כף החיים/אורח חיים/תרפט

כף החיים ‏ אורח חיים תרפט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] הכל חייבים בקריאתה וכו'. אע"ג שהעולם רנ"ב אפרכיות (כדאיתא במד"ר דמגילה) ואחשורוש לא מלך כי אם על קכ"ז ולפ"ז הנך שאינם ברשותו שלא חל עליהם גזירת המן מה טעם חייבים בקריאה זו. עיין בסוף מעש"ר על הרמב"ם ח"ג דק"ס ע"ד להרב נכדו שהביא מ"ש הרב בגדי אהרן פרץ ז"ל בדנ"א ע"א בשם המקובלים כי י"ב שבטים מכוונים כנגד י"ב צרופי הוי"ה ואם יחסר שבט א' אין השם שלם וא"א לעולם להתקיים וכ"ש בגזירת המן שהיו שני שבטים יעו"ש והיינו שהתחיל בו' ויהי וסיים זרעו בו' דשני ווי"ן עולים י"ב כמספר שבטי בני יעקב לרמוז דמתוך כי י"ב שבטים מכוונים כנגד י"ב צירופי הוי"ה לכן הכל שהם כל ישראל בכל מקומות מושבותיהם חייבים בקריאתה. יפ"ל ח"ג אות א' ומיהו עיין מגילה י"א ע"א דשם כתוב דמלך על כל העולם כולו ואפ"ל דה"ד בענין איזה דברים שנשמעים לו אבל לא לענין שיוכל לאבדם. שאינם תחת רשותו ממש כמו הקכ"ז מדינות. דאל"כ למה חשב קכ"ז יאמר המלך בכל העולם. ועוד י"ל הגם שהעולם הוא רנ"ב מ"מ הקכ"ז הוא הרוב ואזלינן בתר רובא. ועוד י"ל הגם שהעולם רנ"ב אפרכיות מ"מ באותו זמן לא היו ישראל מפוזרים רק בקכ"ז של אחשורוש וז"ש המן לאחשורוש מפוזר ומפורד בכל מדינות מלכותך ודוק:

ב

ב) שם. ונשים. שאף הם היו באותו הנס. מגילה ד' ע"א. ור"ל אעפ"י שקריאת המגילה בא מזמן לזמן ומ"ע שהזמן גרמא נשים פטורות כמ"ש בקידושין כ"ט ע"א מ"מ הכא חייבין משים שאף הם היו באותו הנס כדכתיב בקרא טף ונשים ביום אחד. ומיהו יש מפרשים שאף הם היו באותו הנס ר"ל שהנס נעשה על ידי אשה כמו שכתב בב"י. ועיין לקמן אות ה':

ג

ג) שם. ונשים. ולכן צריך לקרותה בביתו לפני הבתולות. מ"א סק"א. וכ"ה בתו' ערכין ג' ע"א ד"ה פסק ר' יהושע הוה מכנס כל אנשי ביתו וקורא לפניהם. ר' יונה אבוה דר' מנחם היה מתכוין לקרותה לפני נשים שבביתו וכו' יעו"ש. ובקצת מקומות נוהגין שהן הולכות לבית הכנסת לעזרת נשים לשמוע הקריאה. אכן שם אין שומעין כלל המגילה והיאך יוצאין. א"א אות א' וי"ל דאין כל המקומות שוים ואין ה"נ דאם לא שמעו בטוב צריך לחזור ולשמוע אותה בבית מן האנשים. ועיין לקמן או' ח"י:

ד

ד) שם. וגרים. דכתיב קימו וקיבלו וכו' ועל כל הנלוים עליהם וכו':

ה

ה) שם. ועבדים משוחררים. בטור כתב סתם וכתב עליו ב"י בעבדים משוחררים מיירי וכדכתבו הרמב"ם וסמ"ג דאלו עבדים שמלו וטבלו לשם עבדות מדין נשים שהזכיר אח"כ הוא נלמד דכל מצוה שהאשה חייבת בהן העבד נמי חייב בהן אלא שסיים שלדברי המפרשים דאף הם היו באותו הנס היינו לומר שע"י אשה נעשה הנס אפשר דאין ללמוד מנשים לעבדים וכיון דהוי מ"ע שהזמן גרמא עבדים פטורים עכ"ל והכא בש"ע העתיק לשון הרמב"ם ומשמע דכוונתו כמ"ש בב"י דעבדים נלמוד מאשה וחייב ודלא כפי' שני משום דכתבו בדרך אפשר. וכ"כ הב"ח דלדברי הכל עבדים עצמן אעפ"י שאינן משוחררין חייבין לקרותה יעו"ש. וכ"ה דעת הפר"ח בסעי' ג' וכ"נ דעת המ"א סק"ב. ומיהו דעת העט"ז לפטור וכן יש עוד פו' שסוברין כן אבל מ"מ נראה כיון דאיכא כמה רבוואתא דמחייבי ודבר זה לא נפיק מפלוגתא צריך לצאת אליבא דכ"ע רק לענין ברכה לא יברך ולא יברכו לו אחרים משום סב"ל. אך אם אפשר יש לשמיע ברכה מאחרים שמברכים לעצמם ויתכוין לצאת או לברך בלא שם ומלכות:

ו

ו) שם. ומחנכין את הקטנים וכו'. היינו בהגיעו לחינוך ועיין לעיל סי' י"ז אות יו"ד ואות י"א:

ז

ז) [סעיף ב'] יצא ידי חובתי. וצריך שיכוין הקורא להוציא והשומע לצאת כדין שאר מצות שאחד מוציא את חבירו וכמ"ש לקמן סי' תר"ץ סעי' י"ד יעויין שם. והשומעים המגילה בבהכ"נ באותו בלבול אי יהבי דעתייהו לשמוע מא' מתחילה ועד סוף יצאו אף דיש קולות אחרות מעורבבות ודלא כהרב לח"מ פ"ג דשופר. מהר"י מולכו בתשו' כ"י סי' ל"ה. ברכ"י אות ד' וע"כ היכא דאיכא בלבול כל א' יקח לו מגילה כשירה ויקרא בפ"ע ורק שיהיה עם הצבור:

ח

ח) שם. לפיכך אם היה הקורא חרש. היינו המדבר ואינו שומע כלל ואע ג דבעלמא ק"ל דאם לא השמיע לאזנו יצא כמ"ש לעיל סי' ס"ב וקפ"ה הכא לענין מגילה שהוא משום פרסומי ניסא החמירו כ"כ ב"י ליישב דברי הרי"ף והרא"ש אלא שכתב ומ"מ הדבר דחוק כיון דחזינן דתלמידא משמע ליה דמגילה וק"ש שוים הם יעו"ש וכ"כ בכ"מ על הרמב"ם פ"א מה' מגילה ה"ב ליישב דברי הרמב"ם לגירסת הספרים דגרסי חרש בדברי הרמב"ם יעו"ש. ומיהו משהעתיק כאן בש"ע לשון הרמב"ם וגרס נמי חרש משמע דהכי ס"ל דאפי' במדבר ואינו שומע השומע ממנו לא יצא. והט"ז כתב לחלק דשאני הכא כיון דאינו ראוי לשמיעה פוסל אפי' בדיעבד יעו"ש. ועיין בשבו"י ח"ג סי' ל"ג שכתב באחד שכבדו אזניו משמוע אלא א"כ שצועקים מאד בקול רם ואז שומע וקרא המגילה לפני הצבור בקול בינוני שנראה שהוא עצמו לא השמיע לאזנו אעפ"י כן יצאו הצבור בקריאה זו דחרש גמור לא הוי כיון ששומע אם צועקים כמ"ש הרא"ש בתשו' כלל פ"ה סי' י"ב ובסימנים שם יעו"ש. ובפר"ח הלכות גיטין סי' קכ"א כתב דאף שאינו שומע רק כשמדברים עמו בקול רם ע"י מין חצוצרות וכיוצא בזה מ"מ לא מיקרי חרש וחייב בקריאתה וגם השומעים ממנו בקול בינוני יצאו יעו"ש והב"ד השע"ת אות ב' וכ"ז לדברי הש"ע אבל הב"ח פסק דחרש אפי' אינו שומע כלל בדיעבד מוציא אחרים י"ח. וכ"ה דעת המ"א סק"ג. א"א אות ג' וכ"פ הפר"ח. שאגת אריה סי' ז' וכ"נ דעת הגר"א. וכ"כ הער"ה אות ב' דכ"ה דעת הרשב"א והר"ן והרשב"ץ והמאירי וריא"ז דחרש מוציא אחרים בדיעבד ולהוציא עצמו קורא לכתחלה וכל שכן אם הוא בר שמיעה ולא השמיע לאזניו דיצא כמו בק"ש יעויין שם. נמצא דלכתחלה לד"ה אינו קורא להוציא אחרים ובדיעבד איכא פלוגתא וע"כ בדיעבד אם שמע המגילה מחרש המדבר ואינו שומע כלל יש לחזור ולקרות כדי לצאת אליבא דכ"ע אבל לא לחזור ולברך דכיון דאיכא פלוגתא ק"ל סב"ל. וכ"פ בן א"ח פ' תצוה או' ב' וע"כ מי שכבדו אזניו או שאינו יכול לשמוע היטב מן הקורא יזהר לקרות בעצמו במגילה כשירה. ורק שיהיה עם הצבור:

ט

ט) שם. או קטן. כדתנן במגילה י"ט ע"ב הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן ר' יהודה מכשיר בקטן. וכתבו שם התו' דע"כ בקטן שהגיע לחינוך מיירי דאי בשלא הגיע לחינוך מ"ט דר' יהודה יעו"ש. וכ"כ הטיר דאפי' הגיע לחנוך אינו מוציא אחרים י"ח לת"ק ור' יהודה מכשיר בהגיע לחיניך ובעל העיטור פסק כוותיה אבל דעת הרא"ש ובה"ג כת"ק יעו"ש וכ"פ הלבוש. וכ"כ הב"ח דקטן אפי' הגיע לחינוך אינו מוציא אפי' דיעבד. וכ"כ העו"ש או' ג' וכ"פ הפר"ח. וכ"כ לעיל סי' תרע"ה או' כ"ו יעו"ש. וא"כ כיון דאיכא פלוגתא בזה אם שמע מקטן שהגיע לחינוך צריך לחזור ולקרות בלא ברכה כמ"ש באו' הקודם. וכ"פ בן א"ח שם. ואם מוציא נשים עיין לקמן או' כ"ג:

י

י) ובמקום שאין אנשים יודעים לקרות רק קטן שהגיע לחינוך יותר טוב שיקרא להם מלבטל הקריאה לגמרי דהא יוצאים למ"ד אך לא יברך להם משום דאיכא פלוגתא וסב"ל אבל לעצמו יוכל לברך אם עדיין לא יצא כדין שאר קטנים שהגיעו לחינוך שמברכין ג"כ ויתכוונו לצאת:

יא

יא) שם. או קטן. דקריאת המגילה ליכא חיובא אפי' בגדולים אלא מדרבנן וקטן אינו מחוייב אלא מדרבנן בשאר מצות ובגדול ליכא אלא חד דרבנן במגילה ולא אתו תרי דרבנן ומפיק חד דרבנן. ב"ו בשם התו' לבוש. עו"ש או' ג:

יב

יב) שם. וי"א שהנשים אינם מוציאות את האנשים. משמע אבל לדיעה ראשונה שהתם הש"ע נשים מוציאות את האנשים והוא דעת רש"י וכתב המ"מ שכן נראה דעת הרמב"ם ודעת י"א שהביא הש"ע הוא דעת בה"ג שכתב אע"ג שהנשים חייבות במקרא מגילה אינם מוציאות לאנשים כמ"ש בטור וב"י יעו"ש. ועיין לקמן אות י"ד:

יג

יג) שם. וי"א שהנשים אינם מוציאות וכו'. ולא דמי לנר חנוכה דשאני מגילה דהוי כמו קריאת התורה. סמ"ג. פי' ופסולה מפני כבוד הצבור ולכן אפי' ליחיד אין מוציאה דלא פלוג. פי' הרא"ם על הסמ"ג. מ"א סק"ה. ועוד מפני שי"א שאינה חייבת בקריאה כמ"ש בהגה. ואו"ח כתב בשם בעל הדברות הטעם דאין הנשים מוציאות האנשים משים דקול באשה ערוה ואע"ג דמדליקות נ"ח ומברכות ל"ד לפי שא"צ שיהיו שם האנשים בעת הדלקה יעו"ש. ועוד י"ל מפני שהתם ליכא כ"א ברכה לא כן הכא שיש ארוכה. וכ"ז לדעת י"א אבל לדיעה הראשונה אין חושבין זה הקול ערוה כיון שאינו של שיר. ועיין לעיל סי' תרע"ה סעי' ג' ובדברינו לשם או' י"ט ודוק:

יד

יד) שם. וי"א שהנשים אינם מוציאות וכו'. וכ"פ הלבוש. וכן הסכים א"ר אות ב' וכן הסכים הפר"ח. וכ"כ א"א או' ד' דהלכה כי"א כיון דלדיעה א' אין מפורש בהדיא דמוציאות יעו"ש. וכ"כ בתשו' ב"ד סי' ת"ט דכל היכא שלא פי' הש"ע בהדיא בדיעה א' וכתב י"א דדעתו לפסוק כי"א יעו"ש. וכ"פ דה"ח או' ג' וא"כ כיון דאיכא פלוגתא בזה אם שמע מן האשה צריך לחזור ולקרות כדי לצאת אליבא דכ"ע אבל לא יברך משום דק"ל סב"ל וכ"פ בן א"ח פ' תצוה או' ב':

טו

טו) נסתפקתי אם אשה מוציאה דיעבד לטומטום דהוי כס"ס שמא הלכה דאשה מוציאה אנשים ושמא זה נקיבא וס"ס דיעבד יוצא ולכתחלה אין לעשות ס"ס א"א או' ט' רו"ח או' ב':

טז

טז) שם. וי"א שהנשים אינם מוציאות וכו'. ובשעת הדחק אם האיש אינו יודע והאשה יודעת ואין שם איש אחר שיוציאו יש לסמוך על הסוברים דגם אשה מוציאה לאיש. ומיהו כשיזדמן לו אח"כ איש שיודע יחזור וישמענה מהאיש. ואם האיש המוציאו כבר יצא י"ח לא יברך על קריאתו כיון דלי"א יצא כבר כששמעה מהאשה. בי"ע או' ד':

יז

טוב) שם. וי"א שהנשים אינם מוציאות וכו'. אבל מוציאות נשים אחרות י"ח. הרא"ש בריש מגילה ותו' עט"ז. מ"ב או' ז' אבל לנשים רבות אין האשה מוציאן דזילא בהו מילתא וכמ"ש התו' בסוכה דף ל"ח. ק"נ. מ"ב בשה"צ או' ט"ו. וכן אשה חרשת אין מוציאה נשים אחרות. מש"ז בסוף הסי' ועיין לעיל או' ח':

יח

חי) שם הגה. וי"א שאם האשה קוראה לעצמה וכו'. ובמדרש הנעלם רות כתב דלא תקרא לעצמה רק תשמע מהאנשים. מ"א סק"ו. א"ר או' ג' ביאורי הגר"א וכן המנהג דאף אשה שיודעת לקרות בעצמה שומעת מאיש מחב"ר או' ג' והא"א או' ו' כתב דנשים אין שומעים כלל המגילה אף בעזרת נשים וא"כ אשה חכמה ראוי שיהיה לה מגילה כשירה בלה"ק ותשמע הברכה מש"צ ותקרא לעצמה בעזרת נשים ולפני הבתולות יקרא בביתו בלא ברכה רק תשמע היא עכ"ל ור"ל מפני שאין יכולה לשמוע הקריאה מש"ץ לכן תשמע רק הברכות ותקרא היא בעצמה ומפני חששת מדרש הנעלם רות תחזור לשמוע מאיש והיינו אם א"א לשמוט בטוב מש"ץ אבל אם אפשר תכוין לצאת מש"ץ הברכות וגם הקריאה וא"צ לשמוע עוד מאיש. ומ"מ נ"ל דאם אין לה מי שיקרא לפניה תקרא היא לעצמה במגילה כשירה ומברכת אקב"ו לשמוט מקרא מגילה. ח"א כלל קנ"ה או' י"א. מ"ב או' ח' ומיהו מ"ש ומברכת וכו' ית' באו' שאח"ז:

יט

יט) שם בהגה. מברכת לשמוע וכו'. וכ"כ הלבוש. וכ"כ הב"ח ססי' תר"ץ דמי שכבר יצא וקורא מגילה לנשים ולבני ביתו יברך לשמוע מגילה יעו"ש וכ"כ המ"א סי' תרצ"ב סק"ה. מיהו הפר"ח חולק על דברי מור"ם הנז' וכתב דמברכות על מקרא מגילה כמו האנשים יעו"ש וכ"ה דעת השו"ג אות ח' וכ"כ המחב"ר אות ד' יש נוהגין לומר לאשה שתברך הברכות ואח"כ יקראו המגילה להוציא האשה ההיא ונראה דהטוב והישר שהאיש המוציא האשה בקריאת המגילה הוא יברך על מקרא מגילה יעויין שם והב"ד השע"ת. ומשמע ג"כ דהברכה היא על מקרא מגילה כמו האנשים. אמנם השכנה"ג בהגה"ט אות א' הביא פלוגתא בזה אם לברך לנשים מי שכבר יצא משום די"א נשים פטורות ממקרא מגילה יעויין שם. וכן הזכ"ל ח"ג דף ד' אות כ"ג כתב דהרב דינא דחיי בה' מגילה דקפ"ח כתב דמנהגינו עכשיו שהאנשים קורין המגילה לנשים ואין מברכין עליה וכ"כ היפ"ל ח"ב אות א' דבמקומם לא נהגו הנשים לברך לעצמם שום ברכה רק נשים כשרות וזהירות הולכות למקום שקורין לשמוע כל הברכות מפי הקורא המגילה בלילה ויוצאות נמי מקול הקריאה עכ"ל וממ"ש לא נהגו הנשום לברך משמע דה"ה דאין מברכין להם. וכ"כ בן א"ח פ' תצוה או' א' דאם קרא המגילה בבהכ"נ וחוזר וקורא לנשים לא יברך בשבילם וגם הם לא יברכו:

כ

ך) [סעיף ג'] אנדרוגינוס מוציא מינו וכו'. אנדרוגינוס הוא מי שיש לו זכרות ונקבות. וטמטום אין לו לא זכרות ולא נקבות אלא אטום. הרמב"ם פ"ב מה' אישות ה' כ"ד וה' כ"ה. והטעם שאנדרוגינוס מוציא מינו וטמטום אינו מוציא אפי' מינו כבר נת' לעיל סימן תקפ"ט סעי' ד' יעו"ש. ולפי דעת הסוברים שכתבנו שם דאנדרוגינוס שהוא בריה בפ"ע אינו מוציא לא אנשים ולא נשים יעו"ש:

כא

כא) שם. ומי שחציו עבד אפי' מינו אינו מוציא. משום דלא אתי צד עבדות דידיה ומפיק צד חירות דחבריה. ומי שחציו עבד אם מוציא נשים לפי מ"ש לעיל אות ה' די"א עבדים פטורים לא אתי צד עבדות שבו ומוציא את האשה. וטמטום אם מוציא נשים לדעת הב"י אינו מוציא אפי' לנרד נשים מוציאות אנשים משום דבעינן דהמוציא יהא ניכר זכר ודאי או נקבה יעו"ש ולדעת העו"ש והפר"ח מוציא יעו"ש אמנם המט"י הסכים לדברי ב"י דאינו מוציא נשים וכן הסכים בס' בית מאיר יעו"ש:

כב

כב) שם הגה. י"א דאפי' את עצמו אינו מוציא וכו'. היינו למ"ד דנשים אין מוציאית אנשים. מ"א סק"ח. וצ"ל דהאי י"א שכתב רמ"א לא קאי אלא על חצי עבד וחצי בן חורין דלא אתי צד עבדות שבו ומוציא צד חירות שבו אבל טמטום לכ"ע מוציא את עצמו. מחה"ש. מ"ב או' י"ג:

כג

כג) וקטן שהגיע לחינוך אפילו לנשים אינו מוציא י"ח דאלם יותר חיובא דנשים מקטן. וקטן שהגיע לחינוך מוציא את חבירו קטן שהגיע לחינוך ואפשר חינוך בעינן שישמעו מן הגדולים. עו"ש אות ג' ומשמע דאשה מוציאה לקטן אבל מצאתי בס' אמרכל דאין מוציאין. א"ר או' ח' ועיין לעיל אות ט':

כד

כד) [סעיף ד'] יצא. משום דמצות לא ליהנות ניתנו ולא מיקרי הנאה. ועיין לעיל סי' תקפ"ט סעי' ז' ובדברינו לשם וה"ה לכאן:

כה

כה) [סעיף ה'] ואם כולם יודעים כל אחד קורא לעצמו. משמע דה"ל דאין יחיד מוציא חבירו אלא ביו"ד ולא דמי לשופר דקריאת המגילה הוי כמו תפלה דבעינן יו"ד. אבל ברי"ו סי' ג' משמע דאפי' יחיד מוציא חבירו במגילה אעפ"י שהוא בקי יעו"ש בח"ג. וכ"כ הרד"א. וכ"כ הב"ח ססי' תר"ץ בפשיטות בשם מהרי"ל וא"כ עדיף שיקרא א' לכולם משום ברוב עם הדרת מלך כמ"ש סי' רצ"ח סעי' ו"ד. מ"א סק"ט. מיהו הא"ר או' י"א כתב דעדיף לקרות כל אחד לעצמו יעו"ש משמע אבל בדיעבד יצאו וכ"כ הפר"ח. והמט"י. כתב דלמעשה נראה להחמיר דבפחות מיו"ד ויודעים צריך שכל א' יקרא לעצמו ואינו יוצא בקריאת חבירו יעו"ש. ומ"מ נראה דבדיעבד אם קרא להם אחד ונתכוין להוציא האחרים והם נתכוונו לצאת יצאו י"ח. וכ"כ בי"ע או' ט' וכ"כ לעיל סי' רי"ג או' י"ב יעו"ש:

כו

כו) [סעיף ו'] מנהג טוב להביא קטנים וכו'. כדי לחנכם במצות פרסום ניסא ומטעם זה נוהגים הקהל לקרות אלו הפסוקים בקול רם שהם עיקר התחלת הנס וסופו. והם איש יהודי. ומרדכי יצא. ליהודים. כי מרדכי. כדי לעורר את הקטנים שלא ישנו ויתנו לבם על הקריאה ומקרין אותם הפסוקים כדי לחנכם. לבוש. ועיין לקמן סי' תר"ץ סעי' י"ז בהגה:

כז

כז) שם. להביא קטנים וקטנות וכו'. ובלבד שלא יביאו קטנים ביותר שמבלבלים דעת השומעים. מ"א ס"ק י"א. ועכשיו ראוי לכ"א שיהיה לו מגילה כשירה ולקרות בלחש מלה במלה אף דמשמע מצוה ברוב עם מ"מ א"א לשמוע מהש"ץ מחמת רעש ובלבול שמכים בעצים ומשמיעין קול גם נשים חכמות ובתולות ראוי להיות להם מגילה כשירה ולקרותה בעצמם כי בעזרת נשים א"א לשמוע המגילה כלל מהש"ץ וראוי לכל ישראל לנהוג כן מי שיכולת בידו. א"א או' י"א. ועיין לעיל או' י"ח ולקמן סי' תר"ץ סעי' ד' ובדברינו לשם בס"ד:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---