כף החיים/אורח חיים/תפט

כף החיים ‏ אורח חיים תפט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] בליל שני וכו'. ואומרים המעריבים השייכים לליל שני אף אם חל יום ראשון בשבת דבשאר חגים אם חל יום ראשון בשבת אומרים בליל שניה המעריבים של יום ראשון והשניה נדחית מ"מ ביום ב' של פסח אומרים לעולם המעריבים השייכים ליום שני משום בכורו לספירה. לבוש. מ"א ריש הסי' ח"י או' א' חק יוסף א' א' וה"ה שמחת תורה במו"ש אומרים מעריבים השייכים לש"ע אעפ"י שנזכר בהם גשם. והא דאין אומרים מעריבים בשבת משום שאין בקי יבוא להטות. א"א ריש הסי' וכ"ז למנהג אשכנזים והספרדים אין נוהגים בזה.

ב

ב) שם. מתחילין לספור העומר. הקשה הכ"מ פ"ו דסוכה היאך מברכין על הספירה ביו"ט שני ולא חיישינן לזילותא דיו"ט דהא מה"ט לא מברכין על הסוכה בשמיני ותירץ דהתם אומר על הכוס את יום ש"ע הזה ואם יברך על הסוכה סתרי אהדרי משא"כ כאן. א"נ כיון. דאינן בקיאין בקיבועא דירחא א"כ מדינא א"צ לישב בשמיני בסוכה לכן אין מברכין אבל הכא הוי איפכא דמדינא צריך לספור היום יעו"ש. והב"ד מ"א סק"א. וכ"כ הר"ן בסוף מס' סוכה. ועיין ח"י או' ב' שכתב עוד ישובים אחרים יעו"ש.

ג

ג) שם מתחילים לספור וכו'. והטעם שאין אומרים זמן בספירת העומר לפי שאינו אלא לזכר בעלמא זכר למקדש. ועוד שלא מצינו ברכת זמן אלא בדבר שיש בו שום הנאה כגון נטילת לולב שהיא באה לשמחה ותקיעת שופר לזכרון לאבינו שבשמים ומקרא מגילה דחס רחמנא עלן ופרקינן ופדיון הבן שמברך אבי הבן שהחיינו לפי שיצא מספק נפל דכל ששהה ל' יום באדם אינו נפל אבל לספירת העומר אין בו זכר לשום הנאה אלא לעגמת נפש לחרבן בית מאוויינו. כ"כ הר"ן סוף מס' פסחים בשם ס' המאור יעו"ש, וכ"כ הרשב"א בתשו' סי' קכ"ו. והלבוש כתב הטעם משום דהספירה היא משום צורך יו"ט וסמכינן אזמן דרגל ועי"ש שכתב עוד טעם אחר. וגם עיין באחרונים שכתבו עוד טעמים ואין להאריך בזה.

ד

ד) שם. מתחילין לספור וכו'. וכל בר נש דלא מני חושבנא דא אינון שבע שבתות תמימות למזכי לדכיותא דא לא אקרי טהור ולאו בכללא דטהור הוא ולאו הוא כדאי למהוי ליה חולקא באורייתא. זוה"ק פ' אמור דף צ"ז ע"ג יעו"ש. וזהו מלבד מה שביטל מ"ע למ"ד כמ"ש באו' שאח"ז.

ה

ה) שם. מתחילין לספור וכו'. דעת רוב המפ' דספירת העומר בזה"ז אינה אלא מדרבנן והוא זכר למקדש שהיו מקריבין מנחת העומר בשיתסר בניסן והיו מונים מיום הבאת העומר וכמאי דאמר אמימר במנחות פ' ר' ישמעאל דהוא זכר למקדש בעלמא ואמטו להכי מני יומי ולא מני שבועי ואף דשאר אמוראי אתמר התם דמנו יומי ושבועי לאו משום דפליגי עליה דאמימר בעיקרא דמילתא וסברי דספירת העומר בזה"ז דאו' אלא דלמצוה בעלמא מוני"ן את ישראל יומי ושבועי זוהי שיטת הראשונים. ברם הרמב"ם פ"ז דתמידין והרב החינוך סברי דמצות ספירת העומר גם בזה"ז דאו' ולפ"ז רבנן דבי רב אשי דמנו יומי ושבועי פליגי על אמימר דאינה זכר למקדש אלא מדאו' ופסק כוותייהו ודייק קצת לשון הש"ס לשיטה זו דקאמר אמימר מני יומי ולא מני שבועי אמר זכר למקדש הוא ואי אמרת דהוא זכר למקדש אליבא דכ"ע הו"ל למימר לא מני שבועי כיון דזכר למקדש הוא אבל השתא דנקט הא לישנא אמר זכר למקדש משמע דאמימר אמר הכי ולאו מילתא פסיקתא היא וכיוצא בזה כתבו ז"ל בדוכתי אחריני, ברכ"י או' א'. וכתב הר"ז או' ב' דהעיקר כסברת האומרים דבזה"ז אינה אלא מדרבנן. וכ"כ ח"א כלל קל"א או' א'.

ו

ו) שם. מתחילין לספור וכו'. ראיתי מדקדקים שבליל יו"ט שני נוהגין לעשות הסדר ואחרי ככלות הסדר כולו מברכין על ספירת העומר ונותנים טעם נכון על דרך האמת ונראין הדברים. אך מה נעשה דלפי הדין אסור לאכול עד שיספור ומה גם דבכל אורך הסדר קרוב שישכח מלספור. ברכ"י או' ה'. אמנם בס' נה"ש להרש"ש ז"ל דף כ"ה ע"ב בהנד"מ כתב דגם ע"פ הסוד צריך לברך ברכת העומר לבני חו"ל בלינ יו"ט ב' תיכף אחר תפילת ערבית כי מצות ספירת העומר היא מ"ע דאו' והסדר בלילה הזה לבני חו"ל הוא ממצוה דרבנן וכל אחד יש לו בחי' בפ"ע ולפיכך צריך לברך ברכת העומר תיכף אחר תפלת ערבית דיו"ט שני ולא יאחרנה אחר הסדר כמ"ש קצת המקובלים שאם יאחרנה הרי גורם לתת אחיזה לחיצונים יעו"ש. והביאו מחב"ר או' ב' יעו"ש.

ז

ז) שם. מתחילין לספור וכו'. מקודם שיספור טוב לומר פ' העומר בפ' אמור וידבר וכו' כי תבואו אל הארץ וכו' עד מנחה חדשה לה' ואח"כ יאמר פ"י דמנחות ר' ישמעאל אומר העומר וכו' ועיין לעיל סי' תכ"ט או' ו' ולקמן סי' ת"ץ או' ה' ודוק. ואח"כ יאמר נוסח זה הכתוב בסידור הרש"ש ז"ל ונוהגין לאומרו חסידי בית אל יכב"ץ ההולכים ע"פ דברי האר"י ז"ל.

ז) לשם יחוד קבה"ו בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י"ה בו"ה ביחודא שלים בשם כל ישראל הנה אנחנו באים לקיים מ"ע של ספירת העומר ימים ושבועות (בליל מ"ט לא יאמר כדכתיב וכו' וידלג עד לתקן את שורשה) [כדכתיב וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום] לתקן את שורשה במקום עליון. ויהי רצון מלפניך ה' ' ותרבה הדעת לעזרת ה' בגבורים. גם ה' יתן הטוב וארצנו תתן יבולה.

ז) ויהי רצון מלפניך ה' או"א שיתוקן בספירתנו זאת את אשר פגמנו במדות העליונות הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ. לך ה' הממלכה אחת לאחת (גם זה לא יאמר ליל מ"ט) [בשבעה שבועות תמימות אלה] על אבן אחת שבעה עינים (בליל שבת ויו"ט לא יאמר ותמחול וכו') ותמחול ותסלח את כל עונותינו וחטאתינו אשר פגמנו מנעורינו ועד היום הזה. וכשם שטהרת נפשות עמך ישראל מזוהמת נחש טומאת מצרים בצאת ישראל ממצרים בכח מצות ספירת העומר כן ברחמיך וחסדיך הרבים תטהר את נפשותינו מכל טומאה וחלאה שנדבק בה ונטהר ונתקדש בקדושה של מעלה. וכשם שעמד להם לישראל מצות העומר למגן וצנה בימי גדעון (עיין מד"ר פ' אמור סי' כ"ח) בימי יחזקיהו בימי יחזקאל בימי מרדכי ואסתר להכניע את כל איביהם ותנופה נלחם בם כן יעמוד לנו להכניע את כל אויבי נפשינו ומבקשי רעתינו. הפלא חסדיך מושיע חוסים ממתקוממים בימינך. עוררה את גבורתך ולכה לישועתה לנו ויהי נועם וכו' ה' יגמור בעדי ה' חסדך לעולם מעשה ידיך אל תרף. אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי. ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיי. ברכי נפשי את ה' ה' אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת. עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה. ואח"כ מברך.

ח

ח) ואחר הברכה יאמר הרחמן יחזיר עבודת ביהמ"ק למקומה במהרה בימינו. תו' מגילה ך' ע"ב ד"ה כל. ויכוין שע"י הברכה ממשיך אור מקיף וע"י אמירת הרחמן וכו' שהיא בחי' המעשה שהיה נעשה בבהמ"ק ממשיך אור פנימי. ואח"כ יאמר תפלת אנא בכח וכו' כולו בכל לילה ואח"כ יאמר מזמור אלהים יחננו ויברכנו וכו' כולו מעומד בכל לילה. וכשאומר המזמור יכוין בכל לילה תיבת א' מן המזמור דהיינו בליל ראשון יכוין בתיבת אלהים ובליל שני יחננו וכו' עד תשלום מ"ט ימים. וכן יכוין בכל לילה אל אות א' מפסוק ישמחו וירננו וכו' דהיינו בליל א' יו"ד של ישמחו בליל שני ש' של ישמחו וכו' עד תשלום מ"ט ימים. וכן כשאומר אנא בכח וכו' יכוין בכל לילה אל ר"ת של תיבה אחת דהיינו בליל א' יכוין אל א' של אנא ובליל שני ב' של בכח וכו' עד תשלום ששה ימים ובליל ז' יכוין בר"ת של הפסוק כולו דהיינו אבגית"ץ. וכן על זה הדרך בשבוע שני דהיינו בליל א' של שבוע שני יכוין באו' ק' של ר"ת קבל ובליל שני ר' של רנת וכו' ובליל ז' ר"ת של הפסוק כולו דהיינו קר"ע שט"ן. וכן על ד"ז עד תשלום ז' שבועות. כמבואר כ"ז בשער הכוו' בענין ספירת העומר דרוש י"א ופע"ח שער כ"ב פ"ג ופ"ה יעו"ש. ועיין לקמן או' ק"ו ועוד עיין לעיל סי' א' או' כ"ב ולקמן סי' תצ"ד או' ח' יעו"ש.

ט

ט) שם. ומתחילין לספור וכו'. ונשים פטורות מספירה דהוי מ"ע שהז"ג. הרמב"ם פ"ז מה' תמידין ומוספין דין כ"ד. וכ"כ בזוה"ק פ' תצוה דף קפ"ג ע"א. וכ"כ בשער הכוו' דף פ"ה ע"ג. מ"א סק"א. וכתב שם מ"א ומיהו כבר שוויא עלייהו חובה. וכ"כ ח"י או' ג' א"ר או' ב' חק יוסף או' ג' ר"ז או' ב'. מיהו מהר"ש שער אריה בכ"י ומהר"י לינגו בכ"י ערערו על הנשים שסופרות והב"ד הברכ"י או' כ"ב וכתב דאי נוהגות בלולב וכיוצא כר"ת גם בספירה ינהגו כארחייהו עכ"ל. וכתב שם הר"ז ואין חשש איסור במה שהן מברכות עליה אף שהן פטורות ממנה. אבל בס' שלחן שלמה כתב דעכ"פ לא יברכו דהא בודאי יטעו ביום א' וגם ע"פ הרוב אינם יודעים פירוש המילות יעו"ש. והב"ד מ"ב או' ג'. וכ"ז למנהג בני אשכנז שנוהגין הנשים לברך על מ"ע שהז"ג כמ"ש לקמן סי' תקפ"ט סעי' ו' בהגה יעו"ש אבל לנשי בני ספרד בלא"ה אין לברך אם רוצים לקיים מצות ספירת העומר רק אם אפשר יש לשמוע מאנשים ויתכוונו לצאת ואח"כ יספרו.

י

י) שם. מתחילין לספור וכו'. ואע"ג דגבי יובל כתיב ג"כ וספרת לך וכן בזבה כתיב וספרה לה רבנן גמירי להו דהאי וספרתם דגבי עומר הוא מנין ממש משא"כ באינך ספירות. כ"כ הר"ן בסוף מס' פסחים. ט"ז סק"א. ועיין תו' מנחות ס"ה ע"ב ד"ה וספרתם ולקמן או' ח"י ודוק.

יא

יא) שם. ואם שכח לספור בתחלת הלילה וכו'. שזמנו מתחלת ליל יום ט"ז בניסן שכן כתיב וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם וכו' ויום השבת ר"ל יום ראשון של פסח דעליה קאי שהוא יו"ט ששובתים בו ממלאכה וא"כ ממחרת השבת הוא יום ט"ז בניסן ומאותו היום מונים ז' שבתות שהם מ"ט יום ומדכתיב תמימות ש"מ שצריך להיות הז' שבועות תמימות ולא יחסר מהם כלום וא"כ צריכים להתחיל לספור מתחלת הלילה שנכנס יום ט"ז בניסן שאם ימתין בתוך הלילה וכ"ש עד למחרתו ביום ט"ז לא יהיו שבתות תמימות הילכך מצוה מ"ה לספור בתחלת הלילה. לבוש.

יב

יב) שם. הולך וסופר כל הלילה. ומ"מ תיכף שיזכור יברך ויספור ולא יאמר כיון שאחרתי אחרתי ואמתין עוד מעט לפי שכל מה שמתאחר יותר גורם אחיזה אל החיצונים ביותר וכמ"ש לעיל או' ג' ולא יאמר כיון שכבר ברכו הצבור לא איכפת אם אני מאחר לפי שכל מה שמתקן ופוגם האדם הוא למקום שנחצבה משם נשמתו כמ"ש בתיקונים תקון מ"ג בסופו ותיקון ע' בסופו ד"ה פתח ואמר וכו' וכ"כ בשער הגלגולים הקדמה י"א יעו"ש.

יג

יג) שם ומצוה על כל אחד וכו'. דכתיב וספרתם לכם שתהא ספירה לכל אחד ואחד. מנחות ס"ה ע"ב. פ"י דאי הוה כתיב וספרת לשון יחיד הוה משמע דסגי בספור של אחד בשביל כולם השתא דכתיב וספרתם דרשינן מיניה דבעינן ספירה לכל אחד ואחד. וכך פי' התו' ר"פ לולב הגזול וכ"כ הרא"ש שם. ב"ח וכ"כ ח"י או' ד' בשם כמה פו' דהספירה צ"ל לכל אחד וא' ולא ש"ץ בשביל כולם וכתב ואע"ג דשומע הוי כעונה ה"ד לענין ברכה כמ"ש בסעי' ג' בהגה אכן הספירה מתמעט מן הקרא להדיא וספרתם שיהא הספירה לכל אחד וא' כמו שדרשינן ולקחתם דגבי לולב שיהא לקיחה לכל א' וא' וכתב כי כ"ה כוונת הרשב"א שהביא בב"י יעו"ש. וכ"כ הלבוש דאין א' יוצא בספירת חבירו אפי' אומר אמן שכן משמעות וספרתם לכם שתהא ספירה לכל אחד וא' וכ"כ חק יוסף או' ד' מיהו דעת המ"א סק"ב נראה דיוצא בספירת הש"ץ אם נתכוון אליו יעו"ש וכ"ה דעת הפר"ח וכתב שכ"ה דעת הרשב"א יעו"ש. וכ"נ דעת הברכ"י או' ו' וכ"כ הער"ה או' א' ומשמע מדברי הפו' הס' דאפי' לכתחלה יכול לצאת בשמיעה אם כוון שומע ומשמיע אבל המאמ"ר או' א' כתב דוקא בדיעבד יצא יעו"ש. נמצא דדבר זה בפלוגתא שניא וע"כ אם כיון לש"ץ יחזור ויספור בלא ברכה. ומ"מ משמע מדברי הפו' הנז' דלענין ברכה לכ"ע יכול לצאת מש"ץ אם כיון שומע ומשמיע אכן אין נוהגין עתה לצאת בברכת ש"ץ כלל רק כל אחד מברך וסופר לעצמו כמ"ש השע"ת או' ו' ומ"ב או' ה' ושאר האחרונים.

יד

יד) ועיין כנה"ג בהגה"ט שכתב נהגו לברך הקהל תחלה ואח"כ הש"ץ ובקצת מקומות הש"ץ מברך תחלה ואח"כ כל הקהל יעו"ש. וכ"כ היפ"ל ח"ב או' ג' דבעירם אזמיר יע"א יש מקומות שנהגו לברך הקהל תחלה ואח"כ הש"ץ ויש מהם להיפך דהש"ץ מברך תחלה ואח"כ כל הקהל ואלו ואלו יש להם על מה שיסמכו רק שיתנו דעתם שלא לצאת בברכת הש"ץ יעו"ש.

טו

טו) שם. וצריך לספור מעומד. כ"כ הרא"ש בסוף פסחים וכי מברכי מברכינן מעומד דת"ר בקמה תחל לספור אל תקרי בקמה אלא בקומה. ב"י. לבוש. ט"ז סק"ב. ועיין בכ"מ ה' תמידין ומוספין דין כ"ג שכתב בשם הר"י בן גיאת שזה קבלה מפי רבותינו ואסמכוה אקרא יעו"ש. והב"ד א"א או' ג'.

טז

טז) שם. וצריך לספור מעומד. ואם מנה מיושב יצא. הרמב"ם ה' תמידין ומוספין דין כ"ג. מ"א סק"ג. ח"ו או' ה' א"ר או' ב' חק יוסף או' ה' ר"ז או' ד' ח"א כלל קל"א או' ד'.

יז

טוב) שם. ולברך תחלה. ואם מנה ולא בירך יצא ואינו חוזר ומברך. הרמב"ם שם דין כ"ה. וכתב שם הכ"מ פשוט הוא דברכות אינם מעכבות.

יח

חי) שם. ולברך תחלה. והא דמברכין על ספירת העומר וזבה אין מברכת דהא כתיב וספרה לפי שאם תראה תסתור לכך אין לה לברך. תו' כתובות ע"ב ד"ה וסערה. וכ"כ התו' במנחות ס"ה ע"ב ד"ה וספרתם. ועיין מ"ש הרדב"ז סי' כ"ז ומ"ש עליו הפר"ח וח"י או' ו' והסכימו לדברי התו' יעו"ש. ועוד עיין לעיל או' יו"ד.

יט

יט) שם. ולברך תחלה. וצריך לומר ספירת העומר שהוא ר"ת ס"ה כמספר שם אדני כמ"ש בשער הכוו' דף פ"ה ע"ד ויעו"ש טעם בסוד.

כ

ך) שם. וסופר הימים וכו'. ופשוט דמותר לספור בכל לשון ודוקא בלשון שמבין ואם אינו מבין לה"ק וספר בלה"ק לא יצא דהא לא ידע מאי קאמר ואין זה ספירה. מ"א סק"ב. חק יוסף או' ח' דה"ח או' ד' ר"ז או' יו"ד. מיהו בשאלת יעב"ץ סי' קל"ט חלק על דברי מ"א הס' וכתב דאף אם אינו מבין בלה"ק יצא יעו"ש והביאו הברכ"י או' א' שע"ת או' ג' וכ"כ הער"ה או' ג' וע"כ נראה דאם ספר בלה"ק ואינו מבין יש לחזור ולמנות בלשון שמבין בלא ברכה לאפוקי נפשיה מפלוגתא.

כא

כא) שם. וסופר הימים והשבועות. כדאיתא במנחות ס"ו ע"א מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי והטעם כתב הלבוש מדכתיב תחל לספור שבעה שבועות וכן וספרתם לכם וכו' שבע שבתות תמימות וכו' משמע שצריך לספור שבועות. ומדכתיב תספרו חמשים יום משמע שצריך לספור ימים לכך סופרים שליהם עכ"ל.

כב

כב) שם. וסופר הימים והשבועות. ואם ספר הימים לחוד ולא ספר השבועות דעת מהר"ש הלוי חא"ח סי' ה' דלא יצא וצריך לחזור ולמנות בברכה יעו"ש אבל הכנה"ג בהגב"י חלק עליו וכתב דבדיעבד יצא יעו"ש וכ"כ מ"א סק"ד. ח"י או' ח' והא"ר או' י"ד כתב דדוקא בתוך ימי השבוע כגון בשמונה אף שלא הזכיר אלא היום שמונה ימים ולא סיים שהם שבוע א' ויום א' א"צ לחזור ולמנות אבל בסוף כל שבוע ושבוע צריך לחזור ולמנות ולברך כשלא הזכיר שבועות יעו"ש. וכ"כ הפר"ח דאם מנה יומי ע"ד משל שהם ז' ימים ואמר היום ז' ימים לעומר ולא סיים שהם שבוע אחד לא קיים מצות חכמים כתיקנה וצריך לחזור ולספור בברכה יעו"ש וכתב חק יוסף או' ט' כיון דפלוגתא דרבוותא היא יש לחזור ולספור בלא ברכה. וכ"כ י"א בהגה"ט. נה"ש או' א' א"א או' ד' ש"ז דף רצ"ז או' י"ט. ר"ז או' ו' ח"א כלל קל"א או' א' ואם לא נזכר עד ליל שלאחריו ימנה מכאן ואילך בברכה מידי אמי שהוא מסופק אם דילג יום א' נה"ש שם. ועיין לקמן סעי' ח'.

כג

כג) ואם מנה שבועות לבד נמי יצא כמ"ש הטור. מ"א שם. ור"ל כמ"ש הטור בשם ראבי"ה י"א שא"צ למנות הימים רק עד שיגיע לשבוע כגון היום יום אחד עד שיגיע לז' ימים ואז יאמר היום שבעת ימים שהם שבוע אחד אבל מכאן ואילך א"צ למנות ימים של שבוע שעברה עם השבוע הבא אלא ביום ח' יאמר היום שבוע א' ויום א' וכן ביום ט' עד שיגיע לי"ד יאמר היום ארבעה עשר ימים שהם ב' שבועות וביום ט"ו יאמר היום ב' שבועות ויום אחד וכן לעולם עכ"ל וכ"כ ח"י או' ח' ומחה"ש ור"ל ניהי דלא ק"ל הכי מ"מ בדיעבד יצא וכמ"ש המחה"ש. מיהו אם ביום ז' או ביום י"ד לא הזכיר הימים אפשר דלא יצא וכ"כ א"ז בשם ר"י. ח"י שם. אמנם הא"א או' ד' כתב ראוי לחזור ולספור בלא ברכה בכל גווני כי סב"ל. וכ"כ הר"ז שם. ח"א שם.

כד

כד) ואם ספר בר"ת כגון שאמר היום ב' לעומר או' ג' לעומר אין לו לחזור ולברך וחוזר ומונה בלא ברכה. עו"ש או' א' ח"י או' ח' א"ר או' ה' חק יוסף או' ט' א"א או' ד' ר"ז או' ז' וכן הברכ"י או' ט' הביא פלוגתא בזה וכתב וטוב לחזור ולמנות בלי ברכה יעו"ש. והביאו סידור בי"ע או' י"א. שע"ת או' ו' ואם לא חזר וספר אפ"ה יש למנות הימים הבאים בברכה. עו"ש שם, וכ"כ לעיל סוף או' כ"ב. וכ"כ הר"ז או' כ"ה דבכ"מ שנת' שצריך לחזור ולספור בלא ברכה מחמת הספק אם לא חזר וספר יספור בשאר הלילות בברכה. וכ"כ מ"ב או' ל"ח.

כה

כה) ונראה דזה שמנה בר"ת אותה הלילה טוב שיהיה ש"ץ ויברך דהגם דבשכח כתבנו דאינו יכול להיות ש"ץ הכא שאני דק"ל אף שיצא מוציא וכ"ש בזה דאיכא מ"ד דלא יצא ופשוט, ברכ"י בשיו"ב או' א' ש"ץ דף רצ"ז או' ך' זכ"ל או' ע' סי' תפ"ט סק"ו, בי"ע שם. מיהו לפי מ"ש לעיל סוף או' י"ג ואו' י"ד דלא נהגו לצאת בברכת ש"ץ כ"א כל אחד מברך וסופר לעצמו א"כ אין לו להיות ש"ץ ולברך כיון שאינו רק לעצמו אלא צריך למנות בלא ברכה. וכ"כ השע"ת או' ו'.

כו

כו) אם מנה בר"ת במילוי אותיות כגון יו"ד אל"ף וכיוצא גם בזה חוזר ומונה בלא ברכה. ברכ"י או' יו"ד. ש"ץ שם. בי"ע שם. או שיהיה הוא הש"ץ באותו הלילה. בי"ע שם. וכבר כתבנו באו' הקודם דלפי מה שנהגו שלא לצאת בברכת ש"ץ אינו יכול להיות ש"ץ ולברך אלא חוזר למטת בלא ברכה.

כז

כז) מי שהיה כותב לחבירו כתב ביה"ש וכתב ריש מילין טו"ב לספירה וכיוצא יש מי שנסתפק אם יצא י"ח בכתיבה זו והביאו הברכ"י או' י"ד והאריך קצת בזה והעלה דיחזור וימנה בברכה יעו"ש. והביאו ש"ץ שם. בי"ע או' ע"ו. וכ"כ השע"ת או' ו'.

כח

כח) מי שהיה כותב לחבירו כתב ביה"ש וכתב בו היום כך וכך לספירה נחלקו בו האחרונים אם יצא ידי ספירה בכתיבה זו ודעת הרב שבות יעקב ח"א סי' ל' דיצא ולא יחזור לברך וכ"ה דעת קול אליהו ח"א סי' ל' והרב אגירה באהליך די"א אבל דעת הברכ"י שם דלא יצא. והב"ד בי"ע או' י"ד וכתב דלענין דינא דיחזור לספור בלא ברכה. ועיין לקמן או' פ"ד.

כט

כט) מי שהיה קורא בש"ע בליל ח' לספירה וקרא שם ואם היום ח' אומר היום שמונה ימים שהם שבוע אחד ויום אחד לא יצא בזה י"ח ספירה כיון שכוונתו לקריאה בתורה ותלמוד גדול ועוקר כוונת המצוה ואפי' למ"ד א"צ כוונה. הלק"ט ח"א סי' קי"ד. אבל הער"ה או' ב' כתב עליו דליתא דבר"פ היה קורא דייקינן ממתני' דהיה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כיון לבו יצא ש"מ מצות א"צ כוונה וא"כ הו"ל כדין מי ששואל אותו חבירו וכו' עכ"ל ומיהו עיין בי"ע או' י"ג שכתב שיש לחלק בין ק"ש לספירה. ומ"מ סיים דלעניין דינא יחזור וימנה בלא ברכה יעו"ש. וכבר כתבנו לעיל בשם האחרונים דכל שיש ספק אם יצא וצריך לחזור ולמנות בלי ברכה אם לא חזר ומנה יכול למנות בימים הבאים בברכה מידי שהוא מסופק אם דילג יום א' כמ"ש לקמן סעי' ח' יעו"ש.

ל

ל) האומר לחבירו בליל ל"ג לעומר אל תאמר ודוי שהוא ל"ג לעומר יכול לספור ולברך אח"כ ולא נפטר בזה. כנה"ג בהגב"י משם מהר"ש הלוי סי' ה' ועי"ש שהסכים עמו בזה עם דהוא ז"ל ס"ל דאם משיב בר"ת יצא ואפי' אם לא הזכיר אלא ימים מ"מ בנידון זה שלא היתה כוונתו לומר חשבון כלל אלא לומר שהוא יו"ט ושלא יאמר וידוי יכול לחזור ולברך יעו"ש. שו"ג או' ט"ו זכ"ל או' ע' כר"ש.

לא

לא) שם. היום וכו'. ולא יאמר שהיום דמשמע שהוא נתינת טעם למה שלמעלה ממנו אלא יאמר היום יום וכו' לבוש. ט"ז סק"ג. מ"א סק"ה. מיהו ח"י או' ט' כתב דמי שאומר שהיום לא אשתבש ויש לו על מי שיסמוך יעו"ש. וכ"כ א"ר או' ז' חק יוסף או' יו"ד. אמנה בשער הכוו' דף פ"ה ע"ד כתב שי"ל היום וכו' וכן הסכים השל"ה דף קמ"ג ע"א וכ"ה בסידור הרש"ש ז"ל. וכ"כ הר"ז או' ה' ח"א כלל קל"א או' א' וכן עמא דבר.

לב

לב) שם. הגה בעומר. וכ"ה דעת הט"ז סק"ג וכתב שכן מנהגם יעו"ש. והביאו ח"י או' ע' וכתב אבל באמת רוב נוסחת ישינים כתבו שי"ל לעומר וכ"ה בכלבו סי' נ"ה ותניא וש"ל ותשו' הרשב"א סי' תנ"ז שהביא ב"י והר"ן סוף מס' פסחים וכ"כ השל"ה אלא שסיים ומ"מ אין לשנות המנהג שנהגי מקדם כי יש להם על מה שיסמוכו יעו"ש. וכ"כ א"ר או' ז' חק יוסף או' י"א. ר"ז או' ז' אמנם בשער הכוו' שם כתיב לאמר היום יום אחד לעומר. וכ"כ השל"ה דף קמ"ג ע"א והביאו א"א או' ה' וכתב וכן מנהגינו. וכ"כ השע"ת או' ח' דגהגו במדינתנו ע"פ האר"י ז"ל יעו"ש. וכ"כ המאמ"ר או' ב' יפ"ל ח"ב או' ז' ומיהו כתב שם המאמ"ר דאין קפידא בזה דאפי' לא הזכיר עומר כלל אין קפידא כמבואר ברשב"א ופו' יעו"ש. אך היותר ראוי לומר כך וכך לעומר כדי לבאר יותר כמ"ש בתשר הרשב"א הנז' ומביאו ב"י. ועיין לקמן או' נ"ו.

לג

לג) שבועות וימים הם לשון זכר כדכתיב שבעה שבועות. מ"א סק"ה. ולכן יאמר שבוע אחד ולא אחת. וכן שני שבועות ולא שתי. ושלושה ארבעה חמשה ששה שבעה כולם בה' בסוף תיבה. מחה"ש. יאמר לעולם מנין המועט קודם כגון אחד ועשרים יום. מ"א שם. עד עשרה אומר ימים ומאחד עשר ולמעלה אומרים יום וזה דרך צחות לשה"ק. ש"ל סי' ע"ג. ח"י או' יו"ד. חק יוסף או' י"ב. מחה"ש שם, וכתב שם המחה"ש דבדיעב"ד אין זה מעכב יעו"ש. וכ"כ הפר"ח ססעי' זה דבדיעבד פשיטא דבכל גוונא יצא. וכ"כ ח"א כלל קל"א או' יו"ד. מ"ב או' ט'.

לד

לד) שם. ואז יאמר היום שבעת ימים שהם שבוע אחד בעומר. אמנם בא"ח וכלבו כתוב היום שבעה ימים לעומר שהם שבוע א' וכן בכולם תיבת לעומר היא קודם תיבת שהם והכי מוכח מדברי הר"ן שהביא הב"י וכ"ה ברי"ו נ"ה ח"ד ובשאר פו'. והב"ד המאמ"ר או' ג'. אלא שכתב ליישב המנהג שכתב בש"ע. וכתב ומיהו יש מקומות שנוהגין לומר תיבת לעומר קודם תיבת שהם וכדברי הראשונים יעו"ש. וכ"כ בסידור הרש"ש ז"ל ובסידור רב יעב"ץ ע"פ דברי האר"י ז"ל היום כך וכך לעומר שהם כך שבועות וכך ימים.

לה

לה) שם. יאמר היום ארבעה עשר ימים וכו'. ובהרד"א דף פ"ט ע"ב כתב שאומר היום ארבעה עשר יום וכו'. וכ"כ בא"ח דפ"ג ע"ד. וכ"כ לעיל או' ל"ג דמאחד עשר ולמעלה אומרים יום. וכ"כ הר"ז או' ה' יפ"ל ח"ב או' ח' וכ"ה בסידור הרש"ש ז"ל.

לו

לו) שם. ועל ד"ז מונה והולך עד מ"ט יום. ואם בליל ט"ל אמר ארבעים חסר אחד לעומר כתב בס' פרי הארץ סי' יו"ד בשם מהר"י מולכו דיצא יעו"ש. י"א בהגה"ט. ש"ץ דף רצ"ז או' כ"א. סידור בי"ע או' כ"ח. ונראה פשוט דלהפר"ח ומהר"ש הלוי דס"ל דאם מנה הימים לחוד לא יצא צ"ל דכאן מנה ג"כ השבועות הא לא"ה לא יצא לדידהו ז"ל. זכ"ל או' ע' וה"ד בשמונה כך בברכה אבל באם שאלו חבירו כמה לעומר ומשיבו ארבעים חסר א' אפשר דלא הוי מנין כלל ויחזור לספור בברכה. פרי הארץ שם. ש"ץ דף רצ"ז סוף או' כ"ב. פ"ת. מיהו הזכ"ל שם כתב דלכנה"ג שחלק על מהר"ש הלוי ולא שני ליה בין כשבירך לכשלא בירך אלא דמשיב לשואלו דבר ה"ה הכא דלדידיה אינו יכול למנות עוד בברכה יעו"ש. ועיין לעיל או' כ"ב ולקמן או' נ"ז.

לז

לז) [סעיף ב'] אם טעו ביום המעונן וכו'. זהו מתשו' הרשב"א סי' קנ"ד ומבואר שם שהקהל התפללו גם מעריב קודם ולענין מעריב א"צ לחזור ולהתפלל משום טירחא דציבורא (כדלעיל סי' רס"ג סעי' י"ד ועיין בדברינו לשם) אבל לענין ספירת העומר לא משגחינן בטרחא דידהו דהיכי לימא היום עשרה ימים לעומר ואינם אלא תשעה כי אותו יום תשיעי הוא ולא עשירי עד צאת הכוכבים יעו"ש והב"ד ב"י.

לח

לח) שם. וברכו על ספירת העומר. ואח"כ נתפזרו העבים ונודע שהיה קודם ביה"ש. ר"ז או' י"ב.

לט

טל) שם. חוזרים לספור משתחשך. ומסתברא דחוזר לספור בברכה כיון שבירך בלא זמנו. שו"ג או' י"ב. וכ"כ העו"ש או' ב' אלא שכתב שם העו"ש דאם היה מפלג המנחה ואילך חוזר ומונה בלא ברכה והב"ד ח"י או' י"ב. וכ"כ הר"ז שם. מיהו הא"ר או' יו"ד כתב דדוקא אחר שהתפלל מעריב אבל קודם מעריב מונה בברכה יעו"ש. וכ"מ בפסקי תו' מנחות או' קצ"ב שכתבו י"א דלאחר שהתפללו ערבית כיון דהוי לילה לענין ק"ש ותפלה הוי לילה ג"כ לענין עומר עכ"ל. נמצא דדבר זה בפלוגתא שניא דא"כ לפי מה דק"ל דברכות אין מעכבות וסב"ל ע"כ כל שספר מפלג המנחה ולמעלה יש לחזור ולמנות כשתחשך בלי ברכה. ועיין לקמן או' מ"ה.

מ

מ) שם. והמדקדקים אין סופריה עד צאת הכוכבים וכו'. כ"כ בתשו' הרשב"א הנז' והב"ד ב"י. והרא"ש כתב בסוף מס' פסחי' בשם רי"ו דספק חשיכה יכול לברך וכ"כ הטור מיהו התו' במנחות ס"ו ע"א כתבו על סברא זו דאינו נכון וכ"כ הר"ן סוף מס' פסחים. והב"ד ב"י. וכ"כ ב"י על דברי הרשב"א הנז' דכן מנהג העולם. והב"ח כתב דמנהג העולם עכשיו לברך בספק חשיכה אבל קודם ספק חשיכה פשיטא דאין לברך ואפי' בע"ש. ודלא כמ"ש במנהגים בשם הראב"ן עכ"ל. וכ"כ רש"ל בתשו' סי' י"ג. אמנם הלבוש כתב כדברי הרשב"א והש"ע דראוי שלא למנות עד צאת הכוכבים. וכ"כ מט"מ סי' תרס"ד דהרש"ל ז"ל לא היה סופר עד צאת הכוכבים יעו"ש. וכ"כ א"ר או' יו"ד ר"ז או' י"ב. ש"ץ דף רצ"ו או' ד'. סידור בי"ע או' ב'.

מא

מא) שם. עד צאת הכוכבים וכו'. ואם טעה וספר ביה"ש יצא. מ"א סק"ו. מיהו הא"ר שם כתב כיון דאיכא למ"ד דספירה בזה"ז דאורייתא ראוי לחזור ולמנות בלא ברכה יעו"ש. וכ"כ המש"ז או' ה' לכתחלה לא יספור עד צ"ה ואם ספר ביה"ש יספור אח"כ בלא ברכה.

מב

מב) וכתב הרב החסיד של"ה דף קמ"ג ע"ב במקום שיש חבורה שמתפללין ערבית בזמנו אחר צאת הכוכבים ראוי להתחבר להם בימי הספירה כי אז מצוה גוררת מצוה מצות ק"ש בזמנה וספירת העומר בצבור והב"ד ח"י או' ט"ז. ש"ץ שם.

מג

מג) שם. עד צ"ה. ומותר לספור אחר צ"ה אפי' לא התפלל. מ"א סק"ז. ר"ז או' ט"ז. סידור בי"ע או' ג' ומ"מ ראוי להקדים תפלת ערבית לספירה שתפלת ערבית תדירה והספירה אינו תדירה ותדיר קודם לשאינו תדיר. ר"ז שם.

מד

מד) שם. וכן ראוי לעשות. ויש מחמירין שלא לספור העומר כל זמן שלא עבר שעה ורביע אחר שקיעת החמה מעל פני הארץ מפני סברת ר"ת דסובר דכל השעה אחר שקיעת הנז' עדיין יום ודאי והרביע שעה שאחריה היא ביה"ש ולכן אין סופרין עד עבור השעה ורביע הנז' דאז הוא אחר ביה"ש ויש מהם שגוערין ומבזין למי שסופר קודם זמן זה. והרב בתי כהונה ח"ב סי' ד' העמיד וקיים מנהגן של צבור שסופרין כל שרואין הכוכבים שכבר יצאו שבזה מדקדקין שלא לספור כל עוד שאין יציאת הכוכבים ומנהגם ראוי להתקבל בסבר פנים יפות ואין לערער על מנהג זה ובפרט דלרוב פו' ספירת העומר בזה"ז דרבנן וכל המערער ובא לבטל מנהגם מגרעות נתן שגורם לכמה בני אדם להתבטל ממצות הספירה, וגם אין לדקדק במי שיספור בתוך הרביע הראשון כי הוא ספק חשיכה לדעת זה דדעת רובא דרבוותא דשפיר דמי. וכן נתפשט המנהג ברוב תפוצות ישראל לספור מיד אחר צאת הכוכבים. אבל בעה"ק טבריא תובב"א נהגינן כס' ר"ת ואין סופרין עד אחר עבור שעה ורביע מהלילה. סידור בי"ע שם. ועיין לעיל סי' רס"א או' א'.

מה

מה) [סעיף ג'] המתפלל עם הצבור מבע"י וכו'. וקשה למה מונין הקהל מבע"י אטו ברשיעי עסקינן ונראה דלא דוקא מבע"י אלא מספק חשיכה כמ"ש בסמוך והוא רוצה לחזור ולברך בצ"ה. ט"ז סק"ו. וכ"כ בביאורי הגר"א. ר"ז או' י"ב. מיהו ח"י או י"ג כתב על דברי הט"ז הנז' שהוציא דברי הפו' מפשטן ומה שמברכין הקהל מבע"י אע"ג דזמן הספירה עכ"פ בספק חשיכה ולא מקודם אליבא דכ"ע מ"מ מברכין מבע"י כדי להוציא ע"ה שאינם מונים בלילה כמ"ש הלבוש וסומכין כמו שסומכין בתפלת ערבית וק"ש שקורין מבע"י כמ"ש לעיל סי' רל"ה יעו"ש. וכ"כ א"ר או' י"א. חק יוסף או' ט"ז. מאמ"ר או' ה' נה"ש או' ג'. ונ"מ לפי מ"ש מור"ם אח"כ אם היה דעתו שלא לצאת יחזור ויברך וכו' דמשמע הא אם לא נתן דעתו שלא לצאת אפי' אם היה מפלג המנחה אינו חוזר ומברך. ועיין לעיל או' ט"ל.

מו

מו) שם. מונה עמהם בלא ברכה וכו'. ויכוין בלבו אם אזכור בלילה אין אני מכוין לצאת בספירה זו. מ"א סק"ז. מאמ"ר או' ה' סידור בי"ע או' ה' מ"ב אות ט"ז.

מז

מז) שם. ואם יזכור בלילה וכו'. משמע דאם לא זכר בלילה עלתה לו הספירה ואעפ"י שלא בירך דברכות אינם מעכבות וכ"מ מדברי הרד"א שהביא ב"י שכתב מימר אמר אם אזכור בלילה בביתי אחזור ואברך כדין ונמצא שלא ברכתי לבטלה ואם אשכח הרי מניתי ימים ושבועות למצוה עכ"ל. משמע דאם שכח קיים המצוה מה שספר עם הצבור מבע"י. מיהו הפר"ח כתב כל שמנה מבע"י לא קיים מצות ספירה ולא יצא י"ח ואם לא נזכר בלילה לספור יספור בשאר הימים בלא ברכה כדלקמן סעי' ח' יעו"ש. והב"ד הזכ"ל או' ע'. ור"ל כמו בסעי' ח' במי ששכח ולא ספר יום א' שסופר שאר הימים בלא ברכה יעו"ש. אמנם בפסקי תו' מנחות או' קצ"ד כתבו יש בני אדם בעוד שהיום גדול סופרים בלא ברכה ובלילה מברכין ואין נראה דהא יצאו מספירתם הראשונה דאין הברכות מעכבות והוי ברכה לבטלה עכ"ל. וא"כ זה שכיון שאם לא זכר בלילה תעלה לו הספירה שספר מבע"י לדברי הפסקי התו' שכתבו שיצא בספירה הראשונה יכול לספור בשאר הימים בברכה וכ"מ ממ"ש לעיל או' ט"ל ואו' מ"ה די"א דיוצא במה שספר אחר פלג המנחה יעו"ש וכבר כתבנו לעיל סוף או' כ"ט דכל שיש ספק אם יצא יכול למנות בשאר הימים בברכה כמו בסעי' ח' וא"כ ה"ה לכאן יש פלוגתא אם יצא יכול לספור בשאר הימים בברכה.

מח

מח) שם. בהגה. אם היה דעתו שלא לצאת וכו'. פי' לאפוקי אם מתכוין לצאת והמברך כיון להוציאו שאינו חוזר ומברך. עו"ש או' ג' מיהו המ"א סק"ח כתב דאף אם היה סתם אסור לברך שנית כיון די"א מצות א"צ כוונה יעו"ש. והא"ר או' י"ב כתב הטעם משום דק"ל דבמצות דרבנן א"צ כוונה וספירה בזה"ז דרבנן ומשו"ה אף אם היה סתם אסור לברך שנית יעו"ש. וכ"כ הער"ה או' ה' ועיין עוד מזה לעיל סי' ס' או' ז' ובדברינו לסי' תע"ה סעי' ד' יעו"ש.

מט

מט) שם בהגה. ויברך ויספור בלילה. דכיון שהיה דעתו שלא לצאת לכ"ע לא יצא. ער"ה שם בשם כמה פו' דלא כהרא"ה יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' י"ב. ועיין לעיל סי' תע"ה או' נ"ט.

נ

נ) שם בהגה. ויברך ויספור בלילה. ואפי' בע"ש שכבר קיבל שבת וגם התפלל עם הציבור אפ"ה יברך ויספור בלילה כיון שלא רצה לצאת במה שספר עמהם ביה"ש. מ"ב או' ח"י.

נא

נא) [סעיף ד'] מי ששואל אותו חבירו ביה"ש וכו'. נקט ביה"ש משום די"א דיוצא בספירת ביה"ש כמ"ש לעיל או' מ' וכ"ש אם שואל אותו אחר צה"כ שצריך ליזהר מלהשיב היום כך וכך.

נב

בנ) שם ביה"ש וכו'. ולפי מ"ש לעיל או' ט"ל ואו' מ"ז די"א דיוצא בספירת פלג המנחה ומעלה א"כ מפלג המנחה ומעלה צריך ליזהר מלהשיב היום כך וכך. וכ"כ הר"ז או' ט"ו.

נג

גנ) שם. שאם יאמר היום כך וכו'. ואם אמר כך וכך ולא אמר היום לית לן בה. ט"ז סק"ז. מ"א סק"ט. מאמ"ר או' ו' ש"ץ דף רצ"ז או' כ"ב. דה"ח או' ט' ר"ז או' י"ד. מיהו דעת הא"ר או' י"ג אף אם לא אמר היום יצא יעו"ש. וכ"ה דעת חק יוסף או' ח"י יעו"ש. וע"כ יש ליזהר לומר אתמול היה כך.

נד

דנ) שם. שאם יאמר היום כך וכו'. ואף בלשון לע"ז לא ישיב לו היום כך וכך. א"א או' ט' דה"ח שם. מ"ב או' ך'.

נה

הנ) שם שאם יאמר היום כך וכו'. ואף שבועות בלא ימים או ימים בלא שבועות לא ישיב כיון דאיכא פלוגתא בזה וי"א שיצא כמ"ש לעיל או' כ"ב ואו' כ"ג. יעו"ש.

נו

ונ) שם אינו יכול לחזור ולמנות וכו'. ואע"ג דלא אמר בעומר יצא בדיעבד. מ"א סק"י. ח"י או' ט"ו. חק יוסף או' י"ט. ר"ז או' י"ד. ח"א כלל קל"א או' ז' מ"ב או' כ"א. ועיין לעיל סוף או' ל"ב.

נז

זנ) שם. אינו יפול לחזור ולמנות וכו'. ואע"ג דלא כיון לצאת כמ"ש סעי' ג' מ"א שם. ור"ל כמ"ש סק"ח על סעי' ג' דיש לחוש לי"א מצות א"צ כוונה ואין לברך מספק יעו"ש וכ"כ ח"י שס אע"ג דק"ל מצות צריכה כוונה כמ"ש לעיל סי' ס' אפ"ה אין לברך כאן שנית כמ"ש בשם המ"א וכתב עוד דאפשר דזה מיקרי כוונה כיון שמתכוין עכ"פ לומר כמה ימי ספירה ומצותו הוא רק סיפורא בעלמא עכ"ל. והער"ה או' ו' כתב הטעם משום דבמצוה דרבנן א"צ כוונה וספירה בזה"ז דרבנן יעו"ש. וכ"כ ח"א שם. ועיין לעיל או' מ"ח.

נח

חנ) שם. אינו יכול לחזור ולמנות וכו'. אבל השואל יכול לספור בברכה אף ששמע כבר הסיפור מהמשיב דמ"מ בשעה ששמע היה בדעתו לחזור ולספור אבל המשיב לא היה בדעתו בפי' בשעת התשו' שרוצה לחזור ולספור שנית אח"כ אף שבאמת כן הוא מ"מ כיון שלא היה בדעתו בפי' יצא י"ח להאומרים שא"צ כוונה. ר"ז או' י"ד. משמט דאם כיון בפי' שלא לצאת אלא רק להודיע לחבירו מנין הימים לא יצא ויחזור ויספור בברכה. וכ"כ הפר"ח. מ"ב או' כ"ב. מיהו הא"ר או' י"ג כתב להוכיח מדברי הרד"א דאף שמכוין שלא לצאת יצא אלא שחזר לומר אפשר דגם הרד"א מודה דמכוין שלא לצאת אינו יוצא יעו"ש. וע"כ לכתחלה אף אם מכוין בפי' שלא לצאת אין להשיב אלא אתמול היו כך ובפרט לדעת הרא"ה שהביא ב"י סי' תקפ"ט דס"ל שאפי' עומד וצווח שאינו רוצה לצאת ידי אותה מצוה יצא ואע"ג דלא ק"ל הכי כמ"ש לעיל או' מ"ט מ"מ לכתחלה יש ליזהר.

נט

טנ) שם. אינו יכול לחזור ולמנות וכו'. עיין ט"ז סק"ז שכתב דכאן לא מזהיר אלא לכתחלה שירחיק מזה מה דאפשר אבל אם אירע שא"ל תשובה של יום זה ודאי לא יצא וצריך לחזור ולמנות בברכה יעו"ש. אמנם ח"י או' ט"ו כתב על דברי הט"ז הנז' שדבריו תמוהים במה שמפרש דברי הש"ע שמשמעות לשונו להיפך יעו"ש. וכן תמה עליו חק יוסף או' ך' וכ"כ המאמ"ר או' ו' על דברי הט"ז הנז' דאין מחוורין ואינו במשמעות הש"ע והפו' וסיים דאין לסמוך עליו בזה יעו"ש. וכ"כ האחרונים כמשמעות דברי הש"ע דכל שהשיב היום כך וכך אינו חוזר למנות בברכה.

ס

ס) שם. אינו יכול לחזור ולמנות בברכה. אבל חוזר ומונה בלא ברכה. עו"ש או' ד' וכבר כתבנו כמה פעמים דבכל ספק יש לחזור ולמנות כשתחשך בלא ברכה ואם אפשר יש לכוין על ברכת אחרים לצאת וגם הם יכוונו עליו להוציאו ואח"כ יספור. ואם שכח ולא חזר וספר באותו הלילה יכול לספור בשאר הימים בברכה כמ"ש לעיל סוף או' כ"ט יעו"ש:

סא

סא) שם. אינו יכול לחזור ולמנות בברכה. מי ששאל לחבירו בלשון שאלה בזה הלשון ד' ימים הם בזה הלילה והשיב לו הן עיין זכ"ל או' ע' שכתב כיון דפוסקי מספקא ליה כ"ע יודו דלא יצא דאין דרך למנות בלשון שאלה ויוכל לספור בברכה וכ"ש המשיב יעו"ש.

סב

סב) שם. אבל קודם ביה"ש וכו'. עיין לעיל או' נ"ב.

סג

סג) שם. הגה וכשהגיע הזמן וכו'. לאו דוקא אלא חצי שעה קודם. ברכ"י סי' רל"ב סוף או' ה' וכ"מ מדברי העו"ש או' ד' וכ"ה דעת המ"א ס"ק י"א. א"ר או' כ"ב. ר"ז או' י"ז. ביאורי הגר"א. ש"ץ דף רצ"ו או' ח' וכתב ודלא כחק יוסף דמחלק בזה יעו"ש. סידור בי"ע או' ז' מ"ב או' כ"ג. אך במקום שנהגו שהשמש קורא לספור ספירה אין להחמיר קודם זמנו כמ"ש לעיל סי' רל"ב סעי' ב' בהגה. מ"א שם. א"ר שם. ר"ז שם. ש"ץ שס. בי"ע שם. מ"ב שם. וכן אם ביקש מאחד שיזכירנו בהגיע הזמן אין להחמיר קודם זמנו כמ"ש לעיל סי' רל"ה או' ט"ו.

סד

סד) ומ"ש דחצי שעה קודם אסור היינו חצי שעה קודם ביה"ש. ר"ז שם. וה"מ מדברי מ"א שם.

סה

סה) שם. בהגה אסורים לאכול עד שיספור. רש"ל לא היה אוכל עד צה"כ כי אמר פן ישכח הספירה בטרדת הסעודה וקודם צה"כ לא היה רוצה לספור. מט"מ סי' תרס"ד. של"ה דף קמ"ג ע"א. ח"י או' ט"ז א"ר או' כ"ב.

סו

סו) שם. בהגה אסורים לאכול וכו'. וה"ד כשקובע לסעוד אבל טעימה בעלמא שרי כמ"ש לעיל סי' רל"ב סעי' ג' וכ"כ לעיל סי' רל"ה או' י"ב יעו"ש.

סז

סז) שם. בהגה אסורים לאכול וכו'. וה"ה שאר מלאכות וכדלעיל סי' רל"ב ורל"ה יעו"ש.

סח

סח) שם בהגה ואפי' אם התחיל' פוסק וכו'. זהו לדעת הרמב"ם דס"ל דספירה בזה"ז דאורייתא אבל לשיטת רוב הפו' והיא שיטת המחבר לקמן בסעי' ו' דספירה בזה"ז דרבנן אף אם התחיל לאכול באיסור אינו פוסק אלא גומר סעודתו ואח"כ סופר. פר"ח. אמנם ח"י או' י"ז כתב אע"ג דבסמוך סעי' ו' סתם הרב כדעת המחבר דאינו חוזר ומברך מטעם דדעת רוב הפו' דספירה בזה"ז דרבנן מ"מ פסק הרב להחמיר כאן ולהפסיק משום דמה בכך שיפסיק מעט משא"כ בסמוך דאיכא חשש ברכה לבטלה יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' י"ז.

סט

סט) שם. בהגה מיהו אם התחיל לאכול קודם שהגיע הזמן וכו'. וה"ד חצי שעה קודם. עו"ש או' ד' והיינו לפי מ"ש לעיל או' ס"ג דחצי שעה קודם אסור עו"ש. מיהו הר"ז שם כתב דאפי' אם עבר והתחיל בסעודה בתוך חצי שעה סמוך לזמן הספירה א"צ להפסיק באמצע סעודתו עכ"ל. ונראה דס"ל כיון דזהו דוקא למ"ד דספירה בזה"ז דאו' בכה"ג יש להקל.

ע

ע) שם. בהגה א"צ להפסיק וכו'. פי' בדאיכא עדיין שהות לספור. עו"ש שם. אבל אם אין שהות לספור פוסק אעפ"י שהתחיל בהיתר וכמ"ש לעיל סי' רל"ה סעי' ב' בהגה לענין ק"ש ותפלה יעו"ש.

עא

עא) [סעיף ה'] אם אינו יודע החשבון ופתח הברכה. לבוש. ר"ז או' ח"י. ח"א כלל קל"א או' ח'.

עב

עב) שם. וסיים כמוהו יצא. ידי חובת ברכה וא"צ לחזור ולברך שנית קודם ספירתו אעפ"י שבשעת ברכה ראשונה לא היה יודע על איזה יום הוא מברך. ר"ז שם.

עג

עג) שם. וסיים כמוהו יצא. לכ"ע אפי' למ"ד ספירה בזה"ז דאורייתא. לבוש. עו"ש או ד' מאמ"ר או' ז'.

עד

עד) שם. וסיים כמוהו יצא. משמע בדיעבד אבל לכתחלה לא יברך עד שיהיה לו בירור בשעת הברכה כמה צריך לספור אח"כ ט"ז סק"ח. א"ר אות ץ' חק יוסף או' כ"ב. ר"ז או' י"ט. ח"א שם. בי"ע או' ט"ז. ומ"ש ח"י או' י"ח דהעולם נהגו להקל אפי' לכתחלה ודאי דלא שפיר עבדי הנוהגין כן דיש לחוש שמא ישהה בין ברכה לספירה יותר מכדי דבור ולכתחלה אין לעשות כן כמ"ש סי' ר"ו סעי' ג' ועוד יש לדמות זה למ"ש שם בסעי' ה' אין מברכין על האוכל וכו' עד שיביאוהו לפניו וכו' וזה שאינו יודע הספירה חשיב כמו שעדיין לא הביאוהו לפניו ואע"ג דלא דמי ממש דיש לחלק מ"מ לכתחלה יש להחמיר וכדברי הפו' הנז'.

עה

עה) [סעיף ו'] אם פתח ואמר וכו'. בטור הביא בחלוקות אלו בשם אבי העזרי דלא יצא אלא שבב"י כתב דזה למ"ד ספירה בזה"ז דאו' אבל לפי מ"ש בשם הר"ן שרוב המפ' מסכימים דספירת העומר עכשיו אינה אלא מדרבנן ספיקא במידי דרבנן לקולא ואינו חוזר ומברך יעו"ש וכך הם דבריו כאן בש"ע שפסק לקולא. מיהו הלבוש כתב דבין למ"ד דאו' ובין למ"ד דרבנן דינן בזה שוה שאם פתח אדעתא דלימא ד' והם ד' וסיים בה' לא יצא אפי' למ"ד ספירה דרבנן וצריך לחזור ולברך ולספור דהא לא מנה כלל ואם פתח אדעתא דלימא ד' ונזכר וסיים בה' והם ה' יצא אפי' למ"ד דאורייתא יעו"ש. וכ"פ הב"ח דכשהוא עומד בד' ובירך אדעתא דלימא ד' וטעה וסיים בה' דלא יצא וצריך לחזור ולברך יעו"ש. וכ"פ הפר"ח. אמנם העו"ש או' ו' כתב על דברי הב"ח הנז' דאין מוכרחין וכ"כ מ"א ס"ק י"ב דאינו חוזר ומברך רק יספור שנית יעו"ש וכ"כ ה"ב או' ו' וכ"כ ח"י או י"ט דאין לזוז מפסק ב"י אשר אנו נמשכין אחריו וגם הרב לא הגיה עליו כלום יעו"ש. וכ"כ חק יוסף או' כ"ג. בית יהודה סי' ד"ן. שו"ג או' י"ז. וכ"פ הש"ץ דף רצ"ז או' כ"ה כדברי הש"ע. ר"ז או' כ"א. ועיין לקמן או' ע"ז.

עו

עו) שם. וטעה וסיים בה' וכו'. ואם נזכר תוך כ"ד ואמר ד' יצא אעפ"י שלא ידע מתחלה שהם ד' וכ"ש כשידע שהם ד' רק שטמה בדיבורו ונזכר תוך כ"ד דיצא וכמ"ש סי' ר"ט וסי' תפ"ז. מ"א שם. ואפי' לחזור לספור בלא ברכה א"צ כל שנזכר תוך כ"ד ואמר ד' סידור בי"ע או' י"ז. ועיין לעיל סי' ר"ט סעי' ב' ולקמן או' ע"ח.

עז

עז) שם. אינו חוזר ומברך. משמע אבל חוזר למנות בלא ברכה. וכ"כ מ"א שם. ה"ב שם חק יוסף שם. בית יהודה שם. שו"ג שם. ש"ץ שם. ר"ז שם. וכ"ה דעת תורת חסד סי' ב' ומהרש"ח סי' ב' והב"ד הזכ"ל ובי"ע שם. וכתב שם המ"א אלא א"כ הפסיק הרבה ור"ל אבל אם הפסיק הרבה בין הברכה עד שספר כהוגן צריך לחזור ולברך ג"כ וכ"מ מדברי ח"א כלל קל"א או' ט' אמנם המאמ"ר או' ח' כתב דברכה הראשונה עולה לו אעפ"י ששהה יותר מכ"ד כל שלא הפסיק בדברים אחרים וכתב דהכי מוכח מדברי מ"א יעו"ש. וכ"כ הר"ז שם שיוצא בברכה שבירך כבר אם לא הפסיק בינתים בדברים אחרים אבל הספירה הראשונה אינה חשובה הפסק כיון שנתעסק בדבר שבירך עליו אלא שלא עלה בידו כהוגן עכ"ל. ועיין לעיל סי' ר"ו או' ט"ז וסי' תפ"ז או' י"ב.

עח

עח) וכשחוזר לספור ד' צ"ל היום ד' וכו' ואם חוזר לספור מתוך כ"ד לספירה הראשונה א"צ לחזור ולומר היום אלא יאמר מיד ד' ימים לעומר ר"ז או' כ"ב.

עט

עט) [סעיף ז'] יספור ביום בלא ברכה. לדעת בה"ג יברך ג"כ כמ"ש הר"ן בסוף פ"ב דמגילה והכלבו סי' נ"ה וכן הסכים המאירי סוף פ"ב דמגילה יעו"ש מיהו התו' במגילה ך' ע"ב ד"ה כל כתבו לדעת בה"ג יספור ביום בלא ברכה וכ"כ המרדכי סוף פ"ב דמגילה דלדעת בה"ג אין לברך ביום יעו"ש. ולדעת ר"ת אין לספור ביום אף בלא ברכה כמ"ש התו' שם ובמנחות ס"ו ע"א יעו"ש. אלא שהרא"ש בסוף מס' פסחים כתב דיספור ביום בלא ברכה והב"ד הטור. וכ"כ התו' במגילה שם. וכ"כ הר"ן בסוף פ"ב דמגילה. וכ"כ המרדכי שם בשם ראבי"ה. והב"ד הב"ח וכתב והכי נהוג. וכ"ה דעת האחרונים כפסק הש"ע.

פ

פ) שם. יספור ביום בלא ברכה. ושאר הימים סופר בברכה דמיקרי שפיר תמימות הואיל ולא דילג יום אחד לגמרי. תה"ד סי' ל"ז. והב"ד ב"י. וכ"כ הלבוש סעי' ח' עו"ש או' ח' חק יוסף או' כ"ד וכתב ודלא כפר"ח וכן מסיק המט"י דלא כפר"ח וכתב וכן המנהג לספור בשאר ימים בברכה יעו"ש. וכ"כ ברכ"י או' טו"ב נה"ש או' ה' מאמ"ר או' ט' וכתב דאין לחוש לדברי הפר"ח שכתב דבשאר הימים סופר בלא ברכה יעו"ש. וכ"כ הש"ץ דף רצ"ז או' כ"ו. וכ"כ הזכ"ל או' ע' בשם כמה פו' דחלקו על הפר"ח וכולהו ס"ל דבשאר ימים סופר בברכה יעו"ש וכ"פ הר"ז או' כ"ד. ח"א כלל קכ"א או' ב' סידור בי"ע או' ח"י. מ"ב או' ל"ד. וע"כ יש נוהגים דבכל יום אחר תפלת שחרית מגביה החזן קולו לספור מה שהפרו בלילה וחוזרים לספור עמו גם הצבור כדי שאם שכח אחד לספור בלילה תעלה לו זו הספירה ולספור שאר הימים בברכה.

פא

פא) שם. יספור ביום בלא ברכה. ואף אם שכח בלילה הראשונה ולא ספר יספור ביום בלא ברכה ושאר הימים יספור בברכה. פר"ח לדעת הש"ע וכ"פ הר"ז שם. וכ"מ מסתמיות דברי האחרונים דאין לחלק בין לילה ראשונה לשאר לילות. ועיין לקמן או' ח"פ.

פב

פב) מי ששכח לספור ליל עש"ק והתפללו ערבית של ש"ק בעוד היום גדול ואז נזכר שלא ספר בלילה הגם שהתפללו ערבית של ש"ק כיון שעדיין יום הוא יספור בלא ברכה ושאר כל הימים יספור בברכה. זר"א סי' ס"ו. מחב"ר או' ה' ש"ץ דף רצ"ח או' כ"ט. זכ"ל שם. בי"ע או' י"ט. וכ"כ הנה"ש או' ב' מסברא דנפשיה. וכ"כ הער"ה או' ט'.

פג

פג) ואם לא נזכר כ"א בסוף היום ביה"ש ומנה אז בלא ברכה העלה הרב ב"ד סי' רס"ח דסופר שאר הימים בלא ברכה דליכא ס"ס גמור יעו"ש. והב"ד הברכ"י או' טו"ב ועי"ש מ"ש על דבריו ומ"מ האחרונים הב"ד להלכה. ש"ץ שם. זכ"ל שם. וכ"כ הנה"ש שם. והגם דהרב שואל ומשיב במה"ד ח"ג סוף סי' קכ"ז מסיק שיברך יעו"ש מ"מ הא ק"ל סב"ל אלא אם אפשר יש לשמוע הברכה מאחרים ויתכוין לצאת וגם הם יכוונו להוציאו ואח"כ יספור. וכן יעשה כל מי שסופר בלא ברכה מחמת ספק.

פד

פד) מי ששכח לספור לילה א' וביום כתב בחשבונותיו היום כך וכך לעומר יכול לספור מכאן ואילך בברכה מידי דהכותב בתורה בהשכמה שצריך לברך ברכת התורה כמ"ש בש"ע א"ח סי' מ"ז סעי' ג' משמע דכתיבה הוי כקריאה. מגן שאול סי' ך' בשם זקנו ז"ל והוא ז"ל כתב דלמהר"ש הלוי סי' ה' דס"ל דשבועי נמי צריך לממני הוי לעיכובא לא יצא כיון שלא כתב מנין השבועות יעו"ש. שו"ג או' ח"י ועיין לעיל או' כ"ב ואו' כ"ח ובדברינו לסי' מ"ז או' ה' ודוק.

פה

פה) מי שהיה אונן בלילה יספור ביום בלא ברכה ושאר ימים יספור בברכה. דבר משה ח"א א"ח סי' ל"ב ודלא כהרב ב"ד סי' רס"ו שכתב שיספור ביום בברכה ברכ"י או' ח"י. ש"ץ דף קפ"ב או' כ"ז ודף רצ"ח או' ל"א יעו"ש. סידור בי"ע או' כ"ג. ואפי' שמת לו המת בחצי הלילה דבר חיובא היה קודם היותו אונן יספור ביום בלא ברכה. ס' אגורה באהליך די"ט. בי"ע שם.

פו

פו) אונן שמקום הקברות רחוק באופן שיהי' כל הלילה ויום אונן יספור בלילה עומר בלי ברכה ושאר ימים יספור בברכה. נוב"י א"ח סי' כ"ז ומדברי קצת האחרונים משמט איפכא ובס' פרי הארץ ח"ג סי' ז' כתב בהדיא דאונן לילה ויום יספור בשאר ימים בלא ברכה והמעיין יראה כי אין דברי הנוב"י מוכרחים. ומ"מ נראה דאם האונן ספר בלילה מעצמו ומדעתו והיה מי שישתדל בעדו לצרכי קבורת המת אז שאר הימים מצי לברך ולספור. מחב"ר או' ו' ש"ץ שם. זכ"ל או' ע' בי"ע או' כ"ד אלא שיש שם ט"ס. שע"ת או' ך' ועיין לעיל סי' ע"א סעי א' ובדברינו לשם בס"ד.

פז

פז) [סעיף ח'] אם שכח לברך וכו'. היינו שלא ספר הא ספר בלא ברכה אין מעכב וסיפר בשאר הימים בברכה. מש"ז או' יו"ד. והיינו שלא נזכר עד לילה שאחריה אבל אם נזכר ביום סיפר בלא ברכה ושאר הימים בברכה כמ"ש לעיל או' ף' ואם נודע לו שאתמול טעה במנין וספר ספירה אחרת דינו כמו שלא ספר כלל כמ"ש לקמן או' צ"ו. וכ"כ מ"ב או' ל"ה.

פח

חפ) שם. בין יום ראשון בין משאר ימים וכו'. דג' סברות יש בדבר זה דלדעת בה"ג אם שכח לברך באחד מן הימים לא יברך עוד בימים שלאחריו וטעמו משום דבעינן תמימות. ולדעת רב סעדיה גאון אם שכח באחד מן הימים יברך בימים שלאחריו חוץ מלילה הראשון שאם שכח ולא בירך בו לא יברך עוד וטעמו משום דס"ל דכל ספירות הימים מצוה אחת היא התחלתה בט"ז בניסן וגמרה בה' בסיון הילכך כשהתחיל לספור בלילה הראשון שהתחיל במצוה אעפ"י ששכח בא' מן הימים לית לן בה ומברך בימים שלאחריו שאינו רק שגומר המצוה שהתחיל בה אבל אם שכח בלילה הראשון שוב לא יתחיל לברך עוד כי אין זה מצות הספירה להתחיל בי"ז בניסן או ביום אחר ומאחר שעבר זמן התחלתה בטלה ממנו המצוה לגמרי ולדעת רב האי גאון בין בלילה הראשון בין בשאר לילות אם שכת ולא בירך בו יברך בשאר לילות וכ"ה דעת הר"י וטעמו משום דכל לילה ולילה מצוה בפני עצמה כמבואר בטור וב"י וב"ח יעו"ש. וע"כ בשכח יום אחד לגמרי פסק בש"ע דאין לברך עוד משום דאיכא פלוגתא בזה וסב"ל ואין לחלק בין יום ראשון לשאר ימים אבל אם הוא מסופק אם ספר דאיכא ס"ס ספק אם ספר ואת"ל דלא ספר שמא הלכה כמ"ד דכל לילה ולילה מצוה בפ"ע פסק לברך בשאר הימים וגם כי כ"פ בתה"ד סי' ל"ז והב"ד ב"י. וכ"פ הלבוש. פר"ח. ש"ץ דף רצ"ז או' כ"ז. דה"ח או' י"ד. ר"ז או' כ"ה. ח"א כלל קל"א או' ג' בי"ע או' ך' קיצור ש"ע סי' ק"ך או' ב' מ"ב או' ל"ח. והגם די"א דאין לברך אע"ג דאיכא ס"ס כמ"ש לעיל סי' ח"י או' ז' יעו"ש מ"מ בזה נוהגין להורות לברך כדברי הש"ע והאחרונים וכבר כתבנו בכ"מ דבמקוש מנהג לא אמרינן סב"ל.

פט

טפ) אם שכח ולא ספר בלילה ומסופק אם ספר ביום בלא ברכה נראה דסופר בשאר ימים בלא ברכה דאיכא נמי ס"ס להחמיר ספק אם לא ספר ביום ואת"ל ספר ביום שמא הלכה כמ"ד דשכח בלילה אין לו תשלומין ביום. ער"ה או' ח'.

צ

צ) שם. סופר בשאר הימים וכו'. ויאמר בפעם ראשון שנזכר אתמול היה כך והיום כך וכ"ש כשמסופק שמברך שצ"ל כך. א"ר או' כ"ד. זכ"ל או' ע'.

צא

צא) שם. סופר בשאר הימים בלא ברכה. ואינו יכול לעבור לפני התיבה ולברך ולספור להוציא אחרים פר"ח. והרב מקראי קודש דחה דבריו והסכים דיוכל להיות ש"ץ יעו"ש. מיהו הרב ב"ד סי' רס"ז כתב דהרב פרח מטה אהרן והרב דוד הכהן אסרו שיהיה ש"ץ והוא כסברת הפר"ח וכ"ה דעת הכנה"ג בתשו' סי' כ"ט והכי נקטינן. ברכ"י או' י"ט. והב"ד השע"ת או' ך' וכן הסכים הכס"א או' ב' לדברי הפר"ח יעו"ש. וכ"כ הש"ץ דף רצ"ח או' כ"ח וכן הסכים סידור בי"ע או' כ"א וכתב דאפי' אם הוא ש"ץ קבוע יש לנו למחות בידו שלא יברך להוציא אחרים ודלא כהרב מהרד"ף שמחלק בזה יעו"ש.

צב

צב) מי ששכח ולא ספר לילה אחת ובלילה שאחריה שכח שלא ספר בלילה הקודמת ונעשה ש"ץ והוציא בברכתו לאחרים יכולין השומעים לברך ולספור בשאר לילות. שו"ת סמא דחיי א"ח סי' יו"ד. ונראה דהמציאות היה שיצאו י"ח הברכה מהש"ץ וכל אחד ספר לעצמו וכ"ה בפי' בתוך התשו' וזה פשוט דסופרים אח"כ בשאר לילות בברכה כיון דכבר ספרו הם עצמם הגם דנימא דלא ברכו דמה שיצאו בברכת הש"ץ אינו כלום מ"מ כבר קיימו המצוה וברכות אינם מעכבות חה פשוט. ואם המציאות היה שיצאו י"ח מהברכה והספירה ע"י ש"ץ שלא היה יכול לספור כיון ששכח בהא יש להסתפק אמנם נראה כיון דיש סברא באחרונים דיכול להיות ש"ץ אע"ג דלכתחלה ודאי לא יעשה ש"ץ זה ששכח כמ"ש כמה אחרונים מ"מ בדיעבד שהיה ש"ץ ויצאו ע"י הברכה והספירה נראה דיכולין אח"כ למנות ולספור בשאר לילות בברכה דכיון דהוי פלוגתא הו"ל כדין אם הוא מסופק וכו' מחב"ר או' ז' ש"ץ שם. זכ"ל או' ע' בי"ע או' כ"ב שע"ת או' ך' ועיין לעיל או' י"ג.

צג

צג) שם. בלא ברכה, וה"ה מי שהיה חולה בקדחת ולא ספר באותה הלילה וגם ביום דיספור בלא ברכה. וכן מי שהיה חבוש בבית האסורים במקום מטונף יספור בלא ברכה ומה טוב דיספור בלשון לעז. מל"ח סי' ה' אות ו'.

צד

צד) קטן שהגדיל תוך ימי העומר וכן גר שנתגייר בתוך ימי העומר וכן אונן לילה ויום שלם שלא נקבר עד צאת הכוכבים בלילה שניה כל הני מונים שאר ימים בלא ברכה. פרי הארץ ח"ג סי' ז' ברכ"י או' ך' ש"ץ שם או' ל"ב. בי"ע או' כ"ה. ומ"ש בקטן אין זה לדידן שהקטנים שהגיעו לחינוך סופרים ג"כ ומכ"ש מופלא סמוך לאיש ואם לא ספר עד שהגדיל וכבר עברו מימי העומר פשיטא דאינו מברך. שע"ת שם. ובענין אונן עיין לעיל או' פ"ה ופ"ו.

צה

צה) גר שנתגייר ביום ראשון לעומר מונה בו ביום בלי ברכה ואח"כ בברכה. פרי הארץ שם. ברכ"י או' כ"א. ש"ץ שם. בי"ע שם. שע"ת שם.

צו

צו) שם. בלא ברכה. נראה פשוט דמי שטעה בספירת היום ולא נודע עד יום שאחריו דהו"ל כאלו שכח לגמרי לספור אלא דאם טעה בימים אבל בשבוע לא טעה מהני עכ"פ שאח"כ יספור בימים אחרים כדרכי. ט"ז סק"י. ומשמע דכ"ש טעה בשבועות ולא בימים דסופר אח"כ כדרכו. ומשמע אף שהיה י"ד יום וטעה ואמר י"ו או ט"ו וסיים שהם שני שבועות דיצא וצ"ע קצת די"ל דוקא כשהיה י"ד וטעה ואמר י"ג או ט"ו. מש"ז או' יו"ד.

צז

צז) מי ששמע מש"ץ שאמר היום ששה עשר יום לעומר שהם שני שבועות ושני ימים והוא ספר אח"כ ובלילה שאחריה זוכר שספר בלילה הקודמת שבעה עשר יום לעומר אבל אינו זוכר אה סיים שהם ב' שבועות ושני ימים או אמר וג' ימים. נשאל בזה הרב שואל ומשיב מה"ד ח"ג סי' קכ"ז ומסיק שיברך בשאר הלילות יעו"ש.

צח

צח) [סעיף ט'] אחר קידוש בבהכ"נ. כדי להקדים עיולא דיומא כדאיתא בפסחים ק"ה ע"ב אפוקי יומא מאחרינן ליה עיולי יומא מקדימין ליה. תה"ד סי' ס' ט"ז סק"י. מ"א ס"ק. י"ד. א"ר או' כ"ה וכתב על הלבוש שכתב הטעם משום דתדיר קודם דלא עיין בתה"ד שמשם מקור דין זה יעו"ש.

צט

צט) שם. אחר קידוש בביהכ"נ. אבל בביתו יספור קודם קידוש ועוד דאסור לאכול קודם ספירה כמ"ש סעי' ד' מ"א שם. ח"י או' כ"א. א"ר שם. חק יוסף או' כ"ז. ש"ץ דף רצ"ו או' י"א. ולפ"ז כשיוצאין מבהכ"נ ועדיין יום גדול בוודאי מקדשין תיכף וסופרין בזמנו. חק יוסף שם. ועיין לעיל או' ס"ג.

ק

ק) שם. קודם הבדלה. דאפוקי יומא מאחרין ליה כמ"ש לעיל או' צ"ח.

קא

קא) שם. קודם הבדלה. ובס' חנוכת הבית תמה על מה שנהגו לספור קודם הבדלה דהרי עדיין שבת הוא יעו"ש ונראה דאין בכך כלום דבאמת שבת כבר חלף והלך לו רק שאסורים במלאכה עד שיבדיל. מ"א סק"ז. ועוד כבר הבדיל בתפלה. ח"י או' ך'.

קב

קב) שם. אחר קדיש תתקבל. ואף למנהגינו שאומרים ויתן לך קודם הבדלה מ"מ סופרים מיד אחר קדיש תתקבל קודם ויתן לך כיון שכבר נסתלק התפלה בקדיש חל עליו מצות ספירה וכן נוהגין. והא דכתב הרד"א ומנהגים קודם הבדלה היינו לפי מנהגם שמבדילין מיד אחר קדיש תתקבל משא"כ לפי מנהגינו. ח"י שם. וכ"כ א"ר או' כ"ו קודם ויתן לך וחק יוסף או' כ"ח כתב אחר ויתן לך אבל א"א או' י"ד הסכים כמ"ש ח"י וא"ר קודם ויתן לך יעו"ש. מיהו יש נוהגין להבדיל אחר עלינו לשבח כדי שלא להפסיק בסדר התפלה וכן בענין ספירת העומר ג"כ נוהגין לספור אחר עלינו לשבח מטעם הנז' ואח"כ מבדילין.

קג

קג) שם. וכשחל יו"ט האחרון של פסח וכו'. אבל יום שני של פסח אין מקדשין כלל בבהכ"נ כמ"ש לעיל סי' תפ"ז סעי' ב' ח"י או' כ"א. ושביעי של פסח אינו חל במו"ש. ביאורי הגר"א ור"ל משום דלא בד"ו פסח. ועיין בדברינו לשם סי' תפ"ז סעי' ב' בס"ד.

קד

קד) שם. יש לספור קודם וכו'. דיש לאחר ההבדלה היותר שנוכל ואין לומר דאדרבא דיש להקדים הקידוש של יו"ט ולכך יספרו אח"כ משום דאי מבדיל עליו ברישא מיחזי עליו קדושת שבת כמשוי ועוד דלדידן יו"ט שני אינו אלא מנהג אבותינו בידינו ולא עדיף קידוש דידיה מהבדלת שבת. תה"ד סי' ס'.

קה

קה) שם. ובליל שבין ז' של פסח ליום ח' של פסח אפי' בחול יש לספור קודם קידוש דיו"ט אחרון דהא טפי ניחא לן למשוך עליו קדושת יום ז' של פסח שהוא מה"ת וקדושת יו"ט אחרון אינו אלא מדרבנן. ט"ז סק"י. אמנם ח"י או' כ"א כתב על דברי הט"ז הנז' דהוא נגד משמעות הרב דמשמע לעולם יש לספור אחר קידוש אם לא כשחל במו"ש וכתב וכן נוהגין יעו"ש. וכ"כ א"ר או' כ"ז. מאמ"ר או' י"א. מש"ז או' יו"ד. ומיהו לדידן כ"ז במשנה שא"צ שכבר פשט המנהג בארץ ובחו"ל במקומות אלו שלא לקדש בבהכ"נ כמ"ש מרן ז"ל לעיל סי' רס"ט יעו"ש. ש"ץ דף רצ"ו או' י"א. ואנן כתבנו ע"ז משום דיש מקומות שנוהגין כן כמ"ש לעיל סי' רס"ט יעו"ש.

קו

קו) טוב לאדם לכוין במ"ט ימים אלו לתקן כל אשר חטא בכל הז' ספירות והמשל בזה בהיותו בשבוע א' יכוין לתקן את אשר חטא ופגם בספירת החסד ובשבוע ב' יכוין לתקן את אשר חטא ופגם בספירת הגבורה וכעד"ז בז' שבועות. שער הכוו' דף פ"ו ע"ב. ויתפלל בליל ז' של כל שבוע אחר ספירת העומר לה' ע"ז שימחול מה שחטא עליהם ויתקן את אשר פגם בהם. מ"ח פ"ח או' ג' ש"ץ דף רצ"ח או' ל"ג.

קז

קז) ומה טוב ומה נעים העושים תיקון כרת בליל השישי של הספירה בכל שבוע ובשבוע ששית בכל הלילות והכל לפי כוחו של אדם. מל"ח סי' ה' או' כ"ד.

קח

קח) ונוהגין בספרד לקרות מס' אבות ופ' קנין תורה בשבתות שבין פסח לשבועות בכל שבת פרק א' וכתב הר' ישראל בן ישראל הטעם שקורין אותם באלו השבתות לפי שהם ימים מנויים למתן תורה ולכן נמנה אנחנו אלו הימים כמו האוהב שהוא ממתין את אהובו מן הדרך והוא מונה הימים והלילות עד שיבא ורוב עניני המסכת הם הזירוז על קריאת התורה ומעשה המצות וגם זה הזמן שהוא זמן הקציר הוא מזומן ומוכן לנוטע החלק המתעורר מן הנפש ולהטות אחר רוב התאוה ובקשת רוב ההנאות וצריך להשקיטו ולתקנו במה שיש בזאת המס' מן המוסרים המביאין לפרישות והכנעת הנפש ושברונה ומניעתה מלבקש מה שיזיקנה כדי להציל אותה ולתקן נהיגת המדות להיותם הולכים על קו המוסר והדעת עכ"ד. הרד"א דף צ' ע"ב. ש"ץ דף רצ"ה ע"ד. וכ"כ באו"ח דס"ו ע"ב או' ז' דיש מקומות קורין אבות בשבת שלאחר הפסח עד שבת שלפני שבועות יעו"ש. ובאשכנז נוהגין לומר פרקי אבות במנחה בכל שבתות השנה בימי הקיץ כמ"ש לעיל סי' רצ"ב ובהגה שם סוף הסי' ועיין בדברינו לשם בס"ד. ועיין בסה"ק עדות ביעקב דרוש על פרקי אבות שמנהגי לדרוש בבהכ"נ בין פסח לעצרת לפי שיש בו דברי מוסר יעו"ש.

קט

קט) בכל ימי העומר כשאומרים ברכת כהנים אם יאמר למנצח בנגינות בצורת המנורה יצליח במעשיו ולא יהיה ניזוק כל היום. ש"ץ דף רצ"ח או' ל"ו בשם אגרת הרמב"ן. מל"ח שם או' כ"א.

קי

קי) [סעיף יוד'] אסור לאכול חדש וכו'. עיין ביו"ד סי' רצ"ג ששם כתוב דיני חדש באריכות יעו"ש. ועיין מ"א ס"ק י"ז שכתב דהעולם סומכין על מ"ד דחדש בחו"ל דרבנן ולא גזרו עתה בחו"ל כיון שאין אנו סמוכין לא"י וכ"כ ת"י או' כ"ב ואו' כ"ד יעו"ש. וכן בס' מגן האלף בקו' שם חדש העמיק הרחיב בענין זה לעשות סמוכות למנהג העולם שנוהגין להקל יעו"ש ומ"מ סיים שם המ"א דבעל נפש יחמיר בכל מה שאפשר לו ליזהר יעו"ש. והכין הוא דמסתבר דגם במקום שנוהגים להקל בעל נפש יחמיר לעצמו בכל מה שאפשר כיון דכמה ראשונים אוסרים חדש אף בחו"ל כמ"ש בדברי הפו' הנז' וביו"ד סי' רצ"ג וכ"פ הש"ע שם סעי' ב' יעו"ש. וכ"ה דעת האחרונים.

קיא

קיא) ואם מותר ליקח מחטים וואר"ע למצות דפסחא הדבר פשוט שאם לא נזרעו ונשרשו קודם לעומר אסור ללוקחם למצות דפסחא כי באמת ההיתר של חדש בזה"ז בחו"ל הוא פורח באויר ורוב הראשונים סוברים דאסור מה"ת גם בחו"ל והרבה נדחקו האחרונים ללמד זכות על אותם שאין נזהרין בזה אבל למצות דפסחא ודאי יש ליזהר ביותר כיון דרוב ההמון יוצאין בהם י"ח מצה בלילה הראשונה שלא יהא ח"ו מציה הבאה בעבירה ואין יוצאין בה. ובשיעור ההשרשה בש"כ יו"ד סי' רצ"ג ובמ"א ס"ק י"ז בשם תה"ד דדי בג' ימים קודם לעומר ובנה"כ שם השיג עליו דשתי שבתות בעינן וגם דעת הנוב"י במה"ת כן ויש להחמיר גם בזה. כ"כ הגאון שאילת שלום במה"ת סי' קפ"ג והביאו השד"ח במע' חו"מ סי' יו"ד או' ט"ז יעו"ש.

קיב

קיב) שם. אסור לאכול חדש וכו'. וה"ה משקין היוצאין מהן. ח"י או' כ"ב בשם כמה פו' ראשונים ואחרונים יעו"ש. מיהו הרב מגן האלף בסוף קו' שם חדש כתב דבעל נפש בדברים שהם בעין יחמיר לנפשו רק במשקין יוכל לסמוך על הצדדין שביאר שם יעו"ש.

קיג

קיג) ולענין פליטת כלים כתב המ"א ס"ק י"ז בשם תשו' הרמ"א דאף הנזהר מחדש א"צ לחוש לפליטת כלים אם לא שבריא לו שנעשה מתבואה חדשה יעו"ש. והב"ד מ"ב או' מ"ח וכתב דאף בזה אין להחמיר רק מעל"ע מן הבישול הראשון אבל אחר מעל"ע שהוא נותן טעם לפגם יש לסמוך על המקילין.

קיד

קיד) שם, בין לחם בין קלי וכו'. לישנא דקרא נקט ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו. ב"י.

קטו

קטו) שם. בין קלי בין כרמל. קלי שנתייבש בתנור. כרמל שנתמולל ביד ולא הובהב באור. רש"י כריתות דף ד' ע"ב. ומ"ש רש"י בחומש פ' אמור קלי קמח וכו' צ"ע מגמ' כריתות ה' ע"א שכתוב דקלי איתיה בעיניה יעו"ש.

קטז

קטז) שם. עד תחלת ליל י"ח בניסן. דחיישינן לספיקא דיומא.

קיז

קיז) שם. ובא"י עד תחלת ליל י"ז בניסן. דבא"י אין עושין רק יום אחד. והא דמחמרינן כל יום ט"ז משום דכתיב עד עצם היום הזה וק"ל דעד ועד בכלל כמ"ש בב"י יעו"ש.

קיח

קיח) שם. עד תחלת ליל י"ז וכו'. ולפ"ז הוי דשיל"מ ואפי' באלף לא בטיל ואם המאכל מתקלקל לא הוי דשיל"מ. ח"י או' כ"ד.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---