כף החיים/אורח חיים/תקסו

כף החיים ‏ אורח חיים תקסו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] בתענית צבור אומר ש"ץ עננו בין גואל לרופא. דכתיב ה' צורי וגואלי וסמיך ליה יענך ה' ביום צרה. ב"י בשם או"ח. לבוש:

ב

ב) שם. אומר ש"ץ ענינו וכו' ואפי' כשמתפללין הקהל עם הש"צ ביחד כמנהגינו עכשיו דכשאין אנו מגיעין לתפלת הצבור מכנפי יו"ד ומתפלל תפלה אחרת וכשמגיעין לברכות י"ח אין הצבור מתפללין בלחש וש"ץ חוזר התפלה אלא הש"ץ והצבור מתפללין ביחד ואומר הש"ץ ג' ברכות ראשונות וג' ברכות אחרונות בקול רם כדי שהצבור יענו קדושה וישחו במודים טוב לש"ץ לאומרה בפ"ע בין גואל לרופא מלאומרה בש"ת כדין יחיד. הרלנ"ח סי' ט"ו. והב"ד כנה"ג בהגה"ט וכתב שכן עשו מעשה. וכ"כ בשכנה"ג הגה"ט או' א' יעו"ש. ועיין לעיל סי' קכ"ד או' ט' ודוק:

ג

ג) שם. וחותם בא"י העונה לעמו ישראל בעת צרה. כ"ה הנוסחה בטור ולבוש. וכ"ה הנוסח בסידורים של הספרדים. אבל הנוסח בהרמב"ם פ"ב מה"ת דין י"ד העונה בעת צרה. וכ"ה הנוסח בהרמב"ם בסדר התפלה. וכ"ה הנוסח בהרד"א דף צ"ד ע"ב. וכ"ה הנוסח בסידורים של בני אשכנז כמ"ש המ"א סק"א. והא"ר או' א' ומ"ב או ב'. והש"ץ דף קכ"ו לחלק יצא דבברכת ענינו שאומר הש"ץ בתעניות כמו ד' צומות דחרבן וכיוצא יאמר העונה לעמו ישראל בעת צרה ושיהיה צרה כוללת לאו"ם וישראל יאמר העונם בעת צרה יעו"ש והב"ד הגאון חיד"א בקש"ג סי' ט"ו או' ג':

ד

ד) שם הגה. ואם שכח עיין לעיל ססי' קי"ט סעי' ד' ובדברינו לשם בס"ד כי שם נתבאר כל הדינים השייכים לזה יעו"ש.

ה

ה) שם. וקורין ויחל בשחרית ובמנחה וכו' היינו בכל תענית צבור אבל בט"ב קורין בשחרית כי תוליד בנים וכו' ומפטירין בירמיה אסוף אסיפם וכו' כמ"ש לעיל סי' תקנ"ט סעי' ד' בהגה יעו"ש ובדברינו לשם בס"ד:

ו

ו) שם. וקורין ויחל וכו' מה שהקהל אומרים שוב מחרון אפיך וכו' והש"ץ חוזר ואומר אותו לפי שהקהל אומרים אותו דרך בקשה. ס"ח סי' ר"ן. ובתה"ד מפרש לפי שאמרוהו בעל פה וה"ה בכל הנדרים שנוהגים באשכנז לאומרם יעו"ש. מ"א סק"ב. וראוי ליזהר שהש"ץ ימתין עד שסיימו כולם ואח"כ יתחיל לקרות שישמעו כולם מתורה. א"א או' ב':

ז

ז) שם. וקורין ויחל וכו' המנהג לקרות מן ויחל עד אשר דבר לעשות לעמו לכהן ומדלגין וקורין לב' ולמפטיר מן פסל לך. אמת ליעקב במשפט שנים פשוטות ומעוברות או' ט' לד"א סי' יו"ד או' ט' שערי אפרים שער ח' או' ט' ומ"ש כנה"ג בהגה"ט שראיתי שלא לדלג וכו' כתב עליו אמ"ל שם דט"ס נפל בדפוס וצ"ל לדלג יעו"ש. ועיין לעיל סי' קמ"ד או' ג':

ח

ח) שם. וקורין ויחל וכו' ואם חל בב' ובה' וטעה וקרא בפ' השבוע אין מחזירין אותו אפי' נזכר באמצע הקריאה. שערי אפרים שם או' ק"ו:

ט

ט) שם. בין שחל בשני ובחמישי וכו' בטור הביא פלוגתא דרב עמרם כתב שבתעניות הכתובים בפסוק דוקא קורין ויחל חוץ מט"ב ורב שר שלום כתב שבכל תעניות צבור וכל תעניות שגוזרים על הגשמים וכל הדבר הצריך להם אומרים ויחל בשחרית ומנחה בין בב' ובה' בין בשאר הימים. וכתב ב"י בסי' תקע"ה דדעת הטור כדברי שר שלום וכ"ה מנהג העולם יעו"ש. אלא שד"מ בסי' זה או' א' כתב בשם מהרי"ל דמצא במנהגים אם הסכימו הקהל לתענית בה"ב או יותר או פחות לא קורין בבקר כ"א פ' השבוע ולערב קורין ויחל אבל אם קבעו תענית ביום אגד"ו קורין ויחל גם בשחר עכ"ל. וכ"פ בהגה בסעי' ב'. וא"כ מ"ש כאן בש"ע וקורין ויחל וכו' בין שחל בשני וכו' הוא אליבא דכ"ע כיון דמיירי בת"צ הכתוב בפסוק. ומה שהביא פלוגתא בסעי' ב' בתענית שגוזרים הצבור לדעת הסוברים שאומרים ויחל לדעת הטור והש"ע ה"ה אם היה בב' וה' שאומרים ויחל בשחרית ומנחה אלא שלדעת מור"ם ז"ל בהגה אין דוחין פ' השבוע בשחרית כנז' וכ"כ נה"ש או' א' אע"פ שרמ"א כתב דאפי' בתענית שגוזרים על כל צרה אין דוחין פ' השבוע בב' ובה' דעת הש"ע שסתם וכתב קורין ויחל אינה כך. וכ"מ לקמן או' טו"ב דדברי מור"ם בהגה סעי' ב' הם נגד הטור והש"ע יעו"ש וכ"מ בביאורי הגר"א:

י

י) שם הגה. ומפטירין במנחה דרשו וכו' כ"כ הכלבו סי' ס' שבצומות הג' מפטירין דרשו כמו במנחת ט"ב וכ"כ הרוקח סי' רי"ב דבתענית צבור מפטירין דרשו במנחה ולא בשחרית. וכ"כ הרא"ש ס"פ בני העיר דבתענית צבור קורין ויחל ומפטירין דרשו וי"א שאין להפטיר והעם נהגו להפטיר יעו"ש וכ"כ רי"ו פשוט במ"ס שמפטירין בתענית דדשו ויש מקומות שנהגו להפטיר ויש נהגו שלא להפטיר והכל לפי המנהג עכ"ל ומדברי הרמב"ם פי"ג מה"ת נראה שאין מפטירין בשום תענית לא בשחרית ולא במנחה אלא בט"ב בשחרית בלבד. וכ"כ הרד"א אלא שכתב להפטיר במנחת ט"ב. והב"ד ב"י סי' תקס"ה וכתב וכן מנהג בני ספרד שלא להפטיר בשום תענית לא בשחרית ולא במנחה חוץ בט"ב שמפטירין בו בשחרית ומנחה יעו"ש. ועיין לעיל סי' תקנ"ט או' מ"ב:

יא

יא) שם בהגה. ומפטירים במנחה דרשו וכו' ואם השלישי אינו בקי להפטיר והכהן והלוי יודעים יפטירו הם שהרי קראו בתורה תחלה והלוי קודם לכהן ואם גם הם אינם יודעים יפטיר אחר בלי שום קריאה בתורה. נוב"י מה"ת סי' ק"י. שע"ת. וכ"פ בספר שערי אפרים שער ח' או' ק"ה:

יב

יב) שם בהגה. ואם מתענים בר"ח וכו' כ"כ מהר"ש בן הרשב"ץ בתשו' סי' תר"ה. וכתב שם דהיחידים יאמרו ענינו בסוף תפלת מוסף וש"ץ ברכה בפ"ע אחר מטבע של ר"ח יעו"ש. ולדידן שאין היחיד אומר ענינו אלא במנחה אפי' בתענית צבור (היינו בשאר תעניות שגוזרין הצבור ולדעת מור"ם גם בג' תעניות של צבור כמ"ש לעיל סי' תקס"ה או' טו"ב יעו"ש) אין היחידים אומרים במוסף. ברכ"י או' א':

יג

יג) שם בהגה. קורין שחרית פ' ר"ח וכו' הריטב"א בחי' תענית דף י"ד והרשב"ש סי' תר"ה. וכאב שם הריטב"א דבר"ח אין קורין הלל כיון דאינו אלא מנהג אבל בחנוכה דיש הלל גמור משום פרסומי ניסא אין דוחין אותו יעו"ש. ער"ה או' א'. ועיין לעיל סי' קל"א או' ס"א:

יד

יד) שם בהגה. קורין שחרית פ' ר"ח. ובדיעבד אם קרא ויחל נראה שאין מחזירין אותו דיש לסמוך על הירושלמי דסובר אף לכתחלה קורין ויחל. מ"ב או' ו' ומ"מ נראה דהרביעי יש לקרות פ' מוסף של ר"ח. ועיין לקמן סי' תקע"ב סעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד:

טו

טו) מנהג ליתן צדקה במנחה דתענית דאגרא דתעניתא צדקתא. וסי' לדבר תענית ת"ת ענ"י. מט"מ סי' תשנ"ה. א"ר או' ב'. וכן נוהגין במקצת קהלות להכריז ליתן כופר נפש אך לא ילכו לגבות בחזרת ש"ץ התפלה או בעת קריאת התורה כי מבלבלין דעת השומעים וצריך לשמוע מש"ץ. מש"ז או' ג'. ויש נוהגין לשער מה שהיה אוכל ביום התענית ליתן לעניים בערב. א"ר שם:

טז

טז) [סעיף ב'] כשהצבור גוזרין תענית וכו'. וראיתי רבותי כשקראו תענית קראו שחרית פ' דיומא ולערב ויחל ולפעמים גזרו תענית ולא קראו בתורה אך אמרו סליחות כמו שעושין לפני ר"ה. חי' אגודה למס' תענית והובא בסוף תשו' מהרי"ו. כנה"ג בהגה"ט. מ"א סק"ג א"ר או' ז' ואפשר אף ברכה בפ"ע לא אמרו כי יותר יש לחוש לברכה בפ"ע בענינו מקריאת התורה במנחה או בשחרית שלא בב' וה' א"א או' ג' ונ"מ דבתענית שגוזרים על הצבור על כל צרה שלא תבא שאין חיוב לקרות ויחל ולא לומר תפלת ענינו ברכה בפ"ע רק העיקר לומר סליחות וא"כ היכא דליכא מנהג שב ואל תעשה עדיף:

יז

טוב) שם הגה. מיהו אם קבעו התענית בב' ובה' אין דוחין פ' השבוע וכו' וכ"כ הפרישה או' ז' דתענית שגוזרין דרך מקרה נוהגין לקרות בבקר מעין הפרשה ובערב ויחל כמ"ש רמ"א יעו"ש אבל המי"ט כתב לתמוה על דברי רמ"א הנז' שפסק כמהרי"ל נגד הטור ושכן משמע במ"ס פי"ד הלכה ד' יעו"ש. וכ"ה דעת הגר"א כדברי הטור. מיהו הא"ר או' ג' כתב לישב דברי רמ"א הנ"ז משום דמהרי"ל כתב שמצא כן במנהגים ולכך לא חש להסמכת הטור וכתב שגם מצא כן באגודה פ"ק דתענית שכתב שראה כן מרבותיו ואין ספק שאלו ראהו המי"ט לא היה משיג על הרמ"א יעו"ש. וכ"פ ח"א כלל קל"ב או' ל"ד כדברי רמ"א הנז' ומ"מ בדיעבד אם התחילו לקרות פ' ויחל אין לחזור. מ"ב או' ח' ועיין לעיל או' ט':

יח

חי) שם בהגה. אלא קורין בשחרית בפרשה. ומ"מ הש"ץ אומר ענינו בין גואל לרופא בשחרית ובמנחה מ"ב או' ט':

יט

יט) שם בהגה. ולערב קורין ויחל. ומפטירין דרשו. ח"א שם. ועיין לעיל או' יו"ד:

כ

ך) שם בהגה. בלבד בה"ב שמתענין אחר הפסח וכו' לפי שתעניתים אלו קבעו כל ישראל בכל הארצות ( ר"ל בערי אשכנז כמ"ש לעיל סי' תצ"ב יעו"ש ) ומיעוט הם אותם שאינם מתענים משא"כ בשאר גזירת תענית על מדינה מיוחדת אז אין דוחין פ' השבוע מכח ויחל. ונ"ל דתענית שגזרו מנהיגי ג' ארצות בצירוף גאונים להתענות בכל ך' סיון (עיין מ"א סס"י תק"ף) משום רוע הגזירות בעו"ה יש לקרות ויחל אפי' כשחל ביום ב' או ה' שתענית זה הוא קבוע אפי' ביותר מבה"ב דאחר פסח וסוכות. ט"ז סק"ג. וכ"כ א"ר או' ג' דתענית ך' סיון אינו קבוע כ"כ שמתענים בו רק יחידים וכן תענית בה"ב שאחר פסח וסוכות דינו כשאר תעניתים ואין דוחין פ' השבוע בשחרית ולערב קורין ויחל. מ"ב או' יו"ד. ולי נראה נהרא נהרא ופשטיה:

כא

כא) ואם ואם חל ך' סיון בע"ש שנוהגין שלא להשלים התענית רק עד שעה שיצאו מבהכ"נ צ"ע לענין ענינו איך יעשה וגם לענין קריאת התורה בצבור. מש"ז שם. מ"ב שם. ועיין לעיל סי' תקס"ב או' ז' ולקמן או' כ"ו דמשמע דאין אומרים ענינו רק בש"ת. או באלהי נצור ואין מוציאין ס"ת יעו"ש. ועיין לקמן סי' תק"ף או' ל"א:

כב

כב) שם. ויש שתמהו עליהם וכו' דהיינו דקשיא להו הא אמרינן לענין שאלת מטר דאפי' אנשי נינוה חשובים כיחידים וא"כ גם הקהל חשובים כיחידים ואין להם לקרות ויחל ותירץ הרא"ש נהי דהם חשובים כיחידים לענין שאלה היינו טעמא כדמפרש בירושלמי שאין לשנות מטבע ברכות דקבעי חכמים ע"פ תיקון נביאים אבל קהל שמקבלים עליהם תענית ודאי רבים איקרו ויכולים לקבוע ברכות. ט"ז סק"ד והוא מדברי הטור יעו"ש ;

כג

כג) שם. יש נוהגין לדונו כת"צ לענין ענינו וכו' היינו דהש"צ יאמר ענינו בין גואל לרופא בשחרית ובמנחה וכן ויחל ואם חל ביום ב' וה' לדעת הגה לעיל אין דוחין פ' השבוע. מ"ב או' י"א:

כד

כד) שם. ויש נוהגין לדונו כתענית יחיד וכו' ונהרא נהרא ופשטיה. ב"י. ומשמע דבמקום שאין מנהג שב וא"ת עדיף משום ספק ברכות. וכ"ה דעת המ"א והא"ר כמ"ש לקמן או' כ"ו יעו"ש:

כה

כה) שם. ויש נוהגין לדונו כתענית יחיד וכו' ע"כ לא פליגי אלא כשכל הצבור מתענין משא"כ קהל שקבלו עליהם להתענות בה"ב עשרה מהם כל השנה ודאי דלא אמרי ענינו בקול רם ולא יוציאו ס"ת לעצמם משום לא תתגודדו. תשו' ז"א סי' מ"ד. והב"ד א"א שבגליון הש"ע. מיהו מסתמיות שאר דברי הפו' לא משמע הכי. וכ"מ בא"א או' ד' שכתב דאם יש עשרה בבהכ"נ שמתענין ומשלימין יש לקרות בתורה ואף לומר ענינו בין גואל לרופא במקום שיש מנהג כך עכ"ל משמע דכל יש עשרה מתענין שרי לקרות בתורה ולומר ענינו בין גואל לרופא במקום שיש מנהג אך אפשר לומר דמ"ש אם יש עשרה בבהכ"נ וכו' היינו בבהכ"נ א' אבל יש עוד בתי כנסיות אחרות שמתענות ג"כ אבל אם לא יש כ"א עשרה בכל העיר גם הוא יודה שאין לקרות בתורה ולומר ענינו בין גואל לרופא משום לא תתגידדו וע"כ נראה דיש להחמיר:

כו

כו) שם. ויש נוהגין לדונו כדין תענית יחיד וכו' וכתב הב"ח שכן נוהגין במדינה זו שהרי ער"ה רגילין הכל להתענות ואעפ"י כן אין קורין בתורה. מיהו המ"א סק"ד כתב על דברי הב"ח הנז' דאין זו ראיה דהתם הטעם מפני שאין משלימין התענית וכ"כ בד"מ סי' תקפ"ב. וכתב עו"ש המ"א דהאידנא נהגו קצת להתענות בכל ער"ח וקורין בתורה וזה הוי ודאי לשם תשו' ש"מ דס"ל כסברא הראשונה. והט"ז סק"ה כתב לא על התשו' לבד אלא לבטל חרון אף ג"כ וקורין ויחל במנחה לבד ולא בשחרית יעו"ש. ומ"מ במקום שאין מנהג אין לנהוג כן לכתחלה. מ"א שם והב"ד א"ר או' ו' וכתב וה"ה שאין לומר ענינו בין גואל לרופא ועיין לקמן סי' תקס"ח או' ג':

כז

כז) בתענית מיתות הצדיקים כגון ז' באדר וכיוצא אף אם יש עשרה מתענין וכן הבכורים המתענים בע"פ אפי' יש שם עשרה לא יקראו ויחל ומכ"ש הנוהגין להתענות ב' וה' של כל השנה או בפ' שובבי"ם וכן מה שנוהגין החבורות קדושות שבכל עיר לבחור לעצמם יום א' לקבוע בו תענית ואומרים סליחות אעפ"י שעושין כן בכל שנה בקביעות אין להם לקרות ויחל. שערי אפרים שער ח' או ק"ג. מיהו המש"ז או' ה' מצדד לומר דבתענית שובבי"ם אין דוחין פ' השבוע ביום ה' ולערב יש לקרות ויחל וגם ענינו אומר הש"ץ בשחרית ומנחה יעו"ש. ונראה שמפני זה כתב הרב שערי אפרים דאין קורין ויחל משום דהמש"ז מצדד בזה ושב וא"ת עדי"ף. ומ"מ כבר כתבנו דהכלל בזה הכל הולך אחר המנהג ובמקום שאין מנהג אין לנהוג כן לכתחלה משום ספק ברכות:

כח

כח) [סעיף ג'] אין ש"ץ אומר ענינו ברכה בפ"ע וכו'. ומשמע דיאמרנה בש"ת כיון שהוא תענית צבור. וכ"מ בתשו' הרשב"א סי' פ"א. א"ר או' ד' ער"ה או' ה'. ח"א כלל קל"ב או' ל"ג. מ"ב או' י"ג. אמנם הזר"א סי' פ"ו כתב דכל כמה דליכא עשרה מתענים אין לש"ץ לומר ענינו לכתחלה אפי' בש"ת ואפי' במנחה יעו"ש. והב"ד המחב"ר סי' תקס"ח או' ג' עיקרי הד"ט סי' כ"ט או' יו"ד. זכ"ל או ת' סידור בי"ע ה' ר"ח או' ז'. ומיהו אפשר לומר דברי הזר"א הנז' דוקא בתעניות שאינם כתובים בפסוק אבל בתעניות צבור הכתובים בפסוק שנוהגים בכל העולם גם הזר"א יודה להנז' לאומרה בש"ס. ועיין לקמן או' ל"ב:

כט

כט) שם. אין ש"ץ אומר ענינו בש"ת וכו' וה"ה דאין לקרות ויחל כשאין עשרה מתענין בבהכ"נ. זר"א שם וכתב ודלא כהגו"ר חא"ח כלל א' סי' מ"ט יעו"ש והב"ד מחב"ר שם. עיקרי הד"ט שם. זכ"ל שם. בי"ע שם. וכן בתשו' מים רבים חא"ח סי' מ"ח קרא תגר על תשו' גו"ר הנז' שהתיר להוציא ס"ת אעפ"י דאין נמצאים בבהכ"נ עשרה שמתענין יעו"ש. וכן הסכים בתשו' עבה"ג סי' נ"ז שאם אין עשרה מתענין בבהכ"נ אין לומר ענינו בין גואל לרופא ולא להוציא ס"ת לא בשחרית ולא במנחה רק שיכולין לומר סליחות תוך י"ח יעו"ש. והב"ד אמ"ל סי' א' או' א' יעו"ש. וכ"פ לד"א סי' א' או' א' מש"ז או' ז' ודלא כתשו' ב"ד סי' שמ"ב. ומ"ש שיוכלין לומר סליחות וכו' עיין לקמן סעי' ד':

ל

ל) ומיהו לענין ויחל אם הוא ביום ב' או ה' בשחרית די אם יש בבהכ"נ ששה שמתענים מפני דאין שום הוספת ברכה (דתקנת עזרא לקרות ב' וה') רק שדוחין פ' השבוע אבל במנחה או בשאר ימי השבוע צריך שיהיו דוקא עשרה. א"ר או' ד' מש"ז שם. שערי אפרים שער ח' או' ק"ח. מ"ב או' י"ד. אמנם הזר"א שם השיג על דברי הא"ר הנז' וכתב דאפי' בשחרית ב' וה' אין לקרות ויחל אם אין עשרה מתענין בבהכ"נ לכ"ע ודלא כהא"ר יעו"ש. ומ"מ נראה דכ"ז דוקא אם יש עוד בתי כנסיות שמתענין וקורין ויחל אבל אם לא יש שמתענין רק בזו בהכ"נ ובשאר קורין פ' השבוע גם בזו לא יקראו ויחל משום די"א דיש בזה לא תתגודדו כמ"ש לעיל או' כ"ה יעו"ש:

לא

לא) שם. אין ש"צ אומר ענינו ברכה בפ"ע וכו' ואפי' יש עשרה בבהכ"נ שמתענים אלא שאחד מהם כבר התפלל בצבור ושמע ברכת ענינו ונכנס אצל אלו להשלים מנין עשרה אין יכול ש"ץ לברך ענינו ברכה בפ"ע שהרי אין עושין שליח אלא הט' דהוו יחידים שהעשירי אינו עושהו שליח שכבר יצא י"ח. ב"ד שם. ער"ה או' ד' מיהו בס' טוב עין להגאון חיד"א ז"ל סי' ט"ז או' ז' כתב דאם אחד מתענה וכבר התפלל ושמע ס"ת מצטרף לט' המתענין שעדיין לא התפללו הן לענין ענינו לומר הש"ץ ברכה בפ"ע הן לענין קריאת ויחל יעו"ש. והב"ד בי"ט שם או' ח' ומיהו עיין לעיל סי' קי"ט או' כ"ט שכתבנו שכמה אחרונים הסכימו לדברי ב"ד הנז' וגם החיד"א עצמו בספרד קש"ג יעו"ש. וע"כ יש להחמיר:

לב

לב) שם. אלא א"כ יש בבהכ"נ עשרה שמתענין וכו' אין זה אלא בתענית צבור שהקהל קבלו עליהם על כל צרה שלא תבא אבל הד' צומות דמדברי קבלה נינהו אפי' אין שם מתענין אלא ששה או שבעה והשאר אינם מתענים דאניסי שהם חולים יכולין לקבוע ברכת ענינו ולקרות ויחל אף שאין שם עשרה מתענין בבהכ"נ. הרב מהר"ם ן' חביב בתשו' כ"י סי' ט"ו. ברכ"י או' ב' שע"ת או' ד' ומיהו עיין מ"ב בשה"צ או' ט"ו שכתב דמהא"ר ומש"ז וח"א משמע דלא ס"ל כמהר"ם ן' חביב הנז' יעו"ש. וכ"מ מדברי קיצור ש"ע סי' ך' או' ח' אמנם עיין לעיל סי' קי"ט או' כ"ט שכתבנו בשם כמה אחרונים דהסכימו לדברי מהר"ם הנז' יעו"ש. ומ"מ היכא דאפשר יש לחזר אחר עשרה שמתענים גם בד' צומות:

לג

לג) שם. אלא א"כ יש בבהכ"נ עשרה שמתענין וכו' ואם יש בהם א' שאינו משלים לא יאמרו ענינו. מ"א סק"ה. א"ר או' ה' י"א בהגה"ט. מ"ב או' ט"ו. וה"ה מי שלא קבל עליו התענית מבע"י. א"א או' ה' ולא' קאי אד' צומות דהתם א"צ קבלה כמ"ש לעיל סי' תקס"ב או' ע"ג. ומ"ש לא יאמרו ענינו היינו שאין הש"ץ אומר עניני ברכה בפ"ע כנז"ל ולענין הוא עצמו אם אומר ענינו בש"ת עיין לעיל סי' תקס"ב או' ז:

לד

לד) שם. עשרה שמתענין וכו' מלבד הש"ץ. שו"ג סוף או' יו"ד. מיהו משאר דברי הפו' שלא זכרו זה משמע דהעשרה הם עם הש"ץ כמו שאר מקומות וע"כ נראה דאין להחמיר רק היכא דאפשר:

לה

לה) איתא בברכות (ל"ב ע"ב) רבא לא גזר תעניתא ביומא דעיבא משום שנאמר סכותה בענן וכו והביאו השל"ה (דף ר"א ע"א) ופי' דהיינו התחלת התענית והוא מיום שמשים אל לבו לא גזר רבא תעניתא ביומא דעיבא אף כי אפשר דלמחר יהיה צלול יעו"ש. והא"ר או' יו"ד כתב אפשר דהתנה בגזירתו על יום תענית עצמו כשיהיה למחר יומא דעיבא לא יתענה. והא דהשמיעו זה הפו' כתב שם הא"ר דבמאי דקאמר הש"ס אח"כ אמר ר"א מיום שחרב בהמ"ק נפסק חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים נדחה הא דרבא דבלא"ה יש הפסק גדול ואפ"ה עושין את שלנו עכ"ד:

לו

לו) [סעיף ד'] נוהגין להרבות סליחות בברכת סלח לנו. ומ"מ לא יאמרו רק סליחות אבל אל רחום שמך וכיוצא בו שאינו מענין סליחות עון לא יאמרו עד אחר תפלה. ב"ח. ואם שכח מלומר הסליחות עד שגמר ברכת סלח לנו יאמר הסליחות אחר תפלת י"ח. מ"א סק"ו. א"ר או' ז' י"א בהגה"ט. מ"ב או' ט"ז. דיש הנהיגו גם הסליחות לומר אחר גמר התפלה וכן הנהיג א"א הרב ז"ל בבה"מ בק"ק לבוב בח"ל לומר סליחות אחר ש"ע. מש"ז או' ו':

לז

לז) ובפראג אומרים כמה פעמים סליחות בתפלת י"ח על גזירות שהיו משנים קדמונים בעו"ה ולא גזרו תענית כלל. א"ר שם. והן עתה בכמה מקומות על כל צרה שלא תבא רק מרבים סליחות ואומרים דברי מוסר לצבור מעין היום בלא תענית משום שנחלשו הגופים ורק לצורך גדול מתענים:

לח

לח) שם. נוהגים להרבות סליחות וכו' ומנהגינו בכל התעניות שגוזרין על הצבור ע"כ צרה שלא תבא שאין מרבים בסליחות כ"א בתפלת מנחת ערב שאז מתקבצים העם לבא לבהכ"נ. והטעם נראה פשוט שכ"מ בעזרא סי' ט' דכתיב ובמנחת הערב קמתי מתעניתי וגו' ואכרעה על ברכי ואפרשה כפי וגו' יפ"ל ח"ב או' א' וכ"כ הרו"ח או' א' והביא סמך למנהג ממדרש ש"ט סי' קמ"א ע"פ תכון תפלתי וגו' יעו"ש. ועיין עוד לעיל סי' רל"ב או' א':

לט

טל) שם. והוא המנהג הנכון. כדי שלא לשנות מטבע שטבעו חכמים עליהם אין להוסיף וממנו אין לגרוע. שו"ג או' י"ד:

מ

מ) שם. והוה המנהג הנכון. וכן הסכימו האחרונים. מ"ב או' י"ז;

מא

מא) [סעיף ה'] בת"ץ ש"ץ שאינו מתענה לא יתפלל. כ"כ הטור בשם רב נתן. וכתב עליו הטור ואינו יודע למה שאינו אומר ביום תעניתי אלא ביום התענית הזה ותענית הוא לאחרים ודאי אם אפשר שיהיה ש"ץ המתענה טוב מאחר אבל אם א"א נ"ל שיכול להתפלל עכ"ל אבל הב"י כתב דהרד"א כתב שרב עמרם כתב כדברי רב נתן וכ"כ בסוף ס' הכלבו בשם רב יהודאי ודבריהם דברי קבלה ועליהם יש לסמוך עכ"ל וכ"פ כאן בש"ע. וכתב המ"א סק"ז דאם אירע שעבר לפני התיבה יאמר בש"ת ענינו ביום צום התענית הזה וה"ה אם אין ש"ץ אחר (ור"ל שעושה פשרה דלדעת הטור אומרה ברכה בפ"ע ולדעת המ"א בש"ת) מוטב שיתפלל מי שאינו מתענה מיתבטלו לשמוע קדיש וברכו עכ"ל. והב"ד א"ר או' ח' י"א בהגה"ע. ח"א כלל קל"ב או' ל"ג. וכן הסכים הש"ץ דף ע"ט ע"ב. וכ"פ סידור בי"ט בדיני קדושה ומודים או' כ"ב ואו' כ"ג. מ"ב או' י"ח. ויסיים רק בא"י ש"ת לבד כמ"ש המחה"ש. ועיין לעיל סי' קי"ט או' ך':

מב

מב) [סעיף ו'] יש מי שאומר וכו'. כתב זה בשם יש מי שאומר לפי שמהריק"ו כתב על כהן שאינו מתענה וכתב ב"י נראה מדבריו שאין עומד לקרות בתורה מי שלא התענה עכ"ל וע"כ כתב זה בשם יש מי שאומר לפי שאינו אלא מדקדוק ולא בהדיא. ועוד י"ל כי כן דרכו של ב"ד סברא שלא מצאה כ"א בפוסק אחד כותב אותה בשם יש מי שאומר וזה הסברא הביאה ב"י רק בשם מהריק"ו. ואח"כ ראיתי שכ"כ המאמ"ר או' ה' וכתב שם המאמ"ר אע"ג דכתב זה הש"ע בשם יש מי שאומר מ"מ הלכה היא לדעתו יעו"ש:

מג

מג) שם. אין עומד לקרות בתורה וכו' נ"ל דבשחרית מותר לעלות אעפ"י שדוחין פ' השבוע וקורין ויחל מ"מ עכ"פ קורין בתורה בלא התענית אלא א"כ התענית באמצע השבוע. מ"א סק"ח. נה"ש או' ו' מיהו הא"ר בסי' קל"ה או' ו' והזר"א סי' פ"ו והמאמ"ר בסי' זה או' ה' כתבו לפקפק בדברי המ"א הנז' וע"כ כתב הא"ר שם דלכתחלה אין לקרותו אפי' בשחרית רק אם כבר קראוהו יש להקל בשחרית של שני וחמישי יעו"ש. וכ"פ מ"ב או' י"ט. אבל הזר"א שם כתב דאפי' בדיעבד אם קראוהו לא יעלה יעו"ש:

מד

מד) שם. שאין עומד לקרות בתורה וכו' ואם טעו וקראו לס"ת אותו שאינו מתענה (היינו אפי' במנחה ואפי' ביום אגד"ו) יעלה ויברך שאין כאן איסור כל עיקר. ב"ח. וכ"כ בתשו' אמונת שמואל סי' מ"ו. ובס' בני חייא פסק דאפי' לכתחלה יכולין לקרותו יעו"ש. מיהו בב"י סי' קל"ה משמע דאפי' קראו לאינו מתענה לעלות לס"ת אינו עולה יעו"ש. וכ"כ שכנה"ג בהגב"י או' ד' לדעת הב"י יעו"ש. וכ"כ סט"ז סק"ז. וכן הסכים א"ר סי' קל"ה או' ו' זר"א סי' פ"ו וכתב ודלא כהגו"ר יעי"ש. ומ"ש המ"א סק"ח ליכא איסורא אם עולה לס"ת דעת הט"ז שם דאיסורא נמי איכא משום ברכה לבטלה יעו"ש. וכ"ה דעת הא"ר שם. וכ"ש בהלק"ט ח"א סי' ד' וכ"ה דעת הזר"א שם:

מה

מה) שם. מי שלא התענה. או שאין בדעתו להשלים התענית. סי' דה"ח. מ"ב או' ך' ועיין לעיל או' ל"ג:

מו

מו) שם. מי שלא התענה. פעם אירע אונס להרב מארי דאתרא בת"צ שלא התענה ומנהגו לקרות במנחה י"ג מדות טוב לו שיתכבד וישב בביתו מלבא לבהכ"נ ולא יקראוהו לס"ת ויתפרסם הדבר שלא התענה. דברי דוד סי' מ"ה ובתשו' חת"ס סי' קנ"ז מסיק להלכה שהחולה שאכל בט"ב יכול לעלות בתורה אפי' במנחה דיומא קא גרים ובצבור שאינם מתענים כלל שכולם קצירי ומריעי או בעלי ברית בט"ב שנדחה הניח בצ"ע אם יקראו ויחל יעי"ש. וריב"ד הפ"ת. וביוה"כ שחרית מותר לעלות שאינו מתענה כגון חולה שהרופא ציוה לאכול כי הקריאה ביוה"כ הוא מחמת קדושת היום אבל במנחה יש להסתפק אם הקריאה הוא מחמת התענית או מחמת קדושת היום כמו בשבת. תשו' רע"א סי' כ"ד. והב"ד תו' חיים על ח"א סי' קל"ב או' ט"ל וכתב דלו נראה פשוט דגם במנחה יכול לעלות יעו"ש. ומ"מ נראה דכל אלו יש להחמיר מאחר דאפשר באחר שהוא מתענה:

מז

מז) שם. ואם הכהן אינו מתענה יצא כדי שלא יאמרו שהוא פגום ומ"מ אף אם הוא בבהכ"נ אין לחוש דליכא פגם שהכל יודעים שיש בני אדם שאין רגילין להתענות. ב"י סי' קל"ה. מ"א סק"ט. אכן זהו לענין תענית בה"ב וכה"ג אבל בתעניתים הכתובים שהכל מתענים לבד מי שהוא חולה איכא פגמא אם לא יצא וע"כ יזהר לצאת. מ"ב או' כ"א. וכ"ז כשאין כהן אחר בבהכ"נ אבל אם יש כהן אחר בבהכ"נ פשיטא שיכנס לבהכ"נ וישמע קריאת ס"ת (כן הגיה יא"פ) ואם חושש שיקראוהו לעלות תורה יאמר לחזן שלא יקראוהו. מ"א שם. שערי אפרים שער א' או' י"א. מ"ב שם:

מח

מח) להגביה הס"ת או לגוללה או הוצאה מארון הקודש אין להקפיד ורשאין לכבד בהוצאה והגבהה וגלילה אף למי שאין מתענה. שע"א שם או' י"ב:

מט

מט) [סעיף ז'] בת"צ יעמדו שנים אצל ש"ץ וכו'. דילפינן ממשה דכתיב ואהרן וחור תמכו בידיו וכו' טור בשם מדרש. וצ"ע למה אין נוהגין כן בזמנינו רק ביוה"כ משום הפרת נדרים. ואפשר משום דק"ל אין ת"צ בבבל. ועוד י"ל דעכשיו שכלן אומרים הסליחות עם הש"ץ א"צ להעמיד אצלו. מ"א סק"י א"ר או' יו"ד. א"נ דוקא בתענית שמתפללין בו כל היום דומיא דתענית של משה. פרישה או' ו' ועיין לקמן סי' תרי"ט סעי' ד':

נ

נ) [סעיף ח'] כל תענית צבור וכו'. ואפי' תענית אסתר ואפי' ת"צ אחר כל שאומרים ענינו ברכה בפ"ע. הר"ש הלוי ז"ל בתשו' חא"ח סי' י"א. כנה"ג בהגה"ט. ומכאן כתב הגו"ר חא"ח כלל א' סי' א' דמה שנוהגין להתענות בז' באדר ומרבים בתפלות וסליחות ואין אומרים ענינו בין גואל לרופא שאין ראוי לברך ברכת כהנים ומ"מ אם עלה הכהן לדוכן לא ירד יעו"ש. י"א בהגב"י:

נא

נא) שם. יש בו נשיאות כפים במנחה וכו' והטעם כתב לעיל בש"ע סי' קכ"ט סעי' א' הואיל ותפלת מנחה סמוך לשקיעת החמה היא דומה לתפלת נעילה ואינה מתחלפת במנחה של שאר הימים יעו"ש. משמע דכיון שמאחרין אותה עד סמוך לשקיעת החמה יש היכר ואינה מתחלפת וא"כ ש"מ דאפי' יש קהל שתמיד מאחרין להתפלל תפלת מנחה עד סמוך לשקיעת החמה כיון שיש קהלות אחרות שמקדימין להתפלל מנחה בימים אחרים והיום מאחרין הרי יש היכר וגם אלו שמאחרין בכל יום יעשו נשיאות כפים ביום התענית דבתר רובא אזלינן:

נב

בנ) שם הגה. ובגלילות האלו אין נוהגין וכו' ומ"מ נ"מ מכל זה לענין אמירת או"א ברכנו בברכה המשולשת וכו' דבמקום שיש מדינא נשיאות כפים אומרים או"א ברכנו וכו' מ"ב או' כ"ג. ואם אין עשרה מתענין בבהכ"נ אין אומרין או"א ברכני וכו' ומיהו חשש ברכה ליכא. א"א או' י"א. וכבר נתבאר כ"ז לעיל סי' קכ"ט קחנו משם:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---