כתר תורה (מסגרת השולחן)/ג/ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

כתר תורה (מסגרת השולחן) ג ב

---

---

עץ חיים

---

---

ב סגולות לאריכות ימים ולהצלחה ושמירת בריאות הגוף:

(א) שלשה דברים מאריכין ימיו ושנותיו של אדם. המאריך בתפלתו סופו מתקבל. שנאמר תכין לבם תקשיב אזנך. ואל יחשוב ראוי הוא שיעשה הקדוש ברוך [הוא] בקשתי כיון שכוונתי בתפלתי. כי אדרבה זה מזכיר עונותיו של אדם. שעל ידי כך מפשפשין במעשיו לומר בטוח הוא בזכיותיו. אלא יחשוב שיעשה הקדוש ברוך הוא בחסדו (ברכות דף נ"ד עמוד ב' שלחן ערוך אורח חיים סימן צ"ח וחופת אליהו רבה):

(ב) [א] והמאריך על שלחנו מאריכין ימיו שמתוך כך עניים באין ומתפרנסים והמרחיב יד על שלחנו סופו מתעשר (גמרא שם ורש"י וחופת אליהו רבה):

(ג) והמצניע עצמו בבית הכסא אין רוח רעה ולא מיתה שולטין עליו (חופת אליהו רבה. ועיין בגמרא שם ובדף ס"ב ובאורח חיים סימן ג'):

(ד) ד' דברים מביאין את האדם לידי עושר. עיון תפלה שמכוין בתפלתו (ועיין לעיל סעיף א'). ונושא ונותן באמונה עם הבריות. ועלוב לאנשי ביתו. שאינו מקפיד. ויש אומרים מי שיש בו דיעה. שנאמר ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים (חופת אליהו רבה):

(ה) שלשה הקדוש ברוך הוא אוהבן מי שאינו כועס ומי שאינו משתכר ומי שאינו מעמיד על מדותיו לנטור איבה (פסחים דף קי"ג עמוד ב'. חופת אליהו רבה. שערי הקדושה חלק ב'):

(ו) ג' דברים מביאין את האדם לידי עניות. המשמש מטתו ערום. והעומד לפני הנר ערום. והמשמש בפני כל חי אפילו בפני תרנגול (חופת אליהו רבה):

(ז) ג' דברים מאבדין את המזונות. קול צעקת סערה. והמחליף סנדל של שמאל לימין קשה לשנאה. [ב] והתופר בגדיו עליו כשהוא לבוש (שם):

(ח) היושב בצלו של נר. והמכבה הנר בפיו. קשה לחולי נכפה ח"ו (שם ובספר זכירה):

(ט) המשמש מטתו לאור הנר הוויין לו בנים נכפין (שם):

(י) ויזהר מאוד שלא יתראה שם אור הנר כלל. כמו שיתבאר לקמן בזר זהב סימן ט' וסימן י' עיין שם:

(יא) שלשה דברים מביאין את האדם לידי פודגרא (פירוש חולי הרגלים) מנעל דחוק ומטה קצרה ותשמיש ביותר (חופת אליהו רבה). ויש אומרים אף השותה יין ביותר וכעסן גדול (ספר זכירה):

(יב) הדורך ברגליו יחפים על כנים בארץ גורם חולי געל"י זוכ"ט ח"ו (שם):

(יג) ג' דברים מביאין את האדם לידי דאגה. גידול שער. וגידול צפרנים. ובגדים קרועים (שם):

(יד) ג' מזקינין בלא זמנן. הדר בעליה (מפני שצריך לעלות ולירד). והמגדל תרנגולים. והאומר דבר ואינו נשמע (חופת אליהו רבה):

(טו) חמשה דברים משכחים את הלימוד. האוכל ממה שאכל עכבר. וממה שאכל חתול. והאוכל [ד] לב של בהמה. [ה] והרגיל בזתים. והשותה מים של שיורי רחיצה. [ו] והרוחץ רגליו זו על גבי זו. ויש אומרים אף המניח כליו תחת מראשותיו (הוריות דף י"ג עמוד ב'):

(טז) גם אלו דברים קשה ללימוד. שהעושה אותן יהא קשה לשמוע ולהבין. העובר בין שתי נשים. והאשה העוברת בין שני אנשים. וההולך ומריח ריח נבילה. והעובר תחת הגשר שלא עברו תחתיו מים ארבעים יום. והאוכל פת שלא בישל כל צרכו. והשותה מאמת המים העוברת בבית הקברות. והמסתכל בפני המת (שם וברש"י):

(יז) לא יסתכל בבריות טמאות. ובפני אדם רשע. ובע"א. ובפני המת. ולא על נבילה. ולא על אדם משוגע. ולא בפני אדם עצב. ולא בפני אדם שכועס. ולא בפני שום אשה ומכ"ש כשהיא נדה. כי כל זה פוגם הנפש מאוד וגם קשה לשכחה (ספר חסידים וספר זכירה וספרי מוסר):

(יח) עשרה דברים ממעטין כח בני אדם. ואלו הן. אימה. פת חמה. והישן על הארץ. והישן על מטה קצרה. וההורג נחש. והקופץ נהר. והאוכל קישות (האפי"ן בל"א) שלא בזמנה. והמקיז דם מלמטה. ופסיעה יתירה. והמושך עול כבד ביותר (חופת אליהו רבה. ועיין בגיטין דף ע'):

(יט) המאכיל דם האדם לחתול. נעשה אותו אדם חלש (שבת דף ע"ה עמוד ב' וברש"י שם ובתוספת נדה דף י"ז):

(כ) ח' שבט סכנה לאכול [ז] אווז (תשב"ץ סימן תקנ"ח):

(כא) כשאדם יוצא בדרך והוא מתפחד. אזי כשבא לביתו. ינער את שולי בגדיו (ספר הנהגות אדם):

(כב) יישן גם בלילה עם הציצית. כי הם מגינות לשמרו מחטא. והאריז"ל לא היה מסיר הטלית קטן גם בעת זיווגו (עבודת הקודש):

(כג) אשה לא תטבול כשאין בעלה בעיר. מפני סכנה. משום חשש דיבוק רוח (שו"ת שבות יעקב חלק ג'):

(כד) ז' דחיות יש. שבועת שקר אחד דוחה ק' זכיות. חילול השם אחד דוחה ק' תפלות. ביזוי תורה אחד דוחה ק' שמחות. ניבול פה אחד דוחה ק' הבטחות. גזילה אחד דוחה ק' ברכות. מחלוקת אחד דוחה ק' פרנסות. לשון הרע אחד דוחה ק' תשובות (ספר אור צדיקים ושל"ה):

(כה) ולכן יזהר שלא לעשות שום אחד מכל דברים אלו וטוב לו. וכן יזהר לשמור את עצמו מכל דברים הרעים שכתבנו למעלה. ויזכה לכל טוב:

(כו) חמשה דברים משיבים את הלימוד. [ח] פת פחמין היינו פת האפוי בגחלים (שנשרף קצת). וכל שכן פחמין עצמן. והאוכל ביצה מגולגלת בלא מלח. והרגיל בשמן זית. והרגיל ביין ובשמים. והשותה מים של שיורי עיסה. ויש אומרים אף הטובל אצבעו במלח ואוכל (הוריות דף י"ג עמוד ב'):

(כז) לנצח בעל דינו. כח צפורן של רגל ימין של תרנגול זקן בידך (לבושי שרד):

(כח) לבטל הגזירה (של חולי ושאר דברים ר"ל) יאמר צ"א פעמים ויהי נועם ויכוין לשילוב השני שמות כידוע. וגם בגמטריא מלא"ך. ותתבטל הגזירה (שם):

---

---

זר זהב

---

---

[א] והמאריך על שלחנו. בגמרא יליף מקראי דבזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר על ישראל. ועכשיו שלחנו של אדם מכפר עליו. בהכנסת אורחין (שם ובחגיגה דף כ"ז וברש"י שם). ממילא נשמע דעכשיו שאין נוהגין ליתן מסעודת השלחן לעניים מהוגנים. אין צריך לבלות זמן להאריך בסעודה. רק שיהיה ביתו פתוח לרוחה בהכנסת אורחים ולשלוח לעניים מהוגנים בשר ולחם וכמו שכתוב בסמוך והמרחיב יד על שלחנו סופו מתעשר ופירושו כדאמרינן. צריך ליזהר בכל סעודה שעושה לאנשים. צריך להזמין עניים ואביונים שיאכלו שם. וכן בכל שמחת יום טוב ישמח גם כן לעניים. ואם לאו נתעורר הקטרוג ר"ל (כמבואר בזוה"ק פרשת בראשית ובמדרש תנחומא פרשת האזינו ובספרי מוסר) סגולה לפרנסה ולהצלחה שיברך ברכת המזון בכוונה ובדקדוק התיבות והנקודות. וכשיגיע להפסוק ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך. יכוין כי ר"ת וס"ת של הפסוק הם אותיות כ"ו ומרומז בו שם הוי"ה ב"ה שהוא שם הרחמים והוא בגמטריא כ"ו. ועל ידי זה יתעוררו הברכות שבירך יצחק ליעקב בפרשת תולדות. אשר ר"ת וס"ת של הברכות הוא ג"כ כ"ו. וגם הברכות של הפסוקים בתחילת פרשת עקב וגם קצת פסוקים בקריאת שמע מתחילין בו' ומסיימים בך'. להמשיך עלינו כל הברכות והטובות ברחמיו יתברך. ועיין לעיל בדף מ' עמוד ב' מזה:

[ב] והתופר בגדיו עליו. ואם נחוץ לו לתפור על עצמו איזה דבר קטן. ואי אפשר לו עתה לפשוט המלבוש. שמעתי שיקח בפיו איזה חוט וילעוס את החוט קצת בשעה שתופר. נוהגין שאינו משאיל לאחר כיס וארנקי של מעות שלו. שלא יטול זה מזלו (בבא מציעא דף כ"ז עמוד ב'. יבמות דף ק"כ עמוד ב'. אבן העזר סימן קל"ב). ואין בזה משום ניחוש (תוספות שם):

[ג] לידי דאגה. אדם המבעית מביא על עצמו יסורין ח"ו (ספר זכירה). כדאיתא בגמרא ברכות דף ס' עיין שם: כשרוצה לישן לא ישים ידו על גיד הנשה כי יבהלוהו חלומות רעים ח"ו (ספר דבר לפי). ולכן לא ישים ידו על הירך כלל בעת שרוצה לישן. גם לא יניח ידו על הלב קודם שישן. כי זה קשה מאוד כשמחזיק ידו על הלב בשעת השינה כידוע:

[ד] לב של בהמה. צריך לשמור מאוד מלאכול שום לב בהמה חיה ועוף. כי גורם לו טפשות ושכחה כו' (ספר נגיד ומצוה ושלחן ערוך האריז"ל):

[ה] והרגיל בזתים. (שם) זה דוקא בעם הארץ. אבל האוכלם בכוונה גדולה כנודע מוסיפים בו זכירה (שם):

[ו] והרוחץ רגליו. גם המזיע עצמו בבית המרחץ כשהוא עומד (חופת אליהו רבה):

[ז] אווז. ולכן לא יאכל ביום ההוא גם שומן אווז. גם בכל השנה כשאוכל בשר אווז. טוב לאכול ממנו הכנפים והקורקבן והרגלים. דזה הוא הטוב מבשרו. ושאריתו רע. וקשה להתעכל (ספר שבילי אמונה). וכתב הט"ז ביורה דעה סימן קט"ז וזה לשונו מצאתי בקובץ אחד ישן אלו ימים שסכנה מאוד להקיז דם בהם. קבלה מרבי יהודה החסיד ראש חדש אייר אלול טבת כשחל יום א' של אחד מהנ"ל ביום ב' או ביום ד'. וכן השוחט אווז ביום זה או האוכל ממנו מסתכן ח"ו. ובקובץ אחר מצאתי גם כן. רק שבמקום יום א' של טבת נכתב יום ט"ו של טבת כשחל ביום א' (ט"ז ובאר היטב שם דפוס ווילנא). וממילא אין לאכול גם כן שומן של אווז בימים אלו ועיין ביורה דעה סימן י"א מעניני שחיטת אווזות בטבת ושבט:

[ח] פת פחמין. ובספר חופת אליהו רבה כתב בלשון זה. ה' דברים מעמידין את החכמה. האוכל פת שבשלה כל צרכה. וביצה מגולגלת שצלויה רכה. והשותה מים הנותרים מן העיסה. ומי שטובל במלח אצבעותיו ואוכל והרגיל בשמן זית עכ"ל ובגמרא הנ"ל יש פלוגתא אם לטבול אצבעו אחת או שתים וכתב בשלחן עורך אורח חיים סימן קע"ט דהאוכל מלח באצבעותיו לא יאכל אלא בשתי אצבעות אלו. באמה. הוא אצבע הארוך. ובקמיצה. הוא הסמוך לאמה למטה ממנו. עיין שם הטעם ועיין בספרי תוספות חיים על תהלים בקונטרס זר זהב דבסוף עוד כמה דברים המסוגלים לבני חיי ומזוני ולכל טוב:

איתא בזוה"ק פרשת במדבר (דף קי"ז עמוד ב') האי מאן דאמר שבחיה דחבריה דבנוי או דממוניה בעי לברכא ליה ולאודאה עליה ברכאן כו'. ואי איהו מני (מספר) שבחיה דחבריה ולא אודי עליה ברכאן הוא נתפס בקדמיתא מלעילא. ואי איהו מברך ליה הוא מתברך מלעילא. ופירשו הרמ"ז ומקדש מלך הטעם כי הנה חבירו. טרם הוא יספר את שבחו היה מתקיים בשלו וחילו והונו פורה משרשו העליון ואין כח לחיצונים להאחז בו. אבל כשזה מספר בשבחו ורוב קניינו מעורר החיצונים להתקנאות בו ולהמעיטו. ואין לו תקנה אלא במגן הברכות. ולכן כשאינו מברכו גורם פירוד בין הענפים ובין שרשם. ונמצא פוגם למעלה ועל כן מקורו יקדים להיות נשחת תחילה ח"ו. ואי איהו מברך ליה הוא מתברך מלעילא כי אין אדם נותן מה שאין לו ואם הוא משפיע ברכה על חבירו מוכרח הוא שהוא יבורך בראשונה. וכמאמר רז"ל על פסוק ואני אברכם (שם) ולכן צריך ליזהר אם מאיזה טעם צריך לספר שאיש פלוני עשיר או שאיש פלוני הרויח עתה סכום רב או אם מספר שיש לו בנים טובים. או שאר טובה. יברכו תיכף שיתקיים לו בברכה וכל טוב. כי אם לא יברכו יהי' הוא בעצמו נענש תחילה. ומה לו לעונש זה ולכן יברכו בעין טובה ויתברך גם הוא בעצמו ממקור הברכות:

כשנוסע בדרך יאמר פסוקים אלו. ומסוגל לשמירה. ולהצלחה. ולכל טוב וברכה: בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. (בראשית י"ז) והקימותי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדורותם לברית עולם להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך (שם כ"ח) ואל שדי יברך אותך ויפרך וירבך והיית לקהל עמים. ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך את ארץ מגוריך אשר נתן אלהים לאברהם. (שם כ"ח) והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה הזאת כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך. (שמות ט"ו) ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חוקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך. (שם כ"ג) ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך. (ויקרא י"ח) ושמרתם את חוקתי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ה'. (שם כ"ב) ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני ה' מקדישכם. (במדבר ו') יברכך ה' וישמרך. יאר ה' פניו אליך ויחונך. ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום:

ואחר כך יאמר פרשת שמע עד ובשעריך. ואחר כך יאמר פסוקים אלו: (דברים ז') ואהבך וברכך והרבך וברך פרי בטנך ופרי אדמתך דגנך ותירושך ויצהרך שגר אלפיך ועשתרות צאנך על האדמה אשר נשבע לאבותיך לתת לך. (שם ח') ואכלת ושבעת וברכך את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך. (שם י') ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך. לשמור את מצות ה' ואת חקותיו אשר אנכי מצוך היום לטוב לך. (שם י"ג) אחרי ה' אלהיכם תלכו ואותו תיראו ואת מצותיו תשמורו ובקולו תשמעו ואותו תעבודו ובו תדבקון. (שם כ"ח) ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגך כי תשמע בקול ה' אלהיך. (שם ל') ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך. והותירך ה' אלהיך בכל מעשה ידך בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך לטובה כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך:

ואחר כך יאמר עשרה מזמורי תהלים אלו. ד'. ה'. י"ח. כ"ב. כ"ה. ל"ד. ס"ה. צ"א. קי"א. קי"ט. ועיין במה שכתבתי בסידור דברי חיים ובספרי פתחי חיים דיני וסדר תפלות הדרך. וסדר הפסוקים דכאן הוא לומר כל זמן הנסיעה בדרך. כמה פעמים שירצה. גם כשהוא בביתו וצריך לאיזה ישועה. אם יש לו פנאי טוב שיאמר סדר הנ"ל ואחר כך ישאל בקשתו בלשון הקודש. ויעזור השם יתברך ויצליח. כי יש בזה כמה ענינים טובים (עיין בכתבי הריב"ש ז"ל) ועיין בספרי ישועות חכמה סימן כ"ז וסימן ס"ח:

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · מעבר לתחילת הדף