כף החיים/יורה דעה/סג

כף החיים ‏ יורה דעה סג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] בשר הנמצא מושלך בשוק הלך אחר הרוב וכו' זהו דין תורה. דק"ל בכל דוכתי דאזלינן בתר רובא דכתיב אחרי רבים להטות. לבוש. ש"ך סק"ד. והוא מגמ' חולין י"א ע"א.

ב

ב) שם. וכבר אסרו חכמים כל הבשר וכו' והוא מגמ' חולין צ"ה ע"א אמר רב בשר כיון שנתעלם מן העין אסור ופירש"י אסור שמא נתחלף בנבלה. והגם שיש חולקין כתב ב"י לענין הלכה כיון שהרי"פ והרמב"ם מסכימים לפסוק כרב יש לאסור בשר שנתעלם מן העין ואין לו בו סימן ולא טביעות עין אלא א"כ תלאו במסמר וכיוצא בו שא"א לשרץ ליטול ולהניח עכ"ל וע"כ פסק כן בש"ע.

ג

ג) שם. וכבר אסרו חכמים כל הבשר הנמצא בין בשוק בין ביד עכו"ם וכו' ואפי' ידוע בודאי שלקח העכו"ם מישראל בשר כשר אסור מטעם בשר שנתעלם מן העין. ש"ך סק"ה. כנה"ג בהגב"י או' י"ט. חכ"א כלל כ"ז או' י"ב. ביא"ב בשפ"ז או' ד' בי"צ ח"א או' ג' זבחי צדק או' א' ועיין בשו"ג או' ו' ואו' ז' מה שהביא מעשיות ע"ז בבשר שנתעלם מן העיין יעו"ש.

ד

ד) ואפי' בבהמה שלימה חיישינן לבשר שנתעלם מן העין דלא פלוג רבנן. ב"ח. פר"ח או' ג' בית יעקב סי' קל"ח והשיג על הש"ך סק"ו שהכשיר. לה"פ או' ב' בל"י או' א' בשם כמה פו' וכתב ודלא כהש"ך. כריתי או' ח' שפ"ד או' ו' ער"ה או' א' ערוך השלחן או' ח' ביא"ב בשפ"ז או' ה' זבחי צדק או' ב'.

ה

ה) שם. אלא א"כ היה לו בו סימן. וסימן שחיטה לא הוי סימן כמ"ש לקמן בש"ע סי' קי"ח סעי' ו' ש"ך סק"ו. שמ"ח או' ד' ובתב"ש או' ט' ערוך השלחן או' ט"ז. זבחי צדק או' ג'.

ו

ו) ניקור הוי סי' כמ"ש לקמן בש"ע סי' קי"ח סעי' ה' כריתי או' ט' ביא"ב בשפ"ז או' ו' זבחי צדק או' ד' וכן אם מצא רגל חתוך בפרסותיו כנהוג בין בלי ישראל למליחה פשוט דהו"ל סי' מובהק שהוא כשר. דע"ק בחי' לסי' זה. דר"ת או' ל"א.

ז

ז) במקומות שנהגו לחתוך חתיכות איברי הבהמה הכשרה בענין אחר מן הטרפה וניכר חיתוך הכשרות הוי סי' גבי בשר שנתעלם מ"ה. שמ"ח או' ח' זבחי צדק או' ה' ועיין לקמן או' כ"ה.

ח

ח) שם. או שהיה לו בו טביעות עין והוא מכירו ודאי שהוא זה. וכל אדם אפי' ע"ה נאמן לומר יש לו טביעות עין מיהו דוקא חתיכות שראה אותן מתחלה היטב. ט"ז סק"א. ש"ך סק"ז. כנה"ג בהגב"י או' כ"א. פר"ח או' ד' שמ"ח או' ט"ז. מש"ז או' א' חכ"א כלל כ"ז או' י"ב. ביא"ב בשפ"ז או' ו' בי"צ ח"א או' ט' זבחי צדק או' ו'.

ט

ט) וה"ה אשה נמי מהימנא אבל קטן אין להאמינו בט"ע. שמ"ח שם. ביא"ב שם. בי"צ שם בעמ"ז או' ט"ו. זבחי צדק או' ט'.

י

י) אין חילוק בט"ע בין ת"ח לע"ה אלא בעינן שבעתן עין. שפ"ד סוף או' י"א. מחב"ר או' ח' בי"צ שם בתה"ב או' ב' זבחי צדק או' יו"ד. והיינו ששבעתן העין היטב מעיקרו ודקדק בראייתו דאל"כ לפעמים העין משקר וסבור שהוא זה ואינו. בי"צ שם או' ט'.

יא

יא) שם. או שהיה צרור וחתום. והיכא דליכא חשש חילוף עכו"ם שרי בצייר לחודיה ומכ"ש בקשור. תב"ש סוף או' י"ב.

יב

יב) סכין שנמצא ברחוב היהודים ורוב עוברים עכו"ם צריכה הגעלה. חו"י סי' רכ"ח. לה"פ סוף או' ב' בל"י או' ב' מש"ז או' ב' מחב"ר או' ד' בי"צ בתה"ב שם. זבחי צדק או' י"א.

יג

יג) גם בבתי שתיה של ישראל דרוב עכו"ם מצויים שם אם נמצא סכין יש להחמיר. מש"ז שם. מחב"ר או' ה' זבחי צדק או' י"ב.

יד

יד) שור מסומן והקצב נכרי חתך השור לשנים והשוחט אומר שיש לו ט"ע שהוא חלק מאותו שור והיו תאומים אותם החלקים יש להכשיר. שו"ת ח"צ סי' ט"ל. לה"פ או' ד' בל"י או' ג' שפ"ד או' י"א. מחב"ר או' ז' בי"צ בתה"ב שם. זבחי צדק או' י"ג.

טו

טו) המנהג הקדום במקומות הללו לרשום על הבשר תיבת כשר ורבים מהקצבים היו מזייפים לכתוב תיבת כשר בבשר טרפה והזהרתי לשוחטים שלא ירשמו עוד מילת כשר לבד אלא יכתבו גם פ' השבוע ועכ"ז נמצא טבח נכרי א' שהיה קולף הכתב קליפה דקה מן הדקה והיה מדביקה במקום אחר ויודע הדבר והכרזתי ששום יהודי לא יקנה בשר ממקולין של עכו"ם אפי' אם יש עליה כתב אם לא ימשמש יפה על הכתב לראות אם נקלפה ממקום אחר והושמה במקום הזה. כנה"ג בהגב"י או' ל"ה. בל"י שם. שפ"ד שם. שו"ג או' ב' מחב"ר או' ט' זבחי צדק או' י"ד ואו' ט"ו. ועי"ש בשו"ג שהביא כמה מעשיות בעניין בשר שנתעלם מ"ה וכתב שדבר זה תלוי בצוארי גאוני עולם האיתנים מוסדי ארץ שיגזרו על השוחט או על הקהל שיתנו עם שומר ישראל בחנות העכו"ם שלא יתעלם ממנו בשר הכשרה עד אשר יקחו כל הקהל ולא יסמכו על הכתב ועל הסי' דבנקל יכול הקצב העכו"ם לזייפו ולהכשיל לישראל וכ"ש בראשים ורגלים ובני מעיים והריאות שדומות זו לזו דבנקל יכול להחליפו מכשרה לטרפה יעו"ש.

טז

טז) יש מנהג איזה בעלי בתים לשלוח עופות שחוטים ובשר ותבשיל ע"י קטן בן ו' ובן ז' ועכו"ם מלווהו שכיון שהגיע לגדר לשמור מה שבידו שאם בא אדם ללקחו מידו צועק ובוכה או מונע או מספר לאמו פלוני לקח מה שבידי אין משגיחין בשנים וסומכין עליו. וכן מותר לשלוח ע"י קטן כזה עופות אצל הטבח אעפ"י שעובר דרך מבואות העכו"ם. הרדב"ז ח"ג דפוס פיורדא סי' תק"ח. עיקרי הד"ט סי' ט"ז או' ח' זבחי צדק או' ט"ז. ועיין לעיל סי' א' או' קנ"א. ועוד עיין משם ואילך מזה העניינים של שליחות יעו"ש.

יז

טוב) עוף א' שנפל מבין העופות השחוטות ואח"כ נמצא במבוי של השוחט אסור אם אין לו בו טביעת עין. הלק"ט ח"א סי' רצ"ב. ביא"ב בשפ"ז או' ה' זבחי צדק או' י"ז. והגם שדעת הדר"ת או' ל"א להקל היינו לדעת המתירין בסעי' ב' אבל לסתם הש"ע אסור מפני שנתעלם מ"ה.

יח

חי) [סעיף ב'] תלה כלי וכו' ואם תלאו במסמר וכו' מותר. וסי' זה דתליא במסמר לא מהני אלא היכא דהחשש הוא שמא החליפו שרץ או עורב אבל היכא שיש חשש שמא החליפו עכו"ם חיישינן אפי' תלוי באויר. כנה"ג בהגב"י או' ב' דר"ת או' ל"ז.

יט

יט) שם. ויש מתירין וכו' היינו כלוי דפליג על רב. ט"ז סק"ב. ולפי שהרמב"ם והגאונים קיימי בשיטה א' דפסקין כרב וכן דעת הרי"פ כמ"ש בב"י סתם לן תחלה כוותייהו ונקט דעת הרשב"א ורשב"ם ושאר פו' בשם מחלוקת להודיע דסתם ואח"כ מחלוקת הלכה כסתם כנודע. שו"ג או' ח'.

כ

ך) שם. אם מצאו במקום שהניחו. כתב הלבוש אעפ"י שלא נתן דעתו אם הוא במקום שהניחו או לא אין נוהגין לאסרו אפי' ברוב טבחים עכו"ם אבל הש"ך סק"ט השיג עליו ומסיק דוקא באותו מקום עצמו הא לא"ה אסור. ועיין לקמן או' כ"ב ואו' כ"ד.

כא

כא) ודע דהרשב"א מן המתירין בשמ"ה אם מצאו במקום שהניחו בביתו כמבואר בארוך קכ"ב ובקצר כ"ד סוף שער ב' ואפ"ה החמיר אם הניח יו"ד ומצא ט' דמה שהחמירו בבשר שמ"ה היינו לרב וא"כ אנו מחמירין להניח יו"ד ומצא ט' או דמצאו במקום אחר עכ"פ אנו מחמירין אף בבית ה"ה בזה. ומיהו הש"ך סק"ח סובר דרשב"א נמי בקשורים מיירי הא לא"ה שרי וכ"כ בנה"כ דוקא קשורים. ועיין בתו"ח כלל נ"ב דין י"ט שכתב דהמנהג להתיר בהניח יו"ד ומצא ט' וכתב המנ"י שם אף בקשורים דכ"מ מסתימת לשונו ומוקי לה ברוב טבחי ישראל. מש"ז או' ב' וכ"ז בדלא אית ליה ביה סי' או ט"ע דאי אית ליה בכל גוונא שרי.

כב

כב) ודע דמצא בשוק ברוב טבחי ישראל מותר מה"ת וברוב טבחי עכו"ם אסור מה"ת ובהניח בביתו ומצאו במקום שהניחו אף ברוב עכו"ם מותר מה"ת ומדרבנן לרב אסור וללוי שרי ואנן פסקינן כלוי (היינו לפי מ"ש הרב בהגה) בביתו מצאו במקום שהניחו שרי אף ברוב עכו"ם ומצאו במקום אחר אי מצא בשוק ברוב עכו"ם אסור מה"ת ובביתו כה"ג אם רוב טבחי ישראל שרי אם הוא במקום שאין שרצים ועופות מצויין שם ובמקום שמצויין עופות אסור אף ברוב טבחי ישראל דשמא עופות הביאו ממקום אחר. מש"ז שם. ביא"ב בשפ"ז או' ט' בי"צ בתה"ב או' ב' דר"ת או' מ"א.

כג

כג) שם. הגה. והמנהג להקל כסברא האחרונה. והטעם שנשתרבב המנהג להקל משום דחומרא יתירא היא שבא השרץ ולקח הבשר הכשר ונתן בשר טרפה במקומו דכן מנהגינו להקל כסברת המתירין. שו"ג או' ט' והשש"א סוף הסי' כתב אנן ק"ל בשמ"ה בכל גוונא אסור כפסק הש"ע. וכ"כ זבחי צדק או' ח' וכבר כתבנו על ש"ע או"ח סי' תס"ח או' נ"ו ונ"ח דהספרדים קבלו עליהם חומרות הש"ע ואסור לשנות רק במקום שכבר נהגו להקל אין למחות יעו"ש.

כד

כד) שם הגה. והמנהג להקל וכו' היינו בזמן שמוצאו במקום שהניחו אבל מצאו במקום אחר אפי' אם הוא בביתו אסור אם אין לו בו סי' או ט"ע. ט"ז סק"ג. ביא"ב בשפ"ז או' ח' דר"ת או' מ' ואם יש לתלות בבני הבית ישאל אותם אם הם הסירו והניחו אותו במקום הזה יש להכשיר.

כה

כה) שם הגה. והמנהג להקל וכו' ומ"מ בעל נפש יחוש לטריפות דשכיח טובא ולא יאכל שום בשר הנמצא כ"א במקומות שנהגו לחתוך הכשירים בענין אחר מהטריפות וניכר חיתוך הכשירות ואז אין לחוש שמא נודע הטריפות אחר החיתוך דמילתא דלא שכיחא הוא ושרי אלא א"כ נמצא באשפה שבשוק וכדומה שאז חיישינן מחמת רעותא והמחמיר גם בלא רעותא תע"ב. שמ"ח או' ח' דר"ת או' מ"ד. ועיין לעיל סי' א' סעי' ד' ובדברינו לשם דיני בשר שנמצא באשפה יעו"ש.

כו

כו) שם בהגה. במקום שכל המוכרים הם ישראל וכו' כל לאו דוקא דרובו ככולו. ש"ך ס"ק י"א. והפר"ח או' ה' כתב דאפשר שלא נהגו להקל אלא כשכל המוכרים מוכרים בשר כשר ולא רובם.

כז

כז) שם בהגה. ועיין לקמן סי' קי"ח. ובדברינו לשם בס"ד.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---