לבושי שרד/אורח חיים/תרפט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לבושי שרד ‏ אורח חיים תרפט

ט"ז סק"א ולא השמיע לאזנו וכו' יצא ר' יוסי אמר לא יצא מש"ה זה החרש שהוא מדבר ואינו שומע אין הוא עצמו יוצא בקריאתו וכיון דאיהו גופיה לא נפיק לאחריני נמי לא מפיק. והקשה ב"י כיון דאנן לא קיי"ל התם כר' יוסי לא קיי"ל כהך מתני' אלא דהחרש מוציא וע"ש שרצה לחלק דבק"ש היא דלא קיי"ל כר' יוסי אבל מגילה חמור משום פרסומי ניסא וכשלא השמיע לאזנו לא הוי פרסומי ותי' הט"ז דאף דלא קיי"ל כר' יוסי מ"מ בחרש גם ר' יהודה מודה ומה דהוצרך לאוקמי כר' יוסי משום דשם ס"ד דהש"ס דר' יהודה לא דריש כלל השמע לאזניך וא"כ אין חסרון שמיעה מזיק כלל ממילא גם חרש כשר משא"כ למסקנא דמוקי כר' יהודה אליבא דראב"ע אז יש חילוק וחרש פסול זה כלל דבריו:

שם וע"כ כדפרכינן תחלה וכו' דפריך דלמא מתני' ר' יהודה הוא ולא פסלה חרש רק לכתחלה הרי דלה"א זו לא דרש ר' יהודה כלל השמע א"כ חרש נמי כשר:

שם בסופו. ואע"ג דרש"י פי' גם במסקנא ווכו' כצ"ל:

מג"א סק"ב משמע בטור אפי' אין וכו'. בטור כ' סתם עבדים ופי' הב"י דהיינו משוחררים ע"ש ופליג עליו המ"א דסתם עבדים משמע אף שאין משוחררים:

סק"ד בסי' תרע"ה וכו'. ע"ש בס"ג ומ"ש המ"א דהרב"י פסק כו' היינו שהביא עכ"פ דיעה דמכשיר וכאן לא הביא כלל רק הפוסל א"נ דבב"י שם משמע שהסכים כך ע"ש וסמ"ג תי' בע"א ע"ש:

סק"ה פי' ופסולה ובמ"א סק"ז יש תי' אחר לקושיא זו דאשה אינה חייבת בקריאה רק לשמוע ע"ש:

שם נמי מיירי לכתחלה דוקא וכו'. כיון דאמר ר"י משום ראב"ע הקורא את שמע צריך שישמיע לאזנו שנא' שמע וכו' ולשון צריך משמע לכתחלה לבדו:

ש"ע ס"ד יצא וכו'. דמצות לאו להנות ניתנו וע' בסי' תקפ"ט ס"ז דאם עשאו שליח אסור ה"נ הכא:

סק"ח זה גרע טפי וכו'. דבעינן שהמוציא את אחרים יהיה ניכר אם הוא איש או אשה ואנדרוגינוס שמוציא את מינו התם שאני שכבר הוא סבר שהוא בריה בפ"ע כ"כ הב"י וע"ש שמכריח סברא זו מדעת רש"י דאשה מוציאה לאיש ואפ"ה טומטום אינו מוציא ולפ"ז לא הוי צריך הט"ז לפרש ברסי' תקפ"ט בשופר טעם הטומטום משום ספק שמא התוקע אשה והשומע איש אלא דהוה ודאי פסול ויש הפרש לכמה דברים בין ודאי פסול לספק פסול ותימא דרש"י גופיה פסק בר"ה דכ"ט טעם הטומטום משום ספק כהט"ז ולמה הוצרך לזה והרי פסולו בתורת ודאי והארכתי בזה בתשובתי ח"ג סי' צ"ב:

סק"ט עצמו אינו מוציא וכו'. זה קאי על חצי' עבד כמבואר בסי' תקפ"ט ומ"ש המ"א היינו למ"ד דנשים כו' ר"ל דלדידיה גם עבד אינו מוציא ב"ח דנשים ועבדים שוים ולרש"י דאשה מוציאה לאיש ה"ה עבד לב"ח ואפ"ה מי שחציו עבד אינו מוציא את מינו דכיון דהו' מורכב מעבדות וחירות אין מוציא אחרים כ"כ הב"י וכמו הטומטום בדיבור הקודם דגרע מאשה:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.