כף החיים/אורח חיים/שיד

כף החיים ‏ אורח חיים שיד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אין בנין וסתירה בכלים. והיינו מה שאינו בנין גמור וסתירה גמורה אבל בנין וסתירה גמורה שייך אף בכלים. תו"ש או' א' ולכן דוקא בדיבק שבריה בזפת יכול לשברה דאין זה סתירה גמורה. לב"ש:

ב

ב) שם הגה. שאינה מחזקה מ' סאה. ואע"ג דמאן דמתיר בדבוקה היינו אפי' גדולה ומאן דמתיר בקטנה היינו אפי' שלימה (כמ"ש בב"י) וא"כ דעת הש"ע להתיר אף בגדולה מ"מ נקט הגה להחמיר דבעינן תרתי לטיבותא ליקוטי פר"ח. וכ"כ העו"ש אוי ב' אלא שכתב כיון דמילתא דרבנן היא ודאי דאין להחמיר בו כל כך יעו"ש:

ג

ג) שם הגה, שאינה מחזקת מ' סאה שאם מחזקת מ' סאה הוי אהל ויש בה בנין וסתירה. לבוש. מ"א סק"א. ור"ל דאם מחזקת מ' סאה אפי' דיבק שבריה בזפת אסור לשברה משום סותר. וכ"ז לסברת מור"ם ז"ל דמחמיר כב' הסברות כמ"ש באו' הקודם:

ד

ד) שם הגה. שאינה מחזקת מ' סאה. היינו אמה על אמה ברום ג' אמות עם הדפנות בלא עובי הלבזבזים (הוא כמו זר סובבה אצל שפתה. לב"ש) והרגלים. מ"א סק"ב א"ר או' א' תו"ש או' ב' ובתשו' מעיל צדקה סס"י כ"ז כתב לענין כתמים בעריסה של תינוק הרגלים מצטרפים לשיעור מ' סאה כיון דהרגלים הם עיקר העריסה לנדנד עי"ז העריסה עם התינוק יעו"ש וה"ה לענין שבת. מחה"ש ועיין יו"ד רס"י ר"א בענין שיעור מ' סאה יעו"ש. ואף שאין עשוי כתמונה זו ר"ל אמה על אמה ברום שלש כל שמחזיק מ' סאה הוה אהל ויראה דמ"מ בעינן שיהא גגו טפח הא לא"ה אעפ"י שארוך וקצר לא הוה אהל. מש"ז או' ט':

ה

ה) שם. כגון חבית שנשברה וכו'. הרב קרבן נתנאל (על הרא"ש פ' כ"ב דשבת או' ה') תמה על הב"י שלא הביא דעת הרי"ף והרמב"ם להתיר אף לכתחילה בלא מוסתקי והסכים כן להתיר יעו"ש. וכן דעת הרשב"א והר"ן פ' חבית והריטב"א בחי' עירובין דף ל"ה יעו"ש. וכ"כ הרשב"ץ בחי' ר"ה דאם השופר בתוך חבית שובר אותה כדין גרוגרות. וכ"כ הרשב"ש סי' ק"ס יעו"ש. וכן הרדב"ז בל' הרמב"ם סי' ק"ל התיר לשבור תיבה להוציא ממנה מה שצריך לשבת כשאבד המפתח יעו"ש. ער"ה או' א' וכ"כ א"ר סי' ש"ז סוף או' ל"א יעו"ש. ונראה דהגם דק"ל כפסק הש"ע דדוקא בחבית שנשברה וכו' מותר אבל בשלימה אסור מ"מ אפשר דבשעת הדחק ומצטער שאין לו מה לאכול דיש לסמוך על המקילין והוא שאין מחזקת מ' סאה וכמ"ש לעיל או' ב' יעו"ש וגם אם הוא בענין שאין עושה אותה כלי ע"י שבירה זו דאם לא כן הו"ל מכה בפטיש וחייב לכו"ע:

ו

ו) שם. ודיבק שבריה בזפת וכו'. דמחמת גריעותה לא חייס עליה וליכא למיחש שמא יתכון לעשות כלי. תו' והרא"ש מ"א סק"ג:

ז

ז) שם. יכול לשברה וכו'. בין ביד בין בכלי ר"ז או' א' ועיין בלבוש שכתב שישבור אותו הדיבוק אבל המש"ז או' א' כתב דאף אם שובר במקום שהחרס שלם ג"כ מותר יעו"ש:

ח

ח) שם. ובלבד שלא יכוין לנקבה נקב יפה וכו'. וה"ה שלא יתכוין ליפות השבירה להיות לה לפה שתהא עוד כלי. רש"י ביצה ל"ג ע"ב ד"ה והתנן:

ט

ט) שם. ובלבד שלא יכוין לנקבה וכו'. כתב הרמב"ם פ"י דין ט"ז דהעוש"ה נקב כל שהוא בין בעץ בין במתכת בין בבנין בין בכלים ה"ז תולדות מכה בפשיט וחייב והוא שיהא עשוי להכניס ולהוציא. והביאו מ"א שם. והעושה נקב בקרקע הבית שיצאו המים חייב משום בונה. הרשד"ם סי' ה' מ"א שם ר"ז או' ב' ואפי' ע"י עכו"ם אסור. חס"ל או' ו' וכן מוכח ממ"ש לעיל ססי' שי"ג יעו"ש:

י

י) שם. הו"ל מתקן מנא. בפ' חבית (שבת דף קמ"ו) אמרינן כל פתח שאינו עשוי להכניס ולהוציא אינו פתח ורבנן הוא דגזרו משום לול של תרנגולים דעביד לעיולא אוירא ולאפוקי הבלא פי' הסרחון שלא ימותו התרנגולים. מזה משמע דהאי מתקן מנא אינו אסור מדאורייתא זולת בלול של תרנגולין. ט"ז סק"א. וכ"כ הרמב"ם ריש פכ"ג והביאו מ"א שם. וכ"כ התו"ש אוי ג' והא דאמרינן דאינו חייב בנקב אלא א"כ עשוי להכניס ולהוציא היינו בדבר תלוש שאינו מחובר לקרקע אבל במחובר לקרקע שייך ביה חיוב משום בונה אף אם אינו עשוי להכניס ולהוציא. ר"ז שם. וכ"כ הא"א או' ג':

יא

יא) שם. אפי' בענין שאינו עושה כלי. ר"ל שאילו עושה נקב לפתח אלא שוברה. ואח"כ כתב רבותא טפי ואפי' נקב בעלמא וכו' ר"ל שאינו מתכוין לפתח דאית ביה תרתי טיבותא שאינו שובר כלל וגם שאינו פתח מ"מ אסור דחיישינן שמא יתכוין לעשות פתח אבל בדיבק שבריה בזפת לא חיישינן להא מטעם שכתב המ"א סק"ג. לב"ש. ועיין לעיל או' ו' טעם המ"א:

יב

יב) התוקע יתד בכותל לתלות בו כלים וכיוצא בזה חייב משום בונה ואפי' לא תקע היתד אלא שקדח חור בכותל לתקוע בו יתד חייב משום בונה על נקב זה הואיל ונקב זה הוא מועיל לבנין דהיינו לתקיעת היתד. ר"ז או' ב' והוא מגמ' שבת ק"ג ע"א ופרש"י שם:

יג

יג) שם. אם להרחיבו אסור. הגה. ובלבד שיתכוין לכך בא לבאר דברי הש"ע דדוקא כשמתכוין להרחיב אבל אם אינו מתכוין אע"ג דהוי פסיק רישיה עי"ז שיתרחב מותר וכמו שסיים אח"כ בש"ע גבי סכין שהיה תקוע מע"ש דמותר להוציאו מפני שאינו מתכוין להוסיף אבל דעת מור"ם ז"ל בהגה לקמן דאפי' אינו מתכוין להרחיב אסור משום פסיק רישיה והו"ל לכתוב בשם י"א כמ"ש הלבוש אלא כשדעתו לפסוק כן וגם אינו מבואר בהדיא בש"ע כותב בסתם כאלו מפרש דברי הש"ע וכמ"ש במ"א ועיין באו' שאח"ז:

יד

יד) שם. ואם היה סכין תקוע מע"ש בחבית מותר להוציאו וכו'. היינו אפי' אם הוא תקוע שם בחוזק שלא הוציאו משם פעם אחת מבע"י וכשמוציאו משם בשבת מתרחב הנקב והו"ל פסיק רישיה אפ"ה שרי כיון דעיקר איסורו הוא מדרבנן ואין מתכוין לזה וכמ"ש בב"י אבל אם הוא תקוע בדבר מחובר דאית ביה איסורא דאורייתא מודה דאסור להוציאו בשבת אם לא הוציאו פעם אחת מבע"י וכמ"ש סעי' י"ב יעו"ש. ומיהו דעת מור"ם ז"ל לחלוק דאם לא הוציאו משם פעם אחת מבע"י אסור להוציאו משם בשבת משום דהוי פסיק רישיה ואעפ"י שאיסורו מדרבנן וא"כ הו"ל למור"ם ז"ל לכתוב דין זה בשם י"א כמ"ש הלבוש והר"ז או' ג' אלא שכן דרכו לפעמים אינו כותב וכמ"ש באו' הקודם יעו"ש. ולענין דינא בפסיק רישיה דניחא ליה באיסור דרבנן ואינו מתכוין דעת המ"א סק"ה לאסור וכ"ה דעת הא"ר או' ב' יהגר"א והגרע"א יעו"ש. ומ"מ הכא מצדדין המ"א והגר"א דמדינא אף בכותל שרי כיון דדבר שאין מתכוין ומקלקל הוא וכן הט"ז סק"ב מצדד כן בעיקר הדין אלא שסיים דאין בידי להקל נגד התה"ד ופסקו כן הש"ע ורמ"א בסוף הסי' להחמיר לענין תקוע בכותל אבל להוציא סכין מחבית דחולק ב"י וש"ע ומתיר אפי' בלא הוציאו מע"ש אלא דרמ"א פסוק כתה"ד דבעינן דוקא הוציאו מבע"י נראה דלצורך גדול ואין שם ברזא יש לסמוך להתיר אפי' לא הוציאו בע"ש יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' ג' דהעיקר כסברא הראשונה ורק במקום שאין שם צורך כ"כ טוב לחוש לסברה האחרונה:

טו

טו) שם בהגה. דהוי פסיק רישיה וכו'. עיין מ"ש באו' הקודם בענין פסיק רישיה דניחא ליה במידי דרבנן ואינו מתכוין דאסור והגם דיש מתירין כמ"ש בספרי האחרונים (עיין בא"ח או' ב' ופ"ת ופת"ע) מ"מ כיון שהמ"א הביא כמה ראיות לאיסור וכמו שביאר המחה"ש יעו"ש ובדעת מרן ז"ל שהתיר בסכין תקוע. לא יש הכרח אם דוקא בחבית משום שהוא מקלקל או אפי' במקום דניחא ליה ג"כ מתיר פ"ר בדרבנן ואינו מתכוין באות וגם כי כ"ה דעת האחרונים להחמיר וכמ"ש באו' הקודם ע"כ יש להחמיר ורק באמירה לעכו"ם בפסיק רישיה יש להתיר וכמ"ש המ"א שם:

טז

טז) [סעיף ב'] וחשיב כפותח מחדש. וע"כ אסור לעשות שם אפי' נקב קטן שאין עשוי להכניס ולהוציא על ידו מ"ב או' י"ד:

יז

טוב) שם. למעלה מן השמרים וכו'. פי' אפי' הוא במקום היין מותר משום דאין עושין שם סתימא מעלייתא כיון שאין כובד היין נשען עליו ולפיכך לא הוי כפותח לכתחילה כן מבואר בפי' רש"י שם. אבל הרי"פ ז"ל פירש משום דלמעלה במקום היין עומד לפתוח להוציא היין אבל למטה במקום שמרים אין הסתימה עומד לפתוח שהרי אין שם יין וע"כ עושין הסתימה מעליא והרי כאלו נוקב מחדש. עו"ש או' ח':

יח

חי) שם. מותר לפתחו. ואפי' אם הנקב היה גדול מותר לפתחו. ב"י בשם המרדכי אבל להוסיף משמע דדינו כדלעיל כמ"ש הנ"ץ ועו"ש (או' ט') ואף דבב"י התיר מ"מ מסתימת הש"ע משמע שחזר בו. א"ר או' ג':

יט

יט) [סעיף ג'] במקום נקב וכו'. ולא שנא נקב גדול ולא שנא נקב קטן ב"י בשם המרדכי. והיינו דוקא כשיעור נקב הישן אבל להוסיף על נקב הישן אסור. עו"ש או' ט' וכ"כ באו' הקודם:

כ

כ) שם. נוקבין אפי' במקדח משום דלא חשיב סתימה מעליא כיון שהוא למעלה מן השמרים כמ"ש בסעי הקודם. ולכן מותר לנקוב במגופה שסותמין בה הכלי זכוכית שקורין שטאפק"י (ובערבית קורין אותו כ"ך) אפי' בכלי המתוקן לכך או בכיסן להוציאו. ח"א כלל מ"א או' ג':

כא

כא) שם הגה. פי' כלי מיוחד לנקוב והוא כלי שמלאכתו לאיסור אלא לצורך גופו ומקומו שרי כמ"ש לעיל סי' ש"ח סעי' ג' וכ"כ המש"ז סוף או' ב':

כב

כב) שם. כגון שנשכרה הברזא. כלומר דא"א ליקח היין בענין אחר כ"א בכה"ג. עו"ש או' יו"ד. תו"ש או' יוד:

כג

כג) שם. כגון שנשברה הברזא. נקט דבר ההוה וה"ה אם היה הנקב במקום אחר שנסתם. מ"ב או' ח':

כד

כד) שם. וי"א דלא שרי וכו'. כ"כ הכלבו בשם י"א ומכל הפו' משמע אפי' בשל עץ שרי וכ"פ הנ"ץ. א"ר או' ד' ועי"ש שהביא סמוכות לזה להתיר. מיהו המש"ז סוף או' ב' כתב דאין להקל נגד הש"ע ומור"ם ז"ל מדשתיק ליה אודי ליה אבל הר"ז או' ח' כתב דיש לסמוך ע"ז במקום צורך ולהקל בד"ס:

כה

כה) שם. וי"א דלא שרי וכו'. כ"כ הכלבו. וכתב עוד שאותן חביות שנסתמו בימי הקיץ אסור לנקוב הנקב שנסתם כיון דהוי סתימה גרועה והטעם לפי שלא משכו יין אחר הסתימה. ב"י, עו"ש או' י"א:

כו

כו) שם. שמהדקין מאד העץ וכו'. משמע אף בחרס כל שהסתימה מהודקת אסור. מש"ז סוף או' ב':

כז

כז) [סעיף ה'] מותר ליתן קנה חלול וכו'. שהרי הוא עומד ומוכן לכך ואינו מתקן כלי. לבוש תו"ש או' י"ב. לב"ש. אבל אם לא היה מתוקן כל צרכו וצריך לתקנו בשבת לתת עליו נעורת פשתן ה"ז אסור. שה"ג. ועיין לקמן או' ל"א. ונראה דאסור לתקוע היטב בחזקה ביתידות דיש בזה משום גמר מלאכה. מ"ב או' ך':

כח

כח) שם הגה. או שאר ברזא. כ"ה בב"י בשם שה"ל:

כט

כט) שם. אעפ"י שלא היה בו מעולם. וכ"ש שמותר להחזירה אם היתה שם ונפלה. טור וב"י:

ל

ל) כתב הרמב"ם פכ"ג אין חותכין שפופרת של קנה מפני שהוא כמתקן כלי היתה חתוכה אעפ"י שאינה מתוקנת מותר להכניסה בנקב החבית בשבת להוציא ממנה יין ואין חוששין שמא יתקן עכ"ל וכתב ב"י שנראה מדבריו שאפי' שהשפופרת עצמה חסירה שום תיקון מותר להכניסה בנקב החבית עכ"ד. וה"ה דמותר ליתן בנקב החבית אעפ"י שאינו יודע אם מגיע למדתו. עי"ש או' י"ב. וכ"כ הר"ז או' ט':

לא

לא) וכתב רי"ו בח"ח שנראה מפירש"י שאסור לתקן בגוף השפופרת שום דבר ואפי' ביד אבל ר"ת כתב שמתקנה ביד אבל לא בסכין. ב"י. ועיין לע"ל או' כ"ז:

לב

לב) שם. אבל ליתן עלה של הדס וכו' הגה ויש מתירין וכו'. ודע שהש"ע שכתב טעם האיסור מפני שנראה כעושה מרזב ומור"ם ז"ל בהגה שסיים ואין לחוש שמא יקטום הוא פלוגתא דאמוראי בגמ' חד אמר משום מרזב וח"א גזירה שמה יקטום העלה מן הענף והו"ל מתקן כלי ואמרינן מאי בינייהו דקטים ומנח (דהיינו דקטים ומונח הרבה מבע"י) למ"ד משום מרזב אסור אף בכה"ג ולמ"ד שמא יקטום שרי ופסק הרמב"ם בפכ"ג כמ"ד משום מרזב וכ"ה פסק הש"ע אבל הרא"ש והטור פסקו כמ"ד שמה יקטום וזהו שכתב מור"ם ז"ל בהגה ויש מתירין וכו' ולענין דינא הגם דהר"ז או' י"א כתב בד"ס הלך אחרי המיקל. מ"ע אנן נקטינן לחומרא כדעת הש"ע. וכ"נ דעת האחרונים:

לג

לג) שם בהגה. במקום שיש לו הרבה קטומים וכו'. ואם אין לו אלא א' אפי' אם קטום ועומר אסור ליתנו שם טור. וכתב עליו ב"י משמע הא שנים שרי אבל הב"ח כתב דלאו דוקא אחד אלא אפי' ב' וג' נמי אסור אלא א"כ בדאיכא הרבה קטומין יעו"ש. וכ"כ הדרישה או' ה' וכתב התו"ש או' י"ג דכ"ה דעת מור"ם ז"ל ולכך השמיט סיום דברי הטור יעו"ש:

לד

לד) שם בהגה. ואין לחוש שמא יקטום. וכתב הר"ן דאע"ג דק"ל דבאוכלי בהמה אין בהם משום תיקון כלי כמ"ש סי' שכ"ב סעי' ד' י"ל שכן הוא דרך שאפי' באוכלי בהמה מתקנין בהם כלי העשוי כבר כגון כאן שמתקן את החבית בעלה של הדס שיהא לה למרזב אבל אין דרך לעשות מאוכלי בהמה כלי לכתחלה. תו"ש או' י"ד ועי"ש מה שהשיג על ה"ב:

לה

לה) [סעיף ו'] מותר להתיז ראש החבית וכו'. כתב בתה"ד סי' ס"ד בשם א"ז דה"מ בחבית שאינה מחזקת יותר ממ' סאה אבל אם היא גדולה כ"כ נראה מדבריו שאסור משום דהוי כקרקע ושייך ביה בנין וסתירה. ב"י. וכ"כ הלבוש. ומה שלא כתבו מור"ם ז"ל סמך על מ"ש בסעי' א' וכ"כ שכנה"ג בהגב"י או' ג':

לו

לו) שם. מותר להתיז ראש החבית וכו'. כתב רש"ל דוקא משום אורחים מותר וכ"מ בש"ס. א"ר או' ז' אמנם הלבוש כתב מותר להתיז ראש החבית בסייף אם צריך ליין שבתוכו וכו' ומשמע דבכל גוונא שרי אפי' בלא אורחים רק אם צריך ליין וכן משמע מסתמיות דברי הש"ע:

לז

לז) שם. מותר להתיז ראש וכו'. כתב השכנה"ג בהגה"ט או' א' דמיירי בחבית שבורה שמדבקין שבריה בזפת וכמ"ש סעי' א' אבל חבית שלימה אסור להתיז ראשה יעו"ש וכ"ה דעת המ"א סק"ז וקצת האחרונים. אבל המט"י כתב אע"ג דהשכנה"ג העלה דגם התזה זו לא שרי אלא במוסתכי וקאי הש"ע אדין דסעי' א' וכן דעת המ"א סק"ז יעו"ש מ"מ הדעת נוטה דמדכתב הש"ע בסתם ולא ביאר משמע דבכל ענין אפי' בחבית שלימה מותר להתיז ראשה ולא חילק הש"ע אלא בשבורה לגמרי דבכה"ג דהויא סתירה גמורה יש בנין וסתירה בכלים שלמים אבל בהתזת הראש לבד דדעתו להניח גוף הכלי בשלימותו אין זו סתירה גמורה ומותר וכדעת הקס"ד שהביא השכנה"ג יעו"ש. ועי"ש עוד במט"י שהביא עוד סמוכות לזה וכתב שכן שמע ג"כ מפי מגידי אמת על הרי כמהר"א יצחק ז"ל כשיצא בשליחות מצוה והביאו לו יום שבת כד א' של יין שלימה והתיז ראשה בסייף בידו אלמא דהיה פשוט בעיניו להתיר אפי' בשלימה עכ"ל. והביאו המחב"ר או' ה'. וכתב דגם הוא ז"ל שמע מפי רב אחד בעה"ק ירושת"ו שהוא ראה למורינו הרב הנ"ז דהתיז ראש קנקן חתום וסתום בדבק בסכין בעה"ק ירושת"ו. וכתב עוד בשם הר' הקדוש מהר"ח ן' עטר בס' בן ציון בשיטתו לביצה (דף צ' ע"ג) דדעת הרמב"ם דבחבית בריאה מיירי יעו"ש:

לח

לח) ובענין תיבות קטנים של מין ברזל שקורין בערבי תנא"ק שיש בהם דגים קטנים כבושין בשמן ופתחיהם למעלה מדובק באבר העליתי בתשובת בסה"ק באר מים חיים דמותר להסיר מהם הפתח בשבת כדי לאכול הדגים אם לא פתחו אותם מבע"י אבל אם אפשר יפתחו אותם מע"ש. יעו"ש:

לט

טל) שם. מותר להתיז ראש החבית וכו'. ולהסיר המגופה עצמה כולה הדבוקה בפי החבית זה שרי לכ"ע אפי' לר' יוסי כמ"ש ברש"י ור"ן על המשנה ד"ה ואין נוקבין מגופה וכו' ומוכרח הוא כן מהגמ' דף קמ"ו ע"א כיעו"ש. ומ"ש בתשוב' דב"מ ח"א סי' כ"ה בענין חבית שפיה סתום עם קערה בטיט לאסור לפתוח אותה בשבת כבר השיג עליו בשו"ת גדולת מרדכי סי' יוד והעלה להתיר ורק כשאינה מחזקת מ' סאה יעו"ש:

מ

מ) שם. מותר להתיז וכו'. ונראה דהתר זה אינו אלא כשהאוכל שבתוכו הוי אוכל גמור דבר השוה לכל נפש אבל דבר שאינו מאכל גמור אלא למקצת בני אדם שדעתם יפה אפשר דלא אשתרי שבירת החבית בשבילו. פחה"ד או' ו':

מא

מא) אסור לשבור החבית כדי ליכנס בבית ומיהו אם כשהניחה שם אדעתא להסירה בשבת מותר ודמי למ"ש המרדכי והתיר הב"י להסיר דף שמשימין בפי התנור וכו' הרב החסיד מהר"י מולכו בתשו' כ"י סי' ל' ברכ"י או' ב' ועיין לעיל סי' רנ"ט סעי' ז' ובדברינו לשם או' כ"ט:

מב

מב) תניא בתוספתא דביצה פ"ג קורע אדם את העור שע"פ החבית של יין ושל מורייס ובלבד שלא יתכוין לעשות זינוק עכ"ל ונראה דזינוק היינו מרזב והוא מל' יזנק מן הבשן וטעמא דאסור משום דהוי כעושה כלי וכמ"ש בסעי' הקודם שאסור ליתן עלה של הדס בנקב במקום מרזב. ב"י (ותוספתא זה הביאה מ"א ג"כ מ"א בס"ק י"ד וח"א כלל כ"ט או' ד' יעו"ש) וכתב מור"ם ז"ל בר"מ או' ב' אבל לדעת המתירים שם נראה דגם כאן שרי ור"ל לפי מ"ש הטור והביאו בהגה בסעי' הקודם דאם יש לו הרבה עלים קטומים יש מתירין יעו"ש. ומיהו לדעת הש"ע נראה דאסור. וכ"כ הר"ז או' י"ב ובלבד שלא יתכוין לעשות כעין מרזב מעור הקרוע מפני שהוא כמתקן כלי:

מג

מג) שם. דלאו לפתח מכוין וכו'. אלא לעין יפה מכוין להרחיב מוצא היין שיצא הרבה. תו"ש או' ט"ז:

מד

מד) שם. אבל לנקבה בצדה בין של חבית וכו'. כלומר בין שעושה הנקב מצד החבית עצמה ובין שעושה הנקב בצד המגופה. עו"ש או' ט"ו:

מה

מה) שם. דכיון דהוי מצדה ודאי לפתח מכוין. דאם לא כן היה לו להתיז ראש החבית להוציא היין. והא דשרי בסעי' א' לעשות נקב בעלמא בחבית שדיבק שבריה בזפת היינו משום דשם אינו עושה הנקב להוציא היין ולהכי שרי אבל כאן שמכוין להוציא היין מותר היה לו להסיר ראש החבית שאין היין ברויח טפי אלא ודאי דלפתח מכוין. תו"ש או' י"ז:

מו

מו) שם. וליקוב המגופה למעלה מותר וכו'. ואע"ג דבחבית אסור כמ"ש סעי' א' שאני מגופה דהא אפי' אם היה הפתח עשוי להכניס ולהוציא לא היה חייב לפי שאינה חבור לחבית ועתה שאין עשוי רק להוציא לחוד ליכא ביה איסורא כלל. תו' שבת מ"ח ע"ב. והביאו מ"א סק"ח וכתב וא"כ אפי' בחבית שלימה שרי עכ"ל וזהו לפי סברתו בסק"ז דהש"ע איירי בדיבק שבריה בזפת ולזה כתב הכא דאפי' בשלימה שרי ר"ל דהאי גוונא קיל טפי וכבר הבאנו דבריו לעיל או' ל"ז יעו"ש:

מז

מז) שם וליקוב המגופה למעלה מותר וכו'. משמע דבחבית למעלה אסור וכמ"ש כל האחרונים וכ"מ ברמזים ובס' עה"ק לרשב"א ולאפוקי מט"ז סק"ו שהאריך להתיר מטעם דעפר נופל לתוכו ולא הוי פתח דמטעם זה אין להתיר בחבית עצמו. וכתבו התו' עירובין דף ל"ה דאפי' בדיבק שבריה בזפת אסור ליקוב בבורטיא. א"ר או' ח' וכ"כ הר"ז או' ט"ו דבגופה של חבית אסור ליקוב אפי' מלמעלה יעו"ש:

מח

מח) שם. שאין דרך לעשות פתח למעלה וכו'. מפני עפר וצרורות שיפלו בה. טור. לבוש:

מט

מט) [סעיף ז'] חותמות שבכלים וכו'. הוא לשון סגירה כלומר שכיסוי הכלים סגורים בקשרי חבלים. לב"ש:

נ

נ) שם. יכול להתירו. דהא לאו קשר של קיימא הוא שהרי להתיר תמיד הוא עשוי. ב"י בשם רש"י. מ"א סק"ט ולב"ש:

נא

נא) שם. או לחתכו בסכין וכו'. ומ"מ אם אפשר לפותחו ע"י התרת חבל אין להפקיע ולא לחתכו כיון דא"צ לסתירה זו. ב"ח:

נב

נב) שם. או לחתכו בסכין וכו'. ונראה דגם בכאן מיירי לדעת תה"ד בכלי שאינו מחזיק יותר ממ' סאה דאם מחזיק יותר דינו כקרקע. עו"ש או' ט"ז. ור"ל דינו כלקמן סעי' יו"ד דדדוקא להתיר ולא להפקיע ולחתוך יעו"ש:

נג

נג) שם. או להתיר קליעתו, ולא מיקרי סותר משום דלאו סתירה גמורה היא זו ואינו אסור בכלים משא"כ בפותחת של עץ ומתכת הוי שבירתו סתירה גמורה. לב"ש:

נד

נד) שם. אבל פותחת של עץ וכו'. וכשנאבד המפתח נראה דמותר לפתוח בסכין או במחט לכ"ע כדתנן בריש פ' כל הכלים מחט של יד ליטול בה את הקוץ ושל שקים לפתוח בו את הדלת פי' מחט גדולה שתופרין בה שקים לפתוח בו את הדלת מי שאבד מפתח שלו. ב"ח. וכ"כ היש"ש פ"ד דביצה סי' ט' והביאו המ"א ס"ק י"א. וכ"כ הרדב"ז בתשו' החדשות בל' הרמב"ם ח"ב סס"י ק"ל. והביאו י"א מ"ב בהגב"י או' א' ועיין לקמן או' ס"ב:

נה

נה) שם. אבל פותחת של עץ וכו'. לומר לגוי לפתוח מסגר הדלת שבחדר בכלי אומנות התיר הגאון מהר"ר יצחק אחיו של הגאון הט"ז בתשו' סי' ל' דלא גזרינן שמא ישבר הכלי או שיני המנעול דלא שכיח ובפרט בעכו"ם אומן אבל הזר"א בתשו' חא"ח סי' ל"ז חלק עליו ואסר יעו"ש. מחב"ר או' א' שע"ת:

נו

נו) מעשה שלא יכלו לפתוח ארון הקודש להוציא ס"ת והורה להביא עכו"ם אומן אם יוכל לפתוח בלי שבירת שום דבר. ואם האומן אומר דלא סגי בלי שבירת שני המנעול הורה להביא ס"ת מבהכ"נ אחר לכבוד הקהל. זר"א שם. מחב"ר או' ב' שע"ת. אמנם הרב המגיה בס' טל אורות דח"ן ע"א כתב שתשו' הזר"א הנ"ז דחויה היא אצל צבור יעש"ב והביאו הזכ"ל ה"ש או' מ' וכ"כ בס' בית יהודה דף ק"י במנהגי ארגי"ל או' י"ד שהורה הלכה למעשה בנאבד המפתח של היכל שיביאו עכו"ם וישבר הפותחת כיון דמקלקל אינו אלא איסור דרבנן והוי שבות דשבות ובמקום מצוה לא גזור יעו"ש. ומ"מ ודאי אם אפשר שיביאו ס"ת מבהכ"נ אחר וכגון דאיכא עירוב הוא יותר נכון:

נז

נז) שם. פותחת של עץ וכו'. מה שקורין בערבי פישאיר בפותחת של עץ איסור גמור הוא וקרוב להיות חייב. מהריק"ש בהגהות ועי"ש שהאריך. וכ"כ בתשובותיו ס' אהלי יעקב סי' ס"ה יעוש"ב. והב"ד ברכ"י ומחב"ר או' ג' ועיין בא"א מהגה"ק שכ' דבנשבר מפתח של מסגר של עץ שבדלת ועי"ז לא היה אפשר לצאת מהבית בש"ק והזמן היה בתכלית הקור. נראה שיש היתר לומר לעכו"ם שיסיר כל המסגר מהבית כי אין זה רק שבות דשבות כי דוקא סותר ע"מ לבנות הוא מלאכה דאו' ולומר לתינוק שיאמר לעכו"ם עדיף טפי כי אין העכו"ם עושה בזה על דעת בעה"ב רק על דעת קטן והקטן אין דעתו כלל ע"מ לבנות. ויש מקילין באמירה לאמירה וכ"ה עציהיו"ט יעו"ש. א"ח או' ה':

נח

נח) שם. ומטעם זה אסור להסיר הצירים וכו'. מפני שהם תקועים בחוזק וחשיב סתירה. לבוש. ועיין לעיל סי' שי"ג סעי' ה' ובדברינו לשם או' נ"ז:

נט

נט) שם. ויש מתירין בזו. דהא סתירה גרועה היא כיון שא"צ לשבור שום דבר. ב"י, וכתב הט"ז סקח דגם להשים הצירים שרי לדיעה זו יעו"ש. אמנם המ"א סק"י כתב דלקבוע הצירים במסמרים לכ"ע אסור (ואפי' ע"י גוי. ח"א כלל ע"ד או' ב') דהוי מתקן מנא יעו"ש. וכתב הא"ר או' י"א ואפשר דה"ה להכניס יתידות הנ"ל דאסור יעו"ש. ועיין באו' שאח"ז:

ס

ס) שם. ויש מתירין בזו. וכ"ה דעת הב"ח. אבל הברכ"י או' ד' כתב דסברה זו דעת יחיד וכמעט כל הפו' הפך זה ותמה על מהריק"ש שהביאה בהגהותיו יעו"ש. וכבר כתבנו לעיל סי' י"ג או' ז' דכל היכא שסותם הש"ע ואח"כ כותב יש מתירין דדעתו לפסוק כסתם יעו"ש:

סא

סא) שם. ושבירת פותחת של תיבות וכו'. וה"ה דכל הכלים. מי"ט. א"ר או' י"ב:

סב

סב) שם. ויש להתיר ע"י עכו"ם. וביש"ש פ"ד דביצה סי' ט' כתב דוקא בהפסד מרובה או שנחפז הרבה לצורך מצוה אבל בסכין או במחט שרי לפתוח כדאיתא במשנה עכ"ל. מ"א ס"ק י"א. תו"ש או' כ"ג. וכ"ה דעת האחרונים. ועיין לעיל או נ"ד:

סג

סג) שם. ויש להתיר ע"י עכו"ם. בין בשבירת פותחת בין בהסרת הצירים. ר"ז או' י"ז:

סד

סד) כתב שכנה"ג על חביות קטנות שאינם מחזיקים הרבה שמביאים על דגים מחושקים עם חשוקי עץ ובפיהם יש מגופה אם מותר בשבת לפתוח אותם ע"י הסרת חשוקים או ע"י התזת המגופה ומסיק דע"י כותים מותר אפי' להסיר החשוקים אבל אם אינם רק קשורים בחבלים ואם נחתכו החבלים נפתח החבית מותר אפי' ע"י ישראל אבל הסרת החשוקים כיון דחיבור חזק הוא דומה לפותחות ואין להתיר ע"י ישראל יעו"ש. עו"ש או' י"ז. מ"א ס"ה י"ד. תו"ש או' כ"ו. ח"א כלל מ"ד או' ג':

סה

סה) [סעיף ח'] חותלות של תמרים וכו'. היינו כלי של כפות תמרים ועשויין כמין סלים ונותנין לתוכן תמרים רעים להתבשל. רש"י שבת קמ"ו ע"א. מ"א ס"ק י"ב. ועיין לקמן או' ס"ח:

סו

סו) שם. וגרוגרות. כ"ה בגמרא שבת קמ"ו ע"א. וכ"ה ברמב"ם פ"י דין ג' ומ"ש השכנה"ג על הש"ע שכתב גרוגרות ליתא וכבר השיגו י"א בהגב"י יעו"ש:

סז

סז) שם. כמו ששובר אגוזים וכו'. או שובר עצם להוציא מוחו. כלבו. א"ר או' ט"ו:

סח

סח) שם. כמו ששובר אגוזים וכו'. משמע דוקא הני דלאו כלים גמורים דאינם עשוים אלא שיתבשלו התמרים בתוכם אבל כלי גמור פשיטא דאסור. וכ"מ בירוש' דף יו"ד ע"ב. מ"א ס"ק י"ג. א"ר שם. תו"ש או' כ"ה. א"א או' י"ג. מחצלת שתופרים בהם פירות מסתפק שם הא"א דאפשר דלאו כלי מקרי אלא דוקא כעין סלים יעו"ש:

סט

סט) שם. כמו ששובר אגוזים וכו'. וכן אותם חותלות שעושין מכפות תמרים ומניחים בהם תמרים וגרוגרות בשולות כדי לשולחן למדינות אחרות מותר לחתוך ולהפקיע ביום שבת כיון שאינם כלים גמורים אלא דוקא עשויין כדי לשלוח בהם ואח"כ חותכין וזורקין אותם:

ע

ע) [סעיף ט'] מותר להפקיע ולחתוך וכו'. משום דפסיקא תלוש אינו אסור אלא א"כ מתקנו למדה או לעשות כלי והיתר גמור הוא לחתוך התלוש חוץ מדבר שיש בו כלי בחתיכתו אבל מקלקל פסיקת תלוש מותר לגמרי. שה"ל. ב"י סי' שי"ז. מ"א ס"ק י"ד. ומיהו לא שרי אלא לצורך שבת. תו"ש או' כ"ו:

עא

עא) וכתב המרדכי פ"ב דביצה שהמבקע עצים לחתיכות גדולות לא הוי מלאכה אלא עובדא דחול. והמבקע לחתיכות קטנות הוי טוחן. מ"א שם. וכ"ה במס' שבת דף ע"ד ע"ב א"ר מנשה האי מאן דסלית סילתי חייב משום טוחן. ופרש"י דסלית סילתי עצים דקים להבעיר אש יעו"ש:

עב

עב) [סעיף יוד'] אבל לא מפקיע. פי' מתיר קליעת ט"ז סק"ט. ואפי' בלא כלי אסור. א"ר או' ט"ז:

עג

עג) שם. אבל לא מפקיע. ולצורך דבר מצוה כגון ליטול אתרוג וכיוצא מותר ע"י עכו"ם דחותמות שבקרקע דרבנן דפתיחת דלת בעלמא הוא ושבות דשבות לדבר מצוה ע"י עכו"ם שרי. מש"ז או' ט':

עד

עד) שם. משום סתירה. שבכל דבר המחובר לקרקע יש בו בנין וסתירה אפי' אינו בנין גמור. ר"ז או' י"ט:

עה

עה) שם. שלא להסירו בשבת. אלא במו"ש ומש"ה ליכא איסורא דקשר דכל פחות מכ"ד שעות ביומו מיקרי אבל יותר מכ"ד שעות אסור. א"א סי' שי"ז או' ב' וחדושי רע"א:

עו

עו) שם. שלא להסירו בשבת. שאז נקרא סתירה אע"ג שהחיבור חיבור גרוע הוא וא"כ הסתירה ג"כ סתירה גרועה היא מ"מ גבי מחובר לקרקע החמירו. לבוש.

עז

עז) שם. אבל אם אינו עשוי לקיום וכו'. שאינה נקרא סתירה כלל אפי' בקרקע. לבוש:

עח

עח) שם. ומטעם זה וכו'. שאינו עשוי לקיום. כלל אלא ע"מ להסירו בשבת ואינו נקרא סתירה כלל ואע"ג שהתנור קבוע בקרקע איכא תרתי להיתרא חיבור הדף ע"י השריקה חיבור גרוע הוא וגם אינו עשוי לקיום ולכך מותר. לבוש. ועיין לעיל סי' רנ"ט סעי' ז' ובדברינו לשם בס"ד:

עט

עט) סעי' יא. אסור ליתן שעוה וכו'. מכאן נראה לי שאותם המחמים ביו"ט ראשי נרות של שעוה באש כדי שידבקו במנורה איסור גמור הוא דהוי ממרח. וכתב בס' הזכרונות דאסור ליגע בשעוה שמא יבא למרח. כנה"ג בהגה"ט. אמנם המ"א סי' תקי"ד סק"ו כתב דכשמדבקו במנורה לא הוי מירוח דממרח תולדת דממחק ואם אינו משפשפו לא הוי מירוח אלא דאסור לדבק גזירה שמא ימרח וכדאיתא במשנה פכ"ב (דף קמ"ו ע"א) דשבת אבל מותר לטלטלו דלא גזרינן שמא ימרח דהא תנן דלא יתן עליה שעוה משמע דשרי לטלטלו עכ"ל והביאו א"ר בזה הסי או' ח"י. תו"ש או' כ"ט:

פ

פ) שם. אסור ליתן שעוה וכו'. והאי שעוה צ"ל דהכינו לתשמיש מאתמול דאם לא כן אסור בלאו הכי משום מוקצה דלא כלי הוא. מ"א סוף הסי' אבל הכנה גרידא לא מהני כ"א הכינו לתשמיר מה. מחה"ש ועי"ש:

פא

פא) שם. אסור ליתן שעוה וכו'. כתב ראב"ן סי' ש"פ דחלב ושומן דינו כשעוה. א"ר או' ח"י:

פב

פב) שם. או שמן עב. ואעפ"י שאין מירוחו ניכר כ"כ מ"מ אסור כיון דשייך ביה מירוח קצת דאתי לאחלופי בשעוה. ב"י. לב"ש:

פג

פג) שם. מפני שהוא ממרח. פי' אפי' אין הסתימה אלא על פני הכלי ואינו נכנס בעובי הכתלים אסור משום מירוח. עו"ש או' ך':

פד

פד) שם. אבל בשאר הדברים וכו' הגה הואיל ואין היין יוצא וכו'. דאם היין יוצא אפי' בדברים דלית בהו משום מירוח אסור ומשום דמחזי כמתקן מנא כיון שהיין יוצא. כן פרש"י ז"ל. עו"ש או' כ"א. וע"י עכו"ם שרי. ח"א כלל מ"א או' ו':

פד) ואם נתרועע החבית הרבה וצריך תיקון מותר לקרות לנכרי אעפ"י שעי"ז יבין הנכרי ויתקן. ח"א שם:

פה

פה) שם הגה. הואיל ואין היין יוצא וכו'. ועיין בב"ח ובמ"מ דס"ל דאפי' אין היין יוצא אסור לסתים הנקב כשם שאסור לפתחו וכ"כ הרמב"ם פכ"ג אבל בשעוה לא מיקרי סתימה כיון שאין נותנו תוך הנקב ולהכי קאמר. טעמה משום מירוח. מ"א ס"ק ט"ו. וכ"כ א"ר או' י"ז דאף דמש"ע משמע שאם אין היין יוצא מותר אף בתוך הנקב מ"מ דעת הלבוש כמ"ש הב"י בשם המגיד דבתוך הנקב בכל ענין אסור וכ"נ דעת האחרונים ומ"מ דבר מאכל דדרך להצניעו שם מותר בהערמה אף בתוך הנקב ודלא כמשמעות הלבוש בסוף הסעיף ומיהו בשעוה ושמן אסור בכל ענין יעו"ש:

פו

פו) שם. ואם היה היין יוצא וכו'. ונראה שאין כל הדברים הללו אמורים אלא בסותם בדבר שאין דרך לסתום בו אבל לסתום בעץ (כגון בברזא. תו"ש) כמו שהוא דרך לסתום בין שהיין יוצא בין שאין היין יוצא מותר. בד"ה. והביאו מ"א שם. א"ר שם. תו"ש או' כ"ח ומיהו העו"ש או' כ"א כתב על דברי בד"ה הנ"ז דצ"ע למעשה כי לכאורה נראה דסתימת העץ הוא בנין גמור ואסור אפי' בכלים עכ"ל ונראה דנראין דבריו דוקא אם מניחו שם לקיום לא כן אם הוא מוכן לכך להסיר בעת שרוצה יין ולחזור ולסתום אחר שלקח היין שאין מניחו שם לקיום אלא להסיר ולהניח תמיד בכל עת שירצה זה לא נקרא בנין כ"א כמו כיסוי כלי שמותר להסיר ולחזור ולהניח. וכ"נ דעת האחרונים הנ"ז שהביאו דברי הבד"ה ולא חלקו עליו. ועיין ר"ז או' ך' שכתב דאפי' אינו עשוי לפתחו ולסתמו תדיר אלא לעתים רחוקות שרי מפני שאין נראה כמתקן כלי בסתימה זו כיון שדרך הוא לעולם לסתמו בעץ זה יעו"ש:

פז

פז) ואם חבית מחזיק מ' סאה אפשר דאסור לסתום אפי' בעץ שדרך לסתום בו. דהוה בונה. מש"ז או' יו"ד. ונראה דה"ד אם אינו עשוי להסירו בשבת אבל אם עשוי להסירו בשבת גם בכה"ג שרי כמ"ש סעי' יו"ד:

פח

פח) שם. ואם הוא ת"ח מותר וכו'. משום דהערמה בדרבנן היא וצורבא מרבנן לא אתי למיעבד לכתחלה. גמ' ואף דהאידנא אין לנו ת"ח כמ"ש ב"י סי' של"ט מ"מ בדין זה שרי הואיל והרמב"ם ס"ל דהערמה זו מותר לכל אדם מ"א ס"ק ט"ז ח"מ או' ט' א"ר או' י"ט ועי"ש שתירץ תמיהת מי"ט על הש"ע יעו"ש. א"א או' ט"ז. וכ"כ האחרונים:

פט

טפ) שם. ואם הוא ת"ח מותר וכו'. ופשוט דבשעוה דאם מרח חייב חטאת או בשמן דגזרינן אטו שעוה אפי' לת"ח אסור להערים אפי' בהנחה בעלמא. מ"א שם. תו"ש או כ"ט. וכ"כ האחרונים. ועיין לעיל או' ף':

צ

צ) [סעיף יב'] סכין שהוא תחוב בכותל וכו'. משום דאם הוא תקוע מעט בחוזק כמעט פסיק רישיה הוא שלא יוסיף בנקב והו"ל קודח כל שהוא דחייב משום בונה. ב"י בשם תה"ד ועיין לעיל או' י"ד:

צא

צא) שם. סכין שהוא תחוב בכותל וכו'. ואם הוא תקוע בחבית גדולה או בשאר כלים גדולים שמחזיקין מ' סאה שיש בהם בנין וסתירה הרי דינו כתקוע בכותל. ר"ז או' ה':

צב

צב) שם. בכותל של עץ וכו'. נקט של עץ דבכותל של לבנים מצוי כמה פעמים שאין שורותיהם מדובקים זה לזה ואז מותר להוציא אפי' לא דצה ושלפה מבע"י. מ"ב או' ר"א. ועיין לקמן או' צ"ד:

צג

צג) שם הגה. ואם דצה ושלפה מבע"י וכו'. פעם אחת תו לא הוי פסיק רישיה. תו"ש או' ל"א. ר"ז או' ד' ועיין לקמן או' צ"ו:

צד

צד) שם בהגה. ואם דצה ושלפה וכו'. וה"ה בכותל שבקרקע נמי שרי היכא דדצה ושלפה מבע"י כיון דליכא פסיק רישיה והכי נקטינן. ב"ח. שכנה"ג בהגב"י או' ט':

צה

צה) רחיים של יד לטלטל ביה"ש אבן העליון מעל גבי הברזל התחוב בו גם שדצה ושלפה כ"פ מבע"י נראה שיש בזה מלאכה דאורייתא כיון שהוא מהודק וגרע מכוס של פרקים שאינו רפוי. כ"כ בא"א מהגה"ק. א"ח או' ט' ועיין לעיל סי' שי"ג סעי' ו':

צו

צו) שם בהגה. אפי' בכותל שרי. להוציאה ואף להחזירה בכותל דכיון דכבר נעץ הסכין בכותל והוציאו מבע"י והדר נעצו כבר הורחב מקום מושבו ותו לא הוי פסיק רישיה. רש"י שבת ן' ע"ב. אבל אם לא חזר ונעצו מבע"י נראה דאסור לתחוב אותו בכותל דעדיין לא נתרחב במה שהוציאו פעם אחת מן הכותל. מ"ב או' נ"ג:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---