מחצית השקל/אורח חיים/תקפד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים תקפד

(ב) (ס"ק ב') א"מ כו' ובשל"ה כתב כו' עפ"י שהקשה דברי הזוהר אהדדי דבמקום א' כתב דאין להזכיר חטא בר"ה. ובמקום אחר כתב דיש להתודות בר"ה ולכן כתב לחלק דבשעת תפלה אסור. ושלא בשעת תפלה שרי. ובשם מ' שלמה רופא תי' דלומר חטאתי סתם ולא לפרט החטא אסור. אבל כשמפרט החטא דרך ווידוי אדרבא טוב הוא. ובשם האר"י כתב דדוקא בלחש ובשעת התקיעות בין סדר לסדר (דבשעת התקיעות ממש הא צריך לשמוע התקיעות אבל בין סדר לסדר דבלא"ה שוהין ומפסיקים) דבלא"ה השטן מעורבב ע"י התקיעות אז יש שהות להתודות לכן נקט של"ה כל החומרות יחד דוקא לפרט החטא ובלחש ובין סדר לסדר דאז שרי לכל התירוצים הנ"ל:

ובפי' המחזור כו' אבותינו חטאו כו' ולכן אין להכות באגרוף על הלב וחזה בר"ה כשאומר א"מ חטאנו לפניך כדרך שעושים בשעת וידוי:

א"ל השבעות כו' וז"ל הלבוש חוששני לחירוף וגידוף כאלו רוצים להכריח להש"י שיקבל תפלתם בע"כ ע"י ההשבעות. שסגולת השבעות אמיתות כן הוא. שהש"י יתן רשות לאותם המלאכים שיעשו דברי המשביע בלי שום זכות כו' חלילה לנו מדעות חיצונות הללו כו' יתר על רוב הסכנה העומדת למי שמשנה נקודה אחת כו' שאין אנו בקיאים בהם מפי רב מקובל שע"י שינוי נקודה א' כו' יתהפך לו הברכה לקללה ח"ו:

אלא בלשון תחנה. וסיים הלבוש בלי הזכרת שום שמות מן המלאכים כו' ובלבד שיאמרה קודם ברוך שאמר. שלא להפסיק בין הברכות עכ"ל לבוש:

(ג) (ס"ק ג) שבת כו' ולדבריו בע"ש במנחה. דמתפללים י"ח:

שהוא שאלת צרכיו. ור"ל דהוי כמו תחנה. דגם בע"ש במנחה אין אומרים תחנון. ודוקא ח"י ברכות אומרים דטופס ברכות כן הוא. ואפילו בשבת גופיה היה ראוי להתפלל י"ח אלא משום טורח צבור וכדאיתא בירושלמי הביאו מ"א ר"ס רס"ח. ועסי' תר"ב בהג"ה שכ' דאם חל מילה בין ר"ה ליוה"כ אף ע"ג שא"א תחנון מ"מ אבינו מלכנו יאמרו. הרי דאין לא"מ דין תחנון:

וס"ס תר"ד דאם חל יוה"כ בשבת. י"ל א"מ בע"ש בשחרית. משמע דבמנחה אפילו כה"ג לא יאמרו. וזה סייעתא למ"צ:

סלח ומחל. כי מחילה גדולה מסליחה ויש להתחיל לבקש דבר קטן ואח"כ להוסיף לשאול שאלה גדולה וכנ"ל סי' תקע"ב ס"ק ד':

קרע רוע במרכא טפחא כי הם שייכים להדדי ועי"ז מפסיק בין רוע לגזרה וכמ"ש הטעם בט"ז סי' תרך"ב ס"ק וי"ו ע"ש:

עמ"ש סי' תר"ז סק"ג שכתב בשם של"ה ומנהגים לומר כפרה לחטאים סליחה לעונות מחילה לפשעים. כיון שפשע שהוא מרד חמור מעון שהוא מזיד אבל אינו מרד להכעיס. לכן י"ל מחילה שהוא גדולה מסליחה לפשעים שהם חמורים. וע"ש שכתבתי ששל"ה כתב בשם רמ"א להיפך דא"כ לפ"ד מ"א לקמן א"ש מ"ש שי"ל סלח ומחל. כדי להתחיל בשאלה קטנה כנ"ל. אבל לפי מ"ש בשם של"ה. בשם רמ"א אדרבא סליחה גדולה ממחילה א"כ י"ל להיפך מחל וסלח:

גם הוכיח מ"א בסי' תרס"ז ס"ב מנוסח ע"ח ש"ל בגלוי ובסתר. וזדון ושגגה. דאם מבקשים על שני דברים יחד רשאי להתחיל לשאול על החמור:

(ד) (ס"ק ד) עד חצות לכל הפחות. וכ"כ ביש"ש כו' יכול להאריך כו'. מלשון מהרי"ל שממנו נובעים דברי רמ"א משמע דלא ס"ל כיש"ש. דכפי הלשון שהביא מ"א בשם מהרי"ל משמע שראוי להאריך. אבל מלשון היש"ש משמע שרשאי להאריך. אבל אינו מבואר שראוי לעשות כן. א"כ אע"ג שכתב מ"א וכ"כ יש"ש הוא לאו דוקא:

עסי' תקכ"ט. ומבואר שם כיצד משערים ומחשבים חצות היום:

(ו) (ס"ק ו) לקרות כו' גם המתפלל וכתב בספר א"ר דדוקא אי תוקע ומתפלל בחנם אבל בשכר אין נוהגים לקרותו:

(ז) (ס"ק ז) מלין כו' עיין הטעם בט"ז ע"ש הטעם שהיו מנהגן למול בבית התינוק וכל הקהל היו הולכים שם לבית התינוק ולכן אי הוי מלין קודם התקיעות איכא טרחא דצבורא לילך לבית התינוק ולחזור לבה"כ לתקיעות ולתפלה. ואנו אין נוהגים כן. דהא מלין בבה"כ וליכא טרחא דצבורא:

ונ"ל הטעם כו' ועיין בלבוש. ר"ל דמה"ט בי"ט א"א יום ליבשה. משום דיום ליבשה הוי הפסח בין גאולה לתפלה. משא"כ בשבת אומרים י"ל דאין חוששים לסמיכות גל"ת. דהא דצריך לסמוך גל"ת מסמיך אהא דאמר דהמע"ה יהיו לרצון כו' צורי וגואלי סוף מזמור י"ט ותחלת מזמור ך' הוא יענך ה' ביום צרה. א"כ הסמיך יענך ה' כו' שהיא תפלה לתיבת גואלי שהוא סוף מזמור י"ט לכן יש להסמיך גל"ת. וכיון דבאותה תפלה כתיב ביום צרה לכן א"צ לדקדק לסמוך גל"ת אלא בחול שהוא יום צרה משא"כ בשבת דלא יום צרה הוא. ואע"ג דבי"ט ג"כ אינו יום צרה אפ"ה צריך לסמוך גל"ת. תירץ הלבוש שם כיון דעיקר ברכה זו ניתקנה על גאולת מצרים שעברה. ובמצרים גם בי"ט היה להם יום צרה. משא"כ שבת דגם במצרים לא ה"ל יום צרה. דהא הניח להם פרעה לשבות כל יום שבת עפ"י בקשת מרע"ה. וכמ"ש על נוסח תפלת ישמח משה במתנת חלקו כמ"ש הטור סי' רפ"א ע"ש בבאר הגולה ובספר א"ר שכתבו עוד טעמים לחלק בין שבת לי"ט:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.