כף החיים/אורח חיים/תקז

כף החיים ‏ אורח חיים תקז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] בפורני וכו'. ולא חיישינן לטרחא אם יש לו אוכלין הרבה דלא סגי ליה בתנור. רש"י ביצה ל"ד ע"א. וכ"כ שם הר"ן. ואתא לאשמיעינן היכא דיש לו אוכלין הרבה ורוצה לאפות הכל בתנור הגדול שקורין פורני דאיכא טרחא מרובה בהסקה ובכיבוד הגחלים במכבדות מקמי שישים הפת בתנור אפ"ה לא חיישינן לטרחא. מיהו יותר מכדי צרכו ודאי אסור דלא קאמר רשב"א (לקמן סעי' ו') ממלאה אשה התנור מלא פת אעפ"י שא"צ אלא לפת א' אלא בתנורים קטנים אבל לא בתנור גדול. ב"ח:

ב

ב) שם. אופין בפורני וכו' וה"ד ביש לו אוכלין הרבה שצריך לאפות בפורני. עו"ש או' א' והוא מדברי רש"י הנז' ומשמע דאם יש לו אוכלין מעט שיכול לאפותם בתנור קטן אינו יכול לאפות בתנור גדול דטירחא שלא לצורך הוא להסיקו כולו ולכבדו. אמנם אם אין לו כ"א תנור גדול אעפ"י שאין לו אלא אוכלין מועטים מותר לאפות בו ולא חיישינן לטירחא כיון שא"א בלא"ה דכמה מלאכות התירו חז"ל משום שמחת יו"ט. שו"ג או' א':

ג

ג) שם. ובלבד שלא תהיה חדשה וכו' ובתנורים שלנו שהם של טיט ולבנים אין לחוש כלל אפי' בחדש משום שבעת עשייתן מסיקין אותם באש הגדולה כדי ליבש הטיט ולהחזיקו ושוב אין לחוש לפחת שכבר נגמר בישולו. שו"ג או' ב' ואפי' הוא גדול. שם או' ד':

ד

ד) שם. ובלבד שלא תהיה חדשה. שעדיין לא אפו בה כלל. ר"ז או א':

ה

ה) שם. ובלבד שלא תהיה חדשה וכו' עיין מ"א ריש הסי' שכתב דבתנורים שלנו שאינם גדולים יש להקל דהא אין דרכם ליפחת ועוד דתנור גדול היינו שמחזיק י"ב עשרונים של מצה אלא שכתב שמטעם אחר יש לאסור בתנורים שלנו משום דנגמרים בהיסק ראשון שהטיט מתייבש ומתחזק ע"י היסק דגרע מבישול קדירות חדשות שאסור לבשל בהם בתחלה ביו"ט כמ"ש לעיל ססי' תק"ב יעו"ש. והב"ד א"ר או' א' ח"א כלל צ"ג או' ז' אבל הר"ז או' א' כתב דיש להקל בתנורים שלנו שאינן גדולים מאד ועוד אין דרכם ליפחת לעולם אפי' כשהן חדשים עכ"ל ועי"ש בקרא או' א' מה שהרבה להשיב על דברי מ"א הנז' שכתב לאסור וגם כתב כיון שאמרו בגמ' שמא תיפחת משמע שאין בהם משום מלאכה יעו"ש. וכ"פ מק"ק סי' א' או א' ועיין לקמן סעי' ה' ובדברינו לשם או' מ"ד ומ"ו יעו"ש ומיהו גם לדברי מ"א זהו דוקא שנעשה מחדש אבל אם כבר נעשה ימים הרבה ממילא נתיבש בלא"ה ושרי. ח"א שם. וכן אם היה אנוס ונגמר סמוך ללילה שרי ביו"ט לאפות בתנור קטן או בתנור גדול שלנו דלא מיפחת. א"א ריש הסי' וכתב עו"ש הא"א וכן תנור קאכלין בית החורף בחדש בכה"ג יש לאסור להחם היסק ראשון ושני כ"ז שהטיט לח עכ"ל. והב"ד האחרונים:

ו

ו) שם. דחיישינן שמא תפחת וכו' ר"ל שמא יפול מהטיח על הלחם ויפסד:

ז

ז) שם. דחיישינן שמא תפחת וכו' ואף אם הסיקוהו מעיו"ט אין משימין בו הלחם ביו"ט דאיכא למיחש שמא תפחת אחר שמשימין בו הלחם ביו"ט. ברכ"י או' א' וכתב שזהו בין לטעמא דרש"י ובין להרמב"ם ודלא כשכנה"ג שכתב לחלק בטעמם יעו"ש. דזהו לתנור גדול שכתב הש"ע אבל בתנור קטן כבר כתבנו דיש מתירין אפי' אם הוסק היסק א' ביו"ט:

ח

ח) שם. ומחמין חמין באנטיכי. ואעפ"י שמשמר חומו הרבה אפי' לאחר יו"ט לא חישינן דמיחזי כמאן דמחמם לצורך חול. הר"ן. והמ"מ פ"ג כתב פי' אנטיכי יורה גדולה ואין חוששין שמא יאמרו לחול הוא עושה. והכלבו כתב מחמין באנטיכי פי' הוא כלי נחושת ואין חוששין לו משום צירוף. ב"י. ומה שהכריע כאן מור"ם ז"ל בהגה כפי' המ"מ שכתב פי' יורה גדולה משום שקרוב לזה ג"כ פי' הר"ן שכתב ולא חיישינן דמיחזי כמאן דמחמם לצורך חול. וגם כי כן פי' הרשב"א בעה"ק בבית מועד שער ב' או' ו' כפי' המ"מ יעו"ש:

ט

ט) שם. ומחמין חמין באנטיכי. והיינו בצריך למים חמין הרבה או שאין לו מחם אחר וכמ"ש לעיל או' ב' יעו"ש. וכ"כ מ"ב או' ד':

י

י) [סעיף ב'] אעפ"י שעצים שנשרו מן הדקל וכו' אסור להסיקן. כמ"ש לעיל סי' תק"א סעי' ה' והוא משום נולד ומשום שמא יעלה ויתלוש כמבואר בב"י ובדברינו לשם או' ל' יעו"ש:

יא

יא) שם. או בשבת שלפניו וכו' משום דאין שבת מכין ליו"ט כמ"ש לקמן סי' תקי"ג סעי' ה' יעו"ש:

יב

יב) שם. אם נשרו ביו"ט בתוך התנור וכו' או שהניחם שם גוי שלא מדעת ישראל. ר"ז או' ג' מ"ב או' ז':

יג

יג) שם. אם נשרו ביו"ט בתוך התנור וכו' הפת שאפאו בעצי מוקצה כתב הראב"ד שהפת אסור כאלו אפאו באסורי הנאה שיש שבח בעצים בפת. ברכ"י או' ב' בשם זקנו מהר"א אזולאי שכתב בשם ס' בית מועד. אמנם בב"י סי' תקי"ז כתב בשם התו' דיש להתיר ליקח מן הגוי פת חמה שנאפה ביו"ט דאין לאסור משום שהעצים שנאפה בו נתלשו היום ומוקצים הם דמה בכך הא פר"י דלא אמרינן יש שבח עצים בפת רק לענין איסורי הנאה יעו"ש. ועי"ש בב"י שאעפ"י שהביא דעת החולקים בזה מ"מ פסק בש"ע שם סעי' א' כדעת התו' יעו"ש. וכ"ה דעת האחרונים שם. כפסק הש"ע:

יד

יד) וכתב רבינו גרשום דאם נתבטל מוקצה בכלי נראה דמותר לבשל באותו כלי לכתחלה ביו"ט מפני שנשרף האיסור ונבלע בכלי דאין מוקצה בעין וכן עשינו הוראה למעשה. ברכ"י שם בשם הנז' והביאו השע"ת וכתב דצ"ע דלקמן סי' תקי"ג סעי' ג' משמע דגם טעמו אסור יעו"ש. ונראה דלא דמי דשאני התם דטעם המוקצה נכנס באוכל עצמו לא כן הכא דהו"ל נותן טעם בר נותן טעם דהמוקצה נתן טעם בקדרה וחוזר הקדרה ונותו טעם לתבשיל וכולי האי לא חששו חז"ל באיסור מוקצה שהוא מדבריהם:

טו

טו) שם. אם נשרו ביו"ט בתוך התנור וכו' משמע דנקט תוך התנור משום דרגילין להיות שם עצים אחרים ולכן אעפ"י שהם אינם רבים על אלו מותר להוסיף עליהן אבל נפל למקום שאין שם עצים אסור להרבות עליהם וכ"פ ביו"ד סי' צ"ט סעי' ו' כו"פ הר"ן. מ"א סק"א. וכ"ה דעת הרשב"א בתשו' סי' של"ו והרמב"ן פ' אלו עוברין. וכ"ה דעת י"א בהגב"י. מאמ"ר או' ה' ר"ז או' ג' מק"ק סי' ל"ג או' ח' מ"ב או' ז' מיהו היש"ש פ"ק דביצה סי' ו' כתב להתיר אפי' נפלו במקום שאין שם עצים של היתר דלא כהר"ן יעו"ש. וכ"נ דעת הרוקח סי' ש"א שכתב גבי שמן שנשאר בנר שכבה משבת ליו"ט דמרבה עליו שמן אחר ומותר כדאשכחן גבי עצים שנשרו יעו"ש. וכ"כ הב"י סי' תק"א בשם הרא"ש דלפידים שכבו בראשון מרבה עליהם עצים אחרים ויבטלם ברוב יעו"ש ומשמע אפי' ליכא היתר עמהם יכול לבטלם. וכ"כ הנה"ש או' א' דיש לסמוך ע"ז במידי דרבנן ולהתיר אפי' אם אין עצים בתנור וכדמשמע מסתמיות הפו' יעו"ש. נמצא דדין זה בפלוגתא שניא וע"כ היכא דנפלו עצי מוקצה בתנור ואין שם עצים אחרים של היתר אם אפשר יש לאפות ולבשל בתנור אחר לחוש לדעת האוסרים אבל אם א"א לו בתנור אחר ולהסיר המוקצה בידו אסור אז יש לסמוך על המתירין שמרבה עליהן עצים מוכנים ומבטלן:

טז

טז) שם. מרבה עליהם עצים וכו' ואע"ג דאין מבטלין איסור לכתחלה ה"מ בדאו' אבל בדרבנן מבטלין. ולרב אשי דאמר כל דבר שיש לו מתירין אפי' בדרבנן לא בטיל ה"מ היכא דאיתיה לאיסורא בעיניה הכא מקלא קלי איסורא. ביצה דף ד' ע"ב. ועיין ביו"ד סי' צ"ט סעי' ו' לענין שאר איסורי דרבנן:

יז

טוב) שם הגה. שלא יהיו עצי איסור ניכרין. כ"כ הר"ן מסתברא דדוקא בשאינו מכיר עצי האיסור לאחר שנתערבו הא מכירן אין ביטול מועיל להם שאין ביטול מועיל לדבר שהוא ניכר לעין עכ"ל והב"ד ב"י. וכ"פ הר"ז או' ה' אמנם בתשו' הרשב"א סי' תפ"ה כתב אע"ג דבשאר איסורים כשהוא ניכר בעין אפי' באלף לא בטיל הכא שאין לאיסור זה עיקר מדאו' אפי' ניכר שרי לבטלו יעו"ש. והב"ח כתב דלמסקנא דמקלי קלי אפי' ניכר מתחלה כיון דלבסוף לא יהא ניכר דמקלי קלי מועיל להו ביטול ואין ראייה משאר איסורין שנשארין בעין אלא שכתב שכן נראה לו להלכה אבל למעשה צ"ע יעו"ש וכ"ה דעת היש"ש פ"ק דביצה סי' ו' להתיר מה"ט שכתב דאע"ג דבשאר איסורים כשניכר לא שייך ביטול הכא מקלינן משום דמקלי קלי איסורא אלא שכתב ובלבד שלא יזיז עצי האיסור כשרואה אותן יעו"ש. והב"ד מ"א סק"ב א"ר או' ג' נמצא דדבר זה בפלוגתא שניא וכבר כתבנו באו' הקודם דאם אפשר יש לאפות או לבשל בתנור אחר ואם לא אפשר יש לסמוך על המתירין:

יח

חי) שם. ובלבד שלא יגע בהם וכו' ואע"ג דבשעה שמרבה עליהם עצים הם מתנודדים לא חיישינן לזה דהו"ל טלטול כלאחר יד דלא מיקרי טלטול כמ"ש לעיל סי' ש"ח סעי' ג' בהגה ובדברינו לשם בס"ד:

יט

יט) שם. ובלבד שלא יגע בהם וכו' עיין מ"א סק"ג שמצדד לומר דשרי להתחמם בהן בשעת ביעורן דעכ"פ ההנאה באה לו מן החום וכבר כלה האיסור וכן מותר ליהנות לאורן יעו"ש. וכ"פ הר"ז או' ד' מק"ק סי' ל"ג או' ח' מ"ב או' ח' ויש מקילין גם להסיק לכתחלה בשביל להעמיד קדרה או להתחמם כנגד המדורה דאעפ"י שהעצים דולקים עדיין מ"מ עיקר הנאה הוא האכילה ובשעה שאוכל אינו נהנה אלא מחום שבתבשיל וחום זה כבר מופרד מהאש שבעצים שהם בעין וכן במחמם כנגד המדורה עיקר ההנאה בא לו מן החום וכבר כלה האיסור מיהו להסיק כדי ליהנות לאורה בודאי אסור שהרי הוא נהנה מהאש שהוא בעין וכדלקמן סי' תרע"ז סעי ד' לענין נר חנוכה יעו"ש. מ"ב שם:

כ

ך) שם. עד שיבטלו ברוב. משמע דתיכף שנתבטלו ברוב מותר להפך בהם. וכ"מ מדברי השו"ג או' ז' והר"ז או' ג' יעו"ש. וכ"כ מ"ב או' י"א:

כא

כא) שם. אבל אם נפלו בתנור בשבת אסור להסיקן ביו"ט וכו' י"א שאיסור זה מה"ת משום הכנה דכתיב והכינו את אשר יביאו חול מכין לשבת ויו"ט ואין שבת מכין ליו"ט כמ"ש בטור וב"י. וי"א שאין איסור זה אלא מדרבנן ואינו אלא כעין הכנה דאו' כמ"ש הב"ח וקצת האחרונים. ומ"מ אם נתלשו ביו"ט לכ"ע אין אסורין בשבת שלאחריו אלא מדרבנן דמדאו' מותר להסיקן ביו"ט עצמו אלא דאסרי להו רבנן גזירה שמא יעלה ויתלוש ועוד דנולד הוא כמ"ש התו' דף ב' וא"כ עצים שנשרו ביו"ט מותר להסיקן בשבת ע"י עכו"ם ע"י ביטול ברוב. מ"א סק"ד א"ר או' ו' חמ"מ או' ב' אמנם הר"ז בקו"א או' ד' כתב להשיג בזה על דברי המ"א וכתב דאם העכו"ם מסיק לישראל בשבת כגון במקומות שהקור גדול או לחולה שאין בו סכנה בלא ביטול נמי שרי שהרי עצי היתר נמי מוקצים הם בשבת והתירום משום צורך וא"כ ה"ה בעצים אלו יעו"ש. וכ"כ להשיג בבגדי ישע על מ"א סק"ד וכן הסכים מ"ב בב"ה:

כב

כב) [סעיף ג'] אסור ליקח עץ וכו'. אפי' הוא יבש וראוי להסיק בו ביו"ט. ר"ז או' ז' ח"א כלל צ"ד או' ט' מק"ק עי' ל"ג או' ל"א. מ"ב או' י"ד:

כג

כג) שם. אסור ליקח עץ וכו' ומשמע דוקא לברור עץ ארוך ודק ראוי לחתות אש נראה כמתקן הא אם ליטול עץ סתם בלא ברירה באקראי לחתות אש ולא מיחד עתה לכך י"ל דשרי לתו' והרא"ש ביבש עכ"פ. א"א או' ה' והב"ד האחרונים:

כד

כד) שם. דהו"ל מתקן מנא. ואם הכינו לכך מעיו"ט מותר. ב"י ב"ח. עו"ש או' ג' מ"א סק"ה. חמ"מ או' ב' ר"ו שם. ח"א שם. מק"ק שם. מ"ב שם:

כה

כה) שם. דהו"ל מתקן מנא. ומטעם זה נראה דה"ה דאסור ליקח עץ לעשות ממנו בריח להבריח הדלת דהו"ל ג"כ מתקן מנא אלא א"כ תקנו מעיו"ט כמבואר בסי' שי"ג. ט"ז סק"ד. א"ר או' ז' מק"ק שם. מ"ב או' ט"ו ובהכנה לבד שרי אבל בריח י"ל בעי תיקון מעשה כמ"ש סי' שי"ג סעי' א' מש"ז או' ד' והב"ד האחרונים:

כו

כו) וכן אסור לעשות בעצים המוכנים להסקה שום תשמיש אחר אם לא שהכינו לכך מעיו"ט כמ"ש סי' תק"ב סעי' ד' חמ"מ שם. מ"ב שם:

כז

כז) ואוד שנשבר ביו"ט אין מסיקין ביו"ט עיין סי' תק"א סעי' ו' ואמנם לרבות בעצי היתר י"ל דשרי וע"י עכו"ם אף ניכרין י"ל דשרי. א"א או' ה' ועיין לעיל או' טו"ב וסי' תק"א או' ל"ז:

כח

כח) ואותם המסיקין בתבן דרכן לעשות מהתבן קודם הסקה חבילות חבילות קטנות ואוגדין החבילות ומסיקין בהם וכשרוצין להסיק בתבן ביו"ט צריכין לאגוד החבילות מעיו"ט אבל ביו"ט אסור לאגדן מפני שהוא מתקן כלי ביו"ט. ר"ז או' ח' והוא מדברי הט"ז סי' תקי"ח סק"ה יעו"ש. ועי"ש בסעי' ז' ובדברינו לשם בס"ד.

כט

כט) [סעיף ד'] תנור שנפל לתוכו וכו'. ומיירי בתנורים שבימי חכמי הש"ס וכדמסיים אח"כ שהיו כמו קדרה ופיהם למעלה והפת היו טוחין אותו בכותלי התנור וא"כ הגחלים שבקרקע התנור אין יכולין להפסיד הפת רק טיח הטיט או לבנה שנופל והוא מגיע לפעמים עד מקום שהעיסה טוחה בכותל התנור וחורך אותה. כ"כ האחרונים:

ל

ל) שם. אסור לגרפו מפני שהוא מטלטלו וכו' ר"ל שמטלטל המוקצה שלא לצורך אוכל נפש. כ"כ האחרונים:

לא

לא) שם. אבל מותר להשכיב האש והאפר שבו וכו' מפני שכ"ז שהוא חם אין עליו שם מוקצה כמ"ש לעיל סי' תצ"ח סעי' ט"ו יעו"ש. אבל אסור להשכיב העפר דמוקצה הוא ב"י. ב"ח. וא"כ אפר שהוסק ביו"ט ונצטנן נמי אסור כמ"ש סי' תצ"ח סעי' ט"ו. ונראה דאם נצטנן וחזר והוחם שרי כמ"ש סי' ש"י סעי' ג' מ"א סק"ו. א"א או' ו' א"ר סי' תצ"ח או' ל' ר"ז שם או' כ"ה:

לב

לב) שם. אעפ"י שבלא גריפה אפשר היה לאפות ולצלות בו. ר"ל ולא היה נשרף:

לג

לג) שם. מותר לטורפו וכו' ואפי' נפל לתוכו מעיו"ט. ב"י בשם המ"מ פ"ג. יש"ש פ"ד דביצה סי' י"ג וכתב שכ"ה דעת הרי"ף והרא"ש והטור וכ"נ עיקר אם לא שנפל וידע והיה שהות לתקנו שאז אסור לגורפו ביו"ט יעו"ש. וכ"כ מ"א סק"ז. א"ר או' ח' מאמ"ר או ז' וכתב דלא כהעו"ש שכתב להתיר אפי' ביודע בו שנפל מעיו"ט יעו"ש. וה"פ החמ"מ או' ג' בדברי הפו' הנז' ודלא כהעו"ש. וכ"פ הר"ז או' יו"ד. מ"ב או' כ"א:

לד

לד) ואפי' אם שכח לתקנו כיון שידע בו מעיו"ט והיה לו שהות לתקנו אסור לגורפו ביו"ט. מ"א סי' תק"ע סק"ב. א"ר שם או' ג' ר"ז שם. מ"ב שם. וכן תנור וכירים חדשים שיש בהם עפר ואבנים אסור לגרפן. פסקי תו' ביצה סי' ק"א. והא דלא הזכירוהו הפו' נראה משום שהוא נלמד מכ"ש מהטיח שנפל מעיו"ט וידע בו שאסור לגורפו ביו"ט:

לה

לה) שם. דחשיב טלטול לצורך. וכמ"ש לקמן ססי' תק"ט בהגה דמותר לטלטל מוקצה לצורך אוכל נפש יעו"ש:

לו

לו) שם. אבל בתנורים שלנו שפתחיהם בצדם ואופין בקרקע התנור:

לז

לז) שם. כיון שא"א לאפות בהן בלא גריפה. היינו שישרף הפת.

לח

לח) שם. מותר לגרפן וכו' ואם התנור גדול והגחלים מונחים במקום אחד בתנור ושאר התנור פנוי דיכול לאפות הפת בלא כיבוד אלא דאתא לכבד הגחלים כדי שלא יהיו סמוכין לפת שמא יהא נחרך בקצתו אסור. ב"ח. מ"א סק"ח. חמ"מ או' ג' נה"ש או' ג' ועי"ש מה שהשיג על הט"ז שמקיל בזה יעו"ש. וכ"פ הר"ז או' י"ב. מק"ק סי' א' בליקוטי רימ"א או' ג' מ"ב או' כ"ג. ועיין לקמן או' מ"א:

לט

לט) ובכיבוי לא אמרינן מתוך שהותר לצורך הותר שלא לצורך. ב"ח. ואפי' לצורך אכילה דוקא בשעה שמתקן האוכל שרי לכבות ולא קודם לכן. מ"א שם. חמ"מ שם. ר"ז שם. מק"ק שם:

מ

מ) שם. מותר לגורפן מהעפר והגחלים. ואפי' במכבדת שרוייה במים אם צריך לזה. וכדלקמן סעי' ה' וכ"כ הר"ז או' י"ב. מ"ב או' כ"ד:

מא

מא) שם. ואעפ"י שהוא מכבה וכו' אבל אם כבר גרף רק שרוצה לגרוף פעם אחרת הגחלים הקטנים ליפות הפת אסור מאחר שהוא מכבה. יש"ש פ"ד דביצה סי' י"ג. וכ"כ הב"ח. מ"א ס"ק י"ב. והגם דדעת הט"ז סק"ו להקל אפי' בשביל ליפות הפת יעו"ש כבר כתבנו לעיל או' ל"ח שאין כן דעת האחרונים. וכ"פ הר"ז או' י"ג כדברי היש"ש והב"ח והמ"א הנז' וכ"פ החמ"מ או' ד' מק"ק שם או' ד' מ"ב או' כ"ג. והא"ר או' ט' כתב להקל שיגרוף ע"י גוי. והב"ד המש"ז או' ו' מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' ד':

מב

מב) שם. כמניח בשר על הגחלים וכו' במותר לצלותו אעפ"י שמכבה. לבוש. ואין זה כמיתוק החרדל שאסור למתקו בגחלת של עץ (כמ"ש לקמן סי' תק"י סעי' ג') מפני שהחרדל ראוי בלא כיבוי גחלת אלא למפונקין ועוד שאפשר בגחלת של מתכת והוא ראוי ומצוי יותר. הרשב"א בעה"ק בבית מועד שער ב' או' ו':

מג

מג) שם. כמניח בשר על הגחלים וכו' וכבד ביו"ט ע"ג גומרי כיון שרוצה אח"כ לבשלו י"ל דאסור ביו"ט כ"א אשפוד. א"א או' ט':

מד

מד) [סעיף ה'] תנור וכירים חדשים. מותר לאפות בהן. ואעפ"י שאין אופין בפורני חדשה כמ"ש בתחלת סי' זה היינו משום שפורני הוא גדול ויש לחוש יותר שמא תפחת אבל בתנור וכירים קטנים לא חיישינן שמא יפחתו. לבוש. והוא מדברי התו' ביצה ל"ד ע"א ד"ה ואין אופין והב"ד ב"י וב"ח. ועיין לקמן או' מ"ו דיש מחמירין בתנור שלנו אפי' אם הוא קטן יעו"ש:

מה

מה) שם. אין סכין אותן בשמן. להחליקן ולצחצחן. רש"י שם והר"ן. ור"ל דכך היה דרכן לסוכן בשמן כדי להחליקן ולצחצחן. וטעמא דכולהו כתב רש"י שם משום מתקן מנא. וכ"כ הר"ן שם. וכ"כ הלבוש:

מו

מו) שם. אבל מותר להסיקן וכו' ואעפ"י שהוא חדש והיסק ראשון אסור כדאמרינן ברעפים החדשים (לקמן רס"י תק"ח) י"ל דבתנור אינו נגמר בהסקה עד שיפיגנו בצונן. ב"י בשם הרא"ש. לבוש. מ"א סק"י. ומיהו בתנורים שלנו דעת המ"א רס"י זה דיש לאסור משום דנגמרים בהיסק ראשון אלא דיש חולקים עליו כמ"ש לעיל או' ה' יעו"ש:

מז

מז) שם. ובלבד שלא יפיגם בצונן וכו' שזהו עיקר הגמר של חיזוק הכלי והוא מתקן מנא. ט"ז סק"ז:

מח

מח) שם. ואם הוסקו יותר מדאי וכו' וחושש שמא תשרף הפת. ר"ז או' ט"ז:

מט

מט) שם. כדי לאפות בהם מותר. ול"ד לליבון אבנים שאסור כמ"ש סי' תק"ח דהתם תיקונו של כלי הוא קודם תשמישו ששמתמש בו אבל הכא בשעת תשמיש הוא שמתקנו לתשמישו. הר"ן. והתו' כתבו כיון שהוא עושה ע"י משקין אינו ודאי חוסמן. והמרדכי כתב דמותר להפיג תנור משום דהוי מכשירי אוכל נפש שא"א לעשותו מעיו"ט עכ"ל פי' שלא ידע מאתמול שיוסק כ"כ שיצטרך להפיגה בצונן משא"כ קדרה הו"ל לבשל בה מאתמול וליבון אבנים הוי חיסום ודאי. מ"א ס"ק י"א:

נ

נ) שם. לפיכך מותר וכו' ר"ל מותר לטבל המכבדת במים ולכבד את כל התנור אפי' לא נשארו שם רק גחלים דקים ואעפ"י שהו מכבה כיון שהוא צורך אוכל נפש שלא תתקלקל הפת ה"ז מותר. ר"ז או' י"ד:

נא

נא) שם. לפיכך מותר לשרות במים וכו' ואחר שכבדו התנור אסור לטבל המכבדת במים לכבותה שלא תשרף. אגודה. מ"א סיק י"ב. א"ר או' י"ג. ר"ז או' ט"ו. ואפי' אם הוא צריך לה עוד שרוצה לאפות עוד בו ביום מ"מ כיון שכבייה זו אינה אלא מכשירי אוכל נפש שהרי אין גופו נהנה מכבייה זו עצמה לפיכך אם אפשר לו להשאיל מכבדת אחרת אסור לכבותה אעפ"י שתשרף כולה. ר"ז שם. ומיהו לפי מ"ש לעיל או' ט"ל דאפי' לצורך אכילה דוקא בשעה שמתקן את האוכל שרי לכבות ולא קודם לכן משמע דגם בכה"ג דא"א לשאול מאחרים אסור לכבות משום שרוצה לאפות אח"כ ואפשר דע"י עכו"ם יש להקל. ועיין א"א או' י"ב:

נב

בנ) [סעיף ו'] מותר לאפות תנור מלא פת וכו'. כתב הא"ח בשם הרא"ה דוקא במתכוין להשביח הפת אבל בלא"ה אסור. והב"ד ב"י וכתב ואין נראה כן מדברי הפו' מיהו המ"א ס"ק י"ג כתב דיש להחמיר דאע"ג דבסי' תק"ג כתב אפי' עושה לצורך חול שרי לבשל בקדרה א' שאני סתם דחד טירחא הוא אבל הכא כל ככר צריך טירחא בפ"ע עכ"ל. וכ"ה דעת א"ר או' י"ד והחמ"מ או' ה' להחמיר כדברי הרא"ה והמ"א אבל הר"ז בקו"א או ז' כתב להשיג על דברי מ"א ודעתו להקל יעו"ש. וכ"נ דעת שאר האחרונים שלא העתיקו דברי הרא"ה ומ"א הנז' ומ"מ המחמיר תע"ב:

נג

גנ) שם. אעפ"י שא"צ אלא פת א' ומ"מ לא יאמר בפירוש שהוא עושה לצורך מחר כמ"ש לעיל סי' תק"ג או' ט"ו:

נד

דנ) שם. אבל בתנורים שלנו וכו' והטעם משום דבכל ככר וככר איכא טירחא בעריכה ואפייה ולכן לא שרי לאפות יותר כל שאין הפת נאפה יותר יפה מצד מילוי התנור והכי מתבאר מדברי הרא"ש והטור ז"ל יעו"ש מאמ"ר או' יו"ד:

נה

הנ) שם. אבל בתנורים שלנו וכו' ואפי' קטן שבקטנים חשוב גדול לגבי תנורים דידהו שהיו מדבקים הפת בדפנותיהם. ב"י וכתב ודלא כדברי המרדכי שכתב לא שנא תנור קטן ל"ש פורני יעי"ש. מיהו דעת רש"ל ביש"ש פ"ק דביצה סי' ט"ו כדברי המרדכי דאפי' בתנור גדול שלנו שרי וכתב שכ"מ מדסתמו הרי"ף והרמב"ם ודלא כהרא"ש אלא שכתב ודוקא כשצריך לאכול אבל אם א"צ לאכול רק שמערים מעט ממנו אסור יעו"ש והב"ד מ"א ס"ק י"ד. אבל הא"ר או' י"ד הביא דברי רש"ל הנז' וכתב דאין להקל כלל וכתב דגם דברי הרי"ף והרא"ש שסתמו יש לפרש כדברי הרא"ש יעו"ש. וכ"ה דעת מט"מ סי' תקצ"ט כדברי הרא"ש והטור יעו"ש. וכ"כ השו"ג סוף או' י"ז דהכי נקטינן כפסק הש"ע אעפ"י שיש חולקים יעו"ש. וכ"פ הר"ז או' י"ט אלא שכתב דיש לסמוך על המתירים בשעת הדחק כגון מי שלא הניח ע"ת וצריך לו פת לשבת מותר לו לאפות בע"ש קודם אכילת שחרית לצורך השבת אם הוא צריך לפת א' בו ביום עצמו עכ"ל והב"ד מק"ק סי' א' בליקוטי רימ"א או ו' מ"ב או' ל"ה ובס' שע"ש כתב דאין להקל בתנורים שלנו כלל נגד הש"ע. והב"ד הפת"ע או' ח"י. וע"כ אין להקל אפי' בשעת הדחק אלא אם כן א"א לשאול מאחרים. ודע שאפי' להמרדכי שמתיר אף בתנור גדול ה"ד אם תלוש עיסה גדולה מותר למלאת כל התנור דחד טירחא היא בלישה אבל ללוש עוד עיסה אחרת כדי למלאת התנור אסור, מט"מ ש"ם שכנה"ג בהגב"י או' יו"ד:

נו

ונ) שם. אין לאפות יותר וכו' ואותם בני אדם שאופין ביו"ט יותר ויותר מהצריך להם בו ביום איסורא עבדי ואעפ"י שעושין הכל על הרוב ע"י עכו"ם בין בלישה בין בעריכה ואפיה אפ"ה אסיר דכל מה שאסור לעשותו אסור לומר לעכו"ם לעשותו. מאמ"ר או' יו"ד:

נז

זנ) שם. אין לאפות יותר וכו' עיר א' שקצתם עשו פת ביו"ט ובאו האופים עכו"ם עם הנסרים ללוקחו והוליכוהו מחוץ למחנה ישראל ואפאוהו וחקרו רבני העיר וידעו שמכוונים מלאכתם ביו"ט וגם עשו שאור בליל יו"ט וקצת שרפו החלה ביו"ט וקצת רקדו וגדרו גדר והכריזו שכל פת שעשו ביו"ט לא יאכל עד לאחר יו"ט אין לפקפק עליהם ויישר כחם. הרמ"ז בתשו' סי' כ"ט. ברכ"י או' ג' זכ"ל או' יו"ד:

נח

חנ) [סעיף ז'] מותר לסתם פי התנור וכו' כדי שישמור חומו. טור. לבוש. והוא כגון ע"ש שחל ביו"ט שצריך להטעין התבשילין לצורך מחר או לצורך יו"ט גופיה כדי שיצטמק המאכל. ועיין ב"י ולעיל סס"י רנ"ט:

נט

טנ) שם. מותר לסתום פי התנור וכו' ואע"ג דאכתי איכא משום ממרח כשטח אותו בתנור היינו טעמא משום דמדינא בין גיבולו ובין טיחתו מותר משום דצורך אוכל נפש הוא והרי הוא כהבערה גופא לפי שבטיחה זו משתמר החום. אלא דגיבול אסור מפני שנראה שמגבל לצורך בניין. ב"י בשם הר"ן. והב"ח כתב דגיבול אסור משום דאפשר מעיו"ט אבל טיחה דא"א אלא ביו"ט שרי אעפ"י דממרח כיון דלצורך אוכל נפש הוא. וכ"כ הלבוש שני טעמים הנז' ומיהו עיין בח"א כלל צ"ב או' א' שהביא דעת הפו' שאוסרים במירוח וכתב שכ"מ לשון הש"ע שכתב רק מותר לסתום פי התנור משמע בלא מירוח יעו"ש. וכתב שם בתו' חיים על ח"א או' א' דאם אפשר ע"י עכו"ם או ע"י עצמו בלא מירוח יעשה שטוב לחוש לדברי המחמירין בדבר שאין בו הפסד כלל. וכתב עו"ש בתו' חיים דהא דמותר לסתום פי התנור דוקא שלא היה בתנור אש בשעת סתימתו אבל אם היה בתנור אש וסותמו אסור משום מכבה יעו"ש. ונראה דהא שכתב אסור משום מכבה היינו דוקא בדבר שא"צ כ"כ אלא ליפות אבל בדבר שאינו מתבשל בטוב בלא הטמנה אפי' מכבה מותר כמ"ש לעיל או' מ"א יעו"ש:

ס

ס) שם. בטיט ורפש שעל שפת הנהר. שא"צ לגבל דטיט שעל שפת הנהר מגובל הוא. רש"י ביצה ל"ב ע"ב:

סא

סא) שם. והוא שרככו מאמש או עשה בו סי' וכו' ר"ל אם צריך לרככו מרככו מאמש ואם א"צ לרככו עושה בו רק סי' ומנתקו לצד אחר משום הכנה:

סב

סב) שם. או עשה בו סי' ונתקו לצד אחר. אבל בס' לחוד אסור משום דקעביד גומא ולהכי בעינן נמי דנתקו לצד אחר. ב"ח:

סג

סג) שם. או עשה בו סי' וכו' וטיט שברחוב בנותן דעתו עליו מבע"י סגי ואעפ"י שלא עשה בו סי' דדוקא בטיט שבנהר שעדיין מחובר לקרקע צריך לנתקו מאתמול אבל טיט שמונח ברחוב תלוש הוא ולא בעי סי' ומיהו דוקא בטיט שא"צ גיבול דומיא דעל שפת הנהר שמגובל מסתמא. מ"א ס"ק ט"ו. א"ר או' י"ז. חמ"מ או' ו' ר"ז או' ך' ומיהו בלבוש כתב דגם טיט ורפש שברחוב שנתרכך מאתמול יעשה בו סי' מעיו"ט במקום שרוצה ליקח וינתקו לצד אחר כדי שיהא מוכן ממש. וכ"כ ח"א כלל פ"ה או' ו' דמה שנוהגין העולם ליקח רפש מרחוב גם זה אסור אלא א"כ הוא כבר תלוש מעיו"ט ומונח בקרן זוית דאם לא כן בטל לגבי קרקע והוי כמחובר. וכ"כ קיצור ש"ע סי' צ"ח או' י"ב:

סד

סד) שם. אבל לגבל טיט ביו"ט אסור. ואם גבלו מעיו"ט ונתייבש למחרתו וצריך ללחלחו במים לפי הטעם שכתבנו לעיל או' נ"ט שהאיסור משום שנראה שמגבל לצורך בנין אסור ולטעם משום דהיה אפשר לעשות מעיו"ט מותר דהא עשה מה שהיה אפשר לעשות מעיו"ט וא"כ כיון דאיכא פלוגתא בזה אי איכא צורך גדול בדבר יש להקל ע"י עכו"ם:

סה

סה) שם. ומותר לגבל עפר וכו' ואפי' למ"ד אפר בר גיבול (עיין לעיל סי' שכ"א או' צ"ב) כיון שמתייבש לשעתו וא"א לגובלו מעיו"ט מותר לגבלו בי"ט. המ"מ פ"ג דין יו"ד בשם הרשב"א. והב"ד ב"י. ט"ז סק"ח. מ"א ס"ק ט"ז, וכ"ה בעה"ק לרשב"א בבי"מ שער ב' או' ו' ולפי טעם זה לא שרינן לגבל אפר אלא במקום שלא ימצא טיט מגובל ומזומן מעיו"ט, וכ"כ בש"מ לדעת הרשב"א. והר"ן פ"ד דביצה כתב הטעם משום דלא מיחזי כמגבל לבניין דקיטמא לאו לבניין קיימא יעו"ש, ועיין לעיל או' נ"ט ודו"ק:

סו

סו) שם. ומותר לגבל אפר וכו' ולדעת ר"ת אפר נמי אסור לגבלו ביו"ט ופי' מ"ש בגמ' (ביצה ל"ב ע"ב) קיטמא שרי היינו להניחו כך כשהוא יבש לסתום פי התנור וקמ"ל דלא גזרינן דלמא אתי לגבל. והב"ד הטור וב"י. וכ"פ רש"ל ביש"ש פ"ד דביצה סי' י"ד. והב"ד שכנה"ג בהגב"י או' י"ג, ט"ז שם. מ"א שם. א"ר או' ט"ז. ר"ז או' כ"א וכתב ויש לחוש לדבריו. והא"ר שם כתב וע"י עכו"ם יש להקל. וכ"כ ח"א כלל פ"ה או' ו' והיינו כל היכא דאיכא פלוגתא אפשר אמירא לעכו"ם שרי דהוי ספק דרבנן ומ"מ י"ל דלא בכ"מ אמרינן כן. א"א או' ט"ז. וכ"ז באפר שמותר לטלטלו ביו"ט ועל דרך שכתוב בסי' תצ"ח סעי' ט"ו יעו"ש. וכ"כ האחרונים:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---