מגיני שלמה/כתובות/ג/ב
ד"ה אי דאתי וחליף כו' הקשו על רש"י ז"ל דאין משני כלום דאכתי ליעכב חדש או חדשים עד שילך ע"כ אף דיכילנא לשנויי דכולי האי לא פריך לבטל פריה ורביה משום תקנתא דשקדו כ"א זמן קצר לדחות פעם א' מיהו שנויא דחיק' לא משנינן דא"כ נתת דבריך לשיעורין דמה לי פעם א' או ב' פעמים ואי אמרת ה"נ ב' פעמים נימא גם ג' פעמים וק"ל:
ועוד מנ"ל למקשן דלמא לא רצו לבטל פריה ורביה כלל משום תקנתא זו לכך נראה דהמקשן פריך כיון דחזינן דבטלו פריה ורביה שבוע א' משום האי תקנתא דהא חזינן לעיל דקאמר הגיע זמן בא' בשבת דחינן לה ליום ד' וא"כ פשיטא אם הגיע זמן ביום ה' דחינן ליום ד' שאחריו דהאי א' בשבת לרבותא קתני לה דאע"ג דליכא למיחש ביה לאקרורי דעתא ואצ"ל בימים אחרי' דאיכא למיחש לאיסור ובלתי ספק דחינן ליום ד' לא ליום א' משום תקנתא דשקדו א"כ כיון דהאי תקנתא עושה שמתאחרת הפריה ורביה שבוע שלימה ה"נ נעביד הכא אע"ג דאיכא למדחי דהתם אין תקנתא דשקדו דוחה כ"א ג' ימים דמאי דדחינן לה מיום ה' עד יום א' הוא משום טענת בתולים משא"כ הכא דחינן הכל משום שקדו אין נראה ליה לחלק בכך דאי לאו דחששא אלימתא היא לא היו מאחרין כ"כ לבטל פריה ורביה שבוע שלימה אפילו להשלים וק"ל. גם אין לדחות דמ"מ הכא דחינן יום א' טפי מיום ד' נגד יום ד' ביום א' וודאי אין קפידא ועוד דגם הכא נ"ל דאפשר לאנסובי בליל ד' דיום הרביעי לאו דווקא יום דה"ה הלילה הולכת אחר היום וכן משמע קצת לקמן פ' נערה דפריך אימא דמסר לה לחופה בלילה ויש לדחות דהתם אדאוריית' קאי דלא הוי האי תקנתא דיום ד' ומ"מ אין נראה לחלק וא"כ פריך המקשן דווקא אזמן זה אבל יותר לא מצינו לדחות ולבטל פריה ורביה נ"ל וכן כתב הרמב"ם ז"ל בהדיא פ"י דהלכ' אישות דאם הגיע הזמן בע"ש דחינן לה ואינו מעלה לה מזונות מפני שאינו יכול לכנוס ופי' הרב המגיד עד יום ד' ופשוט הוא:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |