דגבי מפיס מורסא התיר ר"ש אע"ג דהוי פסיק רישיה כיון דהוי מלאכה שאינה צ"ל וגם אינו מתכוין. וקרוב הדבר:

בעיני דר"ש מתיר דבר זה אפילו היכא דליכא צערא כיון דהוי תרתי לטיבות' דוגמת שכתבו התוספות לעיל גבי מקלקל בחבורה דאפי' ר"י שרי כיון דאיכא תרתי וכן מצאתי בתו' בפרק כירה דף מ"א ד"ה מיחם שפינהו דכתבי דר"ש אפילו בפסיק רישיה היכא דהוי מלאכה שאינה צ"ל פטר אבל לא מוכח מדבריהם דשרי לכתחילה ומ"מ במקום צערא פשיט' דשרי דלא גרע ממלאכה שאינה צ"ל דמיירי אפי' במתכוין ואפ"ה שרי ר"ש ובהא מיושב שפיר מה שהקשו בה"ג והביאוהו התוס' בשבת דף נ' ד"ה הצד נחש דשמואל אדשמואל דהכא ס"ל כר"ש והא שמואל במלאכה שאינה צ"ל סבר כר"י ובהא א"ש דגבי נחש אינו מתכוין לצודו כלל אלא משתדל שלא ישכנו ואינו מתכוין כ"א להבריחו מעליו אלא שניצוד מאליו וכן משמע לישנ' דבריית' ס"פ האורג אם מתעסק בו שלא ישכנו כו' ולישנ' דמתעסק משמע שלא במתכוין כדאמרינן המתעסק בחלבי' ובעריות כו' בסנהדרין ובכריתות והכי אמרינן גבי שופר המתעסק לא יצא וא"כ הוי תרתי שאינו מתכוין ואינה צ"ל ואם יגזור השם בחיים אאריך בזה אי"ה ובפרט בסוגי' דכירה הנ"ל מה שדימה המקשן להשוות מלאכה שאינה צ"ל לדבר שאינו מתכוין וכמו שהקשו התוספות שם דנראה דהמקשן היה סובר דצירוף הוי פסיק רישיה כדמשמע לישנ' והלא מצרף עד שהוצרכו התוספות לתרץ והלא שמא מצרף וא"כ לא שרי שמואל כ"א מטעם שאינו צריך לצירוף ולכן הקשה והתרצן תירץ דבדבר שאינו מתכוין סבר כר"ש דהתיר אפילו פסיק רישיה אם אינה צ"ל כנ"ל והשם יודע כי אחרי כתבי זמן ארוך מצאתי שכתבו התוספות פ' כל התדיר דף צ"ב כיוצא בזה ולא כדברי וא"כ פריך רבי אמי דאפילו הוי פסיק רישיה שרי כיון דאיכ' תרי מילי מעליות' דומים דמפיס מורסא או משום מצוה פריך דהוי בצער' כדפירשו התוספות ומשני התם עיקר הלחה ואינו צריך לפתח כלל דמיד שנפתח קצת אינו חושש שיסתם מיד כדפירש רש"י ז"ל סוף האורג משא"כ הכא כיון דלא עקיר צריך לפתח קצת שיצא הדם הנבלע עוד נראה לפי' רש"י ז"ל שפי' אם לעשות לה פה שמתכוין ליפותה נראה דלא מקרי פתח אא"כ פותחה ממש וקולפה סביב ובשבת פרק האורג פירש שם שעושה כדרך הרופאים וא"כ אתי האי שינויי' שפיר דהתם כיון דעת' אינו צריך להאי יפוי וקילוף כלל אלא בבקיעה מועטת יוצא הליחה א"כ אפילו עושה פתח כיון שאינו צריך לו ולא מתכוין לפתח ולא ניח' ליה ביה ולרצונו יחזור ויסתום שרי משא"כ הכא צריך הפתח להוציא הדם וניח' ליה ביה אסור בפסיק רישיה וכן פלפלו התוס' והערוך לעיל אם פסיק רישיה דלא ניחא ליה שרי וגבי מפיס מורסא משום צער' לד"ה שרי כדאית' בתוספ' ריש פרק הבונה דף ק"ג וזה הפי' נראה אמת ונכון וא"כ ר' אמי לא אשמואל פריך כ"א ארב' דאוקי בריית' כר"ש ואמר דאסור בפסיק רישיה וא"כ הקשה מר"ש ובלא פירושי מ"מ נתישבה קושי' א' דתוספות אפילו אם ר"א פריך אשמואל מה שהקשו דשמואל אסר במלאכה שאינה צ"ל כר"י דהכא דהוי תרתי שרי וק"ל וכמ"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף