לחם משנה/שכנים/יג

לחם משנה ‏ שכנים יג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

ויראה לי שצריך לטעון דמים וכו'. וא"ת הא כתב רבינו ז"ל בפי"ד לקח שוה מנה במאתים וכו' טען בן המצר שעשו קנוניא ביניהם נשבע הלוקח בנקיטת חפץ ונוטל מאתים זוז ואמאי נאמן שם הא אין אדם קונה שוה מנה במאתים והרב"י בח"מ סימן קע"ה דחה דברי תלמידי הרשב"א ז"ל שכתבו בשם הרמב"ם ז"ל דאינו נאמן לטעון יותר מכדי דמיה ולמדוה מהא דכתב כאן וכתב הוא שם דליתא דשאני הכא דהערים להוציא מיד המצרן ולכך לא מהימנינן ליה אבל היכא דליכא הוכחה דהערמה לא ולפיכך בפי"ד כתב דנשבע ונוטל וקשה לי על זה דאין נראה כן מדברי ה"ה ז"ל שכתב ה"נ חזקה שאין אדם קונה שוה וכו' ולא הזכיר כלל מהך טעמא דהערמה. ונ"ל לתרץ דברי רבינו ז"ל דמ"ש בפי"ד היינו כשמודה המצרן שראה הוא בעצמו שנתן מאתים אלא אמר קנוניא היא בדבר וזה מוכיח הלשון דקאמר קנוניא כלומר המאתים שנתן בערמה היה כדי להפקיע דינו וכיון שהוא ראהו נותן מאתים ישבע ויטול דאיתרע לו חזקה ומ"מ לא אמרינן דליהוי כאילו יש עדים שנתן מאתים שיטול בלא שבועה ואח"כ ישבע היסת בלבד כדקאמר בחלוקת ואם היה שם עדים וכו' דהיכא דאיכא עדים שאני דעל פיהן מחייבינן ליה אבל היכא דליכא עדים אי איהו לא הוה מודה שראהו נותן מאתים לא הוה מחייבינן ליה דאין אדם קונה שוה מאה במאתים כדכתב כאן נמצא שאתה מחייבו על פיו שאמר שהוא ראהו שנתן לו מאתים ואיהו גופיה אמר בודאי שעשה קנוניא א"כ הוא אסר והוא שרי ולכך מחייבינן ליה שבועה ליטול אבל כאן שלא ראהו שנתן מאתים חזקה אין אדם קונה שוה מנה במאתים והחזקה לא אתרעה. ומ"מ קשה לי קצת על דברי ה"ה ז"ל על הראיה שהביא מהיכא דאית ביה אחריות דשאני היכא דעביד איניש דזבין שוה מנה במאתים וכדכתב הרי"ף ז"ל בהלכות ומסתייע סברא הדין וכו' אלמא עביד איניש דזבין שוה מאה במאתים משמע דאית ליה להרי"ף ז"ל דעביד איניש דזבין ומשמע דבהא רבינו והרי"ף ז"ל שוים שבדין זה שכתב עליו הרי"ף ז"ל הך סייעתא דהיינו דין דהיה כתוב בשטר מתנה וכו' כתב ה"ה ז"ל מפורש בהלכות הדין והטעם משמע דשניהם שוים ואולי סובר ה"ה ז"ל דבהך סייעתא אינם שוים:

ג

היה כתוב בשטר מתנה וכו'. בספר כ"מ כתב וכתב הרשב"א ז"ל ואם קיבל עליו אחריות סתם ולא פירש לו סך ישבע הלה בכמה לקחה ויטול ואם זה עומד בטענתו וכו'. ועם זה מבואר שמ"ש הרשב"א ז"ל ואם זה עומד בטענתו לא קאי אלא אכתב אחריות סתם אבל היכא דכתב בפירוש אחריות מאתים מודה הרשב"א ז"ל לרבינו ז"ל ועם זה נסתלק קושיית הרב"י ז"ל שהקשה על ה"ה ז"ל שכיון שהרשב"א חולק על רבינו ז"ל למה לא כתב אבל הרשב"א וכו' דאינו כן כדכתיבנא ואפילו לפי גרסתנו שיש ברוב הספרים שאין כתוב בדבריו ואם קיבל עליו וכו' אלא תחילת דבריו ואם זה עומד בטענתו דמשמע דקאי על דברי רבינו ז"ל דקאמר היה כתוב בשטר מתנה וקבלתי עלי אחריות וכו' דעלה הביאה ה"ה ז"ל מ"מ ל"פ על רבינו ז"ל דרבינו ז"ל איירי בשאינו עומד בטענתו אבל הרשב"א ז"ל איירי בשעומד וטובא יש לחלק בכך ואע"ג דהרי"ף ז"ל בהלכות משמע אע"ג דלא קא מודה דמזבן זבנה וכו' דמשמע אפילו עומד בטענתו נותן מאתים וה"ה ז"ל כתב מפורש בהלכות הדין והטעם דמשמע דרבינו ז"ל אית ליה דעומד בטענתו אין הדבר מוכרח דנאמר דאינם שוים בהחלט ומנין לו שרבינו ז"ל איירי בעומד בטענתו עד שגזר אומר דהרשב"א חלק עליו ולא עוד אלא שכתב בח"מ סימן קע"ה על דברי הטור שכתב ואינו מודה שלקחה כתב ורבינו אשר לא כתב אע"ג דלא מודה אלא ואינו מודה וכן כתב הרמב"ם בפרק הנזכר ואחריהם נמשך רבינו משמע דאית ליה בהדיא בדברי רבינו דאינו מודה שלקחה ועל כן גזר אומר שהרשב"א ז"ל חולק ולא ראיתי בדברי רבינו ז"ל הוכחה מזה ולא בשום ספר מספרי הדפוס גירסת לשון בדברי רבינו מורה על כך אדרבא פשט לשונו משמע דקאי אמאי דכתב אמר הלוקח כן הוא והערמה עשינו וכו':

ז

לפיכך אם השביח נוטל הוצאה וכו'. הטור בסימן קע"ה כתב אחר זה וכתב גאון דהוה ליה כיורד ברשות ושמין לו וידו על העליונה ע"כ. ומלשונו משמע דהגאון לא פליג אקמא אלא דבריו הראשונים אפשר לפרשם כדברי גאון ולכך לא כתב אבל גאון כתב וא"כ הוא נפרש דברי רבינו ז"ל ג"כ כדברי גאון ואפשר נמי דפליג אגאון וטעמא דכיון דהוא שליח הרי זה כמי שאמר לו לך ועשה הוצאה ואני אפרע לך דלעולם אין לו אלא הוצאה אבל יורד ברשות אינו אלא כאומר עשה ואשלם מה שתשביח או תוציא וידו על העליונה:

בד"א שמחשבין לו הפירות כו'. דוקא פירות שאכל קודם שבא בן המצר הם שלו דחשבינן ליה כלוקח עד אותו זמן ואפילו הפירות שהיו בשעת הקנייה שלקח עם פירותיו ואכלה הוא פטור אבל אם הרס או בנה כיון דהוא לא הוי אלא כקונה עד זמן קצוב כדכתב ה"ה ז"ל מחוייב הוא למוסרו כמו שקנאו וכיון שבנה והרס מנכין לו הדמים:

ח

אחד שלקח שדה אחת משנים וכו'. יש מי שאומר דרבינו מפרש בההיא דכתב בפי"ב דמוכר כל שדותיו לית ביה דינא דבר מצרא דאי אמר מצרן אנא זביננא לכולהו נכסי דיכול לומר כן ודקדוק לשון הרמב"ם ז"ל מורה כן שכתב אין בעל המצר של שדה אחת מסלק את הלוקח וכו' שהרי היא והאחרת קנה כאחד משמע שאם האחר רצה לומר לו אני אקח שניהם הדין עמו אע"פ שיש לדחות זה ולומר דה"ק שהרי היא והאחרת קנה כאחת ואין יכול לומר לו אקח שניהם דאין לו כח אלא על זה שהוא בן המצר ולא על אחר שאינו בן המצר ומ"מ דקדוק לשונו משמע כפירוש קמא וכן כתוב בתרומת הדשן סימן של"ח ומשם יצא לו דינים אלו דאחד שלקח מב' אינו יכול לסלקו משום דמצי א"ל אני לקחתי הכל ביחד גם אתה תקחנו ממני ביחד דאי לא אית ליה פסידא ללוקח דיאמר אני קניתי הכל ביחד כי היכי דהתם אמרינן דיאמר שהרי היא והאחרת קנה כאחת וכיון שקנה שניהם יחד אינו יכול לסלק מאחד ולהניח לו אחד אבל מוכר קרקע לשני בעלי המצר יכול לסלקו ולומר הריני נכנס במקום זה ולית פסידא לא למוכר ולא ללוקח אבל מדברי ה"ה ז"ל שכתב לעיל ההיא דכתב הרמב"ן ז"ל אפילו אמר מצרן זביננא לכולהו נכסי דלא מצי לומר כן על דברי רבינו ז"ל סתמא משמע דלא הבין בדברי רבינו ז"ל כדכתיבנא ולכך כתב כאן שלא ידע כל אלו הדינים היכן מצאן רבינו ז"ל:

יב

כל בעל חוב שטרף בחובו וכו'. לשון הטור בעל חוב שטרף בחובו המצרן מסלקו לא שנא שמוהו לו ב"ד לא שנא הגבהו הלוה מדעתו בד"א שאין הלוה חפץ בה אבל אם הלוה חפץ בה חוזרת לו דקי"ל שומא לעולם הדרא ע"כ. וקשה דהיכא שהגבהו הלוה מדעתו אינה חוזרת לו דהיינו פלוגתא דרב אחא ורבינא בפרק המפקיד ופסק הטור בסימן ק"ד דלא מהדרינן ליה וז"ל שם הגבה אותו לוה למלוה מרצונו בלא ב"ד לא מהדרינן ליה ע"כ. ואולי נאמר דמ"ש כאן הוא היכא שהגבהו מדעתו ומ"מ אטרחיה להביאו בב"ד ומיד נתרצה ליתן לו קרקע כדכתב שם הרב בית יוסף דהדרא:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף