לחם משנה/אבל/יג

לחם משנה ‏ אבל יג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כיצד מנחמין את האבלים וכו'. כל מה שכתב כאן עד האבל מיסב נתבאר רובו בפרק ב' דסנהדרין פרק כהן גדול (דף י"ט.) שאמרו שם אמר רב פפא שמע מינה מהא מתניתא תלת וכו' ושמע מינה אבלים עומדים וכל העם עוברים ושמע מינה אבלים לשמאל המנחמין הם עומדים עוד שם אמר רבי מנשיא וכו' אין שורה פחותה מעשרה בני אדם ואין אבלים מן המנין ע"כ ונתבארו דברי רבינו. והטור כתב בסי' שע"ו כשכתב סדר ניחום אבלים מימי הגמ' ועוברין משמאל האבל וקשה עליו דמן הגמרא שהבאתי משמע כדברי רבינו שהאבל משמאל המנחמין והמנחמין הם מימין האבל ע"כ כיון דהאבל משמאלם. ובפשטא דשמעתא איכא למידק איך למדו מאותה ברייתא דהאבל משמאל המנחמים משום דכ"ג כשהוא מנחם האבל הוא בשמאלו לפירוש רש"י ז"ל או לפירוש התוספות כיון דהעם בשמאלו ראשונה של כ"ג נמצא דהאבל משמאל העם תידוק מסיפא דהוא מתנחם והוא אבל והמנחמים שהם כל העם משמאל. וי"ל דשאני התם משום כבודו של כ"ג דאע"ג דמן הדין היה ראוי להיות בימינו מ"מ אין כבודו אלא שיהיו בשמאלו אבל מרישא דייק אליבא דתוספות שפיר מהאבל שהוא בשמאל העם שהעם הם ראשונה בשמאלו כדתנן במתני' ממצעו בינו ובין העם משמע דסגן מצד אחד והעם מצד אחר שהוא הצד שמאל ואח"כ האבלים ואע"ג דברייתא תני אבלים קודם העם אין חשש בזה ואפילו לפירוש רש"י ז"ל דייק מרישא משום דכ"ג הוא המנחם והאבל הוא משמאלו מ"מ דייק שפיר דמאי אמרת משום יקרא דכ"ג עבדינן ליה אין זה זלזול לו כיון שהוא בא לנחם האבל ראוי לו לעשות המצוה כתקנה ולשום האבל בימינו שהוא מכבדו ביותר ויתנחם יפה בכבוד שעושים לו א"ו שהאבל לעולם הוא משמאל המנחם מ"מ להרמב"ן ז"ל קשה כדכתיבנא דמן הסוגיא משמע דהמנחמין הם לימין האבל והאבל משמאלם כדכתיבנא:

ג

ואין המנחמין רשאין לישב אלא על גבי קרקע וכו'. מימרא דרב יהודה כתבה הרי"ף ז"ל בסוף פרק אלו מגלחין אע"ג דבגירסאות דידן ליתא משמע דאיהו גריס לה וכך הם דברי רבינו:

ד

מת שאין לו אבלים וכו'. מ"ש רבינו שהעשרה נעשים כאבלים ושאר העם מנחמים להם קשה מנין לו זה דבגמ' שבת (דף קנ"ב.) לא אמרו אלא דהם באים שם ולא שיהיו כמתנחמים ומפני כן השיג עליו הר"א ז"ל בהשגות וכתב שאין לזה שורש ומשמע מדברי רבינו דמימרא דרב יהודה דאמר מת שאין לו מנחמים וכו' ועובדא דההוא דשכיב בשבבותיה תרתי מילי הוו דפירוש המימרא הוא שיביא עשרה שיהיו קבועים להיות כמתנחמים וכל העם באים לנחם להם ועובדא הוי שלא מצא רב יהודה קבועים שיהיו לעולם שם כמתנחמים ויבואו כל השבעה ימים שם כדרך האבלים אלא בכל יום מקבץ עשרה והיה בא שם ואע"פ שלא היו עשרה קבועים כל השבעה ימים ועשרה שבאו ביום אחד לא היו באים ביום אחר ונמצאו שאין אלו כמתנחמים כיון שלא היו באים כל הימים כדרך האבלים בכל הימים המתנחמים להיות שם כל שבעה והדין השני שכתב רבינו ואם לא היו שם קבועים וכו' יצא לו מעובדא דר"י. ומ"מ לא מצאתי טעם נכון לרבינו מי דחקו לפרש כן דלפי הנראה עובדא ומימרא חד מילתא הוי ואין הכוונה שיהיו העשרה כמתנחמים אלא שיבאו שם להיות במקומו:

ה

חוץ מאבל וחולה דמשמע ישב באבלו ישב בחליו. התוספות לא פירשו כן שהם פירשו דטעמו דאין אומרים לחולה כן דבלא רשותו ודאי ישבו כיון דמן הדין לא היו צריכין לעמוד א"כ פשיטא שישבו בלא רשותו אבל לאחרים ת"ח שעומדים אומרים להם שישבו וכפירוש רבינו פירש הרי"ף ז"ל וכ"כ הטור:

ו

אין מביאין שם לא את המוגמר וכו'. בגמרא שם (דף כ"ז.) תנו רבנן מכבדין ומרבצין וכו' ואין מביאין את המוגמר וכו' והקשו מבר קפרא דאמר אין מברכין לא על המוגמר וכו' ותירצו לא קשיא הא בבית האבל הא בבית המנחמין והרי"ף ז"ל לא כתב אלא ברייתא לחודה גם רבינו הלך על פי דרכו אבל הטור בסימן שע"ח כתב אבל מביאין אותו בבית שהמת שם ואין מברכין עליה נראה שמפרש כפירוש קמא שכתב הר"ן בשם התוספות דבבית המנחמים אין מביאין ובבית האבל מביאין כל זמן שמת מוטל לפניו להעביר ריחו. ונראה לי דרבינו והרי"ף ז"ל מפרשים כן ולא הוצרכו להזכיר זה דכבר כתב רבינו בפרק ט' מהלכות ברכות דבשמים של מתים אין מברכין עליהם ומדקאמר אין מברכין משמע דאתויי מייתינן כמו שדקדקו בגמרא בפרק אלו מגלחין ובשמים של מתים היינו שמשימים בבית המת או על המת עצמו להעביר הריח והוא משנה בפ' אלו דברים בברכות (דף נ"א:) ושם כתבו הרי"ף ז"ל:

ח

אין שותין בבית האבל וכו'. כבר פירשתיו בפ"ד:

ט

אין אומרין שמועה והגדה בבית האבל. ברייתא היא בפרק אלו מגלחין וכתב הרב ב"י בסימן שמ"ד שהרמב"ן ז"ל מפרשה בשבת קאמר דאע"פ שאין אבילות בשבת אין עוסקין שם בתורה ולא בשמועה ולא בהגדה:

וכן אין אומרים בפני המת וכו'. בפ"ק דברכות (דף ג':) איכא בהא תרי לישני בגמ' והרי"ף והרא"ש ז"ל הך מימרא דאיתמר בגמ' דידן בפ"ק הזכירוה בפרק מי שמתו (דף י"ח.) גבי הא דאמרו שם מת תופס ארבע אמות לקריאת שמע ומדסמכה הרי"ף ז"ל לההיא דפרק מי שמתו ולא הביאה במקומה דהיינו פ"ק וכמו שהזכירו סמ"ג ורבינו ירוחם היה נראה לי לדקדק דכוונת הרי"ף כמו שפירשו אותו התוספות בפ"ק דברכות דדוקא תוך ארבע אמות איירי אבל חוץ לארבע אמות אפילו בדברי תורה מותר ולהכי סמכה שם לומר דהוי כאידך מימרא תוך ארבע אמות דוקא. אבל ראיתי להרא"ש ז"ל שהביא הך מימרא בפרק מי שמתו סמוך לאידך כמו שהביאה הרי"ף ז"ל ומ"מ כתב דאיירי חוץ לארבע אמות כלומר דאפילו חוץ לארבע אמות אסרינן בדברי תורה משמע דאין כוונתו כמו שכתבתי ואולי היה גורס אותה בפרק מי שמתו ופירוש דברי הרא"ש ז"ל אפשר לפרשם בחד מתרתי אנפי או שנאמר דמאי דקאמר דאיירי חוץ לארבע אמות ר"ל דאם היה תופס ארבע אמות אפילו מילי דעלמא אסור אבל דבריו של מת ודאי דהוא מותר אפילו תוך ארבע אמות וזהו הפירוש שהוזכר בהגהות אלפסי שפירש הרא"ש ז"ל אבל מדברי רבינו ירוחם בנתיב כ"ח שכתב שאם הוא תוך ארבע אמות אפילו דבריו של מת אסור נראה שהבין בדברי הרא"ש ז"ל דלהכי כתב חוץ לארבע אמות כדי שיהיה מותר אפי' דבריו של מת אבל מה שהבין הטור בדברי הרא"ש שמה שכתב דאיירי חוץ לארבע אמות הם דברי רבינו האיי דבר תימה הוא ודאי שהוא העתיק לשון רבינו האיי כמו שהביא אותו הרי"ף ואחר כך כתב הרא"ש ז"ל מדעתו דאיירי חוץ לארבע אמות ואין עסק לרבינו האיי בזה גם דברי רבינו ירוחם שכתב שם וה"מ בדברי תורה אסור אבל מילי דעלמא מותר בענין המת קשה דלמה כתב בענין המת דא"כ היינו דבריו של מת ומה שהזכירו בגמרא מילי דעלמא הם דברים שאין למת עסק בהם כלל ואולי שהוא מפרש דדבריו של מת הוא בדבר הצריך למת להוצאה ולקבורה כדכתב הרמב"ן אבל מילי דעלמא נהי שהם בענין מיתה מ"מ אינם נוגעים לענין מעשה אלא ספור דבריו מענין מיתה ומרירות הלב וכיוצא בדברים האלה אבל מילי דעלמא ממש שאינם נוגעים כלל למיתה משמע ליה לרבינו ירוחם. עוד ראיתי במרדכי במועד קטן השני לשונות שהוזכרו בפ"ק בגמ' דידן הפוכים שהוא הביא בלישנא קמא דכ"ש מילי דעלמא דאסור ובבתרא דמילי דעלמא מותר ובגירסאות דידן הוי בהפך ולפי גירסתו כתב בסוף לשונו אבל מילי דעלמא אפי' תוך ארבע אמות וללישנא קמא אסור בכל אותו חדר שהמת מונח בו ולא כתב ללישנא קמא אלא בערך מילי דעלמא דללישנא בתרא מותר לפי גירסתו לכך כתב דללישנא קמא אסור ואח"כ כתב מסברתו דכל החדר כארבע אמות דמי ולא שיהיה זה תלוי בלישנא קמא עד שיפול על זה תמיהת הרב ב"י שתמה בסימן שמ"ד דכוונתו היא כמו שכתבתי ברורה בעיני. ומ"מ קשה מ"ש דכל החדר כארבע אמות דהא כל הפוסקים זולת רי"ץ גיאת פסקו דלא כרשב"א דאמר בפרק מי שמתו דכל הבית כארבע אמות דמיא וכמבואר בב"י טור או"ח סימן פ"ז יעויין שם ודעת רבינו דאינו אסור אלא תוך ארבע אמות אבל חוץ לארבע אמות מותר אפילו בדברי תורה תדע לך דהא מי שאמר דכאן אסור אפי' חוץ לארבע אמות צריך לחלק בין מת לקבר כמו שחילק הרב ב"י לדעת הטור אליבא דרבינו האיי וסובר דבין המת לקבר אפילו חוץ לארבע אמות אסור ורבינו אי אפשר דסובר כן דהרי בהלכות קריאת שמע בפרק ד' כתב ואם הרחיק ארבע אמות מן הקבר או מן המת מותר וכן בסוף הלכות ספר תורה כתב ולא יקרא בו עד שירחיק ארבע אמות מן הקבר או מן המת וכו' משמע דאפילו במת סגי בארבע אמות לכך נראה ודאי דעת רבינו כדכתיבנא:

יב

תדאג כל החבורה וכו'. בפרק ר"א דאורג (דף ק"ו.) אמרו אמרי לה במת קטן ואמרי לה במת גדול ורבינו לא פירש משום דלא נ"מ כלל לענין דינא:

מונחת לו על צוארו וכו'. הטור כתב בין כתיפיו ובגמרא דידן מ"ק (דף כ"ז:) איתא בין שתי יריכותיו:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף