מגיד משנה/גניבה/ד

מגיד משנה ‏ גניבה ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

הטוען שנגנב הפקדון מביתו וכו'. משנה פ' הגוזל עצים (בבא קמא דף ק"ח:) ומבואר בהרבה מקומות:

ואם טבח או מכר אחר שנשבע וכו'. מימרא דר"י שם (דף ק"ו:). ומ"ש (ונשבע) [אחר שנשבע] , לפי שאם טבח קודם שנשבע פטור הוא אפילו מכפל וכמו שיתבאר בסמוך:

ואינו מביא אשם וכו'. מבואר שם במשנה:

ואם באו עדים וכו'. מבואר שם:

ב

בד"א שנשבע קודם ששלח יד וכו'. מימרא שם (דף ק"ו:) דרב ששת פסק כמותו. ובהשגות א"א הא דלא כהלכתא היא וכו'. וכ"כ רבינו חננאל, ורבינו ז"ל כבר הביא המימרא בסמוך ופסקה ודעת רבינו ז"ל דלא פליגן דאע"ג דשליחות יד קודם שבועה פוטר הכל מכפל לאו משום שנעשה עליו גזלן הוא אלא משום דגזירת הכתוב הוא וכדאמר התם מ"ט הכי אמר רחמנא ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח ידו הא שלח יד פטור וכיון שכן בשטען טענת אבד ונשבע שלא שלח בו יד וחזר וטען טענת גנב ונשבע אי לאו משום דיצא ידי בעלים בשבועה ראשונה היה בדין שישלם כפל ולא הוה פטרינן ליה משום דנעשה עליו גזלן דכל שלא שלח ידו בו אכתי איתיה ברשותיה דמריה ומש"ה צריכי התם לטעמיה דיצא ידי בעלים ובגמרא הכי אמר אי מיהא לא תשמעיניה. כך נ"ל לדעת רבינו ז"ל ויש דוחין את דבריו משום דאקשי ר"נ עליה דרב ששת אלמא דלא ס"ל כוותיה וזה דעת הרשב"א ז"ל. וי"ל דר"נ לאו לאיפלוגי עליה אלא לאפוקי טעמא מיניה והא פריק רב ששת קושיא ורבי חייא בר אבא משמע התם דס"ל כוותיה ואף על גב דר' זירא דחי ליה ואתמר משמיה דרבי אלעאי כדחויה כבר כתבתי דה"ק אי מיהא לא תשמעיניה ולא שבקינן מימרא ברירא דרב ששת משום הך טעמא:

ג

וכן הטוען טענת אבידה וכו'. מימרא כבר הזכרתיה ופי' שהטוען טענת אבד פטור מכפל:

ד

הטוען טענת גנב וכו'. מימרא שם:

והוא שיטעון שנגנבה וכו'. פרק הכונס (בבא קמא דף נ"ז) כבר ביארתי פ״א פירוש ליסטים מזויין זה והחילוק שיש בינו לאותו שהזכיר רבינו שם:

ה

הטוען טענת גנב בפקדון וכו'. בעיא דרב פפא שם (דף ק"ח) ואיפשיטא דכי פשטיה חומש הוא הדין לכפל וכן פירש"י וכן עיקר והקשו המפרשים ז"ל בטענה שנייה היאך חייב כפל שהרי אינו מחוייב כפל אלא בשבועה שהשביעוהו בית דין ולא בשקפץ ונשבע הוא וא"כ היאך ישביעוהו בית דין והרי הוא חשוד על השבועה משבועה הראשונה שנמצא שקרן על פי עדים ותירץ דאיכא למימר דהוו ידעי ביה דעבד תשובה כדאיתא בירושלמי החשוד על השבועה מאימתי מקבלין אותו משיבא לב"ד שאין מכירין אותו ויאמר חשוד אני ע"כ. וא"צ לכל זה אלא בשני בתי דינין משכחת לה. ודין זה שקפץ ונשבע ואפילו בבית דין שאינו משלם כפל נתבאר באותו פרק בסוגיא בבירור ותימה למה לא הזכירו רבינו ז"ל:

ו

טען טענת גנב ונשבע וכו'. גם זה בעיא דאיפשיטא שם:

ז

מסר שורו לשנים וכו'. דין הכפל בעיא דלא איפשיטא שם ופסק רבינו ז"ל בה כדרכו בכל כיוצא בזה וכבר השיגו הר"א ז"ל בפ"ב דספק קנס אפילו תפס מוציאין מידו וכבר כתבתי שם בזה:

ח

בעל הפקדון שתבע את השומר וכו'. מימרא שם וגרסתו ז"ל כגרסת רש"י והספרים והר"א וטעם הדבר כיון שהשומר נשבע באמת אכתי לא כלתה שמירתו דכיון דגברא מהימנא הוא ניחא להו לבעלים דתיקום בשמירתו והילכך כשתובע הגנב ה"ל כבעלים התובעין ופטור.

ומ"ש ואם לשקר וכו'. פסק כרב טביומי דאמר דרבא בעי לה וסלקא בתיקו:

תבעו הבעלים וכו'. פירוש ושלם לפנים משורת הדין שהרי היה יכול לפטור את עצמו בטענת גנב גם זו בעיא היא שם דלא איפשיטא:

ט

הטוען טענת גנב וכו'. זה נרמז במשנה פ' שבועת הדיינין (שבועות דף מ"ב:) ומבואר יותר בברייתא פ' הגוזל (בבא קמא דף ק"ו:):

י

שומר שגנב וכו' אם יש עליו עדים חייב בכפל. כתב עליו הראב"ד זה אינו כלום עכ"ל. כוונתו לומר שלא מצינו כפל בשומר אלא בטוען טענת גנב ונשבע הא לאו הכי לא דאע"ג דאחר שנגנב מרשות הבעלים משלם כפל וכמו שנתבאר הוא עצמו ודאי לא ישלם דאי לא למה לן שבועה משעת כפירה ליחייב בכפל. ונ"ל שדעת רבינו ז"ל בשנשבע על כך וטען טענת גנב וקמ"ל שאין זה שליחות יד הפוטרו מן הכפל לדעתו ז"ל למעלה אלא הרי הוא חייב בכפל לפי ששליחות יד הוא בשנשתמש במה שנפקד אצלו אלא שגם זה צ"ע. סוף דבר איני יודע טענה לרבינו:

ואף על פי שהחזיר וכו'. פסק כר"ע וכאוקימתא דרב זביד בפ' הגוזל ומאכיל. וכתב עליו הר"א ז"ל או שיחזיר הכיס לבעליו וימנה מעותיו עכ"ל. ונכון הוא ואף רבינו מודה בזה לא אמרה אלא כשהיא ברשות שומר ומאמר ר"ע כך הוא צריך דעת בעלים אבל כשהחזיר הכיס ומנה נראה שהוא פטור דלא עדיף מהגונב סלע וידעו הבעלים בגנבתו שהמנין פוטר כמ"ש בסמוך ואפשר שיש לחלק דשומר צריך דעת בעלים ואין המנין פוטר והראשון נכון יותר:

אבל הגונב סלע וכו' והחזיר דבר הגנוב למקומו וכו'. כוונת רבינו ז״ל אינה בדוקא למקום ההוא שגנב ואם שינה שיתחייב אלא למקום המשתמר ושיראוה בעלים כלומר להיות מצויין שם כעין המקום שגנב ודין זה שכתב נתבאר פרק הגוזל ומאכיל (בבא קמא דף קי"ח) ובפסק ההלכות:

יב

במה דברים אמורים בדבר שאין בו וכו'. גם זה בפסק בהלכות ויש מי שכתב שאם היה הטלה שגנב נקוד וטלוא ואין כמותו בעדר אם ידעו הבעלים בגניבתו והחזירו לעדר אע"פ שלא מנו את הצאן הרי הוא כמנין ופטור שהרי הוא ניכר וכ"נ קצת מן הסוגיא אשר שם אבל לא הביאה ההלכות גם רבינו סתם:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף