כף החיים/אורח חיים/שיג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

כף החייםTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png שיג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז
לבושי שרד


חיי אדם


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

א) [סעיף א'] פקק החלון וכו'. ואפי' על ארובה שבגג שרי דמוסיף על אוהל עראי שרי. תו' מ"א סק"א. תו"ש או' א א"א או' א' ר"ז או' א' ור"ל דלאו דוקא פקק החלון שהוא מן הצד דשרי אלא אפי' ארובה שבגג שרי משום דמוסיף על אהל עראי הוא. כ"ה שם בתו':

ב[עריכה]

ב) שם. פקק החלון וכו'. בית שהיה שם מת אסור לסתום החלון שפונה לבית אחר כדי שיכנסו הכהנים דהוי מתקן ולומר לנכרי לסתמו פלוגתא דרבוותא. הריי הלוי סי ל"ד, כנה"ג בהגה"ט, אמנם המ"א סק"א חלק עליו וכתב דמותר לסתום אף לאחר שמת המת ולא הוי מתקן יעו"ש. והא"ר בסס"י זה דחה דברי המ"א וכ"כ י"א בהגה"ט דהעיקר כדברי מהר"י הלוי יטו"ש. אבל התו"ש רסיי שט"ו כתב דהדין עם מ"א. וכן בשו"ת בית יהודה ח"ב פי' כ"ט השיג על מהר"י הלוי והתיר בפשיטות כהמ"א והביא מכמה אחרונים שס"ל הכי וגם כתב שם דצירים ומנעולים של ברזל שבפתח וחלון חשיבי כמחובר דלא כט"ז וכתב שכן הסכימו פנים מאירות ח"ב סי' צ"ב ודב"ש סי' רכ"ג והאריך הרבה והעלה דשרי לכהן לסתום הפתח אף לאחר שמת ואף בשבת וישקוד על דלתותיו שיהיו נעולות אין יוצא ואין בא עד שיצא המת יעוש"ב. והביאו הברכ"י ושע"ת:

ג[עריכה]

ג) שם. כגון לוח וכו'. אפי הוא דבר שאין עליו קורת כלי כלל וגם לא פקק בו מעולם בחול. ר"ז או' א':

ד[עריכה]

ד) שם. אפי' אם אינו קשור. אבל אם הוא קשור אפי' לא חשב עליו כלל שרי. ב"ח. עו"ש או א' א"ר או' א' וכן אם פקק בו פעם א' מבע"י אף שלא חשב עליו לפקוק בו בשבת ירדה עליו תורת כלי ע"י פקיקה זו כיון שהוא דבר שדרכו ליחדו לכך. ר"ז שם:

ה[עריכה]

ה) שם. ולא אמרינן דהוי כמוסיף וכו'. כיון דדרכו בכך לפותחו ולסוגרו תדיר. תו"ש או' ב' וכ"כ א"ר שם אבל אם קבוע לעתים רחוקות אסור במוסיף על בנין קבוע כמ"ש המ"א סק"ז א"א. או' א' ר"ז או' א' וע"כ אם הוא קבוע לעתים רחוקות צ"ל קשור שם מבע"י:

ו[עריכה]

ו) שם. והוא שיחשוב עליו וכו'. לאפוקי מאיסור טלטול. ובמחשבה סגי אפי' חשב לסותמו בחול כמו בחריות סי' ש"ח סעי' ך' תו"ש או' ג' לב"ש:

ז[עריכה]

ז) שם. והוא שיחשוב עליו וכו'. והטעם משום מוקצה ולפ"ז אם היה כלי דף העורכין עליו שמלאכתו לאיסור אפ"ה לצורך גופו שרי וא"צ שום מחשבה. מש"ז רס"י זה:

ח[עריכה]

ח) שם. והוא שיחשוב עליו וכו'. והא דבעינן דעתו מע"ש היינו דוקא בדבר שדרך לבטל שם אבל דבר שאין דרך לבטלו לעולם אלא לפי שעה כגון בגד וכיוצא בו מותר לסתום בו אפי' לא היה דעתו עליו מע"ש. ח"א כלל ט"ל או' ח':

ט[עריכה]

ט) שם. לסתמו בו. לאו דוקא אלא ה"ה אם הכינו לאיזה דבר שיהיה במחשבה סגי. מש"ז רס"י זה:

י[עריכה]

י) שם. וקנה שהתקינו להיות נועל בו נמי א"צ שיקשרנו בדלת כצ"ל, לב"ש:

יא[עריכה]

יא) שם. וקנה שהתקנו וכו'. שתוחבו אצל הדלת בכותל ודמי לנגר קצת כ"מ ברא"ש. מ"א סק"ב. מש"ז או' ב' ר"ז או ב':

יב[עריכה]

יב) שם. א"צ שיקשרנו בדלת. מבע"י שאף שלא היה קשור ותלוי שם מבע"י ותוחבו שם בשבת אין בו משום בונה בשבת הואיל ואינו מבטלו שם אלא עשוי להוציאו ולהכניסו תדיר. ר"ז או' ב:

יג[עריכה]

יג) שם. ולא סגי במחשבה וכו'. ואף אם יחדו לכך לעולם ואף אם כבר נעל בו פעמים רבות בחול והוא מיוחד לכך אסור לנעול בו בשבת אלא א"כ תיקנו ועשה בו מעשה והכינו לכך בענין שתיקונו מוכיח עליו שהוא עומד לכך. ר"ז שם:

יד[עריכה]

יד) שם. להפך בו זיתים וכו'. וגם ליחדו לנעול בו דאם לא יחדו לנעול בו לא מהני מה שראוי להפך בו זיתים כמ"ש או' ח"י:

טו[עריכה]

טו) שם. ולר"ת אין צריך וכו'. וכ"פ בסי' ש"ח סעי' יו"ד. מ"א סק"ג. ורצונו להקשות דלמה בסי' ש"ח סעי' יו"ד פסק כר"ת והכא הביא פלוגתא. כ"כ האחרונים. מיהו בא"ר או' ב' תירץ דהכא משום בנין חששו לדברי רש"י אלא שכתב שרי"ו כתב על דין זה דעיקר כר"ת יעו"ש. וכ"פ הר"ז או' ב' כמ"ש באו' הקודם. וע"כ נראה דבעת הצורך יש להקל כר"ת:

טז[עריכה]

טז) שם. אלא כיון שתיקנו וכו'. ואז מותר לנעול בו אף אם עדיין לא נעל בו מעולם מבע"י אבל אם הוא בענין שאסור לנעול בו בשבת אף שהוא מיוחד לנעול בו בחול אסור לטלטלו כ"א לצורך גופו ומקומו כדין כלי המיוחד למלאכת איסור. ר"ז שם:

יז[עריכה]

טוב) שם הגה. ומקרי ע"י כך וכו'. היינו לכל אחד לפי סברתו לרש"י שיהא ראוי לשום תשמיש ולר"ת שעשה בו מעשה והתקינו לכך אבל אם לא עשה לא כמר ולא כמר כ"א יחדו לנעול בו בחול אסור לנעול בו בשבת כ"א לטלטלו לצורך גופו ומקומו כמ"ש באו' הקודם:

יח[עריכה]

חי) שם הגה. ומקרי ע"י כך וכו'. אבל קנה שמוסקים בו בו זיתים אעפ"י שנועלין בו מ"מ מקרי (כיון שעיקרו עשוי לכך הולכין אחר רוב תשמישו. לב"ש) מלאכתו לאיסור. וכ"מ ברמב"ם וב"י. מ"א סק"ד. תו"ש או' ה' ור"ל כיון דהוי מלאכתו לאיסור אסור לטלטלו כ"א לצורך גופו ומקומו כמ"ש לעיל סי' ש"ח סעי' ג' יעו"ש. וכן הדין בנגר שיש בראשו גלוסטרא. א"ר או' ג':

יט[עריכה]

יט) שם הגה. ומותר לטלטלו וכו'. היינו אפי' כדי שלא ישבר או יגנב כמ"ש לעיל סי' ש"ח סעי' ד' יעו"ש:

כ[עריכה]

ך) שם. באסקופה למטה. נראה דוקא באסקופה למטה בארץ אבל במזוזה מן הצד לא דמי לענין זה כלל ופשיטא דשרי פרישה או' ב' ור"ל דאפי' אין בראשו גלוסטרא ואינו קשור שרו אלא רק שהתקינו והזמינו לכך:

כא[עריכה]

כא) שם. אלא א"כ יהיה קשור. בב"י הביא שיש נוסחא בטור אפי' באינו קשור שרי כשיש בראשו גלוסטרא והרבה להביא סמוכות לזה הנוסחא יעו"ש אבל מדלא הביא זה בש"ע משמע דלא סמיך עלה לענין דינא. וכ"כ הב"ח. וכן הט"ז סק"א דקדק בלשון הש"ע דאם אינו קשור כלל לא מהני גסטרא יעו"ש. וכ"כ התו"ש או' ו' מיהו בא"ר או' ד' כתב דיש הקל בעת הצורך משום דמצא עוד כמה פו' דמתירים יעו"ש:

כב[עריכה]

כב) שם. אלא א"כ יהיה קשור. ואז מותר לנעול בו אף שלא נעל בו עדיין מעולם ואף אם לא יחדו לכך שהואיל והוא קשור ומחובר שם מבע"י אינו נראה כבונה בשבת. ר"ז או' ג':

כג[עריכה]

כג) שם. אלא א"כ יהיה קשור. ואם הוא כלי גמור נועלין בו אעפ"י שאינו קשור כלל. ב"י ח"א כלל ט"ל או' ט' ועיין לעיל סי' ש"ח או' טוב:

כד[עריכה]

כד) וכן אם הוא מחובר לדלת ומושכין אותו וחותכין בחור מותר לכ"ע. ח"א שם. וכ"ה בב"י בשם הריטב"א יעו"ש:

כה[עריכה]

כה) שם. אם יש בראשו גלוסטרא וכו'. היינו ממילא אבל אם עשה גלוסטרא לראשו בידים משמע בב"י דזה לכו"ע שרי אפי' בלי קשירה כלל יעו"ש:

כו[עריכה]

כו) שם. להיות ניטל בו. שאם רוצה לטלטלו ע"י אותו החבל מיד נפסק. ב"י בשם רש"י ולבוש:

כז[עריכה]

כז) שם. אלא בבריח הדלת. או במזוזה. ר"ז או' ד':

כח[עריכה]

כח) שם. ואפי' אם החבל ארוך וכו'. כמה אמות שרי דקשורי מוכיח עליו. ב"י בשם רש"י:

כט[עריכה]

כט) שם. ואם אין בראשו גלוסטרא וכו'. דכיון דאין על הנגר תורת כלי בעינן שיהיה יותר היכר שהוא עומד רק לנעילה דלא יהא נראה כבונה. מ"ב או' י"ז:

ל[עריכה]

ל) שם. אלא בבריח. או במזוזה. ב"י בשם רש"י. ר"ז או' ה' וכן אם היה קשור בגמי אסור לנעול בו. שה"ג:

לא[עריכה]

לא) שם. צריך שיהא הקשר אמיץ וכו'. ובל"ה אסור אפי' אם הנגר תלוי באויר ואינו נגרר כלל בארץ. הגר"א:

לב[עריכה]

לב) שם. ומניחו בקרן זוית. ואינו קשור כלל שזה נראה כבונה הואיל ואינו נראה שמוכן לזה. לבוש. לב"ש:

לג[עריכה]

לג) [סעיף ב'] כל נגר שאמרנו וכו'. אף אם יש בראשו גלוסטרא יקשור בדלת בחבל חזק. ר"ז או' ו':

לד[עריכה]

לד) שם. שהאסקופה גבוה וכו'. ואצ"ל כשנועץ במזוזה מן הצד דפשיטא דשרי. ב"ח:

לה[עריכה]

לה) שם. אבל אם נפחתה וכו'. נ"ל דדוקא כשהיה תחלה האם קופה שלימה למטה דהנקב לא הגיע עד סוף האסקופה ונתקלקל ונעשה הנקב עד סופה ועי"ז נוקב הנגר בארץ ועושה גומא בארץ וע"כ הוה כבנין וכ"מ לשון רש"י שכ' ונועץ בקרקע וכו' משמע שעושה נקב חדש אבל אם מתחלה עשה חלל בקרקע מקום שהנגר יהיה ראשו שם וכן יהיה תמיד שאינו מוסיף נקב בארץ אין איסור בזה משום דמחזי כבנין דהוה כפקק החלון דריש הסי' ובזה ניחא מה שברוב הבתים עושים נקבים בחומה אצל הדלת מכאן ומכאן ותוחבים הבריח לשם שהולך מקצה זה לזה ולא אמרינן דהוה כבונה דמה לי שנכנס בחומה או למטה בארץ אלא ודאי כדאמרן שנעשה מתחלה לכך נקבים בחומה וע"כ אין איסור. ועוד נראה דכיון שעושה טבעת של ברזל באמצע הבריח ובו אוחזין בשעת פתיחה ונעילה ומושכין את הבריח זה הוה כעשה לו בית יד דפשוט בגמ' דמותר אפי' באין קשור ותלוי ופי' הר"יף דקאי אנקמז דהיינו נפחתה האסקופה. ט"ז סק"ב. י"א בהגה"ט. תו"ש או' ח' ר"ז או' ו' ואו' ז' מהה"ש סק"ה. מיהו בא"ר או' ה' כתב על דברי הט"ז הנז' דאינו מוכרח וכן המש"ז או' ב' הניח בצ"ע ומ"מ דעת האחרונים הנז' להחל כהט"ז:

לו[עריכה]

לו) שם. ואסור לנעול בו. ואם עשה לו בית יד ודומה למקבת מוכח דכלי הוא ושרי. ב"י בשם הרי"פ. מ"א סק"ה וכן כשעשה לבריח טבעת של ברזל באמצע למשוך בו אילך ואילך שרי. א"ר או' ו' והוא מדברי הט"ז הנז' והגם שכתב על הט"ז דאינו מוכרח כמ"ש באו' הקודם היינו בלא עשה לו טבעת אבל בעשה טבעת מודה דזה דומה למ"ש ב"י בשם הרי"פ. וכתב הר"ז או' ז' דנגר זה שעשה לו בית יד באמצעיתו מותר לנעול בו אף אם הוא נוקב בארץ ואף שאינו קשור כלל יעו"ש. מיהו התו"ש או' ח' כתב על עיקר דין זה שעשה לו בית יד דלפי מ"ש מ"א סי' תצ"ח בשם הר"ן דאסור לנעוץ דבר בתוך הקרקע א"כ לדידיה לא מהני כאן בית יד יעו"ש. וכ"כ הגר"א בביאורו דלדעת רש"י והטור לא מצינו היתר בנקמז דהיינו בשנפחתה האסקופה אפי' ע"י עשיית בית יד יעו"ש. אמנם דעת רוב הפו' להתיר כנז':

לז[עריכה]

לז) [סעיף ג'] רחבה שאחורי הבתים וכו'. והטעם בזה דכיון שאינו עשוי לפתוח ולנעול אלא לעתים רחוקות א"כ כשנועלים בהם נראה כמוסיף על הבנין קבע. ואפשר דעתים רחוקות היינו כמו של קיימא ברסי' שי"ז יעו"ש ויותר נראה דעתים רחוקות היינו אחר ל' יום כדאיתא באבל לאחר ל' יום הוי שמועה רחוקה וכן בברכת ראייה עיין סי' רי"ח. וכל זה הוא לדעת הראב"ד אבל לדעת רש"י עיקר הטעם בזה דכיון שאין הדלת תלויה וקבועה כראוי אלא זקופה ועומדת כנגד הפתח וכשהוא פותח מטילה לארץ ויש שתלויה אבל נגררת לארץ עכ"ל וכתב הב"י דלדעתו אפי' בבית שמשתמשין בו תדיר לכניסה ויציאה אם יש לה דלת כזה אסור בלא ציר דהוי כבונה עכ"ד והב"ח כתב דגם לרש"י נמי אינו אסור אלא דוקא אם משתמשין בו רק לעתים רחוקות. ומיהו אנן ק"ל כפי' הראב"ד וכמ"ש המחבר כאן. תו"ש או' ט' ועיין ט"ז סק"ג:

לח[עריכה]

לח) שם. וכן פרצה וכו'. שבגנה ושבחצר שגדרה בקוצים ועשאן כעין דלת ולפעמים פותח דלת זו ונכנס ויוצא בפרצה זו לעתים רחוקות וחוזר ונועלה. ר"ז או' ח':

לט[עריכה]

טל) שם. אלא שהיה להם ציר וכו'. וניכר (עכשיו. א"א) שהיה להם ציר. מ"א סק"ו:

מ[עריכה]

מ) שם. אלא שהיה להם ציר וכו'. וה"ה פקק החלון אם עשוי כעין ציר וחקיקה וכדומה אפי' לזמן מרובה שרי. מש"ז או' ר' ועיין לעיל או' ה':

מא[עריכה]

מא) שם. אלא שהיה להם ציר וכו'. ונ"ל דה"ה אם יש היכר נקב באסקופה שהציר סובב בו מותר לנעול בו אם הוא קשור בפתח אעפ"י שנגרר בארץ ובלבד שלא יחזיר הציר למקומו דזה בונה ממש וחייב רק שינעול בו כך אבל אם אינו קשור כלל אעפ"י שיש לו ציר אסור לנעול בו. ח"א כלל ט"ל או' ד':

מב[עריכה]

מב) שם. רק שקשרם וכו'. שם מבע"י לנעול בהם. ר"ז או' ט':

מג[עריכה]

מג) שם. אבל אם אין להם ציר וכו'. ואם יש אסקופה בארץ בענין שאינו עומד על הארץ אעפ"י שאינו ניכר שהוא דלת ואפי' אינו קשור מותר לנעול בו. וכן אם גבוהין מן הארץ אעפ"י שאין שם אסקופה מותר כיון דעכ"פ הדלת מחובר מקרשים הרבה ניכר קצת שהוא דלת וכיון שאינו קובעו בציר וגם אינו עומד על הארץ אינו דומה לבנין כלל ומותר לנעול אף שאינו קשור כלל. ח"א שם מיהו מ"ש להתיר אפי' באינו קשור עיין להרב מ"ב בב"ה מה שהשיג עליו והביא מכמה ראשונים דבאינו קשור אסור לנעול בו יעו"ש. וכ"כ הר"ז שם דגם בגבוהין צריך להיות קשורים. ועיין לקמן או' מ"ה:

מד[עריכה]

מד) שם. אלא א"כ היו גבוהין וכו'. אפילו כמלא נימא. כן הוכיח בב"י. וכ"כ הר"ז שם:

מה[עריכה]

מה) שם. אלא א"כ היו גבוהין וכו'. ר"ל שהיו קשורות ותלויות שם מבע"י בענין שאף כשפותחן אינן נגררות בארץ ואפי' הן גבוהין מן הארץ רק כמלא נימא והטעם ששוב אינו נראה כבונה בנעילה זו אף אין להם היכר ציר הואיל שאף כשהן פתוחין הן מחוברין וקבועין שם היטב שאין נגררין בארץ מ"ב או' כ"ז:

מו[עריכה]

מו) שם. ופתח העשוי לכניסה וכו'. שכיוון שמשתמשין בה תדיר הכל יודעין שלדלת היא עשויה ולא מחזי כבונה. לבוש:

מז[עריכה]

מז) שם. והוא נגרר. בארץ כשפותחה. והנה מלשון הש"ע משמע דקשור מיהא בעינן (וכ"כ הגר"א) אבל הר"ז או' יו"ד כתב דאפי' אינו קשור כלל מותר אם יש לה אסקופה מלמטה לפי שכיון שעשויה להפתח תדיר אינו עושה בנעילתה מחיצה קבועה אלא עראי ואין איסור כלל לעשות מחיצת עראי בשבת אלא ע"ד שיתבאר בסי' שט"ו יעו"ש. ועיין לקמן או' נ"ו:

מח[עריכה]

מח) [סעיף ד'] דלת העשוי מלוח אחת וכו'. וטעמא משום דמיחזי כבונה ונותן קרש בכותל שאין בה היכר דלת. ב"י בשם רש"י והרי"ף והרא"ש:

מט[עריכה]

מט) שם. או אין לה אסקופה וכו'. זהו דעת הטור דפסק כשני לישני דגמ' להחמיר אבל הרמב"ם (פכ"ו דין ט') פסק כשתי הלשונות להקל דלעולם נועלין בה עד שיהיו בה תרתי לרעותא מלוח א' ואין לה אסקופה התחתונה וטעמו כתב ב"י משום דכיון דלא מיתסר אלא מדרבנן משום דמיחזי כבונה נקטינן לקולא. ומיהו הא דשרי הרמב"ם לנעול בה היינו כשאינו מכניס ציר למקומו דאלו מכניס ציר למקומו אפי' בתריסי שידה תיבה ומגדל שהם מיטלטלים אסור עכ"ל ב"י. ומשמע דלדעת הש"ע אם הוא עשוי מלוח א' או אפי' מקרשים הרבה ואין לה אסקופה התחתונה אסור לנעול בה אעפ"י שעשוי לכניסה וליציאה תדיר אכן דעת האחרונים להקל כמ"ש לקמן או' נ"ו:

נ[עריכה]

נ) שם. או שאין לה אסקופה וכו'. וכשנועלין בה מורידין אותה על הארץ. ר"ז או' י"א:

נא[עריכה]

נא) שם. אפי' יש לה ציר. והא דבסעי' ג' במחצלת של קנים מהני היכר ציר שאני התם דלא מיחזי כבונה כמו כאן דאין רגילות לבנות מחצלת של קנים בבנין משא"כ כאן דהוא מדף אחד ורגילין לבנות בכזה בכותל וע"כ לא מהני ציר ובגמ' קרי להא דלת אלמנה. ט"ז סק"ד:

נב[עריכה]

בנ) שם. אפי' יש לה ציר. כל שאינה סובבת על צירה. ר"ז שם. ור"ל אבל אם יש לה ציר ומונחת שם מע"ש בצירה וסובבת עליו כשפותחין אותה ואין שומטין אותה ומורידין אותה על הארץ פשיטא דשרי:

נג[עריכה]

גנ) שם בהגה. אעפ"י ששומטין אותה וכו'. היינו שאינה קשורה כלל ואע"ג דבריש סעי' ג' בדלת של רחבה שגם היא מסתמא עשויה כשאר דלתות ואפ"ה מחמירין שיהא קשור ותלוי מבע"י הכא איירי בפתח שהוא עשוי לכניסה ויציאה תדיר וס"ל דבזה לא בעינן קשירה כלל. הגר"א:

נד[עריכה]

דנ) שם בהגה. אם יש לה אסקופה. והיינו אם הדלת עשויה לכניסה ויציאה תדיר סגי בזה לחוד וא"צ להיכר ציר אבל אם עשוי לכניסה בעיתים רחוקות בעינן להיכר ציר כמ"ש סעי' ג' לדעת הראב"ד. תו"ש או' י"ג. וכ"כ הר"ז או' י"ג דדלת העשויה מקרשים הרבה ויש לה אסקופה מותר לנעול בה לד"ה אם הפתח עשוי לכניסה ויציאה תדיר ואפי' אם אין לה היכר ציר יעו"ש:

נה[עריכה]

הנ) שם בהגה. וה"ה במקום שנועלין בקרשים הרבה ויש חקיקה וכו'. כ"כ ב"י על היתר החניות שנוהגין להתיר בכך היינו משום שמה שמחזירין הקרשים לתוך החקיקה שבפתח זה לא מיקרי מחזיר ציר למקומה דאסור כמ"ש בסי' תקי"ט וא"כ לדעת הרמב"ם דס"ל דסגי בחד לטיבותא (כמ"ש לעיל או' ע"ט) פשיטא דשרי דהא החקיקה מקרי אסקופה אלא אפי' לדעת הטור דמחמיר כתרי לישני ואוסר בדלת העשויה מלוח א' הכא שרי דהא לא מקרי לוח א' ואף שנותנין כל לוח לבד הואיל ואינם לות א' ככל הדלת יעו"ש. והביאו הלב"ש:

נו[עריכה]

ונ) שם בהגה. הואיל ואינם לוח א' וכו'. משמע דלוח א' אסור אפי' עשוי לפתוח ולנעול כמ"ש בב"י דקאי אחריות אבל הב"ח כתב בשם התו' דאף העשוי מלוח א' אם עשוי לכניסה ויציאה תדיר שרי כמ"ש סעי' ג' ויש להקל דהא הרמב"ם מיקל טפי. מ"א סק"ח. ור"ל דמיירי ביש לו אסקופה ולהרמב"ם שרי בחדא טיבותא כמ"ש לעיל או' מ"ט ואפי' אינו עשוי לכניסה ויציאה תדיר והגם דלא ק"ל כוותיה מ"מ יש לצרף ג"כ דעת הב"ח בשם התו' דשרי בעשוי לכניסה ויציאה תדיר וע"כ כתב דיש להקל. כן פי' האחרונים דברי המ"א. וכ"נ דעת הא"ר או' ז' להקל כדברי המ"א. וכ"כ התו"ש או' י"ד. ר"ז או' י"ב ח"א כלל ט"ל או' ו':

נז[עריכה]

זנ) [סעיף ה'] שידה תיבה וכו'. כל דלתות שלהם היו להם ב' ראשים (ר"ל צירים) א' למעלה וא' למטה וחור א' היה במפתן וכנגדו חור למעלה במשקוף. והיכא שהחור באמצע פתח התיבה לא שייך למגזר שמא יתקע ואפ"ה גזרינן באמצע אטו מן הצד. ולכאורה נראה דצירים שלנו העשוים בברזל לא שייך למגזר שמא יתקע (דאינו נראה כ"כ כבונה. לב"ש) דהחור רחב וא"א לתקוע יותר אבל במרדכי פ"ג דעירובין משמע קצת דאסור. מ"א סק"ט. והיינו לסברת האוסרים בסי' שי"ד סעי' ז' אבל להיש מתירין דשם אין איסור כשימת הצירים אלא משום מתקן מנא כמ"ש המ"א וא"כ בזה לא שייך למגזר שמא ישים הצירים כיון דאינו אלא מדרבנן. תו"ש או' ט"ז:

נח[עריכה]

חנ) שם. שמא יתקע. בחוזק בסכין וביתידות והוה מכה בפטיש. תו"ש שם. לב"ש. ר"ז או' י"ד. ועיין לעיל סי' ש"ת או' פ':

נט[עריכה]

טנ) שם. אסור אפי' לדחקו וכו'. וכתב ב"י וכבר נת' בסי' ש"ח (סעי' ט' ויוד) דדלתות הכלים מותר ליטלם מהם בשבת אבל לא דלתות מידי דמחובר בארעא משום דהוה בונה ומשמע דחייב חטאת בין על נטילתן בין על חזרתן עכ"ל והך משום בונה דנקט היינו אמחזיר וממילא הנוטלו הוי סותר והכי איתא פ' המוציא תפילין בכיסוי של בור ודות שלא יחזיר ואם החזיר חייב חטאת משום בונה וא"כ כל שנוטל הוי סתירה וחייב חטאת ומזה יש ללמוד דיש למחות מה שנוהגין בסעודות גדולות בימות החמה לסלק החלון ע"י עכו"ם בשבת וזהו איסור גדול דכיון דהישראל חייב חטאת בזה אסור בעכו"ם משום שבות וכ"ש אותם הלוקחים הקווטיר"ן מן החלונוש ואפי' ישראלים רגילים לעשות כן ואינם יודעים שיש בזה חיוב חטאת. ט"ז סק"ה. י"א בהגב"י. והגם דסותר אינו חייב אלא א"כ ע"מ לבנות כתב הר"ז או' י"ז דמה שעתיד להחזירן אח"כ הוי ע"מ לבנות. וכתב עו"ש הר"ז דלהאומרים שסותר ע"מ לבטת אינו חייב אלא א"כ דעתו שבנין האחרון יהיה יותר טוב מן הראשון אין בנטילת החלונות אלא איסור מד"ס ולומר לנכרי הוא שבות דשבות שהתירוהו במקום מצטער לפיכך א"צ למחות ביד המקילין כיון שיש להם על מי שיסמכו אבל כל אדם יחמיר לעצמו כס' הראשונה שהיא עיקר עכ"ל. ועיין עוד מזה לעיל בסי' ש"ח או' פ"ג:

ס[עריכה]

ס) ואפי' כלים שאינם מחוברים לקרקע אם הם גדולים כ"כ שמחזיקים מ' סאה דהיינו אמה על אמה ברום ג' אמות עם הדפנות בלא עובי הרגלים והלבזבזין הרי הם כאהל ויש בהם בנין וסתירה ולפיכך אסור ליטול דלתותיהן מהן ר"ז או' ח"י. והוא מרס"י שי"ד יעו"ש:

סא[עריכה]

סא) [סעיף ו'] מטה של פרקים אסור להחזירה וכו'. והטעם דגזרינן שמא יתקע ביתדות והוי מכה בפשיט אבל ההידוק לחוד אינו אלא מדרבנן כמ"ש הר"ן להדיא ורש"י. תו"ש, או' י"ז ועי"ש מה שהשיג על הלבוש שמשמע מדבריו דגם ההידוק הוי מלאכה יעו"ש:

סב[עריכה]

סב) שם. ולהדקה. כלומר או להדקה וקמ"ל דאסור להחזירה אפי' רפויה בלא הידוק וכן בהידוק נמי אינו אלא איסור אבל חיוב חטאת ליכא שלא אסרו אלא גזרה שמא יתקע ביתידות דאז חייב חטאת (ומ"ש הט"ז סק"ו הטעם דהוי גמר מלאכה וחייב וכו' לא קאי אמה שציין אסור להחזירה דהא בהא ליכא חיוב אלא קאי אסיפא דמילתא דאם תקע חייב חטאת) ולפי שיש לטעות בדברי המחבר דהא דקאמר להחזירה ולהדקה הכוונה ביתד אבל להחזיר ברפיון שרי וכ"מ ממ"ש ואם הוא רפוי מותר לכתחלה לכן סיים רמ"א בהגה ואם דרכו להיות מהודק אע"ג דעכשיו רפויה אסור וכמ"ש המחבר ואם היא רפויה הוסיף רמ"א דרכו להיות וק"ל. לב"ש:

סג[עריכה]

סג) שם. אסור להחזירה וכו'. וכן עריסה של תינוק העשויה מפרקים דהיינו שמביאין עמודים שיש לכל אחד שש רגלים ומעמידין אותם אחד מימין ואחד משמאל ומכניסין בתוכם עמוד אחר שטוח בתוכם מעבר לעבר ותולין העריסה בזה העמוד התיכון ודרכן של אלו להקפיד שיהיה ראשי עמוד התיכון מהודקים בתוך אותם השנים העומדים מימין ומשמאל וע"כ אם נתפרקו אסור להחזירן בשבת. וכן במנעול של עץ שקורין בערבי גל"ק שהמפתח שלו דרכו להיות ראש מנוקב ומכניסין בנקבים ההם שלשה או ארבעה עצים קטנים שעל ידם נפתח המנעול אם נפלו מאלו העצים מן הנקבים אסור להחזירם כי באלו מקפידים להיות מהודקים דאם לאו אינם יכולין לפתוח המנעול וכן צריך להזהר בכל כיוצא בזה. בן א"ח פ' ויקהל או' ד':

סד[עריכה]

סד) שם. ואם תקע חייב חטאת. משום שעושה כלי. מ"א סק"י. והיינו אם עשוי להתקיים הרבה הרי זה בנין עראי ואסור מד"ס. ר"ז או' ך':

סה[עריכה]

סה) שם. ואם היא דרכה להיות רפויה וכו'. וכתב בכלבו בשם הראב"ד דברים שאין אדם מקפיד עליהם אם יתנועע בתוך החור מותר להכניסן בחורין שאין לגזור שמא יתקע אלא בדבר שצריך להיות מעמידו בדוחק ב"י. אבל בסמ"ג איתא דדקוא דבר שצריך גבורה ואומנות אסור. מ"א ס"ק י"א. אמנם דעת הש"ע והאחרונים נראה כדעת הראב"ד כמ"ש אח"ז וכל זה בתלוש אבל מחובר לקרקע אף רפויה אסור להחזירה דהוי בונה ואסור להחזיר דלת הבית וכדומה כמו החלונות. א"א או' י"א:

סו[עריכה]

סו) שם. דרכה להיות רפויה וכו'. ואם הוא רפוי ואינו רפוי נמי אסור. ב"י. מ"א ס"ק י"ב. תו"ש או' י"ט:

סז[עריכה]

סז) שם. ובלבד שלא יהדק. ולא גזרינן שמא יהדק דכיון דדרכה להיות רפויה לא גזרינן שמא יהדק בשבת יותר מבימות החול אבל אם אין דרכה להיות רפויה אסור מדרבנן אפי' אינו מהדק משום דגזרינן שמא יהדק. עו"ש או' ג':

סח[עריכה]

סח) שם. וכוס של פרקים וכו'. שנוטלין אותו מן הרגל ומחזירין אותו. תשב"ץ. א"ר או' יו"ד:

סט[עריכה]

סט) שם. מותר לפרקו וכו'. שאין דרך להדק כ"כ. טור. מ"א ס"ק י"ב. ור"ל דהוי דרכו להיות רפוי. והיש מי שאומר ס"ל דההידוק של כוס נמי מיקרי הידוק לב"ש ונ"ל דכוסות שלנו העשוים בחריצין סביב (ר"ל שרופי"ן (ובלשון ערבי ברגי) ועי"ז הוא מהודק היטב. לב"ש) ומהודקין בחוזק לכ"ע אסור. מ"א שם. א"ר או' י"א. תו"ש או' י"ט. י"א בהגה"ט. ר"ז או' כ"א:

ע[עריכה]

ע) וכתב המבי"ט כלים העשוים כיסוי שלהם גשרופי"ט מותר לפורקן ולהחזירן משום דעשוים לפותחן ולסגרן תמיד וכ"כ הט"ז סק"ז בכלי שעיקר תשמישו ע"י פירוק תמיד לא מיקרי גמר מלאכה אפי' אם הוא תקוע בתוזק יעו"ש. וכ"כ המ"א סקי"ב. א"ר או' יו"ד תו"ש או' ך' מש"ז או' ז' וא"א או' י"ב. ר"ז שם. ח"א כלל מ"ד או' ה' ומזה כתב הרב בן א"ח זלה"ה פ' ויקהל או' ה' דכלי שקורין בערבי קמק"ם (והוא כלי של מתכות שנותנין בו מי ורדים) וכיוצא בו שראש שלו עשוי חריצים כמו זה שקורין בערבי ברג"י והוא מתפרק ומתחבר ע"י החריצים מותר לפורקו ולהחזירו בשבת ואע"פ שמהדקו בדוחק אין בו איסור לא בנטילה משוס סתירה ולא בחזרה משום בנין לפי שאין עשויה לקיום אלא לפתוח ולסגור תמיד שאין המשקה נכנס לתוך הכלי או יוצא ממנו כ"א ע"י פתיחא או סגירה זאת וכל כהא דדרכו בכך מותר עכ"ד ועיין לקמן סי' שי"ד סעי' יו"ד:

עא[עריכה]

עא) שם. ויש מי שאומר שדין הכוס וכו'. ולענין הלכה ודאי צריך ליזהר שלא לפורקה כלל כיון דא"צ שבת בזה אבל אם הוא לצורך גדול יש לסמוך להקל ט"ז סק"ז. תו"ש או' כ"א. ר"ז או' כ"א:

עב[עריכה]

עב) שם. שדין הכוס וכו'. וה"ה כוסות של כסף ושל עץ ושטענד"ר של בהכ"נ (שמניחין עליו ספרים) העשוים פרקים אם מהודקים אסורים לפורקן ולהחזירן. אגודה פ' הבונה מ"א ס"ק י"ג א"ר או' יו"ד. תו"ש או' כ"ב. ומשמע מפשט הפו' דכל הכלים האלו שרי לטלטלן ולא גזרו אלא במנורה שדרכה להתפרק כמ"ש ססי' רע"ט וה"ה כל כיוצא בו אבל דבר שאין דרכו להתפרק שרי בטלטול. מ"א ס"ק י"ב א"ר או' י"א. א"א או' י"ב. ר"ז סי' רמ"ט או' ט':

עג[עריכה]

עג) שם. שדין הכוס וכו'. ועל אודות הדורבי"ן והוא שפופרת ארוך וחלול מחובר מג' חלקים שבחלק הראשון הקצר הסמוך לעין קבוע בו זכוכית קטנה זכה וברה. ובחלק הג' עוד זכוכית עבה וגדולה. וכלי זה עשוי להציץ בו בכל דברים הרחוקים כאלו הם קרובים אצלו ממש שרואה האנשים שבהרים ושבספינה והמלאכה שהם עושים כנודע. וכ"ז בהיותו פתוח עד השיעור הצריך לא פחות ולא יותר שהאומן שעשאו התוה תיו ונטה קו לסי' הפתיחה אבל אם אינו פתוח כל הצורך או שהוא פתוח יותר מן הצורך או שהוא סגור לגמרי אין הראיה בו מרחוק ראיה ברורה. ויש שני מיני דורבי"ן א' עשוי מקרטון או ממתכת שבאותו סי' משיעור הפתיחה אין בו כ"א קו חוט שחור לסי' ואין בו חריצין ובליטות להדקו רק שמצד עצמו דחוק קצת שאינו זז מאליו בנקל ממקוה שהניחן האדם עד שיזיזוהו בידים. אך יש מן אחר עשוי מעצם ודיבוק הג' חלקים אלו זב"ז הוא ע"י בורמא שיש בראש פנימיות החיצון ובראש צד החיצון שבפנימי חריצים של בורמא ומגלגל זה בזה עד שמתחברים יחד והיו לאחדים וכשמהדקו היטב לא יתפרק מחבירו בשום פנים. וצריך גבורה לגלגלו בכח להצד האחר עד שיתפרק כידוע. והנה בענין זה נסתפק הפתה"ד או' ג' אי שרי לטלטלו ביום שבת. ואת"ל דשרי לטלטלו אם נמצא סגור או פתוח קצת אי שרי לפותחו או לסגרו קצת כדי להעמידו על הקו ולראות בו היטב. ועוד נסתפק בזה ספיקות אחרות והאריך בענין זה ומסיק דכל שאין הדורבי"ן מתפרק מאליו לגמרי לא נאסר טלטולו. ואם נמצא סגור או פתוח קצת או יותר משיעורו כל שלא נתפרקו לגמרי זה מזה שרי להביאו בשבת עד מקום הרשימה ל"ש דורבי"ן של קארטון שאין בו בורמ"א ל"ש של מתכת שיש בו בורמ"א בשפתו ובלבד שזה שיש לו בורמ"א דרכו לסגרו ולפותחו תמיד כגון אלו הקטנים הנושאים אותם אל חיקם שאין ההידוק בו לקיום כלל. אבל אם ההידוק הבורמ"א הוי לקיום שאין סוגרין אותו כ"א לימים הרבה נאסר פתיחתו ע"י הידוק הבורמ"א אפי' היה פתוח קצת מאתמול. ואם נתפרקו החלקים לגמרי מלבד שאסור להחזירן בשבת ויו"ט בכל מין דורב"ין עוד זאת דחשיב מוקצה ואסור בטלטול יעוש"ב:

עג) וכתב עו"ש בעינן דורבי'ן קטן שיש בו שתי בתי עינים שאדם צופה בו בב' עיניו וגלגל א' בין שניהן שע"י סיבובו מגביה חלק העליון שבו ומאריכו וכשמחזירו לצד אחר מתקצר. וכתב וז"ל ונראה שאופן דורב'ין זה אין בו שום ספק דודאי מותר לפותחו ולסגרו כיון שא"א לשולפו ולהפרידו לגמרי כדי שיהא נחשב בונה וסותר ואין זה אלא כמו בתי עינים שפותחו ומניחו על צדעיו וחוזר וסותמו. ומה גם שדורב'ין זה אף כשהו סגור חזי למלאכתו להביט מתוכו ולראות איזה דבר מרחוק כאשר הנסיון יוכיח אלא כשיפתחנו עד שיעורו יביט יותר מרחוק וא"כ לא חשיב הפתיחה בנין לשוויי מנא ולא הסגירה כסותר כלל עכ"ל. ונראה דכ"ז אם יש בו איזו צורך שבת:

עד[עריכה]

עד) [סעיף ז'] שהם כלי. ואם אינו כלי רק עץ בעלמא אעפ"י שהוכן לטלטל מ"מ אסור לסמכו תחת הקורה דדמי לבונה. מ"א ס"ק י"ד. אמנם הא"ר או' י"ד והתו"ש או' כ"ג השיגו עליו וכתבו דמפרש"י משמע דגם בזה מותר יעו"ש. וכתב הא"א או' י"ד דלפ"ז אף מהדקו שרי באין כלי דלא שייך בטול מהיכנו כל שאין. תורת כלי עליו אלא שכתב עוד דשני פירושים יש בביטול כלי מהיכנו א' כאלו קובע ומחברו בטיט ולפ"ז אפשר אסור אפי באינו כלי. וא' כשובר הכלי וכדומה וזה לא שייך באין כלי עכ"ד. אמנם האחרונים חלקו עליו בזה וכתבו דאין לחלק בביטול כלי מהיכנו בין שיש תורת כלי עליו ובין שהוא דבר המיטלטל דבכ"ג אסור לבטלו מהיכנו. ועיין לעיל סי' ש"י או' כ"ט:

עה[עריכה]

עה) שם. אבל אם מהדקים שם אסור. והטעם בגמרא משום מבטל כלי מהיכנו. ב"י. ט"ז סק"ח. מ"א ס"ק ט"ו. ומשמע דאם אינו תחוב בחוזק כ"כ שרי. מ"א שם. תו"ש או' כ"ד. א"א או' ט"ו:

עו[עריכה]

עו) [סעיף ח'] אסור להחזירו למקומו. גזירה שמא יתקע ואעפ"י שהוא רפוי דכיון דדרך רגלי הספסלים להיות תקועים גזרינן ביה שמא יתקע. ב"י. ואפי' להניחו רפוי אסור. לבוש. ועיין לעיל סי' ש"ח או' קכ"ד שכתבנו שם דאם דרכו לעולם רפוי שרי יעו"ש:

עז[עריכה]

עז) שם. יש מי שמחמיר לאסור. וכן סתם מור"ם ז"ל בהגה לעיל סי' ש"ח סעי' ט"ז יעו"ש ובדברינו לשם בס"ד:

עח[עריכה]

עח) [סעיף ט'] התוקע עץ בעץ וכו'. וכן התוקע העץ בתוך הקרדום חייב. וכן המפרק עץ תקוע חייב משום סותר והוא שיתכוין לתקן. הרמב"ם פ"י דין י"ג ודין ט"ו. מ"א ס"ק ט"ז. א"ר או' י"ג. תו"ש או' כ"ה וכתב המחה"ש דגם בדין א' בתוקע עץ בתוך הקרדום בעינן שיתכוין לתקן ואם לאו פטור יעו"ש:

עט[עריכה]

עט) שם. התוקע עץ בעץ וכו'. וכן התוקע הסכין או המזלג לתוך בית יד שלו חייב. חס"ל או' ד' בן א"ח פ' ויקהל או' ו':

פ[עריכה]

פ) שם. התוקע עץ בעץ וכו'. ואם הדקה ולא תקע אסור כמו במטה ואם דרכה להיות רפוי שרי. תו"ש שם ועיין לעיל או' ס"א ואו' ס"ז:

פא[עריכה]

פא) שם. עד שנתאחד וכו'. לכן אין לאסור מה שתוקעין עצים קטנים בשטענדיר כדי להגביה מי"ט. א"ר או' י"ג. וגם לענין אהל אין איסור מכמה טעמים וא' מהם דא"צ לאהל שתחתיו. א"א או' י"ג. ועיין לעיל או' ע"ב:

פב[עריכה]

פב) [סעיף יוד'] ולא חשיב כמוסיף וכו'. ודוקא תבן דלא מבטל ליה דחזי לטיט החומות אבל מלח שמשנדרס ברגל לא חזי מסתמא מבטל ליה התם ואסור משום דמוסיף על הבנין א"נ משום אשוויי גומות. ב"ח מהגמ' שכנה"ג בהגב"י או' ג' עו"ש או' ז' מ"א ס"ק י"ז וכ"כ א"ר או" ט"ו בשם שה"ג שכתב בשם הריא"ז. וכ"כ האחרונים ודלא כהתו"ש. וכ"ש טיט וחול דאסור דהוי כמוסיף על הבנין ואשוי גומות. וכ"כ א"א אז' י"ז. ונ"ל דדוקא הכא שבא לתקן החצר אסור' דדמי לבנין אבל בע"א שרי דהא שרי לכסות רוק באפר כמ"ש סס"י שי' כיון שאינו מכוין לבנין. מ"א שם. א"ר שם. וכ"כ האחרונים ובתנאי שיזמין החול מע"ש דמכניס מלא קופתו וכו' א"א שם:

פג[עריכה]

פג) שם. בשולי הקופה שיהפכנה. או שנשתברה ונשארו בה שולים. ב"י. א"ר או' ט"ז:

פד[עריכה]

פד) שם. אבל ביד אסור. נראה דע"י עכו"ם מותר כיון דגם בישראל אין בו איסור רק משום עובדא דחול והיינו שיש בו צורך הרבה כדלעיל סי' ש"ז סעי' ח' ככל מידי שהוא שבות דשבות. ט"ז סק"י. א"ר שם. וכ"כ האחרונים והיינו דוקא דבר דלא מבטל ליה. מש"ז או' יו"ד. ור"ל משום דהוי שבות דשבות אבל בדבר דמבטל ליה דהו"ל מלאכה דאו' כמ"ש לעיל או' פ"ב אסור לעשות ע"י עכו"ם:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון