כף החיים/אורח חיים/שפ

כף החיים ‏ אורח חיים שפ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אחד מבני חצר ששכח וכו'. הא דנקט ששכח לאשמעינן דגם בכה"ג אוסר אם לא יבטל אבל ה"ה דאפי' אם הזיד ולא עירב מהני ביטול כדאיתא בגמ' דף ע' ע"א. וכ"כ הרמב"ם רפ"ב:

ב

ב) שם. אוסר עליהם. לטלטל מבתים לתצר. עו"ש או' א':

ג

ג) שם. וא"צ לקנות בקנין סודר וכו'. דאסתלוקי רשותא בעלמא הוא ומה"ט יכול לבטלו אף משתחשך. תו"ש או' ב' ומועיל העירוב למפרע ודכמאן דעירב מעיקרא דמי א"ח או' ב':

ד

ד) שם, צריך לבטל לכל אחד וכו'. ואם לא ביטל לכל אחד בפי' אף למי שביטל אסור. המ"מ פ"ב דין ב' מ"א סק"ב. תו"ש או' ג' ר"ז או' א':

ה

ה) שם. צריך לבטל לכל אחד וכו'. ועיקר הטעם דצריך לבטל לכל אחד ואחד משום דק"ל דהמבטל בעין רעה קא מבטל ולמאן דביטל ביטל ואף שאותו האחד כבר עירב עם בני החצר לא מהני העירוב אלא לרשות שהיה לו בשעת העירוב ולא למה שבא לו אח"כ בשבת. תו"ש שם:

ו

ו) שם. שיאמר רשותי מבוטלת לך ולך. וה"ה כשיאמר מבוטלת לך ולך. וכ"ה ביו"ד סי' רכ"ט סעי' א' יעו"ש. תו"ש שם:

ז

ז) שם. שיאמר רשותי מבוטלת לך וכו'. כ"כ הרמב"ם פ"כ דין ב' ומ"ש בש"ע וי"א שדי שיאמר רשותי מבוטלת לכולכם. כ"כ הטור שיאמר רשותי מבוטלת לך ולך או יאמר לכולכם וכתב המ"מ שם דהכי משמע מדברי רש"י ושלשון הרמב"ם צריך תלמוד ומביאו ב"י. וכתב א"ר או' א' דסברא שנייה עיקר (ומ"ש ראשונה הוא ט"ס) שכ"פ בעה"ק דף כ"ו וטור וצד"ל ועוד שגם הרמב"ם י"ל דס"ל כן עכ"ל. וכ"כ התו"ש או' א' די"ל גם הרמב"ם מודה דלישנא דכלכם עדיף טפי ומהני שפיר יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' א' דלענין הלכה בד"ס הלך אחר המיקל עכ"ד. ומיהו בודאי דלכתחלה יש לצאת אליבא דכ"ע ולומר לכל אחד רשותי מבוטלת לך ולך וכו':

ח

ח) שם. וי"א שדי שיאמר רשותי מבוטלת לכולכם. והיינו אם היו כולם עומדים שם לפניו. המ"מ שם, ואם אמר לשנים אני מבטל רשותי לכם פשוט דמועיל דמיעוט רבים שנים ולטפי משנים צריך שיאמר לכלכם אבל א"צ לומר לכלכם בכלל. פרישה או' ב':

ט

ט) שם. אם ביטל רשותו סתם וכו'. פי' שלא אמר בפי' שמבטל רשות ביתו וכ"ש אם אמר הרי אני מבטל רשות חצרי. עו"ש או' א' א"ר או' ב' וכתב שכ"ה להדיא בסמ"ג ולהב"ח אשתמיט זה. וכ"כ השש"א יעו"ש:

י

י) שם. הם מותרים להוציא מבתיהם לחצר וגם הוא וכו'. ר"ל שגם הוא מותר להוציא מבתיהם לחצר כדאיתא במשנא ופירש"י שם. וכתב הדרישה או' א' דהוא מותר להוציא מביתם אפי' קודם שהחזיקו יעו"ש. וכן מבואר להדיא בחי' הרשב"א יעו"ש. ועיין לקמן רס"י שפ"א:

יא

יא) שם. אבל אסורין להוציא מביתו לחצר וגם הוא. ר"ל שגם לו לעצמו אסור להוציא מביתו לחצר כדאיתא במשנה ובפירש"י שם. וכתב הר' יהונתן ביתו אסור לבני חצר שהרי לא ביטל רשות ביתו בפי' וכ"ש שאסור לו מפני שכבר ביטל להם ושארית ישראל לא יעשו עולה וכו' ולא דמי לשאר בתים שבחצר דשרי בהו דהתם ה"ט דאמרינן דהוי אורח לגבייהו אבל בביתו אין דרך לומר דהוי כאורח. ועוד דאם היה מיציא מביתו הוה נראה שחזר בו מביטולו ומיחזי כחוכא ואטלולא שיראה לכל שבאיסור משתמשין בני חצר בחצר עכ"ל ומביאו ב"י:

יב

יב) שם. וי"א שצריך לנעול ביתו וכו'. והיינו דוקא במבטל רשות חצירו ולא רשות ביתו אבל במבטל רשות חצירו ורשות ביתו הוי אורח חמור לגבייהו ומותר להוציא אף מביתו כיון שלא נשאר לו שום רשות שלא ביטלו. ב"י. ועיין לקטן או' י"ד:

יג

יג) שם וי"א שצריך לנעול ביתו וכו'. כ"כ הטור אלא שבב"י הביא פלוגתא בזה שי"א שא"צ לנעול וע"כ כתב זה בש"ע בלשון י"א. וכתב הר"ז או' ב' דהמיקל לא הפסיד. וכ"כ לעיל סי' י"ג או' ו' דכל היכא שסותם הש"ע ואח"כ כותב י"א דדעתו לפסוק כסתם ורק לכתחלה חושש לדעת י"א אם הוא לחומרא יעו"ש:

יד

יד) [סעיף ב'] אם ביטל להם גם רשות ביתו מותרין וכו'. והטעם כבר כתבנו לעיל או' י"ב יעו"ש. והוא שלא יוציא עד שיחזיקו הם כמ"ש בסי' שאח"ז. ב"י. ור"ל שלא יוציא מביתו לחצר עד שיוציאו הם תחלה מביתם לצחר וכן לא יכניס מחצר לביתו עד שיכניסו הם תחלה כמ"ש לקמן רס"י שפ"א יעו"ש:

טו

טו) שם. אם ביטל להם גם רשות ביתו וכו'. כתב התו"ש או' ו' דאם ביטל רשות ביתו בהדיא לא ביטל את החדר שלפנים הימינו יעו"ש. אבל השש"א דין א' כתב דדוקא אם פירש בלא חדרים אבל בית סתם חדרים בכלל יעו"ש וכ"מ מסתמיות דברי הש"ע והפו':

טז

טז) [סעיף ג'] וי"א שאינו מועיל. זהו דעת הר"מ דלא מהני שכירות בישראל וכן נוטים דברי הרמב"ם סוף פ"ב וכ"נ מדברי רש"י כמבואר בב"י יעו"ש. והטעם כתב הט"ז סק"ב משום דבשכירות שוכרין אפי' בפחות משוה פרוטת כדלקמן סי' שפ"ב ומשו"ה דוקא בעכו"ם שב"נ נהרג על פחות משוה פרוטה מהני משא"כ בישראל דפחות משוה פרוטה לאו כלום הוא בטלו השכירות לגמרי עכ"ל. והמ"א סק"ו כתב דאי לא מסתפינא הייתי אומר דהר"מ מודה דבחול שרי ואינו אסור אלא בשבת משום מקח וממכר יעו"ש. וכתב הא"א או' ו' דלפ"ז דיעבד י"ל דשרי דמקח שנעשה באיסור הוי מקח יעו"ש. וכ"כ המחה"ש אלא שכתב ודאי דלהרב"י לא ס"ל כן ואפי' בחול אין שוכרין יעו"ש וכ"כ הא"ר או' ו' דלדעת רש"י והרמב"ם אף בחול אינו מועיל שכירות מישראל יעו"ש. וכ"כ החמ"מ או' א' נה"ש או' ב' ישי"ע או' ד' וכ"כ בס' נזירות שמשון והביאו א"ח או' ד' ולענין הלכה כתב בא"ר שם דאינו מועיל שכירות מישראל דהרא"ש יחידאה הוא נגד הר"מ ומרדכי ורש"י והג"א וכן מבואר בכסף משנה שם סוף פ"ב שכתב ודלא כרא"ש יעו"ש. וכ"נ דעת המש"ז או' ב' וכ"כ הנה"ש שם דדעת הש"ע נוטה כדיעה שנייה שהביא באחרונה יעו"ש. אבל הר"ז או' ד' כתב דלענין הלכה בד"ס הלך אחר המיקל ומיהו כבר כתבנו לעיל סי' י"ג או' ז' דדעת הש"ע כי"א בתרא ורק בשעת הדחק יש לסמוך על י"א קמא אם הוא להקל יעו"ש. ועיין לקמן סי' שפ"ב סעי' ה' ובדברינו לשם בס"ד:

יז

טוב) [סעיף ד'] הוא מותר להוציא מביתו לחצר. דכיון שביטלו לו רשותם נעשה החצר וביתו רשות אחת:

יח

חי) שם. ולא מבתיהם. דמסתמא לא ביטלו אלא רק רשותם שבחצר כמ"ש סעי' א':

יט

יט) שם הגה. אם לא שביעלו בפי' גם רשות ביתם. שאם ביטלו בפירוש רשות חצירם ורשות ביתם הוא מותר להוציא אף מבתיהם לחצר. ב"י. אבל הם אסורים להוציא או להכניס מבתיהם לחצר והגם שיחיד שביטל גם רשות ביתו מותר להוציא ולהכניס מביתו לחצר כמ"ש סעי' ב' שאני יחיד דהוי כאורח לגבי רבים אבל רבים לא הוו כאורחים לגבי יחיד כמ"ש בש"ע. וכ"כ הר"ז או' ה' ולענין אם מותרין להוציא או להכניס מביתו לחצר כשביטלו לו גם רשות ביתם עיין באו' שאח"ז:

כ

ך) שם. והם אסורים אף מביתו לחצר ואפי'. ביטלו רשות ביתם דמ"מ כיון דמשתמשי בחצר הו"ל משקל רשותא כיון דלא חשיבי כאורחים. רש"י. וא"כ משמע דמותרים להכניס מחצר לביתו. מ"א סק"ז. תו"ש או' יו"ד וכתב הטעם דכה"ג לא מיחזי כמשקל רשותא דדוקא כשמוציאין לאותו רשות שביטלו שפיר הוי כמשקל רשות אבל לא כשמוציאין מרשות שביטלו עכ"ל וכ"כ המחה"ש והר"ז שם ח"א כלל ע"ד או' ג' אמנם הא"ר או' ז' כתב בשם כמה פו' דגם להכניס מחצר לביתו אסור יעו"ש. וכ"כ בס' אבן העוזר. ועיין לקמן סי' שפ"א או' ג':

כא

כא) שם. והם אסורים אף מביתו לחצר. ואף אם כבר קדם היחיד והחזיק שהוציא מביתו לחצר אפ"ה הם אסורין להוציא מביתו לחצר. מ"א שם. ח"א שם. וכ"ה בהרשב"א אלא שכתב דמסתברא שאעפ"י שהם אסורים להוציא בכל גוונא מ"מ אין יכולין לאסור עליו ע"י הוצאתן אם קדם הוא והחזיק יעו"ש. וכ"כ החמ"מ או' ב' ועיין לקמן רסי' שפ"א:

כב

כב) שם. שאין רבים נעשים אורחין וכו'. ואע"ג דאורחים ממש אפי' הם הרבה נחשבים כאורחים היינו מפני שבאמת אין להם שום זכות בחצר משא"כ הכא שבאמת הבתים והחצר שייך להם לא שייך לומר שיחשבו אורחים ממש שלא יוכלו לחזור ולהחזיק ברשותם. ח"א שם.

כג

כג) שם. וה"ה אם היו שנים לבד וכו'. פעם אחת שכחו מהר"י סגל ובעה"ב אחד לעשות עירוב ואמר מהר"י סגל יבא אלי בעה"ב ואני אבטל לו את רשותי ויטלטלו בהיתר אמרו לפניו ואם גם בעה"ב יבטל להרב רשותו אמר להם א"כ מה הועיל דאז נמצא רשות שלו שלי ושלי שלו והם שתי רשיות כבראשונה. דרשות מהרי"ל. שכנה"ג בהגב"י או' ב':

כד

כד) שם וה"ה אם היו שנים לבד וכו'. כ"כ המ"מ פ"ב בשם הרשב"א והביאו ב"י והטעם כדמסיים אח"כ דיחיד אצל יחיד לא הוי אורח. מיהו בס' אבן העוזר חולק על דין זה ודעתו דדוקא רבים אצל יחיד לא הוו אורח וכ"כ בדרישה או' א' דמדברי הטור והתו' לא משמע כן יעו"ש. וכן מבואר בריטב"א דף ס"ד דיחיד אצל יחיד נעשה אורח יעו"ש. וע"כ כתבו האחרונים דבשעת הדחק יש לסמוך ע"ז:

כה

כה) שם. וחבירו מותר אף בשל עצמו. וה"ה בשל חבירו והיינו כשנותן לו גם רשות ביתו ואם נתן לו רשות חצירו לבד אסור בשל חבירו. מ"א סק"ח. ובזה מיושב מ"ש הא"ר והמאמ"ר להסיר תיבת אף יעו"ש.

כו

כו) שם. שכחו שנים ולא עירבו וכו'. ר"ל דכמו ביחיד שלא עירב מהני ביטול ה"ה לשנים. ודע דשנים דינם כרבים דאינם נעשים כאורחים לא לגבי יחיד ולא לגבי רבים דאם ביטלו גם רשות ביתם אסור להוציא מבית לחצר בין מביתם בין מאותו בית שביטלו לו רשותם. כ"כ האחרונים:

כז

כז) שם. יבטל לכל אחד. היינו לסברא ראשונה דסעי' א' ועי"ש:

כח

כח) שם. בין אם מבטלים לאחד שלא עירב. פי' שאין בחצר כ"א ג' שלא עירבו ולהכי כשמבטלים השניה לאחד נעשה החצר של יחיד וא"צ עירוב, וכתב בי' דאפי' לא ביטלו השנים בבת אחת אלא בזה אחר זה מהני וכתב שכ"נ דעת כל הפו' שלא חילקו בזה יעו"ש. וכ"כ בהריטב"א בהדיא כהב"י וכ"כ האחרונים:

כט

כט) שם. אינו מועיל דכיון שתיכף שביטלו אותן שעירבו לאותן שלא עירבו לא הותר לטלטל בחצר כיון שהיו שנים שוב לא מהני ביטול א' מהם לחבירו ואפי' ע"מ שאמר לו אינו מועיל דכיון שלא זכה בחלק שביטלו לו בענין שיוכל לטלטל בחצר אינו יכול להקנות לחבירו. ט"ז סק"ד. ואפי' אמר לו מע"ש לשון זה אינו מועיל. מש"ז או' ד' ומ"מ יש תקנה שיבטלו כולם רשותם לאחד מאותם שלא עירבו שיהא מותר לטלטל בחצר וש"ד כיון דגם האחד שלא עירב מבטל לו רשותו בהדי אינך. מאמ"ר או' ט':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---