מאירי/חולין/עז/ב

מאירי חולין עז ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בהמה שמתה העצמות והגידין והקרנים והטלפים והעור אין מיטמאין טומאת נבלות אחר שפרשו מן הבהמה כמו שיתבאר במסכתא זו ויש חולקין בגידין ועור שאמרו שאינו מטמא כל עור במשמע ואפי' שלקו ואפי' בתבלין בציקי קדרה:

כבר ביארנו למעלה במפלת דמות בהמה חיה ועוף שאין אלו נקראין ולד ואין האם טמאה לידה הפילה שיליא עמהם בזמן שקשורה בהם אין חוששין לולד אחר אבל אם אינה קשורה בהם חוששין לולד אחר ומטילין עליה חומר זכר וחומר נקבה שאני אומר שפיר היה בשיליא זו ונימוח ושיליא היה בשפיר זה וחיה ונימוחה:

המשנה השמינית והיא מענין החלק השני המבכרת שהפילה שיליא ישליכנה לכלבים ובמוקדשין תקבר ואין קוברין אותה בפרשת דרכים ואין תולין [אותה] באילן משום דרכי האמורי אמר הר"מ פי' וידוע שאינו מתקדש בבכורה אלא הזכר ולא כל זכר גם כן לפי שאם היה אותו זכר משונה ממנו בצורתו אינו קדוש כמו שיתבאר במסכת בכורות והשיליא הזאת שהפילה המבכרת אפשר שהוא שליית זכר או נקבה ואפי' אמרנו שיהיה זכר שמא אינו קדוש הנה נתבאר שרוב המבכרות יולדות ולד שאינו קדוש בבכורה ולפיכך מותר לו שישליכנה לכלבים אלא אם היתה בהמת קדשים והפילה הרי זו תקבר לפי שכל מה שתלד זכר או נקבה הרי הוא קדוש כמו שיתבאר בתמורה:

אמר המאירי המבכרת שהפילה שיליא וזהו פטר רחם שלה ישליכנה לכלבים שאינה קדושה ואע"פ שאין שיליא בלא ולד שמא נקבה היתה או נדמה שאין קדושים בבכורה והרי בין שני אלו רוב שיליות שלא בקדושה ואע"פ שבמסכת בכורות בבהמה שהפילה חררת דם אמרו תקבר כבר ביארו הטעם שאין בחררה קדושה ולא אמרו תקבר אלא כדי לפרסמה שהבא אחריו אינו בכור אבל בשיליא אין צריך פרסום שהכל יודעין שהשיליא פוטרת את הבא אחריה ואם היתה בהמה של קדשים תקבר אותה שיליא ואסור להשליכה שהרי אין שיליא בלא ולד והרי בין זכר בין נקבה קדוש ונמצאו רוב שיליות בקדושה ואין קוברין אותה בפרשת דרכים משום דרכי האמורי שהיו עושים כן ואומרין שזה דרך נחש שלא להפיל עוד וכן אין תולין אותה באילן מטעם זה:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ומה שבא עליה בגמרא כך הוא:

כל דבר שהוא נעשה מדרך רפואה לפי טבע הדברים וענינם או סגולותיהם אין בו משום דרכי האמורי אבל כל שנעשה דרך נחש וכשוף הרי זה אסור משום דרכי האמורי וכן הדין בכל הלחשים אלא שגדולי המחברים כתבו בהלכות ע"ז שמי שנשכו נחש מותר ללחוש על מקום הנשיכה אפי' בשבת כדי לישב דעתו ולחזק את לבו אע"פ שאין הדבר מועיל כלום כדי שלא תטרף דעתו עליו וכבר הרחבנו בענינים אלו בששי של שבת ובשביעי של סנהדרין:

אילן שמשיר פירותיו מרוב שמנו יכול לטענו באבנים כדי להכחישו ורשאי הוא גם כן לסמנו בחוט של סיקרא לא מדרך נחש אלא מצד שיכירו העוברים את טיבו ויבקשו עליו רחמים וכן המצורע שהוא יושב חוץ למחנה היה צוח טמא טמא להודיע טיבו לרבים או סימן אחר המוכיח לבריות על כך כדי שיבקשו עליו רחמים ועל דרך זה אמרו על כל מי שאירע בו דבר שהוא צריך להודיע צערו לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים וכן נמשך מן הענין שמוכיחין אותו ומפשפש במעשיו וישוב אל י"י וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח:

ונשלם הפרק תהלה לאל:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף