מגדל עוז/איסורי ביאה/ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ איסורי ביאה ב

א

אשת אביו עד מולדת חוץ. בסנהדרין פרק ארבע מיתות (דף נ"ד) ופרק ב' דיבמות (דף כ"א) :

ב

אשת אביו עד מולדת חוץ. בסנהדרין פרק ארבע מיתות (דף נ"ד) ופרק ב' דיבמות (דף כ"א) :

ג

בת אשת אביו כו' עד מולדת אביך. פ"ב דיבמות ופרק החולץ:

אבל אם נשא אביו כו' עד אף משום זה. במסכת סוטה פרק משוח מלחמה (דף מ"ג) :

ד

לפיכך הבא על אחותו כו' עד בת האנוסה בת אשת אביו. פ"ב דיבמות (דף כ"ג) ופרק החולץ:

ה

אחות אמו כו' עד משום אחות אב. פ"ב דיבמות ופ"ק דכריתות ובסנהדרין פ' ד' מיתות (דף נ"ד) :

ו

הבא על אשה דרך זנות עד ומשום ערות אשה ובתה. פ"ק דכריתות ופ' ד' מיתות וריש יבמות:
כתב הראב"ד ז"ל אלו השתים אינן אלא לקוברו בין רשעים חמורים עכ"ל: ואני אומר שתים לקבורה איני יודע מי שנאן אבל מה שכתב ר"מ ז"ל רואה אני לו ראיות ברורות כי בפ"א דכריתות אמר אביי אל תהי גזירה שוה קלה בעיניך שהרי בתו מאנוסתו הן הן גופי תורה ולא למדה הכתוב אלא בגזירה שוה דאמר [רבא אמר] לי [רב] יצחק בר אבדימי אתיא הנה הנה לאיסורא אתיא זמה זמה לשריפה והכי מייתי לה ריש יבמות ובסנהדרין ריש פרק הנשרפין ובפ"ב דיבמות נמי מייתי קרא דמולדת בית או מולדת חוץ גבי ערות אשה ובתה וקרא דהאחת אהובה והאחת שנואה אהובה בנישואיה ושנואה בנישואיה וקרא נמי חד באנוסה וחד בנשואה ואסיקנא בכריתות פרק אמרו לו ובסנהדרין פרק ד' מיתות ובפירקין ובשבת פרק כלל גדול שהוא חייב על כל שם ושם בפני עצמו וכמו שבררתי פ"א של אלו ההלכות ושנינו להדיא בסנהדרין ריש פרק הנשרפין יש בכלל אשה ובתה בתו כו' א"כ פשוט כי הבא על בתו חייב גם משום אשה ובתה אמה ואם אמה נשואה וכן משמע בגמרא דמוכחינן נמי בגמרא לאיסורא חמותו ואם חמותו בדורות של מעלה וגם בתה ובת בתה בדורות של מטה והדר מוכחינן בין בזכרים בין בנקיבות ובמסכת כריתות פרק אמרו לו שנינו חיוב בתו וחמותו ומוכחינן בגמרא טעמא משום דשמות מוחלקין למדנו כי דברי ר"מ ז"ל נכונים:

ז

כיון שקידש אדם כו' עד שניהן נשרפין. פ"ק דיבמות ובסנהדרין פרק הנשרפין (דף ע"ו) :

ח

בא עליהן לאחר מיתת אשתו כו' עד אין שם שריפה. פרק האשה רבה (דף צ"ד) :

ט

וכן אחות אשתו כו' עד הרי זו ערוה עליו. פרק הבע"י דף נ"ה ופ"ב דיבמות:

י

עבר ונאף עם אחת וכו' עד כמו שביארנו בהלכות גירושין. פרק האשה רבה (דף צ"ד צ"ה) :
כתב הראב"ד ז"ל יש כאן שבוש גדול וכו' ועל זה היה ראוי לגנוז זה השער ע"כ לשונו: ואני אומר חלילה לר"מ ז"ל שיכתוב ביאורו דהלכות גירושין לראיה כאשר חשב עליו ראב"ד ז"ל כי איך יעלה על דעתו הצח דבר שלא היה עולה על דעת אחד מן התלמידים הקטנים אשר לו אבל האמת חכמתו תאיר נתיב ואיזדהר ממאן דאזיל בתר איפכא ומותיב כי הוא ביאר תחילה מי שעבר ונאף בין בזדון בין בשוגג עם אחת מאלו העריות שלא נאסרה אשתו עליו בכך כלל והיה קרוב להקשות עליו מאחות ארוסתו שכתב פרק י' מהלכות גירושין שאוסרת ארוסתו עליו כשנשאה אחר ששמעה שמתה אחותו ואחר כך באתה והא ודאי באותן הנישואין או כמו שוגג או כמזיד או כמו אנוס ולפיכך כתב בלשון קצר ענין מרובה דשאני התם שגזרו בה גזירה שמא יאמרו ולאו משום חומרא דאיסור עצמו הוא תדע שהרי אם היתה ארוסתו אשתו גמורה ואירע זה המעשה באחותו לא נאסרה אשתו עליו וכן שאר העריות גם לא היתה צריכה השניה גט ואע"פ שהנשואה חמורה מן האנוסה. ולמען אשר תשכיל מתק שפתיו אעתיק לך בכאן לשונו דהלכות גירושין פרק י' וזהו וכן קידש אשה והלכה למדינה אחרת ושמע שמתה ונשא אחותה ואחר כך נודע שלא מתה [צריכות שתיהן ממנו גט וכו' אבל אם הלכה אשתו הנשואה למדינה אחרת ושמע בה שמתה ונשא אחותה] ונמצאת אשתו קיימת אין אחותה צריכה ממנו גט ואשתו מותרת וכן שאר העריות שנשאן בחזקת היתר ונמצאת ערוה אינן צריכות גט שאין קידושין תופסין בעריות ומפני מה הצריכו אחות ארוסתו גט שמא יאמרו תנאי היה באירוסין וכדת נשא אחותה והואיל ויצאה אחותה בגט אחותה שהיא ארוסתו הראשונה אסורה כדי שלא יאמרו נשא אחות גרושתו עכ"ל. וכל אלה הדברים שבשער הזה והביאור שלהם בהלכות גירושין נאמרין ביבמות פרק האשה רבה ראויין ליכתב ונאין הן למי שאמרן:

יא

הבועל אשה דרך זנות כו' עד עם קרובותיה לא יוציא. פרק נושאין (דף צ"ו) ומייתי לה סוף פ"ב דיבמות (דף כ"ו) :

יב

מי שנטען על ערוה וכו' עד על פתח ביתה. פרק ב' דיבמות ופרק ב' דכתובות ופ"ק דקידושין ופרק רבן גמליאל:
כתב הראב"ד ז"ל זה המחבר ממשל משלים הוא והם רחוקים מאד אם אמרו בחמותו דגייסא ביה מחמת בתה יאמרו באשה אחרת לאוסרו לדור ולראות בכל השכונה עכ"ל: ואני אומר הרי שנינו סוף פרק האשה שנתארמלה (דף כ"ז) ואין אדם נאמן על ידי עצמו אמר רבי זכריה בן הקצב המעון הזה לא זזה ידה מתוך ידי משעה שנכנסו עכו"ם לירושלים ועד שיצאו אמרו לו אין אדם נאמן ע"י עצמו ואמרינן עלה בגמרא תניא ואע"פ כן יחד לה בית בחצירו וכשהיא יוצאה יוצאה בראש בניה וכשהיא נכנסת נכנסת בסוף בניה ובעי אביי מהו לעשות בגרושה כן התם הוא דבשבויה הקילו אבל הכא לא או דילמא לא שנא ופשיט ת"ש המגרש את אשתו לא תנשא בשכונתו אם היה (בעלה) [ליתא בגמרא ולפירוש רש"י אפילו לא ניסת] כהן לא תדור עמו במבוי [אם היה כפר קטן] זה היה מעשה ואמרו כפר קטן נידון כשכונה ע"כ. אלמא שמעינן מהכא כי לפי חומרת איסורין מרחיקין אותן לכהן מן המבוי ולישראל מן החצר והשכונה ואילו בשבויה הקילו ליכנס בסוף ולצאת בתחילה וכולהו משום חשדא. ובסוף פרק ב' דיבמות (דף כ"ד ע"ב) שנינו הנטען על השפחה ונשתחררה כו' הרי זה לא יכנוס ואם כנס אין מוציאין מידו הנטען על אשת איש והוציאוה מתחת ידו אע"פ שכנס יוציא ואוקמה רב בעדים ואותבינן עלה מהא דתניא בד"א בשאין לה בנים אבל יש לה בנים לא תצא ואם באו עידי טומאה אפילו יש לה כמה בנים תצא ושקלינן וטרינן עלה טובא עד דאסיקנא רב מוקי למתני' ביש לה בנים ויש לה עדים משום דדייקא לישנא דמתני' דקתני הוציאוה הא אי הוה קתני הוציאה הוה מוקי לה בשאין לה בנים ואע"ג דליכא עדים ואי בעית אימא הני מתנייתא מני רבי היא דתניא רוכל יוצא ואשה חוגרת בסינר אמר רבי הואיל ומכוער הדבר תצא כו' עד דפסיקנא והלכתא כוותיה דרבי והלכתא כוותיה דרב ומהדרי קשיא הילכתא אהילכתא ופרקינן לא קשיא הא בקלא דפסיק הא בקלא דלא פסיק קלא דלא פסיק וליכא עדים כרבי קלא דפסיק ואיכא עדים כרב ושיילינן קלא דלא פסיק עד כמה אמר אביי אמרה לי אם דומי דמתא יומא ופלגא ע"כ. והני כולהו הלכתא נינהו ושמעינן מינייהו לגבי אשת איש מתוך שהיא ערוה חמורה יותר משפחה ונכרית שאם נטען עמה אע"פ שכנס יוציא והטענה ההיא מוקמינן לה בקלא דלא פסיק ואע"ג דליכא עדים דהיינו דומי דמתא וכרבי דאמר הואיל ומכוער הדבר תצא. וביבמות פרק רבן גמליאל (דף נ"ב) ופרק קמא דקידושין (דף י"ב:) נמי אמרינן דרב מנגיד אמאן דמקדש בביאה כו' ועל חתנא דדאיר בי חמוה ואקשינן דדאיר אין דחליף לא והא ההוא [דהוה] חליף אבבא דבי חמוה ונגדיה רב ששת ופרקינן ההוא מידם הוה דיימא חמתיה מיניה ע"כ. וכבר הוכחנו בטענה דדומי דמתא שאפילו כנס יוציא והוכחנו ג"כ בגרושה שלא תדור אצלו כל אחד לפי חומרו וכדאיתא בירושלמי והכל משום חשד וכ"ש בערוה כגון חמותו שהיא חמורה מגרושה מעתה יפה עשה ר"מ ז"ל שרמז בלשונו אלה הדברים ברורים מי שנטען על ערוה דמתני' דיבמות או שיצא עליו שם רע כההיא דרבי דמכוער הדבר דאוקימנא בקלא דלא פסיק ולא ידור עמה במבוי כההיא דכתובות ולא יראה באותה שכונה כההיא דפרק ר"ג ופ"ק דקידושין דמידם הוה דיימא שהיא חמורה מגרושתו וקיבץ נפוצות להראות אות ממנו לא נכחד, וחיבר את האוהל להיות אחד. ומה שהקשה הראב"ד יש לי לתמוה בקושייתו וכי יש גייסא בעולם יותר ממי שיצא עליו שם רע או הנטען שהכריחוה לצאת בכך ולא מצינו לשון גסות זה בתלמוד בבלי וירושלמי אלא לגבי יחוד ולינה דהמגרש פרק הזורק וכיוצא בו לחלק בין ארוסה לנשואה אבל בזה לא שמענו:

יג

הבא על אשה ובתה עד ולא בזנות. פרק נושאין (דף נ"ז) :

וכן אם אנס אביו כו' עד כאחת. ביבמות פ"א ופ"ב ופרק נושאין ובברכות פרק מי שמתו (דף כ"א) :

ומצות חכמים כו' עד סוף הפרק. בסנהדרין פרק הנשרפין (דף ע"ו) ובהרבה מקומות בתלמוד:

יד

הבא על אשה ובתה עד ולא בזנות. פרק נושאין (דף נ"ז) :

וכן אם אנס אביו כו' עד כאחת. ביבמות פ"א ופ"ב ופרק נושאין ובברכות פרק מי שמתו (דף כ"א) :

ומצות חכמים כו' עד סוף הפרק. בסנהדרין פרק הנשרפין (דף ע"ו) ובהרבה מקומות בתלמוד:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.