אליה רבה/אורח חיים/תקכו

אליה רבה ‏ אורח חיים תקכו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] אפילו יסריח וכו'. ואפילו חל יום ראשון בערב שבת, גם ביום ראשון לא יניחו לקבור ואם יש כותי אלא שצריך להוליכו רחוק ממהלך יום אחד יקברהו בביתו על ידי כותים ולאחר שבת יוציאהו ליקברהו או יניחו בארון ויחמרוהו בחמר ובזפת על ידי כותי כדי שלא יסריח (ריב"ש פ"ז):

ב

[ב] אפילו אם יכולין וכו'. ובמקום שאין קבוע אין לקבור ביום טוב ראשון כלל אם לא דאשתהי משבת שלפניו או דלאחר שבת או שרואין שאין יכול לשהות מחמת חום ונפוח (ים של שלמה סימן ו'). כתבו התוס' מועד קטן דף ח' ד"ה אין וכו' דוקא בזמן הזה שאין עושין קברות מחיים שאם יש קבר אין לחפור קבר חדש ונראה דמיירי בענין שמניחין המת בקבר זה אבל כשהוא חור בעלמא שאין מניחו בו מת מודה דמותר כמו שכתב הרא"ש, ועיין שם דתוס' והרא"ש פליגי ודעתו נוטה כתוס', והנראה לעניות דעתי כתבתי גם אפילו לדבריו דפליגי נראה דברי הרא"ש עיקר וכן פסק הרמב"ם ורי"ף ור"ן ורבינו ירוחם:

ג

[ג] בעשיית הקבר וכו'. וכן כיסוי שמכסין העפר דמילא גומא הוי כבונה (כנסת הגדולה ואחרונים):

ד

[ד] לטהרו וכו'. המנהג לטהרו לגמרי בלי סיוע כותים (כנסת הגדולה):

ה

[ה] שלא יבוא וכו'. יש לתמוה תיפוק ליה דאיסור כיבוס איכא וכן כתב שולחן ערוך סימן ש"ב (עולת שבת), ולא קשה מידי דמצינו כמה גווני שאין בו כיבוס כגון שאין עליו ליכלוך או במכבס במשקין או כשמכבס דרך ליכלוך:

ו

[ו] [לבוש] אלא בטילטול וכו'. צריך עיון דהרא"ש לא כתב זה אלא ביום שני כמו שכתב השולחן ערוך סעיף ד' אבל בראשון נראה דאסור גם דברי תרומת הדשן סימן פ"ב יש לפרש הכי ודו"ק, ואפילו ביום שני החמיר רש"ל ועיין ס"ק [י"ד]:

ז

[ז] ביום טוב שני דראש השנה וכו'. עיין בשיירי כנסת הגדולה מה דאתמייה על מהרי"ל ואשתמיטתיה דברי תרומת הדשן סימן פ"ב. כתב בתשובת מנחם עזריה סימן ט"ז אם אפשר ביום טוב ראשון והמתינו עד מחר אל יתעסקו בו אלא עממין, עד כאן, ואם אי אפשר על ידי עממין צריך עיון אם מותר בישראלים:

ח

[ח] תכריכין. פירוש לחותכן ולתופרן ואם יכול למצוא תכריכין מוכנים אין לעשות חדשים אם הם מטונפים מותר לכבסן (תוס'), ואם אין לו נסרים מוכנים מביאין קורות ומנסרין נסרים לארון:

ט

[ט] ולחצוב וכו'. דוקא בני חבורה אבל אחרים שאין דרך לחפור אסור וכל שכן להשליך עפר ולטלטל בלי חפירה אם לא שיהיה ערב שבת סמוך לחשיכה (עולת שבת), ורשד"ם כתב דמותר לכל ישראל לזכות בכיסוי קבר (כנסת הגדולה), ודעת מגן אברהם דאף לחפור מותר בכל כמו מילה בשבת דמותרין שני מוהלים למול, עד כאן, וטוב להחמיר:

י

[י] אם אין באותו עיר וכו'. משמע כשיש קברות אין מוליכין אף לקבר אבותיו, ומה שכתב בית יוסף בשם הרשב"א וכל שכן לקברי ישראל וכל שכן לקברי אבותיו כו' ומיירי כשאין שם קברות כלל וכן משמע בדרכי משה שלא העתיק הך סיום וכל שכן לקבר אבותיו ודלא כהבנת עולת שבת, וכן פסק בתשובת מנחם עזריה סימן ט"ו ורש"ל סימן י"ג. ואם מצוה להוליכו לקבר אבותיו אין שומעין לו וקוברין אותו היום במקומו אך אם אין מסריח ממתינין לו עד למחר ומוליכין אותו (אחרונים ורש"ל). ודע דמשמע בעולת שבת בשם הגהות אשירי דמוליכין מחוץ לארץ לארץ ישראל ולי צריך עיון דהגהות אשירי איירי בחול כדפירש בית יוסף על מה שכתב ואין להוליך המת מעיר שיש בה קברות לעיר אחרת דמיירי בחול על זה קאמר דמחוץ לארץ לארץ ישראל מוליכין אבל ביום טוב נראה דאסור:

יא

[יא] דאפשר בכותים וכו'. ואם צריך להמתין הרבה שעות כדי שיבואו כותים ומתוך כך יבוא המת לידי בזיון לנפוח או כיוצא יתעסקו ישראל עמו:

יב

[יב] ושאר דבריו וכו'. ואפילו על ידי סדין מותר לטהרו בשני כיון דליכא איסור ודאי אלא גזירת סחיטה (רש"ל):

יג

[יג] אבל אם אינם רוצין וכו'. פירוש משום כבודו להביאו לו ארון ותכריכין או שיבואו קרובים כמו שכתב ביו"ד סימן שנ"ד אבל כדי לקברו על ידי ישראל לא מיקרי כבודו כמו שכתב במרדכי סוף מועד קטן ושיירי כנסת הגדולה סק"ה, ובזה ניחא תמיהות עולת שבת:

יד

[יד] אבל טילטול וכו'. כן הוכיח הרא"ש פרק קמא דמועד קטן מדברי רש"י דף ח' ומסיק דגם לכבס ולגזוז שער מותר אבל למיגז גלימא ואסא אסור וכתב בתרומת הדשן דהוצאה אפילו לכרמלית אסור, ובים של שלמה סימן י"א הקשה דהא כתב הרמב"ם פרק ט' הגוזז אפילו ממת חייב אלא על כרחך דוקא מלאכה כבידה אסור אבל הוצאה שרי, ותירץ מגן אברהם דרמב"ם מיירי דצריך לשער ותרומת הדשן מיירי באין צריך, עד כאן. ותימא דהוה ליה לאוקמי הרמב"ם אפילו באין צריך דהא סבירא ליה מלאכה שאין צריך לגופיה חייב כמו שכתב בית יוסף סימן רע"ח. והנה בים של שלמה שם חולק על עיקר דברי הרא"ש הנזכר לעיל באריכות ודבריו נכונים וראיה ברורה מצאתי לדבריו מספר תורת אדם דף ל"ט ור"ן ריש ביצה ומרדכי במועד קטן שכתבו בשם רש"י חולק בין חפירה לטילטול ברוצה לקוברו היום ולפירוש הרא"ש ברש"י אין חילוק ברוצה לקוברו היום ואם כן תיקשי תמיהת הרא"ש על הרמב"ם ומרדכי ור"ן, אלא על כרחך צריך לומר כמו שמגיה רש"ל דצריך לומר אי נמי איירי במתים שמתו כבר והא דאמרינן כו' ודו"ק. עוד נראה לי ליישב דברי רש"י בלא הגה כלל שדקדק וכתב שדרכן לחפור לצורך מתים שימותו ולא כתב כדברי הרי"ף שחופר לקבור בהן לאחר המועד אלא פירושו דחופר למתים שמתו במועד ומיירי בעיר גדולה כירושלים דאי אפשר שלא ימותו ממנו רבים גדולים וקטנים כמו שכתב הר"ן שם ואם כן הוי כמו רוצה לקוברו היום ולזה הקשה רש"י שפיר מהא דביום טוב שני יתעסקו בו ישראל ומחלק בין חפירה לטילטול אף דר"ן מחלק בין ידע לאיזה מת או לא, מכל מקום לרש"י לא סבירא ליה לחלק בזה, ואף דבתוס' שם משמע דסבירא ליה גם לרש"י הכי נראה לי משום דלגירסתם לא כתב כרש"י והא דאמרינן וכו' כמו שכתב רש"ל שאינו כגירסת שלפנינו והא דלא פירש רש"י כרי"ף משום דקיימא לן סיפא דמתניתין ותנא מחנכין ואחר המועד אין מחנכין והשתא ניחא שפירש רש"י שאין חופרין לצורך מועד ורצה לומר לצורך מועד דוקא ולא לאחר מועד דלא כמהרש"א שמגיה דצריך לומר לצורך מתים, גם קשיא עליו שהרי פירש רש"י אחר כך שדרכן לחפור וכו' לצורך מתים, עד כאן, ותרתי למה לי כן נראה לי ברור פירש רש"י לפי גירסת הרא"ש לכן נראה לי למעשה כפסק רש"ל דאם אין קוברו היום אסור אפילו בטילטול והוצאה וכל שכן כיבוס וגיהוץ ומחמה לצל מניח עליו ככר או תינוק ומטלטל:

טו

[טו] [לבוש] התירו לו חכמים ליטול וכו'. רש"ל שם חולק דאסור ליטול שכר יום טוב ואם אינו רוצה לעשות בחייינם מטעינן לו כמו בחליצה וכן כתב הט"ז, ומגן אברהם כתב עיין סוף סימן תקפ"ה דיש אומרים דלצורך מצוה מותר ליטול שכר שבת ויום טוב, עד כאן, והט"ז נראה לי דאזיל לטעמיה דדוקא מצוה התלויה בשבת עצמו ואין שייכא לימות החול הוא דמותר, ובאמת מבית יוסף שם משמע דכל ענין מותר מיהו התם שוכר בערב שבת מה שאין כן הכא שוכר ביום טוב עצמו וצריך עיון, ומה שהקשה הט"ז שם משמירת הפרה דנמי מצוה לא קשה מידי דלכתחילה לא רצה לתקן ומה שהקשה הט"ז כאן מהא דאסרו לרכוב למלוין המת סעיף ז' נמי לא קשה מידי דאין זה מונע הקבורה מה שאין כן הכא דנמנע הקבורה וכן קציצת דמי בגד לתכריכין נמי אפשר דמותר אם אי אפשר בענין אחר:

טז

[טז] אפילו חוץ לתחום וכו'. אף שאין צריך למת רק מפני כבודו אבל מפני כבוד אבלים אסור:

יז

[יז] מותר להחזירם וכו'. אפילו היה ביתו סמוך לחומה המשתמר להם (שבלי הלקט):

יח

[יח] אם אי אפשר וכו'. הקשה הט"ז מאי שנא מתחומין דמותר ביום טוב שני וכן לפוסקים דאף שיש כותי מותר על ידי ישראל, עד כאן, ולא קשה מידי דרכיבה שאני דאושה מילתא וזילותא וכן משמע בכנסת הגדולה ומגן אברהם. ותוך עיר לא ירכב אף אי אפשר בענין אחר. ודין לילך עם המת בספינה דינו כרכיבה, וכל זה כשהולכים אם המת אבל אם רחוק המת ממקום זה אסור לרכוב לשם אף באי אפשר (ר"ש קי"ו). אם ספק שמא לא ימצא שם המת לא ילך לחוץ לתחום אפילו על ידי רגליו. כתב עולת שבת לשלוח המת על ידי כותי בעגלה למקום היהודים מותר דאפילו ביום ראשון אפילו לא יגיע המת שם ביום טוב, עד כאן, וצריך עיון:

יט

[יט] מותרין וכו'. ורש"ל סימן י"א אוסר בזה כיון שאין קוברו ביום, ומגן אברהם מיקל רק אם אינו מוטל בשדה רק בבית יש להחמיר, ואם יש חשש שיאכלנו הכלבים פשיטא דיש להתיר אפילו לעשות מלאכה כמו להצילו וביום טוב ראשון מותר על ידי כותי. איתא בסנהדרין דאין מת מצוה דוחה שבת ויום טוב:

כ

[כ] אם גמרו וכו'. בים של שלמה פסק דאין קוברין אותו תוך שלושים (מגן אברהם), לכן בשיירי כנסת הגדולה חוכך בזה להחמיר ומשמע דבלא נגמר אף במת ביום שלושים אין קוברין אף ביום שני. כתב רש"ל דביום ראשון על ידי כותי אסור אבל בתשובת מנחם עזריה סימן ט"ז מתיר וכן פסק מהר"ש הלוי וכן נוטה דעת שיירי כנסת הגדולה ליו"ד סימן שע"ג סעיף ד' ושע"ו סעיף ח' יתבאר זה בס"ד. לכאורה דברי השולחן ערוך ולבוש סותרים ולדינא יש להקל בין בנגמר בין בלא נגמר בין בראשון בין בשני דוקא על ידי כותים:

כא

[כא] אפילו ביום טוב שני. אף על ידי כותי נראה דאין אוסרים, והשתא ניחא דמשמע מרמ"א ולבוש דקבורתו אסור אף למנהגינו בסעיף ד' שקוברין על ידי כותים ובסעיף שקודם זה משמע דלכולי עלמא מותר בשני על ידי כותי אלא דהכא טעמא משום ערלה ועיין ביו"ד סוף סימן רס"ג, ופשוט דאם נתאחר מילתו עד אחר שלושים יום דמסיר אפילו ישראל ביום טוב שני:

כב

[כב] [לבוש] נפל אין מצוה וכו'. הקשה מגן אברהם בנדה דף נ"ו הכותים לא היו קוברין את נפליהם אלא משליכים מאי דרוש כל שיש לו נחלה יש לו גבול משמע דאנן לא קיימא לן הכי:

כג

[כג] קודם תפילה וכו'. ובמדינתינו אי אפשר להקדים כל כך (רש"ל), ובמקומות שנוהגין כן יש ליזהר שלא ימשך בשעת התפילה:

כד

[כד] [לבוש] שלא להרבות וכו'. ומשאת בנימין סוף פ' [ספר בחידושי דינים] כותב הטעם כדי שיוכלו האוננים להתפלל, וסיים ובזמנינו שעושין הכל על ידי עממין אין לקוברו עד אחר אכילה, עד כאן, פירוש שימשוך לתוך התפילה כיון שעושה על ידי צווה ואין עושה בעצמו כלל כן נראה לי, ומגן אברהם הבין דכיון שקוברין על ידי כותי מותר אוננים להתפלל, ותמה דבסימן ע"א דפטורין ונדחק ולפי מה שכתבתי לא קשה מידי:

כה

[כה] אחר אכילה וכו'. הקשה רש"ל ממדרש שאין לאכול אכילת קבע קודם שנקבר המת דכתיב לא תאכל על הדם לכן אם הוא אדם חשוב קוברין אותו מיד אחר יציאה מבית הכנסת ואם לאו מתקבצין מנין וקוברין אותו בשעה שהשליח ציבור אומר פיוטים, עד כאן, ומגן אברהם כתב להוציאו לבית הקברות ויאכלו, ואחר כך יקברהו כראוי, עד כאן, ולא נהירא כמו שכתב רש"ל, וכי זה הוא שמחת יום טוב לאכול ולילך אחר כך לבית הקברות. עוד צריך עיון דבסימן תמ"ג בערב פסח פסק הוא גופיה שאין לאכול בין הוצאה לקבורה ואף שיש לחלק דהכא עבירה כשאין אוכל בזמנו מכל מקום מת עדיף מקריאת שמע שאין מפסיקין בין הוצאה לקבורה בסימן ע"ב סעיף ב':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.