מחצית השקל/אורח חיים/שפ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים שפ

(א) (ס"ק א') אף כו' דאסתלוקי כו'. ר"ל אף דאסור למיקני רשות בשבת זה לא מיקרי קנין רק שמי שלא עירב מסלק את עצמו וממילא האחרים מותרים:

(ב) (ס"ק ב') לכל כו' אף למי שביטל אסור (מ"מ) והן דברי הש"ס דף צ"ו ע"ב וז"ל רש"י שם ד"ה ה"ג כו' למאן דלא פי' דלא בטיל וכלם אסורים דע"ג דהאי דבטל ליה עירב עם חבירו כי עירב מאתמול אדעתא דהאי חולק' לא עירב דהאי שעתא לאו דידיה הוי ודכוותיה תני בהדר א' מן השוק שמת כו' והניח רשותו לאחד מבני חצר כו' והוא מבואר לעיל סי' שע"א סעיף ג':

(ג) (ס"ק ג') מביתו כו' א"ל שהוא אורח דהא לא בטלו:

(ד) (ס"ק ד') ביתו כו' למה אמרינן דף ע"ט כו' וה"ה התם והתניא בית שבין שתי חצרות (ופרש"י ושני בתים משני חצרות פתוחים לו) ומלאוהו תבן מערבים שנים ואין מערבים א' (ר"ל דכל חצר צריך לערב בפני עצמו) אבל אין יכולים שתי החצרות לערב אף דאותו בית פתוח לשתיהן כיון דהוא מלא תבן הוי כאלו כותל מפסיק ביניהם נתמעט התבן עוד שאינו גבוה עשר' שניהם אסורים כיצד הוא עושה (פרש"י להתיר מיהו את הא') נועל את ביתו (הפתוח לאותו בית שיש בו תבן) ומבטל רשותו הוא אסור וחבירו מותר (פרש"י הוא אסור להוציא מאותו בית לחצר שלו שהרי ביטל רשותו וכל הבית לחצר האחרת הוא):

דהתם מיירי בשני יחידים כו' ר"ל דודאי בכל חצר דרים הרבה בני אדם דהא קתני רישא מערבים שנים. ואם אין בכל חצר כ"א יחיד עם מי יערב וסיפא ארישא קאי. וגם סתם החצרות כך הם אלא שכל בני החצר אין להם דריסת רגל על בית שיש בו תבן כ"א אותן שתי בתים העומדים משני צדדיו. וגם אותו בית שיש בו תבן אין לו דריסת רגל על החצרות כ"א על שני הבתים או שבית התבן פרוץ במלואו לשני הבתים ולכן אם לא היה כאן תבן בבית האמצעי היו יכולים לערב שתי החצרות יחד כיון דפתוחים זה לזה ומעתה שלא ערבו אין הבית האמצעי אוסר כי אם על שני הבתים ולא על החצרות כנ"ל וא"כ כשמבטל א' מהן אינו מבטל כ"א לבעה"ב השני ולא לבני החצר האחרת. כי אין להם צורך וגם אין להם שייכות:

ואז הוא אסור. ר"ל אפילו ביטל גם ביתו:

(ה) (ס"ק ה) בין מביתו כו' לאחר שהחזיקו דקודם שהחזיקו אם יוציא מביתו לחצר אז חוזר מבטולו כיון ששוב משתמש בחצר שביטל כדאיתא ריש סי' שפ"א:

(ו) (ס"ק ו) וי"א שא"מ. לולי דמסתפינא כו' הרא"ש הביא בשם הר"ם שכתב דמישראל אין שוכרים וא"כ א"ל כמ"ש מ"א דהטעם מצד איסור קנין בשבת:

בדיעבד אם שכר י"ל דמהני דהא קי"ל בח"מ סי' ר"ח דמקח שנעשה באיסור קונה ואם קנה בשבת מהני:

אבל הרב"י ודאי דלא ס"ל האי טעמא דהא כתב דאינו מועיל משמע אפי' דיעבד וגם מדסתם הרב"י משמע אפי' בחול אין שוכרים:

לכן כתב מ"א לולי דמסתפינ' כו' וע' בט"ז מה שנתן טעם לדבר:

דבשלמא גבי עכו"ם אין דירתו דירה כו' דהוי כדירת בהמה אלא שחז"ל חששו אם ידור עכו"ם עם ישראל פן ילמוד ממעשיו לכן תיקנו שאוסר וביטול לא מהני אלא דוקא צריך לשכור ויאמר העכו"ם למה בחנם שאני רוצה לבטל ואין ישראל רוצה כ"א דוקא שאקח ממנו מעות אלא ודאי שרוצה לעשות כשפים ומה"ט בקושי ישכיר לו העכו"ם וככן יצא ישראל מן הריר' כי יקשה עליו השכירות וע' בגמרא:

דמיקני כו' הוא בדף ע"א דפליגי ב"ש וב"ה דלב"ש אין מבטלים אלא מבעוד יום ולב"ה דקי"ל כוותייהו אפי' משחשיכה ומסיק הש"ס דב"ה דביטל היינו מיקני רשותא ולכן אסור משחשיכה וב"ה ס"ל דהוי סלוקי רשות' ולכן מותר בשבת משמע אי הוי מיקני רשותא מודה ב"ה דאסור בשבת:

(ז) (ס"ק ז') אף כו' וא"כ משמע דמותרים להכניס כו' כיון דאין האיסור מה שאין חשובים כאורחים אלא שעי"ז שמשתמשים בחצר ה"ל משקל רשותא וחוזרים מבטול' אם כן במה שמכניסים מחצר לבית בזה אינו נראה כחוזרים מבטולם דדוקא כשמוציאים לחצר ומשתמשים בחצר נראה שחוזרים לזכות בחצר אבל כשמוציאים מחצר לבית אררבא אין משתמשים בחצר דהא מוציאים מן החצר מה שיש להם בתוכו וכן מבואר ריש סימן שפ"א אא"כ בטלו גם רשות ביתם דאז גם להכניס אסורים כמ"ש מ"א ריש סי' שפ"א:

(ט) (ס"ק ט) אינו כו' שיהא הוא מועיל ומותר. ולא אמרינן דשליח שויא לבטל כ"ה ברש"י:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.