מגדל עוז/מכירה/ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ מכירה ז

א

מי שנתן הדמים עד יחזור הדמים. במציעא פ' הזהב:

ב

מי שנתן הדמים עד יחזור הדמים. במציעא פ' הזהב:

ג

הנותן דמי המטלטלין וכו' עד אבל אם חזר בו וכו' עד וטול את שלך: כתב הראב"ד ז"ל אני לא ידעתי מאין לו זה ההפרש וכו': ואני אומר עיקר הלכה זו במציעא פ' הזהב (דף מ"ט) שלהי גמרא מתני' קמייתא דמי שפרע דגרסינן ההוא גברא דיהיב זוזי אשומשמי לסוף אייקר שומשמי הדרי בהו אמרו לית לן שומשמי שקול זוזך לא שקיל זוזי איגנוב אתו לקמיה דרבא אמר להו [כיון דאמרי לך שקול זוזך] לא מבעיא שומר שכר דלא הוי אלא אפילו שומר חנם נמי לא הוי אמרו ליה רבנן לרבא והא בעי לקבולי עליו מי שפרע א"ל אין ה"נ ע"כ. וכתב ר"י אלפס ז"ל בהלכות דהלכתא כרב פפא דאמר לא היו דברים מעולם ולא איתברר בגמרא מאי דיניה והסכים עם דעת רבינו האי גאון ז"ל דבההוא מעשה מוכר מיחייב באחריותו דבהלואה נינהו גביה דהא להכי יהבינהו ניהליה וכל אימת דלא קביל עליה מי שפרע לאו כל כמיניה דלימא ליה שקול זוזך דלא בעינא לאיחיובי בהו ומקבילנא עלי מי שפרע דעד דקביל עליה ברשותיה קיימי הילכך אי אתניסו משלם ואע"ג דמשלם כיון דאינו מעמיד לו מקח מקבל עליה מי שפרע עכ"ל בענין זה. ור"י אלפס ז"ל כתבו מפורש בריש שמעתין על דברי ר"י כמו שאני מעתיק בסמוך ובתורת לוקח כתב בספר מקח וממכר (בשער) שאם נאנס ורצה הלוקח לחזור בו חוזר ואינו מקבל מי שפרע שהרי אינו נותן לו כלום ולא תקנו מי שפרע אלא לחוזר בו ואינו רוצה ליטול מקחו עכ"ל וכ"כ מורי הרשב"א ז"ל על שמו בשמעתין ובההיא שמעתא דלעיל שאמרו כדרך שתקנו משיכה במוכרין כך תקנו משיכה בלקוחות והעיד שראה כתב ידו בזה ועל זה סמך ר"מ ז"ל כי כן ראוי שלא לחלוק על דברי הגאונים ז"ל שדבריהם דברי קבלה וגם פירש"י ז"ל וגם ר"ח ז"ל כאן בקדושין וכן דעת מורי הרשב"א ז"ל וכתב שכן הסכימו כל בעלי הוראה כי כל זמן שלא משך הלוקח מקחו ונאנס שנאנס למוכר ור"ת ז"ל הפריז על מדותיו שאפילו חוזר מחמת פחד אונס כעובדא דבי פרזק רופילא דשמעתין אין עליו מי שפרע שלא אמרו אלא החוזר משום יוקרא וזולא בלבד. ואתה עתה ראה גם ראה מה ראה הכותב שאמר כי לא ידע מאין לו זה ההפרש ואף כי הדעות רבות וחלוקות באלו ההלכות לכמה פנים וזה הדרך ישכון אור והיא דעת ר"מ ז"ל:

ד

מי שהיה לו חוב אצל חבירו וכו' לפיכך אם מכר לו קרקע וכו' עד בשעת המכר: כתב הראב"ד ז"ל לא ידעתי זה למה וכו': ואני אומר גם מורי הרשב"א ז"ל נתקשה בזה וכתב שאינו יודע על מה סמך אם על סוגיות הללו ר"ל נתנה לבלן וחברותיה שמתקשות עלינו ואין ראוי לדחות סוגיא מפורשת במקום עיקרה מפני דברים סתומים שאפשר להעמיס בהלכה עכ"ל. ולדעתי הוא סמך על דברי ר"י אלפס ז"ל שכתב בהזהב (דף מ"ד:) ריש שמעתין גבי פלוגתא דר"י ור"ל ושקיל וטרי אדר"י דאמר דבר תורה מעות קונות ומה טעם אמרו משיכה קונה גזירה שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעליה ואקשינן סוף סוף מאן דשדא דליקה בעי שלומי אלא גזירה דילמא נפלה ליה דליקה באונס דאי מוקמת ליה ברשותיה מסר נפשיה טרח ומציל ואי לא לא טרח ומציל שמעינן מינה דכמה דלא משכיה לוקח לזביניה ואתניס דלמוכר אתניס ואית ליה ללוקח למימר תן לי את מקחי או תן לי את מעותי ואם היתה עלייתו של לוקח מושכרת למוכר אי אתניסו אתניסו ליה דטעמא מאי תקינו ליה משיכה שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעלייה הכא ברשות דלוקח נינהו אי נפלה דליקה באונס איהו טרח ומציל להו ואע"ג דהני מילי לר"ש אינון מדר"ש נשמע לרבנן עכ"ל. ועוד כתב שם ומשכון לא קאי באבל אמרו חכמים דגרסינן בקדושין בפ"ק בני רב הונא בר אבין זבון ההיא אמתא בפריטי ולא הוו בהדייהו זוזי אותיבו נסכא עילויה לסוף אייקר אמתא אתו לקמיה דר' אמי אמר להו פריטי אין כאן נסכא אין כאן עכ"ל. למדנו מדבריו הראשונים דכל היכא דליכא למיחש לשמא יאמר לו נשרפו חטיך בעלייה אין אחד מהם יכול לחזור בו דאזלינן בתר טעמא ואנן סהדי בנדון שלפנינו דלא איחסרי משיכה כיון שהוא חייב לו זכה במה שבידו וכ"ש כשמכר לו קרקע דלא שייך בה טעמא דנשרפו חטיך ועוד דלאו בר משיכה הוא ובכסף הוא נקנה והא איכא, ומההיא דקידושין נמי למדנו דוקא משום דנסכא במשכון שויוה הא בפרעון קני ואין יכולים לחזור בהן ויפה עשה שהלך בדרך רבותיו. ועוד יש לי ראיה מהא דתניא פרק המוכר את הספינה גמ' מתני' דהקונה שם אילנות כו' ארבע מדות במוכרין כו' עד רעות ונמצאו רעות יפות ונמצאו יפות אין אחד מהם יכול לחזור בו אלמא כל היכא דליכא אונסין אין אחד מהם יכול לחזור בו ועוד דבשמעתין דפסק עד שלא מדד כו' בפ' בתרא דע"ז גמ' מתני' המוכר יינו דפשטיה מינה משמע להדיא דהיכא דפסק והכניסן לרשותו קנה והכא הא קיימי זוזי ברשותיה שהרי הוא חייב לו, ועוד דבכולה שמעתין דר"י ור"ל בפ' הזהב משמע להדיא דהיכא דלא מיחסר משיכה קנו כמ"ש ועוד ההיא גופא שהביא הראב"ד ז"ל לאו טעותא אלא ראיה גמורה היא ואע"ג דלגבי איסור רבית מיירי ילפינן מינה לגבי קנייה דאי לאו דקנייה מאי קא עביד. ועוד יש לי ראיה לדבריו דומה בדומה ממש פסק איזהו נשך גמרא מתניתין דכיצד לקח ממנו חטים כו' דשקיל וטרי עלה עד דתניא הרי שנשה בחבירו מנה והלך ועמד על גרנו ואמר לו תן לי מעותי שאני רוצה ליקח בהם חטים ואמר לו מעות אין לי חטים יש לי שאני נותן לך צא ועשה עלי כשער של עכשיו ואני אעלה לך כל י"ב חדש אסור שלא כאיסרו בא לידו וא"ל אביי אי שלא כאיסרו בא לידו מאי איריא אין לו אפי' יש לו נמי כו' אלמא הוא היה נושה בו ומעות אין לו ואי סלקא דעתך לא קנה מאי איסורא איכא אלא ודאי אין לך כסף גדול ממה שבידו וכדאמרינן נמי לגבי נכסי הגר שמת הקודם בהם זכה ומי שהיה חייב זכה במה שבידו ושהביא הראב"ד ז"ל מקדושין א"ל שאני קדושין דבעינן דליתיב לה מידי בההיא שעתא ובזה נמצאו דברי ר"מ ז"ל נכונים ואם אינם פשוטים בגמרא נפרטים הם ע"פ הסברא:

ה

הלוקח מחבירו וכו' עד לקבל מי שפרע. פרק קמא דקדושין ופ' הזהב:

ו

מכר לו בדברים כו' עד כמו שביארנו בחזקה ובמשיכה. פרק הזהב ופרק אי זהו נשך והביאור פ"א ופ"ב:

ז

מכר לו בדברים כו' עד כמו שביארנו בחזקה ובמשיכה. פרק הזהב ופרק אי זהו נשך והביאור פ"א ופ"ב:

ח

הנושא והנותן בדברים עד בדברים שקונין בהן. פרק הזהב (דף מ"ט):

ט

הנושא והנותן בדברים עד בדברים שקונין בהן. פרק הזהב (דף מ"ט):

י

הנותן מעות לקנות עד כמו שיתבאר בדין העסק. בקדושין פרק האומר (דף נ"ט) והביאור פ"א דהל' שלוחין ושותפין:

יא

הנותן מעות לקנות עד כמו שיתבאר בדין העסק. בקדושין פרק האומר (דף נ"ט) והביאור פ"א דהל' שלוחין ושותפין:

יב

הנותן מעות לקנות עד כמו שיתבאר בדין העסק. בקדושין פרק האומר (דף נ"ט) והביאור פ"א דהל' שלוחין ושותפין:

יג

ושלשה שנתנו מעות כו'. עד סוף הפרק. פרק איזהו נשך (דף ע"ד):

יד

ושלשה שנתנו מעות כו'. עד סוף הפרק. פרק איזהו נשך (דף ע"ד):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.