לחם משנה/שכנים/ט

לחם משנה ‏ שכנים ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ויסיד בסיד לכותל וכו'. בריש פרק לא יחפור איבעיא לן וסד בסיד תנן או סד בסיד תנן ואמרו שם פשיטא דוסד בסיד תנן דאי ס"ד דאו סד בסיד תנן א"כ ליערבינהו וליתנינהו וכו' והך בעיא לא הוי אלא גבי בור דוקא אבל גבי גפת ודאי דאו סד בסיד תנן בההיא אליבא דרש"י ולפירוש התוספות אע"ג דלא תנינן ליה בהדיא כתבו דמתניתין דפשיטא ליה לבעיין משום דאין ההיזק כל כך מרובה ומשום הכי רבינו ז"ל גבי בור כתב דתרתי בעו משום דאמרו פשיטא דוסד בסיד תנן כדכתב ה"ה ז"ל אבל גבי גפת דלא מיבעיא לן כלל כתב או סד בסיד ומוכרח הוא לומר דגבי גפת ליכא בעיא כלל דאי הבעיא בתרוייהו גבי בור וגבי גפת א"כ איך קאמר ליערבינהו וליתנינהו דאיך אתה יכול ללמוד מכח זה דתרתי תנן גבי בור וגבי גפת עדיין תקשה לך ליערבינהו. ואם כוונתו לומר ע"כ בחדא מינייהו תרתי בעינן ובחדא מינייהו בעינן חדא מדלא ערבינהו עדיין תיבעי לך הי מינייהו הוי ואי בעיא בגפת דוקא ולא בבור דבבור פשיטא ליה דחדא מינייהו בעי זה אי אפשר דודאי דבבור בעי טפי ועוד בגמרא פשיט ת"ש מברייתא דבור א"כ ע"כ ודאי דבעיא בבור הוי אבל גבי גפת פשיטא דאו סד בסיד תנן ואחרי הודיע את כל זאת תמהתי הרבה על הרב בית יוסף ז"ל בסימן קנ"ה על מ"ש רבינו ז"ל גבי גפת ומי רגלים או סד בסיד כתב שם משום דבגמרא איבעיא לן או סד בסיד תנן או וסד בסיד תנן וכתב הרא"ש ז"ל הילכך אם עשה אחד מהם אין כופין אותו לעשות יותר וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהלכות שכנים וכו' וזהו תימה דבעיא לא הוי אלא גבי בור כדכתיבנא אבל גבי גפת ליכא בעיא וגמרא מייתי לה גבי בור ומה גם לדעת הרמב"ם ז"ל שפסק גבי בור דתרתי בעינן ואי בעיא גבי גפת ע"כ פשיטא לגמרא דגבי בור בחדא מינייהו סגי מדקאמר ואי ס"ד דאו סד בסיד תנן א"כ ליערבינהו וכו' משמע דלפי זה דבור או סד בסיד הוי וזה אי אפשר דפסק גבי בור דתרתי בעינן, עוד כתב שם לפי פירש"י ז"ל לא איבעיא לן להרחקה דגפת וכי איבעיא לן לבור ואח"כ כתב בשם רש"י ז"ל בהיפך גבי כתב הרמב"ם לא יחפור אדם וכו' כתב שם וע"כ י"ל דהרא"ש סמך על פירוש רש"י ז"ל ופשט הגמרא דבעיא לא קאי אלא אהרחקה דגפת ולא אהרחקה דבור כלומר ובבור פשיטא ליה דתרתי בעינן. ועוד תימה איך כתב שהרא"ש ז"ל ס"ל דבעיא גבי גפת ובבור תרתי בעינן ולא פליג הרא"ש ז"ל על הרמב"ם ז"ל א"כ היכי קאמר בגמרא לערבינהו וכו' ודאי דפשיטא ליה דבבור חדא הוי דאל"כ איך קאמר פשיטא דהכא תרתי מדלא עריב ליה עם בור ואי בבור תרתי נמצא הגמרא אומר היפך האמת דאדרבא אי בגפת תרתי בעינן קשה לערבינהו סוף דבר שלא ירדתי לסוף דעת הרב ז"ל כלל ולפי האמת נראה כדכתיבנא דכולהו ס"ל דבעיא גבי בור ובגפת כ"ע מודו דבחדא מינייהו סגי אלא דלהרא"ש הוי בעיא דלא איפשיטא גבי בור ובחדא מינייהו סגי ולרבינו ז"ל כיון דאמרו בגמרא פשיטא כו' פסק דתרתי בעינן והטור ז"ל לא כתב שם גבי מ"ש כתב הרמב"ם וכו' דהרא"ש ז"ל פליג עליה גבי בור משום דסמך על מ"ש לקמן דשם הוא עיקר הדין:

ב

מרחיקין את הגפת ואת הזפת וכו'. רבינו לא כתב כאן זבל וכתב גפת במקומו וגבי שבת כתב רבינו זבל ולא כתב גפת נראה דרבינו אית ליה כאן במשנה גפת ובשבת אית ליה זבל וקשה דא"כ כי היכי דפריך גמרא גבי סלעים וחול דאמאי תני התם חול והכא סלעים אמאי לא הקשה הכי גבי זבל וגפת ולפי האמת ג"כ קשה דליתא ביה תירוצא דרבא. וי"ל דגבי זבל וגפת לא מצי למיפרך הכי משום דס"ל דאין דרך להטמין בגפת ולכך לא תני גבי שבת וזבל לא תני הכא גבי נזקין משום דאע"ג דלענין הטמנה הוי איסור מ"מ אינו נזק כ"כ אלא דשם החמירו גבי שבת אבל בסלעים דרכן להטמין קצת כדכתבו התוס' ז"ל ולכך פריך דאמאי לא תני לה התם גבי שבת וגבי חול פריך דאמאי לא תני הכא משום דאשכח רבי אושעיא דתני ליה הכא כדאיתא בגמרא זה נראה ליישב דעת רבינו ז"ל אם גירסתו כן במשנה כמו שנראה מדבריו וא"ת אמאי לא תני רבינו הכא חול לח וי"ל דהא אמרינן בגמרא דתנא דידן לא חשיב ליה משום דתני אמת המים ועל דא סמך רבינו ז"ל ומ"מ הטור ז"ל מנאו דרצה לבאר יותר:

את הזרעים ואת המחרישה וכו'. בגמרא אמרו גבי זרעים תיפוק ליה משום מחרישה ותירצו במפולת יד ובמחרישה אמר ותיפוק ליה משום זרעים ותירצו בחורש לאילנות ותיפוק ליה משום מיא תנא בארץ ישראל קאי דכתיב למטר השמים תשתה מים ע"כ ורבינו ז"ל לא הוצרך לפרש דזרעים משמע בכל גווני ומחרישה משמע בכ"מ:

ואת הגומא שמתקבץ בה מימי רגלים וכו'. כתב ה"ה ז"ל לשון המשנה מי רגלים ופירשו בגמרא שופכין וזה תימה דבגמרא לא אמרו כן אלא אליבא דרבה בר בר חנה והא איתותב רבה בר בר חנה וא"כ מתני' אפילו בהשתנה איירי ועוד תימה על הטור ז"ל שהבין דברי רבינו ז"ל בסי' קנ"ה דתרתי בעינן הרחקה וסד בסיד שכן כתב שם לפרש דברי רבינו ז"ל אבל אם מתקבצין בגומא אפילו בכותל של אבנים צריך להרחיק שלשה טפחים וסד בסיד דהיכי מצינא למימר הכי הא כד אוקמוה בגמרא מתני' דמרחיקין מי רגלים היינו בלא סיד דמתני' לא תני סיד בסיפא וכי אמרת דקאי במסקנא הך אוקימתא דשופכין ואיירי בכותל של אבנים איך אפשר לומר דתרתי בעינן דאי מתניתין בשופכין איירי ובכותל של אבנים הא במתניתין לא בעי סיד. ולכך אני אומר דה"ה ז"ל והטור הם חלוקים בפירוש דברי רבינו ז"ל דלדברי הטור ודאי דרבינו ז"ל סובר דמתני' לא איירי בשופכין דאיתותב רבה בר בר חנה והך דינא דגומא לא הוי בשופכין דמתניתין בהשתנה איירי אלא נפקא ליה מסברא דאפילו בכותל של אבנים כיון שהוא גומא בעינן תרתי וכ"נ מדברי הרמ"ה ז"ל שהביא הטור ז"ל שהם מוסכמים לדברי רבינו ז"ל דגומא לא הוי שופכין שכתב שם ה"מ משתין או שופכין אבל ביב של מי רגלים או גומא וכו' משמע דהך דינא דגומא מסברא ידע ליה ולהכי כתב דבעינן תרתי זה נ"ל פירוש דברי הטור ז"ל. ומ"מ קשה לדבריו דרבינו ז"ל היה לו לכתוב הך הרחקה דגומא לעיל ולערביה עם החלוקות דבעינן תרתי הרחקה וסיד ומדכתבו כאן גבי בבא דלא בעי סיד משמע דהך איירי כי הא ולדעת ה"ה ז"ל נתיישב זה דהוא מפרש דברי רבינו ז"ל דהיינו שופכין ואע"ג דאיתותב רבה בר בר חנה לא איתותב אלא משום דאיהו איירי סתמא אפילו בכותל לבנים אבל מ"מ דינא דשופכין אמת בכותל של אבנים תדע לך דברייתא דקאמרה לא ישפוך אדם מים בצד כותלו של חבירו אא"כ הרחיק וכו' במאי מוקמת לה אי בכותל לבנים אמאי נקט ישפוך ישתין מיבעי ליה אלא ברייתא איירי בשופכין ואיירי בכותל אבנים ולכך בעינן שופכין להרחקה והשתא מתני' דקאמרה מי רגלים וכו' מצי לאוקמה ג"כ בכה"ג בשופכין ובכותל של אבנים והן הן דברי רבינו ז"ל ולדברי ה"ה ז"ל לא בעי סיד אלא הרחקה לחודה ובאו דבריו על נכון. איברא שראיתי בפירוש המשנה שמפרש רבינו ז"ל מתני' בכותל לבנים ובהשתנה ומ"מ אפשר שיודה שם שהדין דשופכין אמת מכח ברייתא דנקט לא ישפוך כדכתיבנא ומ"מ מ"ש ה"ה ז"ל שסובר רבינו ז"ל דפירוש המשנה דמי רגלים הוי שופכין ליתיה לפי מ"ש הוא ז"ל בפירוש המשנה:

ד

מרחיקין את התנור וכו'. כתב ה"ה ואע"ג דהלכה כרבא דבשדה העשויה לבורות צריך להרחיק כמו שיתבאר ולדידיה כל אלו ההרחקות ה"ה אם אין שם כותל כדאיתא בגמרא אין הלכה כמותו אלא בבור בלבד וזה נראה דעת המחבר וקשה טובא אם יש לחלק בין כותל לשדה העשויה לבורות א"כ מאי מקשה בגמרא לרבא הא יש לחלק והיכן ראה הגמרא דרבא איירי בכותל עד שאתה אומר לית הלכתא כרבא אלא בבור. וע"ק מאי מקשה לרבא ללישנא דלא פליג רבא אלא בשדה העשויה לבורות הא גבי כותל אינו עשוי לעשות שם כותל. מיהו הא לא קשיא דגבי בור בעינן עשוי לכך דאין דרך לחפור בורות אבל גבי כותל דרך הוא לבנות כותלים העשוי לכך מיקרי. ולקושיא הראשונה נ"ל לומר דהתוס' כתבו וא"ת אכתי מאי פריך לרבא הא מפרש טעמא לעיל משום דכל מרא ומרא קא מרפית לארעאי וי"ל דההוא טעמא לא קאמר אלא אליבא דר' יוסי והכא לא פריך אלא אליבא דרבנן ע"כ וא"כ מצינו למימר מאי דמקשה בגמרא לרבא היינו אליבא דרבנן דאינו אומר לדידהו חילוק דכל מרא ומרא וכו' אבל לר' יוסי דאית ליה חילוק דכל מרא ומרא וכו' יש לחלק בין בור לכל הני ואנן קי"ל כר' יוסי וכדפסקינן לקמן ולכך לא קי"ל כרבא בכל הני דאיהו אמר הכי משום דבעי לאוקומי מילתיה אפילו כרבנן, עוד כתב ה"ה ז"ל וזה נראה דעת המחבר ז"ל דמדכתב סתם מרחיקין מן הכותל משמע דוקא בדאיכא כותל אבל ליכא כותל לא וקשה קצת דאדרבה תידוק איפכא מדכתב גבי רפת בקר בסוף פרק זה דאם קדם רפת לאוצר אינו יכול למחות ולא כתב הכי בכל הני משמע דבכל הני יכול למחות בכל גוונא וטעמא דרפת כדאמר בגמרא דירה שאני וכה"ג אמרינן בגמרא דיקא נמי דקתני עלה ואם היתה רפת בקר וכו':

ט

ראובן שהיה כותלו סמוך לכותל שמעון כמין גם וכו'. נראה דרבינו ז"ל לא גריס בגמרא כמו בספרים שלנו שכתוב בתירוצא דרבא הכי קתני מי שהיה כותלו סמוך לכותל חבירו ברחוק ארבע אמות ונפל לא יסמוך לו כותל אחר וכו' אלא הכי גריס בתירוצא דרבא ה"ק מי שהיה כותלו סמוך לכותל חבירו כמין גם לא יסמוך לו כותל אחר וכו'. והמקשה שהקשה וקמא היכי סמך היה סבור שהיה בנוי כנגד כותל חבירו ותירץ דלא הוי אלא מן הצד ומ"מ קשה למה נקט המשנה שהיה לו כותל סמוך מן הצד לימא שבא לסמוך כנגד חבירו כותל אחד שירחיק ארבע אמות בשלמא לפי מ"ש ה"ה ז"ל בשם ן' מיגאש ז"ל דאפילו מכותל צריך להרחיק טובא אשמעינן במאי דנקט כמין גם דס"ד אמינא דלא ירחיק אלא מכותל חבירו דוקא אבל מכותלו לא איכפת לן קמ"ל דאפילו מכנגד כותלו ירחיק כדי שיהיה המקום מפולש ויוכלו לעבור אבל לרבינו ז"ל דלא ס"ל הך קשה ואם נאמר דרבינו ז"ל סובר דוקא בכה"ג שהיה סומך לו מן הצד ועתה בא לסמוך אחרת כנגדה צריך להרחיק ארבע אמות דכיון דיש לו שם כותל אחר הוי זה כמין בית ולכך צריך הרחקה אבל כשהוא מפולש אע"פ שלא יהיה מרוחק ארבע אמות אלא המקום צר קצת די כיון שהוא מפולש יעברו וזה הוא מדוקדק בלשונו שכתב עד שיעשה השלשה כותלים כמין בית כלומר ומש"ה בעינן הרחקת ארבע אמות והיה מדוקדק ג"כ לשון הטור ז"ל שכתב בסימן קנ"ה ולהרמב"ם ז"ל בזה דרך אחרת כלומר דרך אחרת בענין הדין דהוא סובר דדוקא כמין גם בעינן הרחקת ארבע אמות אבל אי לא לא דאי מאי דקאמר הרמב"ם ז"ל כמין גם לאו דוקא אלא לעולם בעינן הרחקת ארבע אמות לא יתיישב יפה לשון הטור ז"ל דקאמר ולהרמב"ם ז"ל בזה דרך אחרת דבענין הדין הכל שוה אלא ר"ל דרך אחרת בפירוש ההלכה ומאי נפקא מינה לענין דינא ולא היה לו לטור לכותבו וכפי מ"ש אתי שפיר. אבל קשה טובא דא"כ מאי פריך בגמרא בתר הכי טעמא משום שלא יאפיל אבל משום דוושא לא וכן מההיא דסולם לישני דאין ה"נ דמשום דוושא לא ומתני' דקאמרה דאיכא דוושא הוי היכא שהיה לו כותל אחר כמין גם וצ"ע. עוד כתב רבינו ז"ל וכן אם לא היה באורך הכותל שמעון שבנה כנגדו ארבע אמות אינו מרחיק וכו' קשה דא"כ מאי פריך בגמרא תנן החלונות מלמעלן ומלמטן וכו' טעמא שלא יאפיל וכו' לימא דנקט טעמא שלא יאפיל משום דאע"ג דליכא טעמא דדוושא כגון שהיה כותל פחות מארבע אמות דאיכא טעמא דלא יאפיל. וזה צ"ע לכל הפירושים:

יב

אבל לא יעשה רפת בקר מפני שמפסיד היין וכו'. קשה אמאי לא קאמר נמי אספסתא דאפילו בארץ ישראל לא יעשה דהא בגמרא אמר רב ששת ואספסתא כרפת בקר דמי ע"כ וכתב שם רש"י ז"ל מחמת שהיא לח ומתחמם ומעלה סירחון ע"כ ונראה דרבינו ז"ל סובר דבאספסתא ליכא סירחון ודקאמר בגמרא כי רפת בקר דמי כלומר דמי בענין החמימות אבל סירחון ליכא ולכך בארץ ישראל יעשה:

יג

כיבד בעל הבית וכו'. עשה אכסדרה לאוצר איתא בגמרא דידן ולא הזכיר רבינו ז"ל ובגירסא דידיה אפשר דליתיה:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף