כף החיים/אורח חיים/שמג

כף החיים ‏ אורח חיים שמג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] קטן אוכל נבילות וכו'. וה"ה אם עושה שאר איסורין. כמ"ש בב"י וכ"ה הסכמת אחרונים וכן באיסורי שבת אם הוא עושה לדעת עצמו אבל אם עושה לדעת גדול מוחין בידו כמ"ש לעיל סי' של"ד סעי' כ"ה יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' א' ח"א ה"ב כלל ס"ו או' ד'.

ב

ב) שם. אין ב"ד מצווין וכו'. ומלתא דנפיק מיניה חורבה כגון תקיעת שופר (שתוקע בר"ה שחל בשבת. ר"ז שם) שהקול נשמע לרבים ויבואו לתקוע בשבת ב"ד מצווין להפרישו. הר"ן פ"ג דר"ה. מ"א ריש הסימן. ואעפ"י שעושה על דעת עצמו בכה"ג מוחין בידו. ר"ז שם:

ג

ג) שם. אין ב"ד מצווין וכו'. וכתב הב"ח דגבי טמאה (ר"ל אם הוא כהן) מצווין להפרישו אפי' לא הגיע לחינוך אבל דעת רמ"א ביו"ד רסי' שע"ג דאין מצווין להפרישו וכן דעת רוב הפו' ופשטא דגמ' מ"א שם. ולפי י"א שכתוב כאן בהגה אם הגיע לחינוך מצווין להפרישו. ש"ך שם:

ד

ד) וכתב הרוקח סי' שס"ו דאשת כהן מעוברת מותרת ליכנס באהל המת דספק ספיקא הוא שמא הוא זכר או שמא הוא נפל יעו"ש והביאו מ"א סק"ב וברכ"י או' ד' ומחב"ר או' א' ומה שתמה ע"ז המ"א דבלאו הכי טהרה בלועה היא ואינה מיטמאה עיין שם בברכ"י שכתב בשם אחד קדוש לחלק דהיכא שמת הולד וכיוצא אז אינה מטמאה טהרה בלועה אבל בעובר כיון דק"ל דעובר ירך אמו א"כ כשאמו נטמאת גם הוא נטמא ולהכי אתי הרוקח למשרי מטעם ס"ס ועי"ש עוד בברכ"י ובמחב"ר ונתיב חיים תירוצים אחרים יעו"ש. וכתב שם בברכ"י דראוי לנהוג סלסול וליזהר אף שמותרת ליכנס דמ"מ כיון דאם הוא זכר נטמא טוב שלא יטמא יעו"ש:

ה

ה) שם. אין ב"ד מצווין וכו' ואינו בר עונשין דב"ד של מעלה אין מענישין עד ך' וב"ד של מטה בין י"ג וכתב התיו"ט בפ"ה דאבות גבי בן עשרים לרדוף שהוא נלמד ממיתי מדבר יעו"ש וכן פרש"י בפ' ר' עקיבא אבל הרא"ש בתשו' כתב דהוי הלכה למשה מסיני והוא מוכרח דאי ממיתי מדבר לא שמעינן אלא אב"ד של מעלה אבל לא לב"ד של מטה. כס"א או א'. מיהו בתשו' נוב"י מה"ת חי"ד סי' קס"ד כתב דהכוונה שבעוה"ז אין הקב"ה עונשו בחייו קודם עשרים שנה אבל אחר מיתה כל מעשה אדם כל ימי חייו משהגיע לכלל דעת אפי' לעונת הפעוטות כשכבר יודע שהוא עבירה צריך לסבול כפי מעשיו ומה שדרשו במס' שבת דף פ"ט שיצחק קאמר דל עשרים דלא מענשת עלייהו לא קשיא דשם איירי בעודם בחיים יעו"ש. והביאו פ"ת ביו"ד סי' שע"ו או' ג' וכ"כ בתשו' חת"ס סי' קנ"ה דהיכא דצריך כפרה אין חילוק אף אם לא הגיע לעשרים שנה דודאי משנעשו בני מצוה בשנים ובסימנים מחוייבים בכל חיובי תורה בב"ד שלמעלה ושל מטה. ומה שנמלא במדרשים שבני עשרים נעשו ב"מ למעלה לא נאמר זה אלא בענשים על חטאים המחודשים לפי שעה כגון עונשי דור המדבר וכו' יעו"ש. והביאו פ"ת ביו"ד סי' קפ"ה או' ט' ועיין לקמן או' ל"א:

ו

ו) שם. אין ב"ד מצווין וכו'. ואע"ג דאין ב"ד מצווין להפרישו אפ"ה אסור לומר לו מותר הוא כיון דעפ"י הוראתו הוא אוכל הרי הוא כמאכילו בידים. הרשב"ץ בפסקי נדה פ' יוצא דופן יעו"ש. כס"א או' ב':

ז

ז) שם. אבל אביו מצווה וכו'. דכיון שמצווה לחנכו במצות מנעוריו כ"ש שמצווה לגעור בו ולהפרישו מאיסורא דאורייתא. לבוש, ועיין לקמן או' ח"י:

ח

ח) שם. אבל אביו מצווה וכו'. וכן האב לבתו כיון שמחוייב לחנכה במצוות. מ"א סק"א, ר"ז או' ז' ער"ה בסוף הסי' ח"א הלכות ברכות כלל ס"ו או ב' אבל חרש ושוטה לא שייך בהו חינוך כיון דלא אתו לכלל פקחות. פתה"ד או' ו' ועיין לקמן או' כ"א:

ט

ט) שם. אבל אביו מצווה וכו'. אבל אמו אינה מצווה, וכ"ה בנזיר דכ"ט ובתה"ד סי' צ"ד. מ"א שם. מיהו בס' אורח מישור לנזיר תמה על דברי מ"א הנז' דהא בתה"ד שם מסיק להחמיר ועי"ש עוד שכתב להוכיח מהש"ס דגם אמו חייבת לחנכו וגם כתב דסוגיא דנזיר קאי לר"ל ואנן ק"ל כר"י יעו"ש, והביאו התו"ש או' א' וכתב דהדין עמו יעו"ש. אמנם עיין ברכ"י או' ז' שהאריך בזה וסיים דלענין הלכה נקטינן דאב דוקא חייב לחנך את בנו יעו"ש. וכ"כ בספרו מחב"ר או' ב' ר' או' ד' והפתה"ד או' ד' כתב דכ"ז שאביו קיים אין חיוב חינוך על האם ולא על אחרים אבל כשמת האב איתיה לדין חינוך על האם ועל אחרי' ואפי' במצוות שאין קיומן אלא בהוצאות ממון כמו סוכה ולולב וכדומה משום דאנן סהדי דניחא ליה ליתום בעשיית המצות יעו"ש. והכי מסתברא:

י

י) שם. הגה מאיסורא דאורייתא, באמת אפי' באיסורא דרבנן חייב האב לחנכו כדאיתא בסי' ק"ו סעי' ב' ובכמה דוכתי אלא שאם לא הפרישו אין ב"ד מוחין בידו אבל באיסור דאורייתא ב"ד מוחין ביד האב להפרישו. ב"י ריש הסי' בשם מהר"י פאסי. עו"ש מ"א סק"ב. א"ר או' ב' תו"ש או' ב' ועיין לקמן או' כ"ח:

יא

יא) וכתב באו"ה דדוקא בתינוק בר הבנה אבל לאו בר הבנה לית לן בה דהא יונק אפי' מבהמה טמאה עכ"ל ומ"מ מזיק לתינוק כמ"ש ביו"ד סי' פ"א סעי' ז' בהגה. מ"א שם. תו"ש שם:

יב

יב) ואם התינוק כהן וטומאה בבית הסמוך ויש בו חור טפח הוי טמאה דאו' ודלא כש"ך ביו"ד סי' שע"ב וא"כ הב"ד מוחין ביד האב להוציאו משם אם הוא בר הבנה ואם אינו בר הבנה אסור להכניסו בידים. מ"א שם. תו"ש שם:

יג

יג) שם. ולהאכילו בידים אסור וכו'. ואיתא סוף פ"ט דשבת דאסור לתת לתינוק חגב חי טמא לשחוק בו שמא ימות ויאכלנו ואפי' דבר שאין בו איסור אלא משום בל תשקצו אסור ליתן לידו וכ"ש דבר טמא דחזי לאוכלו בעיניה והטעם דהוי כמאן דמאכילו בידים אבל מותר ליתן עוף טמא לשחוק דאע"ג דימות לא חזיא לאכילה כך. מ"א סק"ג תו"ש או' ג' ר"ז או' ט' והאדנא שאין אוכלין חגב כלל אין חוששין שיאכל התינוק מאחר שאין אנו מורגלין בו, חידושי רש"ל בהג"א דשבת. פת"ע או' ב':

יד

יד) קטן שלא הגיע לחינוך ושתיית המים הזק לו ואין שם יין של ישראל מותר לגדול לתת לו סתם יינם ובתנאי שימזוג במים שיתן חלק א' יין וששה חלקים מים וישים המים תחלה ואח"כ ישפוך היין. הראנ"ח ח"א סי' קי"ב. כנה"ג בהגב"י. ואם אין היין חזק שיפסד ע"י כך יצוהו לעכו"ם ליתן לו (יין להדיא) מ"א שם. א"ר או' ג'. תו"ש שם. ר"ז או' ה':

טו

טו) כתב רי"ו דאין למחות בעכו"ם המאכילין אותם איסור אבל איסור לומר לעכו"ם להאכיל אותם איסור עכ"ל. מ"א שם. ונ"ל דוקא אחרים אבל האב צריך למחות דהא מצווה להפרישו. ועוד דבלאו הכי טוב למחות שלא יזיק לתינוק כמ"ש ביו"ד סי' פ"א. א"ר שם, ומיירי כשאין התינוק צריך לכך דאם לא כן שרי ע"י עכו"ם כמ"ש באו' שאח"ז. תו"ש שם.

טז

טז) ואם התינוק צריך לכך כגון שהוא קצת חולה מותר לומר לעכו"ם להאכיל אותם וכן נוהגין בפסח שמצווים לעכו"ם לישא התינוק לביתו ולהשקותו חמץ. והרשב"א בתשו' סי' צ"ב כתב דמידי דצריך לתינוק כגון אכילה ביוה"כ מאכילין אותו בידים אבל מידי דלא צריך ליה לא דהא אסור לינק אחר כ"ד חודש (היינו אם פירש מלשתות ג' ימים כמ"ש ביו"ד סי' פ"א יעו"ש) ואף שאמרה להלכה ולא למעשה הר"ן כתבה סתם למעשה וא"כ אם התינוק תולה וא"א לשאת אותו חוץ לבית יבקש מהעכו"ם שיתן להתינוק חמץ והעכו"ם מביא חמץ ומעמידו בבית והו"ל חמצו של עכו"ם ואז אפי' הולך העכו"ם לפעמים יכול לצוות לקטן ליתן לו לשתות אבל הוא לא יגע בו שמא יאכל ממנו כמ"ש סי' ת"מ אבל אם התינוק אינו חולה כ"כ ישאנו לחוץ ולא יכניס החמץ לבית כלל. מ"א שם. א"ר שם. תו"ש שם:

יז

טוב) וכתב עוד רי"ו דכל דבר שהוא משום מצוה ספינן ליה בידים כגון שמחנכין אותו לתקוע בשבת (ואיירי במקום שאין הקול נשמע לרבים. תו"ש) וכ"כ הג"א בר"ה וכ"כ התו' בפסחים דפ"ח דמותר להאכיל פסח לקטן אעפ"י שלא נמנה עליו כיון שהוא חינוך מצוה. ועיין מ"ש סי' רס"ט די"א דמ"ש מותר להאכילו בידים כגון ליתן לו לשתות קודם קידוש אבל הא פשיטא דמ"מ מחוייב לחנכם במ"ע כגון לעשות להם קידוש וכיוצא בזה. וכ"ט בתה"ד סי' צ"ד. מ"א שם. א"ר שם. תו"ש שם:

יח

חי) והחינוך הוא כל אחד לפום חורפיה. היודע להתעטף חייב בציצת. לשמור תפילין חייב בתפילין. היודע מענין שבת חייב בקידוש. וכן כל כיוצא בזה. מ"א שם. תו"ש שם. בין במ"ע של תורה בין בשל ד"ס אבל החינוך בל"ת בין של תורה בין של דבריהם הוא בכל חינוך שהוא בר הבנה שמבין כשאומרים לו שזה אסור לעשות או לאכול אבל תינוק שאינו בר הבנה כלל אין אביו מצווה למנעו בעל כרחו מלאכול מאכלות אסורות או מלחלל שבת אפי' באיסור של תורה כיון שאינו מבין כלל הענין מה שמונעו ומפרישו וכן אם הוא כהן א"צ להוציאו מבית שהטומאה בתוכו אלא א"כ הוא בר הבנה אזי אביו מצווה להוציאו. ר"ז או' ג' ועיין לעיל או' י"ב:

חי) והחינוך חייב האב מדרבנן עד י"ג שנים אם הביא ב' שערות ובלא הביא ב"ש עד ך' וסימיני סריס או רוב שנותיו ומכאן ואילך אין חייב לחנכם. א"א או' א':

יט

יט) שם. ולהאכילו בידים אסור. לכל אדם מן התורה אפי' אינו בר הבנה כלל שנאמר לא תאכלום ופירשו חכמים לא תאכילום לקטנים. ר"ז או' ה':

כ

ך) שם. ולהאכילו בידים אסור. ומטעם זה כתב בתשו' בית יהודה סי' מ"ה דאסור להציע כלאים בעריסת התינוק יעו"ש. והביאו ברכ"י או' ו':

כא

כא) שם. ולהאכילו בידים אסור. ואי שרי להאכיל בידים לחרש ושוטה עיין להפרמ"ג בפתיחה כוללת ח"ב או' א' שכתב דאסור כמו קטן יעו"ש וכ"כ במש"ז סי' רס"ו או' ד' וכן הפתה"ד או' ז' האריך בזה והרבה להשיב על דברי תשו' שיבת ציון סי' ד' שהוכיח דלא כפרמ"ג והעלה לאסור ורק דלא חייבו לחנכס במצות יעו"ש. וכן בס' עמודי אש סי' ד' כלל ו' האריך בזה וכתב דמפורש ברי"ו נתיב ח"י ח"ג ובשכנה"ג יו"ד סי' קנ"ז בהגב"י או' נ"ו דאסור לספותם בידים יעו"ש:

כב

כב) קטן בן ז' שנים שנשתטה והרופאים אומרים שאין לו רפואה רק שישלחו אותו לעיר גדולה אשר שם מלמדים לאנשים כאלו ובודאי יהיה לו שם רפואה וא"א שלא יוכל שם נבילות וטרפות. עיין בשו"ת חת"ס חא"ח סי' פ"ג שכתב שמעיקר הדין שאם מוליכין אתו באופן שכשיגיע לבן י"ג שנים ויום א' יוציאוהו משם היה שרי לשלחו ורק מחמת שהעידו הקדמונים שע"י המאכלים אסורים בנערות מטמטם הלב ומוליד טבע רע ע"ז אני אומר מוטב שיהיה שוטה כל ימיו וכו' יעו"ש.. וכן סיים בשו"ת מהר"ם שיף חא"ח סי' קס"ג יעו"ש אמנם אם הוא שוטה כ"כ עד אשר הגיע לכלל שיטה שפטור מכל מצוות ואם יגדל כך בשטותו לא אתי לכלל מצוות מעולם ועי"ז שמכניסין אותו לבית החינוך יבא בכלל דעת ויתחייב וישמור מצות ה' כתב שם בחת"ס בפשיטות להיתר יעו"ש. א"ח או' א'

כג

כג) חרש שיש לו דין קטן ונתחדש עתה בזמנים הללו שלומדים האלמים לדבר בראיות פתיחת ועקימת שפתים המורה במלות הנכתבות או הנדפסות, עיין בשו"ת שער הזקנים ח"ב בבית מלוא דף קל"ה שכתב דמ"מ יש לו דין חרש כיון דאין לו חוש השמע יעו"ש. א"ח שם:

כד

כד) שם. אפי' דברים שאיסורם מד"ס. ולפ"ז אסור ליתן לקטן לאכול חוץ לסוכה דמה איסור דרבנן אסור מכ"ש מ"ע דאורייתא, א"ר או' ג'. והיינו אכילת קבע אבל אכילת עראי אפי' לגדול לא יש איסור לפום דינא כמ"ש לקמן סי' תרל"ט סעי' ב' יעו"ש:

כה

כה) שם. אפי' דברים שאיסורם מד"ס. ומכ"ש שצריך להפרישם ולגעור בהם מלדבר לשה"ר ושקר ומחלוקת וליצנות וכדומה כדי שלא ירגילו שזו מעבירות החמורות כידוע. וכן כשתשמע האם שהקטן מבזה אביו צריך לגעור בו וכן כשישמע האב שהקטן מבזה אמו צריך לגעור בו כדי שירגילו מקטנן לעשות כיבוד אב ואם ויאריכו ימים. א"ר זירא לא לימא אינש לינוקא דיהיבנא לך מידי ולא יהיב דאתי לאגמורי שיקרא שנאמר למדו לשונם דבר שקר. סוכה מ"ו ע"ב:

כו

כו) ראוי לב"ד להכות הקטנים כפי כח הקטן על הגניבה כדי שלא יהיו רגילים בה וכן אם הזיקו שאר נזקים. וקטן שגנב מחזירין קרן לבעלים אם הוא בעין ואם אינו בעין פטור אף לאחר שיגדיל. ח"מ סימן שמ"ט סעי' ג' וד' והיינו לפום דינא אבל לצאת ידי שמים צריך לשלם אף לאחר שיגדיל כמ"ש לקמן בהג"ה:

כז

כז) שם. וכן אסור להרגילם בחלול שבת וכו'. ואם מותר לטלטל הספרים לבהכ"נ ע"י תינוק פחות מבן ט' ולסמוך על הרש"בא דאיסור דרבנן ספינן ליה בידים. זה אינו דהא הר"ן פ' כל כתבי כתב להדיא דאף להרשב"א ספינן ליה רק לצרכו ולא לצרכנו ואדרבה מחינן ביה יעו"ש אמנם יש תקנה ליתן להתינוק חומש וסידור שישא לבהכ"נ לצורך עצמו להתפלל ולשמוע קריאת התורה וממילא יצטרף הגדול עמו להתפלל יחד. תשו' רע"א סי' ט"ו. וכ"כ בשו"ת מהר"ם שיק חא"ח סי' קע"ב. אמנם בשו"ת שו"מ מהד"ג סי' קי"ז כתב דמותר לטלטל הסידור ע"י קטן לבהכ"נ וכ"כ בס' יד יוסף סק"ד רביד הזהב יעו"ש. וכ"כ המש"ז סי' שמ"ו או' ו' וכ"מ לקמן סי' שמ"ו או' מ"ט יעו"ש. ומיהו עיין בתשו' כתב סופר סי' מ"ז ברב אחד שהיה חולה וצוה לקטן להביא ס"ת מבהכ"ג לביתו דרך כרמלית לקריאת התורה והאריך דלכתחלה אין להורות כן לצרכינו היכא דשייך חשש דאתי למיסרך אפי' במקום מצוה ומ"מ מי שהורה כן אין מזניחין אותו יעו"ש. ועיין לעיל סי' קל"ה או' פ"ד:

כח

כח) שם הגה. וי"א דכ"ז בקטן שלא הגיע לחינוך וכו'. ואע"ג דמצות חינוך אינו חל על אחרים היינו דוקא לחנכם במ"ע. אבל להפרישו מאיסורא כיון שהגיע כבר לכלל שנים שאביו חייב לחנכו מצוה על כל האדם להפרישו מאיסור וי"א דלענין זה החיוב על אחרים שאם האב שם ואינו מוחה בידו אם הוא איסור דאו' מוחין באב שיפרישו ואם הוא איסור דרבנן אין מוחין ביד האב. ח"א ה"ב כלל ס"ו או' ג' ועיין לעיל או' יו"ד. ומ"מ אם אין שב האם מצוה על אחרים להפרישו אפי' מאיסור דרבנן:

כט

כט) שם בהגה. וי"א דלא שייך חינוך לב"ד וכו'. עיין ברכ"י או' ז' מה שהאריך בזה וסיים דלענין הלכה נקטינן דאב דוקא חייב לחנך את בנו יעו"ש. ועיין לעיל או' ט'

ל

ל) שם בהגה. וקטן שהכה אביו וכו'. עיין ביו"ד סי' רמ"א ובשער רוה"ק תיקון ט' ויו"ד שכי"ב דמי שחטא בכיבוד אב ואם יתענה מ"ה תעניות כמנין אב ואם ע"ה לשניהם והמקלל אב ואם יתענה ג' ימים רצופים יעו"ש. ועיין לעיל סי' של"ד או' קמ"ז וקמ"ח:

לא

לא) שם בהגה. או שעבר שאר עבירות וכו'. ונראה חיזוק מן התורה כי הניא אביא אותה וה' יסלח לה. ובהפרת אביה היא נערה שאינה בת ך' לעונש ב"ד של מעלה וצריכה סליחה. ס' מאורי אור בחלק בן נון דף קנ"ו ע"א. א"ח או' ח' ועיין לעיל או' ה':

לב

לב) שם. בהגה. או שעבר שאר עבירות וכו'. עיין שבת נ"ו ע"ב שכתב על יאשיהו המלך שכל דין שדן מבן ח' עד י"ח החזירן להן משלו שמא טעה בדינא. וכן אז"ל במס' בב"ק דף צ"ח ע"ב הוה עובדא וכפייה רפרם לרב אשי וכו' ופירש"י ז"ל ששרף שטר חבירו בילדתו יעו"ש והביאו הט"ז סק"ב וכתב דרב אשי ודאי פטור מן הדין אלא דרפרם כפאו בדברים לעשות לפנים משורת הדין יעו"ש. ומ"ש בתש"ו שב יעקב סי' ג' להשיג על דברי מהרא"י ורמ"א הנ"ז כתב עליו שבו"י ח"א סי' קע"ז דכל דבריו אין להם שחר יעו"ש:

לג

לג) שם בהגה. או שעבר שאר עבירות וכו'. בין עבירות שבין אדם למקום בין שבין אדם לחבירו. א"ר או' ד'.

לד

לד) שם בהגה. או שעבר שאר עבירות בקטנותו וכו'. וה"ה בחרש ושוטה אם עשו איזה עבירות בין אם הוא בין אדם למקום או בין אדם לחבירו בעת החולי ואח"כ נתרפו טוב להם שיקבלו על עצמם איזה דבר לתשו' וכפרה:

לה

לה) אחד בא לפני חכם וא"ל זוכר אני כשהייתי קטן הייתי גונב לבני אדם וגם הייתי חוטא בשאר חטאים וא"ל החכם כל עונות שאתה זוכר וכל אשר גנבת אתה צריך לשלם שהרי יאשיהו שב מכל עונות ושלם כל אשר דן שלא כדין בקטנותו. וכן מי שהיה חכם ואח"כ נטרף דעתו ואחר זמן נתחכם כל ההפסד שיאמרו לו עדים אעפ"י שהיה פטור בב"ד חייב לשלם. וכן מי שהיה שכור כלוט חייב. ס"ח סי' תרצ"ב: והיינו כדי לצאת ידי שמים אעפ"י שלפום דינא היו פטורים כנז'

לו

לו) שם בהגה. טוב לו שיקבל על עצמו איזה דבר לתשו' וכו'. ונראה דאף לצאת י"ש א"צ לשלם הכל כמבואר במהרא"י שם ולשון הרמ"א שכתב שיקבל איזה דבר לתשו' וע"כ המוחל לא יהיה אכזרי ויפוייס במה דיפייס משום תקנת השבים כאלו שרוצים לצאת ידי שמים שבו"י ח"א סי' קע"ז:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---