כף החיים/אורח חיים/תקלח

כף החיים ‏ אורח חיים תקלח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] מי שהפך את זיתיו וכו'. היינו שליקט זיתיו ונתנן בבית הבד והפכן בענין שנפסדין אם אינו דורכן מיד, טור. לבוש. והוא מדברי רש"י ונ"י על הרי"ף יעו"ש:

ב

ב) שם. מי שהפך את זיתיו וכו' ודעת הרמב"ם פ"ז דמותר להפיך אותם גם לכתחלה וטעמו דכיון שנתנן במעטן והגיע זמנן להפוך אם לא יהפוך אותם הוי דבר האבד. והשיג עליו הראב"ד והמ"מ כתב ליישב יעו"ש והב"ד ב"י. ובחי' הריטב"א כתב ושמא הוא מדבר בהפיכה שנית א"נ באתריה דהרמב"ם גם ההפיכה גופא הוי מכלל דבר האבד והכל לפי המקום ולפי הזמן יעי"ש. והב"ד הער"ה או' א' פת"ע או' א' מ"ב בב"ה. ועיין לקמן סעי' ה':

ג

ג) שם. או שהיה יינו בבור וכו' ומתיירא שלא יחמיץ. רש"י על הרי"ף:

ד

ד) שם. או שהיה יינו בבור וכו' אותו כלי שהיין נופל בו מו הגת קרוי בור. רש"י מו"ק י"ב ע"א. ונ"י על הרי"ף כתב חפירה שמתחת לגת המסויידת בסיד מבפנים שלא תאבד טיפה ושולה היין לתוכה מגתו קרוי בור. וכה"ג פירש"י שם ואפשר שיש עושין כך ויש עושין כך או מי שדרכו לעשות יין הרבה עושה חפירה ובנין בקרקע ומי שאין דרכו לעשות הרבה נותן כלי שיפיל היין לתוכו:

ה

ה) שם ואירעו אונס. ר"ל ומחמת אותו אונס לא יכול לגמור פעילת הזיתים או היין קודם מועד:

ו

ו) שם. זולף וגומר. כלומר נותנו על גבי בית הבד וסוחט הכל כל מידי דשפוך קרי זילוף. רש"י מו"ק י"א ע"ב. וכן לענין היין מה שמריק מן הבור לחבית קרי זילוף, רש"י שם י"ב ע"א:

ז

ז) שם. בין קטנות בין גדולות. הא דאמר בין קטנות בין גדולות משום דבגמ' שם איכא פלוגתא שמואל אמר זופתין כוזתא (כלי קטן) ואין זופתין חביתא רב דמי מנהרדעא אמר זופתין חביתא ואין זופתין כוזתא מר חייש לפסידא ומר חייש לטירחא. ופירש"י מר דאמר זופתין חביתא חייש לפסידא ובחביתא איכא פסידה יתירא אי לא זפתי לה משום דנפיש יינא ובכוזתא כלי קטן ליכא פסידא יתירא. מר דאמר זופתין לכוזא דחייש לטירחא יתירא ובכוזא ליכא טירחא יתירא ובחביתא איכא טירחא יתירא עכ"ל וכתב הטור דיש אוסרים בקטנים והרא"ש סתם להתיר ולא חילק בין קטנים לגדולים יעו"ש, וכ"פ הרמב"ם פ"ח דין י"ד והסמ"ק ורי"ו בשם התו' וגם המ"מ שם כתב וכן עיקר, וכ"פ הלבוש, ומה שהקשה המ"א סק"א כבר תירצו נתיב חיים וא"א והנה"ש והחמ"מ ובגדי ישע יעו"ש:

ח

ח) שם בהגה. לקשרם בעקלים. דמה אם החבית שלימה מותר לזפות אותה מבפנים כדי שיתחזק היין ונחשב עי"כ דבר האבד כ"ש לקשרם בעקלים דא"א לתת יין בחביות בלא תיקון העקלים דודאי דבר האבד הוא ושרי. הגהות הלבוש. אבל לזפת נודות וקנקנים אסור ויר"ש יזפת כליו קודם המועד. הג"א פ"ב דמו"ק בשם א"ז:

ט

ט) שם. וכן שולה פשתנו וכו' וכן כרם שהגיע זמנו להבצר במועד בוצרים אותו. הרמב"ם פ"ז דין ג' ועיין לעיל סי' תקל"ז או' ע"ח:

י

י) שם. וכן שולה פשתנו מן המשרה. היינו שמוציא פשתנו מן החריץ של מים שעשוי לשרותו שם כדי שיהיה נוח לכתשו ולא ישבר. רש"י על הרי"פ. כל מה שמעלה מן המים קרוי שולה. נ"י שם. וכמו השולה דג מן הים כדאיתא בתענית כ"ד ע"א ועי"ש בתו':

יא

יא) שם. וכן שולה פשתנו וכו' והיינו אם הגיע זמן כלות שרייתו במועד ואם ישאר שם יתקלקל:

יב

יב) שם. וכן שולה פשתנו וכו' מקיצור פסקי הרא"ש או' י"ז ומדברי הטור משמע שזה יעשה בצנעה כמו בסעי' ב' יעו"ש. ובמרדכי פ"ב דמו"ק או' תתנ"ה משמע דבכל דבר האבד יעשה בצנעה והב"ד ד"מ או' א' אלא שכתב דבמקום שא"א שרי לעשות בפרהסיא יעו"ש וכ"כ לקמן סעי' ב בהגה יעי"ש;

יג

יג) שם. ובלבד שלא יכוין וכו' על כל דבר שהתירו משום דבר האבד קאי כמבואר במשנה וגמ' מו"ק י"ב ע"ב. ועיין לקמן סעי' ו':

יד

יד) [סעיף ב'] מותר להכניס פירות וכו'. וגם בזה שהוא טירחא בעלמא אסור לכוין מלאכתו במועד ואם כיון מלאכתו במועד יאבדו. מרדכי שם:

טו

טו) שם. ומיהו יעשה בצנעה וכו' כי היכי דלא ליפוק מיניה חורבא. רש"י ונ"י על הרי"פ:

טז

טז) שם. ומיהו יעשה בצנעה וכו' וכל דבר שגופו ממש אבד כגון שהפסידו ניכר לא הצריכו צנעה אולי יבא עצלות ועיכוב בדבר אבל הכא ההפסד חוץ מגופו. חי' הריטב"א בשם הרמב"ן. והב"ד הער"ה או' ב':

יז

טוב) [סעיף ג'] אסור להסיע ממונו מעיר לעיר וכו'. וה"ה באותה העיר כמבואר לעיל סי' תקל"ז סעי' א' דאפי' מחצר לחצר אסור יעו"ש;

יח

חי) [סעיף ד'] מותר לחפותם בקש וכו'. ומוכח בירושלמי דאפי' לעקור קש מן המחובר מותר לצורך זה חי' הריטב"א. מ"ב או' י"ד ;

יט

יט) [סעיף ו'] המכוין מלאכתו במועד וכו'. פי' שהיה יכול לעשותה קודם מועד או להניח להתחיל עד אחר המועד וצמצם להתחיל לסמוך למועד שאם לא יגמרנו במועד יהא דבר האבד. רש"י גיטין מ"ד ע"ב. א"ר או' ג' בגדי ישע:

כ

ך) שם. המכוין מלאכתו והניחה למועד וכו' ה"ר בדבר שאם היה רוצה לעשותם קודם המועד כבר היה יכול וידע שהיה מוכרח לעשות כמו מי ששרה פשתנו במים כי יודע הוא שהיה מוכרח להעלותו מן המשרה שאם לא יעלהו יפסיד גם מי שנשברו דלתות ביתו וציר וצנור וכדומה כי יודע שמוכרח שיתקנה וכיון שיודע הוא שמוכרח במעשיו לעשותם ולא רצה לעשותם קודם המועד והניח לעשותם במועד אז קנסוהו שלא יהא חוטא נשכר אבל כשהמלאכה שעושה אינה מלאכה שהיתה לפניו מקודם המועד לעשות אלא שעתה נתחדש הדבר שצריך לעשותה אף שאסור לעשותה לפי שיכול להמתין לעשותה אחר המועד עכ"ז אם עשאה לא יהיה לו דין מכוין מלאכתו במועד לענין הקנס שנפקיר הדבר ההוא. מהר"ר אליעזר ן' ארחא בתשו' כ"י סי' ג' והביא ראיות חזקות לדבריו. ברכ"י או' א' זכ"ל או' ח' שע"ת ומ"ש שם השע"ת צ"ע בחילוק זה הוא תימה כיון שלא ראה הדברים בשורשם והברכ"י שראה כתב שהם ראיות חזקות משמע שמסכים לדבריו:

כא

כא) מי שנזדמן לו לעשות גבינה בחו"ה שלא היה יכול לעשות מקודם ועשאה אין לקונסו להפקירה אלא ימכרנה כפי מה שעלה הקרן ולא ירויח שלא יהנה מן האיסור הרב הנ"ז בתשו' הנז' ברכ"י או' ב' זכ"ל שם. ועיין לקמן סי' תקל"ט סעי' ט' ודוק:

כב

כב) שם. ב"ד מאבדין אותה וכו' בטור כתב קונסין אותו שלא יעשנה אעפ"י שהוא דבר האבד, וכ"כ המ"מ פ"ז דיו"ט דין ד' בשם הרמ"ך דמניחין אותה לאבד ומונעין אותו מלעשות אותה מלאכה אבל להפקירה לכל ולאבדה בידים לא קנסו עכ"ל אלא שהש"ע פסק כדברי הרמב"ם והגאונים שהביא המ"מ שם. וכ"פ הלבוש. עו"ש או' א' ח"א כלל ק"ו או' י"ג, מק"ק סי' ן' או' כ"ד. ועיין לקמן או' כ"ד:

כג

כג) שם. ב"ד מאבדין אותה וכו' רבותא קאמר לא מיבעיא אם עדיין לא עשה המלאכה אין הב"ד מניחין אותו לעשות המלאכה אעפ"י שהוא דבר האבד ויאבד הדבר ההוא מעצמו אלא אפי' עבר ועשה ב"ד מאבדין הדבר ההוא בידים ובתר הכי גבי מת דלא קנסו בנו קמ"ל נמי רבותא דאפי' עדיין לא עשאה ב"ד מתירין לבנו לעשות המלאכה כיון שהוא דבר האבד, לבוש. מ"ב או' ט"ו. וכתב ודלא כמו"ק ואם כיון מלאכתו במועד ע"י נכרי נראה דאין קונסין אותו. שד"ח מע' חו"ה או ב':

כד

כד) שם. ב"ד מאבדין אותה וכו' כ"כ הרמב"ם (פ"ז דיו"ט דין ד') והמ"מ והר' החינוך סוף פ' אמור ורע"ב עי"ש ומשמע דוקא אם כבר עשאה הוא דמפקירין אותה אבל אם לא עשאה די לקונסו שלא יעשנה דקנסו שלא יהנו מעשיו ומחשבתו וכ"כ הריטב"א בהדיא יעו"ש. ער"ה או' ג':

כה

כה) שם. ב"ד מאבדין אותה וכו' ואם עשה דבר שאינו אבד בחו"ה אפי' לבנו קנסו רבנן. נ"י על הרי"פ. וכ"כ רי"ו אלא שכתב דזהו למ"ד מלאכת חו"ה דאו' אבל הב"י השיג עליו וכתב אפי' למ"ד מלאכת חו"ה דאו' ואעפ"י שעשה דבר שאינו אבד אין קונסין בנו אחריו יעו"ש. וכ"מ מסתמיות דברי הש"ע דבכ"ג לא יקנסו בנו אחריו ומיהו עיין דרישה וט"ז ומ"א ושאר האחרונים מה שכתבו ליישב דברי רי"ו הנז' ועכ"פ אף לדברי רי"ו אינו אלא למ"ד מלאכת חו"ה דאו' אבל למ"ד מדרבנן לא קנסו בנו אחריו וכיון דאיכא כמה ראשונים דסברי מלאכת חו"ה דרבנן כמבואר לעיל בסי' תק"ל בטור וב"י היאך נוכל לאבד ממון אחרים מספק וע"כ נראה כיון דאיכא פלוגתא בזה אוקי ממונא בחזקת מריה ולא קנסינן בנו אחריו לאבד אותו דבר ורק אם עדיין לא גמר המלאכה ומת אם לאחר שהתחיל בה יש בה דבר האבד אם לא יגמור אותה במועד לא קנסינן בנו אחריו ויגמור אותה במועד ואם לא יש דבר האבד אם יניחנה לאחר המועד לא יתעסק בה לגומרה עד לאחר המועד. ועיין לקמן או' ל':

כו

כו) שם בהגה. שא"א לקנסו כגון חייט או סופר וכו' כ"כ נ"י על הרי"ף משם ר' נטרואי גאון ומרן בבד"ה הקשה דהא בחייט וסופר איכא ממונא למקנסיה שכר פעילתן ושמא כשלקחו כבר שכרם וכו' יעו"ש. והא"ר תירץ דריוח לא סגי בזה וכו' יעו"ש. אמנם הריטב"א בחי' למו"ק דף י"ב כתב בשם הגאונים כדברי מרן ז"ל דסגי למקנסיה בשכר פעולתן ואי לא אפשר כגון אכלוהו וכיוצא משמתינן וכו' יעו"ש. והב"ד המחב"ר או' ג' יעו"ש וכ"כ העו"ש או' א':

כז

כז) שם בהגה. משמתינן ליה ומלקין אותו. עד שיקבל דינא ב"י בשם נ"י. והקשה עליו בבד"ה דמאי ומלקינן ליה דקאמר דהא לא אשכחן בגמ' מלקות דיאבדו תנן מסתייה פסידיה עכ"ל וכתב המחב"ר או' ד' לתרץ דהדבר ברור הוא דלאו דוקא קאמר הרי דאחר שקיבל מלקינן אלא הכוונה משמתינן ומלקינן עד שיקבל, וכתב שכ"כ רי"ו והריטב"א בחי' ואו"ח ריש דף צ"א יעו"ש. וכ"כ א"ר או' ה' יעו"ש:

כח

כח) וכתב הלבוש דמשמתינן ליה ומלקינן ליה עד שיקבל דינא שלא לעשות עוד כל ימיו, וכ"כ העו"ש או' א' והגר"א כתב או משמתין או מלקין. ובגדי ישע כתב דמשמתין עד שיקבל דינא היינו להחזר ליד ב"ד השכירות ואי משהא שמתא ואינו נותן מלקינן ליה יעו"ש. ועיין מזה עוד לעיל סי' תצ"ו או' ח"י ואו' י"ט וסי' תס"ח או' ו':

כט

כט) שם. ואם מת לא יקנסו בנו וכו' אדלעיל קאי שב"ד מאבדין אותה וכו' ואם מת לא יקנסנו בנו וכו' ופשוט דדוקא אם עדיין לא זכה בה אדם אבל אם זכו בה בחייו כבר נעשה שלהם ואין הבן יורשו ואפשר עוד דאפי' עדיין לא זכו בה מכוין שכבר הפקירוה שוב אין הבן יכול לחזור ולזכות מצד ירושה אלא הרי הוא כשאר כל אדם לנכסים אלו והמחבר מיירי שמת קודם שהפקירוה. מ"ב או' ך':

ל

ל) שם. אם הוא דבר האבד. אבל בדבר שאינו אבד פשיטא דאסור לעשות בחו"ה. מ"א סק"ב. ח"א כלל ק"ו או' י"ג. מק"ק סי' ן' או' כ"ה. מ"ב או' כ"א. ועיין לעיל או' כ"ה:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---