כף החיים/אורח חיים/תקכו

כף החיים ‏ אורח חיים תקכו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אם הוא ביו"ט ראשון וכו'. דכיון שהוא מדאו' לא ניתן לדחות בשביל כבוד המת. עו"ש או' א' דאין מ"ע של קבורה דוחה את ל"ת ועשה של יו"ט ר"ז או' א' מ"ב או א' ועיין לקמן או כ"ב:

ב

ב) שם הגה. לא יתעסקו בו ישראל וכו' וה"ה ע"י קראים משום ולפני עור לא תתן מכשול. תומת ישרים סי' קס"ו. וכן מתבאר מדברי ס' משפטי שמואל סי' קל"ד. כנה"ג בהגה"ט. עי"ש שם. מ"א סק"ב. חמ"מ או' א' ר"ז או' ה' וה"ה ע"י מומר אסור משום ולפני עור וכו' חכ"א כלל ק"מ או' א' חמ"מ שם. מ"ב שם. ועיין לעיל סי' ד"ש או' ח':

ג

ג) שם הגה. לא יתעסקו בו ישראל וכו' ואפי' מת ביו"ט ראשון שחל להיות בע"ש וא"א בעכו"ם כגון שאין במקומם בה"ק ולהמתין עד יום ראשון לא ירצו העכו"ם להוליכו לפי שהוא יום חגם ולהמתין עד יום שני יסריח ולכן אין לזה תקנה אלא שיקברנו בביתו בו ביום ע"י עכו"ם ויפנהו משם אחר השבת ויקברנו עם אבותיו או שיעשה לו סדין בו ביום ע"י עכו"ם וארון וישימהו בו ויחמירנו בחמר ובזפת כדי שלא יהא ריחו נודף ולמו"ש יקברנו. ב"י בשם תשו' הריב"ש סי' תפ"ז. יש"ש פ"ק דביצה סי' יו"ד. מ"א סק"א. א"ר או' א' חמ"מ או' א' ר"ז או' ד' חכ"א שם. מק"ק סי' כ"ח או' ג' מ"ב או' ג':

ד

ד) שם הגה. ואפי' יסריח וכו' כגון שמת קודם יו"ט שאם ישהו אותו עד הערב יסריח. ר"ז או' א' מ"ב או' ב' או שהוא ימות החמה. מ"ב שם:

ה

ה) שם בהגה. ואפי' יסריח וכו' מת ביו"ט א' ולא הוו מניחין לקברו ביו"ט מפני יום איד שלהם עד מו"ש שהוא יום שלישי למיתתו כי היו"ט חל ביום ה' ו' מותר לטהרו ביו"ט שני מפני חשש סרחון ולשומו בארון ואע"ג דלא יוכלו לקברו מ"מ כיון שמשימו תוך הארון הוי כמקצת קבורה. שבו"י ח"ב סי' כ"ו שע"ת או' ב' מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' ו':

ו

ו) שם הגה. ועיין לעיל סי' ד"ש. ר"ל לענין עבד ישראל שלא מל וטבל אם מותר לומר לו ביו"ט א' להתעסק בצרכי המת יעו"ש ובדברינו לשם בס"ד:

ז

ז) שם. ואפי' אם יכולין להשהותו וכו' דלא אסרו במת אמירה לגוי משום כבודו. ואע"ג שלא יסריח מ"מ כבודו הוא שלא להלינו דהמדחה מטתו הר"ז משובח (וכ"ה ביו"ד סי' שנ"ז) ועוד דאיכא תוספת צער לקרוביו. ב"י בשם כמה פו' וכ"כ הלבוש. ומיהו עיין ב"י די"א דלא קברינן ביו"ט א' ע"י עכו"ם אי מינטר למחר יעו"ש. וכתב היש"ש פ"ק דביצה סי' יו"ד דבמקום שאין מנהג נכון שלא לקברו ביו"ט א' ע"י עכו"ם אלא א"כ אשתהי או שיצטרך להשהותו או שהוא נפוח. ולפ"ז כתב ילד קטן אפי' אחר ל' יום יכולין להלינו במרתף וגם אין שייך לומר עליו שיתבזה בין החיים כמו במת גדול וא"כ טוב שלא לקברו ביו"ט א' יעו"ש. והב"ד מ"א סק"ד, א"ר או' ב' חמ"מ או' א' אמנם בס' בית מאיר חלק על דברי היש"ש הנז' וכתב דיותר יש לחוש לאיסור הלנת המת לדעת הש"ע בסעי' ב' וכדאי הוא הב"י לסמוך עליו אף במקום שאין מנהג יעו"ש, וכן הר"ז השמיט הא דיש"ש משמע דס"ל דלא ק"ל בהא כוותיה, וכן חכ"א כלל ק"ע או' א' כתב עליו צ"ע. וכ"כ מ"ב בב"ה דלדינא בודאי אין לחוש לדברי היש"ש בזה אפי' במקום שאין מנהג יעו"ש. ולענין ילד ונפל עיין לקמן סעי' ט' וסעי' יו"ד יעו"ש:

ח

ח) שם. וכל זה בעשיית קבר וארון וכו' שהם מלאכות גמורות האסורות מה"ת ולא שייך לומר בהם מתוך שהותרו וכו' לפיכך אסורים ע"י ישראל. לבוש. מ"ב או' ו':

ט

ט) שם. וכל זה בעשיית קבר וכו' וכן הכיסוי שמכסים המת בעפר צריך ע"י עכו"ם דמילוי גומא הוי כבונה. ט"ז סק"א שכנה"ג בהגב"י או' ב' שו"ג או' ב' א"ר או' ג' מאמ"ר או' ד' חמ"מ או' א' ר"ז או' ג' חכ"א כלל ק"ט או' א' מק"ק סי' כ"ח או' ב' מ"ב או' י"ב. וכן להעמיד על על הקבר כמין גל כ"ז הוי מלאכה דאו' ואסור ביו"ט. וה"ה לתקן מה שקורין נעפליך נ"ל דהוי מלאכה דאו' חכ"א שם. מק"ק שם. ועיין לקמן או' טו"ב ואו' נ"ו:

י

י) ולפ"ז מה שנהגו שבן המת או אחד ממשפחתו הקרוב לו שממלא עיני המת בעפר וכן כל המלוים את המת עד בה"ק שנותנים כל אחד גוש עפר בקבר בחול אסור מה"ת לעשות כן ביו"ט א' דהוי כבונה. שו"ג שם. זכ"ל ח"א חי"ד ה' אבל או' יו"ד. מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' ג':

יא

יא) שם וכל זה בעשיית קבר וארון. ועשיית ארון אפי' רק לנסור הנסרים לפי אורך המת דהוי מלאכה דאו' משום מחתך. ונראה דה"ה דאסור לחתוך בגד פשתן בין מה שחותכין במדה מן החתיכה גדולה או שמחתכין לחתיכות קטנות כדי לחופרם יחד כדרך שעושין לעשות בגד דחייב משום מחתך. חכ"א שם. ליקוטי רימ"א שם. מ"ב א' ו':

יב

יב) שם וכל זה בעשיית קבר וכו' ואפי' יש איזה חפירה בבה"ק שאפשר להניחו עד לאחר יו"ט או אפי' קבר גמור רק שאיננו שלו ויצטרך לפנותו מותר לחפור ביו"ט ע"י עממים שאין זה כבוד למת לטלטל עצמותיו ולפנותו. הרא"ש פ"ק דמו"ק. וכן הסכים א"ר או' ב' דלא כהעו"ש. וכ"פ מ"ב שם. ועיין לקמן או' ל"ד:

יג

יג) שם. ותכריכין. ומ"מ אם אפשר ליקח תכריכין מוכנים מאחד והם לפי ערך מדתו בודאי אין עושין ע"י עממים וכמ"ש לקמן או' ל"ב וכ"כ מ"ב או' ז':

יד

יד) שם. אבל להלבישו וכו' ומ"מ אסור לטלטל המת מהמטה לארץ כ"א ע"י ככר ותינוק כמו בשבת הואיל וטלטול זה לא הוי צורך קבורה והוי כמו מחמה לצל. ב"י בשם הכלבו. לבוש סעי' ב' עט"ז. חכ"א כלל ק"ע או' א' מק"ק סי' כ"ח בליקוטי רימ"א או' ד' מ"ב או' יו"ד:

טו

טו) שם. אבל להלבישו ולהחם וכו' שכל אלו אינם אסורים במקום אחר אלא משום שבות דרבנן במת לא גזרו ומותרים אפי ביו"ט ראשון ע"י ישראל שהרי יש בו צורך מצוה ואמרינן ביה מתוך וכו' ומוטב שיעשו ע"י ישראל משיעשו ע"י עכו"ם ואין בו כבוד למת. לבוש. ר"ז או' ג' חכ"א שם. מ"ב או' ט':

טז

טז) שם. ולהוציאו. אפי' דרך רה"ר. מש"ז או' א' ר"ז שם. ומ"מ ללוות חוץ לתחום אסור כמ"ש לקמן סעי' ו' יעו"ש:

יז

טוב) שם. ולשומו בקבר כתב. הא"ח דף פ"ו בשם הר"ס דאפי' החזרת העפר לקבר לכסותו מותר יעו"ש אבל האחרונים הסכימו דאין לכסותו אלא ע"י גוים דמלאכה גמורה היא יעו"ש ער"ה או' ג' וכ"כ לעיל או' ט' יעו"ש. ומיהו להעמיד הנסרים בקבר מותר. חכ"א שם:

יח

חי) שם. מותר ע"י ישראל, ודע דהגם דהש"ע העתיק לסעי' זה בלא פלוגתא יש כמה ראשונים שחולקים בזה ואומרים שאסור לישראל להתעסק בשום דבר דכיון דסוף סוף צריכים לעכו"ם לצורך הקבורה יעשה גם שאר הדברים כמבואר בב"י יעו"ש. וכ"כ הרשב"ץ ח"ג סי' י"ט דאני זכיתי וקיימתי הלכה זו ולא הנחתי לישראל להתעסק כלל במת ביו"ט ראשון לא בטלטול ולא בהוצאה וכו' וקולר תלוי בצואר המתיר יעו"ש. וכ"כ הרדב"ז בחדשות ח"א סי' תק"ז דאין זה כבוד המת שיחללו עליו את יו"ט אפי' בדבר שהוא מדבריהם כיון שסופו שיתעסקו בו עממין וכתב שכן דעת הרמב"ם והרמב"ן והר"ן והמ"מ ורוב הפו' אשר אנו נמשכין אחריהם וכן הנהיג לעשות יעוש"ב, והב"ד כנה"ג בהגב"י. ברכ"י או א' כס"א או' א' ער"ה או' ב' שע"ת או' ב' אמנם הרשד"ם חא"ח סי' כ"ב כתב דנהגו להתיר. וכ"כ כנה"ג על דברי הרדב"ז הנז' ומנהג העולם לטהרו ע"י ושראל מכל וכל והב"ד מ"א סק"ג. א"ר או' ד' וכ"כ השו"ג או' ב' כבר נהגו לעשות אלה ע"י ישראל כמ"ש מהרשד"ם והיינו טעמא כיון דמילתא דרבנן הוא נקטינן כדברי המיקל עכ"ד. וכ"פ הלבוש כדברי הש"ע. חמ"מ או' א' ר"ז או' ג' חכ"א שם. מק"ק שם או' ב':

יט

יט) שם הגה. וטוב ליזהר לטהרו ע"י קש ע"ג עור וכו' כלומר לרחצו ע"י קש או בידים וע"ג עור או נסר ולא ע"י סדינים כדי שלא יבא לידי סחיטה וכיבוס. כ"ה בתה"ד סי' פ"ב. ועיין באו' שאח"ז:

כ

ך) שם בהגה. שלא יבא לידי סחיטה. ולא נקט כיבוס משום דאפי' לדעת המתירין בסי' ש"ב סעי' ט' בהגה בבגד נקי דאין בו משום כיבוס יש בו משום סחיטה. מ"א סק"ה וכתב ודלא כהעו"ש. ור"ל דנקט סחיטה משום דשייכא אפי' בבגד נקי לא כן כיבוס דיש מתירין אם הוא נקי כמ"ש סי' ש"ב סעי' ט' יעו"ש. ועיין מחה"ש:

כא

כא) הקובר את המת ובפרט מי שהוא משורש קין שיצא מתערובת זוהמא של הנחש צריך שיכוין כי ע"י קבורת הגוף בקרקע תתעכל אותה הזוהמא שנתערבה בנפש ע"י חטאו של אדה"ר וישאר נקי מן הזוהמא ההיא ואם היפוך אותיות קין כי מן קין נעשה נקי ולכן זו הכוונה צודקת יותר במי שהוא משורש קין ומקיים עתה מצות קבורת המת ע"י כוונה זו. שה"מ פ' ויחי וכ"ה בטעמי המצות למהרח"ו ז"ל פ' ויחי:

כב

כב) [סעיף ב'] אסור להלינו וכו'. לשון ספרי כי קבור תקברנו ביום ההוא מצות עשה. והעובר ע"ז והלין את המת שלא לכבודו בטל עשה מלבד שעבר על לאו. ספר החינוך פ' כי תצא. וכ"כ הרמב"ם ה' סנהדרין פט"ו דין ח' וז"ל ומ"ע לקבור את כל הרוגי ב"ד ביום ההריגה שנאמר כי קבור וכו' ולא הרוגי ב"ד בלבד אלא כל המלין את מתו עובר בל"ת הלינו לכבודו להביא לו ארון ותכריכין אינו עובר עליו עכ"ל. וכ"כ פ"ד מה' אבל דין ח' ועיין מחב"ר או' א' שכתב להוכיח דאינו עובר בבל תלין אלא דוקא אם הלינו כל הלילה עד עלות השחר ודלא כהגי"ר חי"ד כלל ג' סי' ה' יעו"ש. וכ"כ הער"ה או' ד':

כג

כג) ומיהו מ"ש שם הגו"ר לענין מת ביו"ט ראשון דאינם יכולים להשהותו כדי לקוברו בתחילת ליל יו"ט שני ע"י ישראל כתב עליו שם המחב"ר דהדין דין אמת שהרי כתב באו"ח ה' יו"ט דחלקו על הראב"ד שציוה להלין מת ביו"ט ראשון וכו' (כמ"ש מרן בב"י בדין זה) מטעם מכוין מלאכתו במועד ועוד דטוב לבטל שבות דאמירה לגוי ביו"ט ראשון ולא לבטל במעשה ביו"ט שני יעו"ש והני תרי טעמי ישנם נמי אם משהה אותו לקוברו בתחלת ליל יו"ט שני יעו"ש. וכ"כ הער"ה שם. כס"א או' ב' זכ"ל חי"ד ה' אבל או' יו"ד. ועיין לקמן או' כ"ו:

כד

כד) שם. אסור להלינו וכו' בגין דמיתא דישתהי כ"ד שעות דאינון יומם ולילה בלא קבורתא יהיב חלישותא בשייפוי ומעכב עבידתא דקב"ה מלמעבד. דאפשר דקב"ה גזר עליה בגין למיתי בגלגולא אחרא מיד בההוא יומא דאתפטר לאוטבא ליה וכל זמנא דלא אתקבר גופא נשמתא לא עאלת קמיה קב"ה ולא יכלא למהוי בגופא אחרא בגלגילא תניינא וכו' ד"א כד אתפרשא נשמתא מן גופא ובעיא למיזל לההוא עלמא לא תיעול לההוא עלמא עד דיהבין לה גופא אחרא מנהורא ולבתר יעלה למיעל. ומאליהו תנדע דהוו ליה תרין גופין חד דבי אתחזי לתתא לבני נשא וחד דבי אתחזי לעילא בין מלאכין קדישין, וכל כמה דגופא לא אתקבר צערא הוא לנשמתא ורוח מסאבא אזדמן לשרייא עלוי ולסאבא ההוא גופא. ובגין דההוא רוח מסאבא אזדמן לא לבעי ליה לאינש למישת ההיה גופא ליליא חד בגין דרוח מסאבא אשתכח בליליא ואשתטח בכל ארעא לאשכחא גופא בלא נפשא לסאבא ליה ואסתאב יתיר. זוהר פ' אמור דף פ"ח ע"ב. ועוד עיין פ' תרומה דף קמ"א ע"א שכתב מאן דנשמתיה נפקת בארעא קדישא אי אתקבר בההוא יומא לא שלטא עליה רוחא מסאבא כלל יעו"ש:

כה

כה) שם. אסור להלינו עד יו"ט שני וכו' וכ"ש דאין להלין מת ביו"ט שני כדי לקוברו בחול, שכנה"ג בהגב"י או' ה' שו"ג או' ג' ועיין בשו"ת עבה"ג סי' ע"ז בענין מי שמת ביו"ט שני שכתב שיפה עשו שקברו את החכם ביו"ט שני ולא הלינו אותו עד א"ח כדי ללוותו אשתו ובניו וחביריו ותלמידיו כי יש בהלינה חששות הרבה הן מצד הנסתר הן מצד הנגלה יעו"ש. והב"ד השע"ת או' ג' ושאר האתרונים. ועיין באו' שאח"ז:

כו

כו) שם. אסור להלינו עד יו"ט שני וכו' דמוטב שיקברוהו עכו"ם ביו"ט א' שהוא רק איסור אמירה לעכו"ם שבות משיקברוהו ביו"ט שני ולעשות מעשה בידים וכמ"ש לעיל או' כ"ג בשם או"ח שממנו נובע דין זה כמ"ש בב"י, ומיהו אם הוא אדם כשר ונכבד שיש לו בזיון ליקבר ע"י עכו"ם כתב בשטה מקובצת דמותר להשהותו למחר דהו"ל כהלינו לכבודו יעו"ש, והביאו הפת"ע או' ט' אמנם ממ"ש לעיל או כ"ג ואו' כ"ה משמע דאין לחלק דאפי' בת"ח אין להלינו למחר ואפשר דיש לחלק בין חכם גדול ונכבד והכל לפי ראות עיני המורה ומ"מ אם אפשר יש לעסוק בו בתחילת הלילה כדי שלא להלינו וגם יהיה ע"י ישראל:

כז

כז) שם. כדי שיתעסקו בו ישראל. או כדי ללוותו אשתו ובניו וכו' אפי' חוץ לתחום דשרי ביו"ט שני כמ"ש לקמן סעי' ו' גם בשביל זה אסור. וכ"מ לעיל או' כ"ה יעי"ש. וכ"כ מ"ב או' ט"ז:

כח

כח) [סעיף ג'] אפי' להוציאו על ידיהם וכו'. והטעם משום כבוד המת שלא יאמרו שנתחלל שבת במיתתו. ב"י מ"א סק"ו. וכל פרטי דין זה עיין לעיל סי' שי"א ובדברינו לשם בס"ד:

כט

כט) [סעיף ד'] ואפי' ביום שני של ר"ה. כלומר דלא תימא כיון דכיומא אריכתא דמי יש לאסור להתעסק בו ישראל קמ"ל דמותר ואע"ג דלענין ביצה החמירו ואמרו נולד בזה אסורה בזה וכמ"ש לעיל ס' תקי"ג לענין מת לא החמירו. עו"ש או' ד'.

ל

ל) שם. אפי' לחתוך לו הדס וכו' היינו בימיהן שהיו נוהגין להניח הדס על מטרתו בשביל כבודו. ר"ז או' ו' חמ"מ או' ג' מ"ב או' י"ח:

לא

לא) שם. אפי' לחתוך לו הדס וכו' זו ואצ"ל זו קתני כלומר דאפי' לחתוך לו הדס ולעשות לו גלימא מותר אע"ג דאפשר בלתי הדס שהרי אין מביאין הדס למטה אלא מפני כבוד המת וגם גלימה אפשר בלתי חילול יו"ט דאפשר לכרכו בתכריכין בעלמא ואפ"ה התירו חז"ל ומכ"ש לחפור קבר דלא סגי בלא"ה. עי"ש שם. וכ"ה בב"י:

לב

לב) שם. ולעשות לו תכריכין. פי' לחתכן ולתפרן אעפ"י שהן מאבות מלאכות. ואם יכול למצוא תכריכין אין לעשות חדשים ולחלל יו"ט. כ"כ התו' במו"ק ד' ח' ע"ב ד"ה אין חופרין. ואם התכריכין מטונפים מותר לכבסם. תו' שם ד"ה ועושים נברכת. עו"ש שם. א"ר או' ח' ר"ז או' ז' מ"ב או' י"ט:

לג

לג) שם. וארון. ואם אין לו נסרים מוכנים מביאים קורות ומנסרים נסרים לארון. עו"ש שם. א"ר שם. ר"ז שם. מ"ב או' ך' ועיין לקמן סי' תקמ"ז סעי' יו"ד:

לד

לד) שם. ולחצוב לו קבר. ואפי' איכא מקום שיוכל להניח שם עד לאחר יו"ט אפ"ה אין מניחין אותו ולחזור ולפנותו משם אחר יו"ט כי גנאי גדול למת לפנותו מקבר לקבר קודם שיתאכל הבשר. וכ"כ הרא"ש פ"ק דמו"ק עו"ש בם. ועיין לעיל או' י"ב ולקמן סי' תקמ"ז סעי' י"א:

לה

לה) שם. ולחצוב לו קבר. דוקא אותם החופרים שהם מוכנים לכך שתמיד חופרים ביה"ק כגון חברה או אנשים מיוחדים אבל אחרים שאין דרך לחפור אלא באקראי ולמצוה אסור וכ"ש להשליך עפר ולטלטל כלי חפירה אם לא שיהיה ע"ש סמוך לחשיכה שלא תספיק השעה לכך אם יניחו כל הצורך במוכנים בעלמא שאז המסייע הרי זה משובח. משפטי שמואל סי' י"ג דף ל"ד ע"ב מיהו מהרשד"ם חא"ח סי' ט"ז כתב דמותר לכל אחד מישראל לזכות בכיסוי הקבר אעפ"י דבד' או בה' סגי יעו"ש. והב"ד כנה"ג בהגה"ט עו"ש או' ד' וכתב וכן נראה עיקר. וכ"ה דעת המ"א סק"י וכ"כ השו"ג או' ז' דלענין מעשה נראה דהלכה כמהרשד"ם וכ"ה הסכמת מהריק"ש ז"ל יעו"ש. ומשמט מדברי מהרשד"ם הנז' דגם החפירה שרי ע"י אנשים אחרים שאינם מבני חבורה יעו"ש וכ"כ הברכ"י או' ב' בשם ס' בית הרואה דמאן דאסר אסר בתרווייהו ומאן דשרי שרי בשניהם יעו"ש וכ"כ א"ר או' ט' על דברי מ"א הנז' דמתיר אף בחפירה אלא שכתב דטוב להחמיר. אבל הר"ז או' י"א פסק כדעת המתירין בין בחפירה בין בכסוי. וכ"כ השע"ת או' ג' בשם רב משולם וכתב שכן עשה מעשה יעו"ש:

לו

לו) וכתב בא"ז ראיתי בפנקס חבורה קדישא פה פראג כשנפטר הגאון מהר"ר אפרים ז"ל ובאו תלמידיו מרנן ורבנן ורצו לטהרו דת"ח ראוי יותר לטהרו תלמידיו ולהתעסק בו ושלחו להגאון מהר"ר ישעי' ז"ל ר"מ ופסק מאחר שהקברנים מתעסקים כל השנה ומבטלים עסקיהם יתעסקו גם עם הצדיק רק אם ירצו הקברנים מרצונם הטיב לוותר לאיזה אנשים חשובים בשביל כבוד הצדיק הרשות בידם עכ"ל:

לז

לז) ולכתף המת דהיינו להולינו ד"א על הכתף כל המלוים אותו לכ"ע שרי שזה כבודו הוא יותר מאותו הדס שהיו ניהגין ליתן ע"ג הארון וכן נוהגים. שו"ג שם:

לח

לח) שם. ולחצוב לו קבר. ובמדינות תוגרמה שדרים שם יהודים רבים אין להתיר לקוברו ביו"ט שני ע"י ישראל אלא באדם מפורסם כמ"ש רי"ו ואע"ג שנתפרסם הדבר בעיר לא מהני. והליכה חוץ לתחום דמי לקציצת ארזים דאסור אף באדם מפורסם. מ"א סק"ז חמ"מ שם ר"ז או' ז' וכתב שם החמ"מ והיכא שנהוג נהוג בין להקל ובין להחמיר ואין לסתור מנהגם והיכא שאין מנהג ידוע המיקל לא הפסיד והמחמיר בדלא אישתהי תע"ב עכ"ל. ועיין לקמן סי' תקמ"ז סעי' יו"ד:

לט

טל) שם. ולהחם לו מים לטהרו. זה נקט דרך אגב דהא אפי' ביו"ט ראשון שרי כמ"ש לעיל סעי' א':

מ

מ) שם. לגזוז לו שמרו. בתה"ד סי' פ"ב כתב דגזיזת שער של מת אין בו מלאכה כלל יעו"ש. והב"ד העו"ש סוף או' ד' וכתב ולפ"ז אפשר להתיר אפי' ביום ראשון אם המת נצרך לכך עכ"ל ומיהו עיין מ"א ס"ק י"א שכתב שהיש"ש. הקשה על דברי התה"ד הס' מדברי הרמב"ם פ"ט שכתב הגוזז בין מן החי בין מן המת חייב וכו' וע"ש מה שתירץ וסיים ומ"מ טוב להחמיר יעו"ש. ובלא"ה כיון דשאר מלאכות עושין ע"י עכו"ם ביו"ט א' גם זה יעשו ע"י עכו"ם אם נצרך לכך. ועיין לעיל סי' ש"מ או' א' ואו' ג' ודוק:

מא

מא) שם. ואם אין באותה העיר מקום קברות וכו' משמע הא אם יש קברות ישראל באותה העיר אין מוליכין אותו לעיר אחרת ואפי' למערת אבותיו. וכ"פ הרמ"ע סי' ט"ז. והב"ד כנה"ג בהגה"ט סוף הסי' ובשכנה"ג הגה"ט או' ג' א"ר או' יו"ד וכתב ודלא כהעו"ש. ולענין אם מותר להוליך המת לקברו בא"י עיין בזוה"ק פ' אחרי מות דף ע"ב ע"ב שכתב זכאה חולקיה מאן דזכי בחייו למשרי מדורא בא"י וכו' וכל מאן דלא זכי בחייו ומייתן ליה לאתקברא תמן עליה כתיב ונחלתי שמתם לתועבה וכו' יעו"ש וכ"כ בפ' תרומה דף קמ"א ע"ב יעו"ש. ויש מקילין עכשו ע"י שלוקחין עפר מא"י ונותנין בארון ומניחין המת בתוכו ומביאין הארון עם המת אשר בעפר וקוברין אותו בא"י:

מב

מב) והיכא דיש קברות במקום שמת ועשה צוואה לקוברו חוץ לתחום במקום אבותיו נהי דמצוה לקיים דברי המת ובפרט כה"ג שהוא כבודו שיוקבר במקום אבותיו כדאשכחן בקראי מ"מ אין זה כבודו לחלל יו"ט על פיו בכדי ומ"מ היכא דאיכא למיחש שמא יסריח קוברים במקומו ולא חשין לצוואתו ואי ליכא למיחש שמא יסריח מוליכין אותו וקוברין אותו אחר יו"ט במקום אבותיו יש"ש פ"ק דביצה סי' י"ג והב"ד הט"ז סק"ה. מ"א ס"ק ח"י. א"ר שם. חמ"מ או' ו' מ"ב או' כ"ב:

מג

מג) שם. מוליכין אותו לעיר אחרת וכו' אם יכולין להגיע לשם ולקברו בו ביום. ר"ז או' ו':

מד

מד) שם. ומשכירין לו ספינה וכו' או עגלה. לבוש. ונראה דמותר גם להוליכו על בהמת ישראל. חכ"א כלל ק"ע או' ב' מק"ק סי' כ"ח בליקוטי רימ"א או' ח' מ"ב או' כ"ג. ודוקא האנשים הקברנים מותרים ליכנס בספינה אבל אנשים אחרים ללוותו אסור כמ"ש לקמן סעי' ז' לגבי רכיבה יעו"ש. וכ"כ העו"ש או' ה' שו"ג או' י"א. א"ר או' ח"י. חמ"מ או' ה' ר"ז או' ע"ז. מק"ק שם או' יו"ד. מ"ב שם:

מה

מה) שם. כחול שויוה רבנן. דוקא ביו"ט שני של ר"ה ושבועות ושמיני של פסח וט' של הסוכות שראויין להיות חול אבל ביו"ט שני של פסח או סוכות לאו שוייוהו כחול אלא כחו"ה תומת ישרים סי' קי"ד בשם הרא"ש מלוניל. וכ"כ בס' תמ"ד סי' ק"ך בשם הרא"ש מלוניל. אבל התו' בפ' משקין (מו"ק ח' ע"ב) ד"ה אין חופרין כוכין כתבו דאין לחלק. כנה"ג בהגב"י. מ"א סק"ח וכ"פ הר"ז או' ז' דאין לחלק וכל יו"ט שני דינו כחו"ה לענין זה הכתוב לקמן סי' תקמ"ז סעי' יו"ד יעו"ש. וכ"פ המק"ק שם בליקוטי רימ"א או' ט' מ"ב או' כ"ד:

מו

מו) שם יתעסקו בו ישראל. ואם אפשר ביו"ט ראשון והמתינו עד מחר אל יתעסקו בו אלא עממין. הרמ"ע סי' ט"ז. ואם א"א ע"י עממין צ"ע אם מותר בישראל. א"ר או ז' אמנם המ"ב בב"ה כתב דנראה פשוט בזה דבודאי אין משהין אותו עד אחר יו"ט וקוברין אותו ע"י ישראל וגם בעיקר דברי הרמ"ע הנז' כתב דאינו נראה דהא לכמה רבוותא מן הדין צריך להשהות אותו עד יו"ט שני ונהי דאנן לא נקטינן כהנך פו' מ"מ לא מצינו דאם השהה אותו דליקנסיה למת שלא לקברו ע"י ישראל יעו"ש. ועיין לעיל או' כ"ו:

מז

מז) שם הגה. אבל באשכנז ובמדינות אלו וכו' וכתב הזכ"ל בחי"ד ה' אבל או' יו"ד דבמקומם המנהג כמרן ז"ל וכ"כ השו"ג סוף או' א' יעו"ש. וכ"כ הרו"ח או' ב' וכתב שכ"פ המאירי בש"מ כ"י והביאה הרב בתי כנסיות בסי' זה יעו"ש. וא"כ נהרא נהרא ופשטיה ורק בערי אשכנז המנהג כדברי מור"ם ז"ל. ועיין לעיל סי' תס"ח או' מ"ב ואו' ס"ה בענין אשכנזים הדרים בעה"ק ירושת"ו יעו"ש:

מח

מח) שם בהגה. אין נוהגין כן וכו' כ"כ הטור. וכ"כ הלבוש. וכ"כ האחרונים רבני אשכנז:

מט

מט) שם בהגה. אלא כל היכא דאפשר בעממין וכו' ומשמע אפי' לא אשתהי עדיין. ונראה דאם צריך להמתין הרבה שעות כדי שיבואו עכו"ם ומתוך כך יבא המת לידי בזיון לנפוח או כיוצא בו א"צ להמתין ויתעסק בו ישראל. עו"ש שם. א"ר או' י"א. ר"ז או' ט' חכ"א כלל ק"ע או' ב' מ"ב או' כ"ה:

נ

נ) שם בהגה. הקבר והארון וכו' וכל מלאכות שהם דאו' נעשית ע"י עכו"ם אבל מה שהוא רק איסור דרבנן ע"י ישראל. תה"ד סי' פ"ב. יש"ש פ"ק דביצה סי' יו"ד עו"ש שם. ר"ז שם:

נא

נא) שם בהגה. ותכריכין ע"י עממים וכו' הגאון מהר"י קולון הורה לתפור הנשים התכריכין ע"י שינוי וכן הורו גאונים אחרים אחריו וכן נעשה מעשה רב בבולוניא ש' רפ"ד. ליקוטי הגאון מהר"ר מרדכי מודינא כ"י. ברכ"י בשיו"ב:

נב

בנ) שם בהגה. ושאר דברים עושים ישראלים וכו' ומותר לטהרו בסדין ביו"ט שני כיון דאינו אלא גזירה שמא יסחוט רק שיזהרו שלא יעשו סחיטה בידים. יש"ש פ"ק דביצה סי' יו"ד. מ"א סק"ט. א"ר או' י"ב. חמ"מ או' ג' ר"ז או' ט' חכ"א שם. מק"ק סי' כ"ח או' ה' מ"ב או' כ"ו. ושריית הסדין במים תהיה ע"י עכו"ם דשריית סדין הוי כיבוס. מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' י"א. ומ"ב שם כתב שידקדקו שיהיו הסדינים נקיים דאי לא שרייתו הוא כיבוסו. ועיין לעיל סי' ש"ב סעי' ט':

נג

גנ) שם בהגה. אבל אם לא אפשר וכו' כגון ביום אידם וכה"ג. תה"ד סי' פ"ב:

נד

דנ) שם בהגה. מותר לעשות הכל ע"י ישראלים. ואפי' ביו"ט שני של ר"ה. תה"ד שם. עו"ש שם:

נה

הנ) שם. חוץ מן הכיפה וכו' דכיון דנקבר בקבר למה יחלל יו"ט שלא לצורך אלא יכסו הקבר בנסרים ועפר עד אחר המועד. טור. לבוש. ר"ז או' ח' ובלא"ה לפי דברי הארי' ז"ל אין בונין הציון על הקבר עד לאחר ז' ימי האבילות כמ"ש בשה"מ פ' ויחי יעו"ש:

נו

ונ) שם. חוץ מן הכיפה וכו' והיינו דוקא כיפה של בנין שבונין על הקבר אין לבנותה ביו"ט אבל כיפה של עפר שצוברים על הקבר עד שנעשה כמו תל מותר לעשותה ביו"ט שגמר הקבורה הוא זה. ב"י. ומיהו עיין ב"י שכתב בשם מהרי"א להחמיר גם בזה אלא שדעת הב"י להקל. וכ"נ דעת מור"ם ז"ל בהגה. וכ"כ הט"ז סק"ב. עו"ש או' ה' ר"ז או' ח' חכ"א כלל ק"ע או ב' מק"ק סי' כ"ח או' ד' מ"ב או' כ"ח. וכתב ה"ב או' יו"ד דמשמע מדברי הפו' דאף לפי המנהג שכתב מור"ם ז"ל לאסור במלאכה דאו' ע"י ישראל בזה לא נהגו להחמיר יעו"ש. וכ"מ מדברי חכ"א שם. וכ"כ מ"ב שם. וכ"ז ביו"ט שני אבל בראשון פשיטא שאסור ע"י ישראל. ט"ז שם. וכ"כ לעיל או' ט' יעו"ש:

נז

זנ) שם. חוץ מן הכיפה וכו' וטוב למעט באיסור דאו' בכל מה שיוכלו. טור. לבוש:

נח

חנ) שם. אבל אם אינם רוצים וכו' פי' משום כבודו להביא לו ארון ותכריכין או שיבואו קרובין כמ"ש ביו"ד סי' שנ"ז אבל כדי לקברו ע"י ישראל לא מיקרי כבודו כמ"ש במרדכי סוף מו"ק ושכנה"ג בהגב"י או' ה' א"ר או' י"ג. ועיין לעיל או' כ"ג:

נט

טנ) שם. אבל אם אינם רוצים וכו' וה"ה אם היה סמוך לערב ואין שהות לקברו. הרא"ש על מו"ק דף ח' מ"ב או' כ"ט. ועיין לקמן סעי' ח' דלפעמים מותר להתחיל לעסוק בצרכי המת ביו"ט כדי למהר קבורתו בחול יעו"ש:

ס

ס) שם. אבל טלטול מותר. אפי' ע"י ישראל. עו"ש או' ה' מ"ב או' ל' והיש"ש פ"ק דביצה סי' י"א אוסר גם בטלטול אם לא מחמה לצל שמניח עליו ככר או תינוק ומטלטלו. וכ"ה דעת א"ר או' י"ד וספר בית מאיר. וכ"כ ה"ב או' י"א דהא דטלטול מותר דוקא לצורך המת אבל בשביל החיים כשרוצה לפנות החדר אסור. אמנם הר"ז או' יו"ד כתב דלעת הצורך יש להתיר לטלטלו ע"י ככר או תינוק גם לצורך החיים יעו"ש:

סא

סא) שם. אבל טלטול מותר. ודוקא טלטול מותר אבל הוצאה אפי' לכרמלית אסור דהוצאה לכרמלית נמי מלאכה דרבנן נקראת, תה"ד סי' פ"ב ב"י עו"ש שם. מ"א ס"ק י"א. חמ"מ או' ג' ר"ז שם חכ"א כלל ק"ע או' ב' מק"ק סי כ"ח או' ו' מ"ב או' ל':

סב

סב) [סעיף ה'] מותר לו ליטול שכר. והתירו חז"ל דשמא לא ימצא מי שיעשה בחנם. ב"י בשם רי"ו. והיש"ש פ"ק דביצה סי' י"ד כתב דאסור ליקח שכר ואם אינו רוצה בענין אחר מטעינן ליה כמו בחליצה יעו"ש. והב"ד הט"ז סק"ג ומ"א ס"ק י"ב, וכתב שם המ"א ועיין ססי' תקפ"ה די"א דלצורך מצוה מותר ליטול שכר שבת ויו"ט עכ"ל מיהו בה"ב או' י"ב כתב דאין ענין ההוא לכאן דכאן אשמעינן דשרי אף לעשות מלאכה האסורה ושם תקיעה חכמה ואינה מלאכה יעו"ש. והנה"ש או' ג' כתב דשאני התם דמיירי במצות התלויות בשבת או ביו"ט עצמו כתקיעה וכדומה משא"כ קבורת המת שאין לה שייכות בשבת ויו"ט. והא"ר או' ט"ו כתב דשאני התם ששוכר בע"ש משא"כ הכא ששוכר ביו"ט עצמו. ומ"מ סיים שם הא"ר דאם א"א בענין אחר אפשר דמותר. וכ"כ הר"ז או' י"ד אלא שכתב אבל החופר הוא נקרא פושע שמונע את עצמו מהמצוה עד שיקצצו לו שכר ביו"ט וכ"כ חכ"א שם. מק"ק סי' כ"ח או' ח' מ"ב או' ל"ב:

סג

סג) אבל אם אין קוצצין לו שכר ביו"ט יש מי שמתיר לאחר יו"ט ליטול שכר טרחו ואעפ"י שאסור ליטול שכר שבת ויו"ט מ"מ במקום מצוה יש מי שמתיר כמ"ש סי' ש"ו לכן אין למחות ביד מי שמיקל לעצמו. ר"ז שם. מק"ק שם. מ"ב שם. ועיין לעיל סי' ש"ו סעי' ה' ובדברינו לשם בס"ד:

סד

סד) וכן כשצריכין לקנות חתיכת בגד לתכריכין אסור להזכיר סכום מקח ולא סכום מעות ואצ"ל שאסור ליתן לו מעות ביו"ט אלא א"כ א"א לקנות בע"א כגון שהמוכר הוא פושע ואינו רוצה למכור בע"א או שא"א למצוא לקנות רק מגוי. ר"ז או' י"ג. מק"ק שם. ומכ"ש דאסור לבני ח"ק ליטול מעות עבור מקום קבורה אלא יטלו משכונות. חכ"א שם:

סה

סה) [סעיף ו'] מותר ללוות המת ביו"ט א' תוך התחום ר"ל עד אלפים אמה ולא יותר ואע"ג דעד ג' פרסאות לכ"ע אינו אלא מדרבנן (כמ"ש לעיל סי' רצ"ז או' א') לא התירו משום לויה גרידא. מ"ב או' ל"ג:

סו

סו) שם. וביו"ט שני אפי' חוץ לתחום. והטעם שמותר ללוות המת אעפ"י שאינו דבר הכרחי לקבורתו משום שהוא כבוד המת עושים ביו"ט כמו בחול דומיא דלמיגד ליה גלימא ולמיגז ליה אסא. הריב"ש בתשו' סי' תפ"ז. ב"י:

סז

סז) שם. אפי' חוץ לתחום. ודוקא כשהמלוים הולכים לכבוד המת התירו להם לצאת אפי' חוץ לתחום אבל לא אם הולכים לכבוד האבלים. והיינו כגון שהמת היה מונח בביה"ק וממתינים עד שיבוא אביו אותם ההולכים עם אביו אסורים לצאת חוץ לתחום שהם הלכו ללוות החי ולא את המת, הרדב"ז ח"ד סי' ק"ז בנה"ג כהגה"ט. עו"ש או' ז' א"ר או' ט"ז. חכ"א כלל ק"ע או' ג' מק"ק סי' כ"ח בליקוטי רימ"א או' י"ז. מ"ב בשער הציון או' מ"ד:

סח

סח) שם. וחוזרים למקומם וכו' מדסתם הרב"י ש"מ דס"ל אפי' יצאו חוץ לד' אלפים אמה מותרים לחזור שלא תהא מכשילם לעת"ל. מ"א ס"ק י"ג. מאמ"ר או' ז' חכ"א שם. וכ"כ הר"ז או' ט"ו דאפי' ליווהו כמה מילין מותרין לחזור למקומן בו ביום. וכ"כ מ"ב או' ל"ה. ומסתברא דכ"ז אם אין שם במקום הקברות מושב יהודים בתוך התחום הא אם יש שם ושיכולים שם לאכול ולישב לא נתיר להם לחזור דבשביל זה שאי אפשר להם לחזור לאכול ולשוב לביתם פעם אחד לא ימנעו ללוות המת מיהו עד ד' אלפים אפשר דמותר בכל גוונא. ומ"מ אם היה יכול לקצר דרכו לא נתיר לו לחזור בדרך ארוכה. מ"ב שם ובשער הציון או' מ"ו יעו"ש:

סט

סט) ועיר העשויה כקשת בענין שמודדין מן הקשת (כמ"ש לעיל סי' שצ"ח סעי' ד') אסורים לילך דרך היתר דהא יכולין לילך דרך הקשת. הרדב"ז סי' ק"ז כנה"ג בהגב"י סי' שצ"ח. מ"א בסי' זה ס"ק י"ג. חמ"מ או' ד':

ע

ע) שם. וכן מותר להחזיר כלי הקבורה וכו' מאחר שמלאכתן להיתר ושמא יצטרך להם למת אחר בו ביום וכן נמי שמא יגנבו ואפי' היה בית סמוך לחומה המשתמר להם מותר להחזירם בבית שירצו. ב"י בשם תשו' הרמב"ן. עו"ש או' ז' מ"א ס"ק י"ד. א"ר או' י"ז. ביאורי הגר"א. מ"ב או' ל"ו. והמחה"ש ס"ק י"ד כתב דאם יש בית המשתמר תוך התחום אסור להוציאן חוץ לתחום למקומם יעו"ש. והיינו שחושש רק לטעם שמא יגנבו אבל לטעם שמא יצטרך להם למת אחר בו ביום סובר שחששא רחוקה היא אבל דעת שאר הפו' אינו כן ואף לפי דבריו אם בודאי נצרכין להם בו ביום או קרוב לודאי או שהמקום רחוק ויש צער לחזור לילך לשם ולהביאם מותר להחזירם למקומם:

עא

עא) [סעיף ז'] המלוים את המת אסורים לרכוב וכו'. ולא דמי לתחומין שהתירו דליכא בהו חשש איסור דאו' אבל ברכיבה איכא משום שמא יחתוך זמורה דהוא מאבות מלאכות. עו"ש או' ח' והמ"א ס"ק ט"ו כתב הטעם משום דאיכא זילותא דיו"ט. וכ"כ הר"ז או' ט"ז:

עב

עב) שם. אסור לרכוב וכו' אפי' תוך התחום. ר"ז שם. מ"ב או' ל"ז:

עג

עג) שם. אסורים לרכוב וכו' וה"ה דאסור לילך בספינה. כנה"ג בהגב"י. מ"א שם. וכ"כ לעיל או' מ"ד יעו"ש:

עד

עד) שם. ואפי' האבלים. ומשמע דאפי' א"א במקום הזה לילך ברגלים וישאר בלי לויה ג"כ אסור לרכוב על הבהמה כדי ללוות. וכ"כ מ"ב או' ל"ח:

עה

עה) שם. אם א"א מתירים וכו' דיו"ט שני לגבי צרכיו בכל דלא אפשר כחול שויוה רבנן. ב"י בשם תשו' הרמב"ן. ט"ז סק"ד. ועי"ש בט"ז שכתב דאפי' ביש צער קצת או טורח מותר יעו"ש. אבל הא"ר או' ח"י כתב להשיב על דברי הט"ז וכ"כ להשיב עליו הנה"ש או' ה' וסיים כל דאפשר בלא"ה אפי' איכא צער ודוחק קצת אין ראוי לעבור אדרבנן אלא דוקא בא"א בלא"ה מותר יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' ט"ז דדוקא אם יש להם צער לילך ברגל או שהוא טורח גדול מותר. וכ"כ המק"ק סי' כ"ח או' יו"ד. מ"ב בב"ה:

עו

עו) שם. אם א"א מתירים וכו' ומיהו לא ירכבו בסוסים תוך העיר מפני האומות ואפי' א"א בענין אחר. תומת ישרים סי' קי"ו. כנה"ג בהגב"י. מ"א ס"ק ט"ז. א"ר שם. חמ"מ או' ה' ר"ז שם. תנ"א כלל ק"ע או' ג' מק"ק שם. מ"ב או' ט"ל:

עז

עז) שם. לרכוב ע"ג בהמה וה"ה דמותרים הקוברים לילך בספינה כמ"ש לעיל או' מ"ד יעו"ש:

עח

עח) [סעיף ח'] ולא ניתן לקבורה. והיה מונח בין העכו"ם. מ"ב או' מ"א:

עט

עט) שם. מותר לצאת לדרך ביו"ט וכו' כ"ה דעת הרשב"ץ ודלא כהריב"ש שהחמיר בזה כיעו"ש בב"י אלא שמרן ז"ל בש"ע נמשך אחר מ"ש בבד"ה שנראין דברי התשב"ץ יעו"ש. ואע"ג דכתב בסעי' ד' אם אינו רוצה לקוברו בו ביום אסור לעשות לו דבר שאני התם דיכיל לעשות לו אחר יו"ט משא"כ כאן שהוא צריך לילך עמהם למהר קבורתו שמועל בבזיון על פני השדה. מ"א ס"ק י"ז. ומיהו עי"ש במ"א שהביא עוד כמה פו' דסברי כדעת הריב"ש לאסור אלא שכתב דנראה לו להקל ורק אם אינו מוטל בשדה אלא בבית יש להחמיר יעו"ש. והב"ד א"ר או' י"ט. חמ"מ או ו' וכ"פ הר"ז או' י"ז. חכ"א כלל ק"ע או' ד' מק"ק סי' כ"ח או' י"א. מ"ב או' מ"ב. וכתב שם בשער הציון או' נ"ה דאם הוא תחת יד עכו"ם אפי' מונח בבית הרי הוא כמוטל בשדה יעו"ש.

פ

פ) ומ"מ אסור לרכוב כדי להלוך לשם אפי' בא"א כיון דאין הולכין עם המת כמ"ש העו"ש או' ח' וכ"כ א"ר או' ח"י. חכ"א שם. מ"ב בשער הציון שם. ואם ספק שמא לא ימצא שם המת לא ילך חוץ לתחום אפי' ברגליו, עו"ש או' ט' א"ר שם חכ"א שם, ואם יש חשש שיאכלהו כלבים מותר לעשות מלאכה ביו"ט שני ע"י ישראל כדי להצילו וביו"ט ראשון מותר ע"י עממין. יש"ש פ"ק דביצה סי' י"א. שכנה"ג בהגב"י או י"ג. א"ר או' י"ט:

פא

פא) מסיק בסנהדרין (דף ל"ה) דאין קבורת מת מצוה דוחה שבת. וגם יו"ט אינה דוחה וכדאמרינן אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד, עו"ש שם. א"ר שם. והיינו יו"ט א' דיו"ט שני כחול שויוה רבנן אפי' לשאר מתים, ואם יש חשש שיאכלהו כלבים אפי' בשבת ויו"ט ראשון יש להתיר ע"י עכו"ם אפי' מלאכה גמורה כדי להצילו וכמ"ש באו' הקודם:

פב

פב) שם הגה. ומותר להביא וכו' כבר כתב כן הש"ע לעיל סעי' ד' ולא חזר הרמ"א וכתבו כאן אלא משום חידושו דאפי' אין המת כאן אלא שנודע להם שיש מת חוץ לתחום מותרים לילך שם להביאו משם לעירם לקוברו באותו יום בקברות ישראל. מ"ב או' מ"ג. ועי"ש שכתב שאין להקל בזה אלא א"כ השתהה וחיישינן שמא יסריח יעו"ש. ועוד עיין מזה מ"ש לעיל בסעי' ד' יעו"ש:

פג

פג) [סעיף ט'] תינוק שמת בתוך שלושים וכו'. משום דנפלים אין קוברים אותם ביו"ט ואפי' ע"י עממין שהרי הם כאבן ואסורים אף בטלטול כמ"ש לקמן סעי' יו"ד בהגה וביו"ד סי' רס"ג סעי' ה' יעו"ש:

פד

פד) שם. בתוך שלושים וכו' ואפי' ביום שלושים בעינן דוקא שגמרו שערו וצפרניו. כ"ה בבד"ה שהביא בב"י. וכ"כ העו"ש או' י"א. ומשמע דבלא נגמר אף במת ביום שלושים דינו כנפל ואין קוברין אותו אפי' ביו"ט שני א"ר או' ך' מ"ב או' מ"ה:

פה

פה) שם. ודינו כמת גדול וכו' והיינו כמת גדול גמור דביו"ט ראשון נקבר ע"י עממין וביו"ט שני ע"י ישראל. וכ"כ בתשו' ב"ד סי' ש' מאמ"ר או' ט' ר"ז או' י"ט. מ"ב או' מ"ו. ועיין לעיל סעי' ד' בהגה לענין מנהג בני אשכנז ביו"ט ב' וה"ה לכאן לדיעה זו. ועיין לקמן או' פ"ז:

פו

פו) ואם לא גמרו שערו וצפרניו או שידוע שלא כלו לו חדשיו אין מקברין אותו אפי' ע"י עכו"ם אפי' הוא יו"ט ב' של גליות אפי' היא נקבה דכל שהולד אינו בן קיימא אין שם בזיון כלל אם משהין אותו עד הערב. ר"ז או' ך' מק"ק סי' כ"ח או' ט"ו:

פז

פז) ודע דכל מ"ש הוא לפי פסק הש"ע אבל יש חולקים בזה כמבואר בטור וב"י אלא שבספרו בד"ה שהובא בב"י הכריע כמו שפסק כאן בש"ע. ונראה דכ"ה דעת הרמ"א בד"מ או' ד' וכ"כ מ"א סק"ך. וכ"פ הלבוש. דב"מ סי' ל"ג. מטה אשר דף קט"ז. זר"א חי"ד סי' קט"ז וסי' קל"ח. ר"ז או' י"ט ואו' ך' מק"ק שם. מיהו היש"ש פ"ק דביצה סי' יו"ד כתב דתינוק בן ל' דינו כשאר מת לענין יו"ט ב' אבל תוך שלושים הוא כאבן ואין דוחין יו"ט כלל יעו"ש. וכ"כ בשו"ת ב"ח החדשות סי' ח' והב"ד השע"ת או' י"ז. ובתפארת צבי בדין קבורת נפלים ביו"ט ב' כתב דבגמרו סימנים אין להחמיר לדידן (ר"ל לפי המנהג שכתב בהגה סעי' ד') שכל מלאכה דאו' עושין ע"י גוי יעו"ש והב"ד השע"ת שם. והרדב"ז ח"א סי' תקי"ב כתב דמת בתוך שלושים יום אסור לקברו ע"י ישראל אפי' ביו"ט ב' אבל קוברים אותו ע"י עממין יעו"ש. והר"ש הלוי ססי' ט"ו כתב גבי נפל דכיון דאיכא צער לחיים להשהות הנפל בתוך הבית כל היום ויבא לידי סרחון מותר לקוברו בין ביו"ט א' בין ביו"ט שני ע"י עממין יעו"ש. וכ"כ הרמ"ע סי' ט"ז. והב"ד א"ר או' ך' וכתב ולענין דינא יש להקל בין בנגמר בין בלא נגמר בין בראשון בין בשני דוקא ע"י כותים עכ"ל ובתשו' ב"ד סי' ש' כתב לענין מעשה נקטינן שאם גמרו שערו וצפרניו דינו כמת גדול שביו"ט ב' קוברין אותו ע"י ישראל וביו"ט א' ע"י גוים וזהו בכל אופן שיהיה בין שנולד לז' או לח' או לט' מיום הטבילה אפי' לא פירש וכו' ואם לא גמרו שערו וצפרניו אסור לקברו ע"י ישראל אפי' ביו"ט ב' ורק מטעם שיסריח אם יניחוהו למחר ויצטערו החיים יש להתיר ע"י עכו"ם בין בראשון בין בשני כדעת הרדב"ז והר"ש הלוי וכרמ"ע יעו"ש. והב"ד השו"ג או' ך' וכן הסכים באו' כ"ב יעו"ש. מיהו הזר"א שם כתב דאין להקל ע"י עכו"ם בנפל ודאי ומטעם שיסריח וכו' רק ביו"ט שני ובלבד שלא יעשה ישראל שום דבר יעו"ש. נמצא דבדין זה רבו הדעות וע"כ נראה דאפי' בגמרו שערו וצפרניו אם הוא בתוך שלושים יש להחמיר ולקברו ע"י עכו"ם בין בראשון ובין בשני ורק היכא דלא אפשר בעכו"ם ויש לחוש שיסריח אם ישהו אותו ויצטערו החיים אז יש להתיר כדברי הש"ע ושאר האחרונים הנז' שהסכימו לדבריו דדינו כגדול וביו"ט ב' יתעסקו בו ישראל ואם הוא לאחר שלושים לכ"ע דינו כגדול כמ"ש הזר"א שם ושאר האחרונים. ועיין לעיל או' ז' ולקמן או' פ"ט:

פח

חפ) שם. ודינו כמת גדול וכו' ומ"מ אם לא נימול עדיין אין לקברו ביו"ט ויש להמתין עד למחר ולהסיר ערלתו כמנהג. ד"מ או' א' וכ"כ הנוב"י מה"ק חא"ח סי' ט"ז דתינוק קודם ל' שלא נימול אין לקוברו אפי' ביו"ט ב' משום דאסור למולו יעו"ש. וכ"כ הישי"ע או' ה' ר"ז או' י"ט. מק"ק סי' כ"ח או' ט"ו וכ"כ מטה אשר שם דאי לא ידעינן דכלו לו חדשיו אין למהלו אפי' ביו"ט ב' אפי' גמרו סימניו יעו"ש ובא"ז כתב דאף ביו"ט ב' וע"י עכו"ם אין מסירין ערלתו. וכ"כ דה"ח בדין תינוק שמת או' ה' דתינוק שלא נימול שמת בתוך ל' אפי' גמרו שערו וצפרניו ואפי' אשתהי אין קוברין אותו אפי' ביו"ט ב' ואפי' ע"י עכו"ם אלא משהינן ליה עד אחר יו"ט ומסירין ערלתו וקוברין אותו עכ"ל. מיהו בתשו' חת"ס חא"ח סי' קמ"ד כתב דספק נפל דהיינו תינוק שמת תוך ל' טוב למולו ע"י עכו"ם ביו"ט ב' ולקברו ולא להלינו יעו"ש. ובתשו' דב"מ שם כתב תינוק פחות מל' יום שגמרו שערו וצפרניו שמת ביו"ט אם לא מלו אותו יש להמתין עד יו"ט ב' כדי למולו יעו"ש. וכ"כ הזר"א שם בסי' קט"ז דכיון דק"ל כמ"ד דדינו כמת גדול ה"ה דמותר לחתוך ערלתו ע"י ישראל ביו"ט שני יעו"ש. נמצא דגם בדין זה רבו הדעות וע"כ אם אפשר יש להשהותו למחר ואם א"א ויש לחוש שיסריח ויצטערו החיים יש למולו ע"י עכו"ם ולקברו בו ביום:

פט

טפ) והיכא דידעינן דכלו לו חדשיו או שמת לאחר ל' מותר לקוברו כאדם גדול ולהסיר ערלתו ביו"ט ב' ואינו כנפלים דכתב מור"ם ז"ל ביו"ד ססי' רס"ג דאין מצוה לקברם. נוב"י שם. וכ"כ מטה אשר שם. והב"ד עיקרי הד"ט סי' כ"ג או' א' וכ"כ הר"ש הלוי חא"ח סי' י"ד דמבן ל' ומעלה שמתאבלים עליו מסירים ערלתו ביו"ט שני של גליות. והב"ד כנה"ג בהגב"י. שו"ג או' כ"ב עו"ש או' ב' זר"א שם. וכ"כ א"ר או' כ"א דלאחר שלושים מסיר ערלתו אפי' ישראל ביו"ט שני יעו"ש:

צ

צ) ותינוק שנולד מת אף דידעינן שכלו לו חדשיו אין לקברו אפי' ביו"ט שני אפי' ע"י עכו"ם וכ"ש שאין לחתוך ערלתו. זר"א שם. עיקרי הד"ט שם. ומיהו אם יש לחוש שיסריח ויצטערו החיים ביו"ט ב' יש להקל ע"י עכו"ם ובלבד שלא יעשה ישראל שום דבר. זר"א שם. אבל דעת השו"ג שם דבכה"ג שיש לחוש שיסריח ויצטערו החיים גם ביו"ט א' שרי ע"י עכו"ם למולו ולהתעסק בצרכי קבורתו יעו"ש והב"ד הרו"ח או' ג' ועיין לעיל או' פ"ז.

צא

צא) [סעיף י'] נפילים שנהגו להסיר ערלתן וכו'. כמ"ש ביו"ד סי' רס"ג סעי' ה' תינוק שמת קודם שיגיע להיות בן ח' מלין אותו וכו' ומשימים לו שם שירחמוהו מן השמים ויחיה בתה"מ יעו"ש:

צב

צב) שם. אסור אפי' ביו"ט ב' וכו' דהא דאמרינן גבי יו"ט ב' לגבי מת כחול שויוה רבנן ה"מ מת שהוא בר קיימא שעובר המלינו בלאו ויש בזיון בשהייתו אבל נפל דאין מצוה לקוברו כדמוכח בכ"מ בתלמוד שמטילין אותו לבור אין יו"ט נדחה על צרכי קבורתו. ועוד שמה שנהגו להסיר ערלתו אין זה מנהג של תורה אך שהמנהג להסירו משום תקנת הפושעים דאמרינן בב"ר שהקב"ה מעביר ערלה מן הקטנים שמתו ולא מלו ונותנה על פושעי ישראל. ב"י בשם הגמ"י פ"א מה' מילה. ובב"י ביו"ד סי' רס"ג כתב עוד הטעם דנהגו למול תינוק המת קודם מילה כדי להסיר חרפתו ממנו שלא יקבר בערלתו כי חרפה היא לו יעו"ש. ומיהו מ"ש בהגמ"י דאין מצוה לקבור נפל עיין מ"א סק"ך מ"ש לצדד בזה וסיים בצ"ע דלכאורה משמע שגם על נפלים קאי לאו דלא תלין יעו"ש. ועיין ישי"ע או' ה' ונוב"י וזר"א שם ושאר האחרונים מ"ש להשיב על דברי המ"א הנז' ומ"מ כשהוא בחול ואפשר לקוברו בו ביום יש ליזהר שלא להלינו:

צג

צג) שם. אסור אפי ביו"ט ב' וכו' משמע מסתמיות דברי הש"ע דקאי אנפל שמת בתוך ל' ולא נגמר שערו וצפרניו או שנולד מת דאי נולד חי וגמרו שערו וצפרניו הא כתב בסעי' הקודם דדינו כגדול וזהו שכתב מור"ם ז"ל בהגה ואסור לקברו ביו"ט וכו' והוא ע"פ מ"ש ב"י והב"ד באו' הקודם דנפל אין מצוה לקברו ואין יו"ט נדחה על צרכי קבורתו יעו"ש, וא"ת כיון דאסור לקברו ביו"ט למה לי לאשמעינן דאסור להסיר ערלתו דהא בלא"ה אין נוהגין להסיר הערלה אלא בשעת קבורה כמ"ש ביו"ד סי' רס"ג סעי' ה' י"ל דאתא לאשמעינן דאפי' במקום דיש הכרח לקוברו ביו"ט ע"י עכו"ם מאיזה סיבה שתהיה כגון מחוק הממשלה או שמא יסריח ויצטערו החיים אפ"ה אסור לישראל להסיר ערלתו:

צד

צד) ושמעתי מפי הנשים דכשיולדות נפל כבר שש או כבר שבע או אפי' בן ט' מת שאין קוברין אותו עד שיעבור שנים שלשה ימים עד שתבריא האם מצער הלידה כי אומרות כי קבלה בידן שאחריות וסכנה היא לאם לקבור את הנפל קודם שתבריא מצער הלידה וא"כ אין לקוברו ביו"ט כלל דכיון דאשתהי אשתהי. שו"ג או' כ"ב. ומיהו מ"ש דאין לקוברו ביו"ט כלל דכיון דאשתהי וכו' הרו"ח או' ג' השיג עליו וכתב דאם יש צער ונזק לשכנים מהריח יכולין לקברו ביו"ט ע"י עכו"ם ואם הוא זכר גם הערלה יסירנה ע"י עכו"ם ולא אמרינן כיון דאשתהי אשתהי יעו"ש:

צה

צה) [סעיף יא'] אין קורעין על המת אפי' ביו"ט שני וכו'. ואינו יכול לקרוע בחוה"מ אלא ידחה הקריעה עד אחר החג כשיתחיל להתאבל דכיון דנדחה הקריעה דאינו יכול לקרוע ביו"ט נדחה נמי עד זמן האבל. משנה למלך פי"א מה' אבל. וכ"כ מהר"מ מלובלין סי' ע"ד. והב"ד מ"א סי' תקמ"ז סק"ג. וית' עו"ש בס"ד:

צו

צו) [סעיף יב'] כשמת בליל יו"ט שני וכו'. לטעמיה אזיל דביו"ט שני יתעסקו בו ישראל אבל לדידן דנהיגין להתעסק בעממין אף ביו"ט שני (כמ"ש בהגה סעי' ד') אין לקברו אלא אחר התפלה או אחר האכילה כמו ביו"ט א' משאת בנימין בסוף הס' בהגהות א"חסי' ה' שכנה"ג בהגב"י או' ט"ו. עו"ש או' י"ג. וביש"ש פ"ק דביצה סי' יו"ד כתב ראיתי נוהגים לקוברו קודם אכילה. ומ"ש הכלבו (הוא לשון הש"ע שהביאו מכלבו) שאם מת בליל יו"ט קוברין אותו קודם תפלה יפה כתב היכא דאפשר להקדים שלא יעבור זמן ק"ש וכדי לבטל אנינות שיוכלו האבלים להתפלל עם הקהל אבל במדינתנו א"א להקדים כ"כ. ומ"ש הכלבו וכשמת ביו"ט קוברים אותו אחר אכילה לא נהירא כלל ואי משום שמחת יו"ט קאמר אם מת מצוה קודם למגילה כ"ש לשמחת יו"ט והאידנא בימינו הכל מת מצוה נקרא. ועוד וכי זה שמחת יו"ט לאכול ולילך אח"כ לבה"ק אין זה שמחה אלא תוגה. ועוד מאחר דאיתא במדרש לא תאכלו על הדם שאין לאכול סעודת קבע קודם שנקבר המת א"כ למה נעבור על המדרש אלא קוברין אותו מיד אחר יציאת ביהכ"נ אם הוא אדם חשוב ואם לאו מתקבצין מנין וקוברין אותו בעת שאומר הש"ץ הפיוטים ושאר דברים כדומה לזה וחוזרים לבהכ"נ וכן עיקר עכ"ל. והב"ד הט"ז סק"ו ומ"א ס"ק כ"א וכתב שם המ"א ונ"ל דאם הוא אדם חשוב שצריכים רבים ללוותו יוציאוהו לבה"ק אחר יציאת בהכ"נ ויאכלו ואח"כ יקברוהו כראוי כמ"ש סי' תמ"ג עכ"ל ומיהו הא"ר או' כ"ה השיג על דברי המ"א הנז' וכן השיג עליו בס' בית מאיר וכתב דהעיקר כרש"ל. אבל הר"ז או' כ"ב כתב כדברי המ"א וכ"כ חכ"א כלל ק"ט או' ה' מק"ק סי' כ"ח או' י"ג. מ"ב או' נ"ב. ומ"מ אם הכל מוכן דהיינו הקבר ותכריכין ואפשר לקברו קודם אכילה. בענין שלא ימנעו משמחת יו"ט עדיף טפי לקברו קודם אכילה. חכ"א שם. מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' כ"ו. מ"ב שם. ומ"ש במדרש דאין לאכול סעודת קבע קודם שנקבר המת כתב המו"ק זהו לכל אדם ולא לאבלים בלבד ודוקא היכא דליכא חבורתא ודוקא ביום שקוברין אותו עכ"ל והב"ד השע"ת. ועיין עוד לקמן סי' תקמ"ח סעי' ה' ובדברינו לשם בס"ד:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---