כף החיים/אורח חיים/תעט

כף החיים ‏ אורח חיים תעט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אח"כ מוזגין כוס שלישי. וצריך שטיפה והדחה ואף מי שלא נזהר בכל השנה אם ראה שהכוס נקי אכן בזה הלילה יזהר ביותר כדי להדר המצוה רש"ל בתשו' סי' פ"ח. ב"ח. כנה"ג בהגה"ט. עו"ש או' א' מיהו הט"ז סק"א כתב בשם רש"ל ואף מי שאין נזהר כל השנה לראות אם הכוס נקי וכו' ומשמע דר"ל דאף מי שאינו נזהר בכל השנה לראות אם הוא נקי בזה הלילה יזהר ביותר לראות ואם הוא נקי א"צ שטיפה והדחה וכ"כ ח"י או' א' וכ"כ קצת האחרונים ואפשר שגירסא אחרת היתה להם ברש"ל אכן בתשו' רש"ל שבידינו הוא כמ"ש הב"ח וכנה"ג והעו"ש דמשמע דאף אם הוא נקי בזה הלילה יזהר ביותר ויעשה לו שטיפה והדחה יעו"ש. ועיין לעיל סי' קפ"ג סעי' א' ובדברינו לשם או' ד' שכתבנו דלפי דברי הזוה"ק והתיקונים כוס של בהמ"ז צריך הדחה ושטיפה אף אם הוא נקי יעו"ש. ועוד עיין לעיל סי' תע"ג או' א' וסי' תע"ד או' ב'.

ב

ב) שם. ומברך עליו בהמ"ז וכו'. אפי' ביחיד דארבעה כוסית תיקנו אפי' ליחיד. תו' פסחים ק"ה ע"ב. וכ"כ הרא"ש פ' ע"פ סי' י"ד. ואפי' למ"ד בעלמא בהמ"ז אין טעונה כוס כמ"ש לעיל רסי' קפ"ב הכא ד' כוסות תיקנו רבנן דרך חירות כל חד וחד נעביד ביה מצוה. פסחים קי"ז ע"ב.

ג

ג) שם. ומברך עליו בהמ"ז וכו'. ובענין ברכת חתנים בליל פסח לנוהגים לברך אותם בב' כוסות אחד לשש ברכות ואחד לבהמ"ז כסברא א' שכתב בש"ע א"ה סי' ס"ב סעי' ט' כמו בא"י ומצרים ואשכנז וכו' וכדי שלא יהא מוסיף על הכוסות עיין בד"מ סי' תע"ג או' ד' שכתב בשם מנהגים שיברך בהמ"ז על כוס שלו וז' ברכות על כוס של חתן עכ"ל ור"ל ברכת חתנים על כוס של חתן ואח"כ בפה"ג על כוס המברך בהמ"ז וכמ"ש בא"ה שם שמברכין תחלה ברכת חתנים ואח"כ בפה"ג על כוס בהמ"ז יעו"ש. מיהו הרב חיד"א בס' חיים שאל ח"א סי' ע"ד או' י"ג כתב דגם למנהגינו שמברכין ז' ברכות על ב' כוסות מ"מ בליל פסח וברך ז"ב על כוס בהמ"ז ויברך בפה"ג תחלה ושש ברכות אח"כ יעו"ש וכ"כ בספרו יוסף אומץ סי' מ"ז יעו"ש. אכן בס' ברכות המים על סי' זה כתב שלפי מנהגנו שנהגנו לברך שש ברכות על כוס א' המברך בהמ"ז וברך על היין אחר שאחד מן המסובין יברך שש ברכות על אותו כוס שהיה בידו לבהמ"ז והמברך בהמ"ז יברך על היין דבזה יצא י"ח דלא הוי מוסיף יעו"ש. והסכים לדבריו עיקרי הד"ט סי' י"ט או' ך' יעו"ש ועיין בס' כפי אהרן ח"ב סי' ז' מה שהאריך בזה והסכים ג"כ כדברו ברכות המים דיברך א' מהמסובין שש ברכות תחלה על כוס בהמ"ז שבידו ואח"כ אותו שבירך בהמ"ז מברך בפה"ג ועי"ש שכתב שאין חילוק דגם למברכין ז"ב על כוס א' יש לברך בפה"ג לבסוף וה"ה כשאין שם עשרה ומברכין רק אשר ברא יש לברך בפה"ג לבסוף דלא כרב חיד"א יעו"ש. ומיהו עיין בדברינו לעיל סי' ק"ן או' א' שכתבנו דגם לנוהגין לברך בפה"ג תחלה יש להם סמך ואין לשנות המנהג יעו"ש.

ד

ד) ואם אין שם מי שיודע לברך שש ברכות כ"א המברך בהמ"ז אז יש לברך כולם על כוס בהמ"ז של המברך וכסברא שניה שכתב שם בש"ע וכמו שהסכים רב חיד"א ז"ל או שי"ל ו' ברכות על כוס בהמ"ז של חתן ואח"כ בפה"ג על כוס המברך בהמ"ז וכמ"ש לעיל בשם ד"מ דא"צ רק שני כוסות ולא שני בני אדם כמבואר שם בש"ע ומה שעושין בשני בני אדם היינו היכא דאפשר אבל היכא דלא אפשר יש לעשות כמ"ש בש"ע וא"צ להמצאות שכתב הזכ"ל בסי' תע"ב יעו"ש.

ה

ה) שם. ושותהו בהסיבה. ואם שתה בלא הסיבה עיין לעיל סי' תע"ב סעי' ז' ובדברינו לשם או' מ"ח.

ו

ו) שם. ולא יברך אחריו. אפי' שתה כל הרביעית דסומך על ברכה אחרונה שמברך אחר כוס רביעי כמ"ש לקמן סי' ת"פ.

ז

ז) שם. ולא ישתה יין וכו'. והטעם כתוב בירושלמי כדי שלא ישתכר דתו לא מצי למימר הלל. ופריך התם והלא כבר משוכר הוא ששתה כבר הרבה בסעודתו ומשני יין שבתוך המזון אינו משכר שלאחר המזון משכר. וכתב רשב"ם בפסחים קי"ז ע"ב דה"ה נמי יין שלפני המזון אינו משכר יעו"ש. והמרדכי בסדר האחרון כתב הטעם משום דמחזי כמוסיף על הכוסות. ובתו' שם כתבו הטעם בשם י"מ שלא יבטל טעם מצה יעו"ש והב"ד הב"ח וכתב דלכל הטעמים מים מותר לשתות יעו"ש. וכ"כ הפר"ח. חק יוסף או' ג' ועיין לקמן רסי' תפ"א. וטעם בסוד כבר כתבנו לעיל סי' תע"ג או' ד' יעו"ש.

ח

ח) וכתכ הט"ז סק"ג דלפי טעם הירושלמי כדי שלא ישתכר וכו' ה"ה דלא ישתה ג"כ מי דבש שקורין מע"ד כיון שהוא ג"כ משכר אבל שאר משקין שאינו משכר מותר עכ"ל. וכ"כ א"ר או' ג' ועיין לעיל סי' תע"ח או' ד' מ"ש בזה וית' עוד לקמן בסי' תפ"א בס"ד קחנו משם.

ט

ט) שם הגה. מיהו מכוס שלישי יכול לשתות וכו'. כשהיה דעתו ע"ז בשעת ברכה. מ"א סק"א. חק יוסף או' ד' דאם לא כן הוי היסח הדעת וצריך לברך והוי כמוסיף על הכוסות. מחה"ש. וסתמא דמילתא כשיברך על הכוס דעתו על כולו. ח"י או' ד' וכ"ז למנהג האשכנזים שמברכין על כל כוס וכוס כמ"ש לעיל סי' תע"ד אבל למנהג הספרדים שאין מברכין כ"א על כוס א' וכוס ג' בלא"ה ברכתו על כוס בהמ"ז היתה גם על כוס ד'.

י

י) שם בהגה. יכול לשתות כמה פעמים וכו'. ואפי' שוהה מתחלת שתיית ראשונה עד סוף שתייה אחרונה יותר מכדי אכילת פרס הכל נחשב לכוס אחד. ר"ז או' ד' ועכ"פ צריך לשתות בבת אחת רוב רביעית כמ"ש לעיל סי' תע"ב סעי' ט' מחה"ש.

יא

יא) שם בהגה. יכול לשתות וכו'. ואם הכוס גדול ומחזיק הרבה לא ישתה הרבה ממנו כדי שלא ישתכר. ח"י שם. ר"ז שם. מ"ב או' ז'.

יב

יב) שם. מצוה לחזר אחר זימון. כדי שיהיו ג' גם בשעת קריאת הלל. לבוש. וכ"כ מט"מ סי' תרנ"ד דמצוה לחזר אחר זימון וכן להודו. והטעם כתב הדרישה או' א' אגב שמצריכין ג' משום הודו מצריכין נמי שיהיו הג' ג"כ בשעת הזימון דבזימון נמי אומר אחד לשנים נברך וכו' כמו בהודו יעו"ש. אבל הט"ז סק"ג כתב דמ"ש הטור מצוה לחזר אחר זימון לא נתכוון כלל לבהמ"ז אלא משום הודו לחוד אמר כן יעו"ש. וכ"כ מ"א סק"ב. ח"י או' ה' חק יוסף או' ה' ר"ז או' ו' ומ"מ טוב ליר"ש שיהיה לו זימון משעת אכילה אם אפשר כדי לצאת מצוה מן המובחר אליבא דכ"ע וכ"ש אם יהיו עניים אוכלי שלחנו לקיים מה שנאמר כל דכפין יתי ויכול וכו'.

יג

יג) וכתב שם המ"א ויש שרוצים לצרף ג"כ לבהמ"ז וא"כ צריך שלא יאכל האפיקומן בביתו אלא במקום שמברך כמ"ש סי' קפ"ד דאה יאכל האפיקומן ב"פ הוי כאוכל שני פסחים וכ"כ הכלבו וכ"מ באבודרהם דהא זימון הוי כמו מצוה עוברת ומותר לעקור כמ"ש סי' קע"ח ססעי' ב' בהגה ונ"ל דאפי' להאוסרין לאכול ב' סעודות בלילה כמ"ש סי' תפ"ד היינו דוקא כשבירך בנתיים אבל כשלא בירך בנתיים אעפ"ו שהלך למקום אחר הוי כסעודה א' מיהו לפי מ"ש הרב"י שם בסי' קע"ח אסור לצאת באמצע סעודתו אלא א"כ בירך תחלה בהמ"ז יעו"ש ואנו נוהגין כמ"ש שם הרמ"א עכ"ל. וא"כ הרוצה לצאת אליבא דכ"ע יש לילך לשם מתחלת סעודה ויטול שם ידיו ויברך ענט"י וכו' ויענה זימון והודו. ואם א"א לו לילך לסעוד אצל חבירו ורק חפץ לילך שם לענות הודו אז ישלים סעודתו בביתו ויברך על כוס בהמ"ז ואח"כ ילך שם. ולמנהג ספרדים שאין מברכין בפה"ג על כוס ד' אם צריך לחזור ולברך משום שינוי מקום עיין לעיל סי' קע"ח או' ל"ד ודוק.

יד

יד) שם. מצוה לחזר אחר זימון דאמרינן במדרש תהילים הקוראים צריך שיהו ג' כדי שיאמר אחד לשנים הודו. והעולם לא נהגו כך לחזור אחר זימון וההוא דמדרש תהילים עם אשתו וקטן שהגיע לחינוך יכול לומר הודו. הרא"ש פ' ע"פ סי' ל"ב. והב"ד הטור וב"י. ט"ז סק"ג. וכתב שם הט"ז ומ"מ טפי ניחא בתלתא גברי בני חיובא. וכ"כ האגור מצוה בג' גדולים בשני הלילות. והב"ד המ"א סק"ב וכתב דבודאי לכתחלה יש לעשות מצוה מן המובחר אבל אין קפידה כ"כ דנשים ג"כ מצטרפים לזה כנז' וכ"כ ח"י או' ה' חק יוסף או' ה' ר"ז או' ו' ח"א כלל ק"ל או' ח"י. ועיין במ"א סי' תכ"ב סק"ז מבואר דדוקא בהודו שבהלל צריך ג' משא"כ הודו שבהלל הגדול יעו"ש. ח"י שם. וכ"כ הר"ז או' ח'.

טו

טו) שם. ואם לא יש ג' אומר אפי' אחד עמו והוא באחד מצי לקרות וכמ"ש האחרונים. ברכ"י או' ב'.

טז

טז) שם הגה. והגדול שבהם אומר הודו ואנא וכו'. ובדרשות מהרי"ל סדר האגדה כתב שרבו מהר"ש לא היה מניח נערים שאינם בני מצוה לומר הודו בליל פסח אבל אנא ה' הושיעה נא והצליחה נא הניחם לומר שאז יכולים להוציא הואיל ועונין אחריהן כל מלה ומלה משא"כ בהודו. וכתב עוד ואנא מניחים את הקטנים לומר כדי שלא ישנו וגם כדי לחנכם עכ"ל, והב"ד מ"א סק"ב וח"י או' ו' וכ"כ מהרי"ו סי' קצ"ג השר לא הניח לנשים ולקטנים לומר הודו כיון שהוא תחלת הפרק ואמרינן (סוכה ל"ח ע"א) תבא מארה למי שאשתו ובניו מקרין אותו אבל על אנא לא היה מקפיד משום דלא הוי תחלת הפרק עכ"ל והב"ד כנה"ג בהגה"ט סי' ת"פ. עו"ש. בסי' זה. א"ר או' ד' מיהו ח"י שם כתב דלענין נשים כתבו התו' שם בסוכה דדוקא בשאר ימים הם פטורות מהלל משא"כ בהלל והגדה דפסח אף נשים מחוייבים כמו ד' כוסות ולפ"ז נראה דנשים אומרין הודו ועונין אחריהן וכ"כ בדרשות מהרי"ל שם אך לפי מה שנוהגין לומר הודו בניגון נעימות קול יש לחוש למאי דאמרינן זמרי נשי ועניא גברא כאש בנעורת כדאיתא בסוטה פ' עגלה ערופה עכ"ל.

יז

טוב) שם. בהגה והאחרים עונין אחריו. ואם אין כאן רק שנים שניהם יאמרו הודו. ח"י או' ה' ח"א שם. מ"ב או' י"א.

יח

חי) שם בהגה. והגדול יכול ליתן לקטן רשות. בד"מ כתוב ומהרי"ל כתב דאם אין הגדול רוצה לומר הודו נותן רשות לאחר עכ"ל וא"כ צ"ל דמ"ש כאן קטן ר"ל מן הגדול והוא בר חיובא דאי קטן ממש הא אסר בדרשות מהרי"ל לומר הודו כמ"ש לעיל או' ט"ז. וכ"כ המאמ"ר או' ג' דמ"ש כאן קטן ר"ל לקטן ממנו אבל מ"מ גדול הוא ובר חיובא. וכ"מ מדברי הר"ז או' ו'.

יט

יט) שם בהגה. ונהגו שבעה"ב מברך וכו'. אף אם יש לו אורח וכתב האגודה אמנם אין לחוש אם בירך אחר. ח"י או' ז' ר"ז או' ט'.

כ

ך) שם בהגה. שאמר כל דכפין וכו'. ובד"מ כתב עוד הטעם בשם האגודה כדי שיברך הוא על כל ד' כוסות. ובשם מהר"ש כתב עוד הטעם משום דנראה הוא גדול הבית הואיל שהוא עושה הסדר.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---