כף החיים/אורח חיים/תרה

כף החיים ‏ אורח חיים תרה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] מה שנוהגין לעשות כפרה בעיוה"כ לשחוט תרנגול וכו'. כ"כ הטור בשם הגאונים. ומה שלוקחים תרנגולים ולא בהמה וחיה כתב שם הטעם משום דהתרנגול מצוי בבית יותר מכל בהמה חיה ועוף ועוד שהתרנגול מובחר לפי ששמו גבר כדאמרינן (ביומא ך' ע"א) מאי קרא גברא אמר רב שילא קרא תנגולא וכיון ששמו גבר תמורת גבר בגבר מהני ומעלי יעו"ש:

ב

ב) שם. לעשות כפרה בעיוה"כ וכו'. ויש חכמים ובעלי בתים שאף בער"ה נוהגין כן. ד"מ או' א':

ג

ג) שם. ולומר עליו פסוקים. וכך רגילין אוחז ש"צ התרנגול ומניח ידו על ראשו ונוטלו ומניח על ראש המתכפר ואומר זה תחת זה. זה חילוף זה. זה מחולל על זה. ומחזירו עליו פ"א. ואומר יושבי חשך וצלמות אסירי עני וברזל. יוציאם מחשך וצלמות ומוסרותיהם ינתק. אוילים מדרך פשעם ומעונותיהם יתענו. ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יושיעם. ישלח דברו וירפאם וימלט משחיתותם. יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם. נפש תחת נפש. ועושה כסדר הזה ג"פ ואח"כ מניח ידו על ראש התרנגול תבנית סמיכה וסומך עליו ושוחטו לאלתר תיכף לסמיכה שחיטה. טור. ובדרשות מהרי"ל ה' עיוה"כ כתב כשאוחז התרנגול בידו להתכפר בו נכון לומר זה חליפתי זה תמורתי זה כפרתי לפי שר"ת שלו חת"ך והוא שמו של מלאך הממונה על זה ויוצא מפסוק פות"ח א"ת ידי"ך סופי תיבות חת"ך והוא השם הנז' בהאוחז החותך חיים לכל חי ואח"כ שליח אוחז התרנגול ומחזירו על ראשו ונוטלו ומניחו על ראש המתכפר ואומר זה תחת זה וכו' אלא שכתב דרובא דעלמא מוסיפין לומר (היינו אחר הפסוקים הנז') גם פסוק זה אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו ויחננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר יעו"ש. וכ"כ בקיצור של"ה. וכ"כ בסידור רב יעב"ץ. והלבוש כתב שאחר שאומר זה כפרתי יאמר זה ילך למיתה ואני אלך לחיים טובים ולשלום ומחזירו על ראשו ואח"כ אומר הפסוקים הנז' וכ"כ הר"ז דאומרים זה חליפתי וכו' ומחזירו סביב ראשו ואח"כ אומר הפסוקים הנז' ויעשה כן ג"פ. מיהו בסידור רב יעב"ץ כתב דאומרים הפסוקים בני אדם יושבי חשך וצלמות וכו' עד מצאתי כופר ואח"כ סומך ידיו על התרנגול ומסבב סביב ראשו ואומר זה חליפתי וכו' ואח"כ מחזיק הכפרה בידו השמאלית ומניח ידו הימנית על ראש התרנגול ואומר זה התרנגול ילך למיתה. ואני אלך לחיים טובים ארוכים ולשלום עכ"ל וכ"כ המט"א או' ג' דאומר הפסוקים ואח"כ מסבב הכפרה על ראשו ואומר זה חליפתי וכו' ועיין עוד לקמן או' ח':

ד

ד) שם. יש למנוע המנהג. כ"כ הרשב"א בתשו' סי' שצ"ה הגם ששמעתי שנהגו כן עם כל זה מנעתי המנהג הזה מעירנו יעו"ש ובאו"ח כתב שהרמב"ן אוסרו משום דרכי האמרי. והב"ד ב"י וע"כ כתב בש"ע דיש למנוע המנהג:

ה

ה) שם הגה. ויש מהגאונים שכתבו מנהג זה וכו'. וכ"כ בשער הכוו' דף ק' ע"א וז"ל מנהג של הכפרה הנז' בספרי הגאונים היה מורי ז"ל נזהר מאד לקיימו והיה לוקח תרנגול אחד לבן לכל א' מבני הבית הזכרים ותרנגולת א' לבנה לכל אחד מבני הבית הנקבות ולפיכך לאשה מעוברת ישחוט עליה מספק ב' תרנגול א' זכר אולי הוא זכר ותרנגולת א' נקבה אולי הולד נקבה. ועוד תרנגולת אחרת בשביל האשה עצמה נמצא שהם ג' תרנגולים ב' נקבות וא' זכר לכל אשה מעוברת. וזמן שחיטתו הוא בליל עיוה"כ באשמורת קודם ע"ה אחר סליחות וסוד הדבר הוא לכפות את הדינים כי הנה התרנגול נקרא גבר כי הוא בחי' ה"ג אשר ביסוד דנוקבא הנקרא גבר והוא נשחט ג"כ ביום הט' שגם הוא כנגד היסוד שע"י השחיטה נכנעים ונמתקים גבו' היסוד הנז' וכנגדו הוא השעיר המשתלח ביוה"כ כי הנה השעיר ההוא הוא גבו' שבמלכות דנוק' אשר הם דינין קשים יותר מן הגבו' שביסוד שבה הנקרא גבר ותרנגול ולפי שהוא יוה"כ יש בנו כח למתק אפילו הגבו' הקשות שבמלכות שבה הנק' שעיר אבל בעיוה"כ אין בנו כח אלא בגבורות היסוד שאינם כ"כ קשים ואפ"ה אינם נמתקים אלא באשמורת הבוקר שהוא עת רצון והרחמים גוברים אז. ועוד טעם אחר כמו שהקדמנו כי יהוד נרמז בט' והמלכות בעשור שהוא יוה"כ ולכן כל בחי' נעשית ביום המיוחד לה עכ"ל וכ"כ בפע"ח שער כ"ז פ"א. וכ"כ השל"ה. והב"ד מ"א סק"א:

ו

ו) וכתב שם בשער הכוו' בהגה בשם ספר בית מועד דאין הכוונה ליתן אותם לעניים אפי' שיהיה יותר טוב רק כי הכוונה למתק את הדינים עכ"ל וע"כ צריך השוחט את הכפרות לכוין בעת השחיטה והוצאת הדם מן הצואר למתק ה' גבורות שביסוד המלכות:

ז

ז) וסוד השחיטה היא למתק כל הדינין (וזה הכוונה היא לכל ימות השנה לשוחט שהוא בר הכי) וכשתבדוק הסכין ותשחיזהו תכוין כי סכין בגי' ק"מ שהוא מילוי דאהי"ה דיודי"ן. ותסיר הפגם מן הסכין ע"י ג' מ"ב פשוט ומלא ומלא דמלא שיש בג' שמות ע"ב ס"ג מ"ה שהם בגי' פג"ם עם ג' אותיותיו. וכשתברך תכוין להעלות נפשות המגולגלים אשר שם. ובאומרך על השחיטה תכוין כי שחיט"ה בגי' ג"פ אלף (ר"י. שיכוין בכם מ"ם שיש בו ג' אלפין גי' שחיט"ה) שיש בשם מ"ה עם הכולל. כ"ה בסוף ס' עו"ת למהרח"ו ז"ל ויעוש"ב ורק כתבנו בקיצור כדי שבנקל יוכל האדם לכוין את זה. ועיין בזוהר פ' משפטים דקי"ט ע"א שכתב די"ב בדיקות עם הסכין גי' אח"ד יעו"ש. ועיין ביו"ד סי' ח"י סעי' ט' ובדברינו לשם בס"ד:

ח

ח) שם בהגה. וכן נוהגין במדינות אלו וכו'. וכן נוהגין בני ספרד אלא שאין נוהגין לומר הפסוקים הנז' באו' ג' רק מסבבים על הראש ואומרים זה חליפתי וכו' זה התרנגול ילך למיתה ואני אכנס וכו' ויש נוהגין לומר קודם זה חליפתי וכו' רק פסוק נפש תחת נפש. ויש מדקדקים לומר זה התרנגול ילך למיתה ואכנס אני וכו' ואין אומרים ואני אכנס וכו' כדי דלא לישתמע זה ילך למיתה והוא ידו וכן כשמסבבים לאחרים אומרים ותכנס אתה ולא ואתה תכנס מטעם הנז':

ט

ט) וקודם הכל י"ל לשם יחוד קבה"ו וכו' הנה אנכי בא לעשות כפרה זו לתקן את שורשה במקום עליון. ויה"ר מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שתהא שעה זו אשר חוט חסדך גובר בעולם עת רצון ורחמים ובכח סגולת שחיטת גבר זה יומתקו ה' גבורות יסוד גבר בעלמא נוקבא קדישא דז"א. בחינתינו אשר בו דרך מעבר נשמותינו. ואתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד. ותבנה בהמ"ק ב"ב ושם נעשה לפניך משפט שעיר המשתלח ושעירי עיזים נעשה ברצון יראו עינינו וישמח לבנד יהיו לרצון וכו' ואח"כ אומר הפסוקים ואח"כ זה חליפתי וכו' סידור רב יעב"ץ:

י

י) ויחשוב בלבו שהוא חייב מיתה כמו זה (ר"ל סקילה שריפה הרג וחנק כדי להתעורר בתשו') זורקו לארץ כעין סקילה שוחטו הרג תפסו בידו בצואר היינו חנק שורפו היינו שריפה. קיצור של"ה מס' יומא. א"ר או' א' וגם יכוין כי עי"ז שנתעורר בתשו' יתוקן מה שפגם בד' אותיות הוי"ה וד' אותיות אדנ"י ובשם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן. ואם הוא השוחט ששוחט תרנגול לעצמו יחשוב זה קודם שחיעה כדי שלא יתבלבל דעתו בעת השחיטה כי צריך שיהא דעתו פנוי בעת השחיטה רק על דיני שחיטה:

יא

יא) שם בהגה. ואין לשנות וכו'. ואמנם אף שכמה גאונים כתבו מנהג זה מ"מ מה שנשרש בלב ההמון שכל כפרת יוה"כ תולה בזה וכמעט שכפרות ואכילת מצה נחשב להם למציה א' וסוברים שאין להם כפרה ביוה"כ אם לא בתרנגול ועי"ז באים לידי איסור נבלה ח"ו שדוחקים זא"ז בקהלות גדולות והשוחטים נעורים כל הלילה בפנים זועפים ואינם מרגישים בסכין ואי לדידי צייתי ואינם רוצים לבטל מנהג זה טוב יותר היה להם לסבב על ראשיהם במעות כמו שכבר נשרש בלב ע"ה שאם א"א להם להשיג תרנגול אז מסבבין במעות שבאמת כן מצינו במנהג קדמונים שהיו מסבבים בזרעים ותחשב להם לצדקה ושלא יהיו נכשלים באיסור נבלה ח"ו ומכ"ש לפי המנהג הנכון ליתן הכפרות לעניים או לפדותן וליתן המעות לעניים ומי שיכול ורוצה מן המובחר אז יקרא להשוחט לביתו באשמורת הבוקר ויהיה תיכף לסמיכה שחיטה. ח"א כלל קמ"ד או' ד':

יב

יב) ועוד צריך ליזהר שלא ישחוט אלא אצל שוחט שהוא מפורסם ליר"ש ובקי באומנות שחיטה ובדיני שחיטה כי אפשר מחמת טרדה וקיבוץ עם שעליו שלא ישיג לראות בטוב הסימנים אם נשחטו רובם או אם נשחטו שלא במקום שחיטה כגון למעלה בתרבץ הוושט וכדומה ובמקום שנמצא חששות כדברים האלה ודאי שההעדר טוב שבא לתקן ונמצא מקלקל. והא"א או' א' כתב דבמקום דחק ויש לחוש לשחיטה. שאינה הגונה טוב יותר לשחוט יום או יומים קודם עיוה"כ וכן ראה נוהגין יעו"ש. ויש מקומות שקידם עיוה"כ מניחין הדיינים במקום מיוחד שוחטין מומחין לבדוק הסכינין של כל השוחטין בליל עיוה"כ ומי שנראה סכינו יפה נותנין לו רשות לשחוט ואם לאו או שלא בא להראות סכינו אין לו רשות לשחוט. ומכריזין קודם לזה שכל שוחט שחפץ לשחוט בליל עיוה"כ צריך לבא למקום פלוני להראות סכינו. חוץ מחכם שא"צ לזה שהוא רואה סכינין של אחרים כנודע:

יג

יג) וגם השוחט צריך ליזהר ולהיות יר"ש על פניו לבדוק בנחת העוף והסכין ולראות הסימנים אחר שחיטה אם נשחטו רובן ושמא שחט בתורבץ הושט או שמא יש איזה דבר בושט ונחתך שנעשה שהייה ובמקום שיש ריבוי עם ושוחטין כל הלילה אם רואה עצמו שעייף יש לנוח ולישן איזה שעות ולא יחוס על הכסף והנכון הוא שילכו שני שוחטים ביחד כדי שאחד אל אחיו יעזורו:

יד

יד) וצריך ליזהר בעה"ב להניח התרנגולים במקום מוצנע שלא תרדסם חתול ויעשו טרפה כמ"ש ביו"ד סי' נ"ז יעו"ש. ואם השוחט בא לבית בעה"ב לשחוט לו צריך להזמין לו אביקה לשחוט כנגדה או נר של שתי פיות או שתי נרות אפי' הם קלועים ביחד דדינם כאבוקה כמ"ש ביו"ד סי' י"א יעו"ש וגם מין כלי שיש בו עפר תחוח כדי למצות עליו דם מן הצואר ולכסות כדי לקיים מצות כיסוי הדם. ולא יניח את השוחט לשחוט עד שיבדוק את הסכין בנחת קודם שחיטה ואחר שחיטה קודם שיצא מביתו:

טו

טו) ונהגו שבעה"ב מברך על כסוי הדם והברכה היא על כסוי הדם בעפר ומאחר שיש הרבה עופות לשחוט יברך בעל הבית על הראשונה ואחד מבני הבית יברך על השניה והשלישית וכן עזה"ד וכן השוחט יכסה גם הוא לבסוף ואין כאן מרבים בברכות כיון שכל א' מברך על שחיטה בפ"ע ודם חדש. בן א"ח פ' וילך או' ג' וכ"כ במט"א או' ח' דיברך על כסוי הדם בעפר והבי"ת של בעפר בניקוד סג"ל עכ"ד. ומיהו עיין ביו"ד הי' כ"ח סעי' ב' ששם כתיב על כסוי דם בעפר יעו"ש וע"כ כל אחד יעשה כמנהגו ואין למחות ביד אחרים:

טז

טז) לעולם יסבב מתחלה לעצמו קודם שיסבב לבני ביתו כדי שיבא זכאי ויכפר על החייב ולא החייב על החייב וכ"ה איתא בכ"ג וכפר בעדו ואח"כ בעד ביתו. קיצור של"ה מס' יומא. ומיהו אין זה מעכב אלא היכא דאפשר נכון לעשות כן:

יז

טוב) וכמסבב לנקבה יאמר זה חליפתיך וכו' התי"ו בציר"י. קיצור של"ה שם. סידור רב יעב"ץ. בן א"ח שם או' ב' ויש נוהגין לטבול קודם שעושין הכפרות. מט"א או' ח':

יח

חי) שם בהגה. ואין לשנות וכו'. וא"כ במדינות שנוהגין מנהג זה רובא של עיר אין טוב ליחיד לפרוש עצמו מכל וכל מן המנהג. יפ"ל ח"ג או' א'.

יט

יט) שם בהגה. ונוהגין ליקח תרנגול זכר לזכר וכו'. ולאכילה המובחר הוא התרנגולת כדאמרינן בב"מ דפ"ו ע"ב מובחר שבעופות תרנגולת יעו"ש וכ"כ בס' לי לישועה דף קכ"ג ע"א משם חכמי הרפואה והביאו הר' שבילי אמונה דנ"ד ע"ב שלא יש מאכל טוב ובריא לגוף בעוף כמו התרנגולת יעו"ש ומובחר גדול אם היא לבנה. יפ"ל ח"ה או' ב' ועיין לקמן או' כ"ד:

כ

ך) שם בהגה. ונוהגין ליקח תרנגול זכר לזכר וכו'. והמנהג שלנו ליקח לזכר תרנגול שאינו מסורס. מט"א או' ד' קיצור ש"ע סי' קל"א או' א' ואף שאין לוקחין אותו לכפרה יש למנוע מלאוכלו ביום זה. אלף למטה שם או' ד':

כא

כא) שם בהגה. ונוהגין ליקח תרנגול וכו'. ומיהו אם אין לו תרנגול לוקחין מין בעל חיים אחר כגון אווזים ותורים ובני יונים וי"א אפי' דגים. לבוש. ונ"ל דלא יקח דבר הראוי להקרבה כגון תורים ובני יונה שלא יהא נראה כמקדיש קדשים בחוץ. מ"א סק"ג. ר"ז או' א' מט"א או' ד' מ"ב או' ד' והטעם כתב הר"ז שם שאם יסמוך ידיו עליהם. יהא נראה כמקדיש קדשים ושוחטן בחוץ עכ"ל משמע הא במקום שאין נוהגין להמוך עליהם שרי:

כב

כב) ואיתא בשבת דף פ"א ע"ב ברש"י שהיו נוהגין ליקח עציץ עם הזרעים ולהחזירו סביב ראשו בער"ה. מ"א שם. וז"ל רש"י שם בשם תשו' הגאונים שאיזה ימים קודם ר"ה לוקחים עציץ לכ"א מאנשי הבית גדול וקטן וזורעין בתוכו פולין או קטנית ובער"ה שכבר צמח לוקח כ"א עציצו ומחזירו סביב ראשו ז"פ ואומר זה תחת זה זה חליפתי זה תמורתי ומשליכו לנהר עכ"ל. מחה"ש. ונ"מ למי שאינו יכול ליקח תרנגול וגם אין לו כסף לסבב על ראשו במקום תרנגול שיעשה זה. וכ"כ בסידור רב יעב"ץ ונתן טעם כי האדם עץ השדה משתתף עמו בנפש הצומחת. מיהו הפר"ח כתב דאין ספק שראוי לבטל המנהג משום חשש דרכי האמרי וכתיב תמים תהיה עם ה' אלהיך יעו"ש ונראה דהיינו לפי סברתו דפסק כדברי הש"ע דגם בתרנגול אין לסבב אבל לדעת המתירין בתרנגול ה"ה בזה. ומ"מ לא שמענו ולא ראינו בזה"ז מי שעושה זאת ואפשר דיש לחלק בין זה לתרנגול ועוד י"ל דהא דנהגו בתרנגול משום כי כן נפיק ג"כ מפומיה דהאר"י ז"ל:

כג

כג) שם בהגה. ולוקחים למעוברת ב' תרנגולים וכו'. כלומר תרנגול ותרנגולת ואף אם העובר נקבם די לה ולבתה באחד משום ששנים רשאים ליקח כפרה אחת. לבוש. וכן נוהגין אפי' בשני גופים. והאר"י לקח ג' למעוברת. מ"א סק"ב. וכ"כ לעיל או' ה' וכ"כ א"ר או' ח' בשם כמה פו' דצריך לכל אחד מבני הבית תרנגול א' ולמעוברת ג' ואין לשנות יעו"ש. ולתאומים לא חיישינן. ב"ח משם מרדכי קטן. שכנה"ג בהגב"י או' ו':

כד

כד) שם בהגה. ובוחרים בתרנגולים לבנים וכו'. ומ"מ אין לחזור אחר לבנים דוקא דהוי כעין דרכי האמרי כדאיתא בפ"ק דע"א אלא אם יזדמן לו לבן יקח. ב"ח. מ"א סק"ג. ומיהו עיין להרב אדני פז שכתב כיון דלבנים הם טובים יותר לאכילה מצד הרפואה כמ"ש לו הזקן רופא מומחה ר' שמחה א"כ לית לן בה כדאיתא בגמ' כל דבר שהוא משום רפואה אין בו משום דרכי האמרי וא"כ יתכוין הוא נמי משום רפואה ותו לית לן בה. יפ"ל ח"ב או' א':

כה

כה) שם בהגה. על דרך שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים וכו'. ועוד כי לבן רומז אל בחי' החסד והרחמים כנודע:

כו

כו) שם בהגה. ונהגו ליתן הכפרות לעניים. כמ"ש וחטאיך בצדקה פרוק. ביאורי הגר"א. מ"ב או' ה':

כז

כז) שם בהגה. או לפדותן בממון וכו'. וזה טוב יותר דאז לא מתבייש העני מלקבלם אבל כשנותנים את התרנגול גופיה אומר העני זה השליך עונותיו על תרנגול זה ונבזה אני לו ששולחו אלי. דרשות מהרי"ל ה' עיוה"כ. שכנה"ג בהגב"י או' ז' מ"א סק"ד. א"ר או' ו' ר"ז או' ד' ואם עני הרגיל אצלו ויודע בו שלא יתבייש בתתו לו יכול ליתן לו מהעופות עצמם שלפעמים נהנה יותר שהוא הנאה קרובה שא"צ לטרוח וגם כי לו תהיה צדקה באותו דבר עצמו אשר עשה ביום הזה לכפר. מט"א או' יו"ד. מ"ב שם.

כח

כח) שם בהגה. או לפדותן וכו'. והלזהר ליתן מעשר לא יקח זה הפדיון ממעות מעשר אלא ממעות עצמו. של"ה. א"ר שם. מט"א שם. מ"ב או' ו':

כט

כט) שם בהגה. שנוהגין לילך על הקברות וכו'. והצדקה שנותנין שם הוא פדיון הכפרות. לבוש. קשל"ם מה' יומא. וא"כ ראוי לתת כפי ערך הכפרות שיש לו. מ"א סק"ה. ר"ז או' ה' והיינו בערך הכפרות ששוים עתה אחר השחיטה ולא כערך שהיו שוים קודם השחיטה שהיו ביוקר. והיינו אם יש יכולת בידו לפדות. וכ"כ מ"ב שם. וכ"מ ממ"ש לעיל או' ו' יעו"ש:

ל

ל) שם בהגה. שנוהגין לילך על הקברות וכו'. ואין לומר תחינות שם רק מה שמיוסד מקדמונים מאחר דא"א היום תחנון. מ"א שם. א"ר או' יו"ד. א"א או' ה' ר"ז או' ה' מט"א או' י"ד. מ"ב או' ז':

לא

לא) שם בהגה. שנוהגין לילך על הקברות וכו'. אך יזהר שלא ילך יחידי שכתב בשה"מ פ' ואתחנן וז"ל דע כי צריך האדם ניזהר שלא לישב במקום שאין בו ישוב לפי שמקום שאין בו ישוב שולט שם שד א' ושמו תניא ויוצא מפסוק ולמה תניאון את לב בני ישראל והיושב שם אעפ"י שהוא עוסק בתורה מתגבר עליו השד ההוא להזיקו או להחטיאו ואין כח באדם ההוא העומד שם לשלוט עליו לולי יהא צדיק גמור ומורי ז"ל הזהיר לאדם א' שלא ילך על קברי רשב"י ור' אלעזר בנו ללמוד שם יחידי אפי' בימים שרגילים בני אדם לילך שם ומכ"ש בשאר מקומות שאין בנ"א יושבים שם עכ"ל. והרב יעב"ץ בסידורו עמודי שמים תמה על מנהג זה שהולכים על הקברות ביו"ט כזה יעו"ש והב"ד היפ"ל ח"ב או' ג' וכתב דטוב ללכת יום או יומים לפני עיוה"כ וכמ"ש השו"ג או' ד' יעו"ש. ושאר דיני הליכת על הקברות כבר כתבנו אותם לעיל סי' תקפ"א מאו' צ' עד או' צ"ט יעו"ש:

לב

לב) שם בהגה. וסמך ידיו עליו וכו'. דהיינו על הראש כמ"ש הטור. והט"ז סק"ג כתב דיש למנוע דבר זה דנראה כמקדיש קדשים ושוחטן בחוץ יעו"ש. ומיהו דעת הא"ר או' ך' להקל. וכ"כ הר"ז או' א' דאין לחוש לזה כיון שהתרנגול היא דבר שאינו ראוי למזבח. וכ"כ בסידור רב יעב"ץ וכ"מ בח"א כלל קמ"ד או' ד' והמש"ז או' ג' כתב דראוי להניח ידו על הצדדין:

לג

לג) שם בהגה. וזורקין בני מיעיהם וכו'. כבד וכליות בכלל. כ"ה בטור מ"א סק"ו. א"ר או' ד' א"א או' ו' ר"ז או' ו' מט"א או' י"ב:

לד

לד) שם בהגה. וזורקין בני מיעיהם וכו'. משום שדרך התרנגולים לילך אנה ואנה ומתפרנסין מן הגזל לכך אין ליהנות מהם וגם הוא אוכל שקצים ורמשים ולכך אין לאוכלן ביום הזה. לבוש. וח"א כלל קמ"ד סוף או' ד' כתב לפי שנזונים מן הגזל. ובני המעיים הם הכלים הראשונים שמקבלים הגזל לכן מרחיקים עצמן מלאכלם כדי ליתן אל לבו להרחיק עצמו מן הגזל עכ"ל. והט"ז סוף הסי' כתב הטעם כי ראוי לרחם על הבריות כדי שירחמו עליו מן השמים. וכ"כ הר"ז או' ו' וכ"כ המט"י בליקו' דס"א ע"ג יעו"ש. ונראה דאם זורק מאכל עופות בגגים איכא ה"ט דכל המרחם על הבריות וכו' וכן נהגו במי שהוא חולה ומבקש רחמים שמשליכין מאכל לעופות בגגין כדי לרחם על הבריות ובזה יהיה זוכה שירחמו עליו מן השמים. רו"ח או' ב'. ונ"מ דלטעם זה משום דכל המרחם וכו' אם אין מצויין שם עופות לקחת אותם דא"צ לזורקם:

לה

לה) יזהרו הנשים בניקוי העור של התרנגולים דשכיח בהם כמו כנים ולפעמים הם דבוקים בעור התרנגולים וצריך להשגיח ע"ז הרבה ואם תראה האשה כי קשה הרבה לנקותם מחמת רבויים תפשוט העור כולו ותזרקנו. ויש נוהגין לראות העור קודם שיקנה ואם נראה בו שיש בו מאלו הכנים אין קונים. ויש לנקות העור מאלו הכנים קודם החירוך ואחר החירוך כי שמא יש דבוק באיזה גומא או מחבה ולא נחרך עם הנוצות הקטנים. וקודם החירוך ירחוץ הדם מן הצואר או שיהיה האש מקש ותבן שאין להם חמימות כ"כ לבשל הדם ויעבירם על האש תמיד שלא ישהא במקום א' הרבה וכמ"ש ביו"ד סי' ס"ח סעי' ג' וסעי' ה' בהגה ובאחרונים שם יעו"ש:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---