כף החיים/אורח חיים/תקסה

כף החיים ‏ אורח חיים תקסה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] יחיד אומר ענינו וכו'. מצאתי בכלבו בענינו יש ס"ג תיבות כנגד ס"ג אותיות שיש בפסוק ויירא יעקב מאד וכו' ובאגודה כתב נגד ס"ג אותיות בג' אבות וי"ב שבטים. א"ר או' א'. ועוד י"ל כנגד שם ס"ג אשר בבחי' הבינה והבינה היא בחי' גבורה כמ"ש אני בינה לי גבורה וע"כ אומרים ס"ג תיבות כנגדו בתפילת ענינו ביום התענית כדי למתק הגבורות אשר בבחי' הבינה. ומיהו הנוסח בסידור בני ספרד לא יש ס"ג תיבות ומ"מ הרוצה להוסיף ב' תיבות מעין הברנכה כדי שיהו ס"ג רשאי כמבואר בתשו' הרשב"א סי' כ"ה. והב"ד הט"ז סק"א יעו"ש. ועיין לעיל סי' קי"ט:

ב

ב) שם. יחיד אומר ענינו בש"ת. ר"ל שאינו קובע ברכה לעצמו בין גואל לרופא כמו ש"ץ אלא כוללה בש"ת וכדלקמן בהגה. ואם טעה וקבע ברכה לעצמו ואמרה בין גואל לרופא ודאי שאין לחזור ולאומרה בש"ת כיון שכבר יצא י"ח אלא שלכתחלה לא יעשה כן משום שלא קבעו ברכה רק לש"ץ:

ג

ג) שם. יחיד אומר ענינו בש"ת. ואם שכח עד אחר שגמר ש"ת אע"ג שלא התחיל רצה אין לומר ענינו שם אלא כוללה באלהי נצור כמ"ש לעיל סי' קי"ט או' כ"ה יעו"ש. ועיין לקמן סעי' ב':

ד

ד) שם. בין יחיד המתפלל עם הצבור וכו' ואפי' יחיד המתפלל עם הש"ץ ואומר עמו קדושה ולדור ודור מ"מ לא יאמר עמו ענינו בין גואל לרופא אלא בש"ת. מט"מ סי' תשנ"ג. שכנה"ג בהגה"ט או' א' סידור בי"ע או' י"ד. מ"ב בב"ה:

ה

ה) שם. בין יחיד המתפלל עם הצבור וכו' מי שהתענה תענית יחיד והיה ש"ץ והתפלל בחזרה לא יאמר ענינו בש"ת בחזרה דכשהצבור אינם מתענים איך יאמר ענינו אבל כשבא לבהכ"נ ומצא שהתפללו הצבור בלחש והוא צריך לעבור לפני התיבה לאלתר יורד לפני התיבה ומתפלל בקול רם לצבור ואז יאמר ענינו כיון שאינו חוזר ומתפלל בלחש. שכנה"ג בהגב"י או' ב' ש"ץ דף קע"ה ע"א. יפ"ל ח"ב או' א'. וכתב שם היפ"ל דאם אינו רוצה לפרסם תעניתו (עיין סעי' ו') יאמרנו בינו לבין עצמו אחר סיום תפלתו באלהי נצור בלא חתימה כדין שכח שכתוב בסעי' ב' וכדין מתענה בשבת ת"ח הכתוב לעיל סי' רפ"ח סעי' ו' יעו"ש. והב"ד אביו הרב ברו"ח או' א' יעו"ש. מיהו ח"א כלל קל"ב או' ל"ג כתב דלא יאמר ענינו אלא לאחר סיום תפלתו יעו"ש. ומיהו בלא"ה יש אוסרים לומר חזרה בלא לחש כמ"ש לעיל סי' קכ"ד או' ח' יעו"ש:

ו

ו) שם. בין יחיד המתפלל עם הצבור וכו', כתב הב"ח דיחיד שאינו מתענה בת"צ ומתפלל עם הצבור יכול לומר ענינו בש"ת ויאמר ביום תענית צבור זה יעו"ש. והב"ד העט"ז. וכ"כ ח"א שם. אמנם המאמ"ר או' א' כתב דאעפ"י שאינו אומר ביום תעניתי מ"מ מחזי כשיקרא כיון שהתפלה שמתפלל היא בשביל עצמו ותמה על דברי הב"ח הנז' יעו"ש. והב"ד מ"ב בב"ה וכתב דדבריו נכונים דיחיד שאינו מתענה אין לומר ענינו בשום פנים:

ז

ז) שם בהגה. ולא יחתום בעונה בעת צרה וכו' ואפי' ש"ץ אם שכח לומר ענינו בין גואל לרופא שאומרה בש"ת לא יחתום רק בש"ת כיחיד כמ"ש לעיל סי' קי"ט או' ך' יעו"ש. וכ"כ מ"ב או' ג':

ח

ח) שם בהגה. אפי' כשמתענה ביחיד יאמר ענינו ביום וכו' משמע דהנוסח בתפילת ענינו הוא ענינו ביום צום תעניתנו. וכ"ה הנוסח בהרמב"ם בסדר התפלה. וכ"ה בלבוש סי' תקס"ו סעי' ה' וכ"כ הב"ח בסי' זה. וכ"ה בק"ז סי' תקס"ב סק"א וסק"ו. ח"א כלל קל"ב או' י"א. וכ"ה הנוסח בסידור בני אשכנז אבל הנוסח בסידור בני ספרד ענינו ביום צום התענית הזה. וכ"ה בהרשב"א סי' כ"ה ובטור סי' תקס"ו וברד"א דף צ"ד ע"ב ובש"ע סעי' ג' ונ"מ דכל נוסח יש לו סמך בדברי הראשונים:

ט

ט) שם בהגה. אפי' כשמתענה ביחיד יאמר ענינו ביום תעניתנו. והב"ח כתב שיש לנהוג כמ"ש האגודה פ"ב דשבת לומר ענינו ביום צום תעניתי דהיאך יאמר תעניתנו והם אינם מתענים. והב"ד המ"א סק"א וכתב דגם אם יאמר תעניתנו אין בכך כלום דא"א שלא יהיה א' בסוף העולם שמתענה היום יעו"ש. והט"ז סק"א כתב דהנכון לומר ביום צום התענית הזה. וכ"כ הנה"ש או' א' והמ"ב או' ה' כתב דהעולם נהגו כרמ"א ר"ל לומר ביום תעניתנו:

י

י) [סעיף ב'] אם שכח מלומר ענינו אין מחזירין אותו. וה"ה אם ש"ץ שכח מלומר ענינו בין גואל לרופא אין לחזור כמ"ש לעיל סי' קי"ט סעי' ד' יעו"ש ובדברינו לשם בס"ד:

יא

יא) שם הגה. ועיין לעיל סי' רצ"ד סעי' ד' וה' ר"ל דשם מוכח דתיכף כשסיים ברכת ש"ת אין לו לחזור אעפ"י שלא התחיל בברכה שלאחריה רק שלאחר סיום תפלתו כוללה באלהי נצור כמבואר שם ובדברינו לשם. וכ"כ מ"א סק"ב. וכ"כ לעיל סי' קי"ט או' כ"ה. יעו"ש. ואפי' לא אמר רק בא"י אע"ג שלא אמר ש"ת אינו חוזר. מש"ז או' ב' וכ"כ לעיל סי' רצ"ד או' טו"ב יעו"ש:

יב

יב) שם הגה. לאחר תפלתו. היינו קודם יהיו לרצון וכו' לבוש. ור"ל יהיו לרצון שלאחר אלהי נצור ולא קודם והיינו לכתחלה אבל בדיעבד יכול לאומרו אפי' אחר יהיו לרצון וכו' כל זמן שלא עקר רגליו. כ"מ מדברי הטור והש"ע. וכ"כ מ"ב בשה"צ או' ו':

יג

יג) ואם עקר רגליו שאין מחזירין אותו טוב שיכוין לש"ץ מלה במלה ויוצא. תשו' מהרי"ל סי' י"ב ט"ז סק"ב:

יד

יד) [סעיף ג'] י"א שאין היחיד אומר ענינו וכו'. כתב זה בשם י"א לפי שדעת הרי"ף והרא"ש והטור אפי' יחיד שקיבל תענית על עצמו מתפלל ענינו ערבית שחרית ומנחה. וכתב הר"ן שהרז"ה חולק ואומר שאין מתפללין תפלת תענית בערבית של ליל כניסת התענית כיון שעתיד לאכול ולשתות כל הלילה אלא שהרמב"ן והר"ן יישבו קושיית הרז"ה הנז'. ורש"י כתב בפ' במה מדליקין (שבת כ"ד ע"א) בשם הגאונים שאין אנו רגילין לאומרו ערבית ושחרית שמא יארע לו אונס או בולמוס ויטעום כלום ונמצא שקרן בתפלתו כמבואר בטור וב"י. וכתב ב"י ור"י כתב שנהגו העולם כדברי הגאונים וכ"כ סמ"ג ורוקח יעו"ש. וע"כ כתב זה בש"ע בשם י"א לומר שיש חולקים על זה:

טו

טו) שם. אבל ש"ץ אומרו גם בתפלת שחרית וכו' כ"כ הטור בשם הגאונים וכתב עליו ב"י דהיינו בשחרית ומנחה שהוא מתפלל בשליחות הצבור אבל בערבית ונן בשחרית כשהוא מתפלל בלחש דין יחיד יש לו יעו"ש. שו"ג או' ו':

טז

טז) שם. שא"א שלא יתענו קצת מהקהל. וה"ד אם יש בבהכ"נ עשרה שמתענים כמ"ש לקמן סי' תקס"ו סעי' ג' והכא מיירי שיש שם יו"ד שדעתם להתענות ואומר ענינו ברכה בפ"ע מטעם דאף אם קצת מהם לא יתענו ויאחזם בולמוס מ"מ כיון שבודאי יתענו קצת מהם לא מחזי כשיקרא ואין כאן חשש ברכה לבטלה כיון שדעתם להתענות. מאמ"ר או' ה' מ"ב בב"ה. ועיין עוד בדברינו לשם סי' תקס"ו סעי' ג':

יז

טוב) שם. ובארבע צומות גם היחיד אומרו בכל תפלותיו וכו' ר"ל שאומרו ערבית שחרית ומנחה. מאמ"ר או' ו' ביאורי הגר"א, מ"ב או' ט'. וכתב שם המאמ"ר דאפי' לדעת הרז"ה (שכתבנו לעיל או' י"ד) בט"ב שפיר דמי לאומרו בלילה שהרי פוסק מבע"י מלאכול ולשתות יעו"ש. וכ"ה מנהג בני ספרד דבט"ב אומרים אותו גם בלילה בתפלת ערבית אבל בג' תעניות של צבור אין אומרים אותו בלילה בתפלת ערבית שחוששין לדעת הרז"ה רק בשחרית ומנחה. ובתענית יחיד או בשאר תעניות שגוזרין הצבור אומרים אותו דוקא במנחה כי"א שכתב בש"ע ומנהג בני אשכנז כדברי מור"ם ז"ל בהגה שאפי' בג' תעניות של צבור אין אומרין אותו כ"א בתפלת המנחה מלבד הש"ץ שאומרו בשחרית כשמתפלל בקול רם וה"ה בט"ב שאין אומרים אותו רק במנחה ובשחרית הש"ץ כשמתפלל בקול רם לבד כמ"ש לעיל סי' תקנ"ז או' ה' יעו"ש:

יח

חי) שם. ביום צום התענית הזה וכו' משמע דבשאר צומות אפי' בזה הלשון לא יאמר. ונ"ל דאפי' להטור (סי' תקס"ו) שכתב דש"ץ שאינו מתענה מותר לומר בלשון הזה היינו משום שהוא שלוחו של צבור אבל יחיד אסור לומר כן. מ"א סק"ג. א"א או' ג' ועיין לקמן סי' תקס"ו סעי' ה':

יט

יט) שם בהגה. כי אם במנחה. ואפי' מתפלל מנחה גדולה יאמר ענינו דאפי' יאחזנו בולמוס לא יהיה שקרן בתפלתו דעכ"פ התענה עד חצות. מ"א סק"ד. א"ר או' ה' מ"ב או' יו"ד:

כ

ך) [סעיף ד'] טוב לומר בתחנונים שאחר תפלת מנחה וכו'. כ"כ הטור. ובתשב"ץ סי' רמ"ה כתב שאומרה אחר תפלת ערבית והב"ד ב"י אלא שבכאן בש"ע פסק כדברי הטור. וכ"פ הלבוש. וכ"ה דעת האחרונים:

כא

כא) שם. טוב לומר בתחנונים וכו' ועכשיו לא נהגו לאומרו בתענית צבור כ"א בתענית יחיד ונ"ל הטעם דבארבע צומות שבאו משום דברים הרעים שהרעו בהם והם באים לחובה ולא לכפרה לא שייך בהו לומר רבון העולמים וכן בתעניות שגוזרים על כל צרה שלא תבא על הצבור לא שייך תפלה זו שהרי תפלה זו נאמרת ביחיד אחר תפלה בלחש ואפשר שאותו יחיד לא חטא באותה צרה שבא עליהם כי אין אנו יודעים בשלמי הרעה הזאת אבל בתענית יחיד שעושה לכפרת עונותיו שפיר שייך למימר תפלה זו. שו"ג או' ח' מיהו המאמ"ר או' ח' כתב דהעיקר לאומרה בכל תענית ואחר תפלת המנחה כדברי הש"ע וכן נהג בעצמו יעו"ש:

כב

כב) שם. לאחר אלהי נצור וכו' כשיגיע ליהיו לרצון אמרי פי. לבוש. והיינו קודם ליהיו לרצון וכו' כמ"ש לעיל או' י"ב יעו"ש:

כג

כג) שם. אדם חוטא ומקריב קרבן וכו' ובמדרש רות אמרו שר' נחוניה בן הקנה אמר לחכמים בני חייכם אין קרבן נרצה לפני המקום כלבו של אדם הנשרף בתעניתו יעו"ש יפ"ל ח"ב או' ב':

כד

כד) שם. אדם חוטא ומקריב קרבן וכו' עכשיו מי שיושב בתעניתו ומקריב חלבו אינו נצמק לחזור כלו לבן אלא באש דאר"י מתוך תעניתו של אדם מחלישין אבריו וגובר עליו האש ובאותה שעה צריך להקריב חלבו ודמו באותו האש והוא הנקרא מזבח כפרה. והיינו דר' אלעזר כד הוה יתיב בתעניתא הוי מצלי ואמר גלוי וידוע לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שהקרבתי לפניך היום חלבי ודמי והרתחתי אותם בחמימות חולשת גופי יה"ר מלפניך שהריח העולה מפי בשעה זו כריח העולה מהקרבן באש המזבח ותרצני. זוהר פ' שמות דף ך' ע"ב:

כה

כה) שם. אלא חלבו ודמו. ואתה ברחמיך הרבים מכפר. ועתה בעונותינו חרב בהמ"ק ואין לנו מקדש ולא כהן שיכפר בעדינו לכן יהר"מ שיהא חלבי ודמי שנתמעט היום כחלב מונח על המזבח לפניך ותרצני. טור. לבוש:

כו

כו) [סעיף ה'] אין היחיד רשאי לומר י"ג מדות וכו'. עיין לעיל סי' קל"א או' כ"ג מ"ש בזה יעו"ש. ומשמע אפי' בעשרת ימי תשובה ודלא כמנהגים וכ"מ בס' תניא דף ק"ב ושל"ה דף קכ"ו. א"ר או' ו' ;

כז

כז) שם. דרך קריאה בעלמא וכו' ונראה דשפיר דמי ליחיד האומרו שיאמר אותו בניגון ובטעמים כאלו היה קורא בתורה. תה"ד סי' ח' כנה"ג בהגב"י. ט"ז סק"ה. וכ"כ לעיל סי' קל"א או' כ"ג יעו"ש:

כח

כח) כשאומר ויקרא בשם ה' יש להפסיק מעט בין בין בשם לה' הרד"א. ד"מ סי' תקס"ו או' ב' מ"א סק"ה ומחה"ש. וכ"כ לעיל סי' קל"א או' ך' יעו"ש:

כט

כט) כתב מהרי"ו תפלת האדרת והאמונה יכול יחיד לאומרה כל ימות השנה אבל צבור אסור לאומרה רק ביוה"כ. ד"מ או' ד' מ"א שם. א"א או' ה' מ"ב או' ב':

ל

ל) אין לומר קודם חצות לילה שום סליחות ולא י"ג מדות בשום פנים לעולם חוץ מיוה"כ. מ"א שם בשם הכוו' וכ"כ לעיל סי' קל"א או' כ"ו ולקמן סי' תקפ"א או' ב' יעו"ש:

לא

לא) שם הגה. וכן אין ליחיד לומר סליחות וכו' והב"ח מתיר לומר סליחות בלא ויעבור יעו"ש. והט"ז סק"ה כתב דבמקום שמזכיר בסליחות וזכור לנו היום ברית שלש עשרה אין לאומרם אף בלא ויעבור אבל אותם סליחות שלא נזכר להם י"ג מדות ודאי דיחיד יכול לאומרם יעו"ש. אבל שכנה"ג בהגב"י או' ז' כתב דנהוג עלמא כהב"ח. וכ"כ לעיל סי' קל"א או' כ"ה יעו"ש. ועוד עיין לקמן סי' תקפ"א או' כ"ו:

לב

לב) [סעיף ו'] המתענה ומפרסם עצמו וכו'. כ"כ התשב"ץ סי' ק"פ ומביא ראיה מירושלמי פ' אין דורשין ההיא איתתא דמיתא כבר הוה נפיק לה אור של גיהנם מאודנא לאודנא. חד אמר משום דהוי משתעיא בשעת תענית אחד עשיתי שתים. וחד אמר משום דמשתעיא לאחריני מתענא אנא ע"כ. והב"ד ב"י. וכ"כ מהרח"ו ז"ל בשער הקדושה ח"ב ש"ד דהוראת מעשיו לבריות לא די שאינו מקבל שכר אלא שנידון בגיהנם וכו' ואם יכול האדם שיעשה כל דרכיו לש"ש ולא יפרש לבריות אפי' אחת מהם שכרו כפול ומכופל יעו"ש והבאתי דבריו בסה"ק בית יעקב דרוש עה"ת. פ' ויקרא יעו"ש:

לג

לג) שם. המתענה ומפרסם עצמו וכו', משמע שאם שואלין אותו אם התענה מותר לומר האמת כיון שאינו עושה להשתבח ולהתפאר ומ"מ נכון הוא שבכל גוונא יאמר שאינו מתענה כדי שלא להחזיק טיבותא לנפשיה אבל אם מפצירין בו לאכול ואינו יכול להתנצל בלא"ה יאמר שהוא מתענה. ט"ז סק"ו. מ"א סק"ז. משמע הא אם יכול להתנצל כגון לומר שאין לו עתה תאוה לאכול או לשתות או שמזיק לו עתה זה המאכל או המשתה מפני איזה סיבה לא יאמר שהוא מתענה ;

לד

לד) שם. המתענה ומפרסם עצמו וכו' משמע דוקא ביחיד המקבל תענית על עצמו אבל בת"צ אדרבא אסור לומר שאינו מתענה שלא ילמדו ממנו להקל ואף אם נצרך לאכול מפני חולי או דבר אחר שאינו ידוע לרבים אין לאכול בפני רבים. וכ"כ המש"ז או' ך' דבמקום שיש לחוש ללעז אין לאכול בפרהסיא בפני המון העם כגון תענית בה"ב וכדומה לת"ח אם הוא חלש רק יאכל בצנעה:

לה

לה) שם. המתענה ומפרסם עצמו וכו' ה"ד כשמתענה לתקן את נפשו בינו לבין קונו ע"ז נאמר והצנע לכת וכו' ואפי' לבני ביתו יעלים אם אפשר אבל המתענה משום תשו' על עבירות שקדמוהו ונודעו לרבים טוב הוא שיראה להם תשובתו כדי שלא יחשדוהו שעודנו מחזיק ברשעתו וכדי שממנו יראו וילמדו לעשות הצריכים תשו' הלק"ט ח"ב סי' קמ"ב:

לו

לו) וה"ה מי שהולך לביתו של עכו"ם ונותן מי הקאוי כנהוג והוא נזהר מקאוי של עכו"ם משום בשולי עכו"ם כסברת האר"י ז"ל דיכול לומר מתענה אני וכן כי כיוצא בזה כגון ההולך לביתו של הפראנקו"ס מבני עמנו שאינם נזהרים בסתם יינם ומושיט לו כוס של יין יכול לומר מתענה אני דלא אסרו אלא להשתבח בתענית אבל כשאומר כן אעפ"י שאינו מתענה אלא להציל מן האיסור מותר וה"ז משובח. שו"ג או' יו"ד:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---