כף החיים/אורח חיים/תפז

כף החיים ‏ אורח חיים תפז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] סדר היום ערבית וכו' וקורין ק"ש וכו' וחותמין ופרוס ואומרים פסוק וידבר משה את מועדי וכו'. ואין זה הפסק בין גאלה לתפלה דכגאולה ארוכתא דמיא. לבוש בסי' זה ובסי' תקפ"ב. וכ"כ כנה"ג בהגה"ט דנוהגין לומר אחר השכיבנו בלילי יו"ט אלה מועדי ה' מקראי קדש ובלילי ר"ה וביום שמחתכם ומועדיכם ובליל יוה"כ כי ביום הזה יכפר עליכם וכו' וכ"כ הפר"ח. חק יוסף או' א' ש"ץ דקצ"ד ע"ג. והגם דהלבוש כתב דבלילי יו"ט אומרים פסוק וידבר משה כל אחד כתב לפי מנהג מקומו ויש מקומות שנוהגים לומר השני פסוקים.

ב

ב) וכתב עו"ש הכנה"ג וכשחל יו"ט או ר"ה או יוה"כ בליל שבת אומרים תחלה ושמרו בני ישראל את השבת ואח"כ אומרים מעין קדושת היום עכ"ל. ועיין עוד מזה לעיל סי' רס"ז סעי' ג' ובדברינו לשם בס"ד.

ג

ג) אם חל פסח בשבת אין למנוע לומר פיוט לכה דודי וכו' פני שבת נקבלה וכו' בית דוד סי' רס"ד. ברכ"י או' ו' ויש מקומות שא"א לכם דודי כשחל יו"ט בשבת או בשבת חו"ה רק מזמור שיר ליום השבת ויש מקומות אומרים ומדלגים התנערי ומ"מ לכו נרננה א"א א"א סי' תפ"ח או' א' ומנהג בית אלו כב"ץ ההולכים ע"פ דברי האר"י ז"ל אין נוהגין לאומרו אפי' בשאר שבתות השנה רק מתחילין בסדר תפלת ערבית לומר לשם יחוד וכו' בואו ונצא לקראת שבת מלכתא לחקל תפוחין קדישין ואח"כ מזמור לדוד הבו לה' וכו' כמ"ש הסדר לעיל סי' רס"א או' ה"ח יעו"ש וכשחל יו"ט בשבת אחר הסדר הס' אומרים מזמור השייך לאותו יו"ט ואח"כ לשם יחוד וכו' הריני בא להתפלל תפלת ערבית של שבת ויו"ט פלוני שתקן יעקב אע"ה לתקן את שורשה במקום עליון. ויהי נועם וכו' קדיש ברכו ואח"כ מתחילין ברכות ק"ש וכו'.

ד

ד) שם. את יו"ט מקרא קודש וכו'. ומנהגינו לומר את יום חג המצות הזה זמן חירותינו מקרא קודש בר ליציאת מצרים וא"א באהבה מקרא קודש שהרי כבר אמרו ותתן לנו ה' אלהינו באהבה מועדים לשמחה אכן כשחל בשבת י"א שני פעמים באהבה והטעם עיין בלבוש. ח"י או' א' א"ר או' א' וכתב ודלא כפסח מעובין או' קל"א שכתב שלא לומר באהבה גבי ותתן לנו יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' ו' מ"ב או' א' מיהו המחב"ר כתב מנהגינו לומר ותתן לנו ה' אלהינו באהבה מועדים וכו' באהבה מקרא קודש וכו' ופי' באהבה הראשון קאי לשי"ת דבאהבתו ובחמלתו נתן לנו מועדים וכו' והשני קאי לנו כי באהבה מקרא קדש ואינו ח"ו לטורח עכ"ל וכ"כ היפ"ל ח"ב או' א' דאומרים פעמים באהבה דהיינו ותתן לנו ה' אלהינו באהבה מועדים וכו' באהבה מקרא קדש וכו' כמ"ש בסידורים בין כשחל בשבת ובין כשחל בחול כמ"ש המחב"ר ושבע בנימין סי' ד"ש יעו"ש וזהו למנהג הספרדים כנודע.

ה

ה) שם. את יום חג המצות הזה את יו"ט מקרא וכו'. ואם טעה ולא הזכיר שם החג כלל בברכה ד' רק אמר את יו"ט מקרא קדש הזה לבד כתב בתשו' בית יהודה סי' ד' דכיון דהחתימה היתה כתקנה שחתם ברוך מקדש ישראל והזמנים יצא יעו"ש והב"ד הברכ"י או' א' וכתב דהרואה יראה דכל ראיותיו יד הדוחה נטויה ולאו שמא מתיא יעו"ש אמנם הש"ץ בש"ח דף ר"מ או' ב' הסכים לדברי הבית יהודה הס' יעו"ש. ועיין לקמן או' ע"ז.

ו

ו) וכתב עו"ש הרב בית יהודה דאם התפלל י"ח והזכיר יו"ט אעפ"י שלא קבע ברכה בפ"ע (כגון שאמר יעלה ויבא בעבודה והזכיר שם יו"ט זה) יצא כמו בשבת כמ"ש לעיל סי' רס"ח סעי' ד' יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' ב' וכ"כ דה"ח בסידור נה"ש או' א'. וכן אם התפלל של חול ונזכר אחר המחזיר שכינתו לציון קודם שהתחיל מודים אומר יעלה ויבא קודם מודים ומזכיר של יו"ט וגומר התפלה ואם התחיל מודים ואח"כ סכר ולא עקר רגליו חוזר לאתה בחרתנו וגומר התפלה ואם עקר רגליו או שאמר יהיו לרצון אף שלא עקר רגליו חוזר ומתפלל של יו"ט. דה"ח שם.

ז

ז) שם. והשיאנו וכו'. רבו הפירו' בלשון והשיאנו י"מ שהוא מלשון ונשיא בעמך כלומר רוממתנו וגדלתנו. וי"מ שהוא מלשון כיצד משיאין משואות כלומר והאר פנינו ועינינו. וי"מ שהוא מלשון. ישא פרעה את ראשך ומתרגמינן ידכרינך פרעה כלומר יעלה זכרוננו לפניך לטובה. וי"מ שהוא מלשון ואשא אתכם על כנפי נשרים וכו' ומתפלל לשם בדרך משל שיגיע העת שיצוה לעננים שישאונו בכל מועד ומועד לירושלים. ולא ישרו בעיני כל אלו הפי' כי אינה נקשרים עם תיבת את אבל הנכון לפרש שהוא מלשון וישא משאת מאת כלם שענינו דורון כלומר שלח לנו דורון ברכת מועדיך. הרד"א בסדר תפלות הפסח. א"ר אי' ד'.

ח

ח) וכתב עו"ש הרד"א וישמחו בך כל ישראל מקדשי שמך יש קורין אוהבי שמך וטעות הוא מפני שצ"ל מעין החתימה סמוך לחתימה. א"ר שם. בא"י מקדש ישראל והזמנים על שם כי אני ה' מקדש את ישראל. והזמנים שישראל מקדשים הזמנים. הרד"א שם. והלבוש כתב ומקדים ישראל לזמנים לפי שקידוש הזמנים תלוי בישראל דכתיב אלה מועדי ה' אשר תקראו אתם כלומר שב"ד של ישראל קובעים אוחם לפי דעתם וע"י קידושם שמקדשים אותם הם מקודשים. ועיין לקמן או' י"ט.

ט

ט) שם. וחותם מקדש ישראל והזמנים. ואם חתם רק מקדש ישראל עיין לקמן או' טו"ב.

י

י) שם. וחזר בו. היינו שחזר ואמר מקדש ישראל והזמנים. מ"א סק"א. ר"ז או' א" ח"א כלל כ"ח או' ט' מ"ב או' ג'.

יא

יא) ומשמע דוקא שאמר מקדש ישראל והזמנים הא חזר ואמר ישראל והזמנים בלא מקדש אינו כלום דמשמע דקאי אמ"ש מקדש השבת ישראל והזמנים ואין היום שבת. א"א או' א' וצ"ע דמאי שנא ממ"ש לעיל סי' ר"ט סעי' ב' במי שלקח כוס של שכר או מים ובירך בפה"ג ותוך כדי דיבור נזכר ואמר שהכל נ"ב וכך היתה אמירתו בפה"ג שהנ"ב דיצא ואעפ"י שהוסיף בנוסח הברכה דבר שאינו מן הענין וכן לקמן סי' תקפ"ב סעי' ב' במי שטעה ואמר האל הקדוש ותוך כדי דיבור נזכר המלך הקדוש דיצא אעפ"י שהוסיף בנוסח הברכה וא"כ ה"נ אעפ"י שאם אמר ישראל והזמנים נעשה כאומר מקדש השבת וישראל והזמנים שהוסיף תיבת שבת נראה דיצא בדיעבד וא"צ לחזור ובפרט לדעת הסוברים דיו"ט נמי מקרי שבת כמ"ש לקמן או' ט"ו יעו"ש.

יב

יב) שם. תוך כדי דיבור הוא כדי שאלת שלום תלמיד לרב והיינו שלום עליך רבי כמ"ש לעיל סי' ר"ו או' ט"ו יעו"ש. וא"כ אם שהה יותר משיעור זה לא מהני חזרתו וצריך לחזור לראש הברכה. והגם שכתבנו לעיל סי' ר"ו או' ט"ז דשתיקה לחוד לא הוי הפסקה בדיעבד אפי' ביותר מכדי דיבור אלא א"כ דבר בנתיים י"ל דוקא התם דהשתיקה היתה בין הברכה לאכילה או לעשיית המצוה אבל הכא שהוא בנוסח הברכה עצמה שלא אמר כהוגן וצריך לתקן אפי' בשתיקה לחדו הוי הפסקה אם הוא יותר מכדי דיבור. וכ"כ מ"ב או' ד' ואפשר דיש לצרף לזה דעת הסוברים דאם סיים מקדש השבת יצא כמ"ש לקמן או' ט"ו ואע"ג דלא ק"ל הכי כמ"ש שם מ"מ לסניף בעלמא מהני וא"כ אפי' כשהה יותר מכדי דיבור אם הוא בשתיקה לחוד וחזר ואמר מקדש ישראל והזמנים אפשר די"ל דיצא וא"צ לחזור משום סב"ל.

יג

יג) שם. תוך כדי דיבור. והיינו כשלא התחיל רצה אבל אם התחיל רצה אפי' אמר רק תיבה אחת הוי הפסק וצריך לחזור לראש הברכה וכמ"ש לעיל סי' תכ"ב סעי' א' גבי יעלה ויבא דאם התחיל מודים צריך לחזור לרצה יעו"ש. וכ"כ המט"י לקמן סי' תקפ"ב סעי' ב' לגבי המלך הקדוש דשיעור תוך כ"ד בלא התחיל עדיין ברכה שאחריה דאם התחיל ונזכר אפי' תוך כדי דיבור חוזר לראש יעו"ש. ומ"ש א"א או' א' דאף אם התחיל רצה כל שלא אמר ד' מלות יצא כבר השיג עליו מ"ב בב"ה יעו"ש.

יד

יד) שם. אחרי שהוא יודע שהוא יו"ט. רק שטעה בדבורו אבל אם טעה וסבר שהוא שבת ונזכר תוך כ"ד לא יצא וכמ"ש סי' ר"ט (או' ג') אבל רוב הפו' ס"ל אעפ"י שלא ידע שהוא יו"ט יצא כיון שנזכר וחתם כדין. מ"א סק"ב. א"ר או' ה' ובסי' ר"ט או' א' פר"ח. חק יוסף או' ד' שו"ג או' ה' מט"י שם. מאמ"ר או' ב' ח"א כלל כ"ח או' ט' מ"ב או' ה'.

טו

טו) וכתב עו"ש המ"א משמע כאן דאם לא נזכר וחתם בשל שבת לא יצא וה"ד כשלא הזכיר של יו"ט באמצע אבל הזכיר של יו"ט באמצע יצא דהא כבר פסק בסי' רס"ח סעי' ד' אפי' התפלל תפלת חול יצא אם הזכיר של שבת באמצע וכ"ש כאן דחתם מקדש השבת דהא יו"ט נמי מיקרי שבת וכו' יעו"ש. מיהו הא"ר בסי' רס"ח או' ז' הקשה בזה על מ"א מכאן לסי' רס"ח סק"ה דדבריו סתרי אהדדי יעו"ש וכן הקשה עליו חק יוסף או' ג' וכ"כ הנה"ש על דברי מ"א הנז' דלשון הפו' והש"ע משמע דאפי' אם הזכיר של יו"ט באמצע לא יצא כל שחתם מקדש השבת יעו"ש. אבל המחה"ש כתב דגם כאן מסקנת המ"א כמו בסי' רס"ח דביו"ט אם חתם בשבת אעפ"י שהזכיר של יו"ט לא יצא לפי ששינה מטבע שתיקנו חכמים יעו"ש. וכ"כ הדג"מ והברכ"י או' ב' והמאמ"ר או' א' יעו"ש. וכ"פ הר"ז או' א'.

טז

טז) וכתב עו"ש מ"א דאם חתם מקדש ישראל והזמנים אפי' לא הזכיר של יו"ט באמצע יצא יעו"ש. מיהו המאמ"ר שם כתב דלא יצא. וכ"כ הר"ז שם. אבל הא"א או' ב' כתב ספק ברכות לקולא.

יז

טוב) ומשמע בפסחים קי"ז דאם חתם ביו"ט או בשבת מקדש ישראל יצא ודוקא בתפלה אבל בקידוש לא יצא. מ"א שם. מיהו ח"י או' ד' כתב על דברי המ"א הנז' דאין דבריו מוכרחים דגם בתפלה אפשר דלא יצא דהוי כשינה סדר הברכה יעו"ש. וכ"נ דעת א"ר או' יו"ד אבל חק יוסף או' ו' כתב דהדין עם המ"א. וכ"כ א"א שם דאם הזכיר יו"ט באמצע וסיים מקדש ישראל לחוד יצא יעו"ש.

יח

חי) שם. את יום המנוח הזה. כ"כ רש"י במס' ביצה דף י"ז ע"א וכ"כ הרמב"ם בסדר תפלות כל השנה. וכ"כ הטור. וכ"כ הרשב"ץ ח"ג סי' רפ"ב. אכן בדרשות מהרי"ל סדר תפלת יו"ט כתוב לאמר את יום השבת הזה והביא דברי רש"י הנז' ואמר מדקרא רש"י יום המנוח סעד לבני אושטריי"ך שאומרים בתפלתם את יום המנוח ופליאה היא שמניחין לשון הקרא זכור את יום השבת וכי תימא יו"ט נמי מתקרי שבת מ"מ יום השבת לא מתקרי עכ"ל. וכ"כ הלבוש את יום השבת הזה. וכ"כ ח"י או' ג' דכ"ה נוסחתינו ומנהגינו אלא שכתב ונהרא נהרא ופשטא ואין לשנות. וכ"כ א"ר או' ו' דנוסחתינו ביום השבת ואין לנו לשנות שנזכר בנסחא זו באגודה ובכלבו ורש"י באלפסי שם ומנהגי מהר"ש עכ"ל. וכ"כ חק יוסף או' ה' ר"ז או' ו' מיהו בפסח מעובין או' קל"ב כתב דבקושט' כולם אומרים את יום המנוח יעו"ש. וכ"כ מחב"ר או' ב' בשם ס' מנחה בלולה ריש ויקהל דהספרדים אומרים את יום המנוח יעו"ש, אמנם בס' נגיד ומצוה בעניני פסח כתב בשם האר"י ז"ל דבשבת ויו"ט אין לומר ביום המנוח הזה כ"א ביום השבת הזה יעו"ש. וכ"כ בפע"ח שער ך' פ"ג. וכ"כ הכס"א או' א' כמעט ברוב העולם שגור בפיהם לומר את יום השבת הזה ולא את יום המנוח וכן שמעתי מכמה חזנים רבנים מפורסמים בעה"ק ירושת"ו וכן אני נוהג עכ"ל וכ"ה עתה המנהג בינינו.

יט

יט) שם. וחותם מקדש השבת וישראל והזמנים. והא דמקדים שבת לישראל לפי שהשבת מקדשא וקיימא מששת ימי בראשית כמ"ש במס' ביצה שם. וכ"כ הלבוש דמקדים השבת לישראל לפי שהשבת מקודש מעצמו כשקדש היום וא"צ קידוש ב"ד וע"י קידוש השבת מקודשים ישראל כדכתיב אות היא וכו' לדעת כי אני ה' מקדשכם לכן אומרים מקדש השבת וישראל והזמנום עכ"ל. ועיין לעיל אות ח'.

כ

ך) שם. וחותם מקדש השבת וכו'. ואם לא הזכיר של שבת וחתם מקדש ישראל והזמנים יצא וא"צ לחזור. כנה"ג בהגה"ט. וכ"כ בספרו פסח מעובין או' קל"ה עו"ש או' א' ח"י או' ד' א"ר או' ז' א"א או' א' וכן מהר"א הכהן בתשו' כ"י הסכים לזה. אבל מהר"ם גאלאנטי ומהר"י אלפנדרי ומהר"ש רודיטי מעיר ברוסה ז"ל כולם הסכימו דצריך לחזור וכן הסכים הפר"ח והב"ד י"א בהגה"ט. וכן הסכים הברכ"י או' ד' אמנם הער"ה או' ב' כתב דבדיעבד יצא וא"צ לחזור. וכ"כ השו"ג או' ז' דספק ברכות להקל. וכ"כ הר"ז או' ג' ח"א כלל כ"ח או' יו"ד. וכן מ"ש שם הפר"ח דאם לא חתם ישראל והזמנים אלא מקדש השבת לחוד דחוזר וכן באם חתם מקדש ישראל והשבת והזמנים דחוזר כתב הער"ה שם דבדיעבד יצא וא"צ לחזור יעי"ש. וכ"כ הר"ז שם ח"א שם.

כא

כא) שם. וחותם מקדש השבת וישראל והזמנים. מ"ש וישראל בויו יש פו' בלא וי"ו וכן יש נוסחאות ושני נוסחאות יש להם לסמוך על גדולי הפו' א"ר שם. ונוסחתינו כמ"ש הש"ע. וכ"כ הלבוש. חק יוסף או' ז' ר"ז שם. ח"א שם. מ"ב או' ח'.

כב

כב) שם. ואין אומרים ברכת מעין שבע. שנתקנה בשביל המאחרים בבהכ"נ שלא יזיקום המזיקים והאידנא א"צ דליל שמורים הוא. כ"כ בעל העיטור בשם רבינו נסים והב"ד הטור. וכ"כ הכלבו. אבל הרד"א בסדר תפלת פסח דע"ח ע"ב כתב דאם חל פסח בשבת אומר ויכלו וברכת מגן אבות בדברו ותותם בשל שבת בלבד ובשם י"א כתב דאין לאומרה אלא שסיים דנהגו לאומרה יעו"ש. והב"ד ב"י וכתב דעכשיו פשט המנהג שלא לאומרה ולכן פסק כאן בש"ע שלא לאומרה אמנם הרש"ש ז"ל בס' נה"ש הנד"מ דף כ"ה ע"ב כתב וז"ל יו"ט דפסח שחל להיות בשבת צ"ל ברכת מעין שבע כשאר יו"ט שחל להיות בשבת אעפ"י שנראה שאין לה מקום מ"מ צריך לאומרה גם בליל פסח שחל להיות בשבת כיון שהוזכרה בתלמוד שבת דף כ"ד ולא חילקו בין פסח לשאר יו"ט ואותו החילוק שכתב הר"ן הוא מסברא עכ"ל. וכ"כ הרח"פ בלב חיים ח"ב סי' צ"ה שיש לאומרה ושכן נוהגין בעירו אזמיר יעו"א יעו"ש והב"ד בספרו רוח או' ג' ובנו היפ"ל ח"ב או' ד' וח"ג או' ג' יעו"ש. וכ"ה עתה מנהג בית אל יכב"ץ שבעיר קודשינו ירושת"ו ההולכים ע"פ תורת האר"י ז"ל לאומרו כמ"ש הרב שמן ששון ז"ל בפתח עינים בסדר כוונת הפסח דע"ט ע"ד ודלא כמ"ש הרב אג"ן זלה"ה בהקדמת ס' דברי שלום יעו"ש. וכבר עשיתי סמך לזה בתשו' בסה"ק באר מים חיים יעו"ש. וכבר כתבנו בכ"מ דבמקום מנהג לא אמרינן סב"ל וא"כ נהרא נהרא ופשטיה.

כג

כג) שם. ואין אומרים ברכת מעין שבע. ומ"מ אומרים ויכולו בקול רם עד לעשות וקדיש שלם אחריו דהא עיקרו נתקן משום יו"ט כמ"ש סי' רס"ח סעי' ז' א"א או' ג' וכ"כ השו"ג או' ט' דבלילה הזה אעפ"י שאין או' ברכת מעין שבע אומר ויכלו וכ"ה בסדר פסח מעובין עכ"ל. ועיין לקמן או' מ"ג.

כד

כד) [סעיף ב'] אין ש"צ מקדש בבהכ"נ. לפי שאין עני בישראל שאין לו ד' כוסות וא"כ כל אדם מקדש בביתו. טור. וכתב זה לפי המנהג שמקדשין כל השנה על היין בבהכ"נ אבל דעת הטור עצמו בסי' רס"ט אי איישר חילי אבטליניה ולפי הטעם של הטור אם הוא במקום שאין יין בעיר לכל הקהל רק ליחידים יש לקדש בבהכ"נ להוציא מי שאין לו יין. ט"ז סק"א. אבל המ"א סק"ד כתב דאעפ"י שאין יין בעיר אלא בבהכ"נ לא יקדש בבהכ"נ דהא בכל השנה נמי רבים אומרים שלא לקדש בבהכ"נ כמ"ש סי' רס"ט אלא שנוהגין מנהג ראשונים ובפסח מעולם לא היה מנהג לקדש בבהכ"נ עכ"ל והסכים לדבריו ח"י או' ו' א"ר או' ט' חק יוסף או' ח' א"א או' ד' ר"ז או' ז' מ"ב או' יו"ד.

כה

כה) שם. אין ש"צ מקדש וכו'. בשני הלילות. מש"ז או' א' ועיין לעיל סי' רס"ט ובדברינו לשם בס"ד.

כו

כו) [סעיף ג'] ואמר יעלה ויבא יצא. שהרי מזכיר בה ענינו של יום, ומיירי בשלא דילג כ"א אתה בחרתנו עד ויעלה ויבא ומשם ואילך אמר על הסדר וחתם כדיני דאי לאו הכי לא יצא וצריך לחזור. מאמ"ר או' א' א"א או' ב' דה"ח בסידור נה"ש או' ג' מ"ב או' י"א.

כז

כז) ואם לא אמר אתה בחרתנו וגם לא יעלה ויבא רק והשיאנו אעפ"י שאמר ומועדי קודשך אם לא הזכיר חג פלוני בפרט לא יצא. דה"ח שם. מיהו המש"ז או' ב' נסתפק בזה ועיין לעיל או' ה'.

כח

כח) שם. ואמר יעלה ויבא יצא. ואעפ"י שלא אמר עדיין בא"י אין חוזר לומר אתה בחרתנו. א"א שם. דה"ח שם. ומשמע היינו דאין צריך אבל אם רוצה לחזור לאתה בחרתנו קודם שאמר בא"י רשאי כיון דליכא ברכה לבטלה. ועיין לעיל סי' רס"ח או' ט"ז ואו' טו"ב.

כט

כט) שם. ואמר יעלה וכו'. ואם טעה והתחיל אתה חונן או אחת משאר ברכות אמצעיות דינו ביו"ט כמו בשבת שגומר אותה ברכה ומתחיל בשל יו"ט. דה"ח שם או' ה' ועיין לעיל סי' רס"ח סעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד.

ל

ל) מי שהתפלל ביו"ט בלא כוונה ובאומרו ברכת מודים נסתפק אם התפלל תפלת יו"ט כראוי דהיינו אתה בחרתנו ויעלה ויבא והשיאנו או דילמא כשהיה אומר יעלה ויבא סירכא דר"ח נקטיה ואמר ותחפוץ בנו כמו בר"ח וא"כ לא חתם ביו"ט צריך לחזור ולהתפלל דכיון שרגיל בכל ר"ח וחו"ה לומר ותחפוץ בנו אחר יעלה ויבא מסתמא אשגרת לישן נקטיה ולא חתם בשל יו"ט. גו"ר חא"ח כלל ד' סי' י"ט וכן הסכים בס' פרח שושן כלל ד' סי' ג' שו"ג או' יו"ד. ש"ח דף ר"מ ע"ד. ונדחה דה"ד אם מתפלל בעל פה אבל אם מתפלל בסידור מסתברא דמתפלל כמו שכתוב בסידור.

לא

לא) שם הגה. ואפי' היה שבת אם הזכיר ביעלה ויבא יצא. ר"ל אפי' אם היה שבת ג"כ ושכח לומר אתה בחרתנו אם הזכיר שבת ויו"ט ביעלה ויבא יצא כ"ה בב"י בשם א"ח. והיינו כשסיים אח"כ כדינו כמ"ש לעיל או' כ"ו יעו"ש.

לב

לב) שם בהגה. צריך לחזור ולהזכירו ביעלה ויבא. בתשו' מהרי"ל סי' ג' הביא פלוגתא כשחל יו"ט בשבת אם צריך להזכיר שבת ביעלה ויבא יעו"ש. והב"ד ב"י וכתב וכן נהגו העולם להזכיר של שבת ביעלה ויבא שבאמצע התפלה. וכ"ה דעת מור"ם ז"ל כאן בהגה מיהו בדרשות מהרי"ל בסדר תפלת יו"ט כתב כיון שהזכירו באתה בחרתנו פשיטא שלא יזכיר שנית ביעלה ויבא יעו"ש. וכ"ה דעת רש"ל ביש"ש פ"ב דביצה סי' י"ג. וכ"כ הלבוש בשם כמה גדולים וכן הסכים הב"ח והב"ד מ"א סק"ה. אמנם הט"ז סק"ב האריך בזה וכתב ולענין הלכה ודאי מסתבר לן להזכירו אעפ"י שבר"ח אין מזכירין וכן בבהמ"ז אין בכך כלום וכתב עוד דאפי' לאותם גדולים שאין מסכימים להזכירו אין למחות בשום אדם אם מזכירו דהא אין כאן ברכה לבטלה אלא הזכרה לחוד ואין הפסד בכך יעו"ש. והביאו ח"י או' ז' וכ"כ הפר"ח כי היכי דמזכיר מועדים באתה בחרתנו וביעלה ויבא ה"נ מזכיר שבת בשתיהם ול"ד לבהמ"ז דהתם כי היכי דבברכת רצה והחליצנו אין מזכירין יו"ט ה"נ ביעלה ויבא אין מזכירין שבת וכתב וא"כ יפה אנו נוהגין יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' ה' דכסברא זו יש לנהוג לכתחלה שהרי אף לסברא הראשונה אין שום חשש איסור אם חוזר ומזכירו ולסברא האחרונה צריך להזכיר נמצא כשמזכיר יוצא ידי שניהם יעו"ש. ומשמע מדברי הפו' הנז' אבל ביעלה ויבא שאומרים ברצה בשבת חו"ה וכן ביעלה ויבא שאומרים בבהמ"ז לכ"ע א"צ להזכיר בה שבת. משום דכי היכי דבתפלת שבת ורצה והחליצנו אין מזכירין בהם יו"ט ה"נ ביעלה ויבא אין מזכירין שבת כנז' וכ"כ הכלבו בסי' נ"ז. וכ"כ היפ"ל ח"ב סי' ת"ץ או' ח' בשם כמה פו' יעו"ש. ועיין לעיל סי' תכ"ה סעי' א' ובדברינו לשם בס"ד.

לג

לג) שם בהגה א"צ לחזור. דכיון דפלוגתא דרבוותא היא בדיעבד סמכינן על האומרים שלא להזכיר. ב"י והפר"ח כתב דלא פליגי אלא לכתחלה אבל בדיעבד פשיטא דיצא לכ"ע כיון שהזכיר באתה בחרתנו. וכ"כ בביאורי הגר"א.

לד

לד) וכשחל יו"ט בשבת י"ל בכל התפילות ערבית שחרית מוסף מנחה קודם קדשנו במצותוך או"א רצה נא במנוחתינו דהיינו כשיגיע לומר כאשר רצית ואמרת לברכנו יאמר או"א רצה נא במנוחנו קדשנו במצותיך וכו' וה"ה בר"ה ויוה"כ שחלו בשבת. לבוש סי' תפ"ח סעי' ג' ופשוט דאם לא אמרו אינו מעכב מאחר שהזכיר שבת באמצע ובחתימה דהא אפי' אם חיסר אתה בחרתנו יצא אם הזכיר מענינא דיומא באמצע ובחתימה כמ"ש לעיל או' ל"א יעו"ש.

לה

לה) [סעיף ד'] בליל ראשון של פסח גומרין ההלל וכו'. כ"כ הטור בסי' תע"ג דיש מקומות שנוהגין לקרות ההלל בבהכ"נ בצבור כדי שלא יצטרכו לברך עליו בשעת ההגדה ומה טוב ומה נעים ההוא מנהגא ויש לו סמך במ"ס יעו"ש. וכתב שם ב"י ומנהג בני ספרד לקרותו בצבור ולברך עליו כדברי מ"ס עכ"ל ולכן פסק כן כאן בש"ע.

לו

לו) שם גומרין ההלל וכו'. וכ"כ הרב צדה לדרך מאמר ד' כלל ג' פי"א דנהגו גדולים בתפלת ערבית לומר ההלל בברכה ע"פ מ"ס וכן הוא נוהג. ברכ"י או' ז' וכ"כ בשער הכוו' דפ"א ע"ב והטעם כתוב שם לפי שבשאר יו"ט ושבת עולין העולמות במדרגות מדריגה אחר מדריגה בכל תפלה ותפלה משא"כ בליל פסח שעולין בפעם אחת כל המדרגות והוא ע"י תפלת ערבית ולסיבה זו אומרים הלל גמור בליל פסח משא"כ בשאר לילי יו"ט יעו"ש. וכ"כ בפע"ח שער כ"א פ"א. ועיין לעיל סי' תע"ג או' קי"ז.

לז

לז) שם. גומרין ההלל וכו'. ק"ק שאירע להם נס בליל ראשון של פסח וקבלו לגמור את ההלל בכל שנה שלא היו נוהגין כך ונוהגין כן ומברכין עליו אין לערער עליהם ויפה עושין שמברכין. שו"ת זר"א א"ח סי' ס"ה. מחב"ר או' ג'.

לח

לח) גמר ההלל בבהכ"נ סודו רם ונשא וכתבו ז"ל שאף אם הוא בעיר שאין אומרים אותו יכול לאומרו ולברך ביחיד ועשו בעצמן כמה רבנים מעשה. מו"ב או' ר"ז.

לט

טל) מי שהוא בבהכ"נ שהם נוהגין שלא לומר הלל בערבית ליל פסח יכול לומר ההלל ולברך עליו בינו לבין עצמו. מהר"ר ישראל שלמה לינגו בכ"י וכתב שכך קבל שנהג הרמ"ע מפאלנו וכך נהג הרב מהר"ר נחמן פואה. ברכ"י או' ח' וכן ראיתי שכתב הרמ"ע באלפסי זוטא כ"י פ' ב"מ דהמדקדק במעשיו יגמור ההלל בינו לבין עצמו ויברך עליו תחלה וסוף. שיו"ב או' ג'.

מ

מ) אף בתי כנסיות שלא נהגו בזה טוב וישר לדבר על לב ראשי הקהל להנהיג ולומר ההלל בערבית. וכן עשו הרבנים מהר"ר בנימין הכהן ומהר"ר ישראל הנז' ואיזה רבנים בעריהם. ברכ"י או' ט'.

מא

מא) הרב טור ברקת האריך לבאר לשון הזוהר דכך צריך לגמור ההלל בבהכ"נ והאריך בזה מהר"ר ישראל הנז"ל. ברכ"י או' יו"ד.

מב

מב) אם שכחו הקהל לומר ההלל בלילי פסחים כשבא לבית ונזכר יאמר תכף ההלל בברכה קודם כל דבר. רו"ח או' ד'.

מג

מג) שם. גומרין ההלל וכו'. ואם חל להיות בשבת מקדימין קריאת ההלל לויכולו רדב"ז ז"ל ולא נהגו כך מטעם תדיר ושאינו תדיר תריר קודם. פר"ח. שע"ת וכן הוא בסדר של פסח מעובין ובסדרים שלנו. שו"ג סוף הסי'.

מד

מד) ואם חל פסח בשבת דצריך להקדים לו ויכולו וטעה ובירך ברכת ההלל קודם ויכולו יגמור ההלל ואח"כ יאמר ויכולו. בית יהודה א"ח סי' ל"ה. ברכ"י או' י"א. שע"ת.

מה

מה) שם הגה. וכ"ז אין נוהגין וכו'. זהו לפי מנהג בני אשכנז מיהו עתה גם בק"ק אשכנזים יש שנוהגים לאומרו לפי שנזכר בדברי האר"י ז"ל וגם כי ה"ה דעת כמה גדולים כנז"ל.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---