מגיד משנה/גזלה ואבדה/יז

מגיד משנה ‏ גזלה ואבדה יז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כל מציאה שאמרנו בה שהיא של מוצאה וכו'. . אבל אם ראה וכו'. משנה מפורשת פ' שנים אוחזין (בבא מציעא דף י') ועבדינן עלה שתי אוקימתות דאקשינן אמאי אין ארבע אמות של אדם קונות לו ופריק כיון דנפל גלי אדעתיה דבנפילה ניחא ליה דליקני בארבע אמות לא ניחא ליה דליקני רב אשי אמר כי תקינו רבנן ד״א בסימטא כלומר משנתנו במקום שאין ד' אמות קונות כגון ברה״ר ורבינו ז״ל סתם נראה שהוא סומך על האוקימתא הראשונה דמשמע שאף במקום שד' אמות קונות כשנפל לא קנה דהויא אוקימתא דגמ' אע״פ שדין האוקימתא השנייה אמת שאין ארבע אמות קונות בכל מקום כמו שיתבאר בפרק זה:

ב

היה רוכב על גבי וכו'. החילוק בין אומר זכה לאומר תנה מפורש בגמ' במימרא דר"י. והטעם כיון שאמר זכה וזה שתק הרי זה מגביה מציאה לחבירו וקנה חבירו אבל בתנה לא נעשה שלוחו לזכות בה בהגבהתו אלא ליתנה לו. ודינין אלו מפורשים שם במשנה ובגמרא ובהלכות:

ג

המגביה מציאה וכו'. פסק כפסק ההלכות שם:

הגביהו המציאה שנים. מפורש באותו פרק (דף ח') בפירוש ובהרבה מקומות:

ד

הגביהה לו חרש שוטה וקטן וכו'. זה מתבאר מאותו שלפנינו דהגביהה חרש ופקח וכ"ש היא דהשתא התם דחרש היה מגביה לצורך עצמו ותיקנו חכמים בעלמא שיקנה כדי שלא יבאו לנצות לא קנה מפני שהפקח לא קנה שהרי ראשה האחת אצל פקח כמונחת על גבי קרקע כ"ש כאן שאין כאן פקח והחרש מגביהה לצורך פקח וכן מתבאר בסוגיא:

הגביהה חרש ופקח וכו'. משנה שם (דף ח'):

היו שניהם חרשים תקנו חכמים וכו'. מבואר שם:

ה

שנים שראו גמל או חמור של מציאה וקדמו וכו'. עיקר הנוסחא בקצת ספרי הרב כך שנים שראו גמל או חמור של מציאה וקדמו שניהם והנהיגוהו או משכוהו או שהיה אחד מנהיג ואחד מושך קנו שניהם בד"א בחמור אבל בגמל אם היה אחד מנהיג ואחד מושך המושך קנה אבל לא המנהיג ע"כ. הכוונה שבגמל גופיה אם היו שנים מנהיגים קנו שניהם אבל אחד מנהיג ואחד מושך המושך קנה ולא המנהיג ופסק כלישנא בתרא דגמ' (דף ח' ט') דאמרינן איכא דאמרי הנהגה בגמל (לא קני) ופירוש במקום משיכה וברייתא היא שם ופירש הרב בה פירוש נכון והר"א ז"ל מצא ספר שהיה חסר ממנו קצת הבבא והיה כתוב או שהיה אחד מנהיג ואחד מושך המושך קנה ולא המנהיג ועל כן השיגו אבל טעות סופר היה באותם ספרים:

ו

בהמת מציאה שקדם אחד ואחז במוסרה וכו'. משנה מפורשת שם בריש מציעא:

וכן בנכסי הגר. שם (דף ח':) מפורש מפני שאין שם דעת אחרת מקנה:

ז

היה אחד רוכב וכו'. מפורש שם (דף ט') ברייתא ואוקימתא דרב אשי ובגמרא אמר רב יהודה דרוכב לא קנה אא"כ מנהיג ברגליו ויש פוסקין כן ואין זה דעת הרב אלפסי ז"ל אלא רוכב בלא הנהגה קנה וזה דעת רבינו ז"ל:

ח

חצירו של אדם קונה וכו'. מימרא מפורשת שם (דף י"א):

בד"א בחצר המשתמרת אבל בשדה וכו'. משנה מפורשת ובגמרא ופירוש דבעינן תרתי בחצר שאינה משתמרת עומד בצד שדהו ושיאמר זכתה לי שדי וכן מוכיח פשט המשנה וגמרא וכן מפורש בפירוש בירושלמי וכן פירשו רוב המפרשים ז"ל אבל הרשב"א ז"ל חלק ואמר דכי קתני מתני' ואמר זכתה לי חצירי קנה לאו דוקא דה"ה לא אמר כיון דעומד בצד שדהו ומשום סיפא נקטה וראייתו דכיון דד' אמות דרבנן קונות אפילו לא אמר כ"ש חצירו דאורייתא כיון דעומד בצד שדהו. ול"נ כיון דלא אמר דאלימא קנייה דד' אמות טפי מפני שהוא יכול לנטות עצמו וליטלה וכן עיקר:

עומד בתוך שדהו. יש שפירשו עומד בצדו ובתוכו אבל בצדו וחוצה לו לא וכן מוכח לדעתם פ' כל גגות בעירובין ולשון המחבר כלשון הגמרא:

וכן ד' אמות וכו'. מימרא שם (דף י':):

ט

במה דברים אמורים בסימטא. פי' קרן זוית הסמוכה לרחוב רשות הרבים והיא הפקר לרבים לימשך בתוכה הצריכים לצאת מן הדחק, לשון רש"י שם. וחילוק רשויות אלו מבוארים שם ושדה שאין לה בעלים כתב רבינו בפירוש שדה דעלמא הנזכר בגמ' שם:

י

קטנה יש לה חצר וכו'. דין קטן וקטנה מפורשין הם במסקנא דגמרא ובהלכות.

ומ"ש ארבע אמות של אדם כחצירו לענין מציאה. אפשר שרמז למה שכתבו הראשונים שאין ארבע אמות קונות כל זמן שיש בו דעת אחרת מקנה שהרי לא יבואו לידי נצוי:

יא

מי שראה אחרים רצים. משנה וגמרא (דף י"א) ובהלכות:

ואם נתנו לו במתנה וכו'. בעיא דאיפשיטא שם (דף י"ב) וסובר הרב דאפילו מתנה אם היו מהלכין או פורחין כדרכן לא קנה כן מוכיח בגמרא בפירוש דבעיא לא קיימא אלא ארץ אחריהם ואין מגיען אבל שבור הוא הצבי והגוזל אינו מפריח הא לאו הכי אפילו במתנה לא קנה:

יב

מציאת חרש וכו'. משנה וגמרא בפ' הניזקין בגיטין (דף נ"ט:). ודין החומש פשוט שאינו אלא כשכפר בדבר שאם הודה בו היה מתחייב:

יג

מציאת בנו ובתו הסמוכים וכו'. פסק כר״י בפרק שנים אוחזין (בבא מציעא דף י"ב:) דאמר גדול וסומך על שולחן אביו זהו קטן:

ומציאת בתו כו' ואפילו מכורה אמה. מפורש בגמ' כן בפירוש וכן מוכיח בפ' האומר (דף ס"ד ס"ה) וכי קאמר ר"י קטן ואינו סומך על שלחן אביו זהו גדול פי' ומציאותו שלו דוקא קטן אבל נערה וקטנה לאב הוייא:

מציאת עבדו וכו'. הכל מפורש במשנה ובגמרא שם (ב"מ י"ב):

ומציאת עבדו ושפחתו העברים. משנה שם ופסק כפשט המשנה וכאוקימתא דרב פפא בגמ' (דף י"ב:) דהכי אמרינן מציאת פועל לבעל הבית דוקא בששכרו ללקט מציאות הא שכרו למלאכה סתם לא ועבד עברי אין סתמו ללקט מציאות וכ"פ כרב פפא בפירוש בפ"ט מהלכות שכירות וכ"פ מהרי"ף ז"ל שהביא משנתנו סתם והוא קצת תימה איך לא פסק כרבא דאמר דמתני' כגון שהגביה מציאה עם מלאכתו או כרבי דאמר בעבד נוקב מרגליות עסקינן שאינו רוצה לשנותו למלאכה אחרת הא לאו הכי מציאתו לרבו ואולי משום דאוקימתא דרב פפא בתרייתא והוא בתרא טפי פסק כמותו וצ"ע. ומה שכתב מגורשת ואינה מגורשת פירוש ספק מגורשת והדין מבואר שם בגמרא:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף