כף החיים/אורח חיים/תקפג

כף החיים ‏ אורח חיים תקפג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] יהא אדם רגיל לאכול בר"ה וכו'. והאשה צריכה להיות זריזה ולהחליף בגדיה מבע"י ולהדליק הנרות ודינם כמו שאר יו"ט כמ"ש לעיל סי' תקי"ד סעי' י"א וסי' רס"ג סעי' ה' יטו"ש ולסדר מקום מושב הסעודה ולערוך השולחן ולכסותו במפה יפה קודם שיבא בעלה מבהכ"נ כדי שבבואו ימצא הכל מתוקן והשלחן ערוך והוא לסי' טו"ב ומ"מ אם נזדמן ובא ולא ראה שלחן ערוך לא יתקוטט עם אשתו ח"ו ולא יכעוס כי אדרבא הכעס הוא סי' רע ביותר אלא ידון לכף זכות ולא יקפיד אפי' בלב.

ב

ב) בבואו מבהכ"נ קודם קידוש ישב במושבו על מטה מוצעת ויאמר פתיחת אליהו הנביא עד קום ר"ש ויתחדשון וכו' ואח"כ יאמר פסוק ונח מצא חן וכו' י"ב פעמים. ואח"כ פסוק ויזרע יצחק בארץ ההיא וכו' י"ב פעמים (ואם השנה מעוברת י"ג פעמים) ואח"כ פסוק כי עמך מקור חיים באורך נראה אור יו"ד פעמים. ואח"כ פסוק אור זרוע לצדיק וכו' י"ז פעמים. ואא"כ פסוק ואמרתם כה לחי ואתה שלום וכו' יו"ד פעמים ואח"כ יאמר תחל שנה וברכותיה ויתחיל לקדש. בן א"ח פ' נצבים או' ז'.

ג

ג) ואם חל בשבת תחלה יאמר שלום עליכם מלה"ש וכו' ואשת חיל וכו' כמ"ש לעיל סי' רס"ב או' וז"ח ואח"כ ישב במקומו ויאמר פתיחת אליהו ואלו הפסוקים כנז' ואח"כ יאמר הזוהר דליל שבת ואתקינו סעודתא וכו' כמ"ש לעיל סי' רס"ב או' ח' יעו"ש. ואחר הסעודה קודם שיטול ידיו למים אחרונים של בהמ"ז ילמוד מס' ר"ה שהם ד' פרקים ויכוין שהם ד' פרקים כנגד ד' אותיות הוי"ה וד' אותיות אדני כמ"ש בשער הכוו' דף ץ' ע"א ופע"ח שער כ"ה פ"ז יעו"ש וכן ילמוד בסעודת שחרית וליל שני ויום שני ואם הוא שבת ילמוד ג"כ ד' פרקים ממס' שבת כמו בכל שבת כמבואר במקומו. ועיין לקמן סי' תקצ"ז או' ח'.

ד

ד) ומנהג אשכנז מטבילין פרוסת הבציעה בדבש לומר תהא השנה הבאה עלינו מתוקה וטובה לנו. לבוש סעי' ב' עט"ז. ועתה גם בספרד יש נוהגין כן לסי' טוב. והיינו שמזמינין כלי שיש בו דבש או סוקר על השלחן ואחר פריסת המוציא מטבל הפרוסה ההיא של המוציא במלח ג"פ כמביאר לעיל סי' קס"ז או' ל"ז יעו"ש ואח"כ מטבלם בדבש או בסוקר לסי' טוב ואוכל. וכן יעשה בסעודת שחרית ובליל שני ומחרתו. אבל לא יטבל בדבש לבד בלתי מלח תחלה משום דטיבול חתיכת המוציא במלח הוא למתק הגבורות כמבואר שם בסי' קס"ז או' הנז' וא"כ אינו מן הראוי לבטל זה בשום סעודה כידוע ליח"ן.

ה

ה) שם. לאכול בר"ה רוביא וכו'. והוא לסי' טוב כדאיתא בכריתות דף ו' ע"א יעו"ש. והשל"ה דף רי"ד ע"ב כתב שהוא סי' שיזכור האדם ויתעורר בתשו' ויתפלל על הדבר הזה יעו"ש. והב"ד א"ר או' א' מט"א או' ב' מ"ב או' ב'.

ו

ו) שם. לאכול בר"ה וכו'. ובמס' הוריות דף י"ב ע"א הגירסא יהא רגיל למיחזי וכו' וכ"ה הגירסא בערוך ערך קרא. וכ"כ ב"י דגיר' ספרים דידן בגמ' למיחזי במקום למיכל. וכ"ה הגי' בכלבו סי' ס"ד. ונ"מ במי שאינו יכול לאכול או שחושש באיזה מין משום תולעים דדי בראייה לחוד. ובלא"ה אפי' במי שחסר לו איזה מין ורוצה לומר היה"ר שלו בלא אכילה ובלא ראייה רשאי דאין זה ברכה כדי שנאמר דהוי ברכה לבטלה אלא בקשת רחמים וכמה יה"ר אומרים משום בקשת רחמים בלא אכילה ובלא ראייה וזה לא גרע. ועיין לקמן או' י"א.

ז

ז) שם. לאכול בר"ה וכו'. ומשמע דגם בליל שני יעשה כן. א"ר או' א' מיהו דעת בני יששכר במאמרי חודש תשרי מאמר ב' או' י"א דא"צ לעשות בליל שני יעו"ש אמנם המחב"ר או' ב' כתב דדבר זה קיימתיו מסברא לעשות כל הסדד בליל שני ואח"כ ראיתי שגם הא"ר כתב כן. והב"ד הזכ"ל או' ר' שע"ת או' א' בגדי ישע. מט"א או' ב' יפ"ל ח"ב או' ח' ועיין מט"א סי' תקצ"ז או' ד' שכתב שיש לעשות סדר זה גם בסעודת שחרית אם יש לו ורוצה יעו"ש. וכ"כ בן א"ח פ' נצבים או' ד' שכך הוא נוהג בביתו גם ביום.

ח

ח) שם. לאכול בר"ה רוביא וכו'. וה"ה מה שנקרא בלשונות אחרים לשון רבוי יאכל כל מדינה ומדינה כלשונה. מ"א ריש הסי' א"ר או' ב' ר"ז או' א' מט"א או' ב' מ"ב או' א'.

ט

ט) יאכל דגים לפרות ולרבות כדגים. הרד"א. מ"א שם. והרשב"ץ כתב דיש לחוש לשמו דמצינו במקרא דאג. ברכ"י או' ה' ובספרו מחב"ר או' ג' כתב דמצא סמך לדברי הרשב"ץ הנז' בתיקוני זוהר הקדוש דף ג"ן ע"ב דפוס קושט' דדרוש דג לשון דאגה יעו"ש וכ"כ בקו"א שם או' ב' ומיהו אם חל ר"ה בשבת לא יבטל מנהגו ויאכל דגים ואז יאמר באכילתו שירבו זכיותינו כדגים. רו"ח או' ה' ועיין עוד לקמן סי תקצ"ז או' יו"ד.

י

י) שם. לאכול בר"ה רוביא דהיינו תלתן. הר"ב ב"ד סי' שע"ו פי' דהיינו עשב הנקרא רוביא בלע"ז שמימיו אדומים והצבעים צובעים בו יעו"ש. ואינו מחוור. ומנהג עיר קדשנו ירושת"ו ליקח מן קטנית הנקרא לובי"א בערבי במקום רוביא וכן ראיתי שכתב הרב המאירי רוביא פירשו בו גדולי הרבנים תלתן ואנו מפרשים בו קטנית פאצול"י עכ"ל והוא הלוביא הנז' וכ"כ הרשב"ץ בחי' ר"ה דף כ"ה ע"א וז"ל וראיתי בתשו' שהיו מביאין לפני ר' האי גאון פול המצרי ולא הזכירו רוביא ונראה דרוביא הוא פול המצרי וכו' דאמר בירושלמי פ' במה אשה הדין פולא מצראה כד איהו רטיב אינון צווחין ליה לובי וכד איהו נגיב אינון צווחין ליה פול המצרי וכו' וזה המין נקרא בערבי לוביא עכ"ל והירושלמי הוא פ"ח דכלאים וריש פ' במה בהמה ושם מבואר דהוא לובי הוא מצרי יעו"ש. ברכ"י או' ב' וכ"כ בספרו מחב"ר בקו"א או' א' להשיג על דברי ב"ד הנז' ולהוכיח דרוביא הוא פול המצרי וגם הביא שם בשם אחד חכם בס' כף ונקי שדחה פי' שפירשו תלתן אלחולבה וכן הביא מ"ש בס' מוסף הערוך שגם הוא דחה פי' זה יעו"ש. ומיהו עיין בהרע"מ בפי' המשנה פ"א דכלאים שכתב והשעועים קורים לה בערבי לוביא וכ"כ הרמב"ם בפי' המשנה שם. ופול המצרי כתב שם הרע"מ פאסול"י בלע"ז. וכ"כ רש"י בר"ה דף י"ג ע"ב. ולפ"ז משמע שהלובי"א ופול המצרי הם ב' מינים ופול המצרי הוא פאסול"י וכ"ה עתה נמצאים אצלינו ב' המינים לוביא ופאסול"י ורק המנהג ליקח לובי"א כמ"ש הברכ"י.

יא

יא) שם. וכשיאכל רוביא יאמר יה"ר וכו'. בגמ' שם לא נזכר שיאמר עליהם שום דבר רק למיכל או למיחזי לפי גירסאת איזה ספרים כמ"ש לעיל או' ו' וזהו הסי' טוב. וכ"כ ב"י שמדברי הטור אין נראה שצ"ל שום דבר אלא שם אותם הדברים רומז על הענינים ההם אלא שבשם המרדכי כתב שהיה מנהגו של רבינו האי לומר על כל דבר ודבר כעין מה שכתב הטור דהיינו רוביא ירבו זכיותינו וכו' ובשם הרד"א כתב שי"א בלשון תפלה יה"ר מלפניך וכו' על כל דבר יעו"ש. וזהו שכתב כאן בש"ע וכשיאכל רוביא יאמר יה"ר וכו' וכ"ה בכלבו סי' ס"ד. וכ"כ האחרונים.

יב

יב) שם. כרתי יכרתו שונאינו וכו'. והיינו שיכוין על השונאים והאוייבים המשטינים והמקטרגים למעלה שלא יקטרגו ביום הדין ולא תעשינה ידיהם תושיה. ונראה דאם אוכל קרא וסלקא בתבשיל שהם דברים הבאים מחמת הסעודה אינו מברך כשיאכלם בתוך הסעודה דפת פוטרתו אבל כגון תמרי ותפוח שהם שלא מחמת הסעודה כשיאכלם בלא פת צריך לברך בפה"ע. מט"י. ועיין לעיל סי' קע"ז סעי' א' ובדברינו לשם בס"ד.

יג

יג) שם הגה. ויש נוהגין לאכול תפוח מתוק בדבש. כ"כ הטור דבאשכנז רגילים לאכול בתחלת הסעודה תפוח מתוק בדבש לומר תתחדש עלינו שנה מתוקה עכ"ל וכ"כ בדרשות מהרי"ל ה' ר"ה מנהגא הוא לאכול אחר הקידוש בליל ר"ה תפוחים מתוקים בדבש ומהרי"ל היה מברך ב"פ העץ על התפוח ולא יותר ואמר איכא דיעות אם הדבש הוא העיקר או התפוח והסכים בדעתו שהתפוח הוא עיקר דוגמא טיבול דמרור בחרוסת דפסח דג"כ המרור עיקר יעו"ש. והב"ד שכנה"ג בהגה"ט או' א' מ"א סק"א. מט"י. וכתב שם המט"י וכן המנהג פשוט בכל דבר שטיבולו במשקה שאין מברכין על המשקה אלא על גוף הפרי יעו"ש. וכ"כ המחה"ש סק"א. מאמ"ר או' ב' ר"ז. או' א' ומ"ש השבו"י ח"ב סי' כ"ז לפי שבתפוח יש פלוגתא איזה עיקר ולכן יש לאכלו עם המוציא דאז פטור מברכת התפוח יעו"ש כבר כתב עליו השע"ת או' ב' דאין נוהגין כן רק אוכלין כל אחד בפ"ע ומחמת ברכת התפוח מוכרע אצלנו שהתפוח עיקר יעו"ש. וכ"ה דעת האחרונים ומה שמברבין על התפוח ולא על התמרים שהוא מין ז' משום דהתפוח מנהגם לאוכלו תחלה לסי' טוב כנז' ואפשר שהיו מביאים אותו ג"כ תחלה קודם שמביאים התמרים ולכן מברכין עליו תחלה דא"צ להמתין עד שיביאו התמרים וכמ"ש לעיל סי' רי"ג או' כ"ג יעו"ש. נמצא דמה שמברכין על התפוח ולא על הדבש משום דהתפוח עיקר והדבש אינו בא אלא לטיבול בעלמא. ונראה דה"ה אם מטבלו בסוקא"ר דא"צ לברך על הסוקא"ר כיון דהתפוח הוא עיקר. ולפי מ"ש לעיל או' ד' דהמנהג לטבל פרוסת המוציא בדבש או בסוקא"ר בלא"ה נפטר הדבש או הסוקא"ר בברכת המוציא. וח"א כלל קל"ט או' ו' כתב דראוי לנהוג שיברך על התפוח בפה"ע ויאכל מעט ואח"כ יטבלנו בדבש ויאמר יה"ר שתחדש עלינו וכו' וכ"כ המאמ"ר או' ג' ומיהו יש מברכין על התמרים תחלה שהוא מתוק וגם ממין ז' ומכוונים לפטור שאר מיני פרי העץ רמון ותפוח וכדומה. ועיין לקמן או' כ"ה.

יד

יד) והא דאוכלין תפוח אע"ג דאיכא כמה מיני מתוקין טפי משום דהתפוח רומז לשדה של תפוחין הידוע למקובלים ונאמר ראה ריח בני כריח שדה. דרשות מהרי"ל שם. ד"מ או' ג' א"ר או' ג' וכ"כ הברכ"י או' ד' דהרשב"ץ ערער קצת בזה אבל אמרו שיש סוד בדבר יעו"ש.

טו

טו) מהרי"ל נהג לאכול קישואין כי הוא מקרר ומונע מהרגל דבר והיה מברך שהחיינו ולא בורא פרי האדמה דדבר הבא תוך הסעודה הוא. דרשות מהרי"ל שם. שכנה"ג בהגה"ט או' ב' א"ר שם. וצ"ל שהיה אוכלו לגרר תאות מאכל או עם פת דאי לא"ה היה צריך לברך כמ"ש לעיל סי' קע"ז סעי' א' ויש נוהגין לאכול הריאה לפי שהיא קלה. טור והכלבו סי' ס"ד כתב משום שמאירה את העינים. והב"ד ד"מ או' א' ואני נהגתי כשאוכלים הריאה לומר ראה נא בענינו וריבה ריבנו ומהר לגאלנו גאולה שלימה למען שמך ויה"ר מלפניך ה' או"א שתאיר עינינו במאור תורתיך. רו"ח או' ג'.

טז

טז) שם בהגה ואומרים תתחדש וכו'. ומשמע שאוכל תחלה ואח"כ אומר שלא להפסיק בין הברכה לאכילה. מ"א סק"ב. א"ר או' ג' א"א או' ב' ר"ז או' ג' קיצור ש"ע סי' קכ"ט או' ט' מט"א או' א' מ"ב או' ד' ובדיעבד אם אמרו קודם האכילה אין הפסק דצורך ברכה הוא. מ"א שם. א"ר שם. מאמ"ר או' ג' מט"א שם. ומשמע דוקא בדבר שצריך ברכה אוכל ואח"כ אומר יה"ר כדי שלא להפסיק בין ברכה לאכילה אבל דבר שא"צ ברכה אומר היה"ר ואח"כ אוכל ואפי' בדבר הצריך ברכה יש נוהגין לאכול מעט אחר הברכה ואח"כ אומרים היה"ר וחוזרים לאכול מעט. וכ"כ המאמ"ר שם. וכמ"ש לעיל סוף או' י"ג בשם המאמ"ר וח"א יעו"ש.

יז

טוב) שם בהגה. לאכול תפוח מתוק בדבש וכו'. ואם לוקח חלות דבש מכוורת יש לרסק בער"ה בכדי שלא יצטרך לרסק ביו"ט ומכ"ש אם חל בשבת. מט"א או' א' ועיין לעיל סי' שכ"א סעי' י"ג ובדברינו לשם בס"ד. והיפ"ל ח"ג או' א' כתב דטוב לעשותו מסוקא"ר לבן שהוא בחי' חסד מלעשותו בדבש שהוא בחי' גבירה יעו"ש וכ"כ בספרו הנז' ח"ה או' ז' יע"ש.

יח

חי) יש בני אדם שנוהגים שלא לאכול בר"ה שום דבר חמוץ ואפי' לימיני וכמ"ש במורה באצבע. ועתה ראיתי בתשו' הגאונים כ"י סי' קי"ד שכתב שבר"ה עושים דבר של מתיקה ואין מבשלין בישול שיש בו חומץ עכ"ל הא למדת דמנהג זה קדום מזמן הגאונים. הגאין חיד"א בספרו טוב עין סי' ח"י או' צ"א. גם נוהגין שלא לאכול דברים מרורים. מט"א או' ג' וכן יזהרו מפירות חמוצים הן רמונים הן ענבים הן אגסים וה"ה שלא יאכל פרי שלא נגמר עדיין בישולו. בן א"ח פ' נצבים או' ה' וכן לא יאכל הרבה מפירות שיש בהם טעם וריח כגון תפוחים ולימונים מתוקים וכדומה דפירות שיש בהם טעם וריח גורמים טומאת קרי מאד ומה"ט קחשיב ביומא דף ח"י ע"א ראשון שבראשין שלא היו מאכילין לכ"ג אתרוג שיש בו טעם וריח לפי שמרבה טומאה. יפ"ל ח"ב או' יו"ד יעו"ש. ועיין לקמן סי' תר"ח סעי' ד' ובדברינו לשם בס"ד.

יט

יט) שם בהגה. ונוהגין לאכול בשר שמן וכל מיני מתיקה. כדכתיב בנחמיה ח' לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים וכו' ואותו היום ר"ה הוה כמ"ש שם בראש הפרק ביום א' לחדש השביעי.

כ

ך) שם בהגה. ונוהגין לאכול בשר שמן וכו'. והכל לסי' טוב ולכן פשיטא שיזהר מאד שלא יכעוס בימים האלו מלבד גודל האיסור כדי שיהיה לסי' טוב רק יהיה שמח לבו ונכון לבו בטוח בה' עם התשו' ומעט"ו. ח"א כלל קל"ט או' ו' מ"ב או' ה'.

כא

כא) אין לאכול ענבים בר"ה והטעם ע"פ הסוד. מעשה רב או' ר"ד. וכתב פעולת שכיר שם זכר לדבר עיין ברכות נ"ו ע"ב הרואה ענבים וכו' עכ"ל ולפ"ז משמע דוקא ענבים שחורים אבל ענבים לבנים אדרבא סי' טוב הם כיעו"ש. וכ"ה בזוהר פ' תרומה דף קמ"ד ע"א. ומיהו עי"ש בזוהר שכתב שהרואה אוכל ענבים שחורות בחלום מובטח לו שהוא בן עוה"ב יעו"ש. ואפשר לענין ר"ה יש להקפיד שלא לאכול ענבים שחורים וגם להעלותם על השלחן בר"ם יש להקפיד מן הטעם הנז' שם בזוהר יעו"ש.

כב

כב) [סעיף ב'] אוכלים ראש כבש וכו'. והר"מ מרוטנבורג היה רגיל לאכול ראש איל זכר לאילו של יצחק. טור. וכ"ב ב"י בשם הג"א. וכ"ה בס"ח סי' נ"ט. וכ"כ הר"ז או' ה' יש לאכול ראש איל זכר לאילו של יצחק ואם אין ראש איל יאכל ראש כבש. וכ"כ מ"ב או' ו' ומטבילין את הראש בדבש ב"י בשם הג"א. וכ"כ התשב"ץ בשם מהר"ם. וכן נהג מהרי"ל. ב"ח.

כג

כג) שם. אוכלים ראש כבש לומר נהיה לראש וכו'. ואם אין ראש כבש יאכל ראש אחר משום טעם הראשון. מ"א סק"ג. א"ר או' ד' א"א או' ג' ר"ז שם. ח"א כלל קנ"ע או' ו' מע"א או' ג' מ"ב או' ז' ומ"ש משום טעם הראשון ר"ל לומר נהיה לראש ולא לזנב. ועיין באו' שאח"ז.

כד

כד) שם. וזכר לאילו של יצחק. ונ"מ דלטעם א' אפי' ראש שור או ראש כל שאר בעלי חיים וכן לטעם השני לאו דוקא ראש וסגי בבשר כבש וא"כ אם אינו מוצא שתים הראש ושיהא של כבש יקח מה שימצא אוראש שור או בשר כבש לאפוקי בשר שור ואינו ראש. מט"י. ומיהו לא יביא ראש עז משום דאיהו מצד דינא קשיא כדאיתא בזוהר חדש פ' תולדות יעו"ש. וכ"כ בן א"ח פ' נצבים או' ד' וכתב שם הרב בן א"ח ולכן טוב שלא יגדל אדם עז בתוך ביתו ולפחות יזהר בזה בר"ה ושאר עי"ת שלא ימצא בביתו עז יעו"ש.

כה

כה) וזהו סדר הנכון לבקשת רחמים של זו הלילה בין ע"פ הפשט בין ע"פ הסוד. קודם כל יברך בפה"ע על התמרים שהוא מתוק לסי' טוב וגם הוא ממין ז' ויכוין בברכתו לפטור כל מין פרי עץ המונח על השלחן. ואח"כ יברך בורא פרי האדמה אם נמצא שם מין פרי האדמה שמברכין עליו בתוך הסעודה כמ"ש לעיל סי' קע"ז ויכוין לפטור בברכתו את כל מין פרי האדמה המונח על השלחן. ואח"כ יקח סלקא ויאמר יה"ר שיסתלקו אויבינו וכו' ואח"כ כרתי ויאמר יה"ר שיכרתו אויבינו וכו' ואח"כ תמרי ויאמר יה"ר שיתמו אויבינו וכו' ואח"כ קרא ויאמר יה"ר שתקרע וכו' ואח"כ רובי"א ויאמר שירבו זכיותינו. ואח"כ רמון ויאמר שנהיה מלאים מצות כרימון. ואח"כ ראש כבש. ואח"כ תפוח בדבש. ובזה יהיו בקשותיו על הסדר. שבתחלה מבקש שיסתלקו אויביו ואח"כ יכרתו ואח"כ יתמו ונ"ל בתחלה מבקש שיסתלקו סילוק בעלמא ואחר שיסתלקו מעליו יכרתו שלא ישובו עוד לקטרג ואח"כ יתמו ר"ל שיתבטלו מן העולם לגמרי. ואחר שנתבטלו המקטרגים לגמרי אנחנו מבקשים שתקרע רוע וכו' שלא יש עוד מקטרגים. ואח"כ ירבו זכיותינו. ואחר שירבו זכיותינו נוסיף עוד במצות יען כי מצוה גוררת מצוה עד שנהיה מלאים מצות כרמון. ואחר שבקשנו שנהיה מלאים מצות כרמון מעתה מבקשים עוד שנהיה לראש ר"ל מצד הקדושה וכמ"ש ונתנו ה' לראש וכו' ועי"ז תתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה.

כו

כו) שם הגם יש מדקדקים שלא לאכול אגוזים וכו'. הא דכתב יש מדקדקים וכו' לפי שהר"מ לא היה נזהר מלאכול שום ואגוזים וכל דבר שמרבה זרע כמ"ש ד"מ או' א' בשם הכלבו.

כז

כז) שם בהגה. שלא לאכול אגוזים וכו'. שמעתי שהגדולים קרוים אגוזים והקטנים קרוים לוזים וכ"מ ברבה שיר השירים אבל לפי הטעם השני (שמרבים כיחה וכו') שניהם אסורים. מ"א סק"ד. א"א או' ד' ר"ז או' ו' מט"א או' ג'.

כח

כח) שם הגה. ועוד שהם מרבים כיחה וכו'. ומטעם זה אין לאכול פולין וקטנית המרבים כיחה וניעה בר"ה בין בלילות בין בימים כי בר"ה צריך שתיקה ביותר לכוין מה שאומר הש"ץ ומכ"ש בעת תקיעת שופר שע"י חיכוך בגרון להוציא כיחה וניעה מתבטלים השומעים. מט"א שם. ונראה דזהו לפי מה שהוא אדם אם יודע שמזיק לו להוציא כיחה וניעה צריך ליזהר מאלו או מדברים אחרים שיודע בהם שמזיקין לו להוציא כיחה וניעה. ועיין לקמן סי' תקפ"ז או' י"ט.

כט

כט) שם בהגה. והולכים אל הנהר וכו'. משום דאיתא במדרש זכר לעקידה שעבר אברהם אבינו בנהר עד צוארו ואמר הושיעה ה' כי באו מים עד נפש והוא השטן שנעשה כמו נהר להעכיב אותי מן העקידה. דרשות מהרי"ל ה' ר"ה. וכ"ה במנהגים אלא שהוסיף שרואים דגים חיים ואפשר שהוא לסי' שלא תשלוט בנו עין הרע ונפרה ונרבה כדגים. ד"מ או' ב'. ומט"מ סי' תת"ך כתב הטעם לרואים דגים חיים לפי שאנו נמשלים כדגים חיים הללו שנאחזו פתאום במצודה ואומרים אגב זה תשוב תרחמינו יעו"ש. ועיין באו' שאח"ז.

ל

ל) שם בהגה. והולכים אל הנהר וכו'. וכ"כ בשער הכוו' דף ץ' ע"ב וז"ל ענין המנהג שנהגו האשכנזים לילך ביום א' דר"ה אחר תפלת המנחה מעט קודם שקיעת החמה אצל הים הגדול או אצל מעיין או באר מים חיים וקורין אותו תשליך הנה הוא מנהג יפה ויותר טוב הוא אם יהיה מחוץ לעיר ויעמוד על שפת הים או על שפת הבאר או המעיין ויקרא שם ג"פ של מי אל כמוך וכו' תתן אמת ליעקב וכו' שבסוף מיכה המורשתי שאלו הם בחי' י"ג תיקוני דיקנא עילאה דא"א וצריך שתכוין בפ"י המלות איך נרמזים בהם מספר הי"ג תיקוני דיקנא כנודע. ובאד"ר נת' על סדר ה' ה' אל רחום וחנון וכו' ואלו הן. מי אל כמיך א' נושא עון ב' ועובר על פשע ג' לשארית נחלתו ד' לא החזיק לעד אפו ה' כי חפץ חסד הוא ו' ישוב ירחמינו ז' יכבוש עונותינו ח' ותשליך במצולות ים כל חטאתם ט' תתן אמת ליעקב י' חסד לאברהם י"א אשר נשבעת לאבותינו י"ב. מימי קדם י"ג. וכשתאמר ותשליך במצולות ים כל חטאתם תכוין שיושלכו כל חטאתיך ועונותיך (ר"ל בחי' הקלי' שנבראו ע"י חטאות ועונות) וגם המקטרג העליון יושלך במצולות הים העליון כי לסיבה זו הוצרך לאומרו על הים או על המים חיים עכ"ל וכ"ה בפע"ח שער כ"ו פ"ה. וכ"כ מ"א סק"ד. והמנהג לכפול פסוקים הנז' ג"פ וכשאומרים ותשליך במצולות ים כל חטאתם מנערים שולי הגלימה או גגד העליון ע"ג הבור או ע"ג המעיין והוא ע"פ מה דאיתא בזוהר באתערותא דלתתא יהיה אתערותא לעילא וכשם שמנער בגדיו למטה על המעיין או על הבור כך יתנערו הקלי' לעילא משורש נשמתו ויושלכו למצולות ים העליון שהם ס"מ ונחש כנודע. ומנהג עיר קדשינו ירושת"ו שאין מעינית עושין תשליך על שפת הבור שהוא מקוה מים ולפעמים אף שאין מים בבורות שכבר נגמרו מנהג חסידי בית אל יכב"ץ אשר בתוך העיר לעשות על שפת הבור אעפ"י שאין בו מים והוא כיון שאינו אלא לרמז בעלמא דעיקר הכוונה הוא אל ים העליון כנז'.

לא

לא) ואם חל יום א' של ר"ה בשבת לא יעשה תשליך עד יום ב' כדי שלא יבא ח"ו לידי חילול שבת. קיצור של"ה במס' ר"ה. וכ"כ הברכ"י או' ו' בשם מהר"י שלמה לינגו שאמר משם הרמז דאם חל רה בשבת לא יעשה כסדר הזה בשבת אך ביום ב' אחר מנחה כה יעשה ולמד מזה מהר"י הנז' דאם אירעו אונס אף כשחל ר"ה בחול ולא עשה סדר זה ביומא קמא יוכל עשוהו ביום שני אחר מנחה יעו"ש. ומ"ש בספרו מחב"ר או' ד' ששמע שהרב המקובל מהר"י אירגאז לא היה חושש והיה אומרו אף בשבת חזר וכתב עליו בספרו יוסף אומץ סי' טו ב או' ג' דשב וא"ת עדיף יעו"ש. אמנם בדרשות מהרי"ל ה' ר"ה ובתשו' מהרי"ל סי' קל"ו משמע דיש לעשות סדר זה גם בשבת יעו"ש. וכ"כ שבו"י א"ג סי' מ"ב ומביא ראיה מדברי מהרי"ל הנז' דלא כקיצור של"ה יעו"ש והב"ד השע"ת או' ו' וכתב וכן אנחנו נוהגין. וכ"כ מט"א סי' תקס"ח או' ה' וכ"כ בן א"ח פ' נצבים או' י"ב וכתב שכן נמצא בכ"י הרב מהר"י ענתבי ז"ל בשם רבינו הרש"ש ז"ל. ועיין להרב פה"א ח"ד דף ג' ע"ג שכתב דגם לדעת קשל"ה נכון לעשות בשבת דלא קאמר אלא משום שמא יבואו ח"ו לידי חילול שבת והיינו במקומם שיוצאים חוץ לעיר ובשבת איכא איסיר הוצאה וא"א שלא יכשלו אבל בירושת"ו שעושין בתוך החומה אדרבא יום א' עדיף וגם כשחל בשבת יעו"ש. וכ"כ הרו"ח או' י' וכ"ה מנהג בית אל יכב"ץ אשר בעיר קדשנו ירושת"ו ההולכים ע"פ דברי האר"י ז"ל שעישין תשליך ביום א' דר"ה אף כשחל בשבת. וע"ע יביע אומר ח"ד סי' תז.

לב

לב) וכתב שם מט"א אך צריך ליזהר שלא ישאו אצלם שום דבר חוץ לעירוב. וראיתי בקצת מקומות כשחל יום א' בשבת הולכין ביום ב' ואפשר משום שהנהר חוץ לעיר ומשום הוצאה שנושאין ספרים וכדומה הולכין ביום ב'. מש"ז או' ג' א"א או' ה'. ואף אם חל בחול והולכין לנהר שיש בו דגים לא יקחו עמהם פת או דבר אחר לזרוק לדגים כמבואר בה' יו"ט סי' תצ"ז. מט"א שם. ועי"ש בסי' תצ"ז. סעי' ב' וסעי' ז' ובדברינו לשם בס"ד. ובאיזה דבר מותר לצאת ביו"ט במקום שאין עירוב עיין לעיל סי' תקי"ח ובדברינו לשם בס"ד.

לג

לג) ואם לא עשה תשליך ביום א' דר"ה משמע ממ"ש לעיל או' ל"א דיעשה ביום שני אחר מנחה מיהו הרב בן א"ח שם כתב בשם ס' תורה לשמה כ"י דיעשה ביום שני אחר מוסף.

לד

לד) אעפ"י שנהגו לילך אחר מנחה מ"מ אם משער בעצמו שאחר מנחה לא יהיה לו פנאי ללכת ילך קודם מנחה וכן כשרוצים לילך לנהר שחוץ לעיר והעיר דלתותיו נעולים בלילה יכולים לילך קודם מנחה. מט"א סי' תצ"ח או' ז'.

לה

לה) שם בהגה. וגם נוהגים שלא לישן וכו'. דאיתא בירושלמי דר"ה האי מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזליה. ד"מ או' ב' ט"ז סק"ג. ועוד י"ל כי הוא מורה עצלות כדכתיב מה לך נרדם וכו'. ומהר"ם היה רגיל לישן כמו בשאר יו"ט. ב"ח סי' תקצ"ז. והב"ד שכנה"ג בהגה"ט בסי' זה או' ו' מ"א סק"ו. פר"ח. וכתב שם הפר"ח וכן אנו נוהגין אעפ"י שיותר נכון שלא לישן בר"ה. א"ר או' ה'. וכתב שם הא"ר דכ"נ דעת הלבוש שהשמיט דברי מור"ם הנז' שו"ג או' ו'. וכתב וכן נהגתי אני בעצמי לישן אחר חצות ולא קודם שמלך יושב על כסא דין יעו"ש. ואפשר דגם מהר"ם שהיה רגיל לישן היינו אחר חצות היום כמ"ש באו' שאח"ז שהרי בר"ה מתעכבים בתפלה ואח"כ עושין סעודה ולומדים איזה דבר וא"כ מוכרח שכבר עבר חצות ולא הוצרך לבאר לפי שהדבר מובן ממילא.

לו

לו) שם בהגה. וגם נוהגין שלא לישן וכו'. וכ"כ בשער הכוו' דף ץ' ע"א וז"ל ענין השינה בר"ה נלע"ד ששמעתי ממוז"ל שאין לישן ביום ר"ה לפי שז"א הוא ישן למע' (ר"ל כי בחי' הסתלקות המוחין נקרא שינה בלשון המקובלים כנודע) עד שמתעורר ע"י תקיעת שופר וכו' האמנם נלע"ד ששמעתי ג"כ ממוז"ל שאין זה אלא עד חצי היום ומאז ואילך יכולין לישן כי כבר נתעורר ז"א (ר"ל ע"י המשכת המוחין דהיינו אורות של בחי' היום) ע"י התקיעות דמיושב ומוסף ואני זוכר שראיתי למוז"ל שאחר חצי היום שכב על מטתו וישן עכ"ל. וכ"ה בפע"ח שער כ"ד סוף פ"ג. והב"ד מ"א סק"ו. וכ"כ האחרונים. ומ"ש הש"ש ח"ג על שער הכוו' בריש דרושי ר"ה או' יו"ד על דברי שער הכוו' הנז' שכתב שאין זה אלא עד חצי היום וכו' נראה שהוא ביום ב' אך לא ביום א' כלל וכו' יעו"ש. לע"ד נראה דאין חילוק בין ראשון לשני דכיון דנגמר המשכת המוחין של בחי' אותו היום ע"י התפילות והתקיעות לא יש עוד פחד ויכול לישן אכן מי שאינו נצרך כ"כ לשינה ורוצה להחמיר שלא לישן כלל ביום א' הוא היותר נכון. ועיין בסה"ק שו"ת באר מים חיים כי שם נת' בחי' ארך אנפין וז"א הנז' בזוהר ובדברי המקובלים.

לז

לז) שם בהגה. וגם נוהגין שלא לישן וכו'. והיושב בטל כישן דמי מ"א סק"ו. א"ר או' ה' א"א או' ו' ר"ז או' ח'. ור"ל אם האדם עוסק בד"ת או תפלה מעורר למלאך שלו למעלה להתפלל עליו משא"כ כשישן א כ גם בהיותו ער ובטל אינו מעורר המלאך. מחה"ש. אם לא דבר הכרחי אכילה ושתיה מה שצריך ומ"מ לא יתעדן ביותר. א"א או' ו'. ועיין לקמן רסי' תקצ"ז.

לח

לח) ולאחר האכילה יקבע עצמו ללמוד ואם ראשו כבד עליו יישן מעט אם א"א בלא זה. ויש נוהגין לגמור כל תהילים. ח"א כלל קל"ט או' י"א. ויש נוהגין ללמוד התהילים בכנופיא משום דבכל עשרה שכינתא שריא ובלתי הפסק דיבור. מתחלה ועד סוף ואח"כ לומדים אדרא רבא וביום שני אדרא זוטא.

לט

טל) שם בהגה. וגם נוהגין שלא לישן וכו'. וא"כ ראוי הוא דכשיעלה עמוד השחר יתגבר כארי ויקום ממטתו ולא לחזור לישן ומכ"ש דשעה א' היא התחלת ג' שעות הראשונות שבהם הקב"ה יושב ודן את העולם. מט"י. וכ"כ בן א"ח פ' נצבים או' י"א דצריך ליזהר שיתעורר משנתו בלילה קודם עלות השחר ואם יש לו כאב הראש או שאר מיחוש שמוכרח לישן ביום יתאפק וישן אחר חצות. עכ"ל.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---