כפות תמרים/סוכה/לח/ב

כפות תמרים סוכה לח ב

א"ר הלכתא גברוותא וכו' שמצוה לענות הללויה. ק' דלקמן אמרים הוא או' הודולה' והם או' הודו לה' והם או' הודו לה' מכאן שמצוה לענות ראשי פרקים וכיון דכן דהיו עונים ראשי פרקים ל"ל הך מלתא דקאמר הוא או' הללויה להן אומרים ללויה המכאן וכו' ת"ל דצריכין לענות הללויה משום דהוא ראש פרק כמו הודו לה' ויראה ליישב דעניית ראשי פרקים אינו אלא למי שאינם בקיאין אבל הבקיאין דקוראין כל ההלל עם הש"ץ אין עונין ראשי פרקים ומ"מ אע"ג דאין עונין ראש' פרקים בתחלת ההלל צריך שלא יתחיל הבקי הללויה עם הש"ץ אלא הוא אומר הללויה והן או' הללויה:

הוא אומר הודו לה' וכו'. תימה אמאי לא אמר הוא אומר בצאת ישראל דהוא ראש פ"ב וכן אהבתי ולא הזכיר אלא הודו דהוא ר"פ ה' והתוס' הרגישו זה וכתבו ושמא מתחלת הלל עד הודו פרק א' וזה דוחק גדול וילע"ד דבזמן תקנה ראשונה דלא היו עונין רק הללויה ור"פ ודאי דהיו עונים ר"פ דבצאת ישראל ואהבתי וכ"כ הרמב"ם פ"ג דחנוכה אבל בזמן רבא דהיו קורין כל ההלל כל הקהל לא ראו לעשות רמז לדין עונין ר"פ אלא בפ' אחרונה שהיא ר"פ אחרון ויש תימה על הרמב"ם פ"ג דחנוכה אמאי לא הזכיר דהוא אומר הודו וכו' ועיין מ"ש הל"מ ולעד"נ דדבריו תמוהים הרבה דפשיטא דהיו עונים הודו דהוא ר"פ ולעד"נ שלא הזכירו רמב"ם משום דהוא פשוט' דהרי אמר דעונין ר"פ:

הוא אומר אנא ה' הושיעה נא וכו'. יש להסתפק אם בזמן תקנה א' של קריא' הלל היו עושים זה דהוא אומר אנא ה' הושיעה נא וכו' די"ל דבתקנה א' היו עונין על כל דבר הללויה וגם היו עונים ר"פ בלבד אבל זה הענין דהוא או' אנא ה' וכו' זה נתחדש בימי רבא וכן נראה מפשט השמועה ומדברי רש"י אמנם הרמב"ם פ"ג דחנוכה כתב סגנון התקנה הראשונה דעונה הללויה על כל דבר סך הכל קכ"ג פעמים כשנותיו של אהרן כדאיתא במדרש תילים והביאו ילקוט תילים סי' כ"ב ואמר דעונה ר"פ כגון בצאת ישראל ואהבתי וגם כתב הקורא אומר אנא ה' הושיעה נא והם עונין אחריו אנא ה' וכו' אלמא דענין זה דהוא אומר אנא ה' וכו' היה נוהג בזמן תקנה א' ודוק:

תוס' ד"ה הוא אומר הללויה וכו' והשתא וכו'. ק"ל אמאי לא פירש דהש"ץ מברך וכל הקהל יוצאים בברכתו וכ"כ הרמב"ם פ"ג דחנוכה וז"ל מנהג קריאת ההלל בימי חכמים הראשונים וכו' יעו"ש י"ל דלא ניחא להו לומר כן משום דא"כ משמע מהכא דשומע כעונה וא"כ אמאי אצטריכו לנהוג הוא אומר ברוך הבא והם אומרים בשם ה' מכאן לשומע כעונה הא מלתא שמעי' לה מענין הברכה דש"ץ מברך והם שותקים לכן פי' התוס' ושמא כולם מברכים יחד. ולקמן גבי הוא אומר ברוך הבא אבאר דעתו של הרמב"ם:

תוס' ד"ה מכאן שמצוה פי' בקו' וכו'. דע דהרמב"ם פ"ג דחנוכה ס"ל כרש"י דעל כל דבר חוץ מראשי פרקים עונין הללויה סך הכל קכ"ג וכו' וכמו שכת' לעיל משם הילקוט ודבר תימה איך אשתמיט לתוס' מדרש זה דמסייע לרש"י ז"ל והראיה שהביאו התוס' מההיא דפרק כשם לדחות פרש"י מדקתני והם עונים אחריו ראשי פרקים לא מכרעת דהרי מסיים התם משה אמר אשירה לה' והם אומרים אשירה לה' כו' אמנם ק' דאם בכל השירה לא היו עונים רק אשירה לה' א"כ מהו זה שאמרו והם עונים אחריו ראשי פרקים כבר תירץ קושיא זו בתי"ט פרק כשם יע"ש ועיין בהר"ן דגם הוא דחה פרש"י מההיא דפרק כשם דאמר דעונין ראשי פרקים ולכאורה יראה דל"ק דה"ק דבראשי פרקים עונין ראשי פרקים אבל באמצע הפרקים היו אומרים אשירה לה' דומיא דהללויה ודוק. כתבו עוד ושמא מתחלת הכל כו' לכאורה נראה מדבריהם דמה שהרגישו אמאי לא עשו הסי' בפ"ב בצאת ישראל והמתינו לעשותו עד הודו ותיר' ושמא כו' הכל הוא נמשך לפי פירושם וק' דגם לפרש"י דבראשי פרקים עונין ראשי פרקים ובשאר עונין הללויה ק' אמאי לא עשו רמז לדין זה דמצוה לענות ראשי פרקים מיד ברפ"ב בצאת ישראל והמתינו לעשותו עד הודו ומה שיתרץ רש"י לשטתו יתרצו גם לשטתם:

הוא אומר ברוך הבא כו' מכאן לשומע כעונה. דע דהרמב"ם ספ"ג דחנוכה כתב הוא אומר ברוך הבא וכל העם אומרים ברוך הבא וכתב הל"מ תימה דבגמרא אמרו וכו' וצ"ע עכ"ל ולעד"ן לתרץ דנהי דבזמן רבא היו נוהגין כן דהוא אומר ברוך הבא והם או' בשם ה' מ"מ ס"ל להרמב"ם דרבא גופיה ס"ל כי לא נכון לעשות כן דאמרינן לקמן א"ר לא לימא איניש ברוך הבא והדר בשם ה' אלא ברוך הבא בשם ה' בהדדי משו' דמחזי כמוציא שם שמים לבטל' וע"כ לא פליג עליה רב ספרא דאסיקי מלת' היא ולית לן בה אלא כשאיש האומר ברוך הבא הוא עצמו אומר אח"כ בשם ה' אבל כשאומר הש"ץ ברוך הבא והקהל אין אומרים אלא בשם ה' מיחזי דמוציאים ש"ש לבטלה וכ"ת להרמב"ם א"כ מאיזה ענין נשמע הדין דשומע כעונה י"ל דהא שמעינן ליה מברכת ההלל דש"ץ מברך וכל העם שומעים ועוד אפשר דהרמב"ם מפרש דמ"ש בגמ' הוא אומר ברוך הבא והם אומרים בשם ה' הכונה לומר דש"ץ אומר ברוך הבא לחוד ואינו א' בשם ה' והקהל עונין ברוך הבא בשם ה' כדי שלא יהא נראה דמוציאים שם שמים לבטלה ומדחזינן דהש"ץ אינו אומר בשם ה' וסומך על מ"ש הקהל בשם ה' שמעינן דשומע כעונה ולפ"ז מ"ש הרמב"ם הוא אומר ברוך הבא וכל העם אומרים ברוך הבא כונתו לו' דש"ץ אומר ברוך הבא לחוד והקהל אומרים ברוך הבא בשם ה' וראיתי בהרמב"ם שיש בו הגהות כ"י והגיהו בו הוא אומר ברוך הבא וכל העם אומרים בשם ה' ואם הגהה זו נעשית מכח קושית הל"מ אין צריך להגיה די"ל כדפרישית ודוק:

תוס' ד"ה שמע ולא כו' וקשה וכו'. סגנון קושיא זו והדחיות שעליה נתבאר יפה בדברי הר"ן ולע"ד היה נר' דלפי הגירסאות שיש דרש"י לא הורה בשם בה"ג אלא בקדיש לענין אמן או לענות יהא שמיה רבה דבזה דוקא הוא דאמר דישתוק ל"ק מההיא דפ' מי שמתו לפסק בה"ג דשאני קדושה דצריך להתנועע גופו ולישא אותו מהארץ על שם וינועו כמ"ש בא"ח סי' קנ"ה גם במודים צריך לעשות תנועה בגופו ולשחות ולו' מודים כדי שלא יהא נראה ככופר בעיקר כמ"ש בא"ח סי' קכ"ז וא"כ אם יתפלל כדרכו ולכשיגיע הש"ץ לקדושה או למודים ישתוק ולא ידלג בקדושה ולא ישחה במודים יהא נראה ככופר ולעשות הדילוג כשישמע הקדושה בלי ענית קדוש וכן השחייה במודים בלי עניה דמודים הוא זרות גדול ואין נכון לעשות כן לכן אמרו בפ' מי שמתו אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע ש"ץ לקדוש יתפלל אמנם התוס' העתיקו דרש"י אמר בשם בה"ג דאם ש"ץ אומר קדושה או יהא שמיה רבה ישתוק המתפלל כו' לגירסת זו ק"ל מההיא דפ' מי שמתו מדין קדושה:

מנין לשומע כעונה דכתיב כו'. פרש"י בספר שמצא כו' בס' מלכים. ולכאורה קשה מה בא רש"י ללמדנו דהכתוב הוא במלכים י"ל דרש"י הגיד לנו זה משום דק"ל מאי דפריך בתר הכי ודלמא בתר דקראוהו שפן קראן יאשיהו דמאי קושיא והלא בד"ה סי' ל"ד כשהועתק שם סיפור זה כתי' שם את כל האלות הכתובות על הספר אשר קראו לפני מלך יהודה ואם איתא דבתר דקראוהו שפן קראן יאשיהו לא הו"ל למכתב בד"ה אשר קראו לפני מלך יהודה אלא הול"ל אשר קרא המלך כמ"ש במלכים ומדכתיב במלכים אשר קרא המלך ובד"ה אשר קראו לפני מלך יהודה משמע דשומע כעונה וע"כ בא רש"י בצחות לשונו ורמז לנו תיר' לקושיא זו דדין זה דשומע כעונה בעי ליה למילף מקרא הכתוב בס' מלכים אשר קרא המלך בלי הכרח קרא דד"ה ולכך פריך המקשה דמקרא דמלכים לחוד אין ראיה דדלמא בתר דקראוהו שפן קראן יאשיהו ומשני לא ס"ד דכתיב יען רך לבבך בשמעך כו' כלומר דמקרא דמלכים לחוד שמעינן דשומע כעונה מדכתיב בשמעך וליכא למימר אכתי קשה דלמא קראן שפן ואח"כ קראן יאשיהו ואמר ליה הכתוב יען רך לבבך משעת שמיעה מיד דא"כ היל"ל יען רך לבבך משמעך במ"ם מדכתיב בבי"ת שמעי' דלא הוה רק שמיעה ושמעי' דשומע כעונה ודוק:

תוס' ד"ה אמר רבא כו' תימה דבסוף מצות חליצה כו'. התו' שם תירצו תירוץ אחר וז"ל או שמא יש לחלק עכ"ל וכונת החילוק אפשר דהתם בחליצה דבאו לחלוץ לפני ב"ד והזמינו מאתמול מקו' לחליצה ונתוועדו לחלוץ והזמינו המנעל בכה"ג מכח מעשיהם אין לחוש אם יפסי' בלא חפצתי לקחתה ובכי האי גוונא אסוקי מלתא לית לן בה אבל הכא בענין ברוך הבא בשם ה' דליכא מעשי מוכח סבר רבא דיש לחוש להפסקה אם יאמר ברוך הבא והדר בשם ה' ולפ"ז ניחא לי מ"ש רב ספרא אלא התם והכא אסוקי מלתא היא ולית לן בה דק' מאי התם והכא דקאמר אלא כונתו לומר כשם דהתם גבי חליצה אמרת דאסוקי מלתא היא הכי נמי הכא גבי ברוך הבא אסוקי מלתא היא ולית לן בה ודוק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף