לבושי שרד/חושן משפט/סה
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
סמ"ע ס"ק ב'. עד"ר כתבתי טעם למה כתב הטור והמחבר פלוגתא בזה לקמן וכו'. נ"ב דס"ל להסמ"ע וש"ך הא דכתב לקמן סעיף ט"ז דיעה דגובין בו היינו אף אם החזיר אחר שנשמע מפי המוצא ספיקתו מדכתב סתמא דאל"כ לא הקשו כלום דהא בסעיף ב' הובא גם בזה עיי"ש בסמ"ע סק"ז ומ"ש שם יש מי שאומר אפילו גבו בית דין ואח"כ נודע בעדים שנפל כו' צ"ל אף נודע בעדים שהוא אמר שנפל ג"כ דהא אז היה נאמן במיגו ודו"ק היטב:
בש"ך סוף ס"ק ד'. וא"ש מה שהקשו הש"י והסמ"ע והב"ח על הטור וכו'. עדיין קשה הא הבע"ת ס"ל לקמן דאין גובה הא לדידיה בבריא גובה ואפשר התם כיון דנפל איתרע מיהו בש"ך ס"ק מ"ו משמע דאף בשליש פליג הבעה"ת ע"ש וצ"ע ודו"ק:
בש"ך ס"ק י"ד. ה"ה הכא טענינין להו. משמע שמסכים כך להלכה לפי שפוסק שם הש"ך דאף מילתא דלא שכיח טענינן וקשה דהמחבר לטעמיה אזיל דסבירא ליה בסימן ס"ד דאמרינן מיגו בשטרות אבל להש"ך שם בס"ק ד' ליתא להאי דינא כלל דהא אביהון גופיה לא מצי למיטען הכי עיין בסימן ס"ח בש"ך סוף סק"ב וצ"ע:
בש"ך ס"ק כ"ג. אבל כשזמנו בו ביום דליכא האי חששא לא חיישינן וכו'. נ"ב וגם קשה מאוד דלפי דברי הסמ"ע ודאי חיישינן להכי א"כ גם בזה לא מהני לפי מ"ש הסמ"ע בס"ק כ' דלא חיישינן שכבר נפרע ורוצה להרויח פשוטי דספרי כיון דלא יש ריוח למלוה. א"כ כאן ניחוש אף שיש בו הנפק וכבר לוה שמא פרע ורוצה עוד ללוות אחר זמן רש בזה ריוח להמלוה והלוה עושה משום פשיטי דספרי ולהסמ"ע צ"ל דזה חששא רחוקה ולא חיישינן ודו"ק גם ק"ק בזה מדברי הסמ"ע לקמן ס"ק ל"ג וצ"ע קצת ודו"ק היטב:
בש"ך ס"ק ס"א. מיהו נראה וכו'. אבל כשהמלוה חי וטעין ברי. נ"ב ה"ה אם היורש טוען ברי עיין ס"ק נ"ח: