מגדל עוז/גניבה/ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ גניבה ד

א

הטוען שנגנב מביתו הפקדון עד אלא הקרן בלבד. פ' הגוזל עצים (דף ק"ו ק"ז) ופרק מרובה (דף ס"ב וס"ג):

ב

בד"א שנשבע וכו' עד וקנהו: כתב הראב"ד ז"ל הא מילתא דלא כהלכתא היא וכו': ואני אומר מחלוקת ישנה היא זו ההלכה ר"פ מרובה והסוגיא רבה גם פ' הגוזל עצים הדרינן בה סוף גמרא מתני' דהיכן פקדוני ואמר לו אבד כו' וכולן הלכות פסוקות הן כר' חייא בר אבא וכר"י כאשר פסק ר"מ ז"ל אות באות, אמנם מה שהקשה ראב"ד ז"ל מדר"נ אמת הוא שר"נ חלק על רב ששת כדכתיבנא לקמן ועוד חלק על רב בזו שהרי אמר לו רמי בר חמא לר"נ בשמעתין דהגוזל מכדי דרב לא סבירא לך משכוני נפשך אדרב למה לך וקי"ל הלכה כר"נ בדיני וכן פסק ר"י אלפס ז"ל וגם ר"מ ז"ל אבל מה שדקדק על לשון ר"מ ז"ל באשר כתב שקנאו רש"י ור"ת ז"ל ושאר רבותינו הראשונים ז"ל והספרים חדשים גם ישנים נחלקו בו וחיליה דר"מ ז"ל דקי"ל כרב ששת דאמר הכי בכל דוכתא וגם ריש פ"ק דמציעא הכופר בפקדון נעשה עליו גזלן וחייב באונסין ובשילהי ההיא שמעתא דהגוזל א"ר חייא בר יוסף הטוען טענת גנב בפקדון אינו חייב עד שישלח בו יד דאמר קרא ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח ידו במלאכת רעהו (ולקח בעליו ולא ישלם) מכלל דאם שלח בו יד דחייבים וכו' אמר להו ר' חייא בר רבא הכי א"ר יוחנן בעומדת על אבוסה שנו וא"ל ר' זירא לר' חייא בר אבא דוקא עומדת על אבוסה קאמר אבל שלח בו יד קנייה וכו' א"ל זו לא שמעתי כיוצא בה שמעתי דאמר ר' אסי אמר ר"י הטוען טענת אבד בפקדון ונשבע וחזר וטען טענת גנב ונשבע ובאו עדים פטור מ"ט לאו משום דקנייה בשבועה ראשונה א"ל לא הואיל ויצא ידי בעלים בשבועה ראשונה אתמר נמי כו' ופסקה ר"מ ז"ל אחר זאת הבבא מטעם זה וכלשון זה אות באות דהואיל ויצא זה מיד בעלים בשבועה ראשונה ולמדנו כי דין הטוען טענת גנב בפקדון כו' אינה אלא בשלא שלח בו יד אבל אם שלח בו יד קנאו ואע"ג דשייליה רבי זירא לר' חייא וא"ל זו לא שמעתי מ"מ א"ל כיוצא בה שמעתי והיה סבור ר' חייא לומר בשתיהן מטעם קנייה ור' זירא כי דחהו מטעם קנייה היינו דוקא מההיא דטענת אבד אבל בטוען טענת גנב גם הוא מודה שהוא מטעם קנייה ועוד מדמייתי לה סתמא בההיא שמעתא ובכמה דוכתי מכלל דאי קיימא קמיה ושלח בו יד קנייה. הנה נתיישב יפה לשון ר"מ ז"ל שכתב מקושיא ראשונה דלשון דקנייה שכתב ומה שהקשה עוד מפלוגתא דר"נ הוא דגרסינן בההיא שמעתא דהגוזל גופה אמר רב ששת הטוען טענת גנב בפקדון כיון ששלח בה יד פטור מ"ט דה"ק רחמנא ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח הא אם שלח פטור א"ל (ר"נ) והלא שלש שבועות משביעין אותו שבועה שלא פשעתי בה שבועה שלא שלחתי בה יד ושבועה שאינה ברשותי מאי לאו שבועה שלא שלחתי בה יד דומיא דשבועה שאינה ברשותי מה שבועה שאינה ברשותי כי מיגליא מלתא דאיתיה ברשותיה חייב אף שבועה שלא שלח בה יד כי מיגליא מילתא דשלח בה יד חייב אמר לו לא שבועה שלא שלחתי בה יד דומיא דשבועה שלא פשעתי בה מה שבועה שלא פשעתי בה כי מיגליא מילתא דפשע בה פטור מכפל אף שבועה שלא שלחתי בה יד כי מיגליא מילתא דשלח בו יד פטור מכפל ע"כ. ופ"ה דהל' שאלה ופקדון פסק ר"מ ז"ל כאותן ג' שבועות וחזינן דאהדר ליה רב ששת לר"נ ושתיק ליה מכלל דאודי ליה דפטור וכן פסק ר"י אלפס ז"ל נמצינו למידים שהלכה כרב ששת לגמרי ומכל ומטעם קנין וכדכתיבנא:

ג

וכן הטוען טענת אבדה כו' עד משבועה הראשונה. כבר כתבתי שזו פרק הגוזל וכדאהדר ליה רבי זירא לרבי חייא:

ד

הטוען טענת גנב כו' עד כמו שיתבאר. פרק מרובה (דף ס"ה) ופרק הגוזל קמא (דף ק"ו) עיקר ההלכה והביאור פי"ג דהלכות גזלה ואבדה:

ה

הטוען טענת גנב וכו' עד אין מוציאין מידו. פרק מרובה ופרק הגוזל עצים:

תבעו הבעלים וכו' עד שוין בגדול. פרק הגוזל עצים:

ו

הטוען טענת גנב וכו' עד אין מוציאין מידו. פרק מרובה ופרק הגוזל עצים:

תבעו הבעלים וכו' עד שוין בגדול. פרק הגוזל עצים:

ז

הטוען טענת גנב וכו' עד אין מוציאין מידו. פרק מרובה ופרק הגוזל עצים:

תבעו הבעלים וכו' עד שוין בגדול. פרק הגוזל עצים:

ח

הטוען טענת גנב וכו' עד אין מוציאין מידו. פרק מרובה ופרק הגוזל עצים:

תבעו הבעלים וכו' עד שוין בגדול. פרק הגוזל עצים:

ט

הטוען טענת גנב וכו' עד אין מוציאין מידו. פרק מרובה ופרק הגוזל עצים:

תבעו הבעלים וכו' עד שוין בגדול. פרק הגוזל עצים:

י

שומר שגנב מרשותו עד חייב בכפל: כתב הראב"ד ז"ל זה אינו כלום עכ"ל: ואני אומר כמה דיו נשפך בין הראשונים נ"ע וכמה קנים נשברו בין האחרונים בהלכה זו בבבא מציעא פרק המפקיד וסוף ב"ק גבי מתניתין דהגונב טלה מן העדר כו' ואסקה רב זביד בגמ' בגונב מרשות עצמו כדפרישנא בסמוך ועמד ר"מ ז"ל בשיטת רבותיו ז"ל ובשיטת הגאונים נ"ע ורבותינו בעלי התוס' ז"ל וגם הרשב"א ז"ל כן הסכים בפירוש ההלכה בשיטתו ובעיקרי הפסקים ובה תירץ כל מה שהקשה בעל המאור ז"ל: ואני לא הארכתי בכאן לג' טעמים, האחד שהראב"ד ז"ל לא נתן כאן טעם לדבריו, והשני שחבור זה לבנות עשיתיו ולא לסתור, השלישי שכבר הוא כתוב בשיטתו:

ואע"פ שהחזיר הסלע למקומה והטלה לעדרו ה"ז חייב באחריותו עד שיודיע הבעלים שהרי כלתה שמירתו וכאילו לא החזיר לו כלום עד שיודיע בעליו: כתב הראב"ד ז"ל או שיחזיר הכיס לבעליו וימנה מעותיו עכ"ל: ואני אומר בעל כרחי אני צריך להאריך כדי לפתוח פתח למעיין בחבור הזה לבא בו לדעת מה מקום למחלוקת הזה הישנה פ' הגוזל ומאכיל (דף קי"ח) בשמעתין דהגונב טלה שהזכרתי בסמוך, ולפי שראיתי בה דברי מורי הרשב"א והוא מסכים לשיטת ר"ם ז"ל והעומדים עמו אמרתי לכתוב לשונו אות באות בפירוש המקצת המסקנות ואניח שאר האריכות פן יכבד על המעיין. ואומר תנן התם הגונב טלה מן העדר והחזירו ומת או נגנב חייב באחריותו לא ידעו הבעלים לא בגניבתו ולא בחזרתו ומנו את הצאן ושלימה היא פטור ואמרינן עלה בגמ' אמר רב לדעת צריך דעת שלא לדעת מנין פוטר וכי קתני ומנו את הצאן ושלימה היא (פטור) אסיפא ושמואל אמר בין לדעת בין שלא לדעת מנין פוטר וכי קתני ומנו את הצאן ושלימה היא פטור אכולה ור"י אמר לדעת מנין פוטר שלא לדעת אפי' מנין נמי לא צריך וכי קתני ומנו את הצאן ושלימה היא ארישא ורב חסדא אמר לדעת מנין פוטר שלא לדעת צריך דעת וכי קתני ומנו את הצאן ושלימה ארישא אמר רבא מאי טעמא דרב חסדא הואיל ואנקטה נגרי ברייתא ואקשינן עלה ומי אמר רבא הכי כו' ושקלינן וטרינן עלה עד דאמרינן לימא כתנאי הגונב טלה מן העדר וסלע מן הכיס למקום שגנב יחזיר דברי ר' ישמעאל ר"ע אומר צריך דעת הבעלים סברוה דכ"ע אית להו דר' יצחק דא"ר יצחק אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה מאי לאו בסלע לדעת ובפלוגתא דרב ושמואל לא בטלה שלא לדעת ובפלוגתא דרב חסדא ור"י (קא מיפלגי ר' ישמעאל ור"ע) ומהדרינן אמר רב זביד משמיה דרבא בשומר שגנב מרשות הבעלים וכולי עלמא לא פליגי בדרב חסדא והכי בשומר שגנב מרשותו שיחזיר למקום שגנב קא מיפלגי ר"ע סבר כלתה לו שמירתו ור' ישמעאל סבר לא כלתה לו שמירתו ע"כ. ור"מ ז"ל עמד בשיטת רבותיו נ"ע והראשונים ז"ל ופסק כרב זביד משמיה דרבא וכדרב חסדא דמפרש רבא למילתיה וכר"ע שהלכה כר"ע מחבירו וכדמסיק התם בפרק המפקיד וכתב מורי הרשב"א ז"ל ואיכא לפרושי דכולה בין סלע בין טלה קא מוקי רב זביד משמיה דרבא בשומר שגנב מרשותו וליכא למימר דדוקא טלה היא דקא מוקי כרב אבל סלע כדאמרינן מעיקרא דא"כ אתיא דרב כר"ע דאמר לדעת צריך דעת וקי"ל דר' ישמעאל ור"ע הלכה כר"ע מחבירו ועוד דר"י פסק כוותיה דר"ע בשלהי פרק המפקיד דאמרינן התם גבי מתני' דהשולח יד בפקדון בש"א ילקה בחסר ויתר וב"ה אומרים כשעת הוצאה ור"ע אומר כשעת תביעה אמר ר"י הלכה כר"ע לעולם א"ר אשי בדאהדרה לדוכתה ואתבר לאפוקי מדר' ישמעאל דאמר לא בעיא דעת בעלים קמ"ל דבעיא דעת בעלים ואילו הכא אמר ר"י לדעת לא בעיא דעת בעלים אלא מנין פוטר ועל כרחין ר"י לאו לפרושי למתני' אמר הכא דאדרבה פשטה דמתני' טפי משמע כרב דלדעת צריך דעת ומנו את הצאן ארישא אתמר אבל אסיפא אפילו מנין אינו צריך וא"כ היאך פסק שם כר"ע דאתיא דרב כוותיה והיאך לא הקשו הכא או התם דר"י אדר"י ואע"ג דלאוקימתא קמייתא אתיא דר"ע בכולהו בין בסלע בין בטלה כר"י בין בלדעת בין שלא לדעת לא קשיא לי בה מידי דר"י ההיא בשומר שגנב מרשותו מוקי לה וכרב זביד משמיה דרבא וכדמוכחא ההיא שמעתא דפרק המפקיד וכמו שהעמידוה ג"כ בפרק המפקיד גבי מתני' דהמפקיד חבית אצל חבירו ועוד דהא רב זביד משמיה דרבא אמרה ורבא כרב חסדא ס"ל ורב חסדא על כרחין לדעת אין צריך דעת ס"ל דאי לא בגונב טלה מן העדר בין לדעת בין שלא לדעת לא יפטור המנין מתני' דמנו את הצאן לא משכחת לה אלא על כרחין רב זביד כולה מתני' בשומר שגנב מרשות עצמו מוקי לה ובגונב מרשות בעלים לדעת לעולם אימא לך בין לר' ישמעאל בין לר"ע בעי מנין כשמואל ור"י ורבא כנ"ל ר"ע סבר כלתה שמירתו פירוש וכיון שכן כשמחזירה לא במקום בעלים מחזירה דאיהו לאו במקום בעלים קאי וכאילו לא החזירה דמי ועדיין ברשותיה קיימא ואפי' החזירה לחצר המשתמרת לבעלים לא מיפטר דהוה ליה כשומר שכלו ימי שמירתו שצריך דעת וכדאמרינן הכל צריכין דעת חוץ ממשיב אבדה כלומר כל השומרין צריכין דעת ועד שלא החזירה לדעת הבעלים חייב אף באונסין הואיל וגנבה מתחילה ור' ישמעאל סבר לא כלתה שמירתו וכיון שהחזירה למקום שנטל לא צריך מידי אחרינא דאיהו במקום בעלים קאי ומיהו עד שיחזירנה למקום שנטל עדיין גנובה היא אצלו וחייב אף באונסים והראב"ד ז"ל פירש ר"ע סבר כלתה שמירתו והוה ליה גונב שלא לדעת וצריך דעת בעלים כדרב חסדא ור' ישמעאל סבר לא כלתה שמירתו ובמקום בעלים קאי וכאילו לא גנבו דעדיין שומר הוא ובדעתא דידיה סגי ע"כ. ואין פירוש זה מחוור בעיני, חדא דכיון דאמר רב זביד ובשומר שגנב מרשותו פליגי משמע לכאורה וס"ל דמהא פלוגתא לא שמעינן מידי לפלוגתא דרב חסדא ור"י ולפי פירושו מהא נמי שמעינן דר"ע כרב חסדא ועוד נ"ל דבכה"ג שגנב השומר מרשות עצמו לא אמר רב חסדא שצריך דעת בעלים ואף לכשתמצא לומר שכלתה שמירתו דהא טעמא דרב חסדא משום דאנקטה נגרי ברייתא ולא ידעו הבעלים ולא ישמרוה אבל כל שמסרה לשומר הרי הוא צריך לשמרה לכשיחזירנה השומר דהא אנקטה השומר נגרי ברייתא דלא ידעי להו בעלים ועוד דלא אנקטה שומר נגרי אחריני אלא נגרי דהוה מנקיט קודם שיגנבנה מרשות עצמו אלא אם תדחה דכל שנתן דעתו לגנבה אינו מניחה בתוך העדר עם האחרות ומוליכה בחורשין מקום שאין אחרים מרעין שם ואי נמי שמלמדה לצאת מן העדר ולרעות לבדה עכ"ל מורי הרשב"א ז"ל אות באות ועוד האריך שם להקשות ולתרץ ולפסוק כר"מ ז"ל ובעלי שיטתו נ"ע לא פחות ולא יותר אלא שהאריך בלשונו לברר הספקות וסוף דבריו כתב וכל זה כדרך שיטת הר"י אלפס ז"ל והוא הנכון אבל יש מי שפסק כרב ודחק עצמו ביותר בשמועה והביאו לזה שנראה לו קושיא על דברי ר"י אלפס וכבר תירצתי אני דרך פירוש השמועה כפי דעתי כל מה שהקשה על פסק הרב ז"ל עכ"ל. הנה עיניך רואות דברי ר"מ ז"ל נכונים:

אבל הגונב סלע מכיס חבירו או כלי מביתו כו' נפטר באחריותו. פרק הגוזל ומאכיל בשמעתין הנזכרת ובבא מציעא פרק המפקיד (דף מ' ומ"א):

יא

שומר שגנב מרשותו עד חייב בכפל: כתב הראב"ד ז"ל זה אינו כלום עכ"ל: ואני אומר כמה דיו נשפך בין הראשונים נ"ע וכמה קנים נשברו בין האחרונים בהלכה זו בבבא מציעא פרק המפקיד וסוף ב"ק גבי מתניתין דהגונב טלה מן העדר כו' ואסקה רב זביד בגמ' בגונב מרשות עצמו כדפרישנא בסמוך ועמד ר"מ ז"ל בשיטת רבותיו ז"ל ובשיטת הגאונים נ"ע ורבותינו בעלי התוס' ז"ל וגם הרשב"א ז"ל כן הסכים בפירוש ההלכה בשיטתו ובעיקרי הפסקים ובה תירץ כל מה שהקשה בעל המאור ז"ל: ואני לא הארכתי בכאן לג' טעמים, האחד שהראב"ד ז"ל לא נתן כאן טעם לדבריו, והשני שחבור זה לבנות עשיתיו ולא לסתור, השלישי שכבר הוא כתוב בשיטתו:

ואע"פ שהחזיר הסלע למקומה והטלה לעדרו ה"ז חייב באחריותו עד שיודיע הבעלים שהרי כלתה שמירתו וכאילו לא החזיר לו כלום עד שיודיע בעליו: כתב הראב"ד ז"ל או שיחזיר הכיס לבעליו וימנה מעותיו עכ"ל: ואני אומר בעל כרחי אני צריך להאריך כדי לפתוח פתח למעיין בחבור הזה לבא בו לדעת מה מקום למחלוקת הזה הישנה פ' הגוזל ומאכיל (דף קי"ח) בשמעתין דהגונב טלה שהזכרתי בסמוך, ולפי שראיתי בה דברי מורי הרשב"א והוא מסכים לשיטת ר"ם ז"ל והעומדים עמו אמרתי לכתוב לשונו אות באות בפירוש המקצת המסקנות ואניח שאר האריכות פן יכבד על המעיין. ואומר תנן התם הגונב טלה מן העדר והחזירו ומת או נגנב חייב באחריותו לא ידעו הבעלים לא בגניבתו ולא בחזרתו ומנו את הצאן ושלימה היא פטור ואמרינן עלה בגמ' אמר רב לדעת צריך דעת שלא לדעת מנין פוטר וכי קתני ומנו את הצאן ושלימה היא (פטור) אסיפא ושמואל אמר בין לדעת בין שלא לדעת מנין פוטר וכי קתני ומנו את הצאן ושלימה היא פטור אכולה ור"י אמר לדעת מנין פוטר שלא לדעת אפי' מנין נמי לא צריך וכי קתני ומנו את הצאן ושלימה היא ארישא ורב חסדא אמר לדעת מנין פוטר שלא לדעת צריך דעת וכי קתני ומנו את הצאן ושלימה ארישא אמר רבא מאי טעמא דרב חסדא הואיל ואנקטה נגרי ברייתא ואקשינן עלה ומי אמר רבא הכי כו' ושקלינן וטרינן עלה עד דאמרינן לימא כתנאי הגונב טלה מן העדר וסלע מן הכיס למקום שגנב יחזיר דברי ר' ישמעאל ר"ע אומר צריך דעת הבעלים סברוה דכ"ע אית להו דר' יצחק דא"ר יצחק אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה מאי לאו בסלע לדעת ובפלוגתא דרב ושמואל לא בטלה שלא לדעת ובפלוגתא דרב חסדא ור"י (קא מיפלגי ר' ישמעאל ור"ע) ומהדרינן אמר רב זביד משמיה דרבא בשומר שגנב מרשות הבעלים וכולי עלמא לא פליגי בדרב חסדא והכי בשומר שגנב מרשותו שיחזיר למקום שגנב קא מיפלגי ר"ע סבר כלתה לו שמירתו ור' ישמעאל סבר לא כלתה לו שמירתו ע"כ. ור"מ ז"ל עמד בשיטת רבותיו נ"ע והראשונים ז"ל ופסק כרב זביד משמיה דרבא וכדרב חסדא דמפרש רבא למילתיה וכר"ע שהלכה כר"ע מחבירו וכדמסיק התם בפרק המפקיד וכתב מורי הרשב"א ז"ל ואיכא לפרושי דכולה בין סלע בין טלה קא מוקי רב זביד משמיה דרבא בשומר שגנב מרשותו וליכא למימר דדוקא טלה היא דקא מוקי כרב אבל סלע כדאמרינן מעיקרא דא"כ אתיא דרב כר"ע דאמר לדעת צריך דעת וקי"ל דר' ישמעאל ור"ע הלכה כר"ע מחבירו ועוד דר"י פסק כוותיה דר"ע בשלהי פרק המפקיד דאמרינן התם גבי מתני' דהשולח יד בפקדון בש"א ילקה בחסר ויתר וב"ה אומרים כשעת הוצאה ור"ע אומר כשעת תביעה אמר ר"י הלכה כר"ע לעולם א"ר אשי בדאהדרה לדוכתה ואתבר לאפוקי מדר' ישמעאל דאמר לא בעיא דעת בעלים קמ"ל דבעיא דעת בעלים ואילו הכא אמר ר"י לדעת לא בעיא דעת בעלים אלא מנין פוטר ועל כרחין ר"י לאו לפרושי למתני' אמר הכא דאדרבה פשטה דמתני' טפי משמע כרב דלדעת צריך דעת ומנו את הצאן ארישא אתמר אבל אסיפא אפילו מנין אינו צריך וא"כ היאך פסק שם כר"ע דאתיא דרב כוותיה והיאך לא הקשו הכא או התם דר"י אדר"י ואע"ג דלאוקימתא קמייתא אתיא דר"ע בכולהו בין בסלע בין בטלה כר"י בין בלדעת בין שלא לדעת לא קשיא לי בה מידי דר"י ההיא בשומר שגנב מרשותו מוקי לה וכרב זביד משמיה דרבא וכדמוכחא ההיא שמעתא דפרק המפקיד וכמו שהעמידוה ג"כ בפרק המפקיד גבי מתני' דהמפקיד חבית אצל חבירו ועוד דהא רב זביד משמיה דרבא אמרה ורבא כרב חסדא ס"ל ורב חסדא על כרחין לדעת אין צריך דעת ס"ל דאי לא בגונב טלה מן העדר בין לדעת בין שלא לדעת לא יפטור המנין מתני' דמנו את הצאן לא משכחת לה אלא על כרחין רב זביד כולה מתני' בשומר שגנב מרשות עצמו מוקי לה ובגונב מרשות בעלים לדעת לעולם אימא לך בין לר' ישמעאל בין לר"ע בעי מנין כשמואל ור"י ורבא כנ"ל ר"ע סבר כלתה שמירתו פירוש וכיון שכן כשמחזירה לא במקום בעלים מחזירה דאיהו לאו במקום בעלים קאי וכאילו לא החזירה דמי ועדיין ברשותיה קיימא ואפי' החזירה לחצר המשתמרת לבעלים לא מיפטר דהוה ליה כשומר שכלו ימי שמירתו שצריך דעת וכדאמרינן הכל צריכין דעת חוץ ממשיב אבדה כלומר כל השומרין צריכין דעת ועד שלא החזירה לדעת הבעלים חייב אף באונסין הואיל וגנבה מתחילה ור' ישמעאל סבר לא כלתה שמירתו וכיון שהחזירה למקום שנטל לא צריך מידי אחרינא דאיהו במקום בעלים קאי ומיהו עד שיחזירנה למקום שנטל עדיין גנובה היא אצלו וחייב אף באונסים והראב"ד ז"ל פירש ר"ע סבר כלתה שמירתו והוה ליה גונב שלא לדעת וצריך דעת בעלים כדרב חסדא ור' ישמעאל סבר לא כלתה שמירתו ובמקום בעלים קאי וכאילו לא גנבו דעדיין שומר הוא ובדעתא דידיה סגי ע"כ. ואין פירוש זה מחוור בעיני, חדא דכיון דאמר רב זביד ובשומר שגנב מרשותו פליגי משמע לכאורה וס"ל דמהא פלוגתא לא שמעינן מידי לפלוגתא דרב חסדא ור"י ולפי פירושו מהא נמי שמעינן דר"ע כרב חסדא ועוד נ"ל דבכה"ג שגנב השומר מרשות עצמו לא אמר רב חסדא שצריך דעת בעלים ואף לכשתמצא לומר שכלתה שמירתו דהא טעמא דרב חסדא משום דאנקטה נגרי ברייתא ולא ידעו הבעלים ולא ישמרוה אבל כל שמסרה לשומר הרי הוא צריך לשמרה לכשיחזירנה השומר דהא אנקטה השומר נגרי ברייתא דלא ידעי להו בעלים ועוד דלא אנקטה שומר נגרי אחריני אלא נגרי דהוה מנקיט קודם שיגנבנה מרשות עצמו אלא אם תדחה דכל שנתן דעתו לגנבה אינו מניחה בתוך העדר עם האחרות ומוליכה בחורשין מקום שאין אחרים מרעין שם ואי נמי שמלמדה לצאת מן העדר ולרעות לבדה עכ"ל מורי הרשב"א ז"ל אות באות ועוד האריך שם להקשות ולתרץ ולפסוק כר"מ ז"ל ובעלי שיטתו נ"ע לא פחות ולא יותר אלא שהאריך בלשונו לברר הספקות וסוף דבריו כתב וכל זה כדרך שיטת הר"י אלפס ז"ל והוא הנכון אבל יש מי שפסק כרב ודחק עצמו ביותר בשמועה והביאו לזה שנראה לו קושיא על דברי ר"י אלפס וכבר תירצתי אני דרך פירוש השמועה כפי דעתי כל מה שהקשה על פסק הרב ז"ל עכ"ל. הנה עיניך רואות דברי ר"מ ז"ל נכונים:

אבל הגונב סלע מכיס חבירו או כלי מביתו כו' נפטר באחריותו. פרק הגוזל ומאכיל בשמעתין הנזכרת ובבא מציעא פרק המפקיד (דף מ' ומ"א):

יב

בד"א בדבר שאין בו רוח חיים כו' עד סוף הפרק. פ' הגוזל ומאכיל ופרק הכונס צאן לדיר (דף כ"ז) והוא וכל ראיותיו כלולים במה שהארכתי מלשון מורי הרשב"א ז"ל:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.