כף החיים/אורח חיים/תיז

כף החיים ‏ אורח חיים תיז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] ראש חדש וכו'. שבת קודם ר"ח אחר קריאת ההפטרה קודם אשרי מכריז ש"צ ומודיע להקהל באיזה יום יחול ר"ח או אם יהיה יום א' או שני ימים. אבודרהם. כנה"ג סי' רפ"ד בהגב"י. מ"א סק"א.

ב

ב) ואומר תחלה יהי רצון מלפני השמים לכונן את בית חיינו וכו' כך אומרים ברוב המקומות בספרד ויש מקומות שאומר יה"ר מלפני אלהי השמים וטעמם מפני שאין ראוי לומר מלפני השמים שנראה כשואל מאת השמים ונ"ל שאין לחוש שהרי כתוב בדניאל די שליטין שמיא והטעם הקב"ה שהוא שוכן שמים. אבודרהם.

ג

ג) והטעם שמבקשים רחמים על החכמים בהכרזת ר"ח מה שלא מצינו כן בשום מקום מפני שהם היו מקדשים החדש בזמנו ע"פ הראיה כי להם נמסר קדושו שנאמר אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם אתם כתיב והם מסרו להם העיבור ולולי הם לא היינו יודעים מתי יבא החדש ולכן אנו מזכירין אותם לטובה שיקיים אותם הבורא ויחזיר עטרה ליושנה ויקדשו החדש כבראשונה. אבודרהם. שלמי חגיגה דף רי"ט ע"ג.

ד

ד) ר"ח תשרי אין מכריזין אותו משום דכתיב בכסא ליום חגינו. כנה"ג שם. מ"א שם אמ"ל או' א' לד"א סי' כ"ד או' א'

ה

ה) ראיתי בתו' דשבת שלפני ר"ח אב אין מכריזין משום דכתיב במספר ירחים אל יבא ודחה דאדרבה יותר טוב להכריז כדי לברך ישראל שהזמן מוכן לפורענות. הגמ"ר למס' מו"ק, ובעל תיקון יששכר בדף כ"ז כתב יש מקומות שאין מכריזין אותו ויש מקומות שמכריזין אותו ואומרים יהפכהו הקב"ה עלינו ועל כל עמו ישראל לטובה במקום יחדשהו וכו' כנה"ג שם. מ"א שם אמ"ל שם. והלד"א כתב שם בסתם דגם לפני ר"ח אב מכריזין יעו"ש.

ו

ו) ר"ח שחל בשבת אומר המכריז בשבת שלפניו בסי' טוב יהא לנו ר"ח פלוני יום שבת ובשנה מעוברת אומר אדר ראשון אדר שני. מהרי"ל הלכות ר"ה והמנהג בינינו לומר באדר ראשון ר"ח אדר סתם ובאדר שני ר"ח ואדר. שכנה"ג סי' רפ"ד בהגב"י או' ד' אמ"ל או' ב' לד"א שם או' ב' ועיין לקמן סי' תכ"ז או' ד'

ז

ז) וכתיב בס' יראים דאין זה קידוש ב"ד אלא שמודיעים לעולם מתי ר"ח עכ"ל. ומ"מ נהגו לעמוד בשעת אמירת ר"ח ביום פלוני דוגמת קידוש החודש שהיה מעומד. מ"א שם. וא"צ לקידוש דכבר קידש הלל כשראה שתתבטל הסמיכה כל החדשים ומועדים עד סוף העולם. מחה"ש.

ח

ח) יש מי שכתב שנכון לידע בשעה שמברכין החודש אימת יהיה המולד והטעם לפי שעיקר של שם חודש הוא על חידושה של לבנה שהוא המולד וכן אנו אומרים יחדשהו וכו' ואם לא ידע לא עיכב ועיקר הוא לידע יום קביעת ר"ח בבירור. שערי אפרים שער יו"ד או' ל"ד. פת"ע או' א'

ט

ט) כשה"ץ אומר ר"ח פלוני ביום פלוני יאמר ג"כ כל אדם עמו ולא כמו שנוהגין קצת שאין אומרים בעצמם אצא שומעים מפי הש"ץ. פת"ע שם.

י

י) יש חסידים ואנשי מעשה שנוהגין להתענות בערב ר"ח וכתוב בס' מנות הלוי שהטעם הוא שתענית בא להם במקום שעיר שהיו מביאין על מיעוט הירח. כנה"ג בהגה"ט מ"א סק"ג. א"ר סי' תקי"ח. פר"ח בסי' זה. ברכ"י או' א' ועיין בס"ח סי' צ"ז שכתב שחכם אחד צוה לבנו שלא יעבר עליו יותר מל' יום בלא תענית וא"כ גם לזה מועיל תענית ער"ח. והאחרונים כתבו דתענית יום א' לשלושים יום הוא טוב לרפואת הגוף וע"כ יניח אותו בער"ח. ומ"מ לא יתכוין לזה אלא לעשות רצונו ית'.

יא

יא) מי שיוכל להתענות כל משמרת החודש הוא דבר גדול ועיקר התענית הוא לפשפש ולחקור היטב הדק מה שחטא בכל החודש ולחזור בתשו' כי התענית הוא הכנה להכניע גופו לשוב ואם יעשה תענית לבד מבלי משיב אשר חטא ולשוב כמעט לא עשה כלום מו"ב או' קמ"ד.

יב

יב) נכון ללמוד בעענית המשמרה סדר קרבנות דהיינו פ' ויקרא כולה ופ' צו עד במדבר סיני ופ' נסכים ופ' שגגות ע"ז אשר בפ שלח. ואח"כ יאמר יהרמ"י או"א שיהיה שיח שפתותינו בתורת מעשה הקרבנות חשוב ומקובל ומרוצה כאלו הקרבנו עולה ושלמים ותודה ומנחות ונסכים. ואם נתחייבנו חטאת או אשם ודאי או אשם תלוי או קרבן עולה ויורד תהא חשובה קריאתנו כאלו הקרבנו הקרבן או הקרבנות שנתחייבנו ואם לאו יהא חשוב כאלו קרינו בתורתך לבד וברוב רחמיך תמחול ותשלח ותכפר את כל חטאתינו עונותינו ופשעינו ויעמדו לפניך מליצי יושר להמליץ עלינו ותרצנו ותבנה בהמ"ק ב"ב ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו תמידים כסדרן ומוספין כהלכתן כי"ר. מו"ב או' קע"ה.

יג

יג) נהגו פה עה"ק ירושת"ו שביום ער"ח מאריכין בתפלות ותחנונים על אורך גלותינו ואח"כ מתקבצים יחידי סגולה בב"כ ובבתי מדרשות וקורין קודם חצות פ' ויקרא כולה ופ' צו עד להקריב את קרבניהם במדבר סיני ובישעיה סי' ב' מן נכון יהיה עד ולא ילמדו עוד מלחמה ובסי' י"א ויצא חוטר מגזע ישי עד כי גדול בקרבך קדוש ישראל. ובירמיה סי' ל"א מן מצא חן במדבר עד ולא יהרס עוד לעולם. וביחזקאל בסי' מ' בעשרים וחמש שנה עד סופו. יואל סי' ג' מן והיה אחרי כן אשפוך את רוחי עד סופו משלי אשת חיל עד סופו. ואח"כ לומדים מס' אבות ומס' מדות ומס' תמיד וסי' אמ"ת ואחר חצות קורין כל ס' תהלים ובין ספר וספר מאריכין בתחנונים ואח"כ לומדים בס' ראשית חכמה עד שיתקבצו הקהל להתפלל מנחה. הר"י בואינו ז"ל. פר"ח. ונראה דתחלה יאמרו הסדר מ"ש באו' הקודם ואח"כ יאמרו בישעיה וכו' ועוד נראה דכ"ז הסדר הוא להמון העם אבל מי שתורתו אומנותו ויש לו לב מבין בגמ' ופו' א"צ לבטל כדי לומר סדר זה דבלא"ה ת"ת מכפר עם התשו' ועיין לעיל סי' א' או' ל"א ודוק.

יד

יד) וכתב הרמ"ע מפאנו סי' ע"ט יזהרו המתענים לפני ר"ח שלא יכנסו בו כשהם מעונים אלא ראוי למהר בסעודת הלילה ע"כ. והביאו הפר"ח וכתב דהיינו שיתענה עד שקיעת החמה אלא דמשעת צאת הכוכבים ואילך אסור להתענות יעו"ש.

טו

טו) בשנת העיבור בחודש שיהיה מולד החודש יו"ד שעות קודם ר"ח אם יתענה האדם ל"ז שמות קודם המולד דהיינו שיפסוק מבע"י ובלילה שניה ישב בתענית עד עת המולד ויקרא בתחלת הלילה בזוה"ק שמות דקכ"ד הנה אנכי שולח מלאך ע"ס הפרשה וספרא דצניעותא כולו ובפ' יתרו דע"ט ע"ב ומשה וכו' ובפ' פקודי דס"ב ע"ב ר"ש פתח ע"ס הפרשה ובזוהר ויקרא ד"צ ע"ב איש מזרעך עד דצ"ז באשרי כי אשרוני בנות. ובפ' פנחס דר"מ צו את בנ"י עד דרמ"ב והא אוקימנא. ובדרמ"ז בלולה בשמן כתית עד דרנ"ח הכתר א"ס אקרי והאדרא רבא ובסוף הלילה יקרא התהלים ב"פ שעולה כמנין כפר. ויאמר התפלה הסדורה בליל חג השבועות. ויעלה לו ארבע מאות תעניות ויתוקן עון חלול ה' ועון הקרי וכשיהיה המולד אז יפסוק תעניתו ומובטח לו שהוא בן עוה"ב ולא יהיה ניזוק באותה שנה אכי"ר עכ"ל הזהב. מכ"י הרב הקדוש ז"ל.

טו) וקודם הלמוד יאמר התפלה של קודם הלימוד של ליל ו' ושל משמרת ער"ח הסדורה בס' חמ"י בחלק השבת ובחלק ר"ח כך מ"כ וכן ראיתי נוהגין בעה"ק ירושת"ו בקהל חסידים

טו) גם בעת קבלת התענית יקבל בפי' שהוא מתענה ל"ז שעות לתיקון עון חלול ה' ועון הקרי. וקודם כל יטבול ג' טבילות וה' יעזרהו ע"ד כבוד שמו הגדול ויהי נועם וכו'

טו) עוד מ"כ מכ"י הרב החסיד כמהר"ר דוד מאגאר ז"ל דמ"ש יו"ד שעות דצריך שיהיה המולד קודם ר"ח לאו דוקא אלא אתא לאפוקי שלא יהיה יותר מיו"ד אבל אם הוא פחות מזה הוא יותר טוב שהוא קרוב לר"ח ע"כ. וכן אנחנו נוהגין. כ"ז מועתק מס' אמ"ל קו' שפ"א דקי"ז ע"ג ומיהו לא יבטל סעודה ד' של מו"ש בשביל זה התענית כמ"ש לעיל סי' ט' או' ט"ו יעו"ש:

טז

טז) ובענין תענית של ער"ח אייר שהוא בניסן נראה שאין צורך להתענות כיון שיש מחמירין כמ"ש לקמן סי' תכ"ט או' ל"ה ואו' ל"ו יעו"ש והגם דיש מתירין כמ"ש שם באו' כ"ז מ"מ שב וא"ת עדיף אבל תענית של ער"ח חשוון שהוא בתשרי צריך להתענות והגם שאין בהם נ"א כמ"ש לעיל סי' קל"א או' צ"ח מ"מ לא חמירי כולי האי כמו ימי ניסן ואע"ג דתעניות בה"ב אין מתענין בהם עד שיעבור כל חודש תשרי כמ"ש לקמן סי' תצ"ב שאני התם שאין קבוע להם זמן לא כן ער"ח שעתה הוא זמנו אין לבטלו בשביל זה ובפרט שגם בער"ח אייר שהוא בניסן יש הרבה מתירין א"כ הבו דלא להוסיף עלה.

יז

יז) ואם חל ר"ח ביום א' אין להתענות ביום ו' אלא ביום ה' דכיון דנדחה מיום השבת שהוא זמנו אין קובעין אותו בע"ש מפני כבוד השבת שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה גם שלא יצום בהכנסת שבת דמקצת ע"ש כשבת. ב"ח סי' תרפ"ו שכנה"ג בסי' זה בהגה"ט. מ"א סק"ג פר"ח. וכ"כ האחרונים.

יח

חי) ואם חל ר"ח בשבת כתב שם הכנה"ג שיתענו ביום ו' וכ"כ המ"א שם. פר"ח שם. אמנם סיים שם השכנה"ג דבמקום שנוהגים הרבה בני אדם להתאסף ולקרוא ביום המשמרה ולהתפלל מנחה בסליחות ותחנונים הא ודאי בע"ש לא אפשר אלא ביום ה' ובודאי דעדיף טפי להתענות ביום שקורא כל היום ומתפלל מנחה בסליחות ותחנונים מלהתענות ביום ו' וכן פשוט המנהג עכ"ל וכ"כ העו"ש בסי' תי"ח או' א' א"ר שם או' א' ומיהו עיין לקמן אות כ"א שכתבנו שגם במקום שאין עושין משמרה ביום ה' הנכון שלא להתענות ביום ו' יעו"ש.

יט

יט) ופשוט דאפי' בע"ש צריך להשלים כמ"ש ביו"ד סס"י ת"ב לענין יום שמת בו אביו דאם חל פעם ראשון בחול צריך להשלים אפי' אם חל אח"כ בשבת וה"ה כאן אם השלים בפעם הראשון צריך לנהוג כן לעולם ואם בפעם הראשון לא השלים אפי' בחול א"צ להשלים. ומיהו במקום שעושין ממנו ת"צ וקורין ויחל והוא נמנה עמהם צריך להשלים. ונראה מנהג טוב לומר הסליחות קודם תפלת המנחה כי מן המנחה ולמעלה חל ר"ח: מ"א שם. ועיין לעיל סי' רמ"ט סעי' ד' ובדברינו לשם בס"ד

כ

ך) ולענין קריאת ויחל וענינו בין גואל לרופא למתענים בער"ח ית' לקמן בסי' תקס"ו סעי' ב' בס"ד. ואף המתענים ער"ח מ"מ אין נופלין על פניהם במנחה. ר"ן ספ"ב דתענית.

כא

כא) נכון הדבר שהתענית יהיה לפני המולד ואם המולד בחצי היום יתענה יום שלפניו מו"ב או' קע"ו חס"ל או ב' בן א"ח פ' ויקרא או' ד' ומשמע הא אם יהיה המולד אחר חצי היום יתענה באותו היום. והטעם נ"ל משום דמשעת המולד יתגלה הארת קדושת ר"ח וע"כ אם המולד הוא קודם חצות הרי רוב היום יש בו הארת ר"ח ואינו מן הראוי להתענות בו אבל אם הוא אחר חצות דרוב היום אין בו הארת ר"ח מתענים בו. ומטעם זה נ"ל דה"ה אם חל ר"ח בשבת דאין להתענות בע"ש כ"א ביום ה' ואעפ"י שהמילד הוא ביום ו' אחר חצות משום דתוספת קדושת שבת מתחיל ביום ו' מתחלת שעה ששית כמ"ש בשער הכוו' דף מ"ב ע"ב ודף ס"ב ע"א יעו"ש. ועוד מן הטעם שכתב בשער הכוו' דף ס' ע"ג וז"ל וביום ו' יכוין עצמו להכין שיהיה ראוי ומוכן לקבל תוספת נשמה משבת הבא גם לסיבה זו לא היו אנשי משמר מתענים ביום ו' מפני כבוד שבת פי' כדי לקבל תוספת נשמת השבת עכ"ל. ועוד מטעם שאסור ליכנס בשבת כשהוא מעונה כמ"ש לעיל או' טו"ב וסי' שמ"ט או' כ"ב יעו"ש ועוד כדי שיוכל לקיים טועמיה חיים זכו שהוא על טעימת התבשיל ביום ו' כמ"ש בשער הכוו' דף ס"ב ע"ב יעו"ש וע"כ מכל הטעמים הנז' נ"ל דאינו נכון להתענות תענית ער"ח בע"ש והגם דאם חל בו יו"ד בטבת או יא"ר ציי"ט וכדומה מתענין שאני התם דמוכרח הוא להתענות בו משום שהוא זמנו לא כן ער"ח שאינו מוכרת כ"כ להתענות דוקא באותו יום שאינו אלא משום תשו' כמ"ש לעיל או' י"א וע"כ מפני כבוד השבת יש להקדימו. ועיין כף החיים להרח"ף סי' ל"ב או' ז' שכתב דבער"ח ניסן וער"ח אב אין להקפיד בשביל המולד ויש להתענות באותו היום יעו"ש.

כב

כב) מה שמקפידות הני נשי שלא להניח כלי פשתן בכביסה בזמן מולד הלבנה יש להם על מה שיסמוכו וכ"כ בס' החינוך במצות החדש הזה לכם וכו' כס"א או' ד' חס"ל או' א' בן א"ח פ' ויקרא או' ג' ועיין לקמן סי' תכ"ו או' ד':

כג

כג) אפי' מי שדרכו להתענות בכל ער"ח נכון לקבל התענית בכל פעם בשעת מנחה ביום שקודם לער"ח וכ"ש מי שאין דרכו להתענות שצריך לקבל התענית בשעת מנחה. בן א"ח שם או' ה' ועיין לקמן סי' תקס"ב סעי' ו' והנכון לומר בקבלת התענית בזה הלשון רבש"ע הריני מחר לפניך בתענית יחיד מן הבקר עד הערב ויה"ר מלפניך שתקבל תעניתי ברצון ותמחול לי ע"כ מה שחטאתי לפניך מיום שנבראתי עד היום הזה ותרצני.

כג) מנהג ותיקון לטבול בער"ח ולפחות יעשה טבילת ידים קודם הלימוד. כף החיים להרח"ף סי' ל"ב או' יו"ד.

כד

כד) מי שקבל תענית במנחה בחשבו למחר ער"ח ואח"כ נודע לו שטעה שאין ער"ח למחר אלא ביום שאחריו א"צ התרה ועל צד היותר טוב יתירו לו. זר"א בשו"ת א"ח סי' פ"ג. מחב"ר רסי' תקס"ח. ויחזור ויקבל התענית בזמנו. ונ"ל דה"ה אם היה המולד ביום ער"ח קודם חצות היום שכתבנו לעיל שאין להתענות בו ביום והוא לא ידע וקבל התענית יעשה התרה על קבלתו ויתענה אחר ר"ח יום א' בן א"ח שם או' ו'

כה

כה) מי שנהג משמרת החדש להתענות יום שלפני המשמרה היה חלוש והתירוהו מותר וכ"כ מדברי הרדב"ז ח"ב סי' זר"ע. בית יהודה ח"ב סי' צ"ז ברכ"י או' ב' וטוב שיתנה בפעם ראשונה שמתענה שאינו מקבלו עליו לעשות זאת לעולם אלא בעת שירצה יתענה ובעת שאינו רוצה אין מתענה כדי שאם יארע לו איזה פעם אונס ולא יוכל להתענות לא יהיה עליו כנדר. ומ"מ אם התענה ג"פ בסתמא ואח"כ אירע לו איזה אונס שאינו יכול להתענות יש לעשות התרה.

כו

כו) וכתבו האחרונים דאף מי שאינו מתענה מ"מ יש לעשות תשובה ביום זה ולפשפש במעשיו ולתקן אשר עוות בכל החדש מאחר שהוא יום אחרון של כל החדש כמו ער"ה מכל השנה ואז בודאי יהיה לו יום החדש זמן כפרה לכל תולדותיו ורבים מיראי ה' וחושבי שמו שעושין תיקון כרת בכל ליל ער"ח ויש אשר לומדים רק עד חצות כל אחד כפי יכולתו ואשריהם ישראל.

כז

כז) שם. והנשים שנוהגות שלא לעשות וכו'. דהכי איתא בירושלמי (פ"ק דתענית) הני נשי דנהיגי דלא למיעבד עבידתא בריש ירחא מנהגא. והטעם איתא בפ' מ"ד מפרקי דר' אליעזר לפי שלא רצו נשים ליתן נזמיהם לבעליהן במעשה העגל לכך נתן להם הקב"ה שכרן שיהו משמרות ר"ח יותר מהאנשים. טור. וכתב עוד הטור משם אחיו הר' יהודה ז"ל לפי שהמועדים נתקנו כנגד אבות. פסח כנגד אברהם דכתיב לושי ועשי עוגות ופסח היה. שבועות כנגד יצחק שתקיעת שופר של מתן תורה היה בשופר מאילו של יצחק. סוכות כנגד יעקב דכתיב ולמקנהו עשה סוכות. וי"ב ראשי חדשי השנה שגם הם נקראים מועדים כנגד י"ב שבטים וכשחטאו בעגל ניטלו מהם וניתנו לנשותיהם לזכר שלא היו באותו חטא עכ"ל. ובאו"ז כתב עוד טעם אחר לפי שבכל חדש וחדש האשה מתחדשת וטובלת וחוזרת לבעלה כשם שהלבנה מתחדשת בכל חדש ולכך הוי ר"ח יו"ט לנשים יעו"ש. והביאו ד"מ או' א' ועוד הטעם לפי שהנשים מושרשים בבחי' המלכות ויש לה עילוי בר"ח כמ"ש בשער הכוו' דף ע"ו ע"ב יעו"ש.

כח

כח) שם. והנשים שנוהגות וכו'. אבל לאנשים הוי ר"ח כשאר ימות החול ואם נהגו שלא לעשות בו מלאכה הוי מנהג בורות ולא בעי התרה. כר"ח. וכ"כ דברי יוסף סי' מ"ה. והב"ד הברכ"י או' ד' וכתב וכן נראה דהא ק"ל דכל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט יעו"ש אמנם בס' יוסף אומץ סי' ו' ובשיו"ב סי' זה חזר מדבריו וכתב דאיש שרוצה שלא לעשות מלאכה בר"ח רשאי ותחשב לו לצדקה כיון דאיכא כמה מרבוותא דסברי הכי יעו"ש. וכ"כ בס' סדה"י דטעם שמחת ר"ח משום שהוא יו"ט ללבנה שנתחדש אורה וצריכים אנו לשמוח בשמחתה שישראל מונין ללבנה ובשלומה יהיה לנו שלום וע"ז הנוהג שלא לעשות בו מלאכה הוי מנהג ואין לבטלו על שום דבר בעולם כ"א ע"צ הדחק והאונס ובהתרה וכן הנשים הנוהגות שלא לעשות מלאכה בר"ח שכר טוב יש להם על מנהגם ואין להם לבטלו וכמו כן הלובש בגדים מעולים ויפים משל חול בר"ח נראה שיש לחוש למנהג וצריך להחזיק בו עכ"ד בסדר קריאת ס"ת בחול. ועיין לקמן סי' תי"ט או' ו'

כט

כט) שם. והנשים שנוהגות וכו'. וכיון שנהגו בו איסור אין להם רשות לבטל מנהגם דהו"ל דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור וכו' ועוד שהרי קבעוהו לחוק מימי מרע"ה אבל כשהחדש מעובר אם צריך לשמור שני ימים אין בזה אלא מנהג מדינה ואין מחמירין עליהם. שה"ל. והיינו דביום א' שהוא ל' לחודש שעבר אין לחוש. פר"ח. וברוקח כתב כשר"ח ב' ימים לא יעשו מלאכה בשניהם והב"ד ב"י.

ל

ל) וכתב רי"ו דאותן שנהגו שלא לעשות מלאכה אין להם לעשות שום מלאכה כי ראיתי כמה נשים טועות ואומרות אין לנו לטוות אבל נעשה מלאכה אחרת והיה להן לאסור כל מלאכה לפי מנהגן או להתיר כל מלאכה עכ"ל ואני ראיתי נשים נוהגות שלא לעשות מלאכה להשתכר אלא תופרות בגדי כלי הבית ונראה שגם זה אין לעשות שמאחר שנהגו שלא לעשות מלאכה צריכות ליזהר מלעשות כלל ואפשר דמעיקרא הכי קבילו עלייהו לשנותו מחול ממש ולא לאסור במלאכות שאין עושות להשתכר ב"י. וכ"כ הרשב"י בתשו' ח"ג סי' רמ"ד שנהגו הנשים איסור לטוות ונהגו היתר בשאר מלאכות בתפירה וכיוצא ונתן טעם בדבר יעו"ש. והב"ד המחב"ר או' ב' וכתב נהרא נהרא ופשטיה. ועיין באו' שאח"ז

לא

לא) ואסור לכוף אשתו אפי' במלאכה קלה ולמשרתיו ועבדיו העברים במלאכה כבידה. ב"ח שכנה"ג בהגב"י מש"ז או' א' ומשמע דאפי' במקום שנהגו לעשות אינו יכול לכופה. עו"ש וכ"כ א"ר שם. בן א"ח פ' ויקרא או' ב' ושפחתו העברית הרי היא כאשתו דאפי' למלאכה קלה אינו יכול לכופה. מתה"ש.

לב

לב) שם הגה. ואם המנהג לעשות מקצת וכו'. ונכון הוא לנשים לנהוג בעצמם שלא לעשות שום מלאכה בר"ח אפי' אינם עושים להשתכר ואפי' אינה מלאכה כבדה ואפי' לטוות פשתן וכיוצא בו ממלאכות הקלות עו"ש א"ר או' ה'

לג

לג) שם בהגה. אזלינן בתר המנהג. דמעיקרא הכי קביל עלייהו ב"י. ודוקא היכא שקבילו בפי' אבל בדרך סתם אין להקל להם דבר זה. משא מלך ח"ו כנה"ג בהגב"י. מ"א סק"ג,

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---