לחם משנה/אבל/יב

לחם משנה ‏ אבל יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

שהקבורה מצוה שנאמר כי קבור תקברנו וכו'. קשה דכיון דטעם רבינו דפסק דאין שומעין לו הוי משום דהוי בעיא דלא איפשיטא וספק איסורא לחומרא כדכתב הרמב"ן אם כן לא היה לו לתלות הטעם משום דהקבורה מצוה אלא משום דהקבורה משום בזיונא דזהו הצד מהבעיא שעשה הבעיין לומר דאין שומעין לו וכן הטור סימן שמ"ח כתב טעם זה וז"ל אין שומעין לו דבזיונא דכולהו חיי הוא וכו' ותו קשיא לפשוט בעיין מהא דאמרינן בפרק נערה שנתפתתה (דף מ"ח.) אמר רב מתנא האומר אם מת הוא לא תקברוהו מנכסיו אין שומעין לו לא כל הימנו שיעשיר את בניו ויפיל עצמו על הצבור ע"כ משמע דאין שומעין לו. מיהו אין זו קושיא דהתם הוא משום דבעי קבורה אלא שלא יקברוהו מנכסיו ולכך אין שומעין לו אבל לעולם דאי אמר דלא בעי קבורה דילמא דשומעין לו דטעמא משום כפרה ולא משום בזיונא והא אמר דלא בעי כפרה אבל קושיא הראשונה קשיא. וי"ל דרבינו סובר דלא בעי הבעיין אלא משום דסובר דאין קבורה מן התורה וכאיכא דאמרי דאמר ר' יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי רמז לקבורה מן התורה כו' אבל ללישנא קמא דר' יוחנן דאית ליה דקרא דקבור תקברנו מריבוי דרשינן אפילו שאר מתים והמלין מתו עובר בלא תעשה ליכא בעיא דכיון דהיא מצוה מן התורה לקבור מתו לאו כל כמיניה לומר שלא יקברוהו וכיון דרבינו פסק בפרק ט"ו מהל' סנהדרין כלישנא קמא דר' יוחנן דהמלין מתו עובר בלא תעשה לכך כתב כאן הטעם משום דהקבורה היא מצוה:

ב

כל המתעצל וכו'. בפרק ר' אליעזר דאורג (דף ק"ה:) א"ר שמעון בן פזי א"ר יהושע בן לוי משום בר קפרא כל המוריד דמעות על אדם כשר הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו וכו' אמר רב יהודה אמר רב כל המתעצל בהספדו של חכם ראוי לקוברו בחייו וכו' אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן כל המתעצל בהספדו של חכם אינו מאריך ימים מדה כנגד מדה וכו' כך הגירסא בגמרא דידן במימרא קמא כשר ובתרי מימרי אחריני חכם ואם זאת הנוסחא היתה לו לרבינו קשה דמאי כתב בחכם אינו מאריך ימים ובכשר ראוי לקוברו בחייו הא תרוייהו גבי חכם איתנהו בגמרא ולא אמרו בגמרא גבי אדם כשר אלא ההיא דסופרן ומניחן בבית גנזיו וכמ"ש אח"כ וכל המוריד דמעות וכו' הרי שכרו שמור וכו' לכך נראה ודאי דגריס כגירסת הרי"ף והרא"ש ז"ל דגרסי בתרי מימרי קמאי כשר ובמימרא בתרא חכם ואע"ג דהא דראוי לקוברו בחייו למדוהו מיהושע שנתעצלו בהספדו ורגש עליהם ההר ויהושע היה חכם מ"מ נלמד ג"כ לאדם כשר דאי תימא יהושע דוקא א"כ לא תלמוד אלא רב מפורסם כיהושע ולא שאר חכמים א"ו דלא נלמוד אלא הדומיא ליהושע בענין הכשרות שיהיה אדם כשר לבד. אבל על הטור יש לדקדק שכתב בסי' שמ"ד וכל המתעצל בהספדו של אדם כשר אינו מאריך ימים וראוי לקוברו בחייו דהא לא אתי כשום חד מהגירסאות הנזכרות דלכולהו בההיא דאינו מאריך ימים לא הוזכר אלא חכם ואולי היה גורס ג"כ בההיא אדם כשר:

ה

כדרך שעושין מעמד ומושב לאנשים וכו'. בפרק המוכר פירות (דף ק':) אמרו אחתיה דרמי בר פפא הוה נסיבא ליה לרב אויא עבד לה מעמד ומושב ע"כ. הרי דלנשים עבדינן מושבות ורב יוסף ואביי ורבא דאמרו שם דטעה לא הקשו עליו משום דהיא אשה הא משמע דכ"ע עבדינן אפי' לאשה מעמד ומושב:

אבל אין מניחין מטת האשה וכו'. סתם רבינו כר' אליעזר דאמר אפילו של שאר נשים וכן פסק הטור בסי' שנ"ה:

ו

אבל אומרים עליהם דברי שבח וכו'. ירושלמי רבנן אומרים קילוסים ומפרש רבינו כפירוש בתרא שכתב בטור בסי' ת"ג דהיינו קילוסים להקב"ה ולא כפירוש קמא דפירוש דמקלסים המת ומספרים בשבחו:

ז

אם שדרו קיימת וכו'. בפרק אלו מגלחין (דף כ"ה.) אמרו כששלדו קיימת ופירש"י ז"ל גופו קיימת והטור בסי' שמ"ה כתב כלשון הגמרא שלדו קיימת אבל רבינו כתב שדרו אולי שהוא גורס כן בגמרא או אפשר שמפרש שלדו דכיון דהשדרה היא קיימת מיקרי שלדו קיימת דהשדרה היא עיקר בנין הגוף:

ח

ולערב אין מתאבל אפי' צרורין וכו'. מדברי רבינו שכתב אחר ולערב אין מתאבל הא דאפי' צרורין וכו' משמע דמפרש כפירוש התוספות דקאי רב חסדא אסיפא:

ט

בני חמש ובני עשירים בני שש וכו'. פסק כר' יהודה כלישנא בתרא דרב גידל דאמר הכי בגמ' מ"ק (דף כ"ד.) ואע"ג דפסק לעיל בפרק י' דר"ה ויוה"כ כרגלים כר"ג והיינו כלישנא קמא נמי י"ל דמה שפסק כר"ג הוא משום דרבינא אמר מסתברא כר"ג הוא דאמינא. וראיתי בהר"ן שכתב בפירוש ההלכות דכ"מ ששנה ר"ג במשנתנו הלכה כמותו וקשה דאין זה הכלל אלא לרשב"ג ולא לרבן גמליאל ועוד דאם איתא להאי כללא למה רב גידל הוצרך ללישנא קמא לפסוק כמותו הא כללא הוא דהלכתא כרבן שמעון בן גמליאל:

י

באשה אחת ובשני אנשים וכו'. הרב כ"מ בסוף הלכות איסורי ביאה הקשה דהא התם אסר רבי להתייחד אשה אחת עם אנשים הרבה ותירץ דהתם מיירי ביחוד ממש בבית שאין הפתח פתוח לרשות הרבים. ולי נראה לתרץ כמו שתירצו התוס' לאבא שאול דאמר אף באיש אחד ושתי נשים דאע"ג דאמרינן במסכת קידושין (דף פ':) דאין איש אחד מתייחד עם שתי נשים בשעת אבילות דטרידי שרי וכי האי גוונא משנינן לרבנן אליבא דרבינו דיחוד כי האי דאשה אחת עם אנשים דאינו יחוד גמור כאיש אחד עם נשים דהוי יחוד טפי מקלינן הכא משום דאיכא אבילות אע"ג דבעלמא היכא דליכא אבילות אסרינן ליחוד כי האי:

הניטלת באגפיים וכו'. עיין בבית יוסף טור יו"ד סי' שנ"ג דשם ביאר דרבינו פליג על רש"י ז"ל בזה:

יא

ומקום שנהגו נשים לצאת וכו'. ברייתא בסנהדרין פ' כה"ג (דף כ'.) :

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף