עמק סוכות/סוכה/לח/ב

עמק סוכות סוכה לח ב

דף ל"ח ע"ב

מכאן שמצוה לענות הללויה. והק' בכפ"ת דלקמן אמרינן הוא אומר הודו והם אומרים הודו מכאן שמצוה לענות ראשי פרקים וא"כ גם בהללויה תפ"ל דמונה משום ר"פ כו' ע"ש.

והנ"ל דאולי י"ל בטעם דעניית ר"פ כדי לידע שזהו ראש הפרק ונפ"מ להפסקה לשאלת שלום מפני הכבוד שמחולק [בין] בין הפרקים לאמצע הפרק עי' שולחן ערוך סי' תפ"ח. וא"כ בתחילת הלל ידוע לכל שהוא ראש הפרק [וגם שם הא הוי הפסק בין הברכה לתחילת המצוה] ול"צ לענות הללויה מטעם זה. אע"כ מצות עניית הללויה הוא מאיזו טעם אחר.

ובמ"ש התו' דשמא כולן מברכין יחד. כתב בכפ"ת דלא נ"ל מ"ש הרמב"ם פ"ג דחנוכה דש"צ מברך והקהל יוצאים בברכתו. דא"כ למה הוצרכו לנהוג הוא אומר ברוך הבא והם אומרים בשם ה' מכאן לשומע כעונה הא נידע זה מדיוצאים בברכת הש"צ והם שותקים [וע"ש ד"ה ה"א ברוך הבא] ע"ש. ואמרתי די"ל שאני בברכה דענייתם אמן מה"ט הוי כאלו בירכו בעצמם. ומצאתי שכ"כ בערל"נ. וכ"מ בברכות (דף מ"ז ע"א) דאין הבוצע רשאי לבצוע עד שיכלה אמן מפי העונים ופרש"י דאף עניית אמן מן הברכה היא [וכן נ"ל משבועות (דף ל"ו ע"א) אמן בו האמנת דברים ופרש"י וראוי לענות אמן ע"ד תפילה ותחינה שהוא לשון מאמין הדברים שי"ר שיהא אמת כן]. ומה"ט מוציא ש"צ בשמ"ע ששומעין ועונין אמן אחר כל ברכה ומוציא שאינו בקי עי' רמב"ם פ"ח מה' תפלה ה"ט ושם פ"ט ה"ג. וה"א רק בכה"ג הוי שומע כעונה היכא דיש עניית אמן ולכך מביא מהא דברוך הבא דגוף ההלל דשם ל"ש עניית אמן ומ"מ אמרי' שומע כעונה:

הוא אומר ברוך הבא והם אומרים בשם ה'. בכפ"ת העיר דכה"ג מיחזו כמוציא ש"ש לבטלה גם לר"ם דלא חייש להפסק באומרן איש אחד משא"כ הכא דהקהל אין אומרים רק בשם ה' ע"ש. ואף דנראה דש"צ חוזר אחר הקהל לומר בשם ה' מ"מ לגבי הקהל דלא אמר' רק בשם ה' מיחזו כמוציא שש"ל לדבריו. ולסברתו י"ל נמי בהמבואר בש"ע סי' קכ"ח סי"ג דיברכך אומרים הכהנים בלא מקרא והמקרא מתחיל מה' דיחשב נמי לגבי המקרא כמוציא שש"ל אע"ג שהכהנים חוזרים לקרות ה' אחר המקרא ויש לחלק קצת ואכמ"ל:

שמע ולא ענה יצא. בתוס' כתבו דאף דשומע כעונה מ"מ עונה עדיף ומצוה מן המובחר ולכאורה ק' מזה עמ"ש השאג"א סי' ו' דלא שייך באלם השומע מאחר הא דר"ז כל שא"ר לבילה בילה מעכבת. דלא נאמר זה אלא כשצריך עכ"פ לכתחלה כמו בילה שצריך עכ"פ לכתחלה לכן בא"ר לבילה מעכבת גם בדיעבד אבל הכא לכתחילה שומע כעונה כו' ע"ש והרי להתוס' מצוה מן המובחר הוא עונה. אך י"ל אף שעונה מצוה מהמובחר אינו בגדר איסור לכתחילה לצאת ע"י שמיעה כשאינו רוצה להיות מהמהדרין למצוה מהמובחר. וכן בהא דב"ק (דף ט' ע"ב) דהידור מצוה עד שליש. י"ל דאין שם איסור לכתחילת נופל על מי שנוטל אתרוג כשר אף שהי' אפשר לו להדר עד שליש אאתרוג יותר מובחר [וצ"ע בספרי כובע ישועה שם בב"ק]. ול"ש הא דא"ר לבילה כו' רק כשהוא בגדר איסור וכהא דבילה דודאי אסור לכתחילה שלא לבלול ואעורר עוד במש"ש השאג"א דגם הסוברים דמהני שמיעתו בעומד בתפילה אף שא"ר לענות הוא משום דהא דא"ר הוא רק משום איסור הפסקה בתפלה אבל באלם שבעצמותו א"ר לענות אפשר דיודו דחשיב א"ר לבילה ע"ש. ולכאורה הוא נגד מ"ש התוס' ביבמות (דף מ"ד ע"א) בהא דב' במים א"א ליבם חדא ולחלוץ לשני' משום דהשני' א"ר ליבום משום איסור בונה ב' בתים וכל שאינו עולה ליבום א"ע לחליצה שהק' התוס' מחרש וחרשת דא"ע לחליצה ועולים ליבום ותי' דהתם בני חליצה נינהו אלא דפומייהו כאיב להו וע"ש בספרי נהור שרגא. ולכאורה הא דצריך שיהא ראוי לחליצה וליבום דמי להא דצריך שיהא ראוי לבילה. ומדוע התם חמיר יותר מה שא"ר מחמת איסור מן א"ר בעצמותו שלא מחמת איסור והכא יגרע יותר א"ר בעצם. מא"ר מחמת איסור וצ"ע לחלק בין הנושאים:

לא לימא אינש ברוך הבא והדר בשם ה'. מלשון זה הי' אפ"ל דמצי לומר ברוך והדר הבא בשם ה'. אך מדמסיק אלא ברוך הבא בשם ה'. משמע דאין להפריד ברוך מן הבא בשם ה'. ובהא דלא לימא אינש פרש"י מי שאין אחר מקרא אותו כו'. ומשמע דאם אחר מקראו אין קפידא. והנ"ל דמוכח כן מברכת כהנים דהש"צ מקרא אותם מלה במלה כמבואר בא"ח סי' קכ"ח סי"ג. אע"ג שעי"ז ע"כ יהא נזכר ה' בלא תיבות אחרות עמו. אך א"כ בהא דמאן דמקרא חליצה [שהובא בתוס' הכא] דלא ליקרי לדידי' לא לחודי' ואבה יבמי לחודי' כו'. משמע דשייך קפידות כאלו גם במקרא אותו אחר ואולי נחלק בין הנושאים:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף