לחם משנה/שגגות/ח
< הקודם · הבא > משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם אור שמח |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ב[עריכה]
אינו חייב עד שיהא שם איסור קבוע וכו'. בפ' ספק אכל אמרו שם דאם היתה חתיכה אחת לבד ואכלה והיה לו ספק אם חלב אם שומן פטור אבל שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן ואכל אחת מהם חייב ואמרו שם בגמ' שלשה טעמים. הא' דיש אם למקרא ומצות קרינן. הב' דשתי חתיכות אפשר לברר איסורן. הג' שתי חתיכות איקבע איסורא אחתיכה אחת לא קבעה איסורא ומאן דאמר טעמא דיש אם למקרא מיקל מכולהו דהיכא דהוי כזית ומחצה למ"ד טעמא דאפשר לברר איסוריה חייב והיכא דבא עכו"ם ואכל את הראשונה ובא ישראל ואכל את השניה ללישנא דאיקבע איסוריה חייב ומ"ד טעמא דיש אם למקרא פטור בשתיהן דליכא מצות בשעת אכילה ורבינו ז"ל פסק כלישנא בתרא דהוי טעמא משום דאיקבע איסוריה והתוספות כתבו שם דלהך טעמא היכא דהוה כזית ומחצה לא איקבע איסוריה ומפני כן כתבו כמ"ש במשנה ספק אם יש בו כשיעור או לא ולפ"ז איירי שיש שם שתי חתיכות בכל אחד מהם כשיעור ונסתפק לו בשני דברים אם אכל מן האיסור או מן ההיתר ואפילו שאכל מן האיסור נסתפק אם אכל כזית או לא ואע"פ שהוא ס"ס מביא אשם תלוי ולפ"ז כתבו ג"כ דשבת וחול עשה מלאכה באחד מהן איירי אהך טעמא שעשה מלאכה קרוב למוצאי שבת דאיקבע איסורא כל היום ומדברי רבינו ז"ל אינו נראה כן כיון דיש שם איסור ולא ידענו אם הוא כשיעור אי לא מיקרי נקבע האיסור. וכזית ומחצה שאמרו בגמרא דלמ"ד אפשר לברר איסורא חייב ה"ק למ"ד טעמא דאיקבע איסורא דכיון דיש שם איסור איקבע איסורא מיקרי, ולא משמע ליה לרבינו לדחוקי נפשיה ולומר דעל ס"ס מביא קרבן אשם תלוי כדכתבו התוס' ובההיא דשבת וחול משמע ליה לרבינו ז"ל שעשה מלאכה בין השמשות של ע"ש ואיקבע איסורו מיקרי כיון דהוא בהכנסת שבת ולא צריך לאוקומי דמיירי במ"ש ולכך סתם רבינו ז"ל ואמר שבת וחול סתם דהיכא דעשה מלאכה מביא אשם תלוי דאם כדברי התוס' ז"ל דאיירי שעשה מלאכה קרוב למוצאי שבת היה לו לפרש:
או שעשה מלאכה שפטור עליה וכו' ולא ידע מעין איזו מלאכה עשה. פי' אם מלאכה שחייב עליה או מלאכה שפטור עליה. ואין דברי רבינו ז"ל כמו פירוש בדברי המשנה שאמרו שם או על העושה ואינו יודע מעין איזו מלאכה עשה דפטור אפילו מאשם תלוי דבמתני' איירי שיודע שעשה מלאכה שחייב עליה חטאת אבל אינו יודע איזו מלאכה היא ולכך חטאת אינו יכול להביא דאינו יודע החטא ואשם תלוי אינו יכול להביא דהרי ידע שחטא. אבל פירוש דברי רבינו ז"ל הם שאינו יודע אם חטא או לא שנסתפק לו אם עשה מלאכה שחייב עליה חטאת או לא ולכך חייב אשם תלוי דזיל בתר טעמא אמאי פטור מאשם תלוי בגוונא דמתני' משום דאמר קרא כי תחטא ולא ידע פרט לזה שידע שחטא כדאמרו שם בגמרא א"כ דלא ידע שחטא שהרי אינו יודע אם עשה מלאכה שחייב עליה חטאת לכך חייב באשם תלוי. והרב בעל כ"מ ז"ל מפני שהבין פירוש דברי רבינו ז"ל כפירוש דברי המשנה דידע שחייב עליה חטאת אבל אינו יודע איזו מלאכה היא לכך תמה על דברי רבינו ז"ל דהא לקמן כתב שפטור מאשם תלוי כר' יהודה דאמר הכי במתני' והניח הדבר בצ"ע אבל דברי רבינו ז"ל מפורשים ע"פ מ"ש:
לפיכך האשה שנמצא דם על עד שלה וכו' והנושא יבמתו וכו'. הרב בעל כ"מ ז"ל תמה על רבינו ז"ל דפסק נגד סתם מתני' דפ' החולץ ותימה על תמיהתו שהרי בגמרא בפ' ספק אכל הקשו מאותה המשנה ואוקמוה כר"א וכן ההיא דנמצא על שלו טמאים וכו' אוקמוה כוותיה והם דלא כהלכתא ואם כוונת דבריו להקשות על רבינו ז"ל דמ"מ היה לו לפסוק כסתם משנה אין זו קושיא דסתמא דיחידאה היא ועוד דר"א דשמותי הוא ואין כאן קושיא כלל:
ג[עריכה]
אשה אומרת אכל ואשה אומרת לא אכל וכו'. התוס' ז"ל כתבו בריש פ' אמרו גבי אשה אומרת אכל ואשה אומרת לא אכל דמביא אשם תלוי דהוא דוקא שהוא שותק אבל אם אומר איני יודע ודאי דפטור מאשם תלוי והכריחו הדבר משום דבגמ' אמרו שם דברייתא דאו הודע אליו ולא שיודיעוהו אחרים מפרש דאיירי בעד אחד ובמאי איירי קרא אי במכחישו פשיטא דאינו נאמן דכתיב לא יקום עד אחד באיש דנראה דאין עד אחד קם רק לשבועה אלא ודאי שאומר איני יודע ואפילו הכי אמר קרא דפטור מקרבן וכן נראה בסוגיא דריש פרק האשה רבה דהביאו ראיה דעד אחד נאמן באיסורין מדהאמינה תורה עד אחד כשאינו מכחישו להביא קרבן מקרא דאו הודע אליו מ"מ והקשה שם דילמא משום דשתיק ושתיקה כהודאה דמיא ומפני כך נדו מראיה זאת ואמרו במסקנא דעד אחד נאמן באשה מתוך חומר שהחמרת וכו' משמע מהתם דאין עד אחד נאמן לחייבו קרבן אלא כשהוא שותק דוקא משום דשתיקה כהודאה דמיא ולא כשאומר איני יודע דהתם פטרו קרא מאו הודע אליו ולא שיודיעוהו אחרים וכדכתבו התוס' ז"ל וא"ת דילמא קרא לא פטרו אלא מחטאת אבל מ"מ אשם תלוי מייתי וכן בפ' האשה רבה דדקדק מתניתין דפ' ספק אכל דעד אחד אומר אכלת והוא אומר לא אכלתי פטור הא אישתיק מהימן מנא ליה דמהימן להביא חטאת נימא דאישתיק מביא אשם תלוי אבל כשאומר לא אכלתי אפילו אשם תלוי אינו מביא וכן בפ' ספק אכל שהקשו ארישא דמתני' דאמרו לו אכלת חלב וכו' דמביא חטאת דאוקמוה בעד אחד וישתוק דממציעתא שמעינן לה דקאמר עד אחד אומר אכל והוא אומר לא אכלתי פטור טעמא דמכחיש הא שתיק מהימן נימא דלא שמעינן לה דאי מהתם ה"א הא שתיק מביא אשם תלוי קמ"ל רישא דמביא חטאת וי"ל דאי מעטיה קרא דאו הודע ולא שיודיעוהו אחרים סברא הוא דמעטיה לגמרי מקרבן אפי' מאשם תלוי ואי נאמן עד אחד יש להאמינו אפילו לחטאת ואי לא אינו נאמן אפילו לאשם תלוי, זו היא שיטת התוס' ז"ל אבל רבינו ז"ל נראה דפליג על זה שכתב והוא אינו יודע אם חטא משמע דס"ל דאפילו שיאמר איני יודע מביא אשם תלוי ויש להקשות עליו מה שהקשו התוספות ז"ל דע"כ קרא דאו הודע דמעטיה הוי דאי לא פשיטא ועוד דסוגיא דריש האשה רבה מוכחא כדברי התוס' ז"ל כדכתיבנא ואי סבר דלא מעטיה קרא אלא מחטאת אבל לא מאשם תלוי והיכא דאמר איני יודע ואיכא עד אחד מביא אשם תלוי אבל שתק מביא חטאת ומדוקדק בזה לשון רבינו ז"ל שכאן כתב שאינו יודע ובפ"ג כתב אפילו אמרה לו אשה אכלת וכו' ושתק דמשמע דבעינן שתיקה ליחייב חטאת אבל כשאומר איני יודע מביא אשם תלוי וקשה עליו מפ' האשה רבה ומפ' ספק אכל דדקדקו ממתני' טעמא דאמר לא אכלתי הא אי שתיק מהימן דנימא הא אישתיק מביא אשם תלוי אלא ודאי דאין לחלק בין אשם תלוי לחטאת גבי עד אחד דאי פטרו קרא לגמרי פטרו לכן נראה דמ"ש רבינו ז"ל אינו יודע הוא היכא דשתק דאע"ג דשתיקה כהודאה דמיא כבר כתבו התוס' ז"ל בפ' האשה רבה דלאו הודאה ממש אלא נראה לו אמת ויש קצת רגלים לדבר וכיון דאינו ברור לו לגמרי מיקרי אינו יודע הוא אבל לעולם דשתק אבל אם לגמרי אינו יודע פטור ועלו דברי רבינו ז"ל כדברי התוס' ז"ל ונסתלקו ממנו הקושיות:
וכן הבא על אשת איש וכו'. רבינו ז"ל אזיל לטעמיה שכתב בפי"ב מהלכות גירושין דעד אחד אומר מת ועד אחד אומר לא מת דאם נשאת לעד שהעיד לה לא תצא כמו שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת אבל להרמב"ן ז"ל שכתב ה"ה ז"ל בשמו שם דעד אחד בהכחשה לאו כלום הוא ואפי' אם נשאת לאחד מעדיה תצא ודאי דלדידיה הכא לאו באשם תלוי קאי אלא בחטאת קאי:
והוא הדין לספק מגורשת וכו'. בפ' האשה שנתארמלה גבי שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת דאמרו שם הבא עליה באשם תלוי קאי הקשו שם התוס' ז"ל דכיון דאסיקנא בפ' ד' אחין דתרי ותרי ספיקי דרבנן א"כ בחטאת קאי ותירצו דחזקה דאשה דייקא ומינסבא מרעה לה לחזקה דאשת איש. ונראה דאית ליה לרבינו ז"ל דתירוץ זה ג"כ יספיק לשנים אומרים נתגרשה דהתם נמי דייקא ומינסבא אע"ג דטעמא דדייקא ומינסבא לא נאמר אלא גבי מת מ"מ התם נמי אי לא ידעה דקושטא הוי דנתגרשה לא מינסבא דיראה שמא יזומו לעדים האומרים נתגרשה. זה נ"ל לתת טעם לרבינו ז"ל שכתב דספק מגורשת הוי באשם תלוי ולא חטאת אע"ג דבפ' ד' אחין אסיקנא דתרי ותרי ספיקא דרבנן והתוס' ז"ל נמי אית להו ע"כ דהתירוץ שייך גבי שנים אומרים נתגרשה דאל"כ קשה בההיא דשנים אומרים נתגרשה וכו' מכדי הבא עליה בחטאת קאי למ"ד דתרי ותרי ספיקא דרבנן ולא מצית לשנויי בשנשאת לאחד מעדיה דהתוס' ז"ל כתבו שם דאי הבא עליה בחטאת קאי אפי' נשאת לאחד מעדיה עד נמי בחנק קאי אלא ודאי צ"ל דחזקה דאשה דייקא ומינסבא שייך גבי שנים אומרים נתגרשה דמרעא לה להך חזקה דאשה והבא עליה באשם תלוי קאי. וא"ת שם כשהקשו גבי מאי שנא רישא וכו' דהאי דרישא אית לן לאוקומי בחזקת פנויה וסיפא בחזקת אשת איש ומאי קושיא אע"ג דתרי ותרי ספיקא דרבנן חזקה דדייקא ומינסבא דאיכא שנים אומרים נתגרשה ומרעא לה לחזקה דאשת איש וליכא למימר בסיפא דמוקמינן לה בחזקת אשת איש וי"ל דאע"ג דמרעא לה לחזקה דאשת איש הוי כאילו אין כאן חזקה לא לאיסור ולא להיתר והוי תרי ותרי ותצא מדאורייתא אבל ברישא דאיכא חזקה דפנויה דהוי חזקה דהיתרא מוקמינן לה מדאורייתא אחזקתה למ"ד תרי ותרי ספיקא דרבנן ולכך הוצרכו לתרץ דמ"מ היה לו לומר דתצא מדרבנן. והרב מהר"י ן' לב ז"ל בפסקיו הראשונים י"ט הביא קושיא זו בשם הגה"ה אחת וכתב דלר"ת דאית ליה דחזקה דדייקא מרעא לה לחזקה דאשה ליתא לההיא קושיא. ולא הבינותי דבריו דהתוספות בעצמם הקשו שם הקושיא ההיא ותירצו תירוץ ההג"ה משום דלא מתרצא בההיא דר"ת כדפרישית. אבל להר"ן ז"ל שם בהלכות דרך אחרת דפליג על התוס' ז"ל בתרתי חדא דלדברי התוס' ז"ל אפי' למ"ד תרי ותרי ספיקא דרבנן הבא עליה באשם תלוי משום דחזקה דאשה דייקא מרעא לחזקה ולדברי הר"ן ז"ל אינו כן דלדידיה הבא עליה בחטאת קאי השני דלתוס' ז"ל אם אומרים דהבא עליה בחטאת אפי' נשאת לא תצא ולהר"ן ז"ל אם נשאת לאחד מעדיה לא תצא לדידיה ג"כ ומאי דנקט סוגיא דהאשה שנתארמלה הבא עליה באשם תלוי קאי היינו אפילו למ"ד תרי ותרי ספיקא דאורייתא ונקט מילתיה לכל הפחות וכתב שם דאיכא מ"ד דכיון דהך סוגיא נקט הבא עליה באשם תלוי קאי דליתא למאי דמסקינן בסוגיא דפ' ד' אחין דתרי ותרי ספיקא דרבנן אלא ספיקא דאורייתא. ואפשר היה לומר דרבינו ז"ל נמי סבר הכי ולכך פסק דספק מגורשת הבא עליה באשם תלוי קאי דקי"ל דתרי ותרי ספיקא דאורייתא אבל כבר דחה הר"ן ז"ל סברא זו וכיון שכן אין לתרץ כן אלא מ"ש עיקר:
ד[עריכה]
מי שהיו לפניו שתי חתיכות וכו'. הרב בעל כ"מ ז"ל תמה על רבינו ז"ל למה פסק כרבי כיון דרבא ור' זירא אית להו כרבנן בפרק ד' דכריתות והניח הדבר בצ"ע. ולי נראה טעם נכון דבפ' דם שחיטה (דף כ"ג) גבי חתיכה חלב וחתיכה חולין וכן גבי חתיכת חלב וחתיכת חלב נותר אמרו שם סתם משנה דאם אכל אחד את הראשונה ובא אחר ואכל את השניה דמביא השני אשם והיינו כרבי ולכך פסק רבינו ז"ל כסתם משנה וכתבו רבינו ז"ל לקמן בסוף הפרק הא דחתיכת חלב וחתיכת חלב נותר:
ו[עריכה]
שחייב עליה שמונה חטאות. והיינו הערוה שכתב רבינו ז"ל בפ"ד יש בועל בעילה אחת וחייב עליה שמונה חטאות:
מהדורה זמנית - הבהרה הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |