מגיד משנה/מלווה ולווה/כג

מגיד משנה ‏ מלווה ולווה כג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

שטרי חוב המוקדמין פסולין שהרי טורף בהן לקוחות וכו'. משנה פרק אחרון דשביעית (משנה ה') הובאה בכמה מקומות בגמרא ומהם פרק אי זהו נשך (דף ע"ב). ושם נראה שלא פסלום אלא שלא לגבות מנכסים משועבדין אבל גובה הוא מבני חורין וכן פירש"י ז"ל שם ולזה הסכימו הרמב"ן והרשב"א ז"ל. והם ז"ל הקשו ואמרו והלא העדים פסולין הם שהקדימו השטר ותירצו משכחת לה בשטר שאין בו קנין וכתבוהו ללוה ולא היה מלוה עמו וכתב ללוות בניסן ולא לוה עד תשרי ואע"פ שעשו שלא כדין שלא היה להם לכתוב כמו שיתבאר בפרק זה אינן נפסלין בכך אי נמי כגון שטעו בעיבורו של חדש אי נמי כגון שהיו אנוסין מחמת נפשות ונודע מפי עדים אחרים או מפיהן וכשאין כתב ידן יוצא ממקום אחר אבל ודאי אם כתבו בניסן והקדימו הזמן מתשרי שעבר בלא אונס נפשות פסולין הן ואין לזה תורת שטר כלל ואין כאן עדות אלו דבריהם ז"ל:

ב

שטרי חוב המאוחרין כשרין וכו'. גם זה במשנה הנזכרת הובאה בכמה מקומות ומהם פרק מי שמת (בבא בתרא דף קנז ע"ב) ושם אמרו אי ס״ד דאקנה קנה ומכר וכו' לא משתעבד מאוחרין אמאי כשרין ופירש הרב אבן מיגש ז״ל אי אמרת בשלמא דאקנה קנה ומכר משתעבד משכחת לה דמאוחרין כשרין בכתוב בהן דאקנה אלא אי אמרת לא משתעבד מאוחרין אמאי כשרין ודילמא בזמנו לא היה ללוה אותה שדה וקנאה קודם הזמן הנכתב בשטר ומכרה אחרי כן ונמצא מלוה טורף שלא כדין משדה זו אבל לדברי הכל כיון שדאקנה אין סתמו כפירושו לפי שיטה זו לגבי לקוחות כמבואר פי״ח אף מאוחרין פסולין אם אין כתוב בהן דאקנה וכן כתב שם מבואר אבן מיגש ז״ל. ואף הרמב״ן כתב פרק איזהו נשך והמאוחרין כשרין בין שכתבו בשעת הלואה ואחרו הזמן בין שלא כתבו עד לאחר זמן כולן בכלל מאוחרין הם וכשרין והוא דכתב לזה דאקנה כדאיתא פרק מי שמת עכ״ל. וכבר כתבתי למעלה פרק שמנה עשר דעת הרשב״א ז״ל החולק בזה ואומר שדאקנה סתמו כפירושו ותמה בדברי רבינו איך לא ביאר חילוק זה במאוחרין אחר שדעתו שדאקנה צריך לפרש כמבואר פי״ח וצ״ע:

ג

שטר שכתבוהו וכו'. מבואר פרק המביא תניין (גיטין דף י"ז) ופי' בשאין שם קנין אי נמי שלא קנו מידו ביום אבל קנו ביום משעת קנין נשתעבד כמו שיתבאר:

ואם היו עסוקין וכו'. מבואר בגמ' שם. ויש מי שכתב דעיקר כתובה דהיינו מנה ומאתים אפי' אין עסוקין באותו ענין אם נכתבה ביום ונחתמה בלילה כשרה וכשמואל דאמר הכין התם. ולא כך נמצא בתשובה לרב אלפסי ז"ל אלא אין הלכה כשמואל וזה דעת בעל העיטור ז"ל וכ"נ מדברי רבינו שלא חילק:

ד

שטר שזמנו וכו'. ברייתא פרק גט פשוט (בבא בתרא דף קע"ו). ואע״פ שהשטר לא נכתב ביום ההוא אין תולין אותו במוקדם ופסול אלא במאוחר וכשר. ומכאן יש ללמוד שאע״פ שאמרו יד בעל השטר על התחתונה לא אמרו אלא בדבר שיש לו שני פנים ואינו סותר עיקר השטר לומר שלא נכתב בכשרות אבל בדבר שיבא לפסול ולהורע השטר מעיקרו אדרבא מעמידין השטר על חזקתו והבא לפסלו עליו הראיה. ויש לדין זה עוד ראיות אחרות וכן כתבו רבינו חננאל ורבינו שמשון והרמב״ן והרשב״א ז״ל:

ה

כותבין שטר ללוה אע״פ שאין מלוה עמו וכו'. משנה כלשונה פרק גט פשוט (בבא בתרא דף קס"ז) ויש שהקשו סיפא דאין כותבין למלוה עד שיהיה לוה עמו למה לי פשיטא ותירצו דמשום רישא נשנית ולי נראה שכך פירושה שאם בא מלוה לעדים ויאמר להם אני מלוה לפלוני מנה כתבו השטר ויהיה בידכם ואם יבא לוה היום ויאמר לכם כי כן הוא האמת תקנו ממנו ותתנוהו לי ואם אין תקרעוהו אעפ״כ אין כותבין לפי שבשעת כתיבה הוא שקר ויש לחוש אולי מערים הוא כנ״ל:

בד"א בשטר שיש בו קנין וכו'. אוקימתא דרב אסי פ"ק דמציעא (דף י"ג) דמתניתין בשטרי אקנייתא דוקא ופסקוה בהלכות וכל המפרשים ז"ל. ולוה שבא לב"ד בשט"ח שבידו לכפות את המלוה להלוותו עד זמן שקבע לו דבר ברור הוא שיכול מלוה לטעון שלא מדעתי נכתב ואם יביא הלוה ראיה שמדעתו נכתב או השטר ביד המלוה יש לדון שכיון שנשתעבדו לו נכסי לוה בחליפין מעכשיו אף הוא חייב ליתן דמים כלומר שחייב להלוותו עד זמן שקבע לו ויקנה נכסיו לשיעבודן וזה דעת הרא"ם ז"ל ודעת צילתא היא ע"כ דברי הרמב"ן ז"ל בתשובה אבל הרשב"א ז"ל חולק בזה דבשט"ח לעולם יכול מלוה לחזור בו והביא ראיה לזה מפרק האיש מקדש שאמרו שם במלוה ברשות בעלים לחזרה קא מיפלגי דמשמע מהתם דכל שלא נתנם לכ"ע יכול לחזור בו:

ו

עדים שקנו וכו'. פרק גט פשוט (בבא בתרא דף קע"ב) אמר להו רבא בר שילא להנהו דכתבי שטרי אקנייתא וכו' ובכל שטר שיש בו קנין הוא וכדברי רבינו ז"ל וכן פירשו ר"ח והרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל:

וכן מי שנמסרה וכו'. ג"ז שם וכתב הרשב"א ז"ל זה לשונו דוקא בכותב מקום הכתיבה ולא מקום שנמסרו להם הדברים וכך כותבין כך אמר לנו פלוני וכתבנו במקום פלוני אבל כשכותבין מקום שנמסרו הדברים שם כותבין אמר לנו פלוני או קנינו מפלוני במקום פלוני וכתבנו וחתמנו ונתננו לפלוני וכן מה שאמרו בשטרי הקנאה בשכותבין יום שקנו בו סומכין הקנייה לאותו יום וכותבין קנינו מפלוני ביום פלוני וכתבנו ונתננו לפלוני וכשכותבין יום שעומדין בו סומכין הכתיבה לאותו יום וכותבין קנינו מפלוני וכתבנו וחתמנו ביום פלוני ונתננו לפלוני ואי לא מיחזי כשיקרא עכ"ל:

ז

שטרי מקח וממכר שלא נכתבו וכו'. מימרא דרב המנונא פרק גט פשוט (בבא בתרא דף קע"א ע"ב) הדין והטעם:

ולמה לא נחוש כן וכו'. גם זה מבואר בגמרא וכתב הרמב"ן ז"ל ואם תאמר בשטרי מקח וממכר יתקנו כן י"ל שא"א כשקנה בינתיים שיכתוב סתם בלא זמן מפני שהרי יש לו אחריות עליו וטורף ממנו אם נטרפה מחמתו ואפילו שלא באחריות שמא מכרה או נתנה לאחר ואם כתב סתם ידו על התחתונה הילכך צריך להיות בו זמן מפורש ולפיכך פסלו המאוחרין ומ"מ אף שטרי מקח וממכר כשרין כל היכא דמפורש בהן שהן מאוחרין דליכא למיחש למידי עד כאן. ואף בעיטור כתוב כן ומסתברא דהוא הדין בשטרי מקח וממכר אי כתיב ביה אחרנוהו וכתבנוהו כשרין עד כאן:

ח

מי שמכר שדהו באונס וכו'. מעשה פ' איזהו נשך וכרבא דאמר הכין ומבואר בהלכות:

ט

אפשר לטורף שיטרוף וכו'. זהו מבואר פרק גט פשוט (בבא בתרא דף קס"ט) בסוגיא:

י

לפיכך אין כותבין שני שטרי מכר וכו'. מפורש שם בגמרא (דף קס"ח קס"ט) הדין והטעם בברייתא ובסוגיא שם בגמרא הקשו ונכתוב לו שטר שני עם אחריות והוא יכתוב למוכר שובר שכל שטרות שיבאו על שדה זו פסולין חוץ מזה שנכתב בזמן פלוני ותירצו שמא יטרוף הוא שתי פעמים מן הלקוחות ושובר זה אינו בידם והקשו סוף סוף הלקוחות ילכו אצל המוכר מחמת אחריותם והוא יראה השובר וישיבו להם הקרקע ותירצו בינתים יאכל הוא פירות וקשה גזל הנאכל או שמא יטרוף מלקוחות שלא באחריות והקשו אי הכי גבי שטרי הלואה למה אמרו כותבין שובר שמא יטרוף מן הלקוחות שאין בידם השובר ותירצו דשטרי הלואה תיכף ילכו הלקוחות אצל לוה כיון דידעי דזוזי מסיק ולפרעון קאי עד כאן כוונת הגמרא ובחידושי הרשב"א ז"ל מהא דאמרינן בנתיים יאכל הוא פירות למדנו שהמלוה או הלוקח שטרפו ממנו מקחו והלך לו אצל הלקוחות יכול הוא לכופם בדין לדון עמו וב"ד נזקקין לטענותיהם ומחייבין אותו ואין הלקוחות יכולין לומר לך אצל לוה וכשיתחייב בדין ויהיה בידך טירפא שיכתבו לך על הלקוחות שלו הרי אנו פורעין אלא ילכו הם אם ירצו ויזקיקוהו לבא לב"ד שאם לא תאמר כן היאך אמרו שיאכל פירות בינתיים והרי אין ב"ד מחייבין ללקוחות עד שיעמוד מוכר בבית דין ויתחייב בדין אלא שמע מינה לקוחות כמוכר וכן הם כלוה ממה שהקשו אי הכי גבי שטרי הלואה וכו' והשיבו דתיכף ילכו אצל הלקוחות מיהו היכא דאיתיה ודאי מודיעין לו כגון שיהיה במקום קרוב כמו שעושין בבני חורין קודם אדרכתא כנזכר פרק הגוזל ואם צריכין לקוחות זמן לחזר אחריו נותנין להם עד ל' יום שהוא זמן ב"ד ובלבד להוציא הדין לאמתו ושלא לבא בעקיפין שכל זמן ב"ד אינו מן הדין אלא מדת רחמים נהגו חכמים עם בעלי דינין שלא לדחוק יותר מדאי בנמוקי הרמב"ן ז"ל ע"כ:

יא

בשטרי החובות אינו כן וכו'. ברייתא שם. ומ"ש רבינו ואפילו היה החוב לזמן כך הוא עיקר וברייתא להכי איצטריכא וכ"כ הרשב"א ז"ל זה לשונו פירוש ואפילו הוא תוך זמן ומפני שני דברים חדא דשמא פרעו דכל שאין שטר בידו חוששין שמא נפרע ואפילו תוך זמנו ועוד דשמא יגבה ויחזור ויגבה עכ"ל. בהשגות א"א זהו תימה וכו' ואין זה כלום דכל שאין השטר בידו ואין הלוה מכחישו וטוען טענת פרעון רגלים לדבר שהוא כדבריו דאי לא תימא הכי שטר חוב שנפל והוא תוך זמנו נחזירהו למלוה וכמה ראיות יש בגמרא דאפילו חייב מודה אין מחזירין וכל שכן כאן וכבר כתבתי בכיוצא בזה פרק י"ד ודין הכפרן שכתב רבינו יתבאר פרק ששי מהלכות טוען ונטען:

יב

מי שבלה וכו'. משנה וברייתא שם ולשון המשנה (דף קס"ח) מי שנמחק שטר חובו מעמיד עליו עדים ובא לפני ב"ד והן עושין לו קיומו ובברייתא איזהו קיומו איש פלוני בן איש פלוני הוציא שטר מחוק ביום פלוני ופלוני ופלוני עדיו ואם כתוב בו הוזקקנו לעדותן של עדים ונמצאת עדותן מכוונת גובה ואינו צריך להביא ראיה ואם לאו צריך להביא ראיה ופירושה כך מי שנמחק קרוב לימחק אבל עדיין רישומו ניכר ומתירא שמא ימחק לגמרי ולפיכך מעמיד עליו עדים שיראוהו פן ימחק בטרם הראותו אותו לב"ד ואחר כך בא לפני ב"ד עם העדים שראוהו עתה או עם השטר לב"ד אם עדיין ניכר רשומו והן עושין לו קיומו שמזכירין הדברים שהיו בשטר עם הזכרת עדיו ובכל זה אין אנו צריכין לעדי השטר כלל ולפיכך אם כתבו הב"ד שעדי השטר באו לפניהם וחקרום ונמצאת עדותן מכוונת גובה ואינו צריך להביא ראיה כלל והרי השטר זה אליו כשטר הראשון אם היה מקויים ואם לאו צריך להביא ראיה שהרי זה כשטר הראשון שלא היה מקויים ויכול הלוה לטעון לא היו דברים מעולם בטענת מזוייף זהו פי' שמועות אלו לדעת רוב המפרשים ז"ל וכן מוכיח התוספתא והן הן דברי רבינו ורבו ז"ל ולראב"ד ז"ל שטה אחרת שפירש שלא נמחקו עדי השטר ויכולין להתקיים ופירוש הוזקקנו לעדותן של עדים אותן שראו השטר בעוד שהיה רשומו ניכר ואם לאו צריך להביא ראיה שחוששין לב"ד טועין שקיימו השטר בלא חקירת העדים ומתוך כך כתוב בהשגות א"א איני יודע מהו העדים הראשונים וכו' וכבר השיגו על הפירוש הזה דודאי לב"ד טועין אין לחוש ועוד שהוא צריך לפרש שנמחק השטר ולא נמחקו העדים וזה דוחק ובתוספתא נראה כפירוש שאר המפרשים ועיקר:

יד

שטר חוב וכו'. שם בברייתא ושם אמרו היכי דמי קרע ב"ד א"ר יהודה אמר רב מקום עדים ומקום הזמן ומקום התורף אביי אמר שתי וערב ונראה בדעת רבינו שהוא סובר שהם חולקים ופסק כאביי דהוא בתרא ויש מי שכתב דאביי מוסיף הוא על רב יהודה דלא מיבעיא אם נקרע במקומות אלו שפסול אלא אפילו נקרע בכל מקום קרע שתי וערב פסול וכ"נ מדברי ההלכות שהביאו שתי האוקימתות ושמעתי שכ"כ ר"מ ז"ל וכן השיב רבינו האיי בתשובה דתפסין לחומרא כאביי וכרב יהודה דבין כך ובין כך פסול וזה נראה עיקר:

טו

מי שפרע וכו'. מימרא דרב הונא אמר רב שם ותימה שאינו בהלכות:

ואם רצה וכו'. פסק הלכה שם דכותבין שובר:

טז

הבא לפרוע וכו'. גם זה פסק הלכה שם דכותבין שובר בין על כולו בין על מקצתו ומכריחין הלוה לפרוע כיון שהוא מודה וכותב לו מלוה שובר:

ואם טען הלוה טענת ודאי וכו'. הוראה זו פשוטה בטעמה ואע"פ שאין ניירו של שטר שוה פרוטה מ"מ מחמת ראיה שבו אפילו לאחר שנכתב בו שובר יתן לו הלוה יותר מפרוטה ולפיכך כשטוען טענת ברי יש למלוה לישבע היסת:

יז

מי שהוציא שטר חוב במנה וכו'. מימרא שם הדין והטעם ופי' אפילו נודע שלא נפרע ולוה מודה כן דאי לא תיפוק לי' דלא גרע מדין הוציא שטר חוב במאה ואמר קרעוהו לי וכתבו שטר אחר בחמשים שיתבאר לפנינו שאין עושין כן מחמת חשש שובר אלא ודאי כאן אפילו בחייב מודה שלא נפרע ואפילו במודיעין הדבר אליו אין עושין אלא ברצונו וכן פירש הרמב"ן ז"ל:

וכן אם הוציא שני שטרות וכו'. גם זה מימרא שם הדין והטעם הובאה בהלכות פרק נערה שנתפתתה והיא גם כן אפילו בנודע שלא נפרע:

יח

הוציא שטר חוב במאה ואמר וכו'. מימרא שם הדין והטעם:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף