כף החיים/אורח חיים/רצח

כף החיים ‏ אורח חיים רצח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] מברך על הנר וכו'. משום דתחלת ברייתו הוי במו"ש כדאיתא במס' פסחים (דף נ"ד ע"א) במו"ש נתן הקב"ה דיעה באדה"ר והביא שני אבנים וטחנן זו בזו ויצא מהן אור יעו"ש. ועיין ב"ח מ"ש עוד בשם הירוש' ומד"ר יעו"ש. והא דלא מברכין על שאר דברים כשנבראו דשאני נר דנאסר בשבת והוי כאלו נתחדש עתה. הרשב"א סי' קנ"ט. מ"א סק"א:

ב

ב) שם. בורא מאורי האש וכו'. מי שכבר בירך בורא מאורי האש יכול לחזור ולברך להוציא בני ביתו. ברכ"י או' א' בשם מהר"י פראג"י. והביאו השע"ת וכן מסיק הרב ב"ד סי' תצ"א. וכ"כ הרב תורת חסד. והב"ד הער"ה או' א' אמנם הר"ז בסי' רצ"ז או' ט' הביא פלוגתא בזה וכתב דיש לחוש לדברי החולקים שלא ליכנס בספק ברכה לבטלה יעו"ש. וע"כ מי שהבדיל כבר ובא להבדיל לאחרים שאין יודעים אינו חוזר לברך ברכת האש אלא יברכי הם בעצמם וכמ"ש לעיל סי' רצ"ז או' ל"ו בענין ברכת הריח אם אינו יכול לברך יעו"ש. וכ"כ הרב בן א"ח פ' ויצא או' ט"ו:

ג

ג) שם. בורא מאורי האש וכו'. כבית הלל דהרבה מאורות יש באש שלהבת אדומה לבנה וירקרקת כדאיתא בברכות נ"ד ע"ב. ואם בירך מאורי האש אפי' בדיעבד לא יצא וצריך לחזור ולברך. ב"ח א"ר או' א' וכתב ודלא כמ"א יעו"ש. אבל אם בירך שברא מאורי האש יצא. גמ' שם. ב"ח. וכן אם אמר ברא בלא שין יצא. א"א א' ג' ועוד עיין הטעם בזוה"ק פ' ווקהל דף ר"ת ע"א למה מברכין בורא מאורי האש ולא מאיר מאורי האש יעו"ש:

ד

ד) שם. בורא מאורי האש וכו'. תמצא שאנחנו מזכירין במו"ש ג' בריאות בורא פה"ג בורא ע"ב בורא מ"ה והם כנגד ג' בריאות שבפסוק ויברא אלהים את האדם בצלמו. בצלם אלהים ברא אותו. זכר ונקבה ברא אותם. הרד"א. יפ"ל או' א' ובסי' פע"ח שער ח"י פכ"ד כתב ד' ברכות של הבדלה נגד אבי"ע וכנגד ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן ויכוין בהמבדיל הוא הבדלת הקלי' והחול מהקודש יעו"ש:

ה

ה) שם. ואף לחזור אחריו. והטעם כתב הרא"ש משום דברכה זו אינו אלא לזכר בעלמא שנברא האור במו"ש דאי משום הנאת האור מברך היה צריך לברך בכל פעם ופעם כשנהנה מן האור ע"כ. והביאו ב"י. וא"ת היא גופא קשיא ולמה לא תיקנו לברך על האור בכל פעם שנהנה ממנו כמו שתיקנו בשאר הנאות משום דאסור ליהנות מעוה"ז בלא ברכה תירצו התו' (פסחים נ"ג) דלא תיקנו אלא כשגופו נהנה אבל שאר הנאה לא. ואע"ג דמברכין על אור השמש בכל יום היינו משום שמתחדש בכל יום ע"כ. ב"ח:

ו

ו) ואם מותר ליהנות מן האור קודם ברכת מ"ה זהו תלוי בפלוגתא כמ"ש בסי' תרצ"ג וכבר כתבתי בתשו' בסה"ק באר מים חיים דדעת מרן ג"כ להתיר ואפי' אם עדיין לא אמרו אשה חוננתנו יעו"ש:

ז

ז) שם. וא"צ לחזור אחריו. מיהו לפי דברי הזוה"ק פ' ויקהל דף ר"ח ע"א שנתן טעם בסוד לברכת האור במו"ש נראה דטוב ונכון לחזור אחריו יעו"ש:

ח

ח) שם. אבל במוצאי יוה"כ י"א שמחזר אחריו. היינו להורות שיום זה קדוש משאר יו"ט שנאסר להבעיר אור. מ"א סק"ב. תו"ש או' ג' ר"ז או' ב':

ט

ט) שם הגה. מי שאין לו כוס להבדיל כשרואה האש מברך וכו'. משום דעיקר הכוס נתקן משום ברכת הבדלה כמו שתיקנו כוס לברכת הקידוש ואגב ברכת הבדלה מסדר גם ברכת האש והבשמים על הכוס הילכך מי שאין לו כוס להבדיל כשרואה האש מברך עליו כיון שאין ברכה זו נוגעת לברכת הבדלה אלא משום דתתלת ברייתו היה במו"ש כמ"ש באו' א' וברכת הבשמים להשיב הנפש והיא ברכת הנהנין הילכך יכול לאומרם בלא כוס:

י

י) שם בהגה. וכן הבשמים. הלבוש השמיטו וגם בטור ליתא ואפשר דפשוט הוא כדי להשיב נפש ועוד דברכת הנהנין הוא. א"ר או' ד':

יא

יא) [סעיף ב'] מצוה מן המובחר לברך על האבוקה. ופי' אבוקה כמו חבוקה שיש בה עצים הרבה ומאורות הרבה. ב"י בשם הרב המגיד פכ"ט. ובכלבו כתב כיון דמברכין מאורי לשון רבים לכך צריך אבוקה שנראין בה מאורות הרבה. א"ר או' ה' ומ"מ אף כשמברך על הנר יברך מאורי האש. שהרבה גוונין יש באור שלהבת אדומה לבנה וירקרקת. ר"ז או' ד' ועיין לעיל או' ג ':

יב

יב) שם. לברך על האבוקה. והאר"י ז"ל היה מדליק נר של שעוה ומברך עליו בורא מאורי האש ולא היה מבדיל על הנר שבבית רק באבוקה מיוחדת. שער הכוו' דף ס' ע"ב. ועיין בס' פע"ח שער ח"י פכ"ד שנתן טעם בסוד לנר שעוה יעו"ש:

יד

יד) שם. לברך על האבוקה. ולא יקח עצי דמשחן שקורין קי"ן בל"א משום שריחו רע. מ"א סק"ג א"ר או' ה' ר"ז או' ד' וכתב שש הר"ז אם אפשר בע"א משמע הא אם לא אפשר בע"א מותר. וכ"כ א"א או' ג' ומש"ז או' ב':

טו

טו) שם. חוץ מהנר המיוחד וכו'. משמע דלא יצרף נר זה עם נר המיוחד בבית לעשותן אבוקה אלא מבדילין על נר יחידי זה לבד. וכ"כ פסקי תו' אבל במ"א משמע דצריך לדבקן. א"ר או' ו' וכ"ז רק למצוה מן המובחר ולא לעיכובא כמ"ש בריש הסעי':

טז

טז) שם הגה. ונר שיש לו שתי פתילות וכו'. ובנר של שעוה אם שני הנרות קלועים יחד חשובים אבוקה אבל כל אחד בפ"ע לא חשיב אבוקה. מ"א סק"ד. וה"ה דבוקים יחד אפי' אינם קלועים וכמ"ש מ"א סס"ק זה ובסי' תל"ג. מחה"ש. א"א או' ד':

יז

טוב) ונר של שמן שיש בה פתילות הרבה דולקות ה"ז אבוקה ואף אם אין שם אלא שני עצים דולקים יחד וכן ב' פתילות בנר אחד אם אינן בשתי פיות הנר אלא בפה אחד ה"ז אבוקה. וכן אם ב' נרות של שמן או של שעוה וחלב מקורבים זה לוה עד שאורותיהם מדובקים יחד ה"ז אבוקה שהרי יש כאן ריבוי מאורות ביחד אבל אם אין אורותיהם מדובקים יחד הרי כל נר נחשב בפ"ע אעפ"י שהם מקורבים זה לזה אלא א"כ קלע ב' נרות של שעוה זה ע"ג זה ועשאן נר אחד שאז דינם כאבוקה אף אם אין אורותיהם מדובקים יחד כיון שעשאן כעין גוף א' אין כל אחד נחשב בפ"ע. ר"ז או' ד' מיהו המש"ז או' ב' כתב דב' פתילות מונחים זה אצל זה בלי הפסק לא הוי אבוקה וב' פיות אפי' אין מדובקים יחד הוי כאבוקה ובנר חלב שעושין מב' או' ג' נרות קנדילא כל שיש חלב הפסק בין פתילה לפתילה הוי אבוקה ואם לאו לא הוי אבוקה יעו"ש. וכ"כ הלב"ש על ט"ז סק"ב. והתב"ש ביו"ד סי' י"א או' ח' כתב צריך שהפתילות במקום האור יהיו פרודות והשלהבת נוגעים להדדי יעו"ש:

יח

חי) [סעיף ג'] נוהגין להסתכל בכפות הידים ובצפרנים. מפני מה בצפרנים יותר משאר איברים שבגוף או שאר דברים. אחד הוא מ"ש רבינו האי ומביאו הטור שנהגו הראשונים להביט בשרטוטי הכפות וכו' ושמענו מזקנים שאומרים שיש בשרטוטי היד סי' להתברך בו. ועוד מנהג אצלנו להביט בצפרנים ואומרים מפני שהן פרות ורבות לעולם. וז"ל הר' יונה וי"א מפני שגדלים והגידול הוא סי' ברכה נהגו להסתכל בהן לסי' טוב בהכנסת השבוע. ב' הוא מ"ש המרדכי (וכ"ה בהקדמת התיקונים רכ"ה) ביומא ומביאו בי' שזוכרין על צפרניו של אה"ר לפי שהיו מאירין ביותר דעקבו מכהה גלגל חמה שאר גופו לא כ"ש. ועוד שהוא זכר לכתנות עור שאמרו באגדה חלקים כצפורן היו ומדובקין על עורו ומאירין כאור וכדאיתא בב"ר בתורתו של ר"מ היה כתוב כתנות אור באל"ף. ב"ח. וכ"כ בהקדמת התיקונים ובגין דא תקינו לאחזאה צפרניה בהבדלה דהוה אדם מלובש בכתנות צפרנים דהוו נהרין כענני כבוד ואיהו בהבדלה מנייהו דכתיב וידעו כי ערומים הם מנייהו. גופא ונשמתא ורוחא ונפשא ערומים מכתנות עור דאינון מאורי האש עכ"ל:

יט

יט) שם. בכפות הידים וצפרנים. והאר"י ז"ל היה נוהג לכפול ראש אצבעותיו הימנים אל תוך כפו הימנית והגדול מכוסה תחתיהם ויהיו נכפפים כנגד פניו של האדם המברך וגם יהיו נכפפים לפני הנר והיותם ד' אצבעות הוא בלא אצבע הגדול הנקרא גודל ונקרא בוהן ושלא כדברי הנוהגין להסתכל באחורי האצבעות בהיותם פשוטים בלתי כפופים. גם שלא כאותם הנוהגין לשום פני האצבעות זקופות כנגד הנר ואח"כ כופפיים אותם כנגד הנר. גם שלא כאותם הנוהגים לכוף אותם כנ"ז אלא שמהפכין פני הכף כלפי מטה כלפי הקרקע ואחורי האצבעות שהוא מקום הצפרנים כפלי מעלה לשמים. אלא צריך לזקוף ידיך הימנים ואצבעותיך כלפי מעלה ופני האצבעות כנגד פניך ואח"כ תכפוף ראשי אצבעותיך אל תוך הכף ותשאיר אחורי אצבעותיך כנגד מעלה נגד הנר אמנם פני אצבעותיך יהיו כפופות למטה ע"ג הגודל כנ"ז ויסתכל בצפרניו בלבד ולא בתוך פני האצבעות וכנ"ז בזוה"ק פ' ויקהל (דף ר"ח ע"א) ובפ' בראשית דף כ"א ע"א יעו"ש. שער הכוו' דף ס' ע"ב. ועיין בס' פע"ח שער ח"י פכ"ד מ"ש טעם בסוד יעו"ש. ומה שהביא הרב ב"ד סי' ק"ך שתי שמועות דסתרי משם תלמדי האר"י ז"ל וכתב דראוי לצאת ידי שניהם יעו"ש הביאו המחב"ר או' ב' וכתב דאנו אין לנו אלא דברי שער הכוו' מכתיבת מהרש"ו ז"ל שהעתיק מכ"י מור אביו מהרח"ו ז"ל יעו"ש:

כ

ך) שם. נוהגין להסתכל וכו'. ראוי לגעור בקצת המון העם דכשמבדילין על הכוס ומסיימין ברכת מאורי האש ומסתכלים בצפרנים אומרים בפה מלא סי' ברכה והצלחה בכל מעשה ידינו אמן. וראוי להזהירם שלא יעשו עוד כן משום דהוי הפסק שהרי בירך על היין בפה"ג ועדיין לא טעם ממנו דברכות אלו דוקא שנתקנו לסדרם על הכוס לא הוי הפסק אבל מלי אחרני הוי הפסק. פתה"ד או' ב' ובאו' ג' כתב דגם להשומעים איכא איסורא בזה אי מפסקו יעו"ש:

כא

כא) שם בהגה. ולאחוז הכוס ביד שמאל. אבל מדברי המרדכי שהביא רבינו המחבר ז"ל נראה דברכת מאורי האש אומרה והכוס בימין ואפשר דלא פליגי דבשעת הברכה יהיה הכוס בימין ובשעת הבטה יהיה הכוס ביד שמאל וכן הוא מנהגי. שכנה"ג בהגה"ט או' ג' אמנם לעיל בסי' רצ"ו או' מ"ו כתבנו שגם בשעת ברכת מאורי האש יהיה הכוס ביד שמאל יעו"ש. וכן עמא דבר:

כב

כב) [סעיף ד'] אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו וכו'. ואם עבר ובירך רחוק משיעור זה שיאותו לאורו נראה דאינו חיזר ומברך כיון דברכה זו אינה משום הנאת האור אלא לזכר בעלמא כמ"ש לעיל או' ה' ועוד שהרי א"צ לחזור עליו כמ"ש סעי' א' וע"כ נראה כיון שכבר בירך אפי' בריחוק מקום יצא בדיעבד מיהו אם אפשר יש לשמוע ברכה מאחרים ויכוין לצאת:

כג

כג) שם. דהיינו שיהיה סמוך לו וכו'. ואפי' אם הוא עומד חוץ לבית כל שהאור גדול שיוכל להכיר במקום שעומד יכול לברך. ברכות נ"ג ע"ב:

כד

כד) שם. דהיינו שיהיה סמוך לו וכו'. פי' שצריך לעמוד בסמוך שאם היה בידו שתי מטבעות אלו יכיר בין זו לזו. ב"י ועיין בסוף הסי' שכתב דאין מברכין עליה עד שיהא רואה את השלהבת ומשתמש לאורה יעו"ש:

כה

כה) [סעיף ה'] אין מברכין על הנר שלא שבת וכו'. ואפי' בדיעבד לא יצא כמ"ש סי' רצ"ז סעי' ב' מ"א סק"ו. ור"ל דשם כתוב דאם בירך על הבשמים של בה"כ או מתים או ע"ז אפי' בדיעבד לא יצא וה"ה הכא. ומיהו יש לחלק דהתם שאני כיון דליכא ברכה לבטלה אם חוזר לברך דכיון דברכת הנהנין היא חוזר ומברך ונהנה וכמ"ש הט"ז שם סק"ד אבל הכא כיון דאינה ברכת הנהנין אלא זכר לתחלת ברייתו כמ"ש לעיל או' ה' י"ל שאם כבר בירך יצא ואם חוזר לברך יש לחוש לספק ברכה לבטלה והגם דהא"ר או' ט' והתו"ש או' ח' כתבו כהמ"א דלא יצא מ"מ כיון דאיכא עוד צד אחר להקל משום שאינה חובה כמ"ש בסעי' א' דא"צ לחזור אחריו י"ל דשב וא"ת עדיף שלא ליכנס בספק ברכה לבטלה וכן בכל הני דאיתא לקמן דלא יברך עליהם אם כבר בירך י"ל דאינו חוזר ומברך:

כו

כו) שם. שלא שבת ממלאכת עבירה דכיון שנעשה בו איסור אין מברכין עליו. תו"ש או' ט':

כז

כז) שם. לחיה. ולחולה. אם אין בהם סכנה דוקא ע"י עכו"ם ואם יש בהם סכנה אפי' ע"י ישראל. מ"א סק"ז. וכ"כ הט"ז סק"ה וכ"מ בתשו' הרמ"ע סי' ח"י. ומ"ש הא"ר או' יו"ד להשיג על דברי המ"א הנז' וכתב לאסור אם הודלק ע"י עכו"ם לחולה שאין בו סכנה כבר ישב השגתו התו"ש או' יו"ד והסכים להתיר כדברי הפו' הנ"ז יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' ז' ח"א כלל ח' או' ל"א:

כח

כח) וכתב שם הרמ"ע דאם הדליק כותי ממדורה שלו לחיה או לחולה אין מברכין עליו דהא אפי' הדליקו במו"ש גזרו עליו משום כותי ראשון ועמוד ראשון עכ"ד. והביאו מ"א סק"י אמנם א"ר שם חלק עליו וכתב נראה דמברכין עליו דלא גזרו עליו אלא כשהוא במו"ש ביד כותי יעו"ש. וכ"כ התו"ש או' י"ד על דברי הרמ"ע הנ"ז דהש"ע בסעי' ה' אין מחלק בכך. וכן הסכים המאמ"ר ודה"ח:

כט

כט) שם. שלא הודלק לעבירה וכו'. וכן עששית שהיתה דילקת והולכת מע"ש עד מ"וש מברכין עליה במו"ש שאין זו מלאכת עבירה מה שדלקה בשבת הואיל והודלקה בהיתר מע"ש. ר"ז או' ז':

ל

ל) שם. אבל אם הדליקו עכו"ם בשבת וכו'. פי' אפי' לצורך עצמו. עו"ת ב':

לא

לא) שם. אין מברכין על אור של ע"א. ואע"ג שלא הודלק רק במו"ש והוה שבת שלא בעבירה וזהו פשוט. ט"ז סק"ד. תו"ש או' י"א. ר"ז או' ח':

לב

לב) שם. אור של ע"א. דוקא כשהשלהבת קשורה בגחלת של ע"א אבל אם ישראל הדליק נר מנר של ע"א שרי דשלהבת אין בו ממש. יש"ש סוף ביצה. וכ"ה בב"י בשם הרא"ש. מ"א סק"ח. תו"ש שם. אבל הר' ראשון לציון דכ"א בברכות חלק על רש"ל ואסר מנר של ע"ז עצמו אבל מנר מסבה שרי יעד"ש. ובש"מ כתב בשם רבו דאין מברכין על השלהבת אע"ג דמותר משום דמאיסא לגבוה יעו"ש וא"כ אפי' אינה קשורה בגחלת וכן מדליק נר מנר אין ראוי לברך מה"ט. ער"ה או' ב':

לג

לג) [סעיף ו'] עכו"ם שהדליק במו"ש מישראל וכו'. לא זו אף זו נקט לא מיבעיא עכו"ם מישראל משחשיכה במו"ש דהא פשיטא היא דשרי מדינא ולא גזרינן עכו"ם מישראל אטו עכום בלא ישראל אלא אפי' ישראל מעכו"ם דהנר של עכו"ם מדינא אסורה אפ"ה כיון שאינו מברך על העמוד שביד העכו"ם אלא אתוספתא דהיתירא קא מברך שרי לברך אבל עכו"ם מעכו"ם אעפ"י שגם לשם אתוספתא דהיתירא קא מברך אסור גזירה משום עכו"ם ראשון ועמוד ראשון. וכתבו התו' דחדא גזירה היא דגזרו חכמים על כל אש עכו"ם שביד עכו"ם דאי לא הא לא קיימא הא אבל עכו"ם מישראל וישראל מעכו"ם מברכין עליו והכי ק"ל. ב"ח. ועיין לקמן או' ל"ז:

לד

לד) שם. עכו"ם שהדליק במו"ש וכו'. דוקא כשאין העכו"ם במסבה אבל אם הוא במסבה אסור מפני שהיא לע"ג. ב"י. וכן הסכים הב"ח. שכנה"ג בהגב"י או' ג' תו"ש או' י"ג אבל ישראל שהדליק מעכו."ם אז אפי' הוא במסבה נמי שרי לברך על תוספת דהיתרא. כ"כ האחרונים. תו"ש שם. ומ"ש הע"ז סק"ו כבר תמה עליו א"ר או' י"א והתו"ש שם:

לה

לה) מסיבה שעכו"ם וישראל יושבים שם והדליקו נר אם הוא של ישראל אף רוב עכו"ם מברך דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ומיהו כשהדליק עכו"ם י"ל דהנה עושה מעשה ואם הנר של עכו"ם אם הרוב ישראל אסור ומחצה נמי אסור ועוד דספק תורה לחומרא אבל רוב ישראל יש לעיין בזה. מש"ז או' ה':

לו

לו) שם. או ישראל מעכו"ם וכו'. ואעפ"י שהנר של עכו"ם הודלק בשבת אפ"ה מברך על תוספת אור מה שנתוסף בנר שהדליק מעכו"ם. עו"ת או' ג' תו"ש או' י"ב:

לז

לז) ועששית שהיתה דולקת מע"ש בבית עכו"ם אין מברכין עליו. מש"ז או' ד':

לח

לח) שם. אבל עכו"ם שהדליק מעכו"ם וכו'. וכן אם הוציא הנכרי האש מן העצים ומן האבנים אפי' במו"ש אין מברכין עליו אבל אם הדליק נכרי ממנו את הנר אחר שהוציאו מן האבנים מברכין עליו. הרמ"ע סי' ח"י. כנה"ג בהגה"ט. מ"א סק"י. וי"א בהיפך שהאש שהוציא הנכרי מעצים ואבנים מברכין עליו אבל אם הדליק הנכרי ממנו נר אחר אין לברך עליו. א"ר או' ח"י ויש לחוש לדברי שניהם שידליק ישראל נר מאור זה או מנר זה ויברך עליו לד"ה. ר"ז או' יו"ד:

לט

לט) שם. אבל עכו"ם שהדליק מעכו"ם וכו'. הטעם משום גזרה משום עכו"ם ראשון ועמוד ראשון פי' דאי שרית ליה בעכו"ם שני אתי לברך נמי בעכו"ם ראשון ובאותו אור עצמו מה שהדליק מבע"י קודם שניתוסף עליו אור דהיתר כגון שיברך עליו מיד סמוך לחשיכה וכולה חדא גזירה היא דאי לא הא לא קיימא הא אבל בעכו"ם שהדליק מישראל אפי' הדליק הישראל באיסור שרי דעל תוספת דהיתרא קמברך ולא גזרינן שמא יברך ע"י ישראל דמילתא דלא שכיחא הוא שידליק הישראל באיסור. וכתב ב"י דלפ"ז יכול לברך גם על של ישראל שהדליק באיסור על מה שניתוסף עליו משחשיכה כיון דהיא מילתא דלא שכיחא. תו"ש או י"ג:

מ

מ) שם. אין מברכין עליו. ובדיעבד יצא בזה כיון שאינו אלא גזירה מ"א ס"ק י"א א"ר או' י"א תו"ש או' ט'. ר"ז או' י"א. וה"ה בנר שהודלק בשבת אם בירך עליו במו"ש לאחר שנתוסף בו אור של היתר שאין איסורו אלא משום גזירה ר"ז שם. ועיין לעיל או' כ"ה:

מא

מא) שם. ובמוצאי יוה"כ אין מברכין וכו'. משום דלא שייך ביה למימר שעל תוספת אור מברך דהו"ל כאש היוצא מן העצים והאבנים שאין מברכין עליו דבעינן דוקא נר ששבת. עו"ת או' ג' ט"ז או' ז' תו"ש או' ט"ו:

מב

מב) שם. ובמוצאי יוה"כ אין מברכין וכו'. ושבת ויוה"כ מברכין. מש"ז או' ז' ועיין לקמן או' מ"ו:

מג

מג) [סעיף ז'] היה הולך חוץ לכרך וראה אור וכו'. ויכול להשתמש לאורו כמ"ש סעי' ד' מ"א ס"ק י"ב. א"ר או' ט"ז. תו"ש או' ט"ז:

מד

מד) שם. או אפי' מחצה ובו' משום דספקא דרבנן אזלינן ביה לקולא. עו"ת או' ג' ועיון א"א או' י"ג שכתב דאף למ"ד ספק ברכה לבטלה הוי ד"ת מברכין יעו"ש:

מה

מה) [סעיף ח'] אור היוצא מהעצים וכו'. והטעם דכיון דברכת האור במו"ש אינו אלא לזכר תחלת ברייתו במו"ש ע"י שני אבנים שהכן אדה"ר זו בזו ויצא מהן אור כמ"ש בתחלת סי' זה א"כ באור היוצא מן העצים ומן האבנים איכא רמז נכון אבל ביוה"כ שמברכין על האור לפי שכל יוה"כ היינו אסורים להשתמש בו ועכשיו אנחנו מותרים הילכך צריך לברך על האור שהיה בעולם ביוה"כ שהיינו אסורים להשתמש בו ולא על היוצא מן העצים ומן האבנים שלא היה בעולם. ב"ח. ועיין לקמן סי' תרכ"ד:

מו

מו) שם. אבל במוצאי יוה"כ אין מברכין עליו. ודוקא ביוה"כ גרידא אבל אם היא שבת ויוה"כ מברכין עליו. הרמ"ע מפאנו סי' ח"י. כנה"ג בהגה"ט. עו"ת או' ד' א"ר או' י"ט. אמנם המ"א לקמן סי' תרכ"ד סק"ז כתב דאפי' אם חל יוה"כ בשבת אין לברך על איר היוצא מן העצים יעו"ש. וכ"כ א"ר שם או' ה' ע"ש הלבוש. ר"ז שם או' ד' וע"כ כיון דאיכא פלוגתא בזה יש ליזהר לכתחלה. ועיין בש"ע שם סעי' ד' ובדברינו לשם בס"ד:

מז

מז) אור שהוציאו לחולה דידן ביוה"כ עצמו בין ע"י נכרי בין ע"י ישראל האי כדיניה והאי כדיניה מברכין עליו. הרמ"ע שם. כנה"ג שם. עו"ת שם:

מח

מח) [סעיף ט'] והוא שעשוים להאיר. ויכול להשתמש לאורן. תו"ש או' י"ט:

מט

מט) שם. והוא שעשוים להאיר. אבל אם עשוים כדי להתחמם כנגדן אין מברכין עליהם שאפי' על הנר אין מברכין אם אינו עשוי להאיר כמ"ש לקמן סעי' י"א. ר"ז או' ט"ו:

נ

נ) [סעיף יוד'] אור של כבשן בתחלה שריפת האבנים וכו'. שאז אינו עשוי להאיר אלא לעשות הסיד אבל בסוף מדליקין כדי לראות אם מתוקן הסיד כתיקונו. פרישה או, י"א:

נא

נא) [סעיף יא'] נר בהכ"נ אם יש אדם חשוב וכו'. דאז נעשה להאיר לו ואם אין שם אדם חשוב לא נעשה להאיר אלא לכבוד השכינה. וי"א ס"ל דאם יש אדם חשוב לא נעשית אלא לכבודו ולא להאיר. טור. ט"ז סק"ט:

נב

בנ) שם. אם יש שם אדם חשוב וכו'. וה"ה אם עשוי בבית לכבוד אדם חשוב לפיכך נהגו ליחד נר לצורך הבדלה. ראב"ן סי' קפ"ט, א"ר או ה"א. א"א או' ט"ו:

נג

גנ) שם. מברכין עליו. והרא"ש מסיק דהאידנא אין מברכין עליו כיון דביום מדליקין בבהכ"נ ג"כ וכ"כ מע"מ.

גנ) וכ"כ רי"ו דף ק"ב. ומהר"י פ' א"ד וכן נראה עיקר. א"ר שם א"א שם, מש"ז או' ט' ועיין לקמן או' ס':

נד

דנ) שם. ואם לאו אין מברכין עליו. ואה יכבנו וידליקנו שנית [לצורך הבדלה] יכול לברך עליו. חדושי אגודה למס' יומא והב"ד בסוף תשו' מהרי"ו. כנה"ג בהגה"ט. עו"ת או' ה' א"ר שם:

נה

הנ) שם. אין מברכין עליו. וכן אין לברך במו"ש על נר מצוה כגון נר של חנוכה. רוקח סי' שנ"ו בשם הירושלמי. וכ"ה בפסקי מהר"ם רקנטי סי' קל"ו:

נו

ונ) שם. אין מברכין עליו. ואם מותר להדליק מנר בהכ"נ עיין לעיל סי' קצ"ד סעי' י"ד ובדברינו לשם בס"ד:

נז

זנ) שם. ואם יש שמש שאוכל שם וכו'. פי' בבית הסמוך לבהכ"נ כמ"ש סי' רס"ט וצ"ל דהחלונות פתוחות לבהכ"נ. מ"א ס"ק ט"ו. תו"ש או' כ"א:

נח

חנ) שם. מברכין עליו. שעשוי להאיר. תו"ש או' כ"ב:

נט

נט) שם. והוא שלא תהא לבנה וכו'. דא"כ א"ל לאורה ולא נעשה רק לכבוד השכינה. תו"ש או' כ"ג. א"א או' ט"ו:

ס

ס) שם. ואם יש שמש אוכל וכו'. ועכשיו שאין לנו אורחים בבהכ"נ ולא שמש האוכל שם אין מברכין על נר שבבהכ"נ. ועוד שעכשיו דרכנו להדליק בבהכ"נ אפי' ביום בשביל כבוד השכינה לפיכך אפי' אם מדליקין בלילה גם בשביל להאיר אין מברכין עליו הואיל ואף ביום היו מדליקין אותו. אבל אם מרבין בנרות בלילה יותר מביום בשביל להאיר מברכין עליהם. ר"ז או' י"ז:

סא

סא) וה"ה נר שמדליקין בבהכ"נ לעילוי נשמת המתים אין מברכין עליו כיון שמדליקין אותו לכבוד השכינה וגם מדליקין אותו גם ביום. כלל העולם כל שעשוי להאיר בין בבהכ"נ בין בבה"מ בין בבית מברכין עליו וכל שאינו עשוי להאיר או לכבוד אין מברכין עליו:

סב

סב) [סעיף יב'] אין מברכין על נר של מתים וכו'. וכן הנוהגין להדליק נר כל שבעה במקום שנפטר שם המת דין אחד הוא. סע"ש. פת"ע או' כ"ב:

סג

סג) שם. על נר של מתים וכו'. וה"ה נר של חתנים. מ"א ס"ק ט"ז. א"ר או' כ"ב. תו"ש או' כ"ד. דכל שעשוי לכבוד אין מברכין. וכן אם עשוי לכבוד ולהאיר אין מברכין. א"א או' ט"ז:

סד

סד) שם. על נר של מתים וכו'. וכן כיוצא בזה שמדליקין נר ביום לכבוד אין מבדילין על אותו נר בלילה חס"ל או' ח':

סה

סה) ואותן נרות של שעוה שמדליקין בבית האבל בשעת תפלת שחרית וערבית שאינן עשוין להאיר אלא לכבוד המת שהרי מדליקין אותן ביום בתפלת השחר ובתפלת ערבית שמתפללין בבית האבל מבע"י גדול ודמי להדלקת נר במת שמוציאין אותו ביום אפ"ה במו"ש שאין מדליקין אותן רק אחר ערבית בעת שמשכיבין אותו אם נשארו דולקות אח"כ ורוצים לברך לאורם בורא מ"ה מותר שהרי באותה שעה שמברכין עליו כבר עבר זמן כבוד המת שהמנהג הוא דכשמסיים אמירת ההשכבה מכבין אותן שכבר חלף עבר שעת כבוד המת ובאותה שעה עשוי להאיר הוא ושרי לברך עליו אפי' בלא כביה. פתה"ד או' ו' יעו"ש:

סו

סו) שם. אין מברכין עליו. אבל כל שאין מוליכין לפניו ביום אם הוציאוהו בלילה בנר מברכין עליו שאותו הוא להאיר. טור. ר"ז או' ח"י:

סז

סז) [סעיף יג'] סומא אינו מברך. דהא אין מברכין עליו עד שיאותו לאורו כמ"ש סעי' ד' טור. מ"א ס"ק י"ז. ולא דמי דלעיל סס"י ס"ט דסומא מברך יוצר המאורות דהתם נהנה כשאחרים רואין אבל הכא בעינן שיאותו לאורו. ב"י. עט"ז. עו"ת או' ו':

סח

סח) וכתב הרשב"א בתשו' בשם הגאונים סומא א"צ שיבדיל ובתפלה לבד די לו עכ"ל והביאו ב"י וכתב הטעם דכיון דאינו יכול לברך בורא מ"ה א"צ להבדיל וכיון שהבדיל בתפלה דיו. ע"כ. מיהו המ"א ס"ק י"ז כתב דמשמע פה דדוקא על הנר אינו מברך אבל שאר הבדלה אומר וכ"מ בטור ובמרדכי דלא כהרשב"א עכ"ד. וכ"כ א"ר או' כ"ד. תו"ש או' כ"ה. ר"ז או' י"ט. אמנם היפ"ל או' יו"ד כתב דטוב שישמע מאחרים משום סב"ל:

סט

סט) שם. סומא אונו מברך. ודין מברך לאחרים נראה דינו כדין מי שאינו מריח בסס"י דלעיל וצ"ע. א"ר או' כ"ג. ור"ל דאעפ"י שאינו יכול לברך בורא מ"ה לעצמו יכול לברך כדי להוציא בני ביתו הקטנים וכו' כמ"ש סס"י רצ"ז יעו"ש. אמנם דעת הא"א או' י"ז נראה דאינו יכול להוציא אחרים בברכת מאורי האש וגם להוציא אחרים בכוס אינו יכול משום דהוא פטור אף מדרבנן יעו"ש. ומיהו כבר כתבנו באו' הקודם דגם לעצמו טוב שישמע הבדלה מאחרים יעו"ש:

ע

ע) [סעיף יד'] היו יושבים בבה"מ וכו'. ואע"ג דצריכין כון לשתוק ולשמוע והוי ביטול בה"מ מ"מ הא עדיפא משום ברוב עם הדרת מלך. מ"א ס"ק ח"י. מיהו בפסקי הלכות ריא"ז פסק דכל אחד מברך לעצמו מפני ביטול בה"מ. פת"ע או' כ"ד:

עא

עא) [סעיף טו'] נר בתוך חיקו או בתוך פנס או בתוך אספיקלריא וכו'. כ"כ ב"י בשם הירושלמי. וז"ל א"ח המברך על העששית ועל הפנס צריך להוציא האור משם עד שיראה השלהבת וכתב הרשב"א דעששית הוא כרואה השלהבת אבל פנס אינו רואה את השלהבת עכ"ל א"ח. והביאו ב"י וכתב ותמהני דא"כ פליג הרשב"א על הירושלמי דהא אספיקלריא משמע דהיינו עששית. ע"כ. נמצא דדעת מרן ז"ל לפי דברי הירושלמי דאין לברך על הנר שבתוך עששית מיהו המ"א סק"ך הביא דברי הרשב"א הנ"ז וכתב דס"ל הירושלמי מילי מילי קתני דלא כהרב"י. וכ"כ א"ר או' כ"ה. דאספקלריא של זכוכית מיקרי רואה שלהבת ומשתמש לאורה. וכ"כ ח"א כלל ח' או' ל"ד אמנם בד"מ הארוך העתיק דברי הרב"י לאסור וכ"כ בשיטה מקובצת לברכות דמהירושלמי. משמע דלא כהרשב"א יעו"ש. וכ"כ הרב בן א"ח פ' ויצא או' י"ד דנר בתוך כלי זכוכית אין מברכין עליו עד שיראה גוף השלהבת משש בלי הפסק עכ"ל. וע"כ נראה כיון דאיכא פלוגתא בזה יש להחמיר משום ספק ברכות:

עב

עב) שם. רואה את השלהבת וכו'. כגון שעומד מרחוק. מ"א ס"ק י"ט:

עג

עג) שם משתמש לאורה וכו'. כגון שעומד מן הצד. מ"א סק"ך:

עד

עד) ראיתי מהמדקדקים שמדליקין נרות בבית במקום אפל במו"ש ונכון הוא שכשם שמדליקין נרות בשבת בכניסתו כך יש להדליק ביציאתו ללוותו. מט"מ סי תקי"ב. שכנה"ג בהגב"י או' ה' וכתב בס' צדה לדרך דיש לכל אדם במו"ש להדליק נר יותר משאר לילות החול. והביאו א"ר סס"י רצ"ט:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---