מאירי/חולין/קיא/ב

מאירי חולין קיא ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כשם שהבשר ושאר האיברים פולטין דם הן מכח מליחה הן מכח צלייה כך פולטין ציר ושומן הן בשעת מליחה והצלייה הן לאחריהן מעתה חתך את הבשר וקרעו ומלחו כבר ביארנו שהוכשר אף לקדרה ואם רצה לצלותו רשאי הוא ליתן כלי תחתיו לקבל ציר או שומן הנפט ממנו על ידי האור אבל אם צלהו בלא קריעה או אף בלא מליחה אינו נותן כלי הנקרא בלשון תלמוד בי דוגי תחתיו לקבל הפליטה שהרי פליטה זו אסורה משום דם ואין בזה שום צד להכשיר אע"פ שבבשר יש בכיוצא בזה צד להכשיר כמו שיתבאר למטה בכבד מ"מ אסור בכל ענין מפני שדם הכבד קל וצף למעלה ונשאר מעורב עם השומן מה שאין כן בבשר כמו שנבאר למטה ומ"מ אם נצלה עד שהוא ראוי לאכילה מותר אחר כן לקבל השומן הנפלט על ידי האור:

כל מה שביארנו בכבד אין בו הפרש בין כבד של בהמה לכבד של עוף אלא דינו של זה כדינו של זה לכל דבר:

חתיכת כבד שנמצאת דבוקה בחתיכה של בשר או באבר או באבר אחד של עוף או בכל העוף דינו כדין מה שביארנו בלב ואין ביניהם הפרש כלל ואם הוא צלי מותר בדיעבד שהרי כבד על הבשר מותר בדיעבד כמו שביארנו:

כבד שלא נעשה בו כראוי על הצדדין שכתבנו ודקדקו אותו כתית עם בשר וביצים ועשו ממנו מולייתא אם יש בכל המולייתא ומה שעמה בכלי ששים כנגד הכבד הכל מותר ואין לחוש למקום חבורו מפני שהטעם הולך ומתפשט בכלו ומ"מ ראוי לבעל נפש להשליך כל הכתית שהרי הכבד לשם בעין ושמא כתיתיו ניכרין ואין ביטול בדבר הניכר:

סכין כשר ששחט בה אפי' את הכשירה אסור לחתוך בה רותח מפני שהדם עומד בדפני הסכין בעין ונבלע ברותח זה ואם חתך בו רותח צריך קליפה ויש אומרים נטילת מקומו כמו שכתבנו בפרק ראשון ואם רצה להכשיר סכין זה לחתוך בו רותח די לו בהשחזה או בנעיצה בקרקע עשרה פעמים מפני שאין הדם נבלע בדפני הסכין בחום בית השחיטה כדי להצריכו הגעלה או לבון ויש חולקין בזו להצריכו הגעלה וכבר כתבנו הענין בפרק ראשון:

רצה לאכול בזו צונן די לו בהכשר הדחה ואע"פ שסכין האסור צריך שיפה או נעיצה לאכילת צונן אינו דומה סכין שהותמד באיסור לסכין ששחט בה במקרה פעם אחת ומ"מ אם היה מתמיד לשחוט בו ונתישן בכך צריך שיפה או נעיצה בקרקע ויש אומרים שבכל פנים הוא צריך שיפה או נעיצה ולא אמרו בכאן הדחה אלא על דבר הנחתך שאם חתך את הצונן בסכין זו צריך שידיח אותו דבר ודיו בכך ואם הוא דבר שאינו בר הדחה גוררו או מקנחו או משפשפו כמו שכתבנו בפרק ראשון ואם חתך בו (צנון) [צונן] חריף כגון אתרוג או צנון הרי הוא כחם וקולף או נוטל את מקומם לדעת גדולי המפרשים:

קערה שמלח בה בשר כשיעור מליחה הראויה להכשיר בה בשר המתבשל בקדרה הרי אותה הקדרה בולעת דם מכח חמימות המליחה ומתוך כך אסור לאכול בה רותח עד שיגעילנה אם היא של עץ שהדם נפלט על ידי הרותח ואם היא של חרס אין לה תקנה:

קערה זו קצת מפרשים דנוה כרותחת וכל להשתמש בה ברותח הרי הוא לדעתם כחם לתוך חם מעתה נתן בה רותח אם הוא רותח יבש לגמרי די לו בקליפה ואם הוא יבש שיש בו לחות כגון בשר שאי אפשר לו בלא רוטב קצת נוטל את מקומו ואם הוא לח גמור אסר ואפי' הוא צונן שהרי צונן לתוך חם כשהוא לח הכל אסור ואין הפרש לדעת מפרשים אלו בין שהודחה בין שלא הודחה:

חכמי צרפת יש להם שטה אחרת בענין זה לומר שאם הודחה הקערה הרי היא כצוננת וכל שנשתמש בה ברותח אם הוא יבש אפי' יבש שיש בו לחות כגון בשר די לו בקליפה ואם לח גמור והוא צונן מותר:

חכמי האחרונים הוסיפו על שטה זו שאפי' לא הודחה אלא שנתקנחה יפה כן דינה ולא עוד אלא שכל שמדיחה או שמקנחה יפה מותר לאכול בה צונן וראיה שלהם מאחר שבסכין ששחט בה שאמרו שאסור לחתוך בה רותח נחלקין בה לחתיכת צונן אי בעינן הדחה אם לאו ובקערה שמלח בה בשר אמרו אסור לאכול בה רותח ולא הזכירו ענינה לאכילת צונן כלל שמע מינה בסכין הוא שנאמר כן משום דאגב דוחקא דסכינא פליט אבל בקערה אף בלא הדחה מותר לאכול בה צונן כל שנתקנח מן השמנינות וכן בכל כלי אסור שקנחו ומה שאמר בענין צורר אדם בשר וגבנה במטפחת אחת ובלבד שלא יהיו נוגעין זה בזה ושאלו בה כי נוגעין זה בזה מאי הוי צונן בצונן הוא ותירצו מ"מ הדחה מיהא בעי וכן שבפרק כיצד צולין צונן לתוך צונן מדיח באלו דוקא שנגע גוף האיסור בגוף ההיתר וגדולי המפרשים כתבו שכל כלים הבלועים משאר איסורין או מבשר לחלב ומחלב לבשר צריכין הדחה אף בצונן אבל קערה שמלח בה בשר לצונן אינה צריכה כלום משום דדם מישרק שריק ר"ל שאינו מפעפע וכל שאין שם דחקא דסכינא אינו פולט לצונן וכל שנשתמש בשל שאר איסורין בלא הדחה אם יבש הוא מדיח מה שנתן בה ואם לח בטלה הפליטה במיעוטה:

קערה זו שאסרנוה כל זמן שמלחו בה מליחה הראויה כמו שביארנו יש אומרים דוקא בקערה שאינה מנוקבת ושמלח בה שלא כדין כמו שיתבאר למטה אבל במנוקבת לא נאסרה כלל שלא בלעה כלום שהדם כל זמן שמוצא פתח פתוח הולך לו ואינו מתעכב וגדולי המפרשים מעמידים אותה אף במנוקבת וכגון שאוכל בה תבשיל עבה שאינו זב דרך הנקבים או חתיכה רותחת ושמא תאמר לדעתם היאך מולחין שני פעמים בכלי אחד שהרי משאסרת אותו בפעם ראשונה כשאתה מולח בו בשניה נפלט דם שנבלע במליחה ראשונה ונבלע בבשר יפה שאלת אלא שחכמי האחרונים משיבים שכל שהבשר טריד לפלוט אינו בולע ואפי' שהתה כדי שיעור פליטת דמה עדיין פולטת ציר וקבלנו מרבותי' הצרפתים שהבשר פולט ציר עד י"ב שעות ומ"מ תמה אני לדעת זה שאם כן הרי צריך שלא להשהותה אחר שיעור גמר הפליטה והוא שיעור י"ב שעות ולא עוד אלא שיש כאן שטה אחרת לומר שלא אמרו שכל שטריד לפלוט אינו בולע אלא על אותו דבר שהוא פלט אבל משנגמרה פליטת הדם אע"פ שפולטת ציר אינה נמנעת שלא לבלוע מן הדם כמו שכתבנו כיוצא בזה בפרק ראשון ואם כן צריך שלא לשהותה משתגמר פליטת הדם והוא לדעת הגאונים כשיעור צלייה או כדי הלוך מיל ואם הדבר כן לא הנחת בת לאברהם אבינו ועוד אף בכלי שמולח בו פעם ראשונה היאך הוא מעכב בו את הבשר אחר שנגמרה פליטת הדם אלא שיראה לי מ"מ שפליטת הציר שוה היא לפליטת הדם וכל שטרידה בפליטה האחת אינה בולעת חברתה אע"פ שאפשר שתבלע דבר אחר כמו שמנינות וכמו שביארנו בפרק ראשון מ"מ אחר שתגמור פליטת הציר אסור ולא ראינו מי שנזהר בזו:

ומ"מ יש מי שאומר שאין המלח מפליט אלא דם הבשר אבל לא דם הבלוע בכלים ולא שום שמנינות הבלוע בהם וכן כתבו חכמי הצרפתים ונסעדים בזו ממה שנהגו ליתן מלח יבשה בקערה של בשר ונותנין ממנה בתבשיל של גבנה ואין נזהרין ומ"מ נראה לי שאין מלח מפליט בכלי אלא בדבר שיש שם לחות מעט אלא שהם אומרים שאף הדם שבלע הבשר מעלמא אין המלח מפליטו וכמו שאמרו בדגים ועופות שמלחן זה עם זה שאסורים ואין אומרין שימלחנו פעם שניה אלמא שאין המלח מפליט דם הבלוע מעלמא כל שכן הכלי ולמדוה לדעתם שמי שמלח בשר או דגים בכלי האסור לא נאסר הבשר או הדגים וכן למדת מדבריהם מאחר שהם אומרים שאף דם הבלוע בבשר עצמו מצד אחר שלא מחמת עצמה אינו נפלט במליח שלא הותר למלוח בשר על בשר אלא שמתוך שהתחתונה טרידה לפלוט אינה בולעת ודם העליונה שותת ויורד הא אם היתה בולעתו לא היה המלח מפליטו וכבר כתבנו סברא זו בפרק ראשון ומתוך בלבולין אלו רואה אני לומר שכל כלי שלא נאסר אלא משום דם אינו אוסר מה שנמלח בו שמ"מ אף לאחר שנגמרה פליטת הבשר אם כח המליחה חזק עדיין כל כך שיהא מפליט דם הנבלע בכלי אף היא מונעת הבשר מלקלטו והדברים נראין:

קערה זו שביארנו עליה שלאכילת צונן די לה בהדחה או בקנוח יש לשאול על מה שאמרו בגמ' על אחד מן החכמים שמלח בשר בקערה ושברה מפני מה שברה והלא היא ראויה לאכילת צונן בהדחה או בקנוח יש אומרין מגזרה שמא יעלו בה רותח ויש שפרשו עליה שכל כלי חרס שמלחו בו או נשתמשו בו באיסור חם בתחלת תשמישו אסור להשתמש בו אף בצונן:

אע"פ שנחלקו בקערה זו לאכילת צונן למדנו לפי דרכנו בקערה האסורה מצד שאר איסורין שלא מכח מליחה שהיא נידונת בצוננת ומותר לאכול בה צונן ובלבד כשיקנחנה עד שיוסר שמנינות שהוא שם בעין ולדעת גדולי המפרשים דוקא בהדחה וכבר כתבנו ענין זה בפרק גיד הנשה:

מתוך שביארנו שהדברים החריפים דינן כדברים שיש להם קצת חמימות צנון או אתרוג ובצלים או שומים ושאר הדברים החריפים שחתכן בסכין של בשר אסור לאכלן בכותח שיש בו חלב מתוך חריפותם בולעים הם משמנינות שעל דפני הסכין ומ"מ נתקנח הסכין יפה אין חום החריפות מפליט את הבלוע אבל הדברים שאינם חריפים כגון קישות ואבטיח ודומיהם שנחתכו בסכין של בשר יתבאר בסמוך שהוא גורר מקום החתוך ואוכלין בכותח אף לכתחלה וכן כל כיוצא בזה ומכאן אתה למד לחתיכת דבר המותר בסכין האסור מה דינו וכבר כתבנו בשני של ע"ז בקורט של חלתית שאסור משום דמחתכי ליה בסכינא דארמאי כמו שכתבנו שם במשנה השביעית וכן יתבאר בסוגיא זו שהלפתות אינם נקראים חריפים לענין זה אבל קולחי הסילקא יש להם חריפות ואם נתערבו הלפתות עם הסילקא בשעת זריעה ר"ל שנזרעו ביחד מתמתקים זה עם זה ואין חריפות הסילקא קרויה עוד חריפות אף הצנון שחתכו בסכין של בשר וראה שאין בו שמנינות בעין או שגררו או קנחו ואחר כך טעמו ואין בו טעם בשר מותר לאכלו עם גבנה והוא שאמרו קערה שמלח בה בשר אסור לאכול בה כותח צנון שחתכו בסכין מותר לאכלו בכתח ומאי שנא האי אפשר למיטעמיה והאי לא אפשר למיטעמיה כלומר צנון שחתכו בסכין אפשר לטעמו ומאחר שטעמו ואין בו טעם בשר מותר והוא הדין לקערה שמלח בה בשר על ידי קפילא אלא שעכשיו כתבו רבים שאין נוהגים לסמוך על קפילא וגדולי הפוסקים גורסין לחם צונן שחתכו בסכין של בשר ומשום דאפשר למטעמיה אלא שאין נראה כן דצונן גמור ובלא שום חריפות מאי איצטריך הא לחם חם מ"מ אסור שבודאי בלע אלא אם כן בששים או בנטילת מקום:

הכבוש הרי הוא כמבושל וכבר ביארנו את דינו בפרק גיד הנשה בסוגית המשנה הששית בצד שביעי שבמיני התערבות:

ממה שכתבנו אתה למד שראוי להזהיר את הנשים שהסכין שחותכין בו בשר לא יהו חותכין בו בצלים ושומים וכרתי שאוכלות אותם בתבשיל של גבנה אלא אם כן קנחוהו יפה או הדיחוהו בכדי שלא ישאר שם שמנינות בעין ואם [לא] עשו כן צריך להיתרו ששים כנגד כל השמנינות ויש מתירין בנטילת מקום החתך אף בפחות מששים:

כבר ידעת בבשר בחלב שזה היתר בפני עצמו וזה היתר בפני עצמו וכשמתערבים נאסרים ולא סוף דבר שהבשר אסור לאכלו בחלב אלא אף מה שקבל טעם מן הבשר אסור לאכלו בחלב ומ"מ מה שלא קבל טעם מממש הבשר אלא שקבל טעם ממי שקבלו מן הבשר ונבלע בו מותר לאכלו בחלב:

כיצד קערה או קדרה של בשר שלא הודחה ושלא נתקנחה וכבר ביארנו שכל שלא הודח מסתמו יש עליו שמנינות בעין ובשלו בה דגים הרי שדגים אלו קבלו טעם מן השמנינות שהוא בעין ואם אין שם ששים בכדי שמנינות שעל פני הקדרה או הקערה אין ספק שאסור לאכלם בחלב ומ"מ אחר שלא אכל בשר ממש אפי' אכל תבשיל שנתבשל עם בשר אוכל אחריו גבנה בלא קנוח ונטילה ואינו חושש אחר שנזהר שלא אכל מן הבשר או מדק דק שבו שלא נאסרה גבינה אחר בשר אלא אחר אכילת בשר ממש אלא שהמחמיר דרך גדר וחשש מראית העין לפי דורו ולפי מקומו תבא עליו ברכה אבל לאכול עם החלב ביחד כל שקבל טעם מן הבשר או השמנינות שהוא בעין אסור ובתבשיל של חמין מיהא קצת קדמונינו אוסרין אף לאכול אחריו כמו שכתבנו למעלה שמצד שאפשר שנדקדק בתוכה חוששין שמא אכל ממנו ולא הרגיש:

הודחה הקדרה או הקערה או נתקנחה יפה יפה ונתבשלו בה דגים אפי' היתה בת יומה הרי דגים אלו לא קבלו טעם מממש הבשר אלא מן הקדרה או הקערה שקבלה טעם מן הבשר והרי שהקדרה או הקערה קבלה טעם מן הבשר והדגים קבלוהו מן הקערה ועדין הוא היתר ומעתה מאחר שיש כאן טעם רחוק שתי מדרגות מן הדבר האוסר ועדין הוא היתר אין ראוי לחול עליו עוד שם איסור בשר בחלב ומותר לאכלה עם גבנה הא מ"מ אם היתה קערה זו אסורה מצד איסור כגון מבשר נבלה והדומים לה אע"פ שהודחה דגים אלו אסורים שאע"פ שהדגים לא קבלו טעם מממש האיסור אלא ממי שקבלו מן האיסור מ"מ טעם איסור אינו בטל אפי' נתבשלו בקערה עם רוטב שטעמו יוצא לשלישי שהאיסור נתן טעם בקדרה והקדרה ברוטב והרוטב בדגים אסור הואיל ויש בהן טעם מ"מ ובבשר בחלב כיוצא בזה מותר שמא תאמר אם כן צנון שחתכו בסכין של בשר הרי יש כאן טעם בן טעם שהבשר נתן טעם בסכין והסכין בצנון ועדין הוא היתר ומפני מה אסרוהו לאכלו בכתח כבר ביארנו שלא אמרו אלא בסכין שלא נתקנח יפה ויש עליו שמנינות בעין:

שמא תאמר עוד הרי אמרו אין שטין את התנור באליה ואם שט כל הפת אסורה שמא יאכלנה בחלב עד שיוסק התנור ואפי' נתקנח או הודח ולדבריך יאכל פת זו בחלב שהרי לא קבלה הפת טעם מגוף השמנינות תדע שעקר הטעם בזו מפני שיש בתנור סדקים שאי אפשר להסיר השומן מעליהם והפת מקבל טעם מהם ומ"מ יש מי שאומר מכח קושיות אלו שלא נאמרו הדברים בשמועה זו אלא שנתבשלו בקדרה שאינה של בשר או שנצלו על האור וכשעלו ממקום בשולם או צלייתם הניחם בקערה של בשר וזהו לשון דגים (שבשלם) שעלו בקערה ואע"פ שסתם קערה של חרס היא ושהיה דרכם לבשל בה דגים מ"מ עלו אמרו נתבשלו לא אמרו אבל אם נתבשל בקדרה של בשר אע"פ שהודחה הם דנין אותה כמקבלי טעם מממש האיסור שכח האש מפליט את הקדרה הרבה עד שנעשה האיסור איסור ממש ואין דברים אלו נראין שהרי לא אמרוה אלא מדין נותן טעם בר נותן טעם ואף בנתבשלו יש כאן נותן טעם בר נותן טעם אלא פירושו שכך היה דרכם לבשלם בקערה של חרס ולהעלותו על השלחן בקערה עצמה כעין שאנו עושין עכשיו בדגים הקטנים המתבשלים באלו הקערות של חרס הנקראות בלשון המון קאצולאש:

יש מי שאומר שלא הותרו דגים אלו לאכלם בגוף החלב אלא בכותח שבדרך זה הם שני טעמים של היתר מתערבים זה בזה אבל כל שיש טעם מצד אחד אפי' הוא שני או שלישי הואיל ויש בו טעם ומתערב עם גוף החלב אסור לא הותר אלא בשאין גוף בשר מצד זה ולא גוף חלב מצד זה אלא טעם מכאן וטעם מכאן וכן כתבוה תלמידי גדולי המפרשים בחדושיהם והדברים נראין להקל על הצדדין שכתבנו:

חכמי הצרפתים הורו בנשים עצלות שנתערבה להם כף או קערה חולבת בקערות של בשר והודחו ביחד ברותחים שכלן אסורות שפליטת החלב ופליטת הבשר נתערבו במים ונעשו איסור בשעה שאין כאן אלא נותן טעם אחד והוא הבשר בקערה זו והחלב בקערה זו ונפלטו שניהם ביחד בתוך המים ואסרום אבל זו אחר זו מותרות שהרי פליטות אלו נותנות טעם במים והמים חוזרות ומבליעות ממנו את הקערות ונמצא הבשר נותן טעם בקערה והקערה במים ועדין הוא היתר ואין פליטת החולבת ראויה עוד לאסור את המים ומ"מ אם יש בקערה זו ממש השמנונית על פניה ראוי לשער את המים בכדי ששים כנגדו ואם היא קערה של גוים או של איסור אחר אוסרת את כלן אם אין במים ששים בכדי כלה או בכדי פליטתה בשיעור מרווח על הדרך שביארנו בפרק גיד הנשה שכל שחוזר להכשירו משערין במה שהוא פולט באומד יפה ואע"פ שרחיצתן בכלי שני כבר ביארנו שכלי שני מפליט ומבליע אע"פ שאינו מבשל וכן אפי' לא היו קערות אלו או מקצתן בנות יומן הרי מ"מ אינן ראויות להשתמש בהן לכתחלה:

מכח שמועה זו אתה למד על ביצים שנתבשלו בקדרה של בשר אפי' בלא קליפה או שנתטגנו באלפס של בשר שאם כבר הודחה או נתקנחה הקדרה או האלפס שמותר לאכלם בתבשיל של חלב או לערבם עם גבינה ביחד אחר שלא היה עכשיו בבשול או טגון זה בשר אלא טעם בשר מצד הבליעה וכן הירקות שנתבשלו בלא בשר בקדרה של בשר והודחה הקדרה שמותר לאכול עם אותו תבשיל גבנה וכן אם הדבר בהפך וכן ירקות אלו או ביצים אלו נאכלין בקערות חולבות וכן הדבר בהפך ואפי' היו הקדרות בנות יומן:

יש חוככים להקל בנותן טעם בר נותן טעם אף בשאר איסורין ממה שאמרו בטעמו של רב שהיה אוסר דאייתי ליה שיפא ר"ל משיחה של סמים ועבדוה בצעא ר"ל בקערה וחוורוה ר"ל שאחר כן רחצו הקערה ונתנו טעם בקערה ורמו ליה בשולא בגווה והרגיש בטעם הסמים ואמר יהיב טעמא כלי האי כלומר שזה טעם גמור הוא ואמרו על זה ולא היא התם משום דנפיש מרריה הוא כלומר הא בדברים אחרים אינו קרוי טעם אלמא שאינו טעם כלל אף בכל האיסורין ואין זה כלום שאם כן היה להם לומר נותן טעם בר נותן טעם רב אמר אסור ושמואל אמר מותר ולמה פרשו דגים שעלו בקערה אלא שבזו מפני שעדין הוא היתר בשניה הוצרכו להזכירה הא בשאר איסורין אין אחר הטעם כלום:

תאנים וענבים הבאים בתוך הסעודה על איזה צד הם טעונים ברכה ועל איזה צד נפטרו וכן על איזה צד פת פוטרת כל מיני מאכל ויין פוטר כל מיני משקה דברים ארוכים הם וכבר ביארנום ביאור מרווח במסכת ברכות:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף