מאירי/חולין/לג/א

מאירי חולין לג א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בהמה שנשחטה כדינה ועדיין היא מפרכסת חותכין ממנה אף בעוד שהיא מפרכסת מבית שחיטתה שאינה צריכה הפשט ומולחו יפה יפה משאר בשר מפני שלא יצא הדם כלו ומדיחו וממתין לה עד שתצא נפשה ואוכלה שאסור לאכול מבהמה עד שתצא נפשה מדברי סופרים כמו שהתבאר בסנהדרין מלא תאכלו על הדם ולא הוזכרה בזו הדחה מתחלה שמאחר שהבשר לח מעצמו מפני דם השחיטה אינו צריך הדחה מתחילה ויש מפרשים שזה שאמר ומולחו יפה הדחה ראשונה נכללה בו וזה שביארנו שמותר באכילה יש אומרים בבשר חי ואע"פ ששאר בשר חי אינו טעון מליחה מפני שדם האיברים כל שלא פירש מותר בזו צריך וצריך מפני שהדם מבצבץ ויוצא ויש מפרשים אותה במבושלת והכל אמת ונוהגים היו בכך לפעמים מפני שהיו אומרים באותם הזמנים שהבשר הנחתך מן הבהמה קודם שתצא נפשה מחזק ביותר אע"פ שאינה נאכלת עד שתצא אבל בני נח אסורין בה אף לאחר יציאת נפש הואיל ואין להם דין שחיטה לא יצאה לה מכלל אבר מן החי עד שתמות לגמרי וכן כתבו גדולי המחברים וזהו שדקדק רב אחא שאין מזמנין גוי על בני מעין שמאחר שבשחיטת הסימנין אנו רואין אותם כמונחים בסל הרי הם כפרשו ממנה קודם יציאת נפש וכל שכן שהם אסורים בחותך ממנה חתיכה קודם שתצא נפשה ויש מתירין אותה אף לבני נח ומדתניא דלא כותיה דרב אחא שהרי בהדיא שנו בבריתא אחד ישראל ואחד גוי מותרין בו וכדקאמר טעמא דליכא מידי דשרי לישראל ולגוי אסור ומ"מ אף הם מודים בבהמה טמאה שנשחטה אף על ידי ישראל או בבהמה טהורה שנשחטה ביד גוי שלא יצאה מכלל אבר מן החי לא אמרו כן אלא בטהורה שנשחטה על ידי ישראל וכן אמרוה להדיא בפרק רוטב שלא התירה תורה בשר הפורש מן הבהמה קודם שתצא נפשה אלא בפורש לאחר שחיטה וכן הדין שמאחר שהותרה לנו אינו בדין שתאסר להם אבל שחיטת ישראל בטמאה או של גוי בטהורה אינה שחיטה ומ"מ גדולי המחברים כתבוה כדעת ראשון כמו שביארנו:

מאחר שביארנו שכל שנשחט הקנה הרי הריאה כמונחת בסל יש אומרים שאפי' בא אחד והוציאה לגמרי קודם שישחט הושט כשרה וזה אינו כלום לא אמרוה אלא לענין נקיבה שאינה נטרפת בכך שאין הנקב ושאר טרפויות ממיתים לשעתם אבל כל שנטלה לגמרי היא היא מתה קודם שחיטה ונבלה היא בלא שום פקפוק:

שחט את הקנה וניקבו בני מעין קודם שישחוט את הושט שאמרנו עליו שפסולה מ"מ סימן שני מצטרף עם סימן ראשון לטהרו מידי נבלה וכן הדין בהוציא עובר את ידו בין סימן לסימן שסימן שני מצטרף עם סימן ראשון לטהר אותו אבר מידי נבלה ודבר זה מתבאר כדינו בפרק בהמה המקשה:

המשנה השביעית והכונה בה להתחיל בביאור החלק השלישי בהודעת מה שאנו צריכים אחר שחיטה בקצת בהמות כגון יציאת דם בבהמת קדשים ושאין אנו צריכים לכך בבהמת חולין ואמר על זה השוחט בהמה חיה ועוף ולא יצא מהן דם כשרים ונאכלים בידים מסואבות לפי שלא הוכשרו בדם ר' שמעון אומר הוכשרו בשחיטה אמר הר"מ פי' ההלכה הזאת מבוארת בנויה על יסודות רבים והם שהאוכלים כלם שהבשר ההוא מכללו אין מטמאים אלא אחר הכשר וההכשר ההוא הוא שיפול אחד מהשבעה משקין שהדם מכללן על אותו הדבר המוכשר ועוד יתבאר זה במכשירין ויש בדברים הטמאים דברים שמטמאין הידים בלבד ואינם מטמאין כל הגוף כגון מי שהכניס ידיו לבית המנוגע או לאויר התנור טמא וזולתם כמו שיתבאר במקומות מזבים וידים וכשהידים מטמאות באיזה צד שיהיה מתשע טמאות ידים אז יהיו שניות לעולם ר"ל במקום שני לטומאה וכשיגיעו אותן הידים טמאות באוכל מוכשר ישוב שלישי כמו שזכרנו כבר קצת מזה בתחלת פסחים ואין משגיחין על שלישי בחולין בשום צד וענין כמו שיתבאר במסכת טהרות ואין זה הענין (בתחלת) [בבהמת] קדשים לפי שכבר ביארנו בסוף עדויות שדם קדשים לא יכשר מוסף על היות הדם הכרחי בקרבנות ולפיכך אין דבריו בכאן אלא בחולין שנעשו על טהרת הקדש ועוד יתבארו כל שרשי אלו הדברים וענפיהם לגמרי כל עקר מהם במקומו מסדר טהרות ואין הלכה כר' שמעון:

אמר המאירי השוחט בהמה חיה ועוף ולא יצא מהם דם כשרים שאין הקפידא ביציאת הדם אלא בשחיטת הסימנין ודוקא בבהמת חולין אבל בבהמת קדשים כל עצמו לדם הוא צריך שאין הקרבן כשר עד שיזרק הדם ואם אין שם דם אין שם קרבן ונאכלין בידים מסואבות פי' כבר ידעת שחכמים גזרו על הידים להיות שניות עד שיטלם בשעה שנוגע בטהרות ושאין שום אוכל מקבל טומאה עד (שיטלם) שיוכשר ושדם שחיטה מכשיר אם כן שחיטה זו אחר שלא יצא ממנה דם נמצא שלא הוכשר האוכל שהרי אין הכשר בה מחיים שלא נקרא אוכל עד לאחר מיתה והרי בשר זה לא הוכשר ומאחר שכן נאכל הוא בידים מסואבות שהרי אין מקבל טומאה ואם תאמר שקודם אכילה צריך להדיח למליחה שמא אוכלה בצלי ואם תאמר שאף הצלי צריך הדחה מפני הדם שעל פניו שאינו יוצא על ידי האור ההיא בקליפה סגי שהדם אינו מפעפע או שמא לצלי דיו בקנוח יפה להעביר הדם שעל פניו הא אם יצא מהם דם הוכשר ואינו נאכל בידים מסואבות ודבר זה אי אפשר לפרשו בחולין שהרי אף אם יצא מהם דם נאכל הוא בידים מסואבות שאין שני עושה שלישי בחולין וכן אי אפשר לפרשה בקדשים שהרי חיה אינה בכלל קדשים ועוד שבקדשים אין דם שחיטה מכשיר שכך ידוע במשקה בית המטבחים שבעזרה ר"ל דם הקדשים והמים שמשתמשין ממנה שם שאין מקבלין טומאה לא המים ולא הדם ואין מכשירין לקבל טומאה וכן שהקדשים אין צריכין הכשר שחבת הקדש מכשרתן וכל שכן אם היה מן הקדשים שבשרן נאכל לכהנים שאין טומאת ידים במקדש ר"ל לכהנים ומפני שזריזין הם וכן אי אפשר לפרשה בתרומה או בחולין הנעשין על טהרתה שהשני עושה בהם שלישי שהרי אין בשר בתרומה וכן אוכלי חוליהן על טהרת תרומה אין רגילים בכך אלא בדברים הנוהגים בתרומה שלא יטעו בין זו לזו ויבואו לאכול תרומה בטומאה וכן אי אפשר לפרשה בחולין שנעשו על טהרת הקדש שהרי אינם כקדש למנות בהם שלישי ורביעי אלא הרי הם כחולין לענין מדרגות הטומאה ואף השני אין עושה בו שלישי כמו שביארנו בפרק חומר בקדש והרי חולין שנעשו על טהרת תרומה חמורים בזו מחולין שנעשו על טהרת הקדש כמו שיתבאר הטעם בגמרא וכן אי אפשר לפרשה בידים שהם תחלות מדברי סופרים ואף בחולין שהראשון עושה שני בחולין שאין הידים תחלות לעולם בטומאה הנתונה להם בלא טומאת הגוף ומשנתנו מאחר שאמרה בידים מסואבות לא בטומאת הגוף היא עסוקה כלל אלא בסתם ידים או שנטמאו באחד מן הדברים המטמאין את הידים ונמצא שאין למשנה זו פי' על דעת פסק אלא לבהמה שלקחה בכסף מעשר שני ואף בזו יש בה חולקים כמו שיתבאר ומ"מ לדעת האומרים שהשני עושה שלישי למעשר בטומאת סופרים ומדבריהם מ"מ דם שחיטה מכשיר בה ונמצא שכשיצא מהם דם אין נאכלין בידים מסואבות הא לא יצא מהם דם נאכלים בידים מסואבות ובלבד שיזהר בהם ממשקה אחר כגון שיאכלם בצלי בלא מליחה והדחה ר' שמעון אומר הוכשרו בשחיטה בלא יציאת דם הואיל והשחיטה עשאתם אוכל לענין היתר אכילה אף היא חשבתהו להיות אוכל לענין טומאה ואין הלכה כר' שמעון ונמצאת למד ממה שביארנו שהשוחט חולין ולא יצא מהם דם כשרים ובמוקדשים פסולים ושדם שחיטה בבהמת חולין מכשיר ושהוא מכשיר כל הבשר שבאותה בהמה אף הצד שלא נגע בה ושאין דם קדשים מכשיר ושהמוכשר נאכל בחולין אף בידים מסואבות ואפי' נעשו על טהרת הקדש ושמעשר שני או הנקח ממנו אינו נאכל בידים מסואבות וכלם הלכה פסוקה חוץ מזו האחרונה שיש בה חולקין כמו שיתבאר:

זהו ביאור המשנה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן אחר שביארנו שדם קדשים אינו מכשיר ושאין משקה בין המטבחים שבעזרה מכשיר נמצא שאין הכשר בבשר קדשים אא"כ נפלו עליה משקין ממקום אחר במה דברים אמורים מן התורה אבל מדברי סופרים חבת הקדש מכשרתן וקובעתן אוכל גמור ואם נגעה בהם טומאה בין קלה בין חמורה נפסלו כמו שביארנו במסכת חגיגה:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף