כף החיים/אורח חיים/תרד

כף החיים ‏ אורח חיים תרד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] מצוה לאכול בערב יוה"כ וכו'. דתני רב חייא בר רב מדפתי כתיב ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב וכי בתשעה מתענין והלא בעשרה מתענין אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאלו מתענה תשיעי ועשירי. כדאיתא בברכות דף ח' ע"ב ובכמה דוכתי. והביא זה הטור וב"י. וא"ת למה ליה למימר כאלו התענה עשירי לא הול"ל אלא כאלו התענה תשיעי גרידא דאלו עשירי או יאכל או לא יאכל לחודיה קאי. ושמא י"ל דהא קמ"ל דכיון דהאכילה ושתיה חשיבא עינוי נותנין לו שכר כאלו התענה ב' ימים רצופים. א"נ י"ל דעל האכילה גרידתא יש לו שכר כאלו התענה ב' ימים מלבד שכר תענית יום העשירי. פר"ח:

ב

ב) שם. מצוה לאכול בערב יוה"כ וכו'. והטעם בסוד מבואר בשער הכוו' דף ק' ע"ד כי בכל יום מעשי"ת נתקן בחי' החיצוניות ע"י אכילה ושתיה וברכותיהם וביוה"כ אסור לאכול וע"כ צריך להרבות באכילה ושתיה בעיוה"כ כדי לתקן בחי' החיצוניות של יום ומחר יעו"ש. ומבואר בפע"ח שער כ"ז פ"א שצריך לאכול בעיוה"כ כפי ערך ב' ימים יעו"ש ולכן לפחות יעשה ב' סעודות על הפת כדי שיצטרך לברך המוציא ובה"מ לתקן בחי' החיצוניות ע"י אכילה ושתיה והברכה ובסעודת הבקר יכוין לתקן בחי' החיציניות של היום ובסעודת המפסקת יכוין לתקן בחי' החיציניות של מחר. ויש נוהגין לבצוע על ב' ככרות כמו יו"ט. וכמ"ש היפ"ל ח"ב או' ג' בשם השל"ה ומעיל שמואל יעו"ש. וקודם הסעודה ישב במקומו ויאמר מזמור לדוד ה' רועי וכו' ואח"כ יאמר לשם יחוד קבה"ו וכו' ובשם כל נפש רוח נשמה חיה יחידה המתיחסים אל שורשי נפשנו רוחנו נשמתינו חיתנו יחידתנו דכללות ופרטות אצילות בריאה יצירה עשיה הריני בא לקיים מצות סעודת ערב יוה"כ וכמו שדרשי חז"ל כל האוכל בתשיעי כאלו התענה תשיעי ועשירי ולתקן את שורש מצוה זו וכל המצות התלויות בה במקום עליון. ויהי נועם וכו' ויה"ר מלפניך ה' או"א שיתבררו כל ניצוצי הקדושה שבמאכל ומשתה שאוכל ואשתה תכלית תיקונם ובירורם ותשמריני שלא יחטיאוני ושלא יזיקוני ואת נפשותנו תטהר. ויהי נועם וכו':

ג

ג) שם. ולהרבות בסעודה. כדי שיוכלו להתענות ושלא להזיק להם התענית. טור. ומצוה לאכול דגים. טור ממעשה החייט שהובא במדרש איכה ובב"ר פי"א. עט"ז. ביאורי הגר"א. מט"א או' י"ח. בן א"ח פ' וילך או' א' ומאגרת א"י נראה שהיו רגילים בדגים גדולים כידוע ממעשה דחייט. סידור רב יעב"ץ או' ג'. וכתב קיצור ש"ע סי' קל"א או' ג' דמצוה לאכול דגים בסעודה ראשונה עכ"ל משמע הא בשאר סעודות רשות אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל וכ"מ מדברי הלבוש שנכתוב לקמן או' ו' מיהו הרב בן א"ח שם כתב דיאכל אותם בשחרית דוקא יעו"ש:

ד

ד) שם. ולהרבות בסעודה. ויש למעט בלימודו בערב יוה"כ כדי לאכול ולשתות. ברכות דף ח' ע"ב. מ"א ריש הסי' א"א ריש הסי' מט"א או' ט"ו. מ"ב או' א' וכן במוצאי יוה"כ ירבה בסעודה שנאמר מערב עד ערב. דרשות מהרי"ל ה' עיוה"כ. ועיין לקמן ססי' תרכ"ד בהגה:

ה

ה) אשה שהיא חולה וכל אוכל מזיק לה לא תאכל בעיוה"כ שום דבר עודף על מה שרגילה בו בכל יום. תשו' ר' עקיבא איגר סי' ט"ז. ועי"ש שנסתפק בשאר נשים הבריאות אם חייבות לאכול בעיוה"כ דאפשר שהם פטורות כמו כל מ"ע שהזמן גרמא, או לא, דכיון דקרא מפיק לה בלשון בתשעה לחודש בערב וכו' ולומר דהוי כאלו התענה תשיעי ועשירי. ממילא כל שמחוייב בתענית עשירי מחוייב לקיים ועניתם וכו' לאכול בתשיעי יעו"ש. אמנם בתשו' כתב סופר סי' ק"ב פשיט ספיקו דגם נשים חייבות לאכול בעיוה"כ דזיל בתר טעמא שלא יזיק להם התענית למחר יעו"ש. ועי"ש עוד בכתב סופר שנסתפק במי שא"א לו להתענות ביוה"כ ע"פ צווי הרופאים כגון בחולי נופל שזמנו בא ביוה"כ וכדומה אם מחוייב לאכול בעיוה"כ ומסיק דלא מלאו לבו להקל בפרט כשקל לו לאכול ואין מצער לו אבל באשה כה"ג יש להקל לפי ה"ט דכל עיקר שאנו מחייבין לאשה הוא משום שצריכה להתענות למחר יעו"ש. והב"ד הפ"ת. פת"ע או' א'. וע' יביע אומר ח"א סי' לז.

ו

ו) שם. ולהרבות בסעודה. ומ"מ יזהר שלא לאכול אלא מאכלים הקלים ונוחין להתעכל כגון עופות ודגים שלא יהא שבע ומתגאה ביו"ה"כ בשעת תפלתו. לבוש. ט"ז סוף סק"א. וכ"ה לקמן בש"ע סי' תר"ח סעי' ד' יעו"ש ובדברינו לשם:

ז

ז) שם הגה. ואסור להתענות בו וכו'. ואם הוא דאו' או מדרבנן עיין לעיל ססי' תק"ע:

ח

ח) שם הגה. ואסור להתענות בו וכו'. ואיסור גדול ביד המתענה פן ח"ו אתא לידי כרת למיכל ביוה"כ דקשה עליו להתענות ב' ימים רצופים לכן ירבה סעודה להקל עליו. דרשות מהרי"ל ה' עיוה"כ. שכנה"ג בהגה"ט או' א':

ט

ט) שם הגה. ואסור להתענות בו וכו', ואם טעה א' והתענה בו צריך למיתב תענית לתעניתו כמ"ש לעיל סי' תקס"ח סעי' ה' יעו"ש. והגם דיש סוברים דמי שצריך למיתב תענית לתעניתו ואירע אחריו ת"צ דא"צ להתענות דת"צ עולה לכאן ולכאן מ"מ אין להקל נגד דברי הש"ע ורק באדם שאינו בריא והתענית מזיק לו יש נסמוך ע"ז כמ"ש לעיל סי' רפ"ח או' כ"ד יעו"ש. ומ"מ המתענה תענית לתעניתו היותר נכון שלא יתענה עד אחר תשרי כמ"ש לעיל סי' רפ"ח או' כ"ב ועיד עיין לעיל סי' תצ"ב וסי' קל"א או' צ"ח ודוק:

י

י) ואם אכל פעם א' ביום דיו וא"צ למיתב תענית לתעניתו. מ"א סק"א. ר"ז או' ב':

יא

יא) שם בהגה. אפי' ת"ח. נראה הטעם כיון שאכילה ביום זה נחשבת לתענית ממש א"כ שפיר הוא בכלל יפה תענית לחלום וכו' משא"כ בשאר יו"ט ושבת אף שהאכילה מצוה ויש עליה שכר מ"מ אין נחשבת כתענית ממש לכל דבריו. ט"ז סק"ב. מ"א סק"א. מש"ז או' ב' ר"ז או' א':

יב

יב) שם בהגה. אפי' ת"ח. ויכול לאכול ויניח. להיטיב לו חלומו דרשות מהרי"ל ה' ימים נוראים. עט"ז.

יג

יג) שם בהגה. אפי' ת"ח. והרוצה להתענות עד סעודה המפסקת שרי. דרשות מהרי"ל שם. וכ"כ המ"א שם דיש לנהוג כמהרי"ל דודאי אם מתענה עד סעודה המפסקת ליכא איסורא אך מי שאינו ירא א"צ להתענות כלל יעו"ש. ומיהו הא"ר או' ב' כתב דאף שרוצה להחמיר ולהתענית עד סעודה המפסקת אסור דלא דמי לערב ט"ב סי' תקרב סעי' י"א דכאן אכילה עצמה במקום עינוי וכ"פ בשל"ה ודלא כמ"א עכ"ל. וכ"ה דעת הא"א או' א' אבל הר"ז או' א' כתב דמי שירצה להתענות על חלומו עד סעודה המפסקת אין למחות בידו. וכ"כ ח"א כלל קמ"ד או' ב' דאם מתירא לנפשו ורוצה להתענות יתענה עד סעודה המפסקת. וכ"כ מט"א או' ט"ו. מ"ב או' ב' אלא שכתב שם ח"א דמוטב שלא להתענות ואם רוצה יקבל עליו להתענות יום אחר ויקובל כאלו התענה היום. וכ"כ מט"א שם מ"ב שם. ועוד י"ל דיש לפדות הת"ח בממון וכמ"ש לעיל סי' תקס"ח סעי' ב' בהגה יעו"ש. וכן נכון לעשות להתענות יום אחר או לפדות כיון דיש אוסרים להתענות כלל אפי' עד סעודה המפסקת כנז' ועוד דהא לפי דברי האר"י ז"ל יש חיוב לאכול כפי שיעור ב' ימים כמ"ש לעיל או' ב' יעו"ש. ועוד נראה דבכה"ג היותר נכון לפדות כדי שלא יאחר וגם כדי שתבא מצות הצדקה ותגן:

יד

יד) ואם התענה בשבת ת"ח לא יתענה תענית לתעניתו בערב יוה"כ. פר"ח. אלא ידחה עד אחר עבור המועד. מט"א שם. מ"ב שם. ומיהו כבר כתבנו לעיל או' ט' דהיותר נכון לדחותו לאחר חודש תשרי יעו"ש:

טו

טו) וכתב השל"ה הנוהגים שלא לאכול בשר כ"א בימים שא"א תחנון אז במקומות שאין מרבים בסליחות באשמורת א"כ גם הלילה יו"ט ומותר לאכול בשר בלילה ובמקום שמרבין באשמורת בסליחות אז לא מחזיקין הלילה ליו"ט ואסור לאכול בשר. והב"ד המ"א סק"א וכתב דגם במקומות שאין מרבין באשמורת בסליחות דמותר לאכול בשר בלילה ה"ד מי שאוכל בלילה ממש אבל אם אוכל קודם צ"ה לא יאכל בשר אעפ"י שהתפלל ערבית יעו"ש. וכ"כ א"ר או' ב' ר"ז או' ה' ח"א כלל קמ"ד או' א' מ"ב או ב':

טז

טז) ומי שנדר שלא לאכול בשר חוץ מיו"ט עיין סי' תק"ע ססעי' א' בהגה דשרי בערב יוה"כ ומ"מ נ"ל דבלילה אסור כיון שנדר בהדיא. מ"א שם א"ר שם. ונ"ל דלדידן דרגילין לאכול בשר גם בסעודת שחרית וכל הנודר אדעתא דמנהגא נדר לכן מותר אפי' בסעודת שחרית. ח"א שם. מ"ב שם:

יז

טוב) [סעיף ב'] אין נופלין על פניהם עיוה"כ. לפי שמחזיקין אותו כמו יו"ט כמ"ש לעיל סי' תק"ע סעי' א' יעו"ש:

יח

חי) שם. אין נופלין על פניהם עיוה"כ. אבל במנחה ביום שלפני עיוה"כ נופלין כמ"ש לעיל סי' תקפ"ד או' ע"ד יעו"ש:

יט

יט) שם. אין נופלין על פניהם עיוה"כ. לא באשמורת ולא ביוצר. לבוש. שכנה"ג סי' תר"ב בהגב"י. שו"ג או' ה' והמאמ"ר או' ד' כתב שהמנהג ביניהם שלא ליפול על פניהם בשום אשמורת. ור"ל אלא אומרים מזמור לדוד אליך ה' נפשי אשא בלא נפילת אפים אלא כקורא מזמור תהילים כדי שלא יחסר מסדר הסליחות:

כ

ך) שם. אין נופלין על פניהם וכו'. ואין עושין בו מלאכה ואם עשה מלאכה אינו רואה סי' ברכה לעולם לפי שיש לו לעסוק באכילה ושתיה וכו' או"ח דף ק"ג ע"ב כס"א או' ג':

כא

כא) שם הגה. גם אין אומרים למנצח ומזמור לתודה. אין אומרים למנצח יענך וכו' לפי שאינו יום צרה. וגם אין אומרים מזמור לתודה מפני שבזמן שהיה בהמ"ק קיים לא היו יכולין להקריב תודה בעיו"כ כדי שלא למעט זמן אכילתו. לבוש. ביאורי הגר"א. ר"ז או' ו' ח"א כלל קמ"ד או' ג' מ"ב או' ד':

כב

כב) אעפ"י שמן הדין עיוה"כ מותר בהספד שאינו יו"ט כלל ואין בו מעלה אלא שמצוה לאכול בו מ"מ נוהגין לעשותו יו"ט ואין מספידין בו אלא על חכם בפניו או ביום שבאה שמועתו שמת שהוא כמו בפניו כמ"ש בסי' תקמ"ז יעו"ש. וכן א"א צד"ה אלא על חכם בפניו. ר"ז או' ד' ומיהו מ"ש ואין מספידין בו אלא על חכם בפניו. וכו' כ"כ לעיל ג"כ סי' ת"ך או' א' לגבי ר"ח חנוכה ופורים. יעו"ש אבל מ"ש וכן א"א צד"ה אלא על חכם בפניו עיין לעיל סי' ת"ך סעי' ב' בהגה ובדברינו לשם או' ז' דלדעת מור"ם אפי' לחכם בפניו א"א צד"ה יעו"ש:

כג

כג) שם בהגה. ומזמור לתודה. אמנם שכנה"ג בהגב"י או' ה' כתב דמנהגינו לאומרו. וכ"כ הפר"ח וכ"כ לעיל סי' נ"א או' נ"ג יעו"ש. והוא מנהג בני ספרד:

כד

כד) שם בהגה. ומנהג עירי שלא לאומרו. לא בתפלת שחרית ולא בתפלת מנחה. ר"ז או' ז' ועיין לקמן סי' תר"ז סעי' ה' בהגה:

כה

כה) שם בהגה. אז אמרינן אותו עיוה"כ שחרית. כיון לומר בשחרית לאפוקי במנחה דאין אומרים אותו דכיון דאין אומרים בכפור אין אומרים אותו במנחה עיוה"כ כמו נפילת אפים בע"ש שאין אומרים אותו בע"ש במנחה ומינה דגם בע"ש בינתיים במנחה אין אומרים אותו מהטעם הזה וכמ"ש מהרי"ל בדרשותיו אבל מנהגינו לומר א"מ כל הימים שחרית ומנחה אפי' ביוה"כ שחל להיות בשבת וכ"כ במחזור רומניא שכנה"ג בהגב"י או' ה' וכ"כ השו"ג או' ו' דמנהג עירו לאומרו בין בשחרית בין במנחה בין כשחל יוה"כ להיות בשבת בין בחול עכ"ל. וכבר כתבנו מזה לעיל סי' תקפ"ד או' ח' וכתבנו שם דמנהג אשכנז כדברי מור"ם ז"ל ומנהג ספרד יש כך ויש כך יעו"ש וית' עוד לקמן סי' תרכ"ב סעי' ג' בס"ד:

כו

כו) שם בהגה. אז אמרינן אותו עיוה"כ שחרית. משמע אבל במנחה אין אומרים כמו בשאר ע"ש. מ"א סק"ב. א"ר או' ד' מ"ב או' ה' וכ"כ באו' הקודם בשם השכנה"ג יעו"ש. ועיין לקמן סי' תר"ז סעי' ה בהגה:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---