לחם משנה/שגגות/ו

לחם משנה ‏ שגגות ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

שאין התמחויין מחלקים כו'. רבינו ז"ל פסק כר"ע דאמר בפ"ג דכריתות דאין התמחויין ולא גופין מחלקין ודוקא במעילה אמרו דהתמחויים מחלקין שעשה בה המאכיל כאוכל וכמ"ש רבינו ז"ל לקמן בפ"ג ואע"ג דר' יהושע רביה דר"ע הוא פסק רבינו ז"ל כר"ע משום דבגמ' הוי בעיא דלא איפשיטא אי ר' יהושע קבלה להא תשובה או לא וכיון דר"ע הוי ודאי בהאי סברא ור' יהושע הוי ספק לן אי אית לה או לא אין ספקו של רבי יהושע מוציא מידי ודאי של ר"ע ואין מקום בזה לתמיהת הרב בעל כ"מ ז"ל שתמה שהיה לו לפסוק כר' יהושע דרביה הוא ולקמיה נתן טעם משום ששתק ר' יהושע:

ג

הקיז דם לבהמתו וכו'. בפ"ה דכריתות פליגי ר' יוחנן וריש לקיש איזהו דם שהנשמה תלויה בו דחייבין עליו דר"י אמר כל זמן שמקלח וריש לקיש אמר מטיפה המשחרת ואילך ואמרו שם בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא הקיז דם לבהמה וקבל דמה בשני כוסות מהו על הראשון דברי הכל חייב על האחרון מי מיחייב או לא א"ל פלוגתא דר"י וריש לקיש דאיתמר הקיז דם לבהמה וקבל דמה בב' כוסות ר"ל אמר חייב ב' חטאות ורבי יוחנן אמר אינו חייב אלא אחת ע"כ. ופירשו שם רש"י והתוספות ז"ל דבכוס ראשון איכא דם קילוח ולכולי עלמא בין לרבי יוחנן בין לריש לקיש חייב אבל בכוס שני דליכא דם קילוח דכבר הלך הקילוח והתחיל הדם להיות שותת בהא הוי פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש דלר"ל חייב שתי חטאות וכתבו שם התוספות ז"ל אם אכלן בשתי העלמות דהרי אכל דם בשתי פעמים בשתי העלמות כיון דבכוס ב' איכא נמי דם לר"ל ולכך חייב שתי חטאות ולרבי יוחנן בכוס שני ליכא דם קילוח ולכך פטור בשני ואינו חייב אלא אחת על הראשון אבל בהעלם אחת אפילו לריש לקיש פטור דאינו חייב אלא אחת דוקא דאם אכל דם ב' פעמים בהעלם אחת אינו חייב אלא אחת. ולכך יש לתמוה על רבינו ז"ל דנראה דפסק כאן כר"ל במ"ש בהעלם אחת דמשמע הא בב' העלמות חייב שתים ודלא כר"י דהלכתא כוותיה לגבי דריש לקיש. ועוד דבפ"ו מהל' מאכלות אסורות פסק בהדיא כר"י שכתב ועל דם הקזה כל זמן שהוא מקלח ויוצא אבל דם השותת וכו' ובשם הרב מהר"י קורקוס ז"ל כתב בעל כ"מ שהניח הדבר בצ"ע. ולי נראה לתרץ דרבינו ז"ל הוקשה לו בפירוש רש"י והתוס' ב' קושיות חדא דאי בכוס ב' ליכא דם קילוח מאי בעי רבי ירמיה מר' זירא היינו ודאי פלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש דלר"י דוקא בדם קילוח חייב עליו אבל בכוס שני דליכא דם קילוח לא ועוד למה הוצרכו רבי יוחנן וריש לקיש לחלוק גבי הקיז דם לבהמתו כיון דכבר נחלקו גבי ההיא דדם שהנשמה תלויה בו דתרוייהו חדא פלוגתא היא ודוחק לומר דחדא מכלל חברתה איתמר. לכך נראה לרבינו ז"ל לפרש דבכוס שני איכא נמי דם קילוח ואם היה בכאן שתי העלמות אפילו לר"י חייב שתים אלא לא היה בכאן אלא העלם אחת ולר"י כיון דאית ליה דדם קילוח לחוד הוי דם שהנשמה יוצאה בו אבל דם ראשון ואחרון פטור א"כ הרי שני כוסות אלו שוים דכי היכי דבכוס ראשון מעורב בו דם חיוב דהיינו דם קילוח עם דם ראשון ודם המשחיר גם בכוס שני מעורב עם דם פטור שהוא דם אחרון והוו שני כוסות אלו כמין דם אחד ולכך כששתה שניהם בהעלם אחת פטור אבל לר"ל הוו כשני מינין דבכוס הראשון מעורב דם המשחיר שהוא דם פיטור עם דם ראשון ודם קילוח שהוא דם חיוב אבל בכוס שני הוי כולו דם חיוב שהוא דם קילוח ודם אחרון שהוא חייב לר"ל וכיון שכן הוי כאילו אכל דם וחלב בהעלם אחת שהוא חייב שתים דמדמי להו ר"ל להכי משום דאין הדמים שוים כדכתיבנא ופלוגתייהו הוי בהעלם אחת דוקא ולר"י אינו חייב אלא אחת דהדם שוה דבשני הכוסות מעורב דם חיוב ודם פיטור וכששאל רבי ירמיה מרבי זירא זאת הסברא שאל ממנו אי איכא פלוגתא נמי בהא מר"י ור"ל דלר"י הוי מין אחד ולר"ל שני מינין ותירץ לו דאיכא נמי פלוגתא בהא והיא נמשכת מהמחלוקת הראשון והשתא א"ש דהוצרכו ר"י ור"ל לחלוק בהקיז דם אע"ג דאיפליגו חדא זימנא בההיא דהדם שהנשמה יוצאה בו להודיע לנו סברא זו דלסברת ר"י חשיב כמין אחד ולר"ל כשני מינין והשתא פסק רבינו ז"ל כר"י ובאו דבריו על נכון:

ט

האוכל כזית חלב וכזית חלב בהעלם אחת וכו'. קשה דרבינו ז"ל נראה כמזכי שטרא לבי תרי דבפ' כלל גדול גבי פלוגתא דר"י ור"ל באכל שני זיתי חלב בהעלם אחת ונודע לו על הראשון ואח"כ נודע לו על השני דר"י אמר חייב שתים ור"ל אמר אינו חייב אלא אחת ושאלו שם אי המחלוקת קודם הפרשה דוקא או אחר הפרשה דוקא או בתרוייהו והוקשה שם לרש"י ז"ל דרבא ואביי דאמרו גבי אכל שני זיתי חלב דנודע לו על הראשון ואכל שלישי בהעלמו של שני דלרבא אם הביא על הראשון נתכפר השני ולאביי אפי' הביא על אחד מהם נתכפרו כלם משמע דאית להו דאין ידיעות מחלקות כר"י ולא כר"ל דלר"ל לפחות כפרות מחלקות והם אמרו דאפי' הביא הקרבן שנתכפר כבר הראשון פטור היכא דהקריב ראשון ואחר כך נודע על השני ותירץ שם דאי פלוגתא דר"י ור"ל בקודם הפרשה אינהו דאמור כר"ל ואי פלוגתא בלאחר הפרשה אתו ככ"ע וטעמא משום דאינהו קודם הפרשה איירו וכשהפריש קרבן על הראשון כבר נודע לו השני, והשתא רבינו ז"ל דפסק כהך דר"י דאמר ידיעות מחלקות וההיא דרבא לקמיה אפילו נאמר דמימרא דאביי ורבא איירו שנודע קודם הפרשה הא איהו פסק כר"י דאפילו קודם הפרשה ידיעות מחלקות ולא עוד שמלשונו משמע שלא נודע קודם הפרשה שכתב וכשיודע לו על הראשון ועל השלישי א"צ להביא כפרה אחרת משמע דאע"פ שלא נודע על השלישי קודם הפרשה פטור, מיהו לזה יש לתרץ דידע על השלישי קודם הפרשה ובשעת הפרשה שכח ואח"כ ידע כמו שאנו עתידין לבאר גבי ראשון מיהו קושיא קמא איתא, וכן בההיא דקצר וטחן כגרוגרת בזדון שבת וכו' משמע התם דידיעות אינם מחלקות ואפי' הפרשות אינן מחלקות משמע מהתם דע"כ לאחר הפרשה איירי רבא התם כדהוכיחו התוספות ז"ל בד"ה נודע לו על הקצירה וכו'. מיהו רש"י שכתב דאביי ורבא איירו בפלוגתא דאכל שני זיתי חלב היכא שנודע לו קודם הפרשה אבל לאחר הפרשה ודאי דהפרשות מחלקות וא"א לומר דאית ליה דההיא דקצר וטחן איירי לאחר הפרשה כדכתבו התוס' ז"ל דא"כ קשיא דרבא אדרבא דמהתם מוכח דהפרשות אינם מחלקות ואולי סובר רש"י ז"ל דאיכא למדחי שכתבו שם התוס' ז"ל דנקט נודע לו על שגגת שבת היינו כלומר שלבסוף הפריש על שגגת שבת אבל לא הפריש אלא עד אחר שנודע לו גם על שגגת מלאכות ומ"מ בין כך ובין כך שמעינן מההיא מימרא דרבא דידיעות אינם מחלקות וא"כ איך פסקה רבינו ז"ל לקמן בפ"ז ולא עוד אלא שכתב שם דאפילו שנודע אחר כפרה על השאר א"צ להביא חטאת אחרת ולכ"ע כפרות מחלקות ובאמת קושיות אלו קושיות גדולות עד מאד. והרב הגדול מוהר"י בי רב ז"ל חילק בין הך דהאוכל כזית חלב וכזית חלב וכו' לההיא דאכל שני זיתי חלב וכו' דכאן איירי באכילה מופלגת קצת זו מזו ולקמיה איירי באכילה סמוכה זו לזו ולחלק בין הך דהכא לההיא דקצר וטחן ואמר דשם איירי שכשנודע משגגת שבת נודע על כולם ומה שאמר רבינו ז"ל לקמן וכן מ"ש בגמ' ונודע לו על הקצירה ר"ל שאמר בלבו להביא קרבן על כך אבל הידיעה על כולם היתה והאריך בזה הרבה ודבריו הם דחוקים הרבה עד מאד. עוד הקשה דאיך כתב רבינו ז"ל וכשנודע לו על הראשון דהרי הראשון כבר ידוע גם כתב בזה ואמר דהך ידיעה שנתן אל לבו להביא קרבן אבל הידיעה כבר קדמה. ומיהו לקושיא זאת נראה לי לתרץ דרבינו ז"ל הוקשה לו בדברי הגמ' דכשהביא קרבן על השני אמאי נתכפר הראשון כיון דהוא כבר ידע הראשון ולא הפריש הקרבן עליו משמע דאין דעתו שיכפר הראשון בקרבן זה וכיון דלא ניחא ליה בכפרה דראשון בהך קרבן אמאי יכפר בע"כ בשלמא על השלישי יכפר דכיון דכשהפריש על השני עדיין לא ידע מהשלישי לכך לא הפריש הקרבן גם כן עליו אבל כיון שהראשון ידעו ולא הפריש עליו ודאי דלא ניחא ליה בכפרה דראשון לכך הוצרך רבינו ז"ל לומר דודאי בשעה שהפריש על השני שכח הראשון ולכך לא הפריש הקרבן ג"כ עליו לכך אמר דאחרי כן כשידע ויזכור אותו אין צריך להביא קרבן עליו וזאת הידיעה הוא ששכח ולבסוף נזכר וגם בג' היינו יכולים לומר כן שקודם הפרשה ידע ושכח בשעת הפרשה ולבסוף נזכר ומ"ש שנודע על השלישי ר"ל שנזכר מה ששכח כמו שאנו אומרים בראשון ועם זה הוה אתי שפיר רבינו ז"ל כר"ל דאמר אין ידיעות מחלקות אבל הפרשות מחלקות וזה היה קודם הפרשה, ולכך נ"ל דהריטב"א ז"ל לא הקשה על רבינו ז"ל אלא דהוא פסק כר"י ולא קמה לו דלכולי עלמא כפרה מחלקת וכמו שתמה עליו הרב הגדול מוהר"י בי רב ז"ל דאי משום הא לא קשיא דידיעה דשלישי הוי דומיא דידיעה דראשון וכבר כתבתי בזה לעיל אבל קושיות ראשונות צ"ע להולמן. אחר כל זה ראיתי למהר"ם מטראני ז"ל בספרו וז"ל ונראה דס"ל לרבינו ז"ל דאביי ורבא פליגי כשאכל שני זיתי חלב מחתיכה אחת בהעלם אחת שכולה חדא שגגה היא שלא ידע שאותה חתיכה היתה חלב ונודע לו על אחת מהם שידע שאותה חתיכה היתה חלב ולא זכר שאכל ממנה אלא זית אחד וחזר ואכל מאותה חתיכה כזית אחר שלא ידע שהיתה זו אותה חתיכה הראשונה שנודע לו שהיתה חלב והיינו בהעלמו של זית שני שעדיין לא זכר שאכל כזית שני וכו' ור"י וריש לקיש לא פליגי בהעלם כי האי אלא כגון שאכל כזית חלב מחתיכה אחת שלא נודע לו שהיתה חלב וחזר ואכל כזית אחר מחתיכה אחרת שלא ידע שהיתה חלב והיה הכל בהעלם אחת וכו'. ועוד האריך יעויין שם ובסוף דבריו כתב אם לא על דרך זו איני רואה תיקון לדברי הרב ז"ל. והרב בעל כ"מ ז"ל תירץ דאית ליה לרבינו ז"ל דריש לקיש ור"י אית להו סברות הפוכות כדאמרו בגמ' מר סבר הפרשות מחלקות ומר סבר כפרות מחלקות דלר"י אית ליה הפרשות מחלקות אבל אם נתכפר כבר ואח"כ ידע אין צריך להביא קרבן ולית ליה כפרות מחלקות ולר"ל הוי איפכא דכפרות מחלקות ויש סיוע לזה דבהכי מתרצא הקושיא שהקשו התוס' במימרא דנודע לו על הקצירה דתיפשוט מההיא דאין הפרשות מחלקות דע"כ איירי לאחר הפרשה דאי קודם הפרשה א"א כמו שהוכיחו שם ועם זה אתי שפיר דלעולם הפרשות מחלקות אבל ההיא מימרא איירי אחר כפרה ואין כפרות מחלקות וא"כ ליכא פשיטותא מההיא מימרא דרבא כלל. אבל מ"מ קשה לי דעת זה דא"כ אמאי הוצרך בגמ' אליבא דר"י לאוקומי בכזית ומחצה לוקמא קרא לאחר כפרה כיון דאית ליה דאין כפרות מחלקות ונתכפר הכל נימא דקרא דמחטאתו איירי בהכי גם מ"ש על שנודע על שניהם כאחת כשנודעו לו שניהם קודם הקרבת הקרבן דכאחת מיקרי אע"פ שיש שהות בין ידיעה לידיעה לא הבינותי זה דקודם הקרבת הקרבן ונודעו זה אחר זה דידיעות מחלקות לדעתו, ואם כוונתו לומר דנודע לו קודם הקרבה באחת והאחרת נודע לו אחר הקרבה אין זה מיקרי כאחת כיון דיש כל כך הפסק בינתים. ומ"מ דברי הרב בעל כ"מ ז"ל נתיישבו לי יותר לפי לשון רבינו ז"ל ולכך נ"ל דדברי הרב בכ"מ לעיקר, ויש לתרץ מה שהקשיתי לו דלמה לא תירץ ר"י דקרא דמחטאתו אתי לאחר כפרה משום דרצה לאוקומי קרא אפילו לפי דעתו של ריש לקיש דסובר דלאחר כפרה גרע דכפרות מחלקות אפי' הכי אתי קרא לכזית ומחצה ומ"ש רבינו ז"ל שאם נודעו שניהם כאחת מביא חטאת אחת לא קאמר הכי אלא היכא דאתיידע ליה קודם כפרה אבל היכא דאתיידע השני לאחר כפרה ודאי דאע"פ דאין הידיעה כאחת אינו מביא אלא חטאת אחת ויש סעד לפירוש זה הקושיא שהקשו התוס' ז"ל גבי נודע לו על הקצירה כדכתיבנא וגם בהכי מתרצא קושיא דמימרא דרבא ואביי גבי אכל שני זיתי חלב דהוקשה לרש"י ז"ל ובא הכל על נכון. ואכתי קשה דאמרינן בפ' כלל גדול (דף ע"ב) דלמ"ד אשם ודאי בעי ידיעה בתחלה היכא דבעל חמש בעילות בשפחה חרופה הוי פלוגתא דר"י וריש לקיש ולר"י דאמר ידיעות מחלקות היכא שנודע לו על כל ביאה וביאה חייב על כל אחת ואחת וכיון דרבינו ז"ל פסק כאן כר"י למה פסק לקמן בפ"ט גבי שפחה דאע"פ שנודע לו בין ביאה לביאה אינו חייב אלא אחת והרי הוא פסק שם דבעינן ידיעה בתחילה וכמ"ש כל המחוייב אשם ודאי צריך שנודע לו חטאו והיינו כמ"ד אשם ודאי בעינן ידיעה בתחלה ועוד דבהל' מעילה פ"א פסק כרבנן דפליגי אר"ע ור"ט בפרק דם שחיטה דלדידהו לא בעי אשם ודאי ידיעה בתחילה כמו שאמרו שם ולרבנן משמע דבעי ידיעה בתחילה מדאמרו בפ' כלל גדול למ"ד אשם ודאי בעי ידיעה בתחילה וע"כ היינו רבנן דפליגי אר"ע ור"ט ואע"פ שרש"י ז"ל פירש שם דהוי ר"ע כבר הקשו התוספות ז"ל שם דלא מוכח הכי בפ' דם שחיטה א"כ ע"כ רבנן הוא דאית להו דבעינן ידיעה בתחילה וכיון דרבינו ז"ל פסק כוותייהו גבי אם נסתפק לו אם מעל דפטור מן הקרבן א"כ ודאי משמע דאית ליה דבעינן ידיעה בתחלה. ונ"ל לתרץ דרבינו ז"ל דחה בפרק ארבעה מחוסרי כפרה דבעא ר' חנינא מר"י הבא על חמש שפחות מהו ותירץ לו דחייב על כל אחת ואחת והקשה לו מאי שנא מחמש העלמות דשפחה אחת ותירץ התם גופים מחלקים וכו' משמע דלכלהו פשיטא להו דאין ידיעות מחלקות בשפחה חרופה, ואע"ג דהתוס' ז"ל בפרק כלל גדול כתבו דהיינו למ"ד דאשם לא בעי ידיעה בתחלה לא מסתבר ליה לרבינו ז"ל למימר הכי אלא מדאמרו דבריהם בסתמא משמע דכולהו הוי הכי וטעמא דלית ליה לר"ח ור"י כסוגיא דפרק כלל גדול דמשוה שפחה חרופה לשאר דשאני שפחה חרופה דריבתה תורה קרבן אחד על ביאות הרבה וא"כ התם אין ידיעות מחלקות כלל בין לר"י בין לריש לקיש אבל בשאר אשמות דעלמא למ"ד דבעינן ידיעה בתחלה ודאי דידיעות מחלקות ומפני כן כתב רבינו ז"ל כאן וכן הדין במעילות לפי גירסא אחת שכתב הרב בעל כ"מ ז"ל משום דבמעילות אע"ג דהוי אשם מ"מ כיון דקי"ל דאשם ודאי בעי ידיעה בתחלה ידיעות מחלקות אבל בשפחה חרופה דריבתה שם תורה קרבן אחד על עבירות הרבה אע"ג דאשם ודאי בעי ידיעה אין ידיעות מחלקות שם כמו שאמר ר"י בפ' ד' מחוסרי כפרה ואע"ג דבפרק כלל גדול אמר דהוי פלוגתא דר"י וריש לקיש לא שבקינן מאי דאמר ר"י גופיה בכריתות משום מאי דאיתמר אליביה בפרק כלל גדול וכ"ת מאי דאמר ר"י בכריתות הוי למאן דאמר אשם ודאי לא בעי ידיעה בתחלה והוא דלא כהלכתא לא מסתבר ליה לרבינו ז"ל למימר הכי כדכתיבנא ועל פי זה נתישבה הנוסחא דגרסינן בדברי רבינו ז"ל שכן הדין במעילות ומ"מ הנוסחא דבעילות נכונה יותר דהא בראש הפרק התחיל דין שגגת המאכלות כדין שגגת הבעילות ודבר הלמד מענינו הוא:

י

שהרי נודע לו על מקצת העלמה וכו'. ואע"ג דלקמיה כשנודע לו על זית ראשון ולא נודע על השני ואכל ג' בהעלמו של שני לא חשיב כאילו ידע השני כיון שכבר נודע לו מקצת העלמה דהיינו הראשון שאני הכא דמה ששייר הוי פחות מכזית ולאו בר קרבן הוא וכיון שנודע לו על זית קמא הוי כאילו נודע לו על הכל וכן כתב שם רש"י ז"ל בגמרא וזה נראה כוונת רבינו ז"ל אע"פ שסתם דבריו ואמר שנודע לו על מקצת העלמה ראשונה:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף