לחם משנה/טוען ונטען/ג

לחם משנה ‏ טוען ונטען ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

וכמה היא פרוטה וכו'. כתב ה"ה ז"ל ומ"ש מעין ולא שקלים בפ"ק דקדושין מקשה זה בגמ' ומתרץ לה. קשה דאין זה לא כפירוש רש"י ז"ל ולא כפירוש רבותיו דלרש"י ז"ל כדמקשה והרי טענה שתי כסף לא מקשה אלא שתים מנא להו ולרבותיו מקשה דאמאי אמר שתי מעות שני דינרים היה ראוי להיות שהם פחות שבצורי דלדידהו ליכא מעה בצורי ואם הרב המגיד ז"ל מפרש פירוש שלישי דמקשה והרי טענה וכו' והיה ראוי להיות חשוב שקלים וראוי לתפוס בלשון המטבע היותר גדול קשה עליו דא"כ היכי אמרינן לעיל דטעמייהו דב"ש דאמרינן דינר משום הא דרב אסי דכל כסף האמור בתורה והכי הוי טעמייהו בהא דא"כ היה ראוי להיות סלע כיון דאמרה דראוי תתפוס היותר חשוב וצ"ע. אך נ"ל להשיב ולתרץ הקושיא שהקשה ה"ה על רבינו על מ"ש דהטעם שעשו אותה שתי מעין ולא שני שקלים הוא משום דהוי מדבריהם דאינו כן דהתם בגמ' משמע דדרשינן ליה מקראי דמה כלים שנים אף כסף שנים ובפ"ק דקידושין מתרץ בענין אחר דרבינו מפרש כגירסת רבותיו של רש"י בפ"ק דקידושין דגריס בתירוצא הכי התם דומיא דכלים מה כלים שנים אף כסף שנים מה כלים דבר חשוב אף כסף דבר חשוב והוקשה לו לפי גירסא זו דבהדיא אמרינן בפ' שבועת הדיינין איפכא מה כסף דבר חשוב אף כלים וכבר הקשה רש"י ז"ל והתוס' ז"ל תירצו הקושיא ורבינו מתרץ באופן אחר וכמו שאבאר ועוד הוקשה לו מה שהוקשה לתוס' ז"ל בפרק שבועת הדיינין דהיכי דרשינן התם מה כלים שנים אף כסף שנים הא אצטריך קרא לדרשא דיצאו כלים למה שהן ורש"י ז"ל תירץ דהיה לו לכתוב כספים ורבינו ז"ל לא ניחא ליה הך תירוצא ולכך מפרש דהכי מקשה והרי טענה והיה ראוי להיות דינר שהוא פחות מהצורי ותירצו כמו שתירצו רבותיו של רש"י ז"ל מה כסף דבר חשוב אף כלים דבר חשוב ומעה דבר חשוב הוא ובתר הכי אקשו מקדושי כסף ותירצו אלא אמר רב אסי וכו' כל כסף קצוב וסובר רבינו ז"ל דהשתא לא צריכינן לתירוצא דומה כלים דבר חשוב וכו' דבלאו האי תירוצא ליכא פירכא דאין זה כסף קצוב דאע"ג דדרשינן מה כלים שנים הך דרשה אסמכתא בעלמא היא דהא איצטריך כלים לדרשה דיצאו כלים למה שהם א"כ הך דרשה דמה כלים דרבנן הוא דאסמכוה אקרא ואין זה כסף קצוב מן התורה וכיון דלפי המסקנא לא צריכינן לתירוצא דמה כלים דבר חשוב שפיר אתיא סוגיא דשבועת הדיינין דדריש איפכא מה כסף דבר חשוב וכו' דהתם דריש כפי קושטא דמסקנא דהכא דלא דרשינן לפי המסקנא מה כלים דבר חשוב אלא אדרבא דרשינן מה כסף דבר חשוב וכו' והשתא אתי שפיר מה שאמר רבינו ז"ל דהך שתי מעין הוי מדבריהם דאין קצבה זו מן התורה אלא מדרבנן כדכתיבנא ואסמכוה אקרא ובאו דברי רבינו ז"ל על נכון:

ב

כל כסף האמור בתורה וכו'. קשה דבפ"ק דקדושין אסיקו בגמרא אלא אי איתמר וכו' כל כסף קצוב האמור בתורה כסף צורי וא"כ היה לו לרבינו לומר כסף קצוב כדאסיקו במסקנא. ואולי בגמ' אמרו כן לרב אסי משום דהקשו מקדושין דהיינו פרוטה אבל רבינו ז"ל לא הוצרך לבארו דהרי כבר כתב בהלכות אישות דהקדושין הם בפרוטה:

ולפי שזה שהצריכו וכו'. הרב המגיד ז"ל תמה דהא מקראי ילפינן לה כלומר דאמרינן התם מה כלים שנים וכו' והך קושיא דהקשה רבינו ז"ל כתב ה"ה ז"ל דהקשו אותה בגמ' בפ"ק דקדושין וכו' כלומר במה שאמרו על מה שאמר רב יהודה כל כסף האמור בתורה כסף צורי וכו' הקשו מהא דהטענה שתי כסף. ונראה שה"ה מפרש כפירוש רבותיו של רש"י ז"ל שכוונת הקושיא היא דלא היה לו לומר מעין אלא שקלים אף ע"פ שאין זה ממש כפירוש רבותיו דהם הקשו דהיל"ל דינרים מ"מ הכל הולך אל מקום אחד ותירצו שם דלא בעינן אלא מידי דחשוב משום דמה כלים וכו' ומפני כן כתב ה"ה ז"ל דהקושיא הזאת הקשו אותה בגמרא ותירצוה ואפי' לפי האמת באומרו אלא אי איתמר הכי איתמר כל כסף קצוב וכו' הך תירוצא קיימא. זה נראה דעתו ז"ל אבל נ"ל לתת טעם לרבינו ז"ל דהוא מפרש כפירוש רש"י ז"ל דה"ק נהי דאמרת מעין מ"מ אמאי שתים והתירוץ כמו שפירש רש"י ז"ל ולהכי כשתירצו בגמרא אלא אי איתמר וכו' כל כסף קצוב וכו' הוקשה לו לרבינו ז"ל דא"כ גבי טענה הכי נמי הוא קצוב שאומר שתי כסף משום דומיא דכלים מה כלים שנים וכו' וא"כ כי היכי דבמוציא שם רע דאמר קרא מאה כסף וכן במפתה דקאמר חמשים כסף משום דהוי קצוב אמרת שקלים הכא נמי אמאי לא אמרת שקלים והוצרך לתרץ רבינו ז"ל דהך דרשה דדומיא על כל פנים לא הוי דרשה גמורה ומדבריהם הוא דהא בגמרא אמרן יצאו כלים למה שהן ואיצטריך לומר כסף ואי הך דרשה הוי גמורה לימא דלכך אתא כלים אמאי אמרת יצאו למה שהן אע"ג דרש"י ז"ל תירץ דהוה ליה למימר כספים לא משמע ליה לרבינו הך תירוצא אלא דהוי של דבריהם ולכך כיון דהוי של דבריהם אמרו מעין ולא שקלים:

ורבותי הורו וכו'. יש מי שהקשה על מה שכתב הרב כ"מ ז"ל טעם לרבותיו דבגמרא אמרו לרב כפירת טענה שתי כסף משמע דכל השתי כסף הוי הכפירה וההודאה פרוטה חוץ מהם ולדבריו חצי השעורה מההודאה שהיא הפרוטה מתוך השתי כסף ואין זה במשמע, ועוד קשה לי דשם אמרו תני רבי חייא לסיועיה לרב סלע לי בידך אין לך בידי אלא סלע חסר שתי כסף חייב חסר מעה פטור ולרבותיו של רבינו ז"ל דשתי כסף הם שני דינרים שהם עשרים מעין לא היה לו לומר חסר מעה אפי' חסר עשר מעין פטור. ואולי יש לומר דחסר מעה דקאמר היינו מעה מכסף נקי דלדבריהם העשרים מעים הם מעה ורביע מכסף נקי ור"ל שאע"פ שאמר מעה מכסף נקי פטור כיון שעדיין נשאר הרביע דהיה לו לומר חסר מעה ורביע מכסף נקי:

ו

העיד לו עד אחד וכו'. כתב ה"ה ז"ל ולא נתבאר בדברי רבינו ז"ל אם עד אחד מחייב בשבועה בטענת שמא וכתב על זה הרב כ"מ ז"ל דנתבאר במה שכתב בהל' גזילה פ"ב במה שכתב וכן אם היה שם עד אחד וכו'. ואני אומר דאין זה הכרח דהרי כתב שם הר"א ז"ל בהשגות ואולי נאמר אחר שימצאנה בידו טענת ברי היה וכו' וכן כתב שם ה"ה ז"ל ואפילו את"ל דלא כבר תירץ הר"א ז"ל עצמו הענין:

וכן כל הנשבעים ונוטלים וכו'. קשה דלכאורה משמע דפליג מדידיה אדידיה דלמטה כתב ואני אומר שצריך הנתבע שיכפור בשתי מעין ונראה כוונתו כך דקודם לכן אמר אבל פחות מפרוטה אין ב"ד נזקקין לו לכך אמר דכל הנשבעים ונוטלים אינם נשבעים על פחות מפרוטה ולא כדס"ד דהראב"ד ז"ל דהשכיר אינו נשבע על פחות מפרוטה אלא דוקא פרוטה בעינן לכ"ע בין לדידיה בין לרבותיו אלא החלוק שיש בינו ובין רבותיו הוא אם צריך יותר מפרוטה או לא א"כ מ"ש מפרוטה ומעלה אינו אלא לאפוקי פחות מפרוטה. ומה שקשה לכאן עם מה שכתב רבינו ז"ל בהלכות שכירות כתב ה"ה ז"ל שם, ומה שקשה על דברי ה"ה ז"ל עיין בב"י בח"מ הלכות שבועות סימן פ"ט:

ז

הורו רבותי וכו'. בפ' י"א מהל' שכירות ביארתי זה:

ח

דינר זהב יש לי פקדון כו'. בגמ' איפליגו רב ושמואל דרב אמר הכפירה לבד שתי כסף זולת ההודאה ושמואל אמר כפירה והודאה שתי כסף ואמרו שם דלרב בשאמר דינר כסף יש לי בידך ר"ל שוה דינר כסף אבל בסיפא דליטרא לי בידך כיון שטענו דבר משקל דוקא קאמר וכן בהזהב זהוב משמע שם אפי' אליבא דרב דדוקא קאמר אבל לשמואל קאמר התם דאפי' בדינר כסף דוקא קאמר והלכתא כוותיה דרב בהא דהכפירה שתי כסף אבל בההיא דשוה או דוקא כתב הר"ן ז"ל בפירוש ההלכות דאיכא מ"ד דלא הא בהא תליא וקי"ל כוותיה דשמואל בההיא דדוקא והרמב"ן ז"ל כתב דהא בהא תליא וקי"ל כוותיה דרב נמי בפלוגתא דשוה הוי דוקא בהלואה אבל בפקדון כשטוען דינר זהב הפקדתי בידך אפי' רב מודה דהוי דוקא והשתא קשה על דברי רבינו ז"ל דכמאן פסק אי פסק כרב משום דהא בהא תליא והוי שוה ולכך כתב הדין בפקדון כסברת הרמב"ן ז"ל כלומר דדוקא בפקדון הוי דוקא אבל בהלואה הוי שוה קשה טובא למה לא כתב דינא דליטרא וזהב זהוב דאפי' לרב הוי דוקא בהלואה ועוד דהדין שנזכר בגמ' דשוה לא הזכיר והזכיר מה שלא נאמר בגמרא זה ודאי דוחק ועוד דמדהכא מלשון ה"ה משמע דפסק כשמואל שכתב זה נתבאר שם אליבא דשמואל אע"פ שאין זה כ"כ הכרח דלדידן הוי בפקדון כשמואל בהלואה וכיון דמתבאר בגמרא כן אליביה ה"ה לדידן בפקדון אבל מ"מ הקושיות הראשונות במקומם ואם פסק כשמואל דדוקא קאמר אמאי נקט מילתיה בפקדון לישמעינן אפי' בהלואה דדוקא קאמר ומדנקט פקדון משמע דדוקא בפקדון הוי דוקא אבל בהלואה שוה כרב וכחילוק הרמב"ן ז"ל. ונ"ל לומר דרבינו ז"ל מפרש הפך פירוש הרמב"ן ז"ל משום דקשה על דברי הרמב"ן ז"ל מה שהקשה לו הר"ן ז"ל דאדרבה לשון יש לי בידך דקאמר במתניתין משמע פקדון ולכך מפרש רבינו ז"ל דכי פליגי רב ושמואל לא פליגי אלא בפקדון דהכי משמע לשון יש לי בידך אבל בהלואה אפי' שמואל מודה דשוה קאמר אפי' בליטרא ואפי' בזהב זהוב כיון דהוי הלואה ולעיל אמרינן דשוה קאמר וכי פליגי בפקדון דלשמואל הוי דוקא ורבינו ז"ל פסק כשמואל ולהכי הביא מילתיה בפקדון דהוי דוקא ובהלואה הוי שוה אפי' בליטרא וזהב זהוב ונתיישב לשון ה"ה ז"ל והקושיות האמורות:

דינר זהב וכו'. נראה מדברי ה"ה ז"ל שפסק רבינו ז"ל בהא כשמואל דדוקא קאמר וכי תימא לימא דפסק כרב דשוה קאמר ושאני היכא דקאמר פקדון דאז אפי' רב מודה דדוקא קאמר כדכתב הטור ז"ל בשם הרמב"ן ז"ל וי"ל דאם כן הי"ל לרבינו ז"ל להזכיר חילוק בהלואה ופקדון ולומר דבהלואה שוה קאמר אלא ודאי דאינו מחלק ולאו דוקא נקט פקדון:

מעה כסף וכו'. קשה דלמה לו טעמא דמה שטענו לא הודה לו בלאו הכי ליכא כפירת ב' מעין דלא טענו אלא מעה כסף וי"ל דלאו דוקא נקט רבינו מעה כסף אלא משום דלא נחית כאן להך דינא דכפירת שתי מעין לכך לא חשש לומר שתי מעין ופרוטה וכו' ובודאי דהכי הוי הטענה ולא בא כאן רבינו ז"ל אלא לומר דינא דמה שטענו לא הודה לו:

ט

מנורה גדולה. בפ' שבועת הדיינין תניא מנורה גדולה יש לי בידך כו' (עיין במ"מ) אבל אמר לו כור תבואה יש לי בידך והלה אומר אין לך בידי אלא לתך חייב מנורה בת עשר ליטרין וכו' והקשו בגמרא וכו' כמה שהביא ה"ה ז"ל וכו' ולפי התירוץ שאמרו שם שאני מנורה כו' הוקשה לרש"י ז"ל דבאזור ג"כ יכול לחותכו ותירץ דשאני אזור דראשיה ניכרים אבל רבינו ז"ל נראה לפי פירוש ה"ה ז"ל דלא רצה לתרץ כן לקושיא זאת אלא אמר דה"ה אזור ולפי מאי דס"ד לא קאמר הכי משום דחליות לא מיתני בפירוש בברייתא הילכך לא משתמע חד מאינך. וקשה לי על דברי ה"ה ז"ל דכיון דאי הוה אמר בפירוש בברייתא חוליות משמע מדבריו ז"ל דהוה אמרינן ה"ה אזור א"כ אנו השתא נמי אע"ג דאינו מפורש כיון דהוא מוכרח בברייתא לומר כן מכח קשיא רישא לסיפא נימא דהוא הדין אזור ומה לי מפורש מה לי שיהיה מכח ההכרח, ולא ראיתי טעם נכון לחלק ביניהם. עוד יש להקשות בדברי רבינו ז"ל למה לא הזכיר הך דין החוליות כמו שהזכירו הרב בעל הטורים. ונראה דהטעם שלא הזכירו הוא משום דודאי כשאומר מנורה גדולה והשיב לו מנורה קטנה יש לי בידך הוי דהוי של חוליות והוי מה שטענו הודה לו מ"מ משום טעמא דלא הוי דבר שבמדה ושבמשקל אינו נשבע תדע דכן הוא דהא כד הוה מוקמינן ההיא דעשר ליטרין בחוליות ע"כ רישא נמי דמנורה גדולה וקטנה בחוליות איירי דאי בלא חוליות אפי' בעשר ליטרין אלא ודאי דבחוליות איירי ואע"ג דהוי מה שטענו הודה לו מ"מ משום דלא הוי דבר שבמדה אינו נשבע כדכתבו התוס' ז"ל והך ודאי הוי הכי אפי' לפי המסקנא וכיון שכן אין לו להזכירו דאי במנורה גדולה אפי' בחוליות פטור אי בבת עשר ליטרין אפי' בלא חוליות וזה נ"ל מוכרח ותימה על הטור ז"ל איך כתב דאם היא של פרקים ואפילו במנורה גדולה וקטנה חייב הא לפי מאי דמוקמינן בחוליות רישא קאמרה דאפי' בחוליות במנורה גדולה וקטנה פטור וכ"ת לפי המסקנא דקאמר אלא בשל חוליות לא קתני הדר ביה מהא אפי' רישא דגדולה וקטנה חייב ויש סיוע קצת לזה משום דבגמרא אמרינן דבשל חוליות לא קתני ואמאי לא קאמר דאיירי בין בשל חוליות בין שאינה של חוליות אלא מדקאמר לא קתני משמע דאית ליה דאפי' ברישא חייב אפי' דקאמר כן קשיא טובא דמ"מ הא לא הוי דבר שבמדה ודבר מתמיה הוא זה. ועוד תימה הוא איך כתבו הטור ז"ל דין זה גבי מדה ומשקל דבגמרא משמע דטעמא משום מה שטענו הוא ולעיל גבי הודאה ממין הטענה היה לכותבו ויותר יש לתמוה על הרב"י ז"ל שלא שת לבו לזאת וכתב שרבינו ז"ל לא כתב דין החוליות מפני שהוא פשוט ונלמד מהדינים הנזכרים דאדרבה הדין הוי בהפך כדכתיבנא וצ"ע. עוד יש לתמוה על רבינו ז"ל דאמאי אמרו בגמ' טעמא דרישא משום שמה שטענו לא הודה לו עד שעם זה קשה סיפא נמי לימא דטעמא הוי משום דלא הוי דבר שבמדה ושבמשקל וסיפא הוי דבר שבמדה ושבמשקל דהכי הוי פשטא דברייתא מדקאמר אח"כ זה הכלל וכו' דמשמע דעד השתא הוי טעמא משום דבר שבמדה וכו' וכדכתבו התוס' ז"ל ובשלמא לרש"י ז"ל אתי שפיר דלא רצה הגמ' לתרץ משום דקשה ליה אי הכי אזור נמי ניתני אזור בת עשר אמות כו' וליכא תירוץ אבל השתא דקאמר טעמא משום דמה שטענו וכו' הוי טעמא דסיפא דיכול לגוררה וליכא למימר אזור נמי דראשיה ניכרים אבל לרבינו ז"ל דסובר דלפי המסקנא הוי ה"ה אזור א"כ לימא דטעמא דברייתא הוי משום דבר שבמדה ובמשקל וה"ה אזור ואולי י"ל דהגמ' קושטא דמילתא קאמר דבלאו טעמא דמשקל איכא טעמא אחרינא דמה שטענו לא הודה לו ומ"מ קשה למקשה דהוי פריך דהוי בת מינה דקאמר בתר הכי א"ה סיפא נמי כו' דמשמע אי אמרת בשלמא מעיקרא דהוי ס"ד דהוי בת מינה ומה שטענו הודה לו ניחא קשה א"כ מה היה קשה לו מאי שנא רישא וכו' לימא משום דלא הוי דבר שבמשקל:

אבל אם טענו יריעה בת עשרים. קשה על ה"ה ז"ל למה דחק עצמו כל כך בדברי רבינו ז"ל לימא דאית ליה כרש"י ז"ל דבאזור שאני דראשיה ניכרים אבל מ"ש רבינו ז"ל היה יריעה דאין לה שם אזור ולכך דקדק ולא כתב אזור דאם כדברי ה"ה ז"ל אזור היה לו לכתוב:

יד

מנה לי בידך הלואה וכו'. מ"ש ה"ה ז"ל ונתלו בסוגיא דפ' השואל הוי דשאל אחת ושכר אחת שהקשו שם בגמ' אמאי מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו מפני שהם השוו שאלה ושכירות ומלוה ופקדון ועיין בבית יוסף שהביא בשם תלמידי הרשב"א ז"ל לתרץ הקושיא שהקשה ה"ה ז"ל להראב"ד ז"ל בחלק הראשון בח"מ סימן פ"ח:

מנה לי בידך הלואה וכו'. כתב ה"ה ז"ל וגדולה מזו שאם טענו מנה מלוה והודה לו וכו'. אם כוונתו לומר דגדולה מזו היא דלא די שלא ישבע על השאר אלא אפי' ממה שהודה פטור קשה למה שינה ה"ה ז"ל הנושא היל"ל וגדולה מזו כתב דאפי' בחמשים שהודה פטור ועוד דאין זו גדולה מזו דכיון דהוי טענו חטים והודה לו בשעורים ודאי דפטור אף במה שהודה:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף